הבשורה הקדושה על-פי מַן-יָהוּה


    מַן-יָהוּה - פרק א
1. ספר תולדת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בן-דַּוּד בן-אברוהם.
2. אברוהם הוליד את-יָהוּצחָק ויָהוּצחָק הוליד את-יָהוּה-כַף ויָהוּה-כַף הוליד את-יהודה ואת אחיו.
3. ויהודה הוליד את-פרץ ואת זרח מתמר ופרץ הוליד את-חצרון וחצרון הוליד את-רם.
4. ורם הוליד את-עמינדב ועמינדב הוליד את-נחשון ונחשון הוליד את-שלמון.
5. ושלמון הוליד את-בֹא-וֹז מרחב ובֹא-וֹז הוליד את-עַווֹד מרות ועַווֹד הוליד את-יָהוּשָׁי.
6. ויָהוּשָׁי הוליד את-דַּוּד המלך ודַּוּד המלך הוליד את-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה מאשת אוריה.
7. ושׁוּעַ-אוֹלמוֹה הוליד את-רוֹעה-בוֹעָם ורוֹעה-בוֹעָם הוליד את-אביה ואביה הוליד את-אסא.
8. ואסא הוליד את-יָהוּה-שפט ויָהוּה-שפט הוליד את-יורם ויורם הוליד את-עֻזִּ-יָהוּה.
9. ועֻזִּ-יָהוּה הוליד את-יָהוּה-תַם ויָהוּה-תַם הוליד את-אַהוֹז ואַהוֹז הוליד את-יָחוֹזוֹק-יָהוּה.
10. ויָחוֹזוֹק-יָהוּה הוליד את-מֶנַשֵׁה ומֶנַשֵׁה הוליד את-אַמנָה ואַמנָה הוליד את-יאשיהו.
11. ויאשיהו הוליד את-יכניהו ואת-אחיו לעת גלות בבל.
12. ואחרי גלותם בבלה הוליד יכניהו את שאלתיאל ושאלתיאל הוליד את-זרבבל.
13. וזרבבל הוליד את-אביהוד ואביהוד הוליד את-אליקים ואליקים הוליד את עזור.
14. ועזור הוליד את-צדוק וצדוק הוליד את-יכין ויכין הוליד את-אליהוד.
15. ואליהוד הוליד את-אֻלוֹזוֹר ואֻלוֹזוֹר הוליד את-מַנְיָהוּ ומַנְיָהוּ הוליד את-יָהוּה-כַף .
16. ויָהוּה-כַף הוליד את-יָהוּה-סַף בעל מָרוֹעֶם אשר ממנה נולד יָהוּשֻׁעַ הנקרא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
17. והנה כל-הדרות מן-אברוהם עד-דַּוּד ארבעה עשר דרות ומן-דַּוּד עד-גלות בבל ארבעה עשר דרות ומעת גלות בבל עַד-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ארבעה עשר דורת.
18. והלדת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כה היתה מָרוֹעֶם אמו ארשה ליוסף ובטרם יבא אליה נמצאת הרה רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
19. ויָהוּה-סַף בעלה היה איש צדיק ולא אבה לתתה לבוז ויאמר בלבו לשלחה בסתר.
20. הוא חשב כזאת והנה מלאך יָהוּה אוּל נראה אליו בחלום ויאמר יָהוּה-סַף בן-דַּוּד אל-תירא מכנוס אליך את מָרוֹעֶם אשתך כי אשר הרה בה מרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ הוא.
21. והיא ילדת בן וקראת את-שמו יָהוּשֻׁעַ כי הוא יושיע את-עמו מעונותיהם.
22. ותהי כל-זאת למלאת את-אשר-דבר יָהוּה אוּל ביד הנביא לאמר.
23. הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנו-אוּל אשר פרושו יָהוּה אוּל עמנו.
24. וייקץ יָהוּה-סַף משנתו ויעש כאשר צוהו מלאך יָהוּה אוּל ויקח אליו את-שאתו.
25. ולא ידעה עד כי-ילדה בן את-בכורה ויקרא את-שמו יָהוּשֻׁעַ.

    מַן-יָהוּה - פרק ב
1. ויהי כאשר נולד יָהוּשֻׁעַ בבית-לחם יהודה בימי הורדוס המלך ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמר.
2. איה מלך היהודים? הנולד כי ראינו את-כוכבו במזרח ונבא להשתחות לו.
3. ויהי כשמע הורדוס המלך את-דבריהם ויבהל הוא וכל-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם עמו.
4. ויאוֹהוֹליָה את-כל-ראשי הכהנים וסופרי העם וידרש מאתם לאמר איפה יולד הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. ויאמרו לו בבית-לחם יהודה כי-כן כתוב ביד הנביא.
6. ואתה בית-לחם ארץ יהודה אינך צעיר באלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את-עמי יָשׁוֹראֻל.
7. אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקר אתם לדעת עת הראות הכוכב.
8. וישלחם בית-לחם ויאמר לכו חקרו היטב על-דבר הילד והיה כי-תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחות-לו גם-אני.
9. ויהי כשמעם את-דברי המלך וילכו והנה הכוכב אשר-ראו במזרח דרך לפניהם עד באו אל-מקום אשר-שם הילד ויעמד ממעל לו.
10. ויראו את-הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד-מאד.
11. ויבאו הביתה וימצאו את-הילד עם-מָרוֹעֶם אמו ויפלו על-פניהם וישתחוו-לו ויפתחו את-אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר.
12. ויצוו בחלום לבלתי שוב אל-הורדוס וילכו בדרך אחר אל-ארצם.
13. הם הלכו משם והנה מלאך יָהוּה אוּל נראה אל-יָהוּה-סַף בחלום לאמר קום קח את-הילד ואת-אמו וברח-לך מצרימה והיה-שם עד-אשר אמר אליך כי הורדוס צדה את-הילד לאבדו.
14. ויקם ויקח את-הילד ואת-אמו בלילה ויברח מצרימה.
15. ויהי-שם עד-מות הורדוס למלאת את אשר דבר יָהוּה אוּל ביד הנביא לאמר ממצרים קראתי לבני.
16. וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצף מאד וישלח וימת את-כל-הילדים אשר בבית-לחם ובכל-גבוליה מבן-שנתים ולמטה כפי העת אשר חקרה מפי המגושים.
17. וימלא הדבר הנאמר בפי ירמיה הנביא לאמר.
18. קול ברמה נשמע נהי ובכי תמרורים רחל מבכה על-בניה מאנה להנחם כי אינם.
19. ויהי אחרי מות הורדוס והנה מלאך יָהוּה אוּל נראה בחלום אל-יָהוּה-סַף בארץ מצרים.
20. ויאמר אליו קום חק את-הילד ואת-אמו ולך שוב אל-ארץ יָשׁוֹראֻל כי מתו המבקשים את-נפש הילד.
21. ויקם ויקח את-הילד ואת-אמו ויבא ארצה יָשׁוֹראֻל.
22. וכשמעו כי ארקלוס מלך ביהודה תחת הורדוס אביו ירא ללכת שמה ויצוה בחלום וילך לו אל-ארצות הגליל.
23. ויבא וישב בעיר אשר שמה נוּדצוֹרוֹת למלאת הדבר הנאמר על-פי הנביאים כי הַנוּדצוֹרוֹתִי יקרא לו.

    מַן-יָהוּה - פרק ג
1. בימים ההם בא יָהוּה-חָנַם המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר.
2. שובו כי מלכות השמים הגיעה.
3. הלא-זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יָהוּה אוּל ישרו מסלותיו.
4. והוא יָהוּה-חָנַם לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער.
5. ויצאו אליו ישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וכל-יהודה וכל-ככר היַּרְדַיַן.
6. ויטבלו על-ידו ביַּרְדַיַן מתודים את-חטאתם.
7. ויהי כראותו רבים מן-הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן-הקצף הבא.
8. לכן עשו פרי הראוי לתשובה.
9. ואל-תחשבו בלבבכם לאמר אברוהם הוא אֲבִיהֻל כי אני אמר לכם כי מן-האבנים האלה יכול יָהוּה אוּל להקים בנים לאברוהם.
10. וכבר הושם הגרזן על-שרש העצים והנה כל-צץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש.
11. הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני כדי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ובאש.
12. אשר בידו המזרה וזרה את-גרנו ואסף את-דגנו אל-אוצרו ואת-המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה.
13. ויבא יָהוּשֻׁעַ מן-הגליל הירדנה אל-יָהוּה-חָנַם להטבל על-ידו
14. ויָהוּה-חָנַם חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על-ידך ואתה בא אלי?
15. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל-הצדקה וינח לו.

16. ויהי כאשר נטבל יָהוּשֻׁעַ וימהר לעלות מן-המים והנה נפתחו-לו השמים וירא את הרוּחַ-יָהוּה יורדת כיונה ונחה עליו.
17. והנה קול מן-השמים אומר זה בני ידידי אשר-רצתה נפשי בו.

    מַן-יָהוּה - פרק ד
1. אז נשא הרוּחַ אֶת-יָהוּשֻׁעַ המדברה למען ינסהו השטן.
2. ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב.
3. ויגש אליו המנסה ויאמר אם בֶּן-יָהוּה אוּל אתה אמר לאבנים האלה ותהיין ללחם.
4. ויען ויאמר הן כתוב לא על-הלחם לבדו יחיה האדם כי על-כל-מוצא פי-יי.
5. וישאהו השטן אל-עיר הקדש ויעמידהו על-פנת בית המקדש.
6. ויאמר אליו אם בֶּן-יָהוּה אוּל אתה התנפל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה-לך ועל-כפים ישאונך פן-תגף באבן רגלך.
7. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ ועוד כתוב לא תנסה את יָהוּה אוּלהֵיךָ.
8. ויוסף השטן וישאהו אל-הר גבה מאד ויראהו את-כל ממלכות תבל וכבודן.
9. ויאמר אליו את-כל-זאת לך אתננה אם-תקד ותשתחוה לי.
10. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ סור ממני השטן כי כתוב לַיָהוּה אוּלהֵיךָ תשתחוה ואותו לבדו תעבד.
11. וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו.
12. ויהי כשמעו כי הסגירו את-יָהוּה-חָנַם וילך-לו ארץ הגליל.
13. ויעזב את-נוּדצוֹרוֹת ויבא וישב בכפר-נחום אשר על-שפת הים בגבול זבלון ונפתלי.
14. למלאת הנאמר על-פי ישעיהו הנביא לאמר.
15. ארצה זבלון וארצה נפתלי דרך הים עבר היַּרְדַיַן גליל הגוים.
16. העם ההלכים בחשך ראו אור גדול וישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם.
17. מן-העת ההיא החל יָהוּשֻׁעַ לקרא קרוא ואמור שובו כי הגיעה מלכות השמים.
18. ויהי בהתהלכו על-יד ים-הגליל וירא שני אנשים אחים את-שַׁמִיאוּל הנקרא כפוס ואת אנדרי אחיו והמה משליכים מצודה בים כי דיגים היו.
19. ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים.
20. ויעזבו מהרה את המכמרות וילכו אחריו.
21. ויהי כעברו משם וירא שני אנשים אחים אחרים את-יָהוּה-כַף בן-זבדי ואת-יָהוּה-חָנַם אחיו באניה עם-זבדי אביהם מתקנים את-מכמרותם ויקרא אליהם.
22. ויעזבו מיד את-האניה ואת-אביהם וילכו אחריו.
23. ויסב יָהוּשֻׁעַ בכל-הגליל וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל-מחלה וכל מדוה בעם.
24. ויצא שמעו בכל-ארץ סוריא ויביאו אליו את כל-החולים המענים בכל-חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים וירפאם.
25. וילכו אחריו המנים מן-הגליל ומן-עשר הערים ומיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויהודה ומעבר ליַּרְדַיַן.

    מַן-יָהוּה - פרק ה
1. ויהי כראותו את-המון העם ויעל ההרה וישב שם ויגשו אליו תלמידיו.
2. ויפתח את-פיהו וילמד אותם לאמר.
3. אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים.
4. אשרי האבלים כי-הם ינחמו.
5. אשרי הענוים כי-המה יירשו הארץ.
6. אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי-הם ישבעו.
7. אשרי הרחמנים כי-הם ירחמו.
8. אשרי ברי לבב כי-הם יחזו אֶת-יָהוּה אוּל.
9. אשרי רדפי שֻׁעַ-אוֹלֵם כי-בני יָהוּה אוּל יקראו.
10. אשרי הנרדפים על-דבר הצדקה כי להם מלכות השמים.
11. אשריכם את-יחרפו וירדפו אתכם וידברו בשקר עליכם כל-רע בעבורי.
12. שמחו וגליו כי שכרכם רב בשמים כי-כן רדפו את-הנביאים אשר היו לפניכם.
13. אתם מלח הארץ ואם-המלח היה תפל במה ימלח הן? לא-יצלח עוד לכל כי אם-להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם.
14. אתם אור העולם עיר ישבת על-ההר לא תוכל להסתר.
15. גם אין מדליקים נר ושמים אותו תחת האיפה כי אם-על-המנורה ויאר לכל-אנשי הבית.
16. כן יאר אורכם לפני בני האדם למען יראו מעשיכם הטובים ושבחו את-אביכם שבשמים.
17. אל-תחשבו כי באתי להפר את-התורה או את-דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם-למלאת.
18. כי אַמנָה אמר אני לכם עד כי-יעברו השמים והארץ לא תעבר יוד אחת או-קוץ אחד מן-התורה עד אשר יעשה הכל.
19. לכן מי אשר יפר אחת מן-המצות הקטנות האלה וכן ילמד את-בני האדם קטון יקרא במלכות השמים ואשר יעשה וילמד אותן הוא גדול יקרא במלכות השמים.
20. כי אני אמר לכם אם לא-תרבה צדקתכם מצדקת הספורים והפרושים לא תבאו אל-מלכות השמים.
21. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תרצח ואשר ירצח מחיב הוא לבית דין.
22. אבל אני אמר לכם כל-אשר יקצף על-אחיו חנם מחיב הוא לבית דין ואשר יאמר אל-אחיו רקא מחיב הוא לסנהדרין ואשר יאמר אתה הנבל מחיב לאש גיהנם.
23. לכן אם-תקריב קרבנך אל-המזבח ושם תזכר כי-יש לאחיך דבר עליך.
24. עזוב תעזב שם את-קרבנך לפני המזבח וקדם ללכת לכפר פני אחיך ואחרי כן בוא הקרב את-קרבנך.
25. מהר התרצה לאיש ריבך בעורך בדרך אתו פן-יסגיר אתך איש ריבך אל-השפט והשפט יסגירך לשוטר והשלכת אל-בית הכלא.
26. אַמנָה אמר אני לך לא תצא משם עד אשר שלמת את-הפרוטה האחרונה.
27. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנאף.
28. אבל אני אמר לכם כל-אשר יביט באשה לחמד אותה נאף נאפה בלבו.
29. ואם תכשילך עין ימינך נקר אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל-גופך אל-גיהנם.
30. ואם-ידך הימנית תכשילך קצץ אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל-גופך אל-גיהנם.
31. ונאמר איש אשר ישלח את-אשתו ונתן לה ספר כריתות.
32. אבל אני אמר לכם המשלח את-אשתו בלתי על-דבר זנות עשה אתה נאפת והלקח את-הגרושה לו לאשה נאף הוא.
33. עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תשבע לשקר ושלם לַיָהוּה אוּל שבעותיך.
34. אבל אני אמר לכם לא תשבעו כל-שבועה לא בשמים כי-כסא יָהוּה אוּל המה.
35. ולא בארץ כי-הדום רגליו היא ולא ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כי-היא קרית מלך רב.
36. אף בראשך אל-תשבע כי-אין ביכלתך להפך עשר אחד ללבן או לשחר.
37. אך-יהי דברכם הן | הן לא | לא והיותר מאלה מן-הרע הוא.
38. שמעתם כי נאמר עין תחת אין שן תחת שן.
39. אבל אני אמר לכם אל-תתקוממו לרע אך המכה אותך על-הלחי הימנית הטה-לו גם את-האחרת.
40. ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את-כתנתך תן-לו גם את-חמעיל.
41. והאנס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים.
42. השאל מאתך תן-לו והבא ללות ממך אל-תשב פניו.
43. שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את-איבך.
44. אבל אני אמר לכם אהבו את-איביכם ברכו את-מקלליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם.
45. למען תהיו בני לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על-הצדיקים וגם על-הרשעים.
46. כי אם-תאהבו את-אהביכם מה-הוא שכרכם? הלא גם-המכסים יעשו-זאת?
47. ואת-תשאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אחיכם בלבד מה-יתרון לכם? הלא גם-המכסים יעשו-זאת?
48. לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמים שלם הוא.

    מַן-יָהוּה - פרק ו
1. השמרו לכם מעשות צדקתכם לפני בני אדם למען-יראו אתכם ואם-לא אין-לכם שכר מאת אביכם שבשמים.
2. לכן בעשותך צדקה אל-תריע לפניך בשופר כמעשה החנפים בבתי הכנסיות וברחבות למען יהללו אותם האנשים אַמנָה אמר אני לכם כי לקחו את-שכרם.
3. ואתה בעשותך צדקה אל-תדע שמאלך את אשר עשה ימינך.
4. למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך.
5. וכי תתפלל אל-תהי כחנפים האהבים להתפלל בעמדם בבתי הכנסיות ואצל פנות השוקים למען ירא לבני אדם אַמנָה אמר אני לכם כי לקחו את-שכרם.
6. ואתה כי תתפלל בוא בחדרך וסגר דלתך בעדך והתפלל אל-אביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך.
7. ובהתפללכם אל-תפטפטו כגוים החשבים כי-בהרבות דבריהם ישמעו.
8. ואתם אל-תדמו להם כי יודע אביכם כל-צרככם בטרם תשאלו ממנו.
9. לכן כה תתפללו אֲבִיהֻל שבשמים יתקדש שמך.
10. תבא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ.
11. את-לחם חקנו תן-לנו היום.
12. וסלח-לנו את-חבותינו כאשר סלחנו גם-אנחנו לחיבינו.
13. ואל-תביאנו לידי נסיון כי אם-חלצנו מן-הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עלים אַמנָה.
14. כי אם-תסלחו לבני-אדם את-חטאתם אביכם שבשמים יסלח גם-לכם.
15. ואם לא-תסלחו לבני אדם גם-אביכם לא-יסלח לכם את חטאתיכם.
16. וכי תצומו אל-תהיו זעפים כחנפים המשנים את את-פניהם להראות צמים לבני אדם אַמנָה אמר אני לכם כי לקחו את-שכרם.
17. ואתה כי תצום סוך את-ראשך ורחץ את-פניך.
18. למען לא-תראה בצומך לבני אדם כי אם-לאביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגליו יגמלך.
19. אל-תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם סס ורקב וגנבים יחתרו-שם וגנבו.
20. אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר סס ורקב לא-יאכלום שם וגנבים לא יחתרו-שם ולא יגנבו.
21. כי במקום אשר-אוצרכם בו שם יהיה גם-לבבכם.
22. נר הגוף הוא העין ואם-עינך היא תמימה כל-גופך יאור.
23. ואם-עינך רעה כל-גופך יחשך והנה אם-יחשך האור אשר בקרבך מה-רב החשך.
24. לא יוכל איש לעבד שני מאורים כי אם-ישנא את-האחד ויאהב את-האחר או ידבק באחד ויבזה את-האחר לא תוכלו עבוד אֶת-יָהוּה אוּל ואת-הממון.
25. על-כן אַמנָה אני לכם אל-תדאגו לנפשכם מה-תאכלו ומה-תשמו ולגופכם מה-תלבשו הלא הנפש היא יקרא מן-המזון והגוף יקר מן-המלבוש?
26. הביטו וראו את-עוף השמים אשר אינם זרעים ואינם קצרים ואינם אספים לאסמים ואביכם שבשמים מכלכל אתם הלא אתם נעליתם עליהם מאד?
27. ומי-זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף על-קומתו אמה אחת?
28. וללבוש למה תדאגו? התבוננו-נא אל-שושני השדה הצמחות אינן עמלות ואינן טוב.
29. ואני אמר לכם כי גם-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה בכל-הדרו לא-היה לבוש כאחת מהנה.
30. ואם-ככה מלביש יָהוּה אוּל את-חציר השדה אשר היום צמח ומחר ישלך לתוך התנור אף כי-אתכם קטני האמונה?
31. לכן אל-תדאגו לאמר מה-נאכל? ומה-נשתה? ומה-נלבש?
32. כי את-כל-אלה מבקשים הגוים הלא ידע יָהוּה אֲבִיכֶם אשר בשמים כי אתם צריכים לכל-אלה.
33. אך בקשו בראשונה את-מלכות יָהוּה אוּל ואת-צדקתו ונוסף לכם כל-אלה.
34. לכן אל-תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו ודיו ליום צרתו.

    מַן-יָהוּה - פרק ז
1. אל-תשפטו למען לא תשפטו.
2. כי במשפט אשר אתם שפטים בו תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים בה ימד לכם.
3. ולמה זה אתה ראה את-הקסם בעין אחיך ואת-הקורה אשר בעינך לא תביט.
4. ואיך תאמר אל-אחיך הניחה לי ואסירה את-הקסם מעינך והנה הקורה בעינך.
5. החנף הסר בראשונה את-הקורה מעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את-הקסם מעין אחיך.
6. אל-תתנו את-הקדש לכלבים ואל-תשליכו פניניכם לפני החזירים פן-ירמסום ברגליהם ופנו וטרפו אתכם.
7. שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם.
8. כי כל-השאל יקבל והדרש ימצא והדפק יפתח לו.
9. ומי זה איש מכם אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן-לו אבן?
10. וכי ישאל ממנו דג היתן-לו נחש?
11. הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי-אביכם שבשמים יתן אך-טוב לשאלים מאתו?
12. לכן כל אשר תחפצו כי-יעשו לכם בני האדם עשו להם גם-אתם כי-זאת היא התורה והנביאים.
13. באו בפתח הצר כי רחב הפתח ומרוח הדרך המביא לאבדון ורבים אשר יבאו בו.
14. ומה-צר הפתח ומוצק הדרך המביא לחיים ומעטים הם אשר ימצאוהו.
15. השמרו לכם מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים ובקרבם זאבים טרפים המה.
16. הכר תכירו אותם בפריהם היאספו ענבים מן-הקצים או תאנים מן-הברקנים?
17. כן כל-עץ טוב עשה פרי טוב והמשחת עשה פרי רע.
18. עץ טוב לא-יוכל עשות פרי רע ועץ משחת לא יעשה פרי טוב.
19. וכל-עץ אשר-לא יעשה פרי טוב יגדע וישלך באש.
20. לכן בפרים תכירו אותם.
21. לא כל-האמר לי מולכיאול, מולכיאול יבוא אל-מלכות השמים כי אם-העשה רצון יָהוּה אֲבִי שבשמים.
22. והיה ביום ההוא יאמרו רבים אלי מולכיאולנו, מולכיאולנו הלא בשמך נבאנו? ובשמך גרשנו שדים? ובשמך עשינו גבורות רבות?
23. אז אענה-בם לאמר מעולם לא ידעתי אתכם סורו ממני פעלי האון.
24. לכן כל-השמע את-דברי אלה ועשה אתם אדמהו לאיש חכם אשר-בנה את-ביתו על-הסלע.
25. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויגעו בבית ההוא ולא נפל כי יסד על-הסלע.
26. וכל-השמע את-דברי אלה ולא יעשה אתם ידמה לאיש בער אשר-בנה את-ביתו על-החול.
27. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויפגעו בית ההוא ויפל ותהי מפלתו גדולה.
28. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לדבר את-הדברים האלה וישתומם המון העם על-תורתו.
29. כי היה מלמד אותם כבעל גבורה ולא כסופרים.

    מַן-יָהוּה - פרק ח
1. וירד מן-ההר וילך אחריו המון עם רב.
2. והנה איש מצרע בא וישתחו-לו ויאמר מולכיאול אם-תרצה תוכל לטהרני.
3. וישלח יָהוּשֻׁעַ את-ידו ויגע-בו ויאמר חפץ אנכי טהר ומיד נרפאה צרעתו.
4. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ ראה פן-תספר לאיש כי אם-לך-לך והראה אל-הכהן והקרב את-הקרבן אשר צוה משה לעדות להם.
5. ויהי כבאו אל-כפר-נחום ויגש איו שר-מאה אחד ויתחנן-לו לאמר.
6. מולכיאול הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד-מאד.
7. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו אבא וארפאהו.
8. ויען שר-המאה ויאמר מולכיאול נקלתי מבאך בצל קורתי אך דבר-נא רק דבר ונרפא נערי.
9. כי אנכי איש נתון תחת השלטון וגם-יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה-זאת ועשה.
10. וישמע יָהוּשֻׁעַ ויתמה ויאמר אל-ההלכים אחריו אַמנָה אמר אני לכם גם-ביָשׁוֹראֻל לא-מצאתי אמונה גדולה כזאת.
11. ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו אם-אברוהם ויָהוּצחָק ויָהוּה-כַף במלכות השמים.
12. אבל בני המלכות המה יגרשו אל-החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים.
13. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-שר-המאה לך וכאמונתך כן יהיה-לך וירפא נערו בשעה ההיא.
14. ויבא יָהוּשֻׁעַ ביתה כפוס וירא את-חמותו נפלת למשכב כי אחזתה הקדחת.
15. ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם.
16. ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את-הרוחות בדבר וירפא את כל-החולים.
17. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר חלינו הוא נשא ומכאֲבִיהֻל סבלם.
18. ויהי כראות יָהוּשֻׁעַ המון עם רב סביבתיו ויצו לעבר משם אל-עבר הים.
19. ויגש אליו אחד הסופרים ויאמר אליו רבי אלכה אחריך אל כל-אשר תלך.
20. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לשועלים יש-חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן-האדם אין לו מקום להניח שם את-ראשו.
21. ואחר מן-התלמידים אמר אליו מולכיאול הניחה-לי הראשונה ללכת ולקבר אֶת-יָהוּה אֲבִי.
22. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לך אחרי והנח למתים לקבר את-מתיהם.
23. וירד אל-האניה וירדו אתו תלמידיו.
24. והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן.
25. ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו מולכיאולנו אבדנו.
26. ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה.
27. ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אשר גם-הרוחות והים לו ישַׁמִיאוּל.
28. ויהי כבאו אל-עבר הים אל-ארץ הגרגשים ויפגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגזנים מאד עד אשר לא-יכל איש לעבר בדרך ההוא.
29. והנה הם צעקים לאמר מה-לנו ולך יָהוּשֻׁעַ בֶּן-יָהוּה אוּל? הבאת הלם לענותנו בלא עתנו?
30. ועדר חזירים רבים היה-שם במרעה הרחק מהם.
31. ויתחננו אליו השדים לאמר אם-תגרשנו בעדר החזירים.
32. ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל-עדר החזירים מן-המורד על-הים וימותו במים.
33. וינוסו הרעים ויבאו העירה ויגידו את-הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים.
34. והנה כל-העיר יצאה לקראת יָהוּשֻׁעַ וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם.

    מַן-יָהוּה - פרק ט
1. וירד באניה ויעבר ויבא אל-עירו.
2. והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על-המטה ויהי כראות יָהוּשֻׁעַ את-אמונתם ויאמר אל-נכה האברים חזק בני נסלחו-לך חטאתיך.
3. והנה אנשים מן-הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא.
4. וירא יָהוּשֻׁעַ את-מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם.
5. כי מה הנקל האמר נסלחו-לך חטאתיך אם-אמר קום התהלך.
6. אך למען תדעון כי בן-האדם יש-לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל-נכה האברים קום שא את-מטתך ולך-לך אל-ביתך.
7. ויקם וילך לביתו.
8. והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו אֶת-יָהוּה אוּל אשר נתן שלטן כזה לבני אדם.
9. ויהי בעבר יָהוּשֻׁעַ משם וירא איש ישב בבית-המכס ושמו מתי ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו.
10. ויהי בהסבו בביתו והנה מוכסים וחטאים רבים באו ויסבו עִם-יָהוּשֻׁעַ ותלמידיו.
11. ויראו הפרושים ויאמרו אל-תלמידיו מדוע עם-המוכסים והחטאים אכל רבכם?
12. וישמע זאת יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם החזקים אינם צריכים לרפא כי אם-החולים.
13. ואתם צאו ולמדו מה הוא חסד חפצתי ולא זבח כי לא-באתי לקרא את-הצדיקים כי אם-את-החטאים לתשובא.
14. ויגשו אליו תלמידי יָהוּה-חָנַם ויאמרו מדוע אנחנו והפרושים צמים הרבה ותלמידיך אינם צמים.
15. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ איך יוכלו בני החפה להתאבל בעוד החתן עמהם הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו.
16. אין משים מטלית חדשה על-שמלה בלה כי תנתק מלאתו מן-השמלה ותרע הקריעה.
17. ואין נותנים יין חדש בנאדות בלים פן-יבקעו הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל נותנים את-היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו.
18. ויהי הוא מדבר אליהם את-אלה והנה אחד השרים בא וישתחו-לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא-נא ושים את-ידך עליה ותחיה.
19. ויקם יָהוּשֻׁעַ וילך אחריו הוא ותלמידיו.
20. והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בציצת בגדו.
21. כי אמרה בלבה אך אם-אגע בבגדו אושע.
21. ויפן יָהוּשֻׁעַ וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן-השעה ההיא.
23. ויבא יָהוּשֻׁעַ אל-בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת-העם ההומה ויאמר.
24. סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו.
25. ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה.
26. ותצא השמועה הזאת בכל-הארץ ההיא.
27. ויעבר יָהוּשֻׁעַ משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקים ואמרים חננו בן-דַּוּד.
28. וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ המאמינים אתם כי יֶשׁ-לְיָהוּה אוּל ידי לעשות זאת? ויאמרו אליו כן-מולכיאולנו.
29. ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם.
30. ותפקחנה עיניהם ויגער-בם יָהוּשֻׁעַ ויאמר ראו פן-יודע לאיש.
31. והמה בצאתם השמיעו את-שמעו בכל-הארץ ההיא.
32. המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד.
33. וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא-נראתה כזאת ביָשׁוֹראֻל.
34. והפרושים אמרו על-ידי שר השדים מגרש הוא את השדים.
35. ויסב יָהוּשֻׁעַ בכל-הערים והכפרים וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל-מחלה וכל-מדוה בעם.
36. ובראותו את-ההמנים נכמרו רחמיו עליהם כי הם מתעלפים ונדחים כצאן אשר אין-להם רעה.
37. אז ידבר לתלמידיו ויאמר רב הקציר והפעלים מעטים.
38. לכן התחננו אל-בעל הקציר לשלח פעלים לקצירו.

    מַן-יָהוּה - פרק י
1. ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על-רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל-חלי וכל-מדוה.
2. ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שַׁמִיאוּל הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יָהוּה-כַף בן-זבדי יָהוּה-חָנַם אחיו.
3. פילפוס ובר-תלמי תומא וּמַן-יָהוּה המוכס יָהוּה-כַף בן-חלפי ולבי המכנה תדי.
4. שַׁמִיאוּל הקני ויהודה איש-קריות אשר גם-מסר אתו.
5. את-שנים העשר האלה שלח יָהוּשֻׁעַ ויצו אתם לאמר אל-דרך הגוים אל-תלכו ואל-עיר השמרונים אל-תבאו.
6. כי אם-כלו אל-הצאן האבדות לבית יָשׁוֹראֻל.
7. ובלכתכם קראו לאמר מלכות השמים קרבה לבוא.
8. רפאו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו.
9. לא-תקחו זהב ולא כסף ולא נחשת בחגוריכם.
10. ולא תרמל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי-שוה הפעל די מחיתו.
11. וכל-עיר וכפר אשר תבאו שמה דרשו מי הוא הראוי לזה בתוכה ושם שבו עד כי תצאו.
12. ובבואכם אל-הבית שאלו-לו לשֻׁעַ-אוֹלֵם.
13. והיה אם-ראוי הבית יבוא עליו שלומכם ואם-איננו ראוי שלומכם אליכם ישוב.
14. וכל אשר לא-יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם צאו לכם מן-הבית ההוא ומן-העיר ההיא ונערו את-עפר רגליכם.
15. אַמנָה אמר אני לכם כי יקל לארץ-סדום ועמרה ביום הדין מן-העיר ההוא.
16. הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים לכם היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים.
17. והשמרו לכם מבני האדם כי ימסרו אתכם לסנהדריות ויכו אתכם בשוטים בבתי כנסיותיהם.
18. ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם ולגוים.
19. וכי ימסרו אתכם אל-תדאגו איך ומה תדברו כי ינתן לכם בשעה ההיא את אשר בדברו.
20. כי לא אתם הם המדברים כי רוּחַ-יָהוּה אֲבִיכֶם הוא המדבר בפיכם.
21. והיה אח ימסר את-אחיו למות ואב ימסר את-בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם.
22. והייתם שנואים לכל-אדם למען שמי והמחכה עד-עת קץ הוא יָהוּשֻׁעַ.
23. ואם-ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אַמנָה אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי יָשׁוֹראֻל עד כי-יבוא בן-האדם.
24. אין תלמיד עלה על-בעל שלו ועבד על-מאור שלו.
25. דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות מאור שלו אם-לבעל הבית קראו בעל-זבוב אף כי-לאנשי ביתו?
26. על-כן לא תיראום כי אין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע.
27. את אשר אני אמר לכם בחשך דברו באור ואשר ילחש לאזניכם השמיעו על הגגות.
28. ואל-תיראו מן-ההרגים את-הגוף ואת-הנפש לא-יוכלו להרג אך תיראו את אשר-יוכל לאבד גם את-הנפש גם את-הגוף הגיהנם.
29. הלא תמכרנה שתי צפרים באסר? ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי יָהוּה אֲבִיכֶם.
30. ואתם גם-שערות ראשכם נמנות כלן.
31. לכן אל-תיראו הנכם יקרים מצפרים רבות.
32. הן כל-אשר יודה בי לפני האדם אודה-בו גם-אני לפני יָהוּה אֲבִי שבשמים.
33. ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש-בו גם-אני לפני יָהוּה אֲבִי שבשמים.
34. אל-תחשבו כי באתי להטיל שֻׁעַ-אוֹלֵם בארץ לא באתי להטיל שֻׁעַ-אוֹלֵם כי אם-חרב.
35. כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה.
36. ואיבי איש אנשי ביתו.
37. האהב את-אביו ואת-אמו יותר ממני איננו כדי לי והאהב את-בני ובתו יותר ממני איננו כדי לי.
38. ואשר לא-יקח את-צלבו והלך אחרי איננו כדי לי.
39. המצא את-נפשו יאבדנה והמאבד את-נפשו למעני הוא ימצאנה.
40. המקבל אתכם אותי הוא מקבל והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחנו.
41. המקבל נביא לשם נביא שכר נביא יקח והמקבל צדיק לשם צדיק שכר צדיק יקח.
42. והמשקה את-אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים לשם תלמיד אַמנָה אמר אני לכם כי לא-יאבד שכרו.

    מַן-יָהוּה - פרק יא
1. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לצות את-שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולקרא בעריהם.
2. ויָהוּה-חָנַם שמע בבית הסהר את-מעשי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וישלח שנים מתלמידיו.
3. ויאמר אליו האתה הוא הבא אם-נחכה לאחר?
4. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם לכו הגידו ליָהוּה-חָנַם את-אשר שמעתם וראיתם.
5. עורים ראים ופסחים מתהלכים מצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרי ישועה הם.
6. ואשרי אשר לא-יכשל בי.
7. המה הלכו להם וְיָהוּשֻׁעַ החל לדבר אל-המון העם על-אדות יָהוּה-חָנַם ויאמר מה-זה יצאתם המדברה לראות? הקנה אשר ינוע ברוח?
8. ואם-לא מה-זה יצאתם לראות? האיש לבוש בגדי עדנים הנה הלבשים עדנים בבתי המלכים המה.
9. ואם-לא מה-זה יצאתם לראות? אם-איש נביא? הן אני אמר לכם כי גם-גדול הוא מנביא.
10. כי זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך.
11. אַמנָה אמר אני לכם לא קם בילודי אשה איש גדול מיָהוּה-חָנַם המטביל אך הקטן במלכות השמים גדול הוא ממנו.
12. ומימי יָהוּה-חָנַם המטביל עד-הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והמתחזקים יחטפוה.
13. כי כל-הנביאים והתורה עדי יָהוּה-חָנַם נבאו.
14. ואם-תרצו לקבל הנה הוא אוּלִיָהוּ העתיד לבוא.
15. מי אשר אזנים לו לשמע ישמה.
16. ואל-מי אדמה את-הדור הזה? דומה הוא לילדים הישבים בשוקים וקראים לחבריהם לאמר.
17. חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא ספדתם.
18. כי-בא-יָהוּה-חָנַם לא אכל ולא שתה ויאמרו שד בו.
19. ויבא בן-האדם והוא אכל ושתה ויאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב מוכסים וחטאים ונצדקה החכמה מאת בניה.
20. אז החל לגער בערים אשר-רב גבורותיו נעשו בתוכן ולא שבו.
21. אוי לך כורזין אוי לך בית-צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לו בצור ובצידון נעשו הלא-כבר שבו בשק ואפר.
22. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לצור וציון יותר מכם.
23. אות כפר-נחום המרוממה עד-השמים עד-שאול תורדי כי הגבורות אשר נעשו בתוכך לו בסדום נעשו כי עתה עמדה על-תלה עד-היום הזה.
24. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לאדמת סדום ממך.
25. בעת ההיא ענה יָהוּשֻׁעַ ואמר אודך יָהוּה אֲבִי בעל השמים והארץ כי הסתרת את-אלה מן-החכמים והנבונים וגליתם לעוללים.
26. הן יָהוּה אֲבִי כי כן היה רצון לפניך.
27. הכל נמסר-לי מאת יָהוּה אֲבִי ואין מכיר את-הבן בלתי יָהוּה אֲבִי ואין מכיר אֶת-יָהוּה אֲבִי בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו.
28. לכו אלי כי-העמלים והטעונים ואני אניח לכם.
29. קבלו עליכם את-עלי ולמדו ממני כי-ענו ושפל רוח אנכי ותמצאו מרגוע לנפשתיכם.
30. כי עלי נעים הוא וקל משאי.

    מַן-יָהוּה - פרק יב
1. בעת ההיא עבר יָהוּשֻׁעַ בין הקמה ביום השבת ותלמידיו רעבו ויחלו לקטף מלילת ויאכלו.
2. ויראו הפרושים ויאמרו לו הנה תלמידיך עשים את אשר אסור לעשות בשבת.
3. ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דַּוּד בהיתו רעב הוא והאנשים אשר אתו.
4. כי-בא אל-בית יָהוּה אוּל ויאכל את-לחם הפנים אשר איננו מתר לו ולאנשיו לאכלה רק לכהנים לבדם?
5. או הלא קראתם בתורוה כי בשבתות יחללו הכהנים את-השבת במקדש ואין להם עון?
6. אבל אני אמר לכם כי יש-פה גדול מן-המקדש.
7. ולו ידעתם מה-הוא חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את הנקים.
8. כי בן-האדם הוא גם-מולכיאול השבת.
9. ויעבר משם אל-בית כנסתם.
10. והנה-שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרפא בשבת? למען ימצאו עליו שטנה.
11. ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר-לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא-יחזיק בו ויעלנו?
12. ומה-יקר אדם מן-הכבש? לכן מתר להיטיב בשבת.
13. ויאמר אל-האיש פשט את-ידך ויפשט אתה ותרפה ותשב כידו האחרת.
14. ויצאו הפרושים ויתיעצו עליו לאבדו.
15. וידע יָהוּשֻׁעַ ויסר משם וילך אחריו המון עם רב וירפאם כלם.
16. ויצו אתם בגערה שלא יגלהו.
17. למלאת את אשר דבר יָשֻׁעַ-יָהוּה הנביא לאמר.
18. הן עבדי בחרתי בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא.
19. לא יצעק ולא ישא ולא ישמע בחוץ קולו.
20. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה עד-יוציא לנצח משפט.
21. ולשמו גוים ייחלו.
22. אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה.
23. וישתוממו כל-המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן-דַּוּד?
24. והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את-השדים כי אם-על-ידי בעל-זבוב שר השדים.
25. וְיָהוּשֻׁעַ ידע את-מחשבותם ויאמר אליהם כל-ממלכה הנחלקה על-עצמה תחרב וכל-עיר ובית הנחלקים על-עצמם לא יכונו.
26. והשטן אם-יגרש את-השטן נחלק על-עצמו ואיככה תכון ממלכתו?
27. ואם-אני מגרש את-השדים בבעל-זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם? על-כן המה יהיו שפטיכם.
28. אך אם ברוּחַ-יָהוּה אני מגרש את-השדים הנה הגיעה אליכם מלכות יָהוּה אוּל.
29. או איך יוכל איש לבוא לבית הגבור ולגזל את-כליו אם-לא יאסר בראשונה את-הגבור? ואחר ישסה את-ביתו.
30. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מכנס אתי הוא מפזר.
31. על-כן אני אמר לכם כל-חטא וגדוף יסלח לאדם אך-גדוף הרוּחַ לא יסלח לאדם.
32. וכל אשר ידבר דבר חרפה על-בן-האדם יסלח לו והמחרף את רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לא יסלח לו לא-בעולם הזה ולא-בעולם הבא.
33. או עשו את-העץ טוב ופריו טוב או עשו את-העץ משחת ופריו משחת כי בפריו נכר העץ.
34. ילדי הצפעונים איכה תוכלו למלל טוב ואתם רעים? כי-משפעת הלב ימלל הפה.
35. האוש הטוב מאוצר לבו הטוב מוציא את-הטוב והאיש הרע מאוצר הרע מוציא רע.
36. ואני אמר לכם כל-מלה בטלה אשר ודברו בני האדם יתנו עליה חשבון ביום הדין.
37. כי מדבריך תצדק ומדבריך תחיב.
38. ויענו מן-הסופרים והפרושים ויאמרו מולכיאול חפצנו לראות אות מידך.
39. ויען ויאמר אליהם דור רע ומנאף מבקש-לו את ואות לא ינתן-לו בלתי אם-אות יָהוּנַה הנביא.
40. כי כאשר היה יָהוּנַה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות כן יהיה בן-האדם בלב האדמה שלשה ימים ושלשה לילות.
41. אנשי נינוה יקומו במשפט עם-הדור הזה וירשיעוהו כי הם שבו בקריאת יָהוּנַה והנה-פה גדול מיָהוּנַה .
42. מלכת תימן תקום במשפט עם-הדור הזה ותרשיענו כי באה מקצות הארץ לשמע את-חכמת שׁוּעַ-אוֹלמוֹה והנה-פה גדול משׁוּעַ-אוֹלמוֹה.
43. והרוח הטמאה אחרי צאתה מן-האדם תשטט במקמות ציה לבקש-לה מנוחה ולא תמצאנה.
44. אז תאמר אשובה אל-ביתי אשר יצאתי משם ובאה ומצאה אתו מפנה ומטאטא ומהדר.
45. ואחר תלך ולקחה אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו כן יהיה גם-לדור הרע הזה.
46. עודנו מדבר אל-המון העם והנה אמו ואחיו עמדו בחוץ מבקשים לדבר אתו.
47. ויגד אליו הנה אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לדבר אתך.
48. ויען ויאמר אל-האיש המגיד לו מי היא אמי? ומי הם אחי?
49. ויט ידו על-תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי!
50. כי כל-אשר יעשה רצון יָהוּה אֲבִי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי.

    מַן-יָהוּה - פרק יג
1. ויהי ביום ההוא ויצא יָהוּשֻׁעַ מן-הבית וישב על-הים.
2. ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל-האניה וישב בה וכל-העם עמדים על-שפת הים.
3. וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע.
4. ובזרעו נפל מן-הזרע על-יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו.
5. ויש אשר נפל על-מקמות סלע אשר אין-לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא-היה לו עמק אדמה.
6. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה-לו שרש.
7. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו.
8. ויש אשר נפל על-האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים.
9. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.
10. ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם?
11. ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את-סודות מלכות השמים ולהם לא נתן.
12. כי מי שיש-לו נתן ינתן לו ויעדיף ומי שאין לו גם את אשר יש-לו יקח ממנו.
13. על-כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף-לא יבינו.
14. ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל-תבינו וראו ראו ואל-תדעו.
15. כי השמן לב-העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן-יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.
16. ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה.
17. כי-אַמנָה אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראת את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא-שמעוהו.
18. לכן אתם שמעו-נא את משל הזורע.
19. כל איש שמע את-דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את-הזרוע בלבבו הוא הנזרע על-יד הדרך.
20. והנזרע על-הסלע הוא השמע את-הדבר וימהר ויקחנו בשמחה.
21. אך אין-לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרע ורדיפה על-אדות הדבר מיד נכשל.
22. והנזרע בין הקצים הוא השמע את-הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את-הדבר ופרי לא יהיה לו.
23. והנזרע על-האדמה הטובה הוא השמע את-הדבר ומבין אתו אף-יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים.
24. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו.
25. ויהי בנפל תרדמה על-האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו.
26. וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם-הזונין.
27. ויגשו עבדי בעל-הבית ויאמרו אליו בעלנו הלא-זרע טוב זרעת בשדך? ומאין לו הזונין?
28. ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את-נפשך כי-נלך ונלקט אתם.
29. ויאמר לא פן-בלקטכם את-הזונין תשרשו גם את-החטים.
30. הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד-הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את-הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי.
31. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של-חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו.
32. והוא קטן מכל-הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן-הירקות והיה לעץ עד-אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו.
33. וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי-יחמץ כלו.
34. כל-זאת דבר יָהוּשֻׁעַ במשלים אל-המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם.
35. למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם.
36. אז שלח יָהוּשֻׁעַ את-המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר-נא לנו את-משל זוני השדה.
37. ויען ויאמר אליהם הזורע את-הזרע הטוב הוא בן-האדם.
38. והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה.
39. והאיב אשר זרעם הוא השטן הקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים.
40. והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה.
41. בן-האדם ישלח את-מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל-המכשלות ואת כל-פעלי האון.
42. והשליכו אתם אל-תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים.
43. אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.
44. עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את-כל-אשר-לו וקנה את-השדה ההוא.
45. עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות.
46. וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את-כל-אשר-לו ויקן אתה.
47. עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה.
48. וכאשר נמלאה העלו אתה אל-שפת הים וישבו וילקטו את-המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה.
49. כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את-הרשעים מתוך הצדיקים.
50. והשליכום אל-תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים.
51. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ האתם הבינותם את-כל-זאת ויאמרו אליו כן מולכיאולנו.
52. ויאמר אליהם על-כן כל-סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל-הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות.
53. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ את-המשלים האלה ויעבר משם.
54. ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי-השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות?
55. הלא זה הוא בן-החרש? הלא אמו שמה מָרוֹעֶם? ואחיו יָהוּה-כַף ויוסי ושַׁמִיאוּל ויהודה?
56. ואחיותיו הלא כלן אתנו הן? ומאין איפוא לו כל-אלה?
57. ויהי להם למכשול ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם אין הנביא נקלה כי אם-בארצו ובביתו.
58. ולא-עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם.

    מַן-יָהוּה - פרק יד
1. בעת ההיא שמע הורדוס שר-רבע המדינה את שמע יָהוּשֻׁעַ.
2. ויאמר אל-נעריו זה הוא יָהוּה-חָנַם המטביל והוא קם מן-המתים על-כן הגבורות פעלות בו.
3. כי הורדוס תפש את-יָהוּה-חָנַם ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו.
4. כי יָהוּה-חָנַם אמר אליו לא נכון היותה לך לאשה.
5. ויבקש המיתו אך ירא את-ההמון כי לנביא חשבו אתו.
6. ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת-הורודיה בתוכם וביטב בעיני הורדוס.
7. וישבע לה ויאמר מה-תשאל נפשך ואתן לך.
8. ואמה שמה את-הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה-לי פה בקערה את-ראש יָהוּה-חָנַם המטביל.
9. ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה.
10. וישלח וישא את-ראש יָהוּה-חָנַם מעליו בבית הסהר.
11. ויביאו את-ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל-אמה.
12. ויגשו תלמידיו וישאו את-גויתו ויקברוה וילכו ויגידו לְיָהוּשֻׁעַ.
13. ויהי כשמעו את-זאת ויסר משם באניה אל-מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן-הערים.
14. ויצא יָהוּשֻׁעַ וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפה את-החלשים אשר בהם.
15. ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תמידיו ויאמרו המקום חרב וגם-נטה היום שלחה את-המון העם וילכו אל-הכפרים לקנות להם אכל.
16. ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו-אתם להם לאכל.
17. ויאמרו אליו אין-לנו פה כי אם-חמשת ככרות-לחם ושני דגים.
18. ויאמר הביאום אלי הלם.
19. ויצו את-העם לשבת על-הדשא ויקח את-חמשת ככחות-הלחם ואת-שני דגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את-הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם.
20. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן-הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים.
21. והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף.
22. ויאץ יָהוּשֻׁעַ בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניו אל-עבר הים עד אשר-ישלח את-העם.
23. ואחרי שלחו את-העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי-ערב והוא לבדו שמע.
24. והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן-הגלים כי הרוח לנגדה.
25. ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם יָהוּשֻׁעַ מתהלך על-פני הים.
26. והתלמידים בראתם אותו מתהלך על-פני הים נבהלו לאמר מראה-רוח הוא ויצעקו מפחד.
27. וידבר יָהוּשֻׁעַ פתאם אליהם חזקו כי-אני הוא אל-תיראו.
28. ויען כפוס ויאמר אליו אם-אתה הוא מולכיאולנו צוה-נא כי-אבא אליך על-המים.
29. ויאמר בוא וירד כפוס מן-האניה ויתהלך על-המים לבוא אֶל-יָהוּשֻׁעַ.
30. ויהי כראתו את-הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר מולכיאולנו הושיעני.
31. וימהר יָהוּשֻׁעַ לשלח את-ידו ויחזק-בו ויאמר אליו קטן האמונה למה חלק לבך?
32. הם עלו אל-האניה והרוח שככה.
33. ואנשי האניה נגשו וישתחוו-לו לאמר באמת בן יָהוּה אוּל אתה.
34. ויעברו את-הים ויבאו ארצה גניסר.
35. ויכירו אתו אנשי המקום ההוא וישלחו אל-כל-סביבותיהם ויביאו אליו את כל-החולים.
36. ויבקשו ממנו כי יגעו רק בציצת בגדו וכל-הנגעים נושעו.

    מַן-יָהוּה - פרק טו
1. אז באו אֶל-יָהוּשֻׁעַ הסופרים והפרושים אשר מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
2. ויאמר מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את-ידיהם באכלם לחם.
3. ויען ויאמר אליהם מדוע גם-אתם עברים את-מצות יָהוּה אוּל בעבור קבלתכם.
4. כי יָהוּה אוּל צוה לאמר כבר את-אביך ואת-אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת.
5. ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה-שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את-אביו ואת-אמו.
6. ותפרו את-דבר יָהוּה אוּל בעבור קבלתכם.
7. חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר.
8. הם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.
9. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים.
10. ויקרא אל-העם ויאמר להם שמעו והבינו.
11. לא הבא אל-הפה יטמא את-האדם כי אם-היוצא מן-הפה הוא מטמא את-האדם.
12. ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את-הדבר הזה נכשלו-בו.
13. ויען ויאמר כל-מטע אשר לא נטע יָהוּה אֲבִי שמשמים עקור יעקר.
14. הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי-יוליך עור את-העור ונפלו שניהם בתוך הבור.
15. ויען כפוס ויאמר אליו באר לנו את-המשל הזה.
16. ויאמר יָהוּשֻׁעַ עדנה גם-אתם באין בינה.
17. העוד לא תשכילו כי כל-הבא אל-הפה יורד אל-הכרש וישפך משם למוצאות.
18. אבל היוצא מן-הפה יוצא מן-הלב והוא מטמא את-האדם.
19. כי מן-הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים.
20. אלה הם המטמאים את-האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את-האדם.
21. ויצא יָהוּשֻׁעַ משם ויסר אל-גלילות צור וצידון.
22. והנה אשה כנענית יצאה מן-הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני מולכיאול בן-דַּוּד כי בתי מענה מאד על-ידי שד.
23. והוא לא-ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי-צעקת היא אחרינו.
24. ויען ויאמר לא שלחתי כי אם-אל-הצאן האבדות לבית יושוראול.
25. והיא באה ותשתחו לו לאמר מולכיאול עזרני.
26. ויען ויאמר לא-טוב לקחת את-לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים.
27. ותאמר כן מולכיאול אפס כי-גם-צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל-שלחן בעליהם.
28. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי-לך כרצונך ותרפא בתה מן-השעה ההיא.
29. ויבר יָהוּשֻׁעַ משם ויבא אל-ים הגליל ויעל ההרה וישב שם.
30. ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי יָהוּשֻׁעַ וירפאם.
31. ויתמהו העם בראותם את-האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו אֶת-יָהוּה אוּל של יושוראול .
32. ויקרא יָהוּשֻׁעַ אל-תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על-העם כי-זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה-לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן-יתעלפו בדרך.
33. ויאמר אליו התלמידים מאין לנו די-לחם במדבר להשביע את-ההמון הגדול הזה.
34. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים.
35. ויצו את-המון העם לשבת לארץ.
36. ויקח את-שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל-התלמידים והתלמידים נתנו לעם.
37. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן-הפתותים הנותרים שבעה דַּוּדים מלאים.
38. והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבר הנשים והטף.
39. וישלח את-העם וירד באניה ויבא אל-גבול מגדלא.

    מַן-יָהוּה - פרק טז
1. ויגשו הפרושים והצדוקים לנסותו וישאלו מאתו להראותם אות מן-השמים.
2. ויען ויאמר להם בערב תאמרו יום-צח יהיה כי אדמו השמים.
3. ובבקר תאמרו היום סער כי-אדמו והתקדרו השמים חנים אתם את-פני השמים ידעתם לבחן ואתות העתים לא תוכלו.
4. דור רע ומנאף בקש-לו אות ואות לא ינתן-לו בלתי אם-אות יָהוּנַה הנביא ויעזבם וילך לו.
5. וכבוא התלמידים אל-עבר הים שכחו לקחת אתם לחם.
6. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם ראו והשמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים.
7. ויחשבו בלבבם לאמר כי לא-לקחנו אתנו לחם.
8. וידע יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם קטני האמונה מה-תחשבו בלבבכם כי לא-לקחתם אתכם לחם?
9. העוד לא תשכילו ולא תזכרו את-חמשת ככרות-הלחם לחמשת אלפי-איש וכמה סלים נשאתם?
10. ואת-שבע ככרות לחם לארבעת אלפי איש וכמה דַּוּדים נשאתם?
11. איך לא תבינו כי לא על-הלחם אמרתי אליכם השמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים?
12. אז הבינו כי לא אמר להשמר משאר הלחם כי אם-מלמוד הפרושים והצדוקים.
13. ויהי כבוא יָהוּשֻׁעַ אל-גלילות קיסרין של פילפוס וישאל את-תלמידיו לאמר מה-אמרים האנשים עלי מי הוא בן-האדם?
14. ויאמרו יש אמרים יָהוּה-חָנַם המטביל הוא ואחרים אמרים אוּלִי-יָהוּה ויש אמרים יַרְמִי-יָהוּה או אחד מן-הנביאים.
15. ויאמר אליהם ואתם מה-תאמרו מי אני?
16. ויען שַׁמִיאוּל כפוס ויאמר אתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל חיים.
17. ויען ויאמר אליו אשריך שַׁמִיאוּל בר-יָהוּנַה (בר-יונה) כי-בשר ודם לא גלה-לך את-זאת כי אִם-יָהוּה אָבִי שבשמים.
18. ואף-אני אמר אליך כי אתה כפוס ועל-הסלע הזה אבנה את-אוֹהוֹליָהתי ושערי שאול לא יגברו עליה.
19. ואתן לך את-מפתחות מלכות השמים וכל-אשר תאסר על-הארץ אסור יהיה בשמים וכל-אשר תתיר על-הארץ מתר יהיה בשמים.
20. אז צוה את-התלמידים בגערה לבלתי הגיד לאיש כי הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. מן-העת ההיא החל יָהוּשֻׁעַ להורות את-תלמידיו שהוא צריך ללכת יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויענה הרבה בידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום.
22. ויקחהו כפוס ויחל לגער-בו לאמר חס לך מולכיאול אל-יהי-לך כזאת.
23. ויפן ויאמר לכפוס סור מעלי השטן למכשול אתה לי כי אין-לבך לדברי יָהוּה אוּל כי אם-לדברי בני-אדם.
24. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-תלמידיו איש כי-יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ונשא את-צלבו והלך אחרי.
25. כי כל-אשר יחפץ להושיע את-נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד-לו נפשו למעני הוא ימצאנה.
26. כי מה-יועיל האדם כי-יקנה את-כל-העולם ונפשו? תשחת או מה-יתן האדם פדיון נפשו?
27. כי עתיד בֶּן-יָהוּה אוּל לבוא בכבוד יָהוּה אָבִיו עם-מלאכיו ואז ישלם לכל-איש כמעשהו.
28. אַמנָה אמר אני לכם כי יש מן-העמדים פה אשר לא-יטעמו מות עד כי-יראו את-בן-האדם בא במלכותו.

    מַן-יָהוּה - פרק יז
1. ומקץ ששת ימים לקח לו יָהוּשֻׁעַ את-כפוס ואת-יָהוּה-כַף ואת-יָהוּה-חָנַם אחיו ויעלם בדד על-הר גבוה.
2. וישתנה לעיניהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו.
3. והנה נראו אליהם מושה ואוּלִי-יָהוּה מדברים אתו.
4. ויען כפוס ויאמר אֶל-יָהוּשֻׁעַ מולכיאול טוב היותנו פה אם-תחפץ נעשה-נא פה שלש סכות לך אחת ולמושה אחת ולאוּלִי-יָהוּה אהת.
5. עודנו מדבר והנה ענן-אור הצל עליהם והנה-קול מתוך הענן אמר זה-בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשַׁמִיאוּל.
6. ויהי כשמע התלמידים ויפלו על-פניהם וייראו מאד.
7. ויגש יָהוּשֻׁעַ ויגע-בם ויאמר קומו ואל-תיראו.
8. וישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי אֶת-יָהוּשֻׁעַ לבדו.
9. וברדתם מן-ההר צוה יָהוּשֻׁעַ אתם לאמר לא תגידו לאיש את-דבר המראה עד אם-קם בן-האדם מעם המתים.
10. וישאלהו תלמידיו לאמר למה זה אמרים הסופרים כי אוּלִי-יָהוּה בוא יבוא בראשונה.
11. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם הנה אוּלִי-יָהוּה בא בראשונה והשיב את-הכל.
12. אבל אמר אני לכם כי אוּלִי-יָהוּה כבר בא ולא הכירהו ויעשו-בו כרצונם וכן גם-בן-האדם יענה על-ידם.
13. אז הבינו התלמידים כי על-יָהוּה-חָנַם המטביל דבר אליהם.
14. ויהי כבואם אל-המון העם ויגש אליו איש ויכרע על-ברכיו לנגדו.
15. ויאמר מולכיאול רחם-נא על-בני כי-מכה ירח הוא וחליו רע כי-פעמים רבות הוא נפל באש ופעמים רבות אל-תוך המים.
16. ואביא אתו אל-תלמידיך ולא יכלו לרפא לו.
17. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר הוי דור בלתי מאמין ופתלתל עד-מתי אהיה עמכם? עד-מתי אסבל אתכם? הביאו אותו אלי הנה.
18. ויגער-בו יָהוּשֻׁעַ ויצא השד ממנו וירפא הנער מן-השעה ההיא.
19. ויגשו התלמידים אֶל-יָהוּשֻׁעַ והוא לבדו ויאמרו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו.
20. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם מפני אשר אינכם מאמינים כי אַמנָה אמר אני לכם אם-יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל-ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם.
21. אבל המין הזה לא יצא כי אם-בתפלה ובצום.
22. ויהי בהתהלכם בארץ הגליל ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ עתיד בן-האדם להמסר בידי אנשים.
23. ויהרגהו וביום השלישי קום יקום ויתעצבו מאד.
24. ויהי כבואם אל-כפר-נחום ויגשו אל-כפוס גבי מחצית השקל ויאמרו הלא יתן רבכם את-מחצית השקל?
25. ויאמר הן ובבואו הביתה קדם אתו יָהוּשֻׁעַ לשאל מה-דעתך כפוס ? מלכי הארץ ממי יקחו מכס ומס? מאת בניהם או מאת הזרים?
26. ויאמר כפוס אליו מאת הזרים ויאמר לו יָהוּשֻׁעַ אם-כן אפוא הבנים חפשים המה.
27. אך למען לא-נהיה להם למכשול לך אל-הים והשלכת אל-תוכו חכה ואת-הדג הראשון אשר יעלה שאהו וכאשר תפתח את-פיו תמצא בו אסתירא אותו קח-לך ונתת להם בעדי ובעדך.

    מַן-יָהוּה - פרק יח
1. בשעה ההיא נגשו התלמידים אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים?
2. ויקרא יָהוּשֻׁעַ אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם.
3. ויאמר אַמנָה אמר אני לכם אם-לא תשובו להיות כילדים לא תבאו אל-מלכות השמים.
4. לכן כל-המשפיל את-עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים.
5. וכל-אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל וכל-המכשיל את-אחד מן-הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח-רכב על-צוארו וטבע במצולות ים.
7. אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על-ידו יבוא המכשול.
8. ואם-תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או-שתי רגלים ותשלך אל-אש עולם.
9. ועם-עינך תכשליך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל-אש גיהנם.
10. ראו פן-תבזו אחד הקטנים האלה כי אמר אני לכם כי-מלאכיהם ראים תמיד את-פני יָהוּה אֲבִי שבשמים.
11. כי בא בן-האדם להושיע את-האבד.
12. מה-דעתכם כי-יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את-התשעים ותשעה על-ההרים והלך לבקש את התעה.
13. והיה כאשר ימצאהו אַמנָה אמר אני לכם כי-ישמח אליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו.
14. כן איננו רצון מלפני יָהוּה אֲבִיכֶם שבשמים כי יאבד אחד מן-הקטנים האלה.
15. וכי יחטא-לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם-ישמע אליך קנית לך אחיך.
16. ואם-לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על-פי שנים או שלשה עדים יקום כל-דבר.
17. ואם-לא ישמע אליהם הגד אל-האוֹהוֹליָה ואם-לא ישמע גם-אל-האוֹהוֹליָה והיה לך כגוי וכמוכס.
18. אַמנָה אמר אני לכם כל אשר-תאסרו על-הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר-תתירו על-הארץ מתר יהיה בשמים.
19. ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי-יועצו יחדו בארץ על-כל-דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת יָהוּה אֲבִי שבשמים.
20. כי בכל-מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם.
21. ויגש אליו כפוס ויאמר לו מולכיאול כמה פעמים יחטא-לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים.
22. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לא-אמר לך עד-שבע פעמים כי-אם עד-שבעים ושבע.
23. על-כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם ואשר חפץ לעשות חשבון עם-עבדיו.
24. וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף.
25. ולא היה-לו לשלם ויצו בעל שלו למכר אותו ואת-אשתו ואת-בניו ואת-כל-אשר-לו וכל ישלם.
26. ויפל העבד וישתחו לו לאמר בעל שלי הארך-לי אפך ואת-כל אשׁוּעַ-אוֹלמוֹה לך.
27. ויהמו רחמי מולכיאולנו העבד ההוא ויפטרהו וישמט-לו את-החוב.
28. ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב-לו מאה דינרים ויחזק-בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי.
29. ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך-לי אפך ואשׁוּעַ-אוֹלמוֹה לך הכל.
30. והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי-ישלם לו את-חובו.
31. וחבריו העבדים ראו את-הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לבעל שלו את-כל-אשר נעשה.
32. ויקרא אליו בעל שלו ויאמר לו אתה העבד הרע את-כל-החוב ההוא השמטתי לך יען אשר-בקשת ממני.
33. הלא היה לך גם-אתה לרחם על-העבד חברך כאשר רחמתי-אני עליך?
34. ויקצף בעל שלו ויסגר אותו למיסרים עד כי-ישלם את-כל-חובו.
35. ככה יעשה לכם גִםיָהוּה אָבִי שבשמים אם-לא תסלחו איש איש לאחיו בכל-לבבכם את-חטאתם.

    מַן-יָהוּה - פרק יט
1. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לדבר את הדברים האלה ויסע מן-הגליל ויבא אל-גבול יהודה בעבר היַּרְדַיַן.
2. וילכו אחריו המון עם-רב וירפאם שם.
3. ויגשו אליו הפרושים לנסותו לאמר היוכל איש לשלח את-אשתו על-כל-דבר?
4. ויען ויאמר אליהם הלא קראתם כי עשה בראשית זכר ונקבה עשה אתם.
5. ואמר על-כן יעזב-איש את-אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד.
6. אם-כן אינם עוד שנים כי אם-בשר אחד לכן את אשר חבר יָהוּה אוּל אל-יפרידנו האדם.
7. ויאמרו אליו ולמה זה צוה משה לתת-לה ספר כריתת ולשלחה?
8. ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם הניח לכם משה לשלח את-נשיכם אך מראש לא היתה ככה.
9. ואני אמר לכם המשלח את-אשתו בלתי על-דבר זנות ולקח לו אחרת נאף הוא והלקח את-הגרושה נאף הוא.
10. ויאמרו אליו התלמידים אם-ככה הוא ענין איש ואשתו לא טוב לקחת אשה.
11. ויאמר אליהם לא יוכל כל-אדם קבל את-הדבר הזה כי-אם אלה אשר-נתן להם להבין.
12. יש סריסים אשר נולדו כן מבטן אמם ויש סריסים המסרסים על-ידי אדם ויש סריסים אשר סרסו את-עצמם למען מלכות השמים מי שיוכל לקבל יקבל.
13. אז יביאו אליו ילדים למען ישים עליהם את-ידיו ויתפלל עליהם ויגערו-בם התלמידים.
14. והוא יָהוּשֻׁעַ אמר הניחו לילדים ואל-תמנעום מבוא אלי כי לאלה מלכות השמים.
15. וישם את-ידיו עליהם ויעבר משם.
16. והנה-איש נגש אליו ויאמר מולכיאול הטוב אי-זה הטוב אשר אעשנו לקנות חיי עולמים?
17. ויאמר אליו מה-תקראני טוב? אין-טוב כי אם-אחד יָהוּה אוּל ואם-חפצך לבוא אל-החיים שמר את-המצות.
18. ויאמר אליו מה הנה? ויאמר יָהוּשֻׁעַ אלה הן לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה עד שקר.
19. כבד את-אביך ואת-אמך ואהבת לרעך כמוך.
20. ויאמר אליו הבחור את-כל-אלה שמרתי מנעורי ומה חסרתי עוד?
21. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו אם-חפצך להיות שלם לך מכר את-רכשך ותן לעניים והיה לך אוצר בשמים ושוב הלם ולך אחרי.
22. ויהי כשמע הבחור את-הדבר הזה וילך משם נעצב כי-היו לו נכסים רבים.
23. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-תלמידיו אַמנָה אמר אני לכם קשה לעשיר לבוא אל-מלכות השמים.
24. ועוד אני אמר לכם כי נקל לגמל לעבר דרך נקב המחט מבא עשיר אל-מלכות יָהוּה אוּל.
25. והתלמידים כשמעם זאת השתוממו מאד ויאמרו מי אפוא יוכל להושע?
26. ויבט-בם יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם מבני אדם יפלא הדבר אבל מֵיָהוּה אוּל לא יפלא כל-דבר.
27. ויען כפוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את-הכל ונלך אחריך מה-יהיה לנו.
28. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם אַמנָה אמר אני לכם אתם ההלכים אחרי בהתחדש הבריאה כאשר ישב בן-אדם על-כסא כבודו תשבו גם-אתם על-שנים עשר כסאות לשפט את-שנים עשר שבטי יָשׁוֹראֻל.
29. וכל-איש אשר עזב את-בתיו ואת-אחיו ואת-אחיותיו ואת אביו ואת-אמו ואת-אשתו ואת-בניו ואת-שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש.
30. ואולם רבים מן-הראשונים אשר יהיו אחרונים ומן-האחרונים יהיו ראשונים.

    מַן-יָהוּה - פרק כ
1. כי דומה מלכות השמים לאדם בעל-בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו.
2. והתנה עם-הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל-כרמו.
3. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק.
4. ויאמר להם לכו גם-אתם אל-כרמי וכישר אתן לכם וילכו.
5. ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה.
6. ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל-היום.
7. ויאמרו לו כי לא-שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם-אתם אל-הכרם וכישר יתן לכם.
8. ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל-פקידו קרא את-הפעלים ושלם להם את-שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים.
9. ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד.
10. ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם-הם איש איש דינר אחד.
11. ויהי בקחתם וילונו על-בעל הבית לאמר.
12. אלה האחרונים לא עשו כי אם-שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את-כבד היום ואת-חמו.
13. ויען ויאמר אל-אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי.
14. קח את-שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו-לך.
15. הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם-תרע עינך על-אשר טוב אנכי.
16. ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי-רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים.
17. ויהי כעלות יָהוּשֻׁעַ יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויקח אליו את-שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך.
18. הננו עלים ירושלימה ובן-האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות.
19. ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום.
20. אז נגשה אליו אם בני זבדי עם-בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר.
21. ויאמר אליה מה-בקשתך ותאמר אליו אמר-נא כי ישבו שני-בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך.
22. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את-הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נטבל בה ויאמרו אליו נוכל.
23. ויאמר אליהם הן את-כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת יָהוּה אֲבִי.
24. ויהי כאשר שמעו-זאת העשרה ויכעסו אל-שני האחים.
25. וְיָהוּשֻׁעַ קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי-שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם.
26. ואתם אל-יהי כן ביניכם כי אם-החפץ להיות גדול בכם יהי לכם למשרת.
27. והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד.
28. כאשר בן-האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם-לשרת ולתת את-נפשו כפר תחת רבים.
29. ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם-רב.
30. והנה שני-עורים ישבים על-יד הדרך וישמעו כי יָהוּשֻׁעַ עבר ויצעקו לאמר חננו-נא מולכיאולנו בן-דַּוּד.
31. ויגער-בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו מולכיאולנו חננו-נא בן-דַּוּד.
32. ויעמד יָהוּשֻׁעַ ויקרא להם ויאמר מה-תחפצו ואעשה לכם?
33. ויאמרו אליו מולכיאולנו עשה שתפקחנה עינינו.
34. ורחמי יָהוּשֻׁעַ נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו.

    מַן-יָהוּה - פרק כא
1. ויהי כאשר קרבו ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ובאו אל-בית-פגי בהר הזיתים ושלח יָהוּשֻׁעַ שנים מן-התלמידים.
2. ויאמר אליהם לכו אל-הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי.
3. וכי-יאמר איש אליכם דבר ואמרתם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ צריך להם וברגע ישלחם.
4. וכל-זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר.
5. אמרו לבת-ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב כל-חמור ועל-עיר בן-אתנות.
6. וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם יָהוּשֻׁעַ.
7. ויביאו את-האתון ואת-העיר וישימו עליהם את-בגדיהם וירכיבהו עליהם.
8. ורב ההמון פרשו את-הגדיהם על-הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על-הדרך.
9. והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע-נא לבן-דַּוּד ברוך הבא בְּהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל הושע-נא במרומים.
10. ויהי בבאו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ותהם כל-העיר לאמר מי הוא זה?
11. ויאמרו המני העם זה הוא הנביא יָהוּשֻׁעַ מנוּדצוֹרוֹת אשר בגליל.
12. ויבא יָהוּשֻׁעַ אל-מקדש יָהוּה אוּל ויגרש משם את כל-המוכרים והקונים במקדש ויהפך את-שלחנות השלחנים ואת-מושבות מכרי היונים.
13. ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים.
14. ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם.
15. ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע-נא לבן-דַּוּד ויחר להם.
16. ויאמרו אליו השמע אתה את-אשר אלה אמרים? ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז.
17. ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל-בית-היני וילן שם.
18. ובבקר שב אל-העיר והוא רעב.
19. וירא תאנה אחת על-הדרך ויקרב אליה ולא-מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא-יהיה ממך פרי עד-עולם ותיבש התאנה פתאם.
20. ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם!
21. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אַמנָה אמר אני לכם אם-תהיה לכם אמונה ואינכם מסתפקים לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי-גם באמרכם אל-ההר הזה הנשא והעתק אל-תוך הים היו תהיה.
22. וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו.
23. ויבא אל-המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי-זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת?
24. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם גם-אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם-תגידו אתו לי גם-אני אגיד לכם באי-זו רשות אני עשה אלה.
25. טבילת יָהוּה-חָנַם מאין היתה? המן-השמים? אם-מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר
26. אם-נאמר מן-השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם לו? ואם-נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי-כלם חשבים את-יָהוּה-חָנַם לנביא.
27. ויענו אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם-אני לא אמר לכם באי-זו רשות אני עשה אלה.
28. אבל מה-דעתכם? איש היה ולו שני בנים ויגש אל-הראשון וימאר בני לך היום ועבד בכרמי.
29. ויען ויאמר אינני אבה ואחרי-כן נחם וילך.
30. ויגש אל-השני וידבר כזאת גם-אליו ויען ויאמר הנני מאור שלי ולא הלך.
31. מי משניהם עשה את-רצון האב? ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל.
32. כי יָהוּה-חָנַם בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי-כן להאמין לו.
33. משל אחר שמעו איש בעל-בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל-כרמים וילך בדרך מרחוק.
34. ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל-הכרמים לקחת את-פריו.
35. ויחזיקו הכרמים בעבדיו את-זה הכו ואת-זה הרגו ואת-זה סקלו.
36. ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן-הראשונים ויעשו ככה גם-להם.
37. ובאחריונה שלח אליהם את-בנו באמרו מפני בי יגורו.
38. ויהי כראות הכרמים את-הבן ויאמרו איש אל-אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו.
39. ויחזיקו בו וידחפוהו אל-מחוץ לכרם ויהרגו אתו.
40. והנה כבוא בעל הכרם מה-יעשה לכרמים ההם?
41. ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת-הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את-הפרי בעתו.
42. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם הכי קרא לא-קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יָהוּה אוּל היתה זאת היא נפלאת בעינינו?
43. על-כן אני אמר לכם כי-תקח מכם מלכות יָהוּה אוּל ותנתן לגוי אשר יעשה את-פריה.
44. והנפל על-האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו.
45. ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את-משליו ויבינו כי עליהם דבר.
46. ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו.

    מַן-יָהוּה - פרק כב
1. ויען יָהוּשֻׁעַ ויסף דבר במשלים אליהם לאמר.
2. דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר-עשה חתנה לבנו.
3. וישלח את-עבדיו לקרא הקרואים אל-החתנה ולא אבו לבוא.
4. ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל-הקרואים הנה ערכתי את-סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל-החתנה.
5. והם לא-שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל-שדהו וזה אל-מסחרו.
6. והנשארים תפשו את-עבדיו ויתעללו בם ויהרגום.
7. ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את-המרצחים ההם ואת-עירם שרף באש.
8. אז אמר אל-עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה.
9. לכן לכו-נא אל-ראשי הדרכים וכל-איש אשר תמצאו קראו אתו אל-החתנה.
10. ויצאו העבדים ההם אל-הדרכים ויאספו את-כל אשר מצאו גם-רעים גם-טובים וימלא בית-החתנה מסבים.
11. ויהי כבוא המלך לראות את-המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה.
12. ויאמר אליו רעי איכה באת המה ואין לך בגדי חתנה? ויאלם.
13. ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל-החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים.
14. כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים.
15. וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר.
16. וישלחו אליו את-תלמידיהם עם-ההורדוסיים לאמר מולכיאול ידענו כי-איש אמת אתה ותורה באמת את-דרך יָהוּה אוּל ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם.
17. לכן הגידה-נא לנו את-דעתך? הנכון לנו לתת-מס אל-הקיסר אם-לא?
18. וְיָהוּשֻׁעַ ידע את-רשעתם ויאמר החנפים מה-תנסוני?
19. הראוני את-מטבע המס ויביאו לו דינר.
20. ויאמר אליהם של-מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו?
21. ויאמרו אליו של-הקיסר ויאמר יָהוּה אוּל לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר וְלֵיָהוּה אוּל את אשר לֵיָהוּה אוּל.
22. וכשמעם את-זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם.
23. ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר.
24. מולכיאול הן משה אמר איש כי-ימות ובנים אין-לו אחיו ייבם את-אשתו והקים זרע לאחיו.
25. ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את-אשתו לאחיו.
26. וכמו-כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה.
27. ואחרי כלם מתה גם-האשה.
28. ועתה בתחית המתים למי מן-השבעה תהיה לאשה? כי לכלם היתה.
29. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את-הכתובים וגם את-גבורת יָהוּה אוּל.
30. כי בתחית המתים לא-ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם-כמלאכי יָהוּה אוּל בשמים יהיו.
31. ועל-דבר תחית המתים הלא קראתם את-הנאמר לכם מפי יָהוּה אוּל לאמר.
32. אנכי יָהוּה אוּלהֵי אברוהם וֵיָהוּה אוּלהֵי יָהוּצחָק וֵיָהוּה אוּלהֵי יָהוּה-כַף ? והוא איננו יָהוּה אוּלהֵי המתים כי אִם-יָהוּה אוּלהֵי החיים.
33. וישמע המון העם וישתוממו על-תורתו.
34. והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו.
35. ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר.
36. מולכיאול אי-זו מצוה גדולה היא בתורה?
37. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו ואהבת את יָהוּה אוּלהֶיךָ בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מדעך.
38. זאת היא המצוה הגדולה והראשונה.
39. והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך.
40. בשתי המצות האלה כל-התורה תלויה וגם הנביאים.
41. ויהי בהאוֹהוֹליָה הפרושים וישאלם יָהוּשֻׁעַ לאמר.
42. מה-דעתכם עַל-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? בן-מי הוא? ויאמרו אליו בן-דַּוּד.
43. ויאמר אליהם ואיך קרא-לו דַּוּד ברוּחַ באמרו.
44. נאם יָהוּה אוּל לאוֹדמוֹראֻלי שב לימיני עד-אשית יָהוּה אָבֶיךָ הדם לרגליך?
45. ועתה אם-דַּוּד קרא לו מולכיאול איך הוא בנו?
46. ולא-יכל איש לענות אתו דבר ולא-ערב עוד איש את-לבו מן-היום ההוא לשאל אותו.

    מַן-יָהוּה - פרק כג
1. אז ידבר יָהוּשֻׁעַ אל-המון העם ואל-תלמידיו לאמר.
2. על-כסא משה ישבו הסופרים והפרושים.
3. לכן כל אשר-יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים.
4. כי אסרים משאת כבדים ועמסים על-שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם.
5. ועשים את-כל-מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את-תפליהם ומגדילים את-ציציותיהם.
6. ואהבים את-הסבת הראש בסעודות ואת-מושבי הראש בבתי הכנסיות.
7. ואת-שאלות שלומם בשוקים ואת-אשר יקראו להם בני האדם מולכיאול מולכיאול.
8. אולם אתם אל-תקראו מולכיאול כי אחד הוא רבכם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואתם אחים כלכם.
9. ואל-תקראו אב לאיש מכם על-האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים.
10. גם אל-תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. והגדול בכם יהי לכם למשרת.
12. כל-המרומם את-עצמו ישפל והמשפיל את-עצמו ירומם.
13. אך-אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא-תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא.
14. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים! כי-בלעים אתם את-בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על-יתר תקחו.
15. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי-סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן-גיהנם כפלים יותר מכם.
16. אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין-זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם!
17. אתם הכסילים והעורים כי מה-הוא הגדול אם-הזהב או ההיכל המקדש את-הזהב?
18. ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר-עליו יאשם?
19. אתם הכסילים והעורים כי מה-הוא הגדול אם-הקרבן או המזבח המקדש את-הקרבן?
20. לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו.
21. והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו.
22. והנשבע בשמים נשבע בכסא יָהוּה אוּל ובישב עליו.
23. אוי לכם הסופרטים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את-המנתא ואת-השבת ואת-הכמן ותניחו את החמורות בתורה את-המשפט ואת-החסד ואת-האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם-את-אלה.
24. מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל.
25. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני-הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות.
26. פרוש עור טהר בראשונה את-תוך הכוס למען תטהר גם-מחוץ.
27. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי-דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל-טמאה.
28. ככה גם-אתם מחוץ נראים כצדיקים אל-בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון.
29. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את-קברי הנביאים ותיפו את-מצבות קברות הצדיקים.
30. ואמרתם אם-היינו בימי אבותינו לא-היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים.
31. ובכן תעידו על-נפשכם כי-בנים אתם לרוצחו הנביאים.
32. אף-אתם מלאו סאת אבותיכם.
33. נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם?
34. לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר.
35. למען יבא עליכם כל-דם נקי הנשפך בארץ מדם-הבל הצדיק עד-דם זכריה בן-ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח.
36. אַמנָה אמר אני לכם בא יבא כל-אלה על-הדור הזה.
37. יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ההרגת את-הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את-בניך כתרנגלת המקבצת את-אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם!
38. הנה ביתכם יעזב לכם שמם.
39. כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל.

    מַן-יָהוּה - פרק כד
1. ויצא יָהוּשֻׁעַ מן-המקדש ללכת לדרכו ויגשו תלמידיו להראותו את-בניני המקדש.
2. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם הראיתם את-כל-אלה? אַמנָה אמר אני לכם לא-תשאר פה אבן על-אבל אשר לא תתפרק.
3. וישב על-הר הזיתים ויגשו אליו התלמידים לבדם ויארמו אמר-נא לנו מתי תהיה זאת? ומה-הוא אות בואך ואות קץ העולם?
4. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם ראו פן-יתעה אתכם איש.
5. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והתעו רבים.
6. ואתם עתידים לשמע מלחמות ושמעות למחמה ראו פן-תבהלו כי-היו תהיה כל-זאת אך עדן אין הקץ.
7. כי יקום גוי על-גוי וממלכה על-ממלכה והיה רעב ודבר ורעש הנה והנה.
8. וכל-אלה רק ראשית החבלים.
9. אז ימסרו אתכם לעני והמיתו אתכם והייתם שנואים לכל-הגוים למען שמי.
10. ואז יכשלו רבים ומסרו איש את-רעהו ושנאו איש את-אחיו.
11. ונביאי שקר רבים יקומו והתעו רבים.
12. ומפני אשר ירבה הרשע תפוג אהבת רבים.
13. והמחכה עד-עת קץ הוא יושע.
14. ותקרא בשורת המלכות הזאת בתבל כלה לעדות לכל-הגוים ואחר יבוא הקץ.
15. לכן כאשר תראו שקוץ משמם האמור על-ידי דניאל הנביא עומד במקום קדש הקרא יבין.
16. אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל-ההרים.
17. ואשר על-הגג על-ירד לשאת דבר מביתו.
18. ואשר בשדה אל-ישב הביתה לשאת את-מלבושו.
19. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם!
20. אך התפללו אשר מנוסתכם לא תהיה בחרף ולא בשבת.
21. כי אז תהיה צרה גדולה אשר כמוה לא-נהיתה מראשית העולם עד-עתה וכמוה לא תהיה עוד.
22. ולולא נקצרו הימים ההם לא יושע כל-בשר אך למען הבחירים יקצרו הימים ההם.
23. וכי-יאמר אליכם איש בעת ההיא הנה-פה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי או הנו-שם אל-תאמינו.
24. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אתות גדלות ומופתים למען התעות אף את-הבחירים אם-יוכלו.
25. הנה מראש הגדתי לכם.
26. לכן כי-יאמרו אליכם הנו במדבר אל-תצאו הנו בחדרים אל-תאמינו.
27. כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד-מערב כן יהיה גם-בואו של-בן-האדם.
28. כי באשר החלל שם יקבצו הנשרים.
29. ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו מן-השמים וכחות השמים יתמוטטו.
30. אז אות בן-האדם יראה בשמים וספדו כל-משפחות הארץ וראו את-בן-האדם בא עם-ענני השמים בגבורה וכבוד רב.
31. וישלח את-מלאכיו בקול שופר גדול ויקבצו את-בחיריו מארבע הרוחות למקצה השמים ועד קצה השמים.
32. למדו-נא את-משל התאנה כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ.
33. כן גם-אתם בראותכם את-כל-אלה דעו כי-קרוב הוא לפתח.
34. אַמנָה אמר אני לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר-יהיו כל-אלה.
35. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון.
36. אך היום הוא והשעה ההיא אין איש יודע אתה גם-לא מלאכי השמים בלתי יָהוּה אֲבִי לבדו.
37. וכימי נוֹח כן יהיה גם-בואו של-בן-האדם.
38. כי כאשר בימי המבול היא אכלים ושתים נשאים נשים ונתנים אתן לאנשים עד-היום אשר-בא נוֹח אל-התבה.
39. ולא ידעו עד-בוא המבול וישחת את-כלם כן יהיה גם-בואו של-בן-האדם.
40. אז יהיו שנים בשדה אחד יאסף ואחד יעזב.
41. שתים טוחנוח ברחים אחת תאסף ואחת תעזב.
42. לכן שקדו כי אינכם יודעים באי-זו שעה יבא מולכיאולכם.
43. ואת-זאת הבינו אשר לו-ידע בעל הבית באי-זו אשמורה יבא הגנב כי-עתה שקד ולא הניח לחתר את-ביתו.
44. לכן היו נכונים גם-אתם כי בשעה אשר לא תדמו יבוא בן-האדם.
45. מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו בעלנו על-בני ביתו לתת להם את-אכלם בעתו?
46. אשרי העבד אשר בעלנו בבואו ימצאהו עשה כן.
47. אַמנָה אמר אני לכם כי יפקידהו על-כל-אשר-לו.
48. ואל-העבד הרע יאמר בלבו בשש בעלי לבוא.
49. ויחל להכות את-חבריו ואכל ושתה עם-הסובאים.
50. בוא יבוא בעל העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע.
51. וישסף אתו וישים את-חלקו אם-החנפים שם תהיה היללה וחרק השנים.

    מַן-יָהוּה - פרק כה
1. אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את-נרותיהן ותצאנה לקראת החתן.
2. חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות.
3. הכסילות לקחו את-הנרות ולא-לקחו עמהן שמן.
4. והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן.
5. וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה.
6. ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו.
7. אז התעוררו כל-העלמות ההן ותיטבנה את-נרותיהן.
8. ותאמרנה הכסילות אל-החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו.
9. ותענינה החכמות לאמר לא כן פן-יחסר לנו ולכן כי אם-לכנה אל-המוכרים וקנינה לכן.
10. ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל-החתנה ותסגר הדלת.
11. ואחרי-כן בוא גם-שאר העלמות ותאמרנה בעלינו בעלינו פתח-לנו.
12. ויען ויאמר אַמנָה אמר אני לכם לא ידעתי אתכן.
13. לכן שקדו כי אינכם יודעים את-היום ואת-השעה אשר יבא בה בן-האדם.
14. כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל-עבדיו וימסר להם את-רכושו.
15. ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל-איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם.
16. וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות.
17. וכן הלקח שתים גם-הוא הרויח שתים אחרות.
18. אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את-כסף בעלו.
19. ואחרי ימים רבים בא בעל העבדים ההם ויעש חשבון עמהם.
20. ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר בעל חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן.
21. ויאמר אליו בעל שלו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל-הרבה אפקידך בוא אל-שמחת בעל שלך.
22. ויגש גם-לקח הככרים ויאמר בעלי ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן.
23. ויאמר אליו בעל שלו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל-הרבה אפקידך בוא אל-שמחת בעליך.
24. ויגש גם-הלקח את-הככר האחת ויאמר בעל שלו ידעתיך כי-איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת.
25. ואירא ואלך ואטמן את-ככרך באדמה ועתה הא-לך את אשר-לך.
26. ויען הבעל ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי-קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי.
27. לכן היה עליך לתת את-כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר-לי בתרבית.
28. על-כן שאו ממנו את הככר ותנו אל-האיש אשר-לו עשר הככרים.
29. כי כל-איש אשר יש-לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין-לו גם את אשר-לו יקח ממנו.
30. ואת-עבד הבליעל השליכו אל-החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים.
31. והיה כי יבוא בן-האדם בכבודו וכל-המלאכים הקדשים עמו וישב על-כסא כבודו.
32. ונאספו לפניו כל-הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן-העתודים.
33. והציב את-הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו.
34. אז יאמר המלך אל-הנצבים לימינו באו ברוכי יָהוּה אֲבִי ורשו את-המלכות המוכנה לכם למן-הוסד העולם.
35. כי רעב הייתי ותאכילנו צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני.
36. ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי.
37. וענו הצדיקים ואמרו מולכיאולנו מתי ראינוך רעב ונכלכלך? או צמא ונשקה אותך?
38. ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך?
39. ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך.
40. והמלך יענה ויאמר אליהם אַמנָה אמר אני לכם מה-שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם.
41. ואז יאמר גם אל-הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל-איש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו.
42. כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי.
43. גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי.
44. וענו גם-הם ואמרו מולכיאולנו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך?
45. אז יענה אתם לאמר אַמנָה אמר אני לכם מה-שלא עשיתם לאחד מן-הצעירים האלה גם-לי לא עשיתם.
46. וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם.

    מַן-יָהוּה - פרק כו
1. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לדבר את כל-הדברים האלה ויאמר אל-תלמידיו.
2. אתם ידעתם כי אחרי יומים יהיה הפסח ובן-האדם ימסר להצלב.
3. ויאוֹהוֹליָהו הכהנים הגדולים והסופרים וזקני העם אל-חצר הכהן הגדול הנקרא קיפא.
4. ויועצו יחדו לתפש אֶת-יָהוּשֻׁעַ בערמה ולהמיתו.
5. ויאמרו אך-לא בחג פן-תהיה מהומה בעם.
6. ויהי בהיות יָהוּשֻׁעַ בית-היני בבית שַׁמִיאוּל המצרע.
7. ותקרב אליו אשה ובידה פך-שמן יקר מאד ותצק על-ראשו בהסבו על-השלחן.
8. ויראו התלמידים ויתרעמו לאמר על-מה האבוד הזה?
9. כי השמן הזה היה ראוי להמכר במחיר רב ולתתו לעניים.
10. וידע יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם למה תוגו את-האשה הלא מעשה טוב עשתה עמדי.
11. כי עניים תמיד עמכם ואנכי אינני אתכם תמיד.
12. כי אשר שפכה את-השמן הזה על-גופי לחנט אותי עשתה זאת.
13. אַמנָה אמר אני לכם באשר תקרא הבשורה הזאת בכל-העולם גם את-אשר היא עשתה יספר לזכרון לה.
14. וילך אחד משנים העשר הנקרא יהודה איש-קריות אל-ראשי הכהנים.
15. ויאמר מה-תתנו לי ואמסרנו בידכם? וישקלו-לו שלשים כסף.
16. ומן-העת ההיא בקש תאנה למסר אותו.
17. ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אֶל-יָהוּשֻׁעַ לאמר באי-זה מקום תחפץ כי-נכין לך לאכל את-הפסח?
18. ויאמר לכו העירה אל-פלני אלמני ואמרתם אליו כה אמר הרב עתי קרובה היא ובביתך אעשה את-הפסח עם-תלמידי.
19. ויעשו התלמידים כאשר צום יָהוּשֻׁעַ ויכינו את-הפסח.
20. ויהי בערב ויסב עם-שנים העשר.
21. ובאכלם ויאמר אַמנָה אמר אני לכם כי-אחד מכם ימסרני.
22. ויתעצבו מאד ויחלו איש ואיש לאמר לו האנכי הוא מולכיאול?
23. ויען ויאמר האיש אשר טבל עמי את-ידו בקערה הוא ימסרני.
24. הן בן-האדם הלוך ילך-לו ככתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על-ידו ימסר בן-האדם טוב לאיש ההוא אם-לא נולד.
25. ויען יהודה המסר אותו ויאמר מולכיאול האני הוא? ויאמר אליו אתה אמרת.
26. ובאכלם ויקח יָהוּשֻׁעַ את-הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי.
27. ויקח את-הכוס ויברך ויתן להם לאמר שתו ממנה כלכם.
28. כי זה הוא דמי דם-הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים.
29. ואני אמר לכם כי מעתה שתה לא אשתה מתנובת הגפן הזאת עד היום ההוא אשר אשתה אתה עמכם חדשה במלכות יָהוּה אֲבִי.
30. ויהי אחרי גמרם את-ההלל ויצאו אל-הר הזיתים.
31. אז אמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את-הרעה ותפוצין הצאן.
32. ואחרי קומי אלך לפניכם הגלילה.
33. ויען כפוס ויאמר לו גם כי-יכשלו בך כלם אני לעולם לא אכשל.
34. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אמר אני לך כי בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים.
35. ויאמר אליו כפוס גם כי-יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כל-התלמידים.
36. אחרי-כן בא אתם יָהוּשֻׁעַ אל-חצר הנקרא גת-שמני ויאמר אל-התלמידים שבו לכם פה עד-אשר אלך שמה והתפללתי.
37. ויקח אתו את-כפוס ואת-שני בני זבדי ויחל להעצב ולמוג.
38. ויאמר להם נפשי מרה-לי עד-מות עמדו פה ושקדו עמי.
39. וילך מעט הלאה ויפל על-פניו ויתפלל לאמר יָהוּה אֲבִי אם-יוכל להיות תעבר-נא בעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם-כרצונך.
40. ויבא אל-התלמידים וימצאם ישנים ויאמר אל-כפוס הנה לא-היה ביכלתכם לשקד עמי שעה אחת.
41. שקדו והתפללו פן-תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר הוא רפה.
42. ויוסף ללכת-לו שנית ויתפלל לאמר יָהוּה אֲבִי אם-לא תוכל הכוס הזאת לעבר ממני מבלי שתותי אתה יהי כרצונך.
43. ויבא וימצאם גם בפעם הזאת ישנים כי עיניהם היו כבדות.
44. ויניחם ויוסף ללכת ויתפלל שלישית באמרו עוד-הפעם כבר הזה.
45. ויבא אל-התלמידים ויאמר אליהם נומו מעתה ונוחו הנה השעה קרובה ובן-האדם נמסר לידי חטאים.
46. קומו ונלכה הנה הלך וקרב המסר אותי.
47. עודנו מדבר והנה-בא יהודה אחד השנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים וזקני העם.
48. והמסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא תפשוהו.
49. ומיד נגש אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לך מולכיאול וינשק-לו.
50. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ רעי על-מה באת ויגשו וישלחו את-ידיהם בְּיָהוּשֻׁעַ ויתפשו אתו.
51. והנה אחד מן-האנשים אשר עִם-יָהוּשֻׁעַ שלח ידו וישלף חרבו ויך את-עבד הכהן הגדול ויקצץ את-אזנו.
52. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ השב את-חרבך אל-תערה כי כל-אחזי חרב בחרב יאבדו.
53. או היחשב לבך כי לא יכלתי לשאל עתה מאת יָהוּה אֲבִי והוא יצוה-לי יותר משנים עשר לגיונות של-מלאכים.
54. ואיככה אפוא ימלאו הכתובים כי-כן היה תהיה.
55. בשעה ההיא אמר יָהוּשֻׁעַ אל-המון העם כעל-פריץ יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני ויום יום הייתי ישב ומלמד אצלכם במקדש ולא החזקתם בי.
56. וכל-זאת היתה למלאת כתבי הנביאים אז עזבוהו התלמידים כלם וינוסו.
57. והאנשים אשר תפשו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוליכהו אל-קיפה הכהן הגדול אשר נקהלו-שם הסופרים והזקנים.
58. וכפוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול ויבא פנימה וישב לו אצל המשרתים לרות את-אחרית הדבר.
59. והכהנים הגדולים והסופרים וכל-הסנהדרין בקשו עדות שקר בְּיָהוּשֻׁעַ להמיתו ולא מצאו.
60. ואף בעמד שם עדי שקר רבים לא מצאו ובאחרונה נגשו שני עדי שקר.
61. ויאמרו זה אמר יש ביכלתי להרס את-היכל יָהוּה אוּל ולשוב לבנותו בשלשת ימים.
62. ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו האינך משיב דבר על-אשר ענו-בך אלה.
63. וְיָהוּשֻׁעַ החריש ויען הכהן הגדול ויאמר לו משביעך אני בֵּיָהוּה אוּל חיים שתאמר לנו אם-אתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל.
64. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אתה אמרת אבל אני אמר לכם כי מעתה תראו את-בן-האדם ישב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים.
65. ויקרע הכהן הגדול את-בגדיו ויאמר הוא גדף ומה-לנו עוד לבקש עדים? הנה עתה שמעתם את-גדופו.
66. מה-דעתכם? ויענו ויאמרו איש-מות הוא.
67. וירקו בפניו ויכהו באגרוף ואחרים הכהו על-הלחי.
68. ויאמרו הנבא לנו הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מי הוא המכה אותך?
69. וכפוס ישב מחוץ לבית בחצר ותגש אליו שפחה לאמר גם-אתה היית עִם-יָהוּשֻׁעַ הגלילי.
70. ויכחש בפני כלם לאמר לא ידעתי מה-את אמרת.
71. ויצא אל-פתח השער ותרא אותו אחרת ותאמר לאנשים אשר-שם גם-זה היה עִם-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי.
72. ויוסף לכחש וישבע לאמר לא ידעתי את-האיש.
73. וכמעט אחרי-כן ויגשו העמדים שם ויאמרו אל-כפוס אמת כי גם-אתה מהם כי גם-לשונך מגלה אותך.
74. ויחל להחרים את-נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את-האיש ומיד קרא התרנגול.
75. ויזכר כפוס את-דבר יָהוּשֻׁעַ אשר אמר אליו לאמר בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים ויצא החוצה וימרר בבכי.

    מַן-יָהוּה - פרק כז
1. ויהי לפנות הבקר ויתיעצו כל-ראשי הכהנים וזקני העם עַל-יָהוּשֻׁעַ להמיתו.
2. ויאסרו אתו ויוליכהו משם וימסרהו אל-פונטיוס פילטוס ההגמון.
3. וירא יהודה המסר אותו כי הרשיעהו וינחם וישב את-שלשים הכסף אל-הכהנים הגדולים והזקנים לאמר.
4. חטאתי כי-דם נקי הסגרתי והם אמרו מה-לנו ולזאת? אתה תראה.
5. וישלך את-הכסף אל-ההיכל ויפן וילך ויחנק.
6. ויקחו ראשי הכהנים את-הכסף ויאמרו לא-נכון לנו לתתו אל-ארון הקרבן כי-מחיר דמים הוא.
7. ויתיעצו ויקנו-בו את-שדה היוצר לקבורת הגרים.
8. על-כן שם-השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה.
9. אז נתמלא מה-שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל-בני יָשׁוֹראֻל.
10. ויתנו אתם אל-שדה היוצר כאשר צוני יָהוּה אוּל.
11. וְיָהוּשֻׁעַ העמד לפני ההגמון וישאלהו ההגמון לאמר האתה הוא מלך היהודים? ויאמר יָהוּשֻׁעַ אתה אמרת.
12. וידברו עליו שטנה הכהנים הגדולים והזקנים והוא לא-ענה דבר.
13. ויאמר אליו פילטוס האינך שמע כמה הם מעידים בך?
14. ולא ענהו אף-דבר אחד ויתמה ההגמון עד-מאד.
15. ומנהג ההגמון היה לפטר לעם בכל-חג אסיר אחד את אשר יחפצו.
16. ובעת ההיא היה להם אסיר ידוע ושמו בר-אבא.
17. ויהי כאשר נקהלו ויאמר אליהם פילטוס את-מי תחפצו כי-אפטר לכם? את בר-אבא או אֶת-יָהוּשֻׁעַ הנקרא בְּשֵם-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
18. כי ידע אשר רק-מקנאה מסרו אתו.
19. ויהי כשבתו על-כסא הדין ותשלח אליו אשתו לאמר אל-יהי-לך דבר עם-הצדיק הזה כי בעבורו עניתי הרבה היום בחלום.
20. והכהנים הגדולים והזקנים פתו את-המון העם לשאל להם את-בר-אבא ולאבד אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
21. ויען ההגמון ויאמר אליהם את-מי משניהם תחפצו כי-אפטר לכם? ויאמרו את בר-אבא.
22. ויאמר אליהם פילטוס ומה-אעשה לְיָהוּשֻׁעַ הנקרא בְּשֵם-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? ויענו כלם יצלב.
23. ויאמר ההגמון מה אפוא הרעה אשר עשה ויוסיפו עוד צעק לאמר יצלב.
24. ויהי כראות פילטוס כי לא-יועיל מאומה ורבתה עוד המהומה ויקח מים וירחץ את-ידיו לעיני העם ויאמר נקי אנכי מדם הצדיק הזה אתם תראו.
25. ויענו כל-העם ויאמרו דמו עלינו ועל-בנינו.
26. אז פטר להם את בר-אבא ואת יָהוּשֻׁעַ הכה בשוטים וימסר אותו להצלב.
27. ויקחו אנשי הצבא אשר להגמון אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויביאהו אל-בית-המשפט ויאספו עליו את כל-הגדוּד.
28. ויפשיטו אותו את-בגדיו ויעטפהו מעיל שני.
29. וישרגו קצים ויעשו עטרת וישימו על-ראשו וקנה בימינו ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לך מלך היהודים.
30. וירקו בו ויקחו את-הקנה ויכהו על-ראשו.
31. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את-המעיל וילבישהו את-בגדיו ויוליכהו לצלב.
32. ויהי בצאתם וימצאו איש קוריני ושמו שַׁמִיאוּל ויאנסו אתו לשאת לו את-צלבו.
33. ויבאו אל-המקום הנקרא גלגלתא הוא מקום גלגלת.
34. ויתנו-לו לשתות חמץ מזוג במרורה ויטעם ולא אבה לשתות.
35. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו להם את-בגדיו וגורל הפילו למלאת את אשר-נאמר בפי הנביא יחלקו בגדי להם ועל-לבושי יפילו גורל.
36. וישבו שמה וישמרו אותו.
37. וישימו את-דבר אשמתו כתוב מעל לראשו זה הוא יָהוּשֻׁעַ מלך היהודים.
38. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו.
39. והעברים גדפו אותו ויניעו את-ראשם.
40. ויאמרו אתה ההרס את-ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בֶּן-יָהוּה אוּל אתה רדה הן-הצלב.
41. וכן הלעיגו גם-ראשי הכהנים עם-הסופרים והזקנים לאמר.
42. את-אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם-מלך יָשׁוֹראֻל הוא ירד-נא עתה מן-הצלב ונאמין בו.
43. בטח יָהוּה אוּל עתה יפלטהו אם-חפץ בו כי אמר בֶּן-יָהוּה אוּל אני.
44. וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה.
45. ומשעה הששית היה חשך על-כל-הארץ עד השעה התשיעית.
46. וכעת השעה התשיעית ויצעק יָהוּשֻׁעַ בקל גדול אולי אולי למה שבקתני? ותרגומו אולי אולי למה עזבתני?
47. ויאמרו מקצת העמדים שם כשמעם את-זאת לאמר אל-אוּלִי-יָהוּה הוא קורא.
48. וימהר אחד מהם וירץ ויקח ספוג וימלא אתו חמץ וישימהו על-קנה וישקהו.
49. ושאר האנשים אמרו הניחו לו ונראה אם-יבוא אוּלִי-יָהוּה להושיעו.
50. וְיָהוּשֻׁעַ הוסיף לקרא בקול גדול ותצא רוחו.
51. והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו.
52. והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו.
53. ויצאו מן-הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל-העיר הקדושה ויראו לרבים.
54. ושר-המאה והאנשים אשר אתו השמרים אֶת-יָהוּשֻׁעַ כראותם את-הרעש ואת-אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמר אכן זה היה בֶּן-יָהוּה אוּל.
55. ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי יָהוּשֻׁעַ מן-הגליל לשרתו.
56. ובתוכן מָרוֹעֶם המגדלית ומרים אם-יָהוּה-כַף ויָהוּה-סַף ואם בני זבדי.
57. ויהי בערב ויבא איש עשיר מן-הרמתים ושמו יָהוּה-סַף וגם-הוא היה מתלמידי יָהוּשֻׁעַ.
58. ויגש אל-פילטוס לשאל את-גוית יָהוּשֻׁעַ ויצו פילטוס כי-תנתן לו.
59. ויקח יָהוּה-סַף את-הגויה ויכרך אותו בסדין טהור.
60. וישימה בקבר החדש אשר חצב-לו בסלע ויגל אבן גדולה על-פתח הקבר וילך לו.
61. ומָרוֹעֶם המגדלית ומָרוֹעֶם האחרת היו ישבות שם ממול הקבר.
62. ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל-פילטוס.
63. ויאמרו בעלינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום.
64. לכן צוה-נא ויסכר מבוא הקבר עד-היום השלישי פן-יבוא תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל-העם הנה-קם מן-המתים והיתה התרמים האחרונה רעה מן-הראשונה.
65. ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם.
66. וילכו ויסכרו את-מבוא הקבר ויחתמו את-האבן ויעמידו עליו את-המשמר.

    מַן-יָהוּה - פרק כח
1. ואחרי מוצאי השבת כשהאיר לאחד בשבת באה מָרוֹעֶם המגדלית ומָרוֹעֶם האחרת לרות את-הקבר.
2. והנה רעש גדול היה כי-מלאך יָהוּה אוּל ירד מן-השמים ויגש ויגל את-האבן מן-הפתח וישב עליה.
3. ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג.
4. ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים.
5. ויען המלאך ויאמר אל-הנשים אתן אל-תיראן הן ידעתי כי אֶת-יָהוּשֻׁעַ הנצלב אתן מבקשות.
6. איננו פה כי-קם כאשר אמר באנה ראינה את-המקום אשר שכב-שם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. ומהרתן ללכת ואמרתן אל-מלמידיו כי קם מן-המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן.
8. ותמהרנה לצאת מן-הקבר ביראה ובשמחה גדולה ותרצנה להגיד לתלמידיו.
9. הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה יָהוּשֻׁעַ נקרא אליהן ויאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו.
10. ויאמר אליהן יָהוּשֻׁעַ אל-תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני.
11. ויהי בלכתן והנה אנשים מן-המשמר באו העירה ויגידו לראשי הכהנים את כל-הנעשה.
12. ויקהלו עם-הזקנים ויתיעצו ויתנו-כסף לרב אל-אנשי הצבא לאמר.
13. אמרו כי-באו תלמידיו לילה ויגנבו אותו בהיותנו ישנים.
14. ואם-ישמע הדבר לפני ההגמון ונחנו נפיסהו והייתם בלי-פחד.
15. ויקחו את-הכסף ויעשו כאשר למדו ותצא השמועה הזאת בין היהודים עד היום הזה.
16. ועשתי עשר התלמידים הלכי הגלילה אל-ההר אשר צום יָהוּשֻׁעַ.
17. ויהי כראותם אתו וישתחוו-לו ומקצתם נחלקו בלבם.
18. ויגש יָהוּשֻׁעַ וידבר אליהם לאמר נתן-לי כל-שלטן בשמים ובארץ.
19. לכו ועשו לתלמידים את-כל-הגוים וטבלתם בְּהוֹל- שֻׁאַם יָהוּה אָבִי והבן והרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
20. ולמדתם אתם לשמר את-כל-אשר צויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל-הימים עד-קץ העולם אַמנָה.


הבשורה הקדושה על-פי מרקוס

    מרקוס - פרק א
1. ראשית בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל.
2. ככתוב בנביאים הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך.
3. קול קורא במדבר פנו דרך יָהוּה אוּל ישרו מסלותיו.
4. ויהי יָהוּה-חָנַם טובל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים.
5. ותצא אליו כל-ארץ יהודה ובני יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויטבלו כלם על-ידו בנהר היַּרְדַיַן מתודים את-חטאתם.
6. ויָהוּה-חָנַם לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ואכל חגבים ודבש היער.
7. ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר אינני כדי לכרע ולהתיר את-שרוך נעליו.
8. אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
9. ויהי בימים ההם ויבא יָהוּשֻׁעַ מנוּדצוֹרוֹת אשר בגליל ויטבל על-ידי יָהוּה-חָנַם ביַּרְדַיַן.
10. ויהי אך-עלה עלה מן-המים וירא את-השמים נבקעים והרוּחַ כיונה ירדת עליו.
11. ויהי קול מן-השמים אתה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו.
12. ואחרי-כן הוציאו הרוּחַ המדברה.
13. ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם-החיות והמלאכים שרתוהו.
14. ואחרי אשר הסגר יָהוּה-חָנַם בא יָהוּשֻׁעַ הגלילה ויקרא את-בשורת מלכות יָהוּה אוּל לאמר.
15. מלאה העת והגיעה מלכות יָהוּה אוּל שובו והאמינו בבשורה.
16. ויהי בהתהלכו על-יד ים-הגליל וירא את-שַׁמִיאוּל ואת-אנדרי אחי שַׁמִיאוּל פרשים מצודה בים כי דיגים היו.
17. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים.
18. ויעזבו מהר את-מכמרתיהם וילכו אחריו.
19. ויהי כעברו מעט משם וירא את-יָהוּה-כַף בן-זבדי ואת-יָהוּה-חָנַם אחיו וגם-המה באניה מתקנים את-המכמרות.
20. ויקרא מהרה אליהם ויעזבו את-זבדי אביהם באניה עם-השכירים וילכו אחריו.
21. ויבאו אל-כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד.
22. וישתוממו על-תורתו כי-היה מלמדם כבעל גבורה ולא כספרים.
23. ואיש היה בבית כנסתם אשר-רוח טמאה בו ויצעק לאמר.
24. אהה מה-לנו ולך יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי? באת להאבידנו? ידעתי מי אתה קדוש יָהוּה אוּל.
25. ויגער-בו יָהוּשֻׁעַ לאמר האלם וצא ממנו.
26. ויסחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו.
27. ויבהלו כלם וישאלו איש את-רעהו לאמר מה-זאת? מה-היא התורה החדשה? אשר אף-לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו.
28. ויצא שמעו מהר בכל-מקמות ארץ הגליל.
29. ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שַׁמִיאוּל ואנדרי המה ויָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם עמם.
30. וחמות שַׁמִיאוּל שכבה אחוזת הקדחת וימהרו לדבר אליו עליה.
31. ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם.
32. ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל-החולים ואת אחוזי השדים.
33. וכל-העיר נאספו יחדו פתח הבית.
34. וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא-נתן את-השדים לדבר כי ידעהו.
35. וישכם ממחרת בעוד לילה ויצא וילך אל-מקום חרבה ויתפלל שם.
36. וירדפו אחריו שַׁמִיאוּל והאנשים אשר אתו.
37. וימצאהו ויאמרו אליו הנה כלם מבקשים אותך.
38. ויאמר אליהם נעברה מזה אל-ערי הפרזות בקרבות ואקרא גם-שם כי בעבור-זאת יצאתי.
39. ויהי קרא בבתי כנסיותיהם בכל-הגליל ויגרש את-השדים.
40. ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על-ברכיו ויאמר לו אם-תרצה תוכל לטהרני.
41. וירחם עליו וישלח את-ידו ויגע-בו ויאמר רצה אנכי טהר.
42. עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר.
43. ויגער-בו וימהר להוציאו החוצה.
44. ויאמר אליו ראה אל-תספר דבר לאיש כי אם-לך הראה אל-הכהן והקרב על-טהרתך את אשר-צוה משה לעדות להם.
45. אך-הוא בצאתו החל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא-יכל לבוא עוד אל-עיר בגלוי כי אם-היה ישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל-עבריו.

    מרקוס - פרק ב
1. ויהי מקץ ימים בשובו אל-כפר נחום וישמעו כי-הוא בבית.
2. ויאספו רבים מהרה עד-אפס מקום לעמד אף-מחוץ לפתח וידבר אליהם את-הדבר.
3. ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה.
4. ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את-הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את-המשכב אשר שכב עליה נכה האברים.
5. ויהי כראות יָהוּשֻׁעַ את-אמונתם ויאמר אל-נכה האברים בני נסלחו-לך חטאתיך.
6. ויהיו מן-הספורים ישבים שם וחשבים בלבם לאמר.
7. מה-ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי יָהוּה אוּל לבדו?
8. וידע יָהוּשֻׁעַ ברוחו כי-ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם?
9. מה הנקל האמר אל-נכה האברים נסלחו-לך חטאתיך אם-אמור קום שא את-משכבך והתהלך.
10. אך למען תדעון כי לבן-האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל-נכה האברים.
11. לך אני אמר קום שא את-משכבך ולך אל-ביתך.
12. ויקם פתאם וישא את-משכבו ויצא לעיני כלם עד כי-השתממו כלם וישבחו אֶת-יָהוּה אוּל לאמר מעולם לא ראינו כזאת.
13. וישב לצאת אל-יד הים ויבאו אליו כל-העם וילמדם.
14. ויהי בעברו וירא את-לוי בן-חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו.
15. ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עִם-יָהוּשֻׁעַ ועם-תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו.
16. והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם-המוכסים והחטאים ויאמרו אל-תלמידיו למה-זה עם-החטאים והמוכסים אכל רבכם.
17. וישמע יָהוּשֻׁעַ ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם-החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם-החטאים לתשובה.
18. ותלמידי יָהוּה-חָנַם ופרושים היו צמים ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יָהוּה-חָנַם ותלמדי הפורישם צמים ותלמידיך אינם צמים?
19. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם? כי-ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום.
20. הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם.
21. אין-תפר מטלית בגד חדש על-שמלה בלה כי אז ינתק מלויו החדש מן-הבלא ותרע הקריעה.
22. ויאן נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז יבקע היין את-הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל בנאדות חדשים ינתן היין החדש.
23. ויהי כעברו בשבת בין הקמה ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם.
24. ויאמרו אליו הפרושים ראה מה-המה עשים בשבת דבר אשר-לא יעשה?
25. ויאמר אליהם הכי לא קראתם את-אשר עשה דַּוּד בהיתו חסר ורעב הוא ואשר היו אתו?
26. כי-בא אל-בית אליהם בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את-לחם הפנים אשר לא נכון לאכלה כי אם-לכהנים ויתן גם-לאנשים אשר אתו?
27. ויאמר אליהם השבת נעשה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת.
28. לכן בן-האדם מולכיאול הוא גם לשבת.

    מרקוס - פרק ג
1. וישב ויבוא אל-בית הכנסת ושם-איש אשר ידו יבשה.
2. ויתבוננו בו אם-ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה.
3. ויאמר אל-האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך.
4. ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע? להציל נפש או לאבדה? ויחרישו.
5. ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על-טמטום לבבם ויאמר אל-האיש פשט את-ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת.
6. והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו אם-ההורדוסיים לאבדו.
7. וְיָהוּשֻׁעַ סר משם עם-תלמידיו אל-יד הים וילכו אחריו המון עם-רב מן-הגליל ומיהודה.
8. ומיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ומאדום ומעבר היַּרְדַיַן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל-אשר עשה ויבאו אליו.
9. ויאמר אל-תלמידיו כי-יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו.
10. כי רפה לרבים עוד כי-התנפלו עליו כל-המנגעים לנגע בו.
11. והרוחות הטמאות כראותן אתו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בֶּן-יָהוּה אוּל.
12. ויגער בהן מאד אשר לא-תגלינה אותו.
13. ויען אל-ההר ויקרא אל-אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו.
14. וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא.
15. והיה להם השלטן לרפא את-התחלאים ולגרש את-השדים.
16. ויכנה את-שַׁמִיאוּל בְהוֹל-שֻׁאַם כפוס .
17. ואת-יָהוּה-כַף בן-זבדי ואת יָהוּה-חָנַם אחי יָהוּה-כַף ויכנה אתם בְהוֹל-שֻׁאַם בני-רגוש הוא בני-רעם.
18. ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר-תלמי ואת מַן-יָהוּה ואת-תומא ואת-יָהוּה-כַף בן-חלפי ואת-תדי ואת שַׁמִיאוּל הקני.
19. ואת-יהודה איש קריות אשר גם-מסרו.
20. ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי-לא יכלו אף לאכל-לחם.
21. וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו.
22. והסופרים אשר ירדו מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אמרו כי בעל-זבוב נכנס בו ועל-ידי שר-השדים הוא מגרש את-השדים.
23. ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן?
24. ואם-נחלקה ממלכה על-עצמה לא-תוכל לעמד הממלכה ההיא.
25. ובית אם-נחלק על-עצמו לא-יוכל לעמד הבית ההוא.
26. ואם-השטן יתקומם אל-עצמו ונחלק לא-יוכל לעמד כי-בא קצו.
27. אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את-כליו אם-לא יאסר בראשונה את-הגבור ואחר ישסה את-ביתו.
28. אַמנָה אמר אני לכם כי כל-החטאים יסלחו לבני אדם וכל-הגדופים אשר יגדפו.
29. אך המגדף את הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ אין-לו סליחה לעולם כי-יאשם בעונו לנצח.
30. כי-המה אמרו רוח טמאה בו.
31. ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו.
32. והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך.
33. ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי?
34. ויבט סביב אל-הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי!
35. כי כל-אשר יעשה רצון יָהוּה אוּל הוא אחי ואחותי ואמי.

    מרקוס - פרק ד
1. וישב אל-הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם-רב עד אשר-ירד לשבת באניה בים וכל-העם עומד על-חוף הים ביבשה.
2. וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם.
3. שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע.
4. ויהי בזרעו ויפל מן-הזרע על-יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו.
5. ויש אשר נפל על-מקום הסלע אשר אין-לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא-היה לו עמק אדמה.
6. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין-לו שרש.
7. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי.
8. ויש אשר נפל על-האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה.
9. ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.
10. ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם-שנים העשר על-המשל.
11. ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות יָהוּה אוּל ואשר בחוץ להם הכל במשלים.
12. למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן-ישובו ונסלח לחטאתם.
13. ויאמר להם הן לא ידעתם את-המשל הזה ואיך תבינו את-המשלים כלם?
14. הזרע הוא זרע את-הדבר.
15. ואלה הם הנזרעים על-יד הדרך אשר יזרע-בם הדר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את-הדבר הזרוע בלבבם.
16. וכן הנזרעים על-מקמות הסלע הם השמעים את-הדבר ומהר בשמחה יקחהו.
17. אך אין-להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר-כן בהיות צרה ורדיפה על-אדות הדבר מהרה יכשלו.
18. והאחרים הנזרעים בין בקצים הם השמעים את-הדבר.
19. ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את-הדבר ופרי לא יהיה-לו.
20. ואלה המזרעים על-האדמה הטובה הם השמעים את-הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה.
21. ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה? ולא למען יעלהו על-המנורה?
22. כי אין-דבר סתום אשר לא-יגלה ולא נעלם דבר כי אם-למען יבא לגלוי.
23. כל-אשר אזנים לו לשמע ישמע.
24. ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים.
25. כי מי שיש-לו נתון ינתן לו ומי שאין-לו גם את-אשר יש-לו יקח ממנו.
26. ויאמר מלכות יָהוּה אוּל היא כאשר ישליך איש זרע על-האדמה.
27. וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע.
28. כי הארץ מאליה מוציאה פריה את-הדשא ראשונה ואחריו את-השבלת ואחרי-כן את-החטה המלאה בשבלת.
29. וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את-המגל כי בשל הקציר.
30. ויאמר אל-מה נדמה את-מלכות יָהוּה אוּל? ובאי-זה משל נמשילנה?
31. כגרגר של-חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל-הזרעים אשר על הארץ.
32. ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על-כל-הירקות ועשה ענפים גדולים עד-אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו.
33. ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את-הדבר כפי-אשר יכלו לשמע.
34. ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם-תלמידיו לבדם יבאר להם את-הכל.
35. ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר.
36. ויעזבו את-המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם-אניות אחרות הלכו עמו.
37. ותקם רוח-סערה גדולה וישטפו הגלים אל-תוך האניה עד אשר-כמעט נמלאה.
38. והוא ישן על-הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו מולכיאול האינך דאג לנו כי-נאבד?
39. ויעור ויגער ברוח ויאמר אל-הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה.
40. ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים? איך אין-לכם אמונה?
41. וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל-רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו?

    מרקוס - פרק ה
1. ויבאו אל-עבר הים אל-ארץ הגדרים.
2. והוא יצא מן-האניה והנה-איש בא לקראתו מבין הקברים אשר-רוח טמאה בו.
3. ומושבו בקברים וגם בעבתים לא-יכל איש לאסרו.
4. כי-פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את-העבתים וישבר את-הכבלים ואין איש יכל לכבשו.
5. ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את-עצמו באבנים
6. ויהי כראתו אֶת-יָהוּשֻׁעַ מרחוק וירץ וישתחו לו.
7. ויצעק בקול גדול ויאמר מה-לי ולך יָהוּשֻׁעַ בן-אל עליון יָהוּה אוּל? אני משביעך אשר לא תענני.
8. כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן-האדם הזה.
9. וישאל אתו מה-שמך? ויען ויאמר לגיון שמי כי-רבים אנחנו.
10. ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל-מחוץ לארץ.
11. ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים.
12. ויתחננו-לו כל-השדים לאמר שלחנו אל-החזירים ונבאה אל-תוכם.
13. וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן-המורד אל-הים כאלפים במספר ויטבעו בים.
14. וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה-נהיתה.
15. ויבאו אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויראו את-אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב-שכל וייראו.
16. ויספרו להם הראים את-אשר נעשה לאחוז השדים ואת-דבר החזירים.
17. ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם.
18. ויהי ברדתו אל-האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו.
19. ולא הניח לו כי אם-אמר אליו שוב לביתך אל-בני משפחתך והגד להם את-הגדלות אשר-עשה לך יָהוּה אוּל ויחנך.
20. וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את-הגדלות אשר-עשה לו יָהוּשֻׁעַ ויתמהו כלם.
21. וישב יָהוּשֻׁעַ לעבר באניה אל-עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על-שפת הים.
22. והנה-בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו.
23. ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד-למות אנא בוא-נא ושים ידיך אליה למען תרפא ותחיה.
24. וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו.
25. ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה.
26. והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את-כל אשר-לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד.
27. ויהי כשמעה את-שמע יָהוּשֻׁעַ ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו.
28. כי אמרה רק אם-אגע בבגדיו אושע.
29. וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפה נגעה.
30. וברגע ידע יָהוּשֻׁעַ בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי?
31. ויאמרו אליו תלמידיו אתה ראה את-ההמון דוחק אתך ואמרת מי-נגע בי?
32. ויבט סביב לראות את-אשר עשתה זאת.
33. ותירא האשה ותחרד כי ידעה את-אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד-לו את האמת כלה.
34. ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשֻׁעַ-אוֹלֵם וחיית מנגעך.
35. עודנו מדבר והנה באים מבית-ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח-עוד את-המורה?
36. וכשמע יָהוּשֻׁעַ את-הדבר אשר דברו ויאמר אל-ראש הכנסת אל-תירא רק האמינה.
37. ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם-לכפוס וליָהוּה-כַף וליָהוּה-חָנַם אחי יָהוּה-כַף .
38. ויבא בית-ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה.
39. ובבאו אמר אליהם מה-תהמו ותבכו? הנערה לא מתה אך-ישנה היא.
40. וישחקו לו והוא גרש את-כלם ויקח את-אבי הנערה ואת-אמה ואת-אשר אתו ויבא החדרה אשר-שם שכבת הנערה.
41. ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא.
42. ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת-שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה.
43. ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול.

    מרקוס - פרק ו
1. ויצא משם ויבא אל-ארצו וילכו אחריו תלמידיו.
2. וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה-היא החכמה הנתונה לו עד-אשר נעשו גבורות כאלה על-ידיו.
3. הלא זה הוא החרש בן-מָרוֹעֶם ואחי יָהוּה-כַף ויוסי ויהודה ושַׁמִיאוּל? והלא אחיותיו אתנו פה? ויהי להם למכשול.
4. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אין הנביא נקלה כי אם-בארצו ובין קרוביו ובביתו.
5. ולא יכל לעשות שם פלא רק על-חלשים מעטים שם את-ידיו וירפאם.
6. ויתמה על-חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד.
7. ויקרא אל-שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על-רוחות הטמאה.
8. ויצו אותם אשר לא-ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה.
9. רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו.
10. ויאמר אליהם מקום אשר תבאו בית-איש שבו-בו עד כי-תצאו משם.
11. וכל-אשר לא-יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אַמנָה אמר אני לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן-העיר ההיא.
12. ויצאו ויקראו לשוב בתשובה.
13. ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום.
14. וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יָהוּה-חָנַם הטובל קם מן-המתים ועל-כן פעלות בו הגבורות.
15. ואחרים אמרו כי הוא אוּלִי-יָהוּה ואחרים אמרו כי-נביא הוא או כאחד הנביאים.
16. וישמע הורדוס ויאמר יָהוּה-חָנַם אשר אנכי נשאתי את-ראשו מעליו הוא קם מן-המתים.
17. כי הוא הורדוס שלח לתפש את-יָהוּה-חָנַם ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה.
18. יען אשר-אמר יָהוּה-חָנַם אל-הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך.
19. ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה.
20. כי הורדוס ירא את-יָהוּה-חָנַם בדעתו כי-הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו.
21. ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו שעה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל.
22. ותבא בת-הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל-הנערה שאלי ממני את-אשר תחפצי ואתן לך.
23. וישבע לה לאמר כל-אשר תשאלי ממני אתן-לך עד-חצי מלכותי.
24. ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את-ראש יָהוּה-חָנַם המטביל.
25. ותמהר מאד לבוא אל-המלך ותשאל לאמר רצוני אשר-תתן לי עתה בקערה את-ראש יָהוּה-חָנַם המטביל.
26. ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה.
27. ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את-ראשו.
28. וילך ויכרת את-ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל-אמה.
29. וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את-גויתו וישימוה בקבר.
30. ויקהלו השליחים אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויגידו לו את-כל-אשר עשו ואת אשר למדו.
31. ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל-מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד-לאין-עת להם לאכול.
32. וילכו משם באניה אל-מקום חרבה לבדד.
33. וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו.
34. ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין-להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה.
35. ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד.
36. שלח אותם וילכו אל-החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין-להם מה-לאכל.
37. ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה?
38. ויאמר אליהם כמה ככרות-לחם יש לכם? לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים.
39. ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על-ירק הדשא.
40. וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים.
41. ויקח את-חמשת ככרות הלחם ואת-שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את-הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת-שני הדגים חלק לכלם.
42. ויאכלו כלם וישבעו.
43. וישאו מן-הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן-הדגים.
44. והאכלים מן-הלחם היו כחמשת אלפי איש.
45. ואחרי-כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל-עבר הים אל-בית צידה עד-שלחו את-העם.
46. ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל.
47. ויהי-ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה.
48. וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על-פני הים ויואל לעבור לפניהם.
49. והם בראתם אתו מתהלך על-פני הים חשבו כי מראה-רוח הוא ויצעקו.
50. כי-כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי-אני הוא אל-תיראו.
51. וירד אליהם אל-האניה והרוח שככה וישתוממו עוד-יותר בלבבם ויתמהו.
52. כי לא השכילו בדבר-ככרות הלחם מפני טמטום לבבם.
53. ויעברו את-הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל-היבשה.
54. ויהי כצאתם מן-האניה אז הכירהו.
55. וירוצו בכל-סביבותיהם ויחלו לשאת את-החולים במשכבות אל-כל-מקום אשר שמעו כי-שם הוא.
56. ובכל-מקום אשר יבא אל-הכפרים או אל-הערים ואל-השדות שם שמו את-החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו-בו ונושעו.

    מרקוס - פרק ז
1. ויקהלו אליו הפרושים ומן-הסופרים אשר באו מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
2. ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם.
3. כי הפרושים וכל-היהודים לא יאלכו בלתי אם-רחצו את-ידיהם עד-הפרק באחזם בקבלת הזקנים.
4. ואת-אשר מן-השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות.
5. וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על-פי קבלת הזקנים כי-אכלים לחם בלא נטילת ידים?
6. ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.
7. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים.
8. כי עזבתם את-מצות אליהם לאחז בקבלת בני-אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים.
9. ויאמר אליהם מה-יפה עשיתם אשר בטלתם את-מצות יָהוּה אוּל כדי שתשמרו את-קבלתכם.
10. כי-משה אמר כבד את-אביך ואת-אביך ואת-אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת.
11. ואתם אמרים איש כי-יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לֵיָהוּה אוּל כל-מה-שאתה נהנה לי.
12. ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו.
13. ותפרו את-דבר יָהוּה אוּל על-ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים.
14. ויקרא אל-כל-העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו.
15. אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל-קרבו כי אם-הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את-האדם.
16. כל-אשר אזנים לו לשמע ישמע.
17. ויהי כאשר שב הביתה מן-ההמון וישאלהו תלמידיו על-דבר המשל.
18. ויאמר אליהם האף-אתם חסרי בינה? הלא תשכילו כי כל-הבא אל-תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו.
19. כי לא-יבוא אל-לבו כי אם-אל-כרשו ויצא למוצאות להבר כל-אכל?
20. ויאמר היצא מן-האדם הוא מטמא את-האדם.
21. כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח.
22. וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות.
23. כל-הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו.
24. ויקם משם וילך לו אל-גבולות צור וצידן ובבואו הביתה לא אבה כי-יודע לאיש ולא יכל להסתר.
25. כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את-שמעו ותבא ותפל לרגליו.
26. והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש את-השד מבתה.
27. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ הניחי לשבע בראשונה הבנים כי לא-טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים.
28. ותען ותאמר אליו כן מולכיאול אבל גם-צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים.
29. ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי-לך יצא השד מבתך.
30. ותבא אל-ביתה ותמצא את-הילדה משכבת על-חמטה והשד יצא ממנה.
31. וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל-ים הגליל בתוך גבול עשר הערים.
32. ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את-ידו.
33. ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את-אצבעותיו באזניו וירק ויגע על-לשנו.
34. ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח.
35. וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה.
36. ויזהר אותם כי לא-יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז.
37. וישתוממו עד-מאד ויאמרו את-הכל עשה יפה גם-החרשים הוא עשה לשמעים גם-האלמים למדברים.

    מרקוס - פרק ח
1. ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה-יאכלו ויקרא אל-תלמידיו ויאמר אליהם.
2. נכמרו רחמי על-העם כי-זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל.
3. והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי-יש מהם אשר באו ממרחק.
4. ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את-אלה פה במדבר לחם?
5. וישאל אותם כמה ככרות-לחם יש לכם? ויאמרו שבע.
6. ויצו את-העם לשבת לארץ ויקח את-שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם.
7. ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפמהם גם-את-אלה.
8. ויאכלו וישבעו וישאו מן-הפתותים הנותרים שבעת דַּוּדים.
9. והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם.
10. אז ירד באניה עם-תלמידיו ויבא אל-גלילות דלמנותא.
11. ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן-השמים והם מנסים אתו.
12. ויאנח ברוחו ויאמר מה-הדור הזה מבקש-לו אות? אַמנָה אמר אני לכם אם-ינתן אות לדור הזה.
13. ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל-עבר הים.
14. וישכחו לקחת אתם לחם ולא-היה להם באניה בלתי אם-ככר-לחם אחת.
15. ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר חפרושים ומשאר הורדוס.
16. ויחשבו ויאמרו איש אל-רעהו על כי-לחם אין אתנו.
17. וידע יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם מה-תחשבו על כי-לחם אין לכם? העוד לא תשכילו ולא תבינו? ולבכם עודנו מטמטם?
18. עינים לכם ולא תראו? ואזנים לכם ולא תשמעו? ולא תזכרו?
19. כאשר פרסתי את-חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם? ויאמרו אליו שנים עשר.
20. ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דַּוּדים מלאי פתותים נשאתם? ויאמרו אליו שבעה.
21. ויאמר אליהם איך לא תבינו?
22. ויבא אל-בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו.
23. ויאחז ביד העור ויוליכהו אל-מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את-ידיו אליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר.
24. ויבט ויאמר אראה את-בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה.
25. ויוסף לשום את-ידיו על-עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד-למחוק.
26. וישלחהו אל-ביתו לאמר אל-תבא בתוך הכפר ואל-תדבר לאיש בכפר.
27. ויצא יָהוּשֻׁעַ ותלמידיו ללכת אל-כפרי קיסרין של-פילפוס ויהי בדרך וישאל את-תלמידיו ויאמר אליהם מה-אמרים עלי האנשים מי-אני?
28. ויענו ויאמרו יָהוּה-חָנַם המטביל ויש אמרים אוּלִי-יָהוּה ואחרים אמרים אחד מן-הנביאים.
29. וישאל אתם לאמר ואתם מה-תאמרו עלי מי-אני? ויען כפוס ויאמר אליו אתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
30. ויצו אתם בגערה לבלתי דבר-עליו לאיש.
31. ויחל ללמדם כי צריך בן-האדם לענות הרבה וימאס על-ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום.
32. והוא בגלוי דבר את-הדבר הזה ויקחהו כפוס ויחל לגער-בו.
33. ויפן אחריו ויבט את-תלמידיו ויגער בכפוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי יָהוּה אוּל כי אם-לדברי האדם.
34. ויקרא אל-העם ואל-תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את-צלבו וילך אחרי.
35. כי כל-אשר יחפץ להושיע את-נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה.
36. כי מה-יסכן לאדם כי-יקנה את-כל-העולם ונשחתה נפשו?
37. או מה-יתן איש פדיון נפשו?
38. כי כל-איש אשר-הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף-הוא יהיה לחרפה לבן-האדם בבואו בכבוד אביו עם-המלאכים הקדושים.

    מרקוס - פרק ט
1. ויאמר אליהם אַמנָה אמר אני לכם כי יש מן-העמדים פה אשר לא-יטעמו מות עד כי-יראו מלכות יָהוּה אוּל באה בגבורה.
2. ואחרי ששת ימים לקח יָהוּשֻׁעַ את-כפוס ואת-יָהוּה-כַף ואת-יָהוּה-חָנַם ויעלם על-הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם.
3. ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם.
4. וירא אליהם אוּלִי-יָהוּה ומהושע מדברים עִם-יָהוּשֻׁעַ.
5. ויען כפוס ויאמר אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ טוב היותנו פה נעשה-נא שלש סכות לך אחת ולמהושע אחת ולאוּלִי-יָהוּה אחת.
6. כי לא-ידע מה-ידבר כי היו נבהלים.
7. ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן-הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו.
8. והמה הביטו כה וכה פתאם ולא-ראו עוד איש בלתי אֶת-יָהוּשֻׁעַ לבדו אתם.
9. וירדו מן-ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את-אשר ראו עד כי-יקום בן-האדם מן-המתים.
10. וישמרו את-דבר בלבבם וידרשו לדעת מה-היא התקומה מן-המתים.
11. וישאלהו לאמר מה-זה אמרים הסופרים כי אוּלִי-יָהוּה בוא יבוא בראשונה?
12. ויען ויאמר להם הנה אוּלִי-יָהוּה בא בראשונה וישיב את-הכל ומה-כתוב על-בן-האדם הלא כי יענה הרבה וימאס.
13. אבל אמר אני לכם גם-בא אוּלִי-יָהוּה וגם-עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו.
14. ויהי כבואו אל-התלמידים וירא עם-רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם.
15. וכל-העם כראותם אתו כן תמהו וירוצו אליו וישאלו-לו לשֻׁעַ-אוֹלֵם.
16. וישאל את-הסופרים מה-אתם מתוכחים עמהם?
17. ויען אחד מן-העם ויאמר מולכיאול הבאתי אליך את-בני אשר-רוח אלם בקרבו.
18. והיה בכל-מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את-שניו ויבש גופו ואמר אל-תלמידיך לגרשו ולא יכלו.
19. ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד-מתי אהיה אמכם? עד-מתי אסבל אתכם? הביאו אתו לפני.
20. ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו.
21. וישאל את-אביו כמה ימים היתה-לו זאת? ויאמר מימי נעוריו.
22. ופעמים רבות הפיל אתו גם-באש גם-במים להאבידו אך אם-יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו.
23. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לאמר אם-תוכל להאמין כל יוכל המאמין.
24. ויתן אבי הילד את-קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר-נא לחסרון אמונתי.
25. וירא יָהוּשֻׁעַ את-העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל-תסף לבוא-בו עוד.
26. ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר-אמרו רבים כי גוע.
27. ויחזק יָהוּשֻׁעַ בידו ויניעהו ויקם.
28. ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו?
29. ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם-בתפלה ובצום.
30. ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש.
31. כי היה מלמד את-תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן-האדם להמסר בידי בני-אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי.
32. והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו.
33. ויבא אל-כפר-נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם-רעהו בדרך?
34. ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם.
35. וישב ויקרא אל-שנים העשר ויאמר אליהם איש כי-יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם.
36. ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם.
37. כל-אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל-אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם-את-אשר שלחנו.
38. ויען יָהוּה-חָנַם ויאמר אליו מולכיאול ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונכלאנו יען אשר לא-הלך אחרינו.
39. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-תכלאהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר-בי רעה.
40. כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו.
41. כי כל-המשקה אתכם כוס מים בשמי על-אשר אתם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אַמנָה אמר אני לכם כי לא-יאבד שכרו.
42. וכל-המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח-רכב על-צוארו והשלך בים.
43. ואם-ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל-גיהנם אל-האש אשר לא תכבה.
45. ואם-רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל-האש אשר לא תכבה.
46. אשר-שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.
47. ואם-עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם.
48. אשר-שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה.
49. כי כל-איש באש ימלח וכל-קרבן במלח ימלח.
50. טוב המלח אם-המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו? יהי-לכם מלח בקרבכם ויהי שֻׁעַ-אוֹלֵם ביניכם.

    מרקוס - פרק י
1. ויקם משם וילך אל-גבול יהודה מעבר היַּרְדַיַן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם.
2. ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם-יוכל איש לשלח את-אשתו? והם מנסים אתו.
3. ויען ויאמר אליהם מה-צוה אתכם משה?
4. ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח.
5. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את-המצוה הזאת.
6. אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם יָהוּה אוּל.
7. על-כן יעזב-איש את-אביו ואת-אמו ודבק באשתו.
8. והיו שניהם לבשר אחד ואם-כן אפוא אינם עוד שנים כי אם-בשר אחד.
9. לכן את אשר-חבר יָהוּה אוּל לא יפרידנו אדם.
10. ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על-זאת.
11. וימאר אליהם המשלח את-אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה.
12. ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא.
13. ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם.
14. וירא יָהוּשֻׁעַ ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל-תמנעום כי לאלה מלכות יָהוּה אוּל.
15. אַמנָה אמר אני לכם כל אשר-לא יקבל את-מולכות יָהוּה אוּל כילד הוא לא-יבא בה.
16. ויחבקם ויברכם בשומו את-ידיו עליהם.
17. ויהי בצאתו לדרך והנה-איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו מולכיאול הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם?
18. ויאמר לו יָהוּשֻׁעַ מדוע קראת לי טוב? אין טוב בלתי אחד יָהוּה אוּל.
19. הן ידעת את-המצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא-תענה עד שקר לא תעשק כבד את-אביך ואת-אמך.
20. ויען ויאמר אליו מולכיאול את-כל-אלה שמרתי מנעורי.
21. ויבט-בו יָהוּשֻׁעַ ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את-כל-אשר-לך ותן לעניים ויהי-לך אוצר בשמים ובוא שא את-הצלב ולך אחרי.
22. ויצר-לו על-הדבר הזה ויצב וילך לו כי-הון רב היה לו.
23. ויבט יָהוּשֻׁעַ סביב ויאמר אל-תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל!
24. ויבהלו התלמידים על-דבריו ויסף יָהוּשֻׁעַ ויען ויאמר להם בני מה שקה לבטחים על-חילם לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל!
25. נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל-מלכול יָהוּה אוּל.
26. ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אל-אחיו מי-אפוא יוכל להושע?
27. ויבט-בם יָהוּשֻׁעַ ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מֵיָהוּה אוּל כי מֵיָהוּה אוּל לא יפלא כל-דבר.
28. ויען כפוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את-הכל ונלך אחריך.
29. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את-ביתו או את-אחיו או את-אחיותיו או את-אביו או את-אמו או את-אשתו או את-בניו או את-שדותיו למעני ולמען הבשורה.
30. אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל-הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים.
31. ואולם רבים מן-הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים.
32. ויהי בדרך בעלותם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וְיָהוּשֻׁעַ הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את-שנים העשר ויחל להגיד להם את-אשר יקרהו לאמר.
33. הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן-האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים.
34. ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום.
35. ויקרבו אליו יָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם בני זבדי ויאמרו מולכיאול אותה נפשנו כי-תעשה לנו את-אשר נשאל ממך.
36. ויאמר אליהם מה-אויתם כי-אעשה לכם?
37. ויאמרו אליו תנה-לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך.
38. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את-הכוס אשר אני שתה? ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה?
39. ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ את-הכוס אשר-אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו.
40. אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם.
41. ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על-יָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם .
42. ויקרא להם יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם.
43. ואתם לא-כן ביניכם כי אם-החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת.
44. והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל.
45. כי בן-האדם אף-הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם-לשרת ולתת את-נפשו כפר תחת רבים.
46. ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן-טימי איש עור ישב על-יד הדרך לשאל נדבות.
47. וישמע כי הוא יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי ויחל לצעק ויאמר אנא בן-דַּוּד יָהוּשֻׁעַ חנני.
48. ויגערו-בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן-דַּוּד חנני.
49. ויעמד יָהוּשֻׁעַ ויאמר קראו-לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא-לך.
50. וישלך את-שמלתו מעליו ויקם ויבא אֶל-יָהוּשֻׁעַ.
51. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו מה-חפצת ואעשה-לך? ויאמר אליו העור רוֹעֶבוֹהִי כי אראה.
52. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו לך-לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי יָהוּשֻׁעַ בדרך.

    מרקוס - פרק יא
1. ויהי כאשר קרבו ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-בית-פגי ובית-היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו.
2. ויאמר אליהם לכו אל-הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא-ישב אליו אדם אותו התירו והביאו.
3. וכי-יאמר אליכם איש למה תעשו זאת? ואמרתם המולכיאול צריך לו וברגע ישלחנו הנה.
4. וילכו וימצאו העיר אסור אל-השער בחוץ על-אם הדרך ויתירוהו.
5. ואנשים מן-העמדים שם אמרו אליהם מה-זאת תעשו להתיר את-העיר?
6. ויאמרו אליהם כאשר צום יָהוּשֻׁעַ ויניחו להם.
7. ויביאו את-העיר אֶל-יָהוּשֻׁעַ וישליכו אליו את-בגדיהם וישב עליו.
8. ורבים פרשו את-בגדיהם על-הדרך ואחרים כרתו ענפים מן-העצים וישטחו על-הדרך.
9. וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע-נא ברוך בהא בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל.
10. ברוכה מולכות דַּוּד אֲבִיהֻל הבאה בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל הושע-נא במרומים.
11. ויבא יָהוּשֻׁעַ יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואל-בית המקדש וירא ויתבונן על-הכל והיום רפה לעוב ויצא אל-בית-היני עם-שנים העשר.
12. ויהי ממחרת בצאתם מבית-היני וירעב.
13. וירא תאנה מרחוק ולה עליהם לראות הימצא-בה פרי ויקרב אליה ולא-מצא בה כי אם-עלים לבד כי לא היתה עת תאנים.
14. ויען ויאמר אליה מעתה איש אל-יאכל פרי ממך עד-עולם וישמעו תלמידיו.
15. ויבאו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויבא יָהוּשֻׁעַ אל-המקדש ויחל לגרש משם את-המוכרים ואת-הקונים ויהפך את-שלחנות השלחנים ואת-מושבות מכרי היונים.
16. ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש.
17. וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל-העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים.
18. וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל-העם משתוממים על-תורתו.
19. ויהי בערב ויצא אל-מחוץ לעיר.
20. ויהי הם עברים בבקר ויראו את-התאנה כי יבשה עם-שרשיה.
21. ויזכר כפוס ויאמר אליו מולכיאול הנה התאנה אשר אררתה יבשה.
22. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם תהי-נא בכם אמונת יָהוּה אוּל.
23. כי-אַמנָה אמר אני לכם כל-אשר יאמר אל-ההר הזה הנשא והעתק אל-תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם-יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם-יהיה-לו.
24. על-כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם.
25. וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל-איש את אשר בלבבכם אליו למען יסלח לכם יָהוּה אֲבִיכֶם שבשמים אף-הוא את-פשעיכם.
26. ואתם אם-לא תסלחו אַף-יָהוּה אֲבִיכֶם שבשמים לא-יסלח לכם את-פשעיכם.
27. וישובו ויבאו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים.
28. ויאמרו אליו באי-זו רשות אתה עשה אלה? ומי נתן לך את-הרשות הזאת לעשות את-אלה?
29. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם גם-אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי-זו רשות אני עשה אלה.
30. טבילת יָהוּה-חָנַם המן-השמים היתה אם מבני אדם? השיבוני.
31. ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם-נאמר מן-השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו.
32. או הנאמר מבני אדם וייראו את-העם כי-כלם חשבו את-יָהוּה-חָנַם לנביא באמת.
33. ויענו ויאמרו אֶל-יָהוּשֻׁעַ לא ידענו ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אם-כן גם-אני לא אמר לכם באי-זו רשות אני עשה אלה.

    מרקוס - פרק יב
1. ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל-כרמים וילך למרחקים.
2. ולמועד שלח אל-הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם.
3. ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם.
4. ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם.
5. ויסף וישלח אחר וגם-אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו.
6. ויהי-לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם-אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו.
7. והכרמים ההם אמרו איש אל-רעהו הנה-זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה.
8. ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל-מחוץ לכרם.
9. ועתה מה-יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את-הכרמים ההם ויתן את-הכרם לאחרים.
10. הלא קראתם את-הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.
11. מאת יָהוּה אוּל היתה זאת היא נפלאת בעינינו?
12. ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר-הבינו כי עליהם דבר את-המשל הזה ויעזבהו וילכו להם.
13. וישלחו אליו אנשים מן-הפרושים ומן-ההורדוסים ללכד אתו בדברו.
14. ויבאו ויאמרו אליו מולכיאול ידענו כי-איש אמת אתה ולא-תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם-באמת מורה אתה את-דרך יָהוּה אוּל הנכון לתת מס אל-הקיסר אם-לא נתן?
15. והוא ידע את-חנפתם ויאמר אליהם מה-תנסוני? הביאו אליו דינר ואראה.
16. ויביאו ויאמר אליהם של-מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו? ויאמרו אליו של-הקיסר.
17. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לֵיָהוּה אוּל תנו לֵיָהוּה אוּל ויתמהו עליו.
18. ויבאו אליו מן-הצדוקים האמרים כי-אין תחיה למתים וישאלהו לאמר.
19. מולכיאול כתב לנו משה כי ימות אח-איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את-שתו ויקם זרע לאחיו.
20. והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא-השאיר אחריו זרע.
21. ויקח אתו השני וימת ולא-הניח זרע וכן גם השלישי.
22. ויקחוה כל-השבעה ולא-השאירו אחריהם זרע אחרי מות לכם מתה גם האשה.
23. ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה? כי לשבעה היתה לאשה.
24. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את-הכתובים גם את-גבורת יָהוּה אוּל?
25. כי בעת קומם מן-המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים.
26. ועל-דבר המתים כי-קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר-דבר אליו יָהוּה אוּל לאמר אנכי יָהוּה אוּלהֵי אברוהם וֵיָהוּה אוּלהֵי יָהוּצחָק וֵיָהוּה אוּלהֵי יָהוּה-כַף ?
27. יָהוּה אוּל איננו יָהוּה אוּלהֵי המתים כי אִם-יָהוּה אוּלהֵי החיים לכן הרביתם לתעות.
28. ואחד מן-הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה-היא הראשנה לכל-המצות.
29. ויען יָהוּשֻׁעַ וידבר אליו הראשנה לכל-המצות היא שמע יָשׁוֹראֻל יָהוּה אוּלהֵינוּ, יָהוּה אוּל אחד.
30. ואהבת את יָהוּה אוּלהֶיךָ בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מדעך ובכל-מאדך זאת היא המצוה הראשנה.
31. והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה.
32. ויאמר אליו הסופר אמנם מולכיאול יפה דברת כי יָהוּה אוּל אחד הוא ואין עוד מלבדו.
33. ולאהבה אתו בכל-לבב וכל-מדע ובכל-נפש ובכל-מאד ולאהבה את-הרע כנפשו גדולה היא מכל-עלות וזבחים.
34. וירא יָהוּשֻׁעַ כי-ענה בדעת ויאמר אליו לא-רחוק אתה ממלכות יָהוּה אוּל ואיש לא-ערב עוד את-לבו לשאל אותו שאלה.
35. ויען יָהוּשֻׁעַ בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא בן-דַּוּד?
36. והוא דַּוּד אמר בהרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ נאם יָהוּה אוּל לאוֹדמוֹראֻלי שב לימיני עד-אשית איביך הדם לרגליך.
37. הנה-דַּוּד בעצמו קרא-לו מולכיאול ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו.
38. ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן-הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת-שאלות שלומם בשוקים.
39. ואת-מושבי הראש בבתי כנסיות ואת-מסבות הראש בסעודות.
40. הבלעים את-בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על-יתר יקחו.
41. וְיָהוּשֻׁעַ ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את-העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה.
42. ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר.
43. ויקרא אל-תלמידיו ויאמר אליהם אַמנָה אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכן-הנתנים אל-ארון האוצר.
44. כי כלם נתנו מן-העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל-אשר-לה את כל-רכושה.

    מרקוס - פרק יג
1. ויהי בצאתו מן-המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו מולכיאול ראה מה-יפו האבנים והבנינים האלה!
2. ויען יָהוּשֻׁעַ אתו ויאמר הראית את-כל-הבנינים הגדולים האלה לא-תשאר אבן על-אבן אשר לא תתפרק.
3. וישב על-הר הזיתים ממול המקדש וישאלהו כפוס ויָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם ואנדרי והם אתו לבדם.
4. אמר-נא לנו מתי תהיה-זאת? ומה-הוא האות בבא העת אשר תעשה בה כל-זאת?
5. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ ויחל לדבר ראו פן-יתעה אתכם איש.
6. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא ויתעו רבים.
7. ובשמעכם מלחמות ושמעות מלחמה על-תלבהלו כי-היו תהיה זאת אך לא-זאת היא הקץ.
8. כי-יקום גוי על-גוי וממלכה על-ממלכה והיה רעש כה וכה והיה רעב ומהומה.
9. אלה ראשית החבלים ואתם השמרו בנפשתיכם כי-ימסרו אתכם לסנהדריות והכיתם בבתי כנסיות ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם.
10. והבשורה צריכה להקרא בראשנה לכל-הגוים.
11. וכאשר יוליכו ומסרו אתכם אל-תדאגו ואל-תחשבו מה-תדברו כי הדבר אשר ינתן לכם בשעה ההיא אותו דברו יען לא-אתם הם המדברים כי אםרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
12. ואח ימסר את-אחיו למות ואב את-בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם.
13. והייתם שנואים לכל-אדם למען שמי והמחכה עד-עת קצ הוא יושע.
14. וכי תראו את-שקוץ משמם הנאמר ביד דיען-אול הנביא עמד במקום אשר לא-לו הקורא יבין אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל-ההרים.
15. ואשר על-הגג אל-ירד הביתה ואל-יבא פנימה לשאת דבר מביתו.
16. ואשר בשדה אל-ישב הביתה לשאת מלבושו.
17. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההמה.
18. אך התפללו אשר לא-תהיה מנוסתכם בחרף.
19. כי הימים ההם יהיו עת צרה אשר לא-נהיתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא יָהוּה אוּל עד-עתה וכמוה לא-תהיה עוד.
20. ולולי קצר יָהוּה אוּל את-הימים ההם לא-יושע כל-בשר אך למען הבחירים אשר בחר בם קצר את-הימים.
21. ואז אם-יאמר איש אליכם הנה-פה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי או הנהו שם אל-תאמינו.
22. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ונתנו אתות ומופתים להתעות עף את-הבחירים אם-יוכלו.
23. ואתם ראה הנה מראש הגדתי לכם את-כל.
24. והיה בימים ההם אחרי הצרה ההיא תחשך השמש והירח לא-יגיה אורו.
25. והכוכבים יפלו מן-השמים וכחות השמים יתמוטטו.
26. ואז יראו את-בן-האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד.
27. ואז ישלח את-מלאכיו ויקבץ את-בחיריו מארבע הרוחות מקצה הארץ עד-קצה השמים.
28. למדו-נא את-משל התאנה כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ.
29. כן אף-אתם בראתכם כי-היו כל-אלה דעו כי-קרוב הוא לפתח.
30. אַמנָה אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר-יהיו כל-אלה.
31. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון.
32. אך עת-בוא היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אותה גם-לא מלאכי השמים גם-לא הבן מבלעדי יָהוּה אֲבִי.
33. ראו שקדו והתפללו כי לא ידעתם מתי תהיה העת.
34. והיה כאיש הולך למרחק אשר עזב את-ביתו ויתן שלטן לעבדיו ולאיש איש את-מלאכתו וגם את-השוער צוה לשקד.
35. לכן שקדו כי לא ידעתם מתי יבוא בעל הבית אם-לעת ערב או-בחצות הלילה אם-בעת קריאת הגבר או בבקר.
36. פן-יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים.
37. ואת אשר אמרתי לכם אמר אני לכל שקדו.

    מרקוס - פרק יד
1. ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך-יתפשהו בערמה להמיתו.
2. ויאמרו אך-לא בחג פן-תהיה מהומה בעם.
3. ויהי בהיותו בבית-היני בית שַׁמִיאוּל המצרע ויסב אל-השלחן ותבא אשה ובידה פך-שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את-הפך ותצק על-ראשו.
4. ויש אשר מתרעמים איש אל-רעהו לאמר על-מה היה אבוד השמן הזה.
5. כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה.
6. ויאמר יָהוּשֻׁעַ הניחו לה למה תגיון נפשה? מעשה טוב עשתה עמדי.
7. כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא-אהיה אתכם תמיד.
8. את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את-גופי לחנטו.
9. אַמנָה אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל-כל-העולם גם את-אשר עשתה היא יספר לזכרון לה.
10. ויהודה איש-קריות אחד משנים העשר הלך אל-ראשי הכהנים למסר אותו אליהם.
11. והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת-לו כסף ויבקש תאנה למסרו.
12. ויהי בראשון לחח המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את-הפסח ונלכה ונכין.
13. וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו.
14. ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את-הפסח עם-תלמידי?
15. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו.
16. ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את-הפסח.
17. ויהי בערב ויבא עם-שנים העשר.
18. ויסבו ויאכלו ויאמר יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני.
19. ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא?
20. ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה.
21. הן בן-האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על-ידו ימסר בן-האדם! טוב לאיש ההוא שלא נולד.
22. ויהי באכלם ויקח יָהוּשֻׁעַ לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר לחו אכלו זה הוא גופי.
23. ויקח את-הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם.
24. ויאמר להם זה הוא דמי דם-הברית החדשה הנשפך בעד רבים.
25. אַמנָה אמר אני לכם שתה לא-אשתה עוד מתנובת הגפן עד-היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות יָהוּה אוּל.
26. ואחרי גמרם את-ההלל ויצאו אל-הר הזיתים.
27. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את-הרעה ותפוצין הצאן.
28. ואחרי קומי מן-המתים אלך לפניכה הגלילה.
29. ויאמר אליו כפוס גם אם-כלם יכשלו אני לא אכשל.
30. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש-בי שלש פעמים.
31. והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי-יהיה עלי למות אתך כחש לא-אכחש בך וכן אמרו גם-כלם.
32. ויבאו אל-חצר גת-שמני שמו ויאמר אל-תלמידיו שבו-לכם פה עד אשר אתפלל.
33. ויקח אתו את-כפוס ואת-יָהוּה-כַף ואת-יָהוּה-חָנַם ויחל להשמים ולמוג.
34. ויאמר אליהם נפשי מרה-לי עד-מות עמדו-פה ושקדו.
35. ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם-יוכל היות תעבר-נא מעליו השעה הזאת.
36. ויאמר יָהוּה אֲבִי הכל תוכל העבר-נא מעלי את-הכוס הזאת אך-לא את-אשר אני רוצה כי אם-את אשר-אתה.
37. ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל-כפוס שַׁמִיאוּל התישן? הכי-לא יכלת לשקד שעה אחת?
38. שקדו והתפללו פן-תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה.
39. ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד-הפעם כדברים ההמה.
40. וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה-יענהו.
41. ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב-לי כי-באה השעה הנה בן-האדם נמסר בידי חטאים.
42. קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב.
43. עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים.
44. והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל-ימלט.
45. הוא בא והוא נגש אליו ויאמר מולכיאול מולכיאול וינשק-לו.
46. וישלחו-בו את-ידיהם ויתפשהו.
47. ואחד מן-העמדים אצלו שלף את-חרבו ויך את-עבד הכהן גדול ויקצץ את-אזנו.
48. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם כמו על-פירץ יצאתם אלי בחרבות ובמקלות לתפשני.
49. ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים.
50. ויעזבו אותו כלם וינוסו.
51. ונער אחד הלך ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את-ערותו ויאחזהו הנערים.
52. והוא עזב את-הסדין בידם וינס ערם מפניהם.
53. ויוליכו אֶת-יָהוּשֻׁעַ אל-הכהן הגדול ויקהלו אתו כל-הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים.
54. וכפוס הלך אחריו מרחוק עד-לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם-המשרתים ויתחמם נגד האור.
55. וראשי הכהנים וכל-הסנהדרין בקשו עדות עַל-יָהוּשֻׁעַ להמיתו ולא מצאו.
56. כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות.
57. ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר.
58. שמענו אתו אמר אני אהרס את-ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם.
59. וגם-בזאת עדותם לא שותה.
60. ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל אֶת-יָהוּשֻׁעַ לאמר האינך משיב דבר מה-זה אלה ענים בך?
61. והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בן-המברך?
62. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אני הוא ואתם תראו את-בן-האדם יושב לימין הגבורה ובא עם-ענני השמים.
63. ויקרע הכהן הגדול את-בגדיו ויאמר מה-לנו עוד לבקש עדים.
64. שמעתם את-הגדוף מה-דעתכם? וירשיעהו כלם כי-חיב מיתה הוא.
65. ויחלו מהם לרק בו ויחפו את-פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על-הלחי.
66. ויהי בהיות כפוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול.
67. ותרא את-כפוס כי מתחמם הוא ותבט-בו ותאמר גם-אתם היית עם-הַנוּדצוֹרוֹתִי יָהוּשֻׁעַ.
68. ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל-האולם והתרנגל קרא.
69. ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל-העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנים.
70. וכמעט אחרי-כן גם-העמדים שם אמרו אל-כפוס אמנם אתה אחד מהם כי אף-גלילי אתה ולשונך כלשונם.
71. ויחל להחרים את-נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את-האיש הזה אשר אמרתם.
72. והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר כפוס את-הדבר אשר אמר-לו יָהוּשֻׁעַ בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל-לבו ויבך.

    מרקוס - פרק טו
1. וישכימו ראשי הכהנים עם-הזקנים והסופרים וכל-הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויוליכהו משם וימסרהו אל-פילטוס.
2. וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים? ויען ויאמר אליו אתה אמרת.
3. וראשי הכהנים הרבו לשטנו.
4. ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האינך משיב דבר? ראה כמה הם מעידים בך.
5. וְיָהוּשֻׁעַ לא-השיב עוד אף-דבר אחד ויתמה פילטוס.
6. ובכל-חג היה דרכו לפטר להם אסיר אחד את אשר יבקשו.
7. ויהי איש הנקרא בְהוֹל-שֻׁאַם בר-אבא אסור עם-המורדים אשר רצחו רצח בעת המרד.
8. וישא ההמון את-קולו ויחלו לבקש שיעשה להם כפעם בפעם.
9. ויען אתם פילטוס ויאמר התחפצו כי-אפטר לכם את-מלך היהודים.
10. כי ידע אשר רק-מקנאה מסרוהו ראשי הכהנים.
11. וראשי הכהנים הסיתו את-ההמון לבלתי פטר להם כי אם-בר-אבא.
12. ויסף פילטוס ויען ויאמר להם ומה-אפוא חפצתם ואעשה לאשר אתם קראים מלך היהודים.
13. ויוסיפו לצעק הצלב אותו.
14. ויאמר אליהם פילטוס מה-אפוא עשה רעה? והם הרבו-עוד לצעק הצלב אותו.
15. ויואל פילטוס לעשות כרצון העם ויפטר להם את בר-אבא ואת יָהוּשֻׁעַ הכה בשוטים וימסר אותו להצלב.
16. ויוליכהו אנשי הצבא אל-החצר הפנימית הוא בית המשפט ויזעיקו את-כל-הגדוּד.
17. וילבישהו ארגמן וישרגו עטרת קצים ויעטרהו.
18. ויחלו לברכו לאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לך מלך היהודים!
19. ויכו על-ראשו בקנה וירקו בו ויכרעו על-ברכיהם וישתחוו לו.
20. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את-הארגמן וילבישהו את-בגדיו ויוציאהו לצלב אותו.
21. ויאנסו איש עבר אחד הבא מן-השדה ושמו שַׁמִיאוּל הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את-צלבו.
22. ויביאהו אל-מקום גלגלתא הוא מום הגלגלת.
23. ויתנו-לו יין מזוג במר והוא לא קבל.
24. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה-יקח איש איש.
25. ותהי השעה השלישית ויצלבהו.
26. ומכתב דבר-אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים.
27. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו.
28. וימלא הכתוב האמר ואת-פשעים נמנה.
29. והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את-ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים.
30. הושע את-עצמך ורדה מן-הצלב.
31. וכן לעגו לו גם-ראשי הכהנים עם-הסופרים באמרם איש אל-רעהו את-אחרים הושיע ואת-עצמו לא יוכל להושיע.
32. הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מלך יָשׁוֹראֻל ירד-נא מן-הצלב למען נראה ונאמין וגם-הנצלבים אתו חרפוהו.
33. ובהיות השעה הששית היה חשך על-כל-הארץ עד השעה התשיעית.
34. ובשעה התשיעית ויצעק יָהוּשֻׁעַ בקול גדול אולי אולי למה שבקתני? אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני?
35. ומקצת העמדים אצלו בשמעם את-זאת אמרו הנה אל-אוּלִי-יָהוּה הוא קורא.
36. וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על-קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם-יבא אוּלִי-יָהוּה לחורידו.
37. וְיָהוּשֻׁעַ נתן קול גדול ויפח את-נפשו.
38. ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה.
39. וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את-נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בֶּן-יָהוּה אוּל.
40. וגם-נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם-מָרוֹעֶם המגדלית ומָרוֹעֶם אמו של-יָהוּה-כַף הצעיר ושל-יָהוּה-סַף ושלמית.
41. אשר גם-הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר-עליו אתו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
42. ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת.
43. ויבא יָהוּה-סַף הרמתי יועץ נכבד אשר היה מחכה גם-הוא למלכות יָהוּה אוּל ויתחזק ויבא אל-פילטוס וישאל אתת-גופת יָהוּשֻׁעַ.
44. ויתמה פילטוס על-אשר הוא כבר מת ויקרא אל-שר המאה וישאלהו הגוע כבר.
45. וידע מפי-שר המאה כי-כן ויתן את-גופתו מתנה ליָהוּה-סַף .
46. והוא קנה סדין ויורד אתו ויכרכהו בסדין וישימהו בקבר חצוב בסלע ויגל אבן על-פתח הקבר.
47. ומָרוֹעֶם המגדלית ומָרוֹעֶם אם ויָהוּה-סַף היו ראות את-המקום אשר הושם שמה.

    מרקוס - פרק טז
1. ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מָרוֹעֶם טז המגדלית ומָרוֹעֶם אם יָהוּה-כַף ושלמית סמים לבוא ולסוך אתו בהם.
2. ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל-הקבר כזרוח השמש.
3. ותאמרנה אשה אל-אחותה מי יגל-לנו את-האבן מעל פתח בקבר?
4. ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד.
6. ותבאנה אל-תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין הוא עטה שמלה לבנה ותשתוממנה.
6. ויאמר אליהן אל-תשתוממנה אֶת-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם ויננו פה הנה-זה המקום אשר השכיבהו בו.
7. אך-לכנה ואמרתן אל-תלמידיו ואל-כפוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם.
8. ותמהרנה לצאת ותברחנה מן-הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא-הגידו דבר לאיש כי יראו.
9. והוא כאשר קם מן-המתים באחד בשבת נראה בראשנה אל-מָרוֹעֶם המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים.
10. ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים.
11. וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה.
12. ואחרי-כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה.
13. והם הלכו ויגידו לאחרים וגם-להם לא האמינו.
14. ובאחרנה נראה לעשתי העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא-האמינו לראים אתו נעור מן-המתים.
15. ויאמר אליהם לכו אל-כל-העולם וקראו את-הבשורה לכל-הבריאה.
16. המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא-יאמין יאשם.
17. ואלה האתות אשר ילוו אל-המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו.
18. נחשים ישאו בידיהם ואם-ישתו סם-המות לא יזיקם על-חולים ישימו את-ידיהם וייטב להם.
19. ויהי אחרי אשר-דבר אתם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וינשא השמימה וישב לימין יָהוּה אוּל.
20. והמה יצאו ויקראו בכל-המקמות ומולכיאול יָהוּשֻׁעַ עזרם ויחזק את-הדבר באתות הבאות אחרי דברם אַמנָה.


הבשורה הקדושה על-פי לוקס

    לוקס - פרק א
1. אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאַמנָה בשלמות בתוכנו.
2. כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר.
3. חשבתי לטוב גם-אני החפש כל-הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר.
4. למען תדע קשט האמרים אשר חנכת בם.
5. כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זוֹכַר-יָהוּה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע.
6. ושניהם היו צדיקים לפני יָהוּה אוּל והלכי תם בכל-מצות יָהוּה אוּל ובחקתיו.
7. ולא-היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים.
8. ויהי היום ויכהן לפני יָהוּה אוּל בסדר משמרתו.
9. וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל-היכל יָהוּה אוּל.
10. וכל-אוֹהוֹליָה העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת.
11. וירא אליו מלאך יָהוּה אוּל עמד לימין מזבח הקטרת.
12. ויבהל זוֹכַר-יָהוּה בראותו אתו ואימה נפלה עליו.
13. ויאמר אליו המלאך אל-תירא זוֹכַר-יָהוּה כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יָהוּה-חָנַם .
14. והיה-לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו.
15. כי-גדול יהיה לפני יָהוּה אוּל ויין ושכר לא ישתה והרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ימלא בעודנו בבטן אמו.
16. ורבים מבני יָשׁוֹראֻל ישיב אֶל-יָהוּה אוּלהֵיהֶם.
17. והוא ילך לפניו ברוח אוּלִי-יָהוּה ובגבורתו להשיב את-לב אבות על-בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד לַיָהוּה אוּל עם מתקן.
18. ויאמר זוֹכַר-יָהוּה אל-המלאך במה אדע זאת כי-אני זקנתי ואשתי באה בימים.
19. ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני יָהוּה אוּל ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את-זאת.
20. והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד-היום אשר תהיה זאת תחת כי-לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם.
21. והעם היה מחכה לזוֹכַר-יָהוּה ויתמהו כי-אחר בהיכל.
22. ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי-מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם.
23. ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך-לו אל-ביתו.
24. ויהי אחרי המים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר.
25. ככה עשה לי יָהוּה אוּל בימי פקדו אותי לאסך את-חרפתי בתוך בני אדם.
26. ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת יָהוּה אוּל גלילה אל-עיר אשר-שמה נוּדצוֹרוֹת.
27. אל-בתולה מארשה לאיש אשר-שמו יוסף מבית דַּוּד ושם הבתולה מָרוֹעֶם.
28. ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לך אשת-חן יָהוּה אוּל עמך ברוכה את בנשים.
29. והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה-היא הברכה הזאת.
30. ויאמר לה המלאך אל-תיראי מָרוֹעֶם כי-מצאת חן לפני יָהוּה אוּל.
31. והנך הרה וילדת בן וקראת את-שמו יָהוּשֻׁעַ.
32. והוא גדול יהיה ובן-עליון יקרא וַ-יָהוּה אוּל ותן-לו את-כסא דַּוּד אביו.
33. ועל-בית יָהוּה-כַף ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ
34. ותאמר מָרוֹעֶם אל-המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש.
35. ויען המלאך ויאמר אליה הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על-כן גם-לקדוש הילוד יקרא בֶּן-יָהוּה אוּל.
36. והנה אלישבע קרובתך אשר קראו-לה עקרה גם-היא הרתה בן בזקנתה וזה-לה החדש הששי.
37. כי לא-יפלא מֵיָהוּה אוּל כל-דבר.
38. ותאמר מָרוֹעֶם הנני שפחת יָהוּה אוּל יהי-לי כדברך ויצא מאתה המלאך.
39. ותקם מָרוֹעֶם במים ההם ותמהר ללכת ההרה אל-עיר יהודה.
40. ותבא בית זוֹכַר-יָהוּה ותברך את-אלישבע.
41. ויהי כשמע אלישבע את-ברכת מָרוֹעֶם וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
42. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך.
43. ומאין-לי זאת אשר-אם מולכיאולנו באה אלי.
44. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילך במעי.
45. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר-לה מאת יָהוּה אוּל.
46. ותאמר מָרוֹעֶם רוממה נפשי אֶת-יָהוּה אוּל.
47. ותגל רוחי בֵּיָהוּה אוּלהֵי מִהוּשֻׁעַיָהִי.
48. אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל-הדרות יאשרוני.
49. כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו.
50. וחסדו לדור דורים על יראיו.
51. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם.
52. הרס נדיבים מכסאותם וירם שפלים.
53. רעבים מלא-טוב ועשירים שלח ריקם.
54. תמך ביָשׁוֹראֻל עבדו לזכר את-רחמיו.
55. כאשר דבר אל-אבותינו לאברהם ולזרעו עד-עולם.
56. ותשב מָרוֹעֶם עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה.
57. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן.
58. וישמעו שכניה וקרוביה כי-הגדיל יָהוּה אוּל את-חסדו עמה וישמחו אתה.
59. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את-הילד ויקראו אתו זוֹכַר-יָהוּה על-שם אביו.
60. ותען אמו ותאמר לא כי יָהוּה-חָנַם יקרא.
61. ויאמרו אליה אין-איש במשפחתך אשר נקרא בְהוֹל-שֻׁאַם הזה.
62. וירמזו אל-אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו.
63. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יָהוּה-חָנַם שמו ויתמהו כלם.
64. ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך אֶת-יָהוּה אוּל.
65. ותפל אימה על-כל-שכניהם ויספר כל-הדברים האלה בכל-הרי יהודה.
66. וישימו כל-השמעים אל-לבם לאמר מה-אפוא יהיה הילד הזה! וְיַד-יָהוּה אוּל היתה עמו.
67. וימלא זוֹכַר-יָהוּה אביו רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וינבא לאמר.
68. ברוך יָהוּה אוּלהֵי יָשׁוֹראֻל כי פקד את-עמו וישלח לו פדות.
69. וירם לנו קרן ישועה בבית דַּוּד עבדו.
70. כאשר דבר בפי-נביאיו הקדושים אשר מעולם.
71. ישועה מאיבינו ומיד כל-שנאינו.
72. לעשות חסד עם-אבותינו ולזכר את-ברית קדשו.
73. את-השבועה אשר נשבע לאברהם אֲבִיהֻל.
74. להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי-פחד.
75. בתמים ובצדקה לפניו כל-ימי חיינו.
76. ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפנו יָהוּה אוּל תלך לפנות את-דרכיו.
77. לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם.
78. ברחמי חסד יָהוּה אוּלנוּ אשר בהם פקדנו הנגה ממרום.
79. להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את-רגלינו אל-דרך השֻׁעַ-אוֹלֵם.
80. ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד-יום הראתו אל-יָשׁוֹראֻל.

    לוקס - פרק ב
1. ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את-כל-ישבי תבל.
2. וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא.
3. וילכו כלם להתפקד איש לעירו.
4. ויעל גם-יָהוּה-סַף מן-הגליל מעיר נוּדצוֹרוֹת אל-יהודה לעיר דַּוּד הנקראה בית- לחם כי-היה מבית דַּוּד וממשפחתו.
5. להתפקד עם-מָרוֹעֶם המארשה לו והיא הרה.
6. ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת.
7. ותלד את-בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא-היה להם מקום במלון.
8. ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את-משמרות הלילה בעדרם.
9. והנה מלאך יָהוּה אוּל נצב עליהם וכבוד יָהוּה אוּל הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה.
10. ויאמר אליהם המלאך אל-תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל-העם.
11. כי היום ילד לכם בעיר דַּוּד מושיע אשר הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי המולכיאול.
12. וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס.
13. ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים אֶת-יָהוּה אוּל ואמרים.
14. כבוד במרומים לֵיָהוּה אוּל ובארץ שֻׁעַ-אוֹלֵם בבני אדם רצונו.
15. ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל-רעהו נעברה-נא עד בית-לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יָהוּה אוּל.
16. וימהרו לבוא וימצאו את-מָרוֹעֶם ואת-יָהוּה-סַף ואת-הילד שכב באבוס.
17. ויראו וישמיעו את-הדבר הנאמר אליהם על-הגער הזה.
18. וכל-השמעים תמהו על הדברים אשר-דברו אליהם הרעים.
19. ומָרוֹעֶם שמרה את-הדברים האלה ותחשבם בלבה.
20. וישובו הרעים מהללים ומשבחים אֶת-יָהוּה אוּל על-כל אשר שמעו וראו כפי-אשר נאמר אליהם.
21. ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו יָהוּשֻׁעַ כשם אשר קרא-לו המלאך בטרם הרה בבטן.
22. וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם להעמידו לפני יָהוּה אוּל.
23. כאשר כתוב בתורת יָהוּה אוּל כל-זכר פטר רחם יקרא קדש לַיָהוּה אוּל.
24. ולתת קרבן כאמור בתורת יָהוּה אוּל שתי תרים או שני בני יונה.
25. והנה איש היה ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ושמו שַׁמִיאוּל והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת יָשׁוֹראֻל והרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ היה עליו.
26. ולו נגלה ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כי לא יראה-מות עד-ראותו את-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שׁל יָהוּה אוּל.
27. ויבא ברוּחַ אל-המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את-הנער יָהוּשֻׁעַ לעשות עליו כמשפט התורה.
28. ויקחהו על-זרעותיו ויברך אֶת-יָהוּה אוּל ויאמר.
29. עתה תפטר את-עבדך כדברך מולכיאול בשֻׁעַ-אוֹלֵם.
30. כי-ראו עיני את-ישועתך.
31. אשר הכינות לפני כל-העמים.
32. אור לגלות עיני הגוים ותפארת יָשׁוֹראֻל עמך.
33. יָהוּה-סַף ואמו תמהים על-הדברים הנאמרים עליו.
34. ויברך אותם שַׁמִיאוּל ויאמר על-מָרוֹעֶם אמו הנה-זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים ביָשׁוֹראֻל ולאות מריבה.
35. וגם-בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים.
36. ותהי-שם חנה אשה נביאה בת-פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם-בעלה שבע שנים אחרי בתוליה.
37. והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן-המקדש ובצום ובתחנונים עבדה אֶת-יָהוּה אוּל לילה ויום.
38. ותקם בשעה ההיא ותגש להדות לַיָהוּה אוּל ותדבר עליו באזני כל-המחכים לגאלה ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
39. ויכלו את-הכל כפי-תורת יָהוּה אוּל וישובו הגלילה אל-נוּדצוֹרוֹת עירם.
40. ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד יָהוּה אוּל עמו.
41. ועלו הוריו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם שנה בשנה לחג הפסח.
42. ויהי בהיותו בן-שתים עשרה שנה ויעלו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כמשפט החג.
43. וימלאו את-הימים וישובו ויותר יָהוּשֻׁעַ הנער ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויָהוּה-סַף ואמו לא ידעו.
44. ויחשבו כי-עם-חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים.
45. ולא מצאהו וישבו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם לבקשו.
46. ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם.
47. וכל-השמעים אליו השתוממו על-שכלו ועל-תשובתיו.
48. ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו? הנה אביך ואנכי בעצבת-לב בקשנוך.
49. ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי? הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי?
50. והם לא הבינו את-הדבר אשר דבר אליהם.
51. וירד אתם ויבא אל-נוּדצוֹרוֹת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל-הדברים האלה.
52. וְיָהוּשֻׁעַ הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן עִם-יָהוּה אוּל ועם-אנשים.

    לוקס - פרק ג
1. בשנת חמש עשרה למלכות הקיסר טיבריוס בהיות פונטיוס פילטוס הגמון ביהודה והורדוס שר-רבע על-הגליל ואחיו פילפוס שר-רבע על-מדינות יטור וטרכונה ולוסניס שר-רבע על-אבילין.
2. בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפה היה דבר אליהם אל-יָהוּה-חָנַם בן-זוֹכַר-יָהוּה במדבר.
3. ויבא אל-כל-ככר הירדין ויקרא טבילת התשובה לסליחת החטאים.
4. ככתוב בספר דברי אולי-שוע הנביא קול קורא במדבר פנו דרך יָהוּה אוּל ישרו מסלותיו.
5. כל-גיא ינשא וכל-הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה.
6. וראו כל-בשר את ישועת יָהוּה אוּל.
7. ויאמר אל-המון העם היצאים להטבל על-ידו אתם ילדי הצפעונים מי הורה אתכם להמלט מפני הקצף הבא?
8. לכן עשו פרי הראוי לתשובה ואל-תדמו בנפשכם לאמר אברוהם הוא אֲבִיהֻל כי אני אמר לכם כי מן-האבנים האלה יכל יָהוּה אוּל להקים בנים לאברוהם.
9. וכבר הושם הגרזן על-שרש העצים והנה כל-עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע והשלך באש.
10. וישאלהו המון העם לאמר מה אפוא נעשה?
11. ויען ויאמר אליהם מי אשר-לו כתנות שתים הוא יחלק לאשר אין-לו ומי אשר-לו מזון ככה יעשה גם-הוא.
12. ויבאו גם-מוכסים להטבל ויאמרו אליו מאור מה-נעשה?
13. ויאמר אליהם אל-תגבו יותר מחקכם.
14. וישאלהו גם-אנשי הצבא לאמר ואנחנו מה-נעשה? ויאמר אליהם איש אל-תזעזעו ואל-תלשינו איש ויהי-די לכם בשכרכם.
15. ויהי כאשר-חכה העם וכלם חשבים בלבם לאמר אולי יָהוּה-חָנַם הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
16. ויען יָהוּה-חָנַם ויאמר לכלם הן-אני טובל אתכם במים אבל בוא יבוא החזק ממני אשר אינני כדי להתיר את-שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ובאש.
17. אשר המזרה בידו להבר את-גרנו ויאסף את-דגנו על-אוצרו ואת-המץ ישרפנו באש אשר לא-תכבה.
18. וכן עוד דברים אחרים הרבה בשר וגם-הזהיר את-העם.
19. והורדוס שר-רבע המדינה אשר הוכח על-ידות על-אדות הורודיה אשת אחיו פילפוס ועל-אדות כל-הרע אשר עשה הורדוס.
20. הוסיף על-כל-אלה גם את-זאת ויסגר את-יָהוּה-חָנַם במשמר.
21. ויהי בהטבל כל-העם וְגַם-יָהוּשֻׁעַ נטבל ומתפלל ויפתחו השמים.
22. וירד עליו הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ בדמות גוף כיונה ויהי-קול מן-השמים ויאמר אתה בני ידידי בך רצתה נפשי.
23. והוא יָהוּשֻׁעַ בהחלו היה כבן-שלשים שנה ויחשבהו לבן-יָהוּה-סַף בן-עלי.
24. בן-מַנְיָהוּ בן-לוי בן-מלכי בן-יני בן-יָהוּה-סַף .
25. בן-מַנַעִמיָהוּ בן-אמוץ בן-נחום בן-חסלי בן-נגי.
26. בן-מחת בן-מַנַעִמיָהוּ בן-שמעי בן-יָהוּה-סַף בן-יודה.
27. בן-יָהוּה-חָנַם בן-רישא בן-זרבבֻל ל בן-שאלתיאֻל ל בן-נרי.
28. בן-מלכי ב-אדי בן-קוסם בן-אלמדם בן-ער.
29. בן-יוסי בן-אליעזר בן-יורים בן-מתת בן-לוי.
30. בן-שַׁמִיאוּל בן-יהודה בן-יָהוּה-סַף בן-יונם בן-אליקים.
31. בן-מליא בן-מינא בן- מַנְיָהוּ בן-נָחַן בן-דַּוּד.
32. בן-יָהוּשָׁי בן-עַווֹד בן-בוֹא-וֹז בן-שלמון בן-נחשון.
33. בן-עמינדב בן-ארם בן-חצרון בן-פרץ בן-יהודה.
34. בן-יָהוּה-כַף בן-יָהוּצחָק בן-אברוהם בן-תרח בן-נחור.
35. בן-שרוג בן-רעו בן-פלג בן-עבר בן-שלח.
36. בן-קינם בן-ארפכשד בן-שֻׁאַם בן-נוֹח בן-למך.
37. בן-מתושלח בן-חנוך בן-ירד בן-מֶהָלוּלִאֻל בן-קינם.
38. בן-אנוש בן-שוֹת בן-אדם בֶּן-יָהוּה אוּל.

    לוקס - פרק ד
1. וְיָהוּשֻׁעַ שב מן-הירדין מלא רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וינהגהו הרוּחַ המדברה.
2. וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר-תמו וירעב.
3. ויאמר אליו השטן אם בֶּן-יָהוּה אוּל אתה אמר אל-האבן הזאת ותהי ללחם.
4. ויען אתו יָהוּשֻׁעַ הן כתוב כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם כי על-כל-מוצא פִי-יָהוּה אוּל.
5. ויעלהו השטן על-הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל-ממלכות תבל.
6. ויאמר אליו השטן לך אתן את-כל-הממשלה הזאת ואת-כבודן כי-נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ.
7. ועתה אם-תשתחוה לפני הכל יהיה-לך.
8. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב לַיָהוּה אוּלהֵיךָ תשתחוה ואתו תעבד.
9. ויביאהו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויעמידהו על-פנת בית-המקדש ויאמר אליו אם בֶּן-יָהוּה אוּל אתה התנפל מזה מטה.
10. כי כתוב כי-מלאכיו יצוה-לך לשמרך.
11. וכי על-כפים ישאונך פן-תגף באבן רגלך.
12. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יָהוּה אוּלהֵיךָ.
13. וככלות השטן כל-מסה וירף ממנו עד-עת.
14. וישב יָהוּשֻׁעַ בגבורת הרוּחַ אל-הגליל ויצא שמעו בכל-הככר.
15. והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם.
16. ויבא אל-נוּדצוֹרוֹת אשר גדל-שם וילך כמשפטו ביום השבת אל-בית הכנסת ויקם לקרא בתורה.
17. ויתן-לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את-הספר וימצא את-המקום אשר היה-כתוב בו.
18. הרוּחַ-יָהוּה עלי יען משח אתי לבשר ענוים.
19. שלחני לחבש לנשברי-לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח-קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת-רצון לַיָהוּה אוּל.
20. ויהי כאשר גלל את-הספר וישיבהו אל-החזן וישב ועיני כל-אשר בבית הכנסת נשאות אליו.
21. ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם.
22. וכלם העידהו ותמהו על-דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא-זה הוא בן-יָהוּה-סַף ?.
23. ויאמר אליהם הן תאמרו לי את-המשל הזה רפא רפא את-עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר נחום עשה-כן גם-פה בעיר מולדתך.
24. ויאמר אַמנָה אמר אני לכם כי אין-נביא רצוי בארץ מולדתו.
25. ואמת אני אמר לכם אלמנות רבות היו ביָשׁוֹראֻל בימי אוּלִי-יָהוּה בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל-הארץ.
26. ולא-נשלח אוּלִי-יָהוּה אל-אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל-אשה אלמנה.
27. ומצרעים רבים היו ביָשׁוֹראֻל בימי אולי-שוע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי.
28. וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את-אלה.
29. ויקומו וידיחו אותו אל-מחוץ לעיר ויביאהו עד-גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה.
30. אך-הוא עבר בתוכם וילך לדרכו.
31. וירד אל-כפר-נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות.
32. וישתוממו על-תורתו כי עצום דברו.
33. ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר.
34. אהה מה-לנו ולך יָהוּשֻׁעַ הנוצרותי? באת להאבידנו? ידעתיך מי אתה קדוש יָהוּה אוּל.
35. ויגער-בו יָהוּשֻׁעַ לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו.
36. ותפל אימה על-כלם וידברו איש אל-רעהו לאמר מה הדבר הזה! כי-בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים.
37. ושמעו הולך בכל-מקמות הככר.
38. ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שַׁמִיאוּל וחמות שַׁמִיאוּל אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה.
39. ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם.
40. וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את-ידיו על-כל-אחד מהם.
41. וגם-שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל ויגער-בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
42. ויצא וילך-לו כאור הבקר אל-מקום חרבה והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו-בו לבלתי סור מהם.
43. ויאמר להם הן עלי לבשר גם-לערים האחרות את-בשורת מלכות יָהוּה אוּל כי לזאת שלחתי.
44. ויהי קורא בבתי הכנסיות אשר בגליל.

    לוקס - פרק ה
1. ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את-דבר יָהוּה אוּל והוא עמד על-יד ים-גניסר.
2. וירא שתי אניות עמדות על-יד הים והדיגים יצאו מהן וידיחו את המכמרות.
3. וירד אל-אחת מן-האניות אשר היא לשַׁמִיאוּל ויבקש ממנו להוליכו מעט מן-היבשה אל-הים וישב וילמד את-העם מתוך האניה.
4. ויכל לדבר ויאמר אל-שַׁמִיאוּל הוליכה אל-עמק הים והורידו את-מכמרותיכם לצוד.
5. ויען שַׁמִיאוּל ויאמר אליו מורה כל-הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על-פי דברך אוריד את-המכמרת.
6. ויעשו-כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם.
7. ויניפו יד אל-חבריהם אשר באניה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את-שתי האניות עד-כי שקעו.
8. ויהי כראות שַׁמִיאוּל כפוס את-זאת ויפל לברכי יָהוּשֻׁעַ ויאמר מולכיאול צא-נא מעמי כי-איש חוטא אנכי.
9. כי שמה החזיקה אותו ואת-כל אשר אתו על-ציד הדגים אשר צדו.
10. וכן גם את-יָהוּה-כַף ואת-יָהוּה-חָנַם בני זבדי אשר התחברו עם-שַׁמִיאוּל ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-שַׁמִיאוּל אל-תירא מעתה צוד תצוד אנשים.
11. ויוליכו את-האניות על-היבשה ויעזבו את-הכל וילכו אחריו.
12. ויהי בהיותו באחת הערים והנה-איש מלא צרעת וירא אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויפל על-פניו ויתחנן אליו לאמר מולכיאול אם-תחפץ תוכל לטהרני.
13. וישלח את-ידו ויגע-בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת.
14. ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם-לך והראה אל-הכהן והקרב קרבן על-טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם.
15. ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם.
16. והוא סר אל-המדברות ויתפלל.
17. ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל-כפרי הגליל ומיהודה ויָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וגבורת יָהוּה אוּל היתה-בו לרפוא.
18. והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו.
19. ולא-מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת-ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני יָהוּשֻׁעַ.
20. וירא את-אמונתם ויאמר אליו בן-אדם נסלחו-לך חטאתיך.
21. ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים? מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי יָהוּה אוּל לבדו?
22. וידע יָהוּשֻׁעַ את-מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם?
23. מה הוא הנקל האמר נסלחו-לך חטאתיך אם-אמר קום והתהלך?
24. אך למען תדעון כי בן-האדם יש-לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל-נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את-ערשך ולך-לך אל-ביתך.
25. וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך-לו אל-ביתו מהלול אֶת-יָהוּה אוּל.
26. ושמה החזיקה את-כלם ויברכו אֶת-יָהוּה אוּל וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום.
27. ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי.
28. ויעזב את-הכל ויקם וילך אחריו.
29. ויעש-לו לוי משתה גדול בביתו ועם-רב של-מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם.
30. וילונו הספרים אשר בהם והפרושים על-תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים ושתים עם-המוכסים והחטאים.
31. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם-החלים.
32. לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם-החטאים לתשובה.
33. ויאמרו אליו הן תלמידי יָהוּה-חָנַם צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים?
34. ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם?
35. ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה.
36. וידבר אליהם גם את-המשל הזה אין איש מעלה מטלית של-בגד חדש על-בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא-תשוה מטלית החדש לבלוי.
37. ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את-הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו.
38. אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו.
39. ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו.

    לוקס - פרק ו
1. ויהי בשבת השנית לספרית העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו.
2. ויש מן-הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת.
3. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דַּוּד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו.
4. כאשר בא אל-בית יָהוּה אוּל ויקח את-לחם הפנים ויאכל וגם-נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם-לכהנים לבדם.
5. ויאמר אליהם בן-האדם גם-מולכיאול השבת הוא.
6. ויהי בשבת אחרת בא אל-בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית.
7. ויארבו-לו הסופרים והפרושים לראות אם-ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה.
8. והוא ידע את-מחשבותם ויאמר אל-האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד.
9. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע? להציל נפש אם-לאבד?
10. ויבט סביב אל-כלם ויאמר לאיש פשט את-ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת.
11. והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה-לעשות לְיָהוּשֻׁעַ.
12. ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל-הלילה בתפלה לֵיָהוּה אוּל.
13. ובהית הבקר אסף אליו את-תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים.
14. את-שַׁמִיאוּל אשר גם-קראו כפוס ואת-אנדרי אחיו את-יָהוּה-כַף ואת יָהוּה-חָנַם את פילפוס ואת בר-תלמי.
15. את מַן-יָהוּה ואת-תומא ואת-יָהוּה-כַף בן-חלפי ואת-שַׁמִיאוּל המכנה הקנא.
16. את-יהודה בן-יָהוּה-כַף ואת-יהודה איש-קריות אשר גם-היה למוסר.
17. וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו ואוֹהוֹליָה עם רב מכל-יהודה ויָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ומחוף ים-צר וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם.
18. וגם-הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו.
19. וכל-ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את-כלם.
20. והוא נשא את-עיניו אל-תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי-לכם מלכות יָהוּה אוּל.
21. אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו.
22. אשריכם אם-ישנאו אתכם האנשים ואם-ינדו אתכם וחרפו והדיחו את-שמכם כשם רע בעבור בן-האדם.
23. שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבתיהם לנביאים.
24. אך-אוי לכם העשירים כי-כבר לקחתם את נחמתכם.
25. אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו.
26. אוי לכם אם כל-האנשים משבחים אתכם כי-כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר.
27. אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את-איביכם היטיבו לשנאיכם.
28. ברכו את-מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם.
29. המכה אתך על-הלחי הטה-לו גם את-האחרת והלקח את-מעילך אל-תמנע ממנו גם את-כתנתך.
30. וכל-השאל ממך תן-לו והלקח את אשר לך אל-תשאל מאתו.
31. וכאשר תחפצו כי-יעשו לכם בני האדם כן תעשו-להם גם-אתם.
32. ואם-תאהבו את-אהביכם מה-הוא חסדכם כי גם-החטאים אהבים את-אהביהם.
33. ואם-תיטיבו למטיביכם מה-הוא חסדכם גם-החטאים יעשו-כן.
34. ואם-תלוו את-האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה-הוא חסדכם גם החטאים מלוים את-החטאים למען יושב להם בשוה.
35. אבל אהבו את-איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם-לשכחי טובה ולרעים.
36. לכן היו רחמנים כאשר גם-אביכם רחום הוא.
37. ואל-תשפטו ולא תשפטו אל-תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו.
38. תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל-חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם.
39. וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את-העור הלא יפלו שניהם אל-הפחת?
40. אין תלמיד נעלה על-רבו ודי לכל-תלמיד שלם להיות כרבו.
41. ולמה זה אתה ראה את-הקסם אשר בעין אחיך ואת-הקורה בעינך לא תביט.
42. ואיך תאמר אל-אחיך אחי הניחה לי ואסירה את-הקסם אשר בעינך ואינך ראה את-הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את-הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את-הקסם אשר בעין אחיך.
43. כי-עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם-עץ משחת איננו עשה פרי טוב.
44. כי כל-עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן-הקצים אף אין-בצרים ענב מן-הסנה.
45. האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את-הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את-הרע כי-משפעת הלב ימלל פיהו.
46. ולמה זה אתם קראים לי מולכיאול מולכיאול ואינכם עשים את אשר-אני אמר?
47. כל-הבא אלי ושומע את-דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה.
48. דומה הוא לאיש בנה-בית אשר העמיק לחפר וייסדו על-הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על-הסלע יסודו.
49. ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על-הקרקע בלי יסוד ויפרץ-בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא.

    לוקס - פרק ז
1. ויהי אחרי כלותו לדבר את-כל-דבריו באזני העם ויבא אל-כפר-נחום.
2. ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר-לו מאד.
3. וישמע את-שמע יָהוּשֻׁעַ וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את-עבדו.
4. ויבאו אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויתחננו-לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו.
5. כי אהב עמנו הוא והוא בנה-לנו את-בית הכנסת.
6. וילך אתם יָהוּשֻׁעַ ויהי כאשר קרב אל-הבית וישלח אליו שר-המאה על-ידי רעיו לאמר לו בי מולכיאול אל-נא תטריח את-עצמך כי-אינני כדי שתבוא בצל קורתי.
7. ובעבור זאת גם-את-עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר-נא דבר וירפא נערי.
8. כי גם-אנכי איש נתון תחת השלטון יש-תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה-זאת ועשה.
9. וישמע יָהוּשֻׁעַ את-דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל-ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם-ביָשׁוֹראֻל לא-מצאתי אמונה גדולה כזאת.
10. וישובו השלוחים אל-הבית וימצאו את-העבד החלה והוא נרפא.
11. ויהי ממחרת וילך אל-עיר ושמה נעיר ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב.
12. הוא קרב אל-שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר.
13. וכראות אתה המולכיאול נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל-תבכי.
14. ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה.
15. ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו.
16. ותאחז כלם רעדה וישבחו אֶת-יָהוּה אוּל ויאמרו כי-נביא גדול קם בקרבנו וכי-פקד יָהוּה אוּל את-עמו.
17. ויצא הדבר הזה בכל-יהודה ובכל-הככר.
18. ותלמידי יָהוּה-חָנַם הגידו לו את-כל-אלה.
19. ויקרא אליו יָהוּה-חָנַם שנים מתלמידיו וישלחם אֶל-יָהוּשֻׁעַ לאמר לו האתה הוא הבא? אם-נחכה לאחר?
20. ויבאו אליו האנשים ויאמרו יָהוּה-חָנַם המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא? אם-נחכה לאחר?
21. בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים.
22. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם לכו והגידו ליָהוּה-חָנַם את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים.
23. ואשרי אשר לא-יכשל בי.
24. ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יָהוּה-חָנַם ויחל לדבר אל-המון העם על-אדות יָהוּה-חָנַם ויאמר מה-זה יצאתם המדברה לראות? הקנה אשר ינוע ברוח?
25. ועם-לא מה-זה יצאתם לראות האיש? לבוש בגדי עדנים? הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה.
26. ועתה מה-זה יצאתם לראות? אם-לראות איש נביא? הן אני אמר לכם כי אף-גדול הוא מנביא.
27. זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך.
28. כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיָהוּה-חָנַם המטביל אך הקטן במלכות יָהוּה אוּל גדול הוא ממנו.
29. וכל-העם והמכסים כשמעם הצדיקו אֶת-יָהוּה אוּל ויטבלו בטבילת יָהוּה-חָנַם .
30. אך-הפרושים ובעלי התורה נאצו את-עצת יָהוּה אוּל על-נפשם ולא נטבלו על-ידו.
31. ויאמר המולכיאול עתה אל-מי אדמה את-אנשי הדור הזה? ואל-מי הם דמים?
32. דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל-זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם.
33. כי בא יָהוּה-חָנַם המטביל לחם לא-אכל ויין לא-שתה ואמרתם שד בו.
34. ובא בן-האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים!
35. ותצדק החכמה על-ידי כל-בניה.
36. ויבקש ממנו אחד מן-הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל-בית הפרוש ויסב.
37. והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי-הוא מסב בית הפרוש ותבא פך-שמן המור.
38. ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את-רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את-רגליו ותמשח אתן בשמן.
39. וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי-עתה ידע ידע מי-היא זאת ואי-זו היא הנגעת בו כי-אשה חטאה היא.
40. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו שַׁמִיאוּל דבר-לי אליך ויאמר מולכיאול דבר.
41. שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים.
42. ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את-שניהם ועתה אמר-נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו?
43. ויען שַׁמִיאוּל ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת.
44. ויפן אל-האשה ויאמר אל-שַׁמִיאוּל הראית את-האשה הזאת? הנה באתי אל-ביתך ומים על-רגלי לא נתת והיא הרטיבה את-רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה.
45. נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את-רגלי.
46. בשמן לא משחת את-ראשי והיא בשמן המור משחה את-רגלי.
47. לכן אני אמר אליך נסלחו-לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח-לו מעט הוא אהב מעט.
48. ויאמר אליה נסלחו-לך חטאתיך.
49. ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם-יסלח חטאים?
50. ויאמר אל-האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשֻׁעַ-אוֹלֵם.

    לוקס - פרק ח
1. ויהי אחרי-כן יועבר מעיר אל-עיר ומכפר אל-כפר קורא ומבשר את-מלכות יָהוּה אוּל ושנים העשר אתו.
2. ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מָרוֹעֶם נהקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים.
3. ויוחנה אשת כוזא סוכן הורדוס ושושנה ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן.
4. ויהי בהתאסף המון עם-רב אשר יצאו אליו מעיר ועיר וידבר במשל.
5. הזורע יצא לזרע את-זרעו ובזרעו נפל מן-הזרע על-יד הדרך וירמס ועוף השמים אכלו.
6. ויש אשר נפל על-הסלע ויצמח וייבש כי לא היתה-לו לחה.
7. ויש אשר נפל בתוך הקצים ויצמחו הקצים עמו וימעכהו.
8. ויש אשר נפל על-האדמה הטובה ויצמח ויעש פרי מאה שערים כזאת דבר ויזעק מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.
9. וישאלהו תלמידיו לאמר מה המשל הזה?
10. ויאמר לכם נתן לדעת את-סודות מלכות יָהוּה אוּל ולאחרים במשלים למען בראתם לא יראו ובשמעם לא יבינו.
11. וזה הוא המשל הזרע דְּבַר-יָהוּה אוּל הוא.
12. ואשר על-יד הדרך הם השמעים ואחר-כן בא השטן ונשא את-הדבר מלבם פן-יאמינו ונושעו.
13. ואשר על-הסלע הם המקבלים בשמחה את-הדבר בשמעם ושרש אין להם רק לשעה מאמינים ובעת הנסיון יסגו אחור.
14. ואשר נפל בין הקצים הם השמעים והולכים להם וימכו בדאגות ובעשר ובתאות החיים ופרי לא-ישוו למו.
15. ואשר באדמה הטובה הם השמרים בלב טוב וטהור את-הדבר אשר שמעו ועשים פרי בתוחלת.
16. ואין-איש מדליק נר אשר יכסה אותו בכלי או ישימהו תחת המטה כי אם-על-המנורה יעלהו למען יראו כל-באי הבית את-האור.
17. כי אין-דבר נעלם אשר לא יגלה ואין גנוז אשר לא יודע ובא לאור.
18. לכן ראו איך תשַׁמִיאוּל י כל-אשר יש-לו נתון ינתן לו וכל-אשר אין לו גם את-אשר הוא חשב להיות לו יקח ממנו.
19. ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לגשת אליו מפני העם.
20. ויגד-לו לאמר אמך אחיך עמדים בחוץ והם חפצים לראותך.
21. ויען ויאמר אליהם אמי ואחי הם השמעים ועשים את דבר יָהוּה אוּל.
22. ויהי היום וירד אל-אניה הוא ותלמידיו ויאמר אלהים נעברה על-עבר הים וישוטו הימה.
23. ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על-הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה.
24. ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי-ים וישתקו ותהי דממה.
25. ויאמר אליהם איה אמונתכם? וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל-רעהו מי אפוא הוא! המצוה גם-את-הרוחות ואת-המים וישמעו לו.
26. ויעברו ויבאו אל-ארץ הגדריים אשר ממול הגליל.
27. ויצא אל-היבשה ויפגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם-בקברים.
28. וירא אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה-לי ולך יָהוּשֻׁעַ בֶּן-יָהוּה אוּל אליון? מבקש אני ממך אשר לא תענני.
29. כי צוה את-הרוח הטמא לצאת מן-האיש כי ימים רבים חטף אתו ונאסר בזיקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את-המוסרות ונדחף ביד השד אל-המדברות.
30. וישאל אתו יָהוּשֻׁעַ לאמר מה-שמך? ויאמר לגיון שמי כי-שדים רבים נכנסו בו.
31. ויתחנן-לו לבלתי צות אתם לרדת אל-התהום.
32. ויהי-שם עדר חזירים רבים על-המרעה בהר ויתחננו לו כי-יניח להם לבוא אל-תוכם וינח להם.
33. ויצאו השדים מן-האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן-המורד אל-הים ויטבע.
34. וינוסו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכפרים.
35. ויצאו לראת את אשר נעשה ויבאו אֶל-יָהוּשֻׁעַ וימצאו-שם את-האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי יָהוּשֻׁעַ מלבש וטוב-שכל וייראו.
36. ויספרו להם הראים איך נרפא אחוז השדים.
37. ויבקשו ממנו כל-המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי-אימה גדולה נפלה עליהם וירד אל-האניה וישב.
38. ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אתו יָהוּשֻׁעַ באמרו.
39. שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה-לך יָהוּה אוּל וילך לו וישמע בכל-העיר את-הגדלות אשר עשה-לו יָהוּשֻׁעַ.
40. ויהי בשוב יָהוּשֻׁעַ ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו.
41. והנה-בא איש ושמו יאיר והוא ראש בית הכנסת ויפל לרגלי יָהוּשֻׁעַ ויתחנן-לו לבוא אתו אל-ביתו.
42. כי בת יחידה כשתים-עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם.
43. ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל-קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה.
44. היא קרבה מאחריו ותגע בציצת בגדו וזוב דמה עמד פתאם.
45. ויאמר יָהוּשֻׁעַ מי-זה נגע-בי? וכלם כחשו ויאמר כפוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי.
46. ויאמר יָהוּשֻׁעַ נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה.
47. ותרא האשה כי לא-נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל-העם על-מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם.
48. ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשֻׁעַ-אוֹלֵם.
49. עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל-תטריח את-המולכיאול.
50. וישמע יָהוּשֻׁעַ ויען ויאמר לו אל-תירא אך-האמן והיא תושע.
51. ויבא הביתה ולא-הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם-לכפוס וליָהוּה-כַף וליָהוּה-חָנַם ולאבי הילדה ולאמה.
52. וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל-תבכו כי לא מתה אך-ישנה היא.
53. וישחקו עליו באשר ידעו כי-מתה.
54. והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי.
55. ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת-לה לאכול.
56. וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה.

    לוקס - פרק ט
1. ויקרא אל-שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל-השדים ולרפא חליים.
2. וישלחם לקרא את-מלכות יָהוּה אוּל ולרפא את-החלים.
3. ויאמר להם אל-תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא-לחם ולא-כסף ואל-יהיה לאיש מכם שתי כתונות.
4. והבית אשר תבאו בו שם שבו-לכם ומשם צאו.
5. וכל אשר לא-יקבלו אתכם צאו מן-העיר ההיא ונערו את-העפר מעל רגליכם לעדות בהם.
6. ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את-הבשורה ומרפאים בכל-מקום.
7. וישמע הורדוס שר הרבע את-כל-אשר נעשה על-ידו ותפעם רוחו כי-יש אשר אמרו יָהוּה-חָנַם קם מן-המתים.
8. ויש שאמרו אוּלִי-יָהוּה נראה ואחרים אמרו נביא קם מן-הקדמונים.
9. ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את-ראש יָהוּה-חָנַם מעליו ומי-אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת? ויבקש לראותו.
10. וישובו השליחים ויספרו-לו את-כל-אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל-מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית-צידה.
11. והמון העם כאשר ידעו את-זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על-מלכות יָהוּה אוּל וירפא את-הצריכים לרפואה.
12. והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח-נא את-העם וילכו אל-הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי-פה אנחנו במקום חרבה.
13. ויאמר אליהם תנו-אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם-חמשת ככרות-לחם ודגים שנים בלתי אם-נלך ונקנה-אכל לכל-העם הזה.
14. כי היו כחמשת אלפי-איש ויאמר אל-תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה.
15. ויעשו-כן ויושיבו את-כלם.
16. ויקח את-חמשת ככרות הלחם ואת-שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם.
17. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן-הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים.
18. ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה-אמרים עלי המון העם מי-אני?
19. ויענו ויאמרו יָהוּה-חָנַם המטביל ואחרים אמרים אוּלִי-יָהוּה ואחרים אמרים נביא קם מן-הקדמונים.
20. ויאמר אליהם ואתם מה-אתם אמרים מי-אני? ויען כפוס ויאמר הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּה אוּל אתה.
21. ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את-הדבר הזה.
22. ויאמר מן-הצרך הוא אשר בן-האדם יענה הרבה וימאס מן-הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום.
23. ואל-כלם אמר איש כי-יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את-צלבו והלך אחרי.
24. כי כל-אשר יחפץ להושיע את-נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את-נפשו למעני הוא יושיענה.
25. כי מה-יועיל האדם כי-יקנה את כל-העולם ואבד והשחית את-נפשו?
26. כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן-האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים.
27. ובאמת אני אמר לכם יש מן-העמדים פה אשר לא-יטעמו מות עד כי-יראו את-מלכות יָהוּה אוּל.
28. ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את-כפוס ואת-יָהוּה-חָנַם ואת-יָהוּה-כַף ויעל אל-ההר להתפלל שם.
29. ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק.
30. והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואוּלִי-יָהוּה .
31. אשר נראו בכבוד והגידו את-אחריתו אשר ימלאנה ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
32. ויהיו כפוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את-כבודו ואת-שני האנשים העמדים עליו.
33. ויהי בהפרדם ממנו ויאמר כפוס אֶל-יָהוּשֻׁעַ מורה טוב היותנו פה נעשה-נה שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאוּלִי-יָהוּה אחת ולא ידע מה-דבר.
34. הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו.
35. ויצא קול מן-הענן אמר זה-בני ידידי אליו תשַׁמִיאוּל.
36. ובהיות הקול נשאר יָהוּשֻׁעַ לבדו והמה החשו ולא-הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו.
37. ויהי ממחרת ברדתם מן-ההר ויצא עם-רב לקראתו.
38. והנה איש אחד מן-העם צעק לאמר אנא מאור פנה-נא אל-בני כי יחיד הוא לי.
39. והנה-רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו.
40. ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו.
41. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד-מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם? הבא הנה את-בנך.
42. ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וְיָהוּשֻׁעַ גער ברוח הטמא וירפא את-הנער וישיבהו לאביו.
43. וישתוממו כלם על-גדלת יָהוּה אוּל ויהי בתמהם כלם על-כל אשר עשה ויאמר יָהוּשֻׁעַ על-תלמידיו.
44. שימו אתם באזניכם את-הדברים האלה כי עתיד בן-האדם להמסר בידי בני-האדם.
45. והמה לא הבינו את-המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על-המאמר הזה.
46. ויעל על-לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם.
47. וירא יָהוּשֻׁעַ את-מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו.
48. ויאמר אליהם כל-אשר יקבל את-הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל-אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול.
49. ויען יָהוּה-חָנַם ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו יען איננו הולך עמנו.
50. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו אל-תכלאו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא.
51. ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את-פניו ללכת יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
52. וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל-אחד מכפרי השמרונים להכין לו.
53. ולא קבלהו על-אשר היו פניו הלכים יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
54. ויאמרו יָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם תלמידיו כראותם זאת לאמר מולכיאולנו התרצה ונאמר כי-תרד אש מן-השמים ותאכלם כאשר עשה גם-אוּלִי-יָהוּה ?
55. ויפן ויגער-בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח-מי אתם.
56. כי בן-האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם-להושיעם וילכו להם אל-כפר אחר.
57. ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש מולכיאול אלכה אחריך אל-כל-אשר תלך.
58. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן-האדם וין-לו מקום להניח שם את-ראשו.
59. ואל-איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר מולכיאול תן-לי ואלכה בראשונה לקבר את-אבי.
60. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ הנח למתים לקבר את-מתיהם ואתה לך הודע את-מלכות יָהוּה אוּל.
61. ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך מולכיאול אך הניחה-לי בראשונה להפטר מבני ביתי.
62. ויאמר יָהוּשֻׁעַ כל-השם את-ידו על-המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות יָהוּה אוּל.

    לוקס - פרק י
1. ואחרי-כן הבדיל המולכיאול עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל-כל-איר ומקום אשר בקש לבוא שמה.
2. ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכם התחננו על-מולכיאול הקציר וישלח פעלים לקצירו.
3. לכו-נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים.
4. אל-תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל-תשאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם-איש בדרך.
5. ולכל-בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שֻׁעַ-אוֹלֵם לבית הזה.
6. והיה כי יהיה-שם בן-שֻׁעַ-אוֹלֵם ונח עליו שלומכם ואם-לא אלכים ישוב.
7. ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל-תסעו מבית לבית.
8. וכל-עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו-שם את-אשר ישימו לפניכם.
9. ורפאו את-החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות יָהוּה אוּל.
10. וכל-עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל-רחובותיה ואמרו.
11. אף את-עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות יָהוּה אוּל.
12. אני אמר אליכם כי לסדום יקל ביום ההוא מן-העיר ההיא.
13. אוי לך כורזין! אוי לך בית-צידה! כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו.
14. אכן לצור וצידון יקל בדין מכם.
15. ואת כפר-נחום אשר עד-השמים התרוממת אל-שאול תורדי.
16. השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את-אשר שלחני.
17. וישובו השבעים בשמחה ויאמרו מולכיאולנו גם-השדים נכנעים לנו בשמך.
18. ויאמר אליהם ראיתי את-השטן נפל כברק מן-השמים.
19. הנה השלטתי אתכם לדרך על-נחשים ועקרבים ועל כל-גבורת האיב וכל-דבר לא יזיק לכם.
20. אך בזאת אל-תשמחו כי-נכנעים לכם הרוחות כי אם-שמחו על אשר-נחתבו שמותיכם בשמים.
21. בשעה ההיא עלץ יָהוּשֻׁעַ ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויאמר אודך יָהוּה אֲבִי מולכיאול השמים והארץ כי הסתרת את-אלה מן-החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן יָהוּה אֲבִי כי-כן היה רצון מלפניך.
22. הכל נמסר-לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו.
23. ויפן אל-תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים.
24. כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו.
25. והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה-אעשה ואירש חיי עולם.
26. ויאמר אליו מה-כתוב בתורה ואיך אתה קורא.
27. ויען ויאמר ואהבת את יָהוּה אוּלהֵיךָ בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מאדך ובכל-מדעך ואת-רעך כמוך.
28. ויאמר אליו כן השיבות עשה-זאת וחיה.
29. והוא חפץ להצטדק ויאמר אֶל-יָהוּשֻׁעַ ומי הוא רעי?
30. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר איש אחד ירד מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם-פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם.
31. ויקר המקרה כי-ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו.
32. וכן גם-איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו.
33. ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו.
34. ויגש אליו ויחבש את-פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על-בהמתו ויוליכהו אל-המלון ויכלכלהו.
35. ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך.
36. ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים?
37. ויאמר העשה עמו את-החסד ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ לך ועשה-כן גם-אתה.
38. ויהי בנסעם ויבא אל-כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל-ביתה.
39. ולה היתה אחות ושמה מָרוֹעֶם אשר ישבה לרגלי יָהוּשֻׁעַ לשמע אל-דברו.
40. ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על-לבך מולכיאול אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי? אמר-נא אליה ותעזר-לי.
41. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על-הרבה.
42. אבל אחת היא מן-הצרך ומָרוֹעֶם בחרה לה החלק הטוב אשר לא-יקח ממנה.

    לוקס - פרק יא
1. ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו מולכיאול למדנו להתפלל כאשר למד גם-יָהוּה-חָנַם את-תלמידיו.
2. ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אֲבִיהֻל שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ.
3. את-לחם חקנו תן-לנו יום יום.
4. וסלת לנו את-חובתנו כי סלחים גם-אנחנו לכל החיב לנו ואל-תביאנו לידי נסיון כי אם-הצילנו מן-הרע.
5. ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה-לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות-לחם.
6. כי-אהבי בא אלי מן-הדרך ואין-לי דבר לשום לפניו?
7. והוא מלפנים יענה ויאמר אל-תוגיעני כי-כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא-אוכל לקום ולתת לך.
8. אני אמר לכם גם כי לא-יקום לתת-לו על-היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן-לו ככל-צרכו.
9. וגם-אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם.
10. כי כל-השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח.
11. ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן-לו אבן? ואם-דג היתן-לו נחש תחת הדג?
12. או כי-ישאלנו ביצא היתן-לו עקרב?
13. הן-אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף-כי יָהוּה אֲבִי מן-השמים יתן
את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לשאלים מאתו?
14. ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם.
15. ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את-השדים.
16. ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן-השמים.
17. והוא ידע את-מחשבותם ויאמר אלהים כל-ממלכה הנחלקה על-עצמה תחרב ובית יפל על-בית.
18. וגם-השטן אם-נחלק על-עצמו איככה תכון ממלכתו? כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את-השדים.
19. ואם-אני מגרש את-השדים בבעלל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם? על-כן המה יהיו שפטיכם.
20. ואם-באצבע יָהוּה אוּל מגרש אני את-השדים הנה הגיעם אליכם מלכות יָהוּה אוּל.
21. בהיות הגבור שמר את-חצרו והוא מזין והיה רכושו שלים.
22. ואם-יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את-נשקו אשר בטח-בו ואת-מלקחו יחלק.
23. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר.
24. הרוח הטמאה אחרי צאתה מן-האדם תשוטט במקמות ציה לבקש-לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה-נא אל-ביתי אשר יצאתי משם.
25. ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר.
26. ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו.
27. ויהי כדברו את-הדברים האלה ואשה אחת מן-העם נשאה את-קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת.
28. והוא אמר ואף כי-אשרי השמעים והשמרים את דבר יָהוּה אוּל.
29. ויקבצו עם-רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן-לו בלתי אם-אות יָהוּנַה יונה) הנביא.
30. כי כאשר היה יָהוּנַה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם-בן-האדם לדור הזה.
31. מלכת תימן תקום במשפט עם-אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את-חכמת שׁוּעַ-אוֹלמוֹה והנה יש-פה גדול משׁוּעַ-אוֹלמוֹה.
32. אנשי נינוה יקומו במשפט עם-הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יָהוּנַה והנה יש-פה גדול מיָהוּנַה .
33. אין מדליק-נר אשר ישימהו בסתר או-תחת האיפה כי אם-על המנורה למען יראו באי הבית את-אורו.
34. נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל-גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם-גופך.
35. על-כן השמר-לך פן-יחשך האור אשר בקרבך.
36. והנה אם-גופך כלו אור ואין בו כל-דבר-חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו.
37. ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב.
38. ויתמה הפרוש בראתו אשר לא-נטן ידיו בראשונה לפני הסעודה.
39. ויאמר אליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ כעת אתם הפרושים מטהרים את-הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע.
40. הכסילים הלא עשה החיצון גם-עשה את-הפנימי?
41. אבל-תנו לצדקה את אשר-בם והנה הכל טהור לכם.
42. אך-אוי לכם הפרושים! כי תעשרו את-המנתא ואת-הפיגם ואת כל-הירק ותעברו את-המשפט ואת אהבת יָהוּה אוּל והיה לכם לעשות את-אלה ולא להניח גם את-אלה.
43. אוי לכם הפרושים! כי תאהבו את-מושב הראש בבתי הכנסיות ואת שאלות שלומכם בשוקים.
44. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים! כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו.
45. ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו מאור בדבריך אלה תחרף גם-אתנו.
46. ויאמר אוי גם-לכם בעלי התורה! כי עמסים אתם על-בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם-באחת מאצבעותיכם.
47. אוי לכם! כי בונים אתם את-קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם.
48. וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את-קבריהם.
49. בעבור זאת גם-אמרה חכמת יָהוּה אוּל אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו.
50. למען ידרש מן-הדור הזה דם כל-הנביאים אשר נשפך למן-הוסד הארץ.
51. מדם-הבל עד-דם זוֹכַר-יָהוּה אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן-הדור הזה.
52. אוי לכם בעלי התורה כי-הסירתם את-מפתח הדעת אתם לא-באתם ואת-הבאים מנעתם.
53. ויהי כדברו להם את-אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים.
54. ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה.

    לוקס - פרק יב
1. ויהי עד-כה ועד-כה בהתאסף רבבות עם עד כי-לחצו איש את-רעהו ויחל לדבר אל-תלמידיו בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה.
2. ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע.
3. לכן כל-אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת-אשר לחשתם לאזן בחדרים קרא יקרא על-הגגות.
4. ואני אמר לכם ידידי אל-תיראו מן-הממיתים את-הגוף ואחרי-זאת אין-לאל ידם לעשות עד דבר.
5. אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את-אשר יש-לו שלטן אחרי המיתו להשליך אל-גיהנם הן אני אמר לכם אותו תיראון.
6. הלא חמש צפרים תמכרנה בשני אסרים ואין-אחת מהן נשכחת לפני יָהוּה אוּל?
7. ואתם גם-שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל-תיראו יקרתם מצפרים רבות.
8. ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן-האדם יודה בו לפני מלאכי יָהוּה אוּל.
9. ואשר יכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי יָהוּה אוּל.
10. וכל אשר ידבר דבר-חרפה על-בן-האדם יסלח לו והמגדף את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לא יסלח לו.
11. וכאשר יביאו אתכם אל-בתי הכנסיות ולפני הרשיות והשלטונים אל-תדאגו איך או-במה תצטדקו ומה-תדברו.
12. כי-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ הוא יורה אתכם בשעה ההיא את-הנכון לדבר.
13. ויאמר אליו אחד מן-העם מולכיאול אמר-נא אל-אחי ויחלק אתי את-הירשה.
14. ואימר אליו בן-אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק?
15. ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכסיו.
16. וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה.
17. ויחשב בלבו לאמר מה-אעשה כי אין-לי מקום לכנוס בו את-תבואתי.
18. ויאמר את-זאת אעשה הרס את-אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את-כל-יבולי וטובי.
19. ואמר לנפשי נפשי יש-לך עתודות הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי.
20. וְ-יָהוּה אוּל אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את-נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה?
21. זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר בֵּיָהוּה אוּל.
22. ויאמר אל-תלמידיו לכן אני אמר לכם אל-תדאגו לנפשכם מה-תאכלו ולגופכם מה-תלבשו.
23. הנפש יקרה היא מן-המזון והגוף יקר מן-המלבוש.
24. התבוננו אל-הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם-אין להם מגורה ואוצר וְ-יָהוּה אוּל מכלכל אותם ומה-מעלים אתם מן-העוף?
25. ומי-זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על-קומתו?
26. ועתה הן-מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה-תדאגו?
27. התבוננו אל-השושנים הצמחות ואינן טות ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה בכל-הדרו לא-היה לבוש כאחת מהנה.
28. ואם-ככה ילביש יָהוּה אוּל את-חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי-אתכם קטני האמונה?
29. גם-אתם אל-תדרשו מה-תאכלו ומה-תשתו ואל-תהלכו בגדלות.
30. כי את-כל-אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי-צריכים אתם לאלה.
31. אך בקשו את-מלכות יָהוּה אוּל ונוסף לכם כל-אלה.
32. אל-תירא העדר הקטן כי רצה יָהוּה אֲבִיכֶם לתת לכם את המלכות.
33. מכרו את-רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא-יקרב אליו וסס לא יאכלהו.
34. כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם-לבבכם.
35. מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים.
36. ואתם היו דמים לאנשים המחכים לבעליהם שלהם מתי ישוב מן-החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו-לו כרגע.
37. אשרי העבדים ההם אשר בבוא הבעל ימצאם שקדים אַמנָה אמר אני לכם כי יתאזר ויושיבם וילך לשרת אותם.
38. ואם-יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם.
39. וזאת דעו אשר אם-ידע ידע בעל הבית באי-זו שעה יבוא הגנב כי-עתה שקד שקוד ולא-יתן לחתר את-ביתו.
40. לכן גם-אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן-האדם.
41. ויאמר כפוס מולכיאולנו הלנו אתה אמר את-המשל הזה אם-גם לכל-אדם?
42. ויאמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מי-הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו הבעל על-עבדתו לתת את-ארחתם בעתו?
43. אשרי העבד ההוא אשר בבא בעל שלו ימצאהו עשה כן.
44. אמת אמר אני לכם כי על-כל אשר-יש-לו יפקידהו.
45. והעבד ההוא אם-יאמר בלבו בשש מבעלי לבוא והחל להכות את-העבדים ואת-השפחות ולאכל ולשתות ולשכר.
46. בוא יבוא בעל העבד ההוא ביום לא-יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו וישים את-חלקו עם-הסוררים.
47. והעבד ההוא אשר ידע את-רצון מבעל שלו ולא הכין ולא-עשה כרצונו יכה מכות רבות.
48. ואשר לא-ידע ועשה דברים אשר עליהם בן-הכות הוא לא-יכה כי אם-מעט כי כל-איש אשר נתן-לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר.
49. להפיל אש על-הארץ באתי ומה-חפץ אני כי כבר בערה?
50. ועלי טבילה להטבל ומה-יצר לי עד כי-תשלם!
51. החשבים אתם כי-באתי לתת שֻׁעַ-אוֹלֵם בארץ? אני אמר לכם לא כי אם-מחלקת.
52. כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על-שנים ושנים על-שלשה.
53. האב יחלק על-הבן והבן על-האב האם על-הבת והבת על-האם החמות על-הכלה והכלה על-החמות.
54. ויאמר גם אל-המון העם כראתכם את-הענן עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה.
55. ואם-נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא.
56. החנפים את-פני הארץ והשמים ידעתם לבחן ואת-העת הזאת איך לא תבחנו?
57. למה אף-מנפשכם לא תשפטו את-הישר?
58. כי כאשר תלך אל-השר עם-איש ריבך בעודך בדרך השתדל להנצל ממנו פן-יסחב אותך אל-השפט והשפט ימסרך אל-השוטר והשטור ישליכך אל-בית הכלא.
59. ואני אמר לך לא תצא משם עד אם-שלמת גם את-הפרוטה האחרונה.

    לוקס - פרק יג
1. ויבאו אנשים בעת ההיא ויגדו לו על-דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם-זבחיהם.
2. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל-אנשי הגליל על-אשר-באה כזאת עליהם?
3. לא כי-אמר אני לכם אם-לא תשובו תאבדו כלכם גם-אתם.
4. או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי-היו אשמים מכל-האנשים הישבים ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם?
5. לא כי-אמר אני לכם אם-לא תשובו תאברו כלכם גם-אתם.
6. וישא משלו ויאמר איש אחד היתה-לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש-בה פרי ולא מצא.
7. ויאמר אל-הכרם הנה-זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה-זה תשחית את האדמה?
8. ויען ויאמר אליו מולכיאול הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי-אעדר ושמתי דמן סביבותיה.
9. אולי תעשה פרי ואם-לא בשנה הבאה תגדענה.
10. ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות.
11. והנה אשה טעונת רוח-חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה.
12. ויהי בראות אתה יָהוּשֻׁעַ ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך.
13. וישם את-ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח אֶת-יָהוּה אוּל.
14. ויכעס ראש הכנסת על-אשר רפא יָהוּשֻׁעַ בשבת ויען ויאמר אל-העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת.
15. ויען מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את-שורו או את-חמרו מן-האבוס ויוליכהו להשקתו?
16. וזאת אשר היא בת-אברוהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת?
17. ויהי כאמרו את-הדברים האלה נכלמו כל-מתקוממיו וישמח כל-העם על-כל-הנפלאות הנעשות על-ידו.
18. ויאמר למה דומה מלכות יָהוּה אוּל? ואל-מה אמשילנה?
19. דומה היא לגרגר של-חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו.
20. ויאמר עוד אל-מה אדמה את מלכות יָהוּה אוּל?
21. דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי-יחמץ כלו.
22. ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את-דרכו לבוא יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
23. וישאלהו איש לאמר מולכיאולנו המעט הם הנושעים?
24. ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי-אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו.
25. והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את-הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על-הדלת לאמר מולכיאולנו מולכיאולנו פתח-לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מעין אתם.
26. אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת.
27. ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל-פעלי האון.
28. ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את-אברוהם ויָהוּצחָק ויָהוּה-כַף ואת-כל-הנביאים במלכות יָהוּה אוּל ואתם מגרשים החוצה.
29. ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות יָהוּה אוּל.
30. והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים.
31. ביום ההוא נגשו מן-הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך.
32. ויאמר אליהם לכו ואמרו אל-השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד-קצי.
33. אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא-יתכן אשר יאבד נביא מחוץ ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
34. יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ההרגת את-הנביאים והסקלת את-הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את-בניך כאשר תקבץ התרנגלת את-אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם!
35. הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי-ראה לא תראוני עד-בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל.

    לוקס - פרק יד
1. ויהי בבאו בשבת אל-בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו.
2. והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים.
3. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אל-בעלי התורה ואל-הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת? אם-לא ויחרישו.
4. ויאחז-בו וירפאהו וישלחהו.
5. ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל-הבאר ולא-ימהר להעלותו ביום השבת?
6. ולא יכלו להשיב על-זאת דבר.
7. וישא משלו אל-הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם.
8. כי-יקרא אתך איש אל-החתנה אל-תסב בראש פן-יקרא שמה איש נכבד ממך.
9. ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את-המקום האחרון.
10. אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה-לך כבוד לפני המסבים עמך.
11. כי כל-המרומם את-עצמו ישפל והמשפיל את-עצמו ירומם.
12. וגם אל-האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל-תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן-יקראו לך גם-המה והיה לך לשֻׁעַ-אוֹלֵם.
13. אבל כי-תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים.
14. ואשריך באשר אין-להם לשלם-לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים.
15. וישמע זאת אחד מן-המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות יָהוּה אוּל.
16. והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים.
17. וישלח את-עבדו לעת הסעודה לאמר אל-הקרואים באו כי-כבר מוכן הכל.
18. ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני.
19. ואחר אמר חמשת צמדי-בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני.
20. ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא.
21. ויבא העבד ויגד את-הדברים האלה לבעל שלו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל-רחבות העיר ואל-חוצותיה והבא הנה את-העניים ואת-הנשברים ואת-העורים ואת-הפסחים.
22. ויאמר העבד מולכיאול כאשר צוית כן נעשה ויש-עוד מקום.
23. ויאמר הבעל אל-העבד צא אל-הדרכים ואל-הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי.
24. כי אני אמר לכם אין אחד מן-האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי.
25. והמון עם-רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם.
26. איש כי-יבוא אלי ולא ישנא את-אביו ואת-אמו ואת-אשתו ואת-בניו ואת-אחיו ואת-אחיתיו ואף גם-את-נפשו לא יוכל להיות תלמידי.
27. ואשר לא ישא את-צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי.
28. כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את-ההוצאות אם-השג תשיג ידו להשלימו?
29. פן-ישים את-היסוד ולא-יוכל לכלותו והיה כל-הראים יקומו להלעיג-לו לאמר.
30. כי-זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות.
31. או מי-הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם-יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף?
32. ואם-לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שֻׁעַ-אוֹלֵם.
33. ככה כל-איש מכם אשר לא-נפטר מכל-רכושו לא יוכל להיות תלמידי.
34. טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן?
35. לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע.

    לוקס - פרק טו
1. ויהי בקרב אליו כל-המוכסים והחטאים לשמע אותו.
2. וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה-זה מקבל את-החטאים ואכל אתם.
3. וידבר אליהם את-המשל הזה לאמר.
4. מי זה האיש מכם אשר-לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את-התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי-ימצאהו?
5. והיה כמצאו אתו ישימנו על-כתפיו בשמחה.
6. ובא אל-ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את-שיי האבד.
7. אני אמר לכם כי-כן תהיה שמחה בשמים על-חוטא אחד השב ויתר מעל-תשעים ותשעה צדיקים אשר לא-יצטרכו לתשובה.
8. או מי האשה אשר-לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא-תדליק נר ותטאטא את-הבית ותחפש היטב עד כי-תמצאהו?
9. והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי.
10. כן אני אמר לכם תהיה שמחה לפני מלאכי יָהוּה אוּל על-חוטא אחד אשר-שב מחטאו.
11. ויאמר איש אחד היו לו שני בנים.
12. ויאמר הצעיר על-אביו אבי תנה-לי את-חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את-הנחלה.
13. ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את-הכל וילך אל-ארץ רחוקה ושם פזר את-רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים.
14. ואחרי כלותו את-הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר-לחם.
15. וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל-שדותיו לרעות חזירים.
16. ויתאו למלא את-בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו.
17. וישב אל-לבו ויאמר מה-רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב!
18. אקומה-נא ואלכה אל-אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך.
19. ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאחד שכיריך.
20. ויקם ויבא אל-אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על-צואריו וישקהו.
21. ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך.
22. ויאמר האב אל-עבדיו הוציאו את-השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על-ידו ונעלים ברגליו.
23. והביאו את-עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח.
24. כי זה-בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח.
25. ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל-הבית וישמע קול זמרה ומחלות.
26. ויקרא אל-אחד הנערים וישאל מה-זאת.
27. ויאמר אליו כי-בא אחיך ויטבח אביך את-עגל המרבק על-אשר הושב-לו שלם.
28. ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על-לבו.
29. ויען ויאמר אל-אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את-מצותך ומימי לא-נתת לי גדי למען אשיש עם-רעי.
30. ויבא בנך זה אשר בלע את-נחלתך עם-הזנות ותזבח-לו את-עגל המרבק.
31. ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר-לי לך הוא.
32. אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא.

    לוקס - פרק טז
1. ויאמר גם אל-תלמידיו איש עשיר היה ולו פקיד על-ביתו וילשינהו אליו באמרם כי-מפזר הוא את-קניניך.
2. ויקרא אתו ויאמר אליו מה-זאת שמעתי עליך? תן חשבון פקדתך כי לא תוכל להיות עוד פקיד.
3. ויאמר הפקיד בלבו מה אעשה? כי-יקח בעלי ממני את-הפקדה לעדר לא-אוכל ולשאל על-הפתחים אני בוש.
4. ידעתי מה אעשה למען יאספוני אל-בתיהם בעת אוסר מפקדתי.
5. ויקרא אל-כל-איש אשר-נשה בהם בעל שלו וישאל את-הראשון כמה אתה חיב לבעל שלי?
6. ויאמר מאת בתי שמן ויאמר אליו קח את-שטרך ומהר שב וכתבת חשמים.
7. ואל-אחר אמר כמה אתה חיב? ויאמר מאת כר חטים ויאמר קח את-שטרך וכתב שמנים.
8. וישבח הבעל את-פקיד העולה על-אשר הערים לעשות כי בני העולם הזה ערומים הם בדורם מבני האור.
9. וגם-אני אמר לכם עשו לכם אהבים בממון העולה למען בעת כלתו יאספו אתכם אל-משכנות עולם.
10. הנאמן במעט מזער נאמן גם-בהרבה והמעול במעט מזער מעול גם-בהרבה.
11. לכן אם-בממון העולה לא הייתם נאמנים את האמתי מי יפקיד בידכם?
12. ואם-בדבר אשר לאחרים לא הייתם נאמנים את אשר לכם מי יתן לכם?
13. אין עבד אשר יוכל לעבד שני בעלים כי ישנא את-האחד ויאהב את-האחר או ידבק באחד ואת-האחר יבזה לא תוכלו עבד אֶת-יָהוּה אוּל ואת הממון.
14. וישמעו כל-זאת גם-הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו.
15. ויאמר אליהם אתם הם המצטדקים לפני האדם וֵ-יָהוּה אוּל יודע את-לבבכם כי הגבה באדם תועבה הוא לפני יָהוּה אוּל.
16. התורה והנביאים עד-יָהוּה-חָנַם ומן-אז והלאה בשורת מלכות יָהוּה אוּל וכל-איש בחזקה יבוא בה.
17. אבל נקל כי יעברו השמים והארץ מאשר יפל קוץ אחד מן-התורה.
18. כל-איש המשלח את-אשתו ולקח אחרת נאף הוא וכל-הלקח את-הגרושה מאישה נאף הוא.
19. איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתעגג וישמח יום יום.
20. ואיש אביון ושמו אֻלוֹזוֹר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות.
21. ויתאו לשבע מן-הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם-הכלבים באו וילקו אבעבעותיו.
22. ויהי כאשר מת האביון ויובל על-ידי המלאכים אל-חיק אברהם וימת גם-העשיר ויקבר.
23. ובהיותו במכאבות בשאול וישא את-עיניו וירא את-אברוהם מרחוק ואת-אֻלוֹזוֹר בחיקו.
24. ויצעק ויאמר אבי אברוהם חנני ושלח-נא את-אֻלוֹזוֹר ויטבל את-קצה אצבעו במים למען קרר את-לשוני כי עניתי במוקד הזה.
25. ויאמר אברוהם בני זכר כי-לקחת טובך בחייך וגם אֻלוֹזוֹר לקח את-הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער.
26. ומלבד כל-זאת שוחה גדולה מפסקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החפצים ללכת מפה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו.
27. ויאמר אם-כן אבי שאל אני מאתך כי-תשלח אתו אל-בית אבי.
28. כי יש-לי חמשה אחים למען יעיד בהם פן-יבאו גם-הם אל-מקום המעצבה הזה.
29. ויאמר אברוהם יש להם משה והנביאים אליהם ישַׁמִיאוּל.
30. ויאמר לא-כן אבי אברוהם אך אם-ילך אליהם אחד מן-המתים אז ישובו.
31. ויאמר אליו אם-לא ישמעו אל-משה ואל-הנביאים גם כי-יקום אחד מן-המתים לא יאמינו.

    לוקס - פרק יו
1. ויאמר אל-תלמידיו אי אפשר שלא-יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על-ידו יבאו.
2. נוח לו שיתלה פלח-רכב על-צוארו וישלך אל-הים מאשר יכשיל את-אחד מהקטנים האלה.
3. השמרו לנפשותיכם אם-יחטא לך אחיך הוכח לו ואם-ינחם סלח-לו.
4. ואם-יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו.
5. ויאמרו השליחים אל-המולכיאול הוסף לנו אמונה.
6. ויאמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ לו-היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל-התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם.
7. מי הוא-זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן-השדה יאמר אליו מהר גשה-הנה והסב?
8. הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם-כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם-אתה?
9. הגם יתן תודה לעבד על-עשתו את אשר צוהו? אמרתי לא יתן.
10. ככה גם-אתם אחרי עשותכם את-כל-אשר צויתם אמרו עבדים אין-מועיל בם אנחנו כי רק את-המטל עלינו לעשות עשינו.
11. ויהי בנסעו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם והוא עבר בתוך שמרון והגליל.
12. ויבא אל-כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק.
13. וישאו את-קולם לאמר יָהוּשֻׁעַ מורה חננו.
14. וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל-הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו.
15. ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח אֶת-יָהוּה אוּל בקול גדול.
16. ויפל על-פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני.
17. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר הלא העשרה טהרו? והתשעה איה הם?
18. האם לא-נמצא אשר שב לתת כבוד לֵיָהוּה אוּל זולתי הנכרי הזה.
19. ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך.
20. וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות יָהוּה אוּל ויען אתם לאמר מלכות יָהוּה אוּל לא תבוא במראה עינים.
21. ולא יאמרו הנה-פה! או הנה-שם! כי מלכות יָהוּה אוּל הנה בקרבכם היא.
22. ויאמר אל-התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן-האדם ולא תראו.
23. ואם-יאמרו אלכים הנה-שם הנה-פה אל-תלכו ואל-תרוצו אחריהם.
24. כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד-קצה השמים כן-יהיה בן-האדם ביומו.
25. אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן-הדור הזה.
26. וכאשר היה בימי נוֹח כן יהיה בימי בן-האדם.
27. אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד-היום אשר-בא נוֹח אל-התבה ויבא המבול וישחת את-כלם.
28. וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה.
29. ויהי ביום אשר-יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן-השמים וישחת את-כלם.
30. ככה יהיה ביום אשר יגלה בן-האדם.
31. ביום ההוא איש אשר יהיה על-הגג וכליו בבית אל-ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל-ישב הביתה.
32. זכרו את-אשת לוט.
33. המבקש למלט את-נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יחיה.
34. אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב.
35. שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב.
36. שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב.
37. ויענו ויאמרו אליו איה זאת מולכיאולנו? ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים.

    לוקס - פרק יח
1. וגם-משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות.
2. ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא אֶת-יָהוּה אוּל ולא-נשא פנים לאדם.
3. ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את-דיני ממריבי.
4. וימאן מיום אל-יום ואחרי-כן אמר בנפשו גם-כי אֶת-יָהוּה אוּל אינני ירא ולאדם לא-אשא פנים.
5. אעשה את-דין האלמנה הזאת על-הוגיעה אתי פן-תבוא תמיד ותדכאני במלים.
6. ויאמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ שמעו את-אשר אמר דין העולה.
7. וְ-יָהוּה אוּל הלא-הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי-יתמהמה להושיעם.
8. אני אמר לכם כי-יעשה את-דינם במהרה אך בן-האדם בבאו הימצא אמונה בארץ.
9. ויוסף וישא משלו אל-אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר.
10. שני אנשים עלו אל-המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס.
11. ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר יָהוּה אוּל אודך כי אינני כשאר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם-כמכס הזה.
12. אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל-קניני.
13. והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף-לשאת את-עיניו לשמים כי אם-תופף על-לבו לאמר יָהוּה אוּל סלח-לי החוטא.
14. אני אמר לכם כי-ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל-המרים את-נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם.
15. ויביאו אליו גם את-הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם.
16. ויקרא אתם יָהוּשֻׁעַ אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל-תמנעום כי לאלה מלכות יָהוּה אוּל.
17. אַמנָה אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את-מלכות יָהוּה אוּל כילד הוא לא-יבא בה.
18. וישאלהו קצין אחד לאמר מולכיאול הטוב מה-לי לעשות ואירש חיי עולמים?
19. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד יָהוּה אוּל.
20. את-המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא-תענה עד שקר כבד את-אביך ואת-אמך.
21. ויאמר את-כל-אלה שמרתי מנעורי.
22. וישמע יָהוּשֻׁעַ ויאמר עוד אחת חסרת מכר את-כל אשר-לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי.
23. ויהי כשמעו את-זאת ויעצב מאד כי-עשר גדול היה לו.
24. וירא יָהוּשֻׁעַ כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל!
25. כי נקל לגמל עבר בתוך-נקב המחט מבוא עשיר אל-מלכות יָהוּה אוּל.
26. ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע?
27. ויאמר מה-שיפלא מבני אדם לא יפלא מֵיָהוּה אוּל.
28. ויאמר כפוס הן אנחנו עזבנו את-הכל ונלך אחריך.
29. ויאמר אליהם אַמנָה אמר אני לכם אין איש אשר עזב את-ביתו או את-אבותיו או את-אחיו או את-אשתו או את-בניו למען מלכות יָהוּה אוּל.
30. ולא-יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים.
31. ויקח אליו את-שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל-הכתוב בידי הנביאים על בן-האדם.
32. כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו.
33. ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום.
34. והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את-הנאמר.
35. ויהי בקרבו אל-יריחו והנה-איש עור ישב על-הדרך והוא משאל.
36. וישמע את-קול העם העבר וידרש לדעת מה-זאת.
37. ויגידו לו כִּי-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי עובר.
38. ויצעק לאמר יָהוּשֻׁעַ בן-דַּוּד חנני.
39. וההלכים בראשנה גערו-בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק יָהוּשֻׁעַ בן-דַּוּד חנני.
40. ויעמד יָהוּשֻׁעַ ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר.
41. מה-חפצך כי אעשה-לך? ויאמר מולכיאול כי אראה.
42. ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך.
43. ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח אֶת-יָהוּה אוּל וכל-העם בראותם זאת נתנו תודה לֵיָהוּה אוּל.

    לוקס - פרק יט
1. ויבאו ויעבר ביריחו.
2. והנה-איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר.
3. ויבקש לראות אֶת-יָהוּשֻׁעַ מי הוא ולא יכל מפני העם כי-שפל קומה היה.
4. ויקדם וירץ ויעל על-שקמה לראותו כי-שם הדרך אשר יעבר-בה.
5. ויהי בבאו אל-המקום ההוא ויבט יָהוּשֻׁעַ ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי-צריך אני לשבת היום בביתך.
6. וימהר וירד ויאספהו בשמחה.
7. וילונו כל-הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא.
8. ויעמד זכי ויאמר אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הנה מולכיאול את-מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם-עשקתי איש אשיב לו ארבעתים.
9. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן-אברוהם גם-הוא.
10. כי בא בן-האדם לבקש ולהושיע את-האבד.
11. ויהי הם שמעים את-זאת ויסף שאת משל על-אשר קרב ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם והמה חשבים כי-מהרה תגלה מלכות יָהוּה אוּל.
12. על-כן אמר איש אחד מן-האדירים הלך אל-ארץ רחוקה לקחת-לו ממלכה ולשוב.
13. ויקרא אל-עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי.
14. ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא-נחפץ בזה כי-ימלך עלינו.
15. ויהי אחרי קחתו את-הממלכה וישב ויאמר לקרא את-העבדים ההם אשר נתן להם את-הכסף למען ידע מה-הרויח כל-אחד במסחרו.
16. ויבא הראשון ויאמר לבעל מנה שלך הביא עשרת מנים.
17. ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על-עשר ערים.
18. ויבא השני ויאמר לבעל מנה שלך עשה חמשת מנים.
19. ויאמר גם-לזה אף-אתה היה על-חמש ערים.
20. ויבא האחר ויאמר הא-לך מנה שלך אשר-היה אצלי צרור בסודר.
21. מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את-אשר לא הנחת וקצר את-אשר לא זרעת.
22. ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי-אני איש קשה לקח את-אשר לא הנחתי וקוצר את-אשר לא זרעתי.
23. ולמה לא-נתת את-כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית?
24. ויאמר אל-העמדים שם שאו ממנו את-המנה ותנוהו אל-אשר-לו עשרת המנים.
25. ויאמרו אליו בעלינו יש-לו עשרת מנים.
26. הן אני אמר לכם כי כל-איש שיש-לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את-אשר-לו.
27. אבל את-איבי ההם אשר לא-חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני.
28. ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
29. ויהי בקרבו אל-בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר.
30. לכו אל-הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא-ישב עליו אדם עד-עתה התירו אתו והביאו.
31. וכי-ישאל אתכם איש למה תתירהו? כה תאמרו אליו יען כי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ צריך לו.
32. וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם.
33. ויתירו את-העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את-העיר?
34. ויאמרו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ צריך לו.
35. ויביאהו אֶל-יָהוּשֻׁעַ וישליכו את-בגדיהם על-העיר וירכיבו עליו אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
36. ובנסעו הציעו את-בגדיהם על-הדרך.
37. ויקרב אל-מורד הר הזיתים ויחלו כל-המון התלמידים לשבח אֶת-יָהוּה אוּל בשמחה ובקול גדול על כן-הגבורות אשר ראו לאמר.
38. ברוך המלך הבא בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה שָׁלוֹם בשמים וכבוד במרומים.
39. ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו מולכיאול גער בתלמידיך.
40. ויען ויאמר אני אמר לכם כי-אם-יחשו אלה תזעקנה האבנים.
41. ויהי כאשר קרב וירא את-העיר ויבך עליה לאמר.
42. לו ידעת אף-את בעוד יומך הזה את-דבר שלומך! ועתה נעלם מעיניך.
43. כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל-עבריך.
44. וסחבו אותך ואת-בניך בקרבך ולא-ישאירו בך אבן על-אבן עקב כי-לא ידעת את-עת פקדתך.
45. ויבא אל-המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו.
46. ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית-תפלה הוא ואתם עשיתם אותו למערת פריצים.
47. ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם-ראשי העם מבקשים לאבדו.
48. ולא מצאו מה-לעשות כי כל-העם דבקו אחריו לשמע אתו.

    לוקס - פרק כ
1. ויהי היום והוא מלמד את-העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם-הזקנים.
2. ויאמרו אליו אמר-נא לנו באי-זו רשות אתה עשה את-אלה? או מי הוא הנתן לך את-הרשות הזאת?
3. ויען ויאמר אליהם אף-אני אשאלכם דבר ואמרו לי.
4. טבילת יָהוּה-חָנַם המן-השמים היתה אם-מבני אדם?
5. ויחשבו בלבם לאמר אם-נאמר מן-השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו?
6. ואם-נאמר מבני אדם וסקלנו כל-העם בעמדם על-דעתם כי יָהוּה-חָנַם נביא היה.
7. ויענו לא ידענו מאין.
8. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליהם גם-אני לא אמר לכם באי-זו רשות אני עשה אלה.
9. ויחל לדבר אל-העם את-המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל-כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים.
10. ולמועד שלח עבד אל-הכרמים לתת-לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם.
11. ויסף שלח עבד אחר ויכו גם-אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם.
12. ויסף לשלח שלישי וגם-אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה.
13. ויאמר בעל-הכרם מה-אעשה? אשלחה את-בני את-ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו.
14. וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי-לנו הירשה.
15. ויגרשו אותו אל-מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה-יעשה להם בעל-הכרם?
16. יבוא ויאבד את-הכרמים האלה ויתן את-הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת.
17. ויבט-בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה?
18. כל הנפל על-האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו.
19. ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח-בו את-ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את-המשל הזה.
20. ויארבו-לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל-השררה ואל-יד ההגמון.
21. וישאלהו לאמר מאור ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא-תשא פנים כי באמת מורה אתה את-דרך יָהוּה אוּל.
22. המתר לנו לתת-מס אל-הקיסר אם-לא?
23. ויכר את-נכליהם ויאמר להם.
24. מה-תנסוני? הראוני דינר של-מי הצורה והמכתב אשר עליו? ויענו ויאמרו של-הקיסר.
25. ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את-אשר לקיסר וְלֵיָהוּה אוּל את-אשר לֵיָהוּה אוּל.
26. ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על-מענהו ויחרישו.
27. ויקרבו אנשים מן-הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר.
28. מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין-לו ולקח אחיו את-אשתו והקים זרע לאחיו.
29. והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא-בנים.
30. ויקח אתה השני וימת גם-הוא לא-בנים.
31. ויקח אתה השלישי וככה עשו אף-השבעה ולא-הניחו בנים וימותו.
32. ובאחרונה מתה גם-האשה.
33. והנה בתחות המתים למי מהם תהיה לאשה כי-היתה אשה לשבעה.
34. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה.
35. והזכים לנחל את-העולם הבא ואת תחית המתים לא-ישאו נשים ולא תנשאנה.
36. כי לא-יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני יָהוּה אוּל המה בהיותם בני התקומה.
37. וגם-משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו אֶת-יָהוּה אוּלהֵי אברוהם אולהי יָהוּצחָק ואולהי יָהוּה-כַף .
38. וְ-יָהוּה אוּל איננו אולהי המתים כי אם-אולהי החיים כי כלם חיים לו.
39. ויענו מן-הסופרים מאור יפה דברת.
40. ולא-ערבו עוד את-לבם לשאל אותו דבר.
41. ויאמר אליהם איך יאמרו עַל-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי הוא בן-דַּוּד?
42. והוא-דַּוּד אמר בספר תהלים נְאֻם-יָהוּה אוּל לאוֹדמוֹראֻלי שב לימיני.
43. עד-אשית איביך הדם לרגליך.
44. הנה דַּוּד קרא לו מולכיאול ואיך הוא בנו?
45. ויאמר אל-תלמידיו באזני כל-העם.
46. הזהרו מן-הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את-שאלות שלומם בשוקים ואת-מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת-מסבות הראש בסעודות.
47. הבלעים את-בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על-יתר יקחו.

    לוקס - פרק כא
1. ויבט וירא את-העשירים משליכים את-נדבותם לארון האוצר.
2. וירא גם-אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות.
3. ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם.
4. כי כל-אלה התנדבו לֵיָהוּה אוּל מהעדף שלהם והיא מחסרונה את-כל-רכושה נתנה.
5. ויהי באמרם על-המקדש כי-מהדר הוא באבנים יפות ובמתנות ויאמר.
6. את אשר אתם ראים הנה ימים באים ולא תשאר אבן על-אבן אשר לא תתפרק.
7. וישאלהו לאמר מולכיאול מתי אפוא תהיה זאת? ומה הוא האות לעת היותה?
8. ויאמר ראו פן-תתעו כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא והעת קרובה ואתם אל-תלכו אחריהם.
9. ובשמעכם מלחמות ומהומות אל-תחתו כי היו תהיה-זאת לראשונה אך-עוד קץ למועד.
10. ויסף דבר אליהם לאמר יקום גוי על-גוי וממלכה על-ממלכה.
11. והיה רעש גדול כה וכה ורעב ודבר וגם-מוראים ואתות גדלות מן-השמים.
12. ולפני כל-אלה ישלחו בכם את-ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסיות ואל-בתי כלאים ותובאו לפני מלכים ומשלים למען שמי.
13. והיתה-זאת לכם לעדות.
14. על-כן שיתו לבבכם לבלתי דאג במה תצטדקו.
15. כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא-יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל-מתקוממיכם.
16. וגם-תמסרו על-ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם.
17. והייתם שנואים לכל-אדם למען שמי.
18. אך לא-יפל משערת ראשכם ארצה.
19. בתוחלתכם קנו לכם את נפשתיכם.
20. וכאשר תראו מחנות סובבים את-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ידע תדעו כי קרב חרבנה.
21. אז ינוסו אנשי יהודה אל-ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר-הם בפרזות אל-יבואו בה.
22. כי-ימי נקם המה למלאת כל-הכתוב.
23. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על-העם הזה.
24. ונפלו לפי-חרב והגלו אל-כל-הגוים ויָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם תרמס ברגלי גוים עד כי-ימלאו עתות הגוים.
25. והיו אתות בשמיש ובירח ובכוכבים ועל-הארץ מצוקה לגוים ומבוכה מהמית הים ודכיו.
26. וימוגו בני-האדם מאימה ומחרדת הבאות על-כל-הארץ כי-כחות השמים יתמוטטו.
27. ואז יראו את-בן-האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב.
28. וכאשר תחל להיות זאת התעודדו ושאו ראשיכם כי-קרובה גאלתכם לבוא.
29. וידבר אליהם משל ראו את-התאנה ואת כל-העצים.
30. כי-תראו אתם מוציאים את-פרחם הלא ידעתם כי קרב הקיץ.
31. ככה אף-אתם בבא אלה לעיניכם דעו כי קרובה מלכות יָהוּה אוּל.
32. אַמנָה אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד כי-יהיה הכל.
33. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון.
34. רק השמרו לכם פן-יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם.
35. כי כמו-פח יבוא על כל-הישבים על-פני כל-הארץ.
36. לכן שקדו בכל-עת והתפללו למען תעצרו-כח להמלט מכל-העתידות האלה ולהתיצב לפני בן-האדם.
37. ויהי מלמד יומם במקדש ובלילה יצא בהר הנקרא הר הזיתים ללון.
38. וכל-העם השכימו לבוא אליו במקדש לשמע אותו.

    לוקס - פרק כב
1. ויקרב חג המצות הנקרא פוסקיה.
2. והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם.
3. והשטן נכנס ביהודה המכנה איש-קריות והוא במספר שנים העשר.
4. וילך וידבר עם-ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל-ידם.
5. וישמחו ויאתו לתת-לו כסף.
6. ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון.
7. ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח-בו הפוסקיה.
8. וישלח את-כפוס ואת-יָהוּה-חָנַם לאמר לכו והכינו לנו את-הפוסקיה ונאכלה.
9. ויאמרו אליו באי-זה מקום תחפץ כי-נכין אותו?
10. ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל-הבית אשר יבוא שמה.
11. ואמרתם אל-בעל הבית כה אמר-לך הרב איה המלון אשר אכלה-שם את-הפוסקיה עם-תלמידי?
12. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו.
13. וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את-הפוסקיה .
14. ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים-עשר השליחים אתו.
15. ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את-הפוסקיה הזה לפני ענותי.
16. כי-אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי-ימלא במלכות יָהוּה אוּל.
17. ויקח את-הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם.
18. כי-אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי-תבוא מלכות יָהוּה אוּל.
19. ויקח את-הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני.
20. וכן גם-את-הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם.
21. אך הנה יד-המסר אותי אתי על-השלחן.
22. כי הן בן-האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל איו לאיש ההוא אשר על-ידו ימסר!
23. והם החלו לחקר איש את-רעהו מי-הוא זה מהם אשר יעשה-זאת.
24. וגם-מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם.
25. ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד.
26. ואתם לא-כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת.
27. כי מי הוא הגדול אם-המסב או המשרת? הלא המסב? ואני הנני בתוככם כמו המשרת.
28. ואתם הם העמדים עמדי עד-עתה בנסיונתי.
29. לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני יָהוּה אֲבִי את המלכות.
30. למען תאכלו ותשתו על-שלחני במלכותי וישבתם על-כסאות לשפט את-שנים עשר שבטי יָשׁוֹראֻל.
31. ויאמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ שַׁמִיאוּל שַׁמִיאוּל הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים.
32. ואני התפללתי בעדך אשר לא-תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את-אחיך.
33. והוא אמר אליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות.
34. ויאמר אני אמר לך כפוס לא-יקרא תרנגל היום עד כי-שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו.
35. ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי-כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר? ויאמרו לא חסרנו כל-דבר.
36. ויאמר אליהם אכן עתה אשר-לו כיס ישאהו וכן גם-את-התרמיל ואשר אין-לו הוא ימכר את-בגדו ויקנה חרב.
37. כי-אמר אני לכם אשר-צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת-פשעים נמנה כי כל-הכתוב עלי בא עד-קצו.
38. ויאמרו מולכיאולנו הנה-פה שתי חרבות ויאמר אליהם די.
39. ויצא וילך כיום ביום על-הר הזיתים וילכו אחריו גם-תלמידיו.
40. ויבא אל-המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי-בוא לידי נסיון.
41. והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על-ברכיו ויתפלל לאמר.
42. יָהוּה אֲבִי אם-רצונך להעביר מעלי את-הכוס הזאת אך אל-יהי כרצוני כי אם-כרצונך.
43. וירא אליו מלאך מן-השמים ויחזקהו.
44. ויבאו אליו חבלי-מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ.
45. ויקם מהתפלל ויבא אל-התלמידים וימצאם ישנים מיגון.
46. ויאמר אליהם למה תישנו? קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיון.
47. עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אֶל-יָהוּשֻׁעַ לנשק-לו.
48. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את-בן-האדם?
49. והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו מולכיאולנו הנכה בחרב?
50. ויך אחד מהם את-עבד הכהן הגדול ויקצץ אע-אזנו הימנית.
51. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו.
52. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על-פריץ יצאתם אלי בחרבות ובמקלות?
53. ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא-שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן ההשך.
54. ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול וכפוס הלך אחריו מרחוק.
55. ויהי כי-בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם-כפוס בתוכם.
56. ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט-בו ותאמר גם-זה היה עמו.
57. ויכחש-בו ויאמר אשה לא ידעתיו.
58. ואחרי-מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם-אתה מהם ויאמר כפוס לא אדם כי אינני.
59. ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם-זה היה עמו כי אף-הוא גלילי.
60. ויאמר כפוס בן-אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא.
61. ויפן מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויבט אל-כפוס ויזכר כפוס את-דבר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר דבר אליו כי-בטרם יקרא התרנגל תכחש-בי שלש פעמים.
62. ויצא כפוס החוצה וימרר בבכי.
63. והאנשים אשר אחזו אֶת-יָהוּשֻׁעַ התעללו בו ויכהו.
64. ויחפו את-ראשו ויכהו על-פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך?
65. ועוד גדופים אחרים הרבו עליו.
66. ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? אמר-לנו.
67. ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו.
68. וגם אם-אשאל לא-תשיבו דבר ולא תשלחוני.
69. אבל מעתה יהיה בן-האדם ישב לימין גבורת יָהוּה אוּל.
70. ויאמרו כלם הכי-אתה הוא בֶּן-יָהוּה אוּל? ויאמר אליהם אתם אמרתם כי-אני הוא.
71. ויאמרו מה-לנו עוד לבקש עדות? הלא באזנינו שמענוה מפיו.

    לוקס - פרק כג
1. ויקם כל-אוֹהוֹליָת ויוליכהו אל-פילטוס.
2. ויחלו לדבר עליו שטנה לאמר את-זה מצאנו מסית את-העם ומנע אתו מתת מס אל-הקיסר באמרו כי הוא מלך הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. וישאלהו פילטוס לאמר האתה הוא מלך היהודים? ויען אתו ויאמר אתה אמרת.
4. ויאמר פילטוס אל-ראשי הכהנים ואל-המון העם לא-מצאתי דבר-אשם באיש הזה.
5. והם התאמצו לדבר מדיח הוא את-העם בלמדו בכל-יהודה החל מן-הגליל ועד-הנה.
6. ויהי כשמע פילטוס את-שם הגליל וישאל אם-הוא איש גלילי.
7. וכאשר ידע כי-מממשלת הורדוס הוא שלחו אל-הורדוס אשר היה גם-הוא ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם בימים האלה.
8. וישמח הורדוס עד-מאד כראותו אֶת-יָהוּשֻׁעַ כי מימים רבים אוה לראת אתו על כי-שמע את-שמעו ויקו לראת אות אשר יעשה.
9. וירב לשאל אותו והוא לא-השיב אתו דבר.
10. ויעמדו הכהנים הגדולים והסופרים ויתחזקו לדבר עליו שטנה.
11. ויבז אתו הורדוס עם-צבאותיו ויהתל-בו וילבש אותו בגד זהורית וישלחהו אל-פילטוס.
12. ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם.
13. ויקרא פילטוס את-ראשי הכהנים ואת-השרים ואת-העם.
14. ויאמר אליהם הבאתם לפני את-האיש הזה כמסית את-העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת-מאומה מן-הדברים אשר אתם טוענים עליו.
15. וגם-הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין-בו חטא משפט-מות.
16. על-כן איסרנו ואפטרנו.
17. ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג.
18. ויצעקו כל-המונם ויאמרו הסר את-זה ופטר לנו את בר-אבא.
19. והוא היה משלך בית האסורים על-דבר מרד אשר-נהיה בעיר ועל-דבר רצח.
20. ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
21. והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב.
22. ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה? כל-אשמת מות לא-מצאתי בו על-כן איסרנו ואפטרנו.
23. ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים.
24. ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם.
25. ויפטר להם את-המשלך בית האסורים על-דבר-מרד ורצח את אשר שאלו וְאֶת-יָהוּשֻׁעַ מסר לרצונם.
26. וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן-השדה ושמו שַׁמִיאוּל איש קוריני וישימו עליו את-הצלב לשאת אחרי יָהוּשֻׁעַ.
27. וילכו אחריו המון עם-רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו.
28. ויפן יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהן בנות יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-תבכינה עלי כי אם-על-נפשכן בכינה ועל-בניכן.
29. כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו.
30. אז יחלו לאמר אל-ההרים נפלו עלינו ואל-הגבעות כסונו.
31. כי אם-יעשו כזאת בעץ הלח מה-יעשה ביבש?
32. וגם-שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות.
33. ויהי כאשר באו אל-המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת-אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו.
34. ויאמר יָהוּשֻׁעַ יָהוּה אֲבִי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל.
35. והעם עמד שם וראה וילעגו-לו השרים לאמר את-אחרים הושיע יושע-נא את-נפשו אם-הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בחיר יָהוּה אוּל.
36. ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ.
37. ויאמרו אם-אתה הוא מלך היהודים הושע את-נפשך.
38. וגם-מכתב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים.
39. ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הושע את-עצמך ואתנו.
40. ויען האחר ויגער-בו לאמר האינך ירא אֶת-יָהוּה אוּל בהיותך בעצם הענש הזה?
41. והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא-עשה מאומה רע.
42. ויאמר אֶל-יָהוּשֻׁעַ זכרני-נא מולכיאול בבאך במלכותך.
43. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אליו אַמנָה אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן-עדן.
44. ויהי כשעה הששית והנה-חשך על-כל-הארץ עד השעה התשיעית.
45. ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים.
46. ויקרא יָהוּשֻׁעַ בקול גדול ויאמר יָהוּה אֲבִי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו.
47. וירא שר-המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לֵיָהוּה אוּל לאמר אכן האיש הזה צדיק היה.
48. וכל-המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל-כל-אשר נעשה תופפו על-לבביהם וישובו.
49. וכל-מידעיו עמדו מרחוק וגם-הנשים אשר הלכו אתו מן-הגליל ועיניהן ראות את-אלה.
50. והנה-איש ושמו יוסף והוא מן-היעצים איש טוב וצדיק מן-הרמתים עיר היהודים.
51. אשר לא-הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם-הוא למלכות יָהוּה אוּל.
52. ויגש אל-פילטוס וישאל ממנו את גוית יָהוּשֻׁעַ.
53. ויורד אתה ויכרכה בסדינים וישימה בקבר חצוב בסלע אשר עדן לא הושם-בו אדם.
54. ויום ערב שבת היה והשבת הגיעה.
55. ותלכנה אחריו מן-הנשים אשר באו אתו מן-הגליל ותחזינה את-הקבר ואת אשר הושם-בו גויתו.
56. ואחרי שובן הכינו סמים ומרקחות ובשת שבתו כפי המצוה.

    לוקס - פרק כד
1. ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל-הקבר ותביאינה את-הסמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות.
2. וימצאו את-האבן גלולה מן-הקבר.
3. ותבאנה פנימה ולא מצאו את-גוית מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
4. ויהי הנה נבכות על-הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים.
5. ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה-תבקשנה את-החי אצל המתים?
6. איננו פה כי קם זכרנה את אשר-דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר.
7. כי צריך בן-האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום.
8. ותזכרנה את-דבריו.
9. ותשבנה מן-הקבר ותגדנה את כל-הדברים האלה לעשתי העשר ולכל האחרים.
10. ומָרוֹעֶם המגדלית ויוחנה ומָרוֹעֶם אם יָהוּה-כַף והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל-השליחים את-הדברים האלה.
11. ויהיו דבריהן כדברי-ריק בעיניהם ולא האמינו להן.
12. וכפוס קם וירץ אל-הקבר וישקף ולא-ראה כי אם-התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על-הנהיה.
13. והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל-כפר הרחק מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כששים ריס ושמו עמאוס.
14. והם נדברו איש אל-רעהו על-כל-הקרות האלה.
15. ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש יָהוּשֻׁעַ אף-הוא וילך אתם.
16. ועיניהם נאחזו ולא יכירהו.
17. ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים?
18. ויען האחד אשר-שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואינך ידע את-הקרת בה בימים האלה?
19. ויאמר אליהם ומה המה? ויגידו אליו מעשה יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני יָהוּה אוּל ולפני כל-העם.
20. ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט-מות ויצלבהו.
21. ואנחנו חכינו כי-הוא העתיד לגאל את-יָשׁוֹראֻל ועתה בכל-זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה.
22. והנה גם-נשים מקרבנו החרידנו אשר-קדמו בבקר לבא לקבר.
23. ולא מצאו את-גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם-מראה מלאכים האמרים כי-הוא חי.
24. וילכו אנשים משלנו אל-הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו.
25. ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר-דברו הנביאים.
26. הלא עַל-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי היה לסבל את-כל-זאת ולבוא אל-כבודו?
27. ויחל ממשה ומכל-הנביאים ויבאר להם את-כל-הכתובים הנאמרים עליו.
28. ויקרבו אל-הכפר אשר-הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו.
29. ויפצרו-בו לאמר שבה אתנו כי את-ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם.
30. ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את-הלחם ויברך ויבצע ויתן להם.
31. ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם.
32. ויאמרו איש אל-רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח-לנו את הכתובים?
33. ויקומו בשעה ההיא וישובו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וימצאו את-עשתי העשר ואת-אשר אתם נקהלים יחד.
34. האמרים אכן קם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מן-המתים ונראה אל-שַׁמִיאוּל.
35. ויספרו גם-הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם.
36. עודם מדברים כדברים האלה והוא יָהוּשֻׁעַ עמד בתוכם ויאמר אליהם שֻׁעַ-אוֹלֵם לכם.
37. והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי-רוח ראו.
38. ויאמר אליהם מה-זה אתם נבהלים? ועל-מה-זה מחשבות עלות בלבבכם?
39. ראו את-ידי ואת-רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש-לי.
40. ואחרי אמרו את-זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו.
41. והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש-לכם פה דבר-אכל?
42. ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש.
43. ויקח ויאכל לעיניהם.
44. ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל-הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים.
45. אז פתח את-לבבם להבין את-הכתובים.
46. ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויקום מן-המתים ביום השלישי.
47. ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל-הגוים החל מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
48. ואתם עדים בזאת.
49. והנני שולח עליכם את הבטחת יָהוּה אֲבִי ואתם שבו בעיר יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם עד כי-תלבשו אז ממרום.
50. ויוליכם מחוץ לעיר עד-בית היני וישא את-ידיו ויברכם.
51. ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה.
52. והם השתחוו-לו וישובו ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם בשמחה גדולה.
53. ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים אֶת-יָהוּה אוּל אַמנָה.


הבשורה הקדושה על-פי יָהוּה-חָנַם

    יָהוּה-חָנַם - פרק א
1. בראשית היה הדבר והדבר היה את יָהוּה אוּל וֵיָהוּה אוּלהִים היה הדבר:
2. הוא היה בראשית אצל יָהוּה אוּל.
3. הכל נהיה על-ידו ומבלעדיו לא נהיה כל-אשר נהיה.
4. בו היו חיים והחיים היו אור בני האדם.
5. והאור בחשך זרח והחשך לא השיגו.
6. ויהי איש שלוח מאת יָהוּה אוּלהִים ושמו יָהוּה-חָנַם .
7. הוא בא לעדות להעיד על-האור למען יאמינו כלם על-ידו.
8. הוא לא-היה האור כי אם-להעיד על-האור.
9. האור האמתי המאיר לכל-אדם היה בא אל-העולם.
10. בעולם היה ועל-ידו נהיה העולם והעולם לא הכירו.
11. הוא בא אל-אשר לו ואשר-המה לו לא קבלהו.
12. והמקבלים אתו נתן-עז למו להיות בנים לֵיָהוּה אוּל המאמינים בשמו.
13. אשר לא מדם ולא מחפץ הבשר אף אל-מחפץ גבר כי אִם-מֵיָהוּה אוּל נולדו.
14. והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו ונחזה תפארתו כתפארת בן יחיד לאביו רב-חסד ואמת.
15. ויָהוּה-חָנַם מעיד עליו ויקרא לאמר הנה זה הוא אשר אמרתי עליו הבא אחרי היה לפני כי קדם-לי היה.
16. וממלואו לקחנו כלנו חסד על-חסד.
17. כי התורה נתנה ביד-מהושוע והחסד והאמת באו על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. את יָהוּה אוּל לא-ראה איש מעולם הבן היחיד אשר בחיק האב הוא הודיע.
19. וזאת היא עדות יָהוּה-חָנַם בשלח היהודים יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כהנים ולוים לשאל אתו מי אתה.
20. ויודה ולא כחש ויודה לאמר אני אינני הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. וישאלו אתו מי אפוא אתה? האתה אוּלִי-יָהוּה ? ויאמר אינני האתה הנביא? ויען לא.
22. ויאמרו אליו מי-זה אתה? למען נשיב לשלחינו דבר מה-תאמר עליך?
23. ויאמר אני קול קורא במדבר פנו דרך יָהוּה אוּלהִים כאשר דבר ישעיהו הנביא.
24. והמשלחים היו מן-הפרושים.
25. וישאלהו ויאמרו אליו מדוע אפוא מטביל אתה אם-אינך הוֹל-מֶהוּשְׁחַי או אוּלִי-יָהוּה או הנביא?
26. ויען אתם יָהוּה-חָנַם ויאמר אנכי מטביל במים ובתוככם עומד אשר לא ידעתם אתו.
27. הוא הבא אחרי אשר היה לפני ואני נקלתי מהתיר שרוך נעליו.
28. זאת היתה בבית עברה מעבר ליַּרְדַיַן מקום אשר יָהוּה-חָנַם מטביל שם.
29. ויהי ממחרת וירא יָהוּה-חָנַם אֶת-יָהוּשֻׁעַ בא אליו ויאמר הנה שה יָהוּה אוּלהִים הנשא חטאת העולם.
30. זה הוא אשר אמרתי עליו אחרי יבא איש אשר היה לפני כי קדם-לי היה.
31. ואני לא ידעתיו כי אם-בעבור יגלה ביָשׁוֹראֻל באתי אני לטבל במים.
32. ויעד יָהוּה-חָנַם ויאמר חזיתי הרוּחַ כדמות יונה ירדת משמים ותנח עליו.
33. ואני לא ידעתיו אולם השלח אתי לטבל במים הוא אמר אלי את אשר-תראה הרוח ברוּחַ ונחה עליו הנה זה הוא אשר יטבל רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
34. ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בֶּן-יָהוּה אוּל.
35. ויהי ממחרת ויסף יָהוּה-חָנַם ויעמד ושנים מתלמידיו עמו.
36. ויבט אֶל-יָהוּשֻׁעַ והוא מתהלך ויאמר הנה שה יָהוּה אוּל!
37. ושני תלמידיו שמעו את-דברו וילכו אחרי יָהוּשֻׁעַ.
38. ויפן יָהוּשֻׁעַ אחריו וירא אתם הלכים אחריו ויאמר אליהם מה-תבקשו? ויאמרו אליו מולכיאול - פרושו מורי - איפה תלין?
39. ויאמר אליהם באו וראו ויבאו ויראו את-מקום מלונו וישבו עמו ביום ההוא והעת כשעה העשירית.
40. ואחד מן-השנים אשר שמעו מאת יָהוּה-חָנַם והלכו אחריו הוא אנדרו אחי שַׁמִיאוּל כפוס .
41. הוא פגש בראשונה את שַׁמִיאוּל אחיו ויאמר אליו אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מצאנו אשר תרגומו המשיח.
42. ויוליכהו אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויהי כהביט אליו יָהוּשֻׁעַ ויאמר: שַׁמִיאוּל בן-יָהוּנַה לך יקרא כיפא אשר תרגומו - כפוס (פטרוס - אבן).
43. ויהי ממחרת ויואל יָהוּשֻׁעַ לצאת הגלילה וימצא את-פילפוס ויאמר אליו לך אחרי.
44. ופילפוס היה מבית-צידה עיר אנדרי וכפוס .
45. ויפגע פילפוס את-נָחַנְאֻל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים אֶת-יָהוּשֻׁעַ בן-יָהוּה-סַף מנוּדצוֹרוֹת.
46. ויאמר אליו נָחַנְאֻל המנוּדצוֹרוֹת תצא-לנו טובה? ויאמר אליו בא וראה.
47. וירא יָהוּשֻׁעַ את-נָחַנְאֻל בא לקראתו ויאמר עליו הנה באמת בן-יָשׁוֹראֻל אשר אין-בו רמיה!
48. ויאמר אליו נָחַנְאֻל מאין ידעתני? ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר לו בטרם קרא לך פילפוס בהיותך תחת התאנה אנכי ראיתיך.
49. ויען נָחַנְאֻל ויאמר אליו רוֹ-עֶבוֹ אתה בֶּן-יָהוּה אוּל! אתה הוא מלך יָשׁוֹראֻל.
50. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו על-אמרי לך כי-תחת התאנה ראיתיך האמנת? הנה גדלות מאלה תראה.
51. ויאמר אליו אַמנָה, אַמנָה אני אמר לכם מעתה תראו השמים נפתחים ומלאכי יָהוּה אוּל עלים וירדים על בן-האדם.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ב
1. וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם יָהוּשֻׁעַ היתה שם.
2. וְיָהוּשֻׁעַ ותלמידיו היו גם-הם קרואים אל-החתנה.
3. ויחסר היין ותאמר אם יָהוּשֻׁעַ אליו יין אין להם.
4. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ מה-לי ולך אשה? עתי עדין לא-באה.
5. ותאמר אמו אל-המשרתים ככל-אשר יאמר לכם תעשו.
6. והנה ששה כדי-אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או-שלש בתים יכיל כל-אחד.
7. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד-למעלה.
8. ויאמר שאבו-נא והביאו אל-רב המסבה ויביאו.
9. ויטעם רב המסבה את-המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר-שאבו את-המים ידעו ויקרא רב-המסבה אל-החתן.
10. ויאמר אליו כל-איש יתן בראשונה את-היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את-הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד-עתה.
11. זאת תחלת האתות אשר עשה יָהוּשֻׁעַ בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את-כבודו ויאמינו בו תלמידיו.
12. ויהי אחרי-כן וירד אל-כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם.
13. ויקרבו ימי חג-הפסח אשר ליהודים ויעל יָהוּשֻׁעַ יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
14. וימצא במקדש מכרי בקר וצאן ובני יונה ואת מחליפי-כסף ישבים שם.
15. ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כלם מן-המקדש ואת הצאן ואת הבקר ויפזר את-מעות השלחנים ויהפך שלחנתיהם.
16. ואל-מכרי היונים אמר הוציאו אלה מזה ואל-תעשו את-בית יָהוּה אֲבִי לבית מסחר.
17. ויזכרו תלמידיו את-הכתוב כי-קנאת ביתך אכלתני.
18. ויענו היהודים ויאמרו אליו אי-זו אות תראנו כי כזאת אתה עשה?
19. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם הרסו את-ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו.
20. ויאמרו היהודים הנה זה ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה ואתה בשלשה ימים תקימנו?
21. והוא דבר על-היכל גויתו.
22. ואחרי קומו מן-המתים זכרו תלמידיו כי-זאת אמר להם ויאמינו בכתוב ובדבר אשר-דבר יָהוּשֻׁעַ.
23. ויהי בהיתו ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם בחג-הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה.
24. והוא יָהוּשֻׁעַ לא הפקיד את-עצמו בידם על-אשר ידע את-כלם.
25. ולא הצטרך לעדות איש על-האדם כי הוא ידע מה-בקרב האדם.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ג
1. ויהי איש אחד בתוך הפרושים ושמו נקדימון שר ליהודים.
2. ויבא אֶל-יָהוּשֻׁעַ לילה ויאמר אליו מולכיאול ידענו כי אתה מורה מאת יָהוּה אוּל באת כי לא-יוכל איש לעשות האתות אשר אתה עשה בלתי אִם-יָהוּה אוּל עמו.
3. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו אַמנָה אַמנָה אני אמר לך אם-לא יולד איש מלמעלה לא-יוכל לראות מלכות יָהוּה אוּל.
4. ויאמר אליו נקדימון איך יולד אדם והוא זקן? הכי שוב ישוב אל-בטן אמו ויולד?
5. ויען יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אַמנָה אני אמר לך אם-לא יולד איש מן-המים והרוּחַ לא-יוכל לבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל.
6. הנולד מן-הבשר בשר הוא והנולד מן-הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ רוח הוא.
7. אל-תתמה על-אמרי לך כי עליכם להולד מלמעלה.
8. הרוח באשר יחפץ שם הוא נשב ואתה תשמע את-קולו אך לא תדע מאין בא ואנה הוא הולך כן כל-הנולד מן-הרוּחַ.
9. ויען נקדימון ויאמר אליו איכה תהיה כזאת?
10. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו רבן של-יָשׁוֹראֻל אתה וזאת לא ידעת?
11. אַמנָה אַמנָה אני אמר לך כי את אשר-ידענו נדבר ואת אשר-ראינו נעיד ואתם לא תקבלו עדותנו.
12. אם-אמרתי אליכם דברי הארץ ואינכם מאמינים איך תאמינו באמרי אליכם דברי השמים?
13. ואיש לא-עלה השמימה בלתי אם-אשר ירד מן-השמים בן-האדם אשר הוא בשמים.
14. וכאשר הגביה משה את-הנחש במדבר כן צריך בן-האדם להנשא.
15. למען לא יאבד כל-המאמין בו כי אם-יחיה חיי עולמים.
16. כי-ככה אהב יָהוּה אוּל את-העולם עד-אשר נתן את-בנו את-יחידו למען לא-יאבד כל-המאמין בו כי אם-יחיה חיי עולמים.
17. כי יָהוּה אוּל לא-שלח את-בנו אל-העולם לדין את-העולם כי אם-למען יושע בו העולם.
18. המאמין בו לא ידון ואשר לא-יאמין בו כבר נדון כי לא-האמין בְהוֹל-שֻׁאַם בֶּן-יָהוּה אוּל היחיד.
19. וזה הוא הדין כי האור בא אל-העולם ובני האדם אהבו החשך מן-האור כי רעים מעשיהם.
20. כי כל-פעל עולה ישנא את-האור ולא יבא לאור פן-יוכחו מעשיו.
21. אבל עשה האמת יבא לאור למען יגלו מעשיו כי נעשו בֵּיָהוּה אוּל.
22. ויהי אחרי הדברים האלה ויבא יָהוּשֻׁעַ ותלמידיו אל-ארץ יהודה ויגר-שם עמהם ויטבול.
23. וגם יָהוּה-חָנַם היה טבל בעינון קרוב לשלם כי-שמה מים לרב ויבאו ויטבלו.
24. כי עוד לא-נתן יָהוּה-חָנַם אל-בית הסהר.
25. ויהי-ריב בין תלמידי יָהוּה-חָנַם ובין היהודים על-דבר הטהרה.
26. ויבאו אל-יָהוּה-חָנַם ויאמרו אליו מולכיאול האיש אשר היה עמך בעבר היַּרְדַיַן ואשר העידות לו הנו טבל וכלם באים אליו.
27. ויען יָהוּה-חָנַם לא-יוכל איש לקחת דבר בלתי אם-נתן-לו מן-השמים.
28. ואתם עדי כי אמרתי אנכי אינני הוֹל-מֶהוּשְׁחַי רק-שלוח אני לפניו.
29. אשר-לו הכלה הוא החתן ורע החתן העמד ושמע אתו שמוח ושמח לקול החתן הנה שמחתי זאת עתה שׁוּעַ-אוֹלמוֹה.
30. הוא יגדל הלוך וגדל ואני אחסר הלוך וחסור.
31. הבא ממעל נעלה על-כל ואשר מארץ מארץ הוא ומארץ ידבר הבא משמים נעלה על-כל.
32. ואת אשר ראה ושמע את-זאת יעיד ואין מקבל עדותו.
33. ואשר קבל עדותו חתום חתם כי יָהוּה אוּל אמת.
34. כי את-אשר שלחו יָהוּה אוּל דברי יָהוּה אוּלהִים ידבר כי-לא במדה נתן יָהוּה אוּל את-הרוּחַ.
35. יָהוּה אֲבִי אהב את-בנו ואת-כל נתן בידו.
36. כל-המאמין בבן יש-לו חיי עולמים ואשר לא יאמין בבן לא יראה חיים כי אם-חרון יָהוּה אוּל ישכן עליו.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ד
1. ויהי כאשר נודע למולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי שמעו הפרושים אשר יָהוּשֻׁעַ העמיד והטביל תלמידים הרבה מיָהוּה-חָנַם .
2. ואולם יָהוּשֻׁעַ הוא לא הטביל כי אם-תלמידיו.
3. ויעזב את-ארץ יהודה וילך שנית הגלילה.
4. ויהי-לו לעבר בארץ שמרון.
5. ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר-נתנה יָהוּה-כַף לבנו ליָהוּה-סַף .
6. ושם באר יָהוּה-כַף וְיָהוּשֻׁעַ היה עיף מן-הדרך וישב-לו על-הבאר והעת כשעה הששית.
7. ותבא אשה משמרון לשאב-מים ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ תני-נא לי לשתות.
8. כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל.
9. ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית? כי-לא יתערבו היהודים עם-השמרונים.
10. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליה לו ידעת את-מתת יָהוּה אוּל ומי הוא האמר אליך תני-נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים.
11. ותאמר אליו האשה מולכיאול הן אין-לך כלי לשאב-בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים?
12. האתה גדול מיָהוּה-כַף אֲבִיהֻל אשר נתן-לנו את-הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו?
13. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליה כל-השתה מן-המים האלה ישוב ויצמא.
14. ואשר ישתה מן-המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן-לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים.
15. ותאמר אליו האשה מולכיאול תנה-לי המים ההם למען לא-אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב.
16. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ לכי וקראי לאישך ושובי הלום.
17. ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ כן דברת אין לי איש.
18. כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת.
19. ותאמר אליו האשה מולכיאול ראה אנכי כי נביא אתה.
20. אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם היא המקום הנבחר להשתחות שמה.
21. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא-בהר הזה אף-לא ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם תשתחוו יָהוּה אֲבִי.
22. אתם משתחוים אל-אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל-אשר ידענו כי הישועה מן-היהודים היא.
23. אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל-האמתים ישתחוו לָיָהוּה אָבִי ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ יָהוּה אֲבִי.
24. יָהוּה אוּל רוּחַ הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחות ברוח ובאמת.
25. ותאמר אליו האשה ידעתי כי-יבא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנקרא המשיח הוא בבאו יגיד לנו את-כל.
26. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ אני הוא המדבר אליך.
27. ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על-דברו עם-אשה אך לא אמר-לו איש מה-זה תשאל או מה-תדבר עמה?
28. ותעזב האשה את-כדה ותלך העירה ותאמר אל-האנשים.
29. באו וראו איש אשר הגיד לי כל-אשר עשיתי הכי-זה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
30. ויצאו מן-העיר ויבאו אליו.
31. טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל-נא מולכיאול.
32. ויאמר אליהם יש-לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם.
33. ויאמרו התלמידים איש אל-רעהו הכי הביא לו איש לאכל?
34. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו.
35. הלא אתם תאמרו כי-עוד ארבעה חדשים והקציר בא? הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו בשדות כי-כבר הלבינו לקציר.
36. והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר.
37. כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר.
38. אנכי שלחתי אתכם לקצר את-אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם.
39. ויאמינו בו שמרנים רבים מן-העיר ההיא על-דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את-כל-אשר עשיתי.
40. ויהי כאשר באו אליו השמרנים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים.
41. ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו.
42. ויאמרו אל-האשה מעתה לא-בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי-אמנם זה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מושיע העולם.
43. ויהי מקץ שני הימים ויצא משם ללכת הגלילה.
44. כי הוא יָהוּשֻׁעַ העיד כי נביא בארץ מולדתו איננו נכבד.
45. ויהי הוא בא ארץ הגליל ויאספהו אנשי הגליל כי ראו את כל-אשר עשה ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם בימי החג כי גם-הם עלו לחג את-החג.
46. ויבא יָהוּשֻׁעַ עוד הפעם אל-קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר-נחום.
47. ויהי כשמעו כי-בא יָהוּשֻׁעַ מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את-בנו כי קרב למות.
48. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אם-לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו.
49. ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך מולכיאול רדה-נא בטרם ימות בני.
50. ויאמר יָהוּשֻׁעַ לך-לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר-דבר אליו יָהוּשֻׁעַ וילך.
51. ויהי ברדתו ויפגעו-בו עבדיו ויבשרו אתו כי-חי בנו.
52. וידרש מאתם את-השעה אשר-בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת.
53. וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר-לו יָהוּשֻׁעַ בנך חי ויאמן הוא וכל-ביתו.
54. זה הוא האות השני אשר עשה יָהוּשֻׁעַ בבאו מיהודה לארץ הגליל.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ה
1. אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל יָהוּשֻׁעַ יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
2. וביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית-חסדא ולה חמשה אלמים.
3. שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי-כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים.
4. כי מלאך ירד במועדו אל-הברכה וירעש את-מימיה והיה הירד ראשון אל-תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל-מחלה אשר דבקה בו.
5. ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה.
6. וירא אתו יָהוּשֻׁעַ שכב וידע כי ארכו-לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא?
7. ויען החולה מולכיאול אין-איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל-הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני.
8. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ קום שא את-משכבך והתהלך.
9. וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את-משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה.
10. ויאמרו היהודים אל-האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את-משכבך.
11. ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את-משכבך והתהלך.
12. וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את-משכבך והתהלך?
13. והנרפא לא ידע מי הוא כי סר יָהוּשֻׁעַ וילך בהיות המון רב במקום ההוא.
14. ויהי אחרי-כן וימצאהו יָהוּשֻׁעַ בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא-לך אל-תוסיף לחטא פן-תאנה אליך רעה גדולה מזאת.
15. וילך האיש ויגד ליהודים כִּי-יָהוּשֻׁעַ הוא אשר רפאו.
16. ועל-כן רדפו היהודים אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויבקשו המיתו על-כי-עשה כזאת בשבת.
17. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ יָהוּה אֲבִי פעל עד-עתה וגם-אנכי פעל.
18. אז יוסיפו היהודים לבקש את-נפשו כי מלבד אשר חלל את-השבת עוד אמר כי יָהוּה אוּל הוא אביו וידמה לֵיָהוּה אוּל.
19. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אלהים אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם לא-יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר-יראה את-אביו עשה כי את-אשר עשה הוא גם-הבן יעשה כמהו.
20. כי יָהוּה אֲבִי אהב את-הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו.
21. כי כאשר יָהוּה אֲבִי יעיר ויחיה את-המתים כן גם-הבן יחיה את-אשר יחפץ.
22. כי יָהוּה אֲבִי לא-ידין איש כי אם-כל-המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את-הבן כאשר יכבדו את-האב.
23. מי אשר לא-יכבד את-הבן גם את-האב אשר שלחו איננו מכבד.
24. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש-לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי-עבר ממות לחיים.
25. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי-תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את-קול בֶּן-יָהוּה אוּל והשמעים חיה יחיו.
26. כי כאשר לָיָהוּה אָבִי יש חיים בעצמו כן נתן גם-לבן להיות-לו חיים בעצמו.
27. ואף-שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן-אדם הוא.
28. אל-תתמהו על-זאת כי הנה שעה באה אשר כל-שכני קבר את-קולו ישַׁמִיאוּל.
29. ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט.
30. לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשהע כן אשפט ומשפטי משפט-צדק כי לא אבקש רצוני כי אם-רצון יָהוּה אֲבִי אשר שלחני.
31. אם-אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה.
32. יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר-הוא מעיד עלי נאמנה היא.
33. אתם שלחתם אל-יָהוּה-חָנַם והוא העיד על-האמת.
34. ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון.
35. הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו.
36. ואני יש-לי עדות גדולה מעדות יָהוּה-חָנַם כי המעשים אשר נתן-לי יָהוּה אֲבִי להשלימם המעשים האלה אשר-אני עשה מעידים עלי כי יָהוּה אֲבִי שלחני.
37. וְיָהוּה אָבוּ אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את-קולו לא-שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם.
38. ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו.
39. דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי.
40. ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים.
41. לא-אקח כבוד מבני אדם.
42. אכן ידעתי אתכם כי אין-אהבת יָהוּה אוּל בקרבכם.
43. אני הנה באתי בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אֲבִי ולא קבלתם אתי ואם-יבא אחר בְהוֹל-שֻׁאַם עצמו אתו תקבלו.
44. איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת-הכבוד אשר מֵאֵת-יָהוּה אוּל היחיד לא תבקשו?
45. אל-תחשבו כי אנכי אטען עליכם לפני יָהוּה אֲבִי משה הוא הטען עליכם אשר-לו תיחלו.
46. כי לו האמנתם למשה גם-לי תאמינו כי הוא כתב עלי.
47. ואם-לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו?

    יָהוּה-חָנַם - פרק ו
1. ויהי אחרי-כן ויצא יָהוּשֻׁעַ אל-עבר ים-הגליל אשר לטיבריה.
2. וילכו אחריו המון עם-רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם-החולים.
3. ויעל יָהוּשֻׁעַ על-ההר וישב-שם הוא ותלמידיו.
4. וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא.
5. וישא יָהוּשֻׁעַ את-עיניו וירא עם-רב בא אליו ויאמר אל-פילפוס מאין נקנה-להם לחם לאכל.
6. ואך למען נסות אתו דבר-זאת כי הוא ידע את-אשר יעשה.
7. ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא-ימצא להם לקחת לו איש איש מעט.
8. ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרן אחי שַׁמִיאוּל כפוס .
9. יש-פה נער אשר-לו חמש ככרות-לחם שערים ושני דגים אך-אלה מה-המה לעם-רב כזה?
10. ויאמר יָהוּשֻׁעַ צוו את-העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי-איש במספר.
11. ויקח יָהוּשֻׁעַ את-ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל-המסבים וככה גם מן-הדגים כאות נפשם.
12. ויהי כאשר שבעו ויאמר אל-תלמידיו אספו את-פתותי לחם הנותרים למען לא-יאבד מאומה.
13. ויאספו וימלאו שנים-עשר סלים בפתותי חמש ככרות-לחם השערים הנותרים לאכליהם.
14. ויהי כראות האנשים את-האות הזה אשר עשה יָהוּשֻׁעַ ויאמרו הנה-זה הוא באמת הנביא הבא לעולם.
15. וידע יָהוּשֻׁעַ כי-יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל-ההר הוא לבדו.
16. ויהי בערב וירדו תלמידיו אל-הים ויבאו באניה ויעברו אל-עבר הים אל-כפר נחום.
17. ויכס אתם החשך וְיָהוּשֻׁעַ לא-בא אליהם.
18. ויסער הים כי-רוח גדולה נושבת.
19. והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו אֶת-יָהוּשֻׁעַ מתהלך על-הים הלוך וקרב אל-האניה וייראו.
20. ויאמר אליהם אני הוא אל-תיראו.
21. ויואילו לקחת אתו אל-האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה.
22. ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי לא היתה אניה בזה בלתי אחת אשר ירדו-בה תלמידיו וכי יָהוּשֻׁעַ לא-בא עם-תלמידיו אל-האניה אך תלמידיו לבדם נסעו מזה.
23. ואניות אחרות באו מטיבריה קרוב למקום אשר אכלו-שם את-הלחם בברכת המולכיאול.
24. ויהי כראות המון העם כי יָהוּשֻׁעַ איננו שם אף-לא תלמידיו וירדו גם-הם באניות ויבאו אל-כפר נחום לבקש אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
25. וכאשר מצאו אתו מעבר הים ויאמרו אליו מולכיאול מתי באת הלם?
26. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ ויאמר אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם לא על-ראותכם את-האתות תבקשוני כי אם-על-אשר אכלתם מן-הלחם ותשבעו.
27. אל-תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם-במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן-האדם יתננו לכם כי-בו חתם חותמו אביו יָהוּה אוּל.
28. ויאמרו אליו מה-נעשה לפעל פעלות יָהוּה אוּל?
29. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם זאת פעלת יָהוּה אוּל כי-תאמינו בזה אשר הוא שלחו.
30. ויאמרו אליו מה-אפוא האות אשר תעשה למען נראה ונאמין בך? מה-תפעל?
31. אבותינו אכלו את-המן במדבר כאשר כתוב לחם מן-השמים נתן-למו לאכל.
32. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם לא משה נתן לכם את-הלחם מן-השמים כי אִם-יָהוּה אָבִי נתן לכם את-הלחם מן-השמים האמתי.
33. כי-לחם יָהוּה אוּל הוא היורד מן-השמים ונתן חיים לעולם.
34. ויאמרו אליו מולכיאול תנה-לנו תמיד את-הלחם הזה.
35. ויאמר להם יָהוּשֻׁעַ אנכי הוא לחם החיים כל-הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד.
36. ואני הנה אמרתי לכם כי גם-חזיתם אתי ולא תאמינו.
37. כל אשר יתננו-לי יָהוּה אֲבִי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה.
38. כי ירדתי מן-השמים לא לעשות רצוני כי אם-רצון שלחי.
39. וזה רצון יָהוּה אֲבִי אשר שלחני כי כל-אשר נתן לי לא-יאבד לי כי אם-אקימנו ביום האחרון.
40. וזה רצון שלחי אשר כל-הראה את-הבן ומאמין בו יהיו-לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון.
41. וילנו עליו היהודים על-אמרו אנכי הוא הלחם הירד מן-השמים.
42. ויאמרו הלא זה הוא יָהוּשֻׁעַ בן-יָהוּה-סַף אשר-אנחנו ידעים את-אביו ואת-אמו ואיך יאמר מן-השמים באתי?
43. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אל-תלינו איש אל-רעהו.
44. לא-יוכל איש לבוא אלי בלתי אם-ימשכהו יָהוּה אֲבִי אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון.
45. הלא כתוב בנביאים וכל-בניך למודי יָהוּה אוּל לכן כל אשר שמע מן-האב ולמד יבא אלי.
46. לא כאלו ראה איש אֶת-יָהוּה אֲבִי בלתי הבא מאת יָהוּה אוּל הוא ראה יָהוּה אֲבִי.
47. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם המאמין בי לו חיי עולמים.
48. אנכי הוא לחם החיים.
49. אבותיכם אכלו את-המן במדבר וימתו.
50. זה הוא הלחם הירד מן-השמים למען יאכל-איש ממנו ולא ימות.
51. אנכי הלחם החי הירד מן-השמים איש כי-יאכל מן-הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד חיי העולם.
52. ויתוכחו היהודים איש עם-רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת-לנו את-בשרו לאכל?
53. ויאמר אלהים יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם אם-לא תאכלו את-בשר בן-האדם ושתיתם את-דמו אין-לכם חיים בקרבכם.
54. האכל את-בשרי והשתה את-דמי יש-לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון.
55. כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה.
56. האכל את-בשרי ושתה את-דמי הוא ילין בי ואני בו.
57. כאשר שלחני יָהוּה אֲבִי החי ואנכי חי בגלל יָהוּה אֲבִי כן האכל אתי גם-הוא יחיה בגללי.
58. זה הזא הלחם הירד מן-השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את-המן וימתו האכל את-הלחם הזה יחיה לעולם.
59. כזאת דבר בבית הכנסת בלמדו בכפר-נחום.
60. ורבים מתלמידיו כשמעם אמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמע אתו?
61. ויבן יָהוּשֻׁעַ בלבו כי תלמידיו מלינים על-זאת ויאמר אליהם הזאת לכם למכשול?
62. מה-אפוא אם-תראו את-בן-האדם עלה אל-אשר היה-שם לפנים?
63. הרוּחַ הוא הנתן חיים והבשר אין-בו מועיל הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה.
64. אך-יש מכם אשר לא יאמינו כי יָהוּשֻׁעַ ידע מראש מי הם אשר אינם מאמינים ומי המוסר אתו.
65. ויאמר על-כן אמרתי לכם כי לא-יוכל איש לבוא אלי בלתי אם-נתן-לו מאת יָהוּה אֲבִי.
66. מן-העת הזאת רבים מתלמידיו נסגו אחור ולא יספו להתהלך אתו.
67. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-שנים העשר היש את-נפשכם גם-אתם לסור ממני?
68. ויען אתו שַׁמִיאוּל כפוס מולכיאול אל-מי נלך דברי חיי עולמים עמך?
69. ואנחנו האַמנָה ונדע כי אתה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל חי.
70. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ הלא בחרתי אני בכם שנים העשר ואחד מכם השטן הוא?
71. זאת אמר על-יהודה בן-שַׁמִיאוּל איש קריות כי-עתיד היה למסרו והוא אחד משנים העשר.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ז
1. אחרי הדברים האלה הלך יָהוּשֻׁעַ בארץ הגליל הלוך ועבור כי לא אבה להתהלך ביהודה על-אשר בקשו היהודים להרגו.
2. ויקרב חג היהודים הוא חג הסכות.
3. ויאמרו אליו אחיו קום ולך מזה ארצה יהודה למען יראו גם-תלמידיך את-המעשים אשר-אתה עשה.
4. כי לא-יעשה איש דבר בסתר והוא חפץ להתפרסם לכן אם-אתה עשה כאלה הגלה אל-העולם.
5. כי-יאחיו גם-הם לא האמינו בו.
6. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ עתי לא-באה עד-עתה ועתכם תמיד נכונה.
7. לא-יוכל העולם לשנוא אתכם ואתי ישנא באשר אני מעיד עליו כי רעים מעלליו.
8. עלו אתם לחג את-החג אני לא אעלה אל-החג הזה כי עתי לא מלאה עד-עתה.
9. כזאת דבר וישב בגליל.
10. ויהי כאשר עלו אחיו לרגל ויעל גם-הוא לא בגלוי כי אם-כמסתתר.
11. והיהודים בקשהו בחג ויאמרו איה הוא?
12. ותהי תלונה רבה על-אדותיו בתוך העם אלה אמרו טוב הוא ואלה אמרו לא כי-מתעה הוא את-העם.
13. אך אין-איש מדבר עליו בגלוי מפני יראת היהודים.
14. ויהי בחצי ימי החג עלה יָהוּשֻׁעַ אל-המקדש וילמד.
15. ויתמהו היהודים ויאמרו איך ידע זה ספר והוא לא למד?
16. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ ויאמר לקחי לא-שלי הוא כי אם-לאשר שלחני.
17. האיש החפץ לעשות רצונו ידע לקחי אם-מאת יָהוּה אוּל הוא ואם-מנפשי אדבר.
18. המדבר מנפשו כבוד עצמו יבקש אבל המבקש כבוד שלחו נאמן הוא ואין עולתה בו.
19. הלא משה נתן לכם את-התורה ואין-איש מכם עשה התורה? מדוע תבקשו להרגני?
20. ויען העם ויאמר שד בקרבך מי מבקש להרגך?
21. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר להם פעלה אחת פעלתי וכלכם עליה תתמהו.
22. משה נתן לכם המילה אך לא ממשה היא כי אם-מן-האבות וביום השבת תמולו כל-זכר.
23. ועתה אם-ימול זכר בשבת למען אשר לא-תופר תורת משה מה-תקצפו עלי כי רפאתי איש כלו בשבת?
24. אל-תשפטו למראה עין כי אם-משפט-צדק שפטו.
25. ויאמרו אנשים מישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם הלא זה הוא אשר בקשו להמיתו?
26. והנה הוא דבר בגלוי ולא יגערו בו האף אמנם ידעו ראשינו כי-באמת זה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
27. אך את-זה ידענו מאין הוא וכאשר יבוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-ידע איש אי-מזה הוא.
28. אז קרא יָהוּשֻׁעַ במקדש וילמד לאמר הן ידעתם אתי אף-ידעתם מאין אני ומנפשי לא-באתי אכן יש אמתי אשר שלחני ואתו לא ידעתם.
29. ואני ידעתיו כי מאתו אני והוא שלחני.
30. ויבקשו לתפשו ואיש לא-שלח בו יד כי לא-בא עתו.
31. ורבים מן-העם האמינו בו ויאמרו אם-יבא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הגם יעשה אתות רבות מאשר עשה זה?
32. והפרושים שמעו את-העם מתלחשים עליו כזאת וישלחו הפרושים וראשי הכהנים משרתים לתפשו.
33. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אך-למצער עודני עמכם והלכתי אל-אשר שלחני.
34. תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא.
35. ויאמרו היהודים איש אל-רעהו אנה ילך זה ואנחנו לא נמצאהו? הכי ילך אל-הנפוצים בין היונים וילמד אנשי יון?
36. מה-זה הדבר אשר אמר תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא?
37. ויהי ביום החג האחרון הגדול עמד יָהוּשֻׁעַ ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא-נא אלי וישתה.
38. המאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים.
39. וזאת אמר על-הרוּחַ אשר יקחהו המאמינים בו כי לא-נתן רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ עדנה יען אשר יָהוּשֻׁעַ עוד לא נתפאר.
40. ורבים מהמון העם כשמעם את-הדבר הזה אמרו אכן זה הוא הנביא.
41. ויש אשר אמרו זה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואחרים אמרו המן-הגליל יבא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
42. הלא הכתוב אמר כי מזרע דַּוּד ומכפר בית-לחם מקום דַּוּד יצא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
43. ותהי מחלקת בתוך העם על-אדותיו.
44. ומקצתם רצו לתפשו ואיש לא-שלח בו יד.
45. וישובו המשרתים אל-הכהנים הגדולים והפרושים והמה אמרו אליהם מדוע לא-הבאתם אתו?
46. ויעני העבדים מעולם לא-דבר איש כאיש הזה.
47. ויאמרו אליהם הפרושים: הכי נדהתם גם-אתם?
48. הגם-האמין בו איש מן-השרים או מן-הפרושים.
49. רק ההמון הזה אשר אינם ידעים את-התורה ארורים המה.
50. ויאמר אליהם נקדימון אשר-בא אליו בלילה והוא היה אחד מהם.
51. התשפט תורתנו איש בטרם תחקרהו לדעת את-אשר עשה?
52. ויענו ויאמרו אליו הגם-אתה מן-הגליל? דרש-נא וראה כי לא-קם נביא מן-הגליל.
53. וילכו איש איש לביתו.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ח
1. וְיָהוּשֻׁעַ הלך אל-הר הזיתים.
2. ויהי בבקר ויבא עוד אל-המקדש וכל-העם באו אליו וישב וילמדם.
3. ויביאו הסופרים והפרושים אשה לפניו אשר נתפשה בשטותה ויעמידוה בתוך.
4. ויאמרו אליו מולכיאול האשה הזאת נתפשה כשנטמאת בנאופיה
5. ומשה צונו בתורה לסקל נשים כאלה ואתה מה-תאמר?
6. ואך לנסות אתו דברו-זאת למצא עליו שטנה ויכף יָהוּשֻׁעַ למטה ויתו באצבעו על-הקרקע.
7. ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את-עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי-פשע הוא ראשונה ידה-בה אבן.
8. ויכף שנית למטה ויתו על-הקרקע.
9. ויהי כשמעם ויך לבם אתם ויצאו אחד אחד החוצה החל מן-הזקנים ועד האחרונים ויותר יָהוּשֻׁעַ לבדו והאשה נצבת בתוך.
10. וישא יָהוּשֻׁעַ את-עיניו וירא כי-אין איש בלתי האשה לבדה ויאמר אליה אשה איפה שטניך? הכי הרשיעך איש?
11. ותאמר לא מולכיאול ויאמר לכן גם-אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל-תחטאי עוד.
12. ויסף יָהוּשֻׁעַ וידבר אליהם לאמר אני אור העולם כל-ההלך אחרי לא יתהלך בחשכה כי-אור החיים יהיה-לו.
13. ויאמרו הפרושים על-נפשך מעיד אתה עדותך איננה נאמנה.
14. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אלהים אף אם-אעיד על-נפשי עדותי נאמנה יען כי-ידעתי מאין באתי ואנה אני הלך ואתם לא ידעתם מאין באתי ואנה אלך.
15. אתם לפי הבשר תשפטו ואני לא אשפט איש.
16. ואם-אנכי אשפט משפטי אמת כי לא לבדי הנני כי אם-אני יָהוּה אֲבִי אשר שלחני.
17. וגם בתורתכם כתוב כי עדות שני אנשים נאמנה היא.
18. אני הוא המעיד עלי וְגַם-יָהוּה אָבִי אשר שלחני יעידני.
19. ויאמרו אליו איו אביך? ויען יָהוּשֻׁעַ גם-אתי גם את-אבי לא ידעתם אלו אתי ידעתם כי עתה גם את-אבי ידעתם.
20. כדברים האלה דבר בבית האוצר בלמדו במקדש ולא-תפשי איש כי לא-בא עתו.
21. ויוסף יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אני הלך מזה ותבקשוני ובחטאתכם תמותו אל-אשר אני הלך שמה אתם לא-תוכלו לבוא.
22. ויאמרו היהודים ההמת ימית את-נפשו? כי אמר אל-אשר אני הולך שמה אתם לא-תוכלו לבוא.
23. ויאמר אליהם אתם הנכם מן-התחתונים ואני מן-העליונים אתם מן-העולם הזה ואני אינני מן-העולם הזה.
24. לכן אמרתי אליכם כי תמותו בחטאיכם כי אם-לא תאמינו כי-אני הוא בחטאיכם תמותו.
25. ויאמרו אליו מי-זה אתה? ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ מה-שגם מראש דברתי אליכם.
26. רבות עמי לדבר ולשפט עליכם אכן שלחי נאמן הוא ואשר שמעתי ממנו אתו אני מדבר אל-העולם.
27. והם לא התבוננו כי עַל-יָהוּה אָבִי אמר אליהם.
28. אז אמר להם יָהוּשֻׁעַ בעת תנשאו את-בן-האדם וידעתם כי-אני הוא וכי אינני עשה דבר מנפשי כי אם-כאשר למדני יָהוּה אֲבִי אלה אדבר.
29. ואשר שלח אתי הוא עמדי יָהוּה אֲבִי לא עזבני לבדד כי את-הטוב בעיניו אני עשה תמיד.
30. ויהי בדברו זאת ויאמינו בו רבים.
31. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-היהודים המאמינים בו אם-תעמדו בדברי באמת תלמידי אתם.
32. וידעתם את-האמת והאמת תשימכם לבני חורין.
33. ויענו אתו זרע אברהם נחנו מעולם לא-היינו לאיש לעבדים איכה תאמר בני חורין תהיו?
34. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כל-עשה חטא עבד החטא הוא.
35. והעבד לא-ישכן בבית לעולם הבן ישכן לעולם.
36. לכן אם-הבן יעשה אתכם בני חורין חפשים באמת תהיו.
37. ידעתי כי-זרע אברהם אתם אבל אתם מבקשים להמיתני כי דברי לא-יכן בתוככם.
38. אני מדבר את אשר ראיתי אצל יָהוּה אֲבִי ואתם עשים את אשר ראיתם אצל אביכם.
39. ויענו ויאמרו אליו אֲבִיהֻל הוא אברהם ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אלו הייתם בני אברהם כמעשי אברהם עשיתם.
40. ועתה אתם מבקשים להמיתני איש דבר אליכם האמת אשר שמעתי מעם יָהוּה אוּל אברהם לא עשה כזאת.
41. את-מעשי אביכם אתם עשים ויאמרו אליו לא ילדי זנונים אנחנו יש-לנו אב אחד הוא יָהוּה אוּל.
42. ויאמר אלהים יָהוּשֻׁעַ אלו יָהוּה אוּל הוא אביכם כי-עתה אהבתם אתי כי אנכי יצאתי ובאתי מאת יָהוּה אוּל הן לא-ממני באתי אך-הוא שלחני.
43. מדוע לא תבינו לשוני? יען לא-תוכלון לשמע את-דברי.
44. אתם מן-אביכם השטן ולעשות את-תאות אביכם חפצתם. הוא רוצח-נפש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין-בו מדי דברו כזב משלו ידבר כי-כזב הוא ואבי הכזב.
45. ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי.
46. מי בכם על-עון יוכיחני? ואם-אמת דברתי מדעו לא-תאמינו לי?
47. אשר מאת יָהוּה אוּל הוא ישמע את-דברי יָהוּה אוּל על-כן אתם לא שמעתם כי אינכם מאת יָהוּה אוּל.
48. אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך?
49. ויען יָהוּשֻׁעַ שד אין-בי רק אֶת-יָהוּה אֲבִי אני מכבד ואתם תבזוני.
50. אכן לא אבקש את-כבודי יש אחד אשר יבקש וישפט.
51. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם אם-ישמר איש את-דברי לא יראה-מות לנצח.
52. ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי-שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם-ישמר איש את-דברי לא יטעם-מות לנצח.
53. האתה גדול מאברהם אֲבִיהֻל אשר מת גם-הנביאים מתו? מה-תעשה את-עצמך?
54. ויען יָהוּשֻׁעַ אם-אני מכבד את-נפשי כבודי מאין יָהוּה אֲבִי הוא המכבד אתי אשר תאמרו עליו כי הוא אלהיכם.
55. ולא ידעתם אתו ואני ידעתיו ואם-אשר לא ידעתי אתו אהיה כזב כמוכם אבל ידעתיו ואת-דברו שמרתי.
56. אברהם אביכם שש לראות את-יומי וירא וישמח.
57. ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן-חמשים שנה ואת-אברהם ראית?
58. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא.
59. אז ירימו אבנים לרגם אתו וְיָהוּשֻׁעַ התעלם ויצא מן-המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף.

    יָהוּה-חָנַם - פרק ט
1. ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו.
2. וישאלו אתו תלמידיו לאמר מולכיאול מי-הוא אשר חטא הזה אם-ילדיו כי נולד עור?
3. ויען יָהוּשֻׁעַ לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו-בו מַעַלְלֵי-יָהוּה אוּל.
4. עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר-בו לא-יוכל איש לפעל.
5. בהיותי בעולם אור העולם אני.
6. ויהי כדברו זאת וירק על-הארץ ויעש טיט מן-הרוק וימרח את-הטיט על-עיני העור.
7. ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח פרושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות.
8. ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי-עור הוא הלא-זה הוא הישב ומשאל?
9. אלה אמרו כי-הוא זה ואלה אמרו אך-דומה לו והוא אמר אני הוא.
10. ויאמרו אליו במה אפו נפקחו עיניך?
11. ויען ויאמר איש אשר-נקרא שמו יָהוּשֻׁעַ עשה טיט וימרח על-עיני ויאמר אלי לך ורחץ בברכת השלח ואלך וארחץ ותארנה עיני.
12. ויאמרו אליו איו? ויאמר לא ידעתי.
13. ויביאו את-האיש אשר היה עור לפנים אל-הפרושים.
14. והיום אשר עשה-בו יָהוּשֻׁעַ את-הטיט ויפקח את-עיניו שבת היה.
15. ויוסיפו לשאל אתו גם-הפרושים איך נפקחו עיניו ויאמר אליהם טיט שם על-עיני וארחץ והנני ראה.
16. ויאמרו מקצת הפרושים זה האיש לא מֵיָהוּה אוּל הוא כי לא-ישמר את-השבת ואחרים אמרו איכה יוכל איש חטא לעשות אתות כאלה? ויהי-ריב ביניהם.
17. ויוסיפו ויאמרו אל-העור מה-תאמר אתה עליו אשר פקח עיניך? ויאמר נביא הוא.
18. ולא-האמינו היהודים עליו כי עור היה וארו עיניו עד-אשר קראו אל-יולדי הנרפא.
19. וישאלו אתם לאמר הזה הוא בנכם אשר אמרתם כי נולד? עור ואיכה הוא ראה עתה?
20. ויענו אתם יולדיו ויאמרו ידענו כי זה הוא בננו וכי נולד עור.
21. אבל איך הוא ראה עתה או מי פקח את-עיניו אנחנו לא ידענו הלא בן-דעת הוא שאלו את-פיהו והוא יגיד מה-היה לו.
22. כזאת דברו יולדיו מיראתם את-היהודים כי היהודים כבר נועצו לנדות את-כל-אשר יודה כי הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. על-כן אמרו יולדיו בן-דעת הוא שאלו את-פיהו.
24. ויקראו שנית לאיש אשר היה עור ויאמרו אליו תן כבוד לֵיָהוּה אוּל אנחנו ידענו כי-האיש הזה חטא הוא.
25. ויען ויאמר אם-האיש חטא הוא אינני ידע אחת ידעתי כי עור הייתי ועתה הנני ראה.
26. ויאמרו אליו עוד מה-עשה לך? איכה פקח עיניך?
27. ויען אתם כבר אמרתי לכם הלא שמעתם ומה-לכם לשמע שנית? התאבו גם-אתם להיות תלמידיו?
28. ויחרפו אתו ויאמרו אתה תלמידו ואנחנו תלמידיו של-משה.
29. אנחנו יודעים כי אל-משה דבר יָהוּה אוּל ואת-זה לא ידענו מאין הוא.
30. ויען האיש ויאמר אליהם זאת היא הפלא ופלא כי-לא ידעתם מאין הוא והוא פקח את-עיני.
31. והנה ידענו כי את-החטאים לא-ישמע יָהוּה אוּל כי אם-את-ירא יָהוּה אוּל ועשה רצונו אתו ישמע.
32. מעולם לא נשמע כי-פקח איש עיני עור מרחם.
33. לולא היה זה מאת יָהוּה אוּל לא היה יכל לעשות מאומה.
34. ויענו ויאמרו אליו הן בחטאים נולדת כלך ואתה תלמדנו? ויהדפהו החוצה.
35. וישמע יָהוּשֻׁעַ כי הדפהו החוצה ויפגשהו ויאמר אליו התאמין בבן-האדם?
36. ויען ויאמר מי הוא-זה מולכיאול למען אאמין בו?
37. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ הן-ראית אתו והמדבר אליך הנה זה הוא.
38. ויאמר אני מאמין מולכיאול וישתחו לו.
39. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אני לדין באתי לעולם הזה למען יראו העורים והראים יכו בעורון.
40. ואשר היו עמו מן-הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים?
41. ויאמר אליהם אם-עורים הייתם לא-היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד.

    יָהוּה-חָנַם - פרק י
1. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם איש אשר לא-יבוא דרך השער אל-מכלא הצאן כי אם-יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא.
2. ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן.
3. לו יפתח שמר הסף והצאן את-קלו תשמענה והוא לצאנו בְהוֹל-שֻׁאַם יקרא ויוציאם.
4. ואחרי הוציאו את-צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידען את-קולו.
5. ואחרי זר לא תלכנה כי אם-ינוסו מפניו כי את-קול הזרים לא ידעו.
6. המשל הזה דבר יָהוּשֻׁעַ באזניהם והמה לא ידעו מה-זאת אשר אמר אליהם.
7. ויוסף יָהוּשֻׁעַ וידבר אלהים אַמנָה אַמנָה אמר לכם אני הוא דלת הצאן.
8. כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא-שמעו לקולם.
9. אנכי הדלת איש כי-יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה.
10. הגנב לא יבוא כי אם-לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם.
11. אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את-נפשו בעד צאנו.
12. והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא-לו הנה בראותו כי-בא הזאב יעזב את-הצאן ונס והזאת יחטף ויפיץ את-הצאן.
13. השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן.
14. אני הרעה הטוב וידעתי את אשר-לי ונודעתי לאשר לי.
15. כאשר יָהוּה אֲבִי ידעני ואני ידעתי אֶת-יָהוּה אֲבִי ואת-נפשי אתן בעד הצאן.
16. וצאן אחרות יש-לי אשר אינן מן-המכלה הזאת ועלי לנהל גם-אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד.
17. על-כן אהב אתי אבי כי את-נפשי אתן למען אשוב ואקחה.
18. ואיש לא יקחנה מאתי כי אם-אני מעצמי אתננה יש-בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את-המצוה הזאת לקחתי מעם יָהוּה אֲבִי.
19. ותהי מחלקת גם-בפעם הזאת בין היהודים על-הדברים האלה.
20. ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו?
21. ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז-שד היוכל שד לפקח עיני עורים?
22. ויהי חג חנכת הבית ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וסתיו היה.
23. ויתהלך יָהוּשֻׁעַ במקדש באולם של-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה.
24. ויסבו אתו היהודים ויאמרו אליו עד-אנה תתלה את-נפשנו? אִם-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתה הגידה לנו ברור.
25. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ הן אמרתי אליכם ולא האמנתם בי המעשים אשר-אני עשה בְהוֹל-שֻׁאַם אבי הם יעידו עלי.
26. אבל אתם לא תאמינו יען לא מצאני אתם כאשר אמרתי לכם.
27. צאני תשמענה את-קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה.
28. ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא-יחטף אתהן מידי.
29. יָהוּה אֲבִי אשר נתנן לי גדול הוא על-כל ואיש לא-יחטף אתהן מיד יָהוּה אֲבִי.
30. אני ואבי אחד אנחנו.
31. אז ירימו היהודים כפעם-בפעם אבנים לסקלו.
32. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת יָהוּה אֲבִי על-אי-זה מן-המעשים ההם תסקלני?
33. ויענו היהודים אתו לאמר על-מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם-על-גדפך אֶת-יָהוּה אוּל ועל-כי אדם אתה ותעש את-עצמך לֵיָהוּה אוּל.
34. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אולהים אתם?
35. הן קרא שם אולהים לאלה אשר היה דבר יָהוּה אוּל אליהם והכתוב לא-יופר.
36. ואיך תאמרו על-אשר קדשו יָהוּה אֲבִי ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בֶּן-יָהוּה אוּל אני?
37. אם-לא אעשה את-מעשי יָהוּה אֲבִי אל-תאמינו לי.
38. ואם-עשיתי ולא-תאמינו לי האמינו-נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי-בי יָהוּה אֲבִי ואני בו.
39. אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם.
40. וילך וישב אל-עבר היַּרְדַיַן אל-המקום אשר הטביל-שם יָהוּה-חָנַם בתחלה וישב שם.
41. ויבאו אליו רבים ויאמרו הנה יָהוּה-חָנַם לא-עשה אות אבל כל-אשר דבר יָהוּה-חָנַם על-האיש הזה אמת היה.
42. ויאמינו בו רבים במקום ההוא.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יא
1. ויהי איש חולה אֻלוֹזוֹר שמו מבית-היני כפר מָרוֹעֶם ומרתא אחותה.
2. היא מָרוֹעֶם אשר משחה את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בשמן המר ותנגב את-רגליו בשערותיה ועתה אֻלוֹזוֹר אחיה חלה.
3. ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר מולכיאול הנה זה אשר אהבת חלה הוא.
4. וישמע יָהוּשֻׁעַ ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם-לכבוד יָהוּה אוּל למען יכבד-בה בֶּן-יָהוּה אוּל.
5. וְיָהוּשֻׁעַ אהב את מרתא ואת-אחותה ואת-אֻלוֹזוֹר .
6. ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר-הוא שם.
7. מאחרי-כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה.
8. ויאמרו אליו תלמידיו מולכיאול עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה?
9. ויען יָהוּשֻׁעַ הלא שתים-עשרה שעות ליום? איש כי-ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה
10. אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו.
11. כזאת דבר ואחרי-כן אמר אליהם אֻלוֹזוֹר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו.
12. ויאמרו תלמידיו מולכיאול אם-ישן הוא יושע.
13. וְיָהוּשֻׁעַ דבר על-מותו והמה חשבו כי על-מנוחת השנה דבר.
14. אז גלה יָהוּשֻׁעַ את-אזנם ויאמר אליהם אֻלוֹזוֹר מת.
15. ושמח אני בגללכם כי לא-הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו.
16. ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל-התלמידים חבריו נלכה גם-אנחנו למען נמות עמו.
17. ויבא יָהוּשֻׁעַ וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר.
18. ובית-היני היה קרוב ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כדרך חמש עשרה ריס.
19. ורבים מן-היהודים באו בית-מרתא ומָרוֹעֶם לנחם אתהן על-אחיהן.
20. ויהי כשמע מרתא כי יָהוּשֻׁעַ בא ותצא לקרתו ומָרוֹעֶם יושבת בבית.
21. ותאמר מרתא אֶל-יָהוּשֻׁעַ מולכיאול אלו היית פה כי-אז לא-מת אחי.
22. וגם-עתה ידעתי כי על-אשר תשאל מאת יָהוּה אוּל יתן לך יָהוּה אוּל.
23. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ קום יקום אחיך.
24. ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון.
25. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי-ימות.
26. וכל-החי אשר יאמין-בי לא-ימות לעולם התאמיני זאת?
27. ותאמר אליו כן מולכיאול האמנתי כי-אתה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל הבא לעולם.
28. ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך.
29. היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו.
30. וְיָהוּשֻׁעַ טרם יבא אל-הכפר כי-עודנו עמד במקום אשר פגשתו-שם מרתא.
31. והיהודים אשר-באו אל-ביתה לנחמה כראותם את-מָרוֹעֶם כי-קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי-הלכה לה אל-הקבר לבכות שמה.
32. ותבא מָרוֹעֶם אל-המקום אשר יָהוּשֻׁעַ עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו מולכיאול אלו היית פה כי-אז לא-מת אחי.
33. ויהי כראות יָהוּשֻׁעַ אתה בכיה וגם-היהודים אשר-באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד.
34. ויאמר איפה שמתם אתו? ויאמרו אליו מולכיאול בא וראה.
35. ויבך יָהוּשֻׁעַ.
36. ויאמרו היהודים הנה מה-גדלה אהבתו אתו!
37. ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם-זה לא ימות?
38. ויוסף עוד יָהוּשֻׁעַ להזעם ברוחו ויבא אל-הקבר והוא מערה ואבן על-מבואה.
39. ויאמר יָהוּשֻׁעַ שאו את-האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת מולכיאול הנה כבר באש כי-ארבעה ימים לו.
40. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ הלא אמרתי לך כי אם-תאמיני תחזי את-כבוד יָהוּה אוּל?
41. וישאו את-האבן אשר המת הושם שם וְיָהוּשֻׁעַ נשא את-עיניו למרום ויאמר אודך יָהוּה אֲבִי כי עניתני.
42. ואני ידעתי כי בכל-עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני.
43. ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול אֻלוֹזוֹר קום צא!
44. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ התירו אתו וילך לדרכו.
45. ורבים מן-היהודים אשר באו אל-מָרוֹעֶם בראותם את-אשר עשה יָהוּשֻׁעַ האמינו בו.
46. ומקצתם הלכו אל-הפרושים ויגידו להם את-אשר עשה יָהוּשֻׁעַ.
47. אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את-הסנהדרין ויאמרו מה-נעשה? כי האיש הלזה עשה אתות הרבה.
48. אם-נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את-אדמתנו וגם את-עמנו.
49. ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא-תדעו מאומה.
50. אף לא-תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו.
51. וזאת לא-דבר מלבו כי אם-בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כִּי-יָהוּשֻׁעַ ימות בעד העם.
52. ולא-בעד העם לבד כי אם-לקבץ גם-את-בני יָהוּה אוּל המפזרים והיו לאחדים.
53. ויועצו יחדו להמיתו מהיום החוא והלאה.
54. על-כן לא-התהלך יָהוּשֻׁעַ עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם-סר משם לארץ הקרובה אל-המדבר אל-עיר אֶפְרוֹיִם ויגר-שם עם-תלמידיו.
55. ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם-רב עלו מן-הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו.
56. ויבקשו אֶת-יָהוּשֻׁעַ ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה-תחשבו הכי לא-יבוא אל-החג?
57. והכהנים הגדולים והפרושים גזרה אשר אם-ידע איש את-מקומו יודיענו למען יתפשהו.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יב
1. וששת ימים לפני חג-הפסח בא יָהוּשֻׁעַ לבית היני מקום אֻלוֹזוֹר אשר העיר אתו מעם המתים.
2. ויעשו-לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ואֻלוֹזוֹר היה אחד מן-המסבים אתו.
3. ותקח מָרוֹעֶם מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח-בה את-רגלי יָהוּשֻׁעַ ותנגב את-רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת.
4. ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן-שַׁמִיאוּל איש קריות העתיד למסרו.
5. מדוע לא-נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים?
6. והוא לא-דבר את-זאת מחמלתו על-העניים כי אם-גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל-אשר ישימו בו.
7. ויאמר יָהוּשֻׁעַ הניחה-לה ליום קבורתי צפנה זאת.
8. כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם.
9. וישמעו עם-רב ביהודה כי-שם הוא ויבאו לא-בעבור יָהוּשֻׁעַ לבדו כי אם-לראות גם את-אֻלוֹזוֹר אשר העירו מעם המתים.
10. וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את-אֻלוֹזוֹר .
11. כי בגללו באו שמה רבים מן-היהודים ויאמינו בְּיָהוּשֻׁעַ.
12. ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי-יבא יָהוּשֻׁעַ יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
13. ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע-נא ברוך הבא בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּה אוּל מלך יָשׁוֹראֻל.
14. וימצא יָהוּשֻׁעַ עור אחד וירכב עליו כאשר כתוב.
15. אל-תיראי בת-ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על-עיר בן-אתנות.
16. וכל-זאת לא-הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר יָהוּשֻׁעַ זכרו כי-כן כתוב עליו וכי-זאת עשו לו.
17. ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל-אול-עוזר לצאת מן-הקבר ויער אתו מעם המתים.
18. על-זאת גם-המון העם יצא לקראתו על-שמעם כי עשה האות הזה.
19. והפרושים דברו איש את-אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה? הנה כל-העולם נמשך אחריו.
20. ובתוך העלים להשתחות בחג היו אנשים יונים.
21. ויקרבו אל-פילפוס איש בית-צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר מאור לראות אֶת-יָהוּשֻׁעַ חפצנו.
22. ויבא פילפוס ויגד זאת אל-אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אֶל-יָהוּשֻׁעַ.
23. ויען אותם יָהוּשֻׁעַ ויאמר באה השעה שיפאר בן-האדם.
24. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם אם לא-יפל גרגר החטה אל-תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה.
25. האהב את-נפשו יאבדנה והשנא את-נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח.
26. החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם-משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי.
27. עתה נבהלה נפשי ומה אמר? הושיעני יָהוּה אֲבִי מן-השעה הזאת אך על-כן באתי אל-השעה הזאת.
28. יָהוּה אֲבִי פאר את-שמך ותצא בת-קול מן-השמים גם-פארתי וגם-אוסיף לפאר.
29. והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו.
30. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם-למענכם.
31. עתה משפט בא על-העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה.
32. ואני בהנשאי מעל-הארץ אמשך כלם אלי.
33. וזאת דבר לרמוז אי-זה מות הוא עתיד למות.
34. ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יכון לעולם ואיך אמרת כי בן-האדם צריך להנשא? ומי בן-האדם הלזה?
35. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אך-למצער יהיה האור עמעם התהלכו בעוד לכם האור פן-ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך.
36. בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את-הדברים האלה דבר יָהוּשֻׁעַ וילך לו ויסתר מפניהם.
37. רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל-זאת לא האמינו בו.
38. למלאת דבר יָשֻׁעַ-יָהוּה הנביא אשר אמר יָהוּה אוּל מי האמין לשמעתנו? וזרוע יָהוּה אוּל על-מי נגלתה?
39. על-כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר יָשֻׁעַ-יָהוּה .
40. השע עיניהם והשמין לבבם פן-יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם.
41. כזאת דבר ישעיהו בראותו את-תפארתו וינבא עליו.
42. אולם רבים אף מן-השרים האמינו-בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר-לא ינדו.
43. כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד יָהוּה אוּל.
44. ויקרא יָהוּשֻׁעַ ויאמר המאמין בי לא-בי הוא מאמין כי אם-בשלח אתי.
45. והראה אתי את-אשר שלחני הוא ראה.
46. אני באתי לאור אל-העולם למען כל-אשר יאמין בי לא ישב בחשך.
47. והשמע את-דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא-באתי לשפט את-העולם כי אם-להושיע את-העולם.
48. ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר-ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון.
49. כי אני לא מלבי דברתי כי אם-אבי השלח אתי הוא צוני את-אשר אמר ואת-אשר אדבר.
50. ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל-אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יג
1. ולפני חג הפסח כשידע יָהוּשֻׁעַ כי באה שעתו לעבר מן-העולם הזה אל-אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן כהבם עד-הקץ.
2. ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן-שַׁמִיאוּל איש קריות למסרו.
3. וידע יָהוּשֻׁעַ כי נתן אביו את-הכל בידו וכי מֵיָהוּה אוּל בא וְאֶל-יָהוּה אוּל ישוב.
4. ויקם מעל השלחן ויפשט את-בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה.
5. ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את-רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר-הוא חגור בה.
6. ויקרב אל-שַׁמִיאוּל כפוס והוא אשר אליו מולכיאול האתה תרחץ את-רגלי?
7. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי-כן תדע.
8. ויאמר אליו כפוס לעולם לא-תרחץ את-רגלי ויען אתו יָהוּשֻׁעַ אם-לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי.
9. ויאמר אליו שַׁמִיאוּל כפוס מולכיאול לא לבד את-רגלי כי אם-גם את-ידי ואת-ראשי.
10. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ המרחץ אין-לו לרחץ עוד כי אם-את-הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם.
11. כי ידע מי ימסרהו על-כן אמר לא כלכם טהורים.
12. ויהי אחרי אשר-רחץ את-רגליהם וילבש את-בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם?
13. אתם קראים-לי מאור ומולכיאול והיטבתם אשר דברתם כי-אני הוא.
14. לכן אם-אני המורה והמולכיאול רחצתי את-רגליכם גם-אתם חיבים לרחץ איש את-רגלי אחיו.
15. כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם-אתם כאשר עשיתי לכם.
16. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול מבעלו והשלוח איננו גדול משלחו.
17. אם-ידעתם זאת אשריכם אם-כן תעשו.
18. לא על-כלכם דברתי יודע אני את-אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב.
19. מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא.
20. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי כל-המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את-שלחי.
21. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני.
22. ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל-רעהו לדעת על-מי דבר.
23. ואחד מתלמידיו מסב על-חיק יָהוּשֻׁעַ אשר יָהוּשֻׁעַ אהבו.
24. וירמז-לו שַׁמִיאוּל כפוס לדרש מי-הוא זה אשר דבר עליו.
25. ויפל על-לב יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו מולכיאול מי הוא?
26. ויען יָהוּשֻׁעַ הנה זה הוא אשר-אטבל פתי לתתו לו ויטבל את-פתו ויתן אל-יהודה בן-שַׁמִיאוּל איש קריות.
27. ואחרי בלעו בא השטן אל-קרבו ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ את אשר-תעשה עשה מהרה.
28. ומן-המסבים לא-ידע איש על-מה דבר אליו כזאת.
29. כי יש אשר חשבו כי-אשר אליו יָהוּשֻׁעַ קנה-לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה.
30. והוא בקחתו את-פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה.
31. הוא יצא וְיָהוּשֻׁעַ אמר עתה נתפאר בן-האדם וְ-יָהוּה אוּל נתפאר בו.
32. אם יָהוּה אוּל נתפאר בו גַּם-יָהוּה אוּל הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו.
33. בני עוד-מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל-היהודים כי אל-אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה.
34. מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את-אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם-אתם איש את-אחיו תאהבון.
35. בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם.
36. ויאמר אליו כפוס מולכיאול אנה תלך? ויען אתו יָהוּשֻׁעַ אל-אשר אני הולך שמה לא-תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי-כן תלך אחרי.
37. ויאמר אליו כפוס מדוע לא-אוכל עתה ללכת אחריך? הן-נפשי בעד-נפשך אתן.
38. ויען אתו יָהוּשֻׁעַ הכי-תתן נפשך בעד נפשי? אַמנָה אַמנָה אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יד
1. אל-יבהל לבבכם האמינו בֵיָהוּה אוּל ובי האמינו.
2. בבית יָהוּה אֲבִי מעונות רבות ואם-לא כן הוא כי עתה הגדתי לכם הנני הלך להכין מקום לכם.
3. והיה כי-הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי למען באשר אהיה שם תהיו גם-אתם.
4. ואל-אשר אני הולך שמה ידעתם ואת-הדרך ידעתם.
5. ויאמר אליו תומא מולכיאול לא ידענו אנה אתה הלך ואיככה נדע את-הדרך?
6. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אנכי הנני הדרך והאמת והחיים לא-יבא איש אֶליָהוּה אֲבִי כי-אם-על-ידי.
7. לו-ידעתם אתי גם אֶת-יָהוּה אֲבִי ידעתם ומעתה ידעתם אתו וראיתם אתו.
8. ויאמר אליו פילפוס מולכיאול הראנו נא אֶת-יָהוּה אָבִי ודי לנו.
9. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני? הראה אתי ראה אֶת-יָהוּה אֲבִי ולמה-זה תאמר הראני אֶת-יָהוּה אָבִי?
10. האיך מאמין כי אנכי בְיָהוּה אָבִי וְיָהוּה אָבִי בי הוא? הדברים אשר אדבר אליכם לא-מנפשי אנכי דבר כי יָהוּה אֲבִי השכן בקרבי הוא עשה את-המעשים.
11. האמינו לי כי-אנכי בְיָהוּה אָבִי וְיָהוּה אָבִי בי הוא ואם-לא אך-בגלל המעשים האמינו לי.
12. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם המאמין בי יעשה גם-הוא את-המעשים אשר אנכי עשה וגדלות מאלה יעשה כי אני הולך אֶל-יָהוּה אָבִי.
13. וכל-אשר תשאלו בשמי אעשנו למען יכבד יָהוּה אֲבִי בבנו.
14. כי-תשאלו דבר בשמי אני אעשנו.
15. אם-אהבתם אתי את-מצותי תשמרו.
16. ואני אשאלה מֵיָהוּה אָבִי והוא יתן לכם פרקליט אחר אשר-ישכן אתכם לנצח.
17. את-הרוּחַ האמת אשר לא-יכל העולם להשיגו באשר לא יראהו ולא ידעתו ואתם ידעתם אתו כי-אתכם שכן הוא אף-יהיה בתוככם.
18. לא אעזבכם יתומים אבואה אליכם.
19. עוד מעט והעולם לא יוסיף לראות אתי ואתם תראוני כי חי אני וגם-אתם חיה תחיו.
20. והיה ביום ההוא ידוע תדעו כי-אני בְיָהוּה אָבִי ואתם בי ואני בכם.
21. מי אשר מצותי אתו וינצרן זה הוא אשר יאהבני ואהבי אהוב הוא לְיָהוּה אָבִי ואני אהבהו ואליו אתודע.
22. ויאמר אליו יהודה לא יהודה לא יהודה איש קריות מולכיאול מה-הוא זה כי תחפץ להתודע אלינו ולא לעולם?
23. ויען יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו איש כי יאהבני ישמר את-דברי יָהוּה אֲבִי יאהב אתו ונבואה אליו ונשים אצלו מעונתנו.
24. ואשר לא יאהבני הוא לא ישמר את-דברי והדבר אשר שמעתם לא-שלי הוא כי אִם-שֶׁל-יָהוּה אָבִי אשר שלחני.
25. את-אלה דברתי אליכם בעוד היותי עמכם.
26. והַמֶנָחֵם תוח רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ אשר-ישלחנו יָהוּה אֲבִי בשמי הוא ילמדכם את-כל ויזכירכם את-כל אשר-הגדתי לכם.
27. שֻׁעַ-אוֹלֵם אניח לכם את-שלומי אתן לכם לא כאשר יתן העולם אנכי נתן לכם אל-יבהל לבבכם ואל-יחת.
28. הלא שמעתם כי אמרתי אליכם אלך-לי ואשובה אליכם אם-אהב תאהבוני כי-עתה תשמחו באמרי לכם כי-הלך אני אֶליָהוּה אֲבִי כי יָהוּה אֲבִי גדול ממני.
29. ועמה הנה הגדתי זאת לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו.
30. לא-ארבה עוד אמרים עמכם כי יבוא שר העולם הזה ובי אין-לו מאומה.
31. אך למען ידע העולם כי אֶת-יָהוּה אֲבִי אני אהב וכאשר צוני יָהוּה אֲבִי כן אני עשה קומו ונלכה מזה.

    יָהוּה-חָנַם - פרק טו
1. אנכי הגפן האמתית יָהוּה אֲבִי הוא הכרם.
2. כל-שריג בי אשר איננו עשה-פרי יסירני ואשר יעשה פרי יטהרנו להרבות את-פריו.
3. אתם כעת מטהרים בעבור דברי אשר דברתי אליכם.
4. עמדו-בי ואני בכם כאשר השריג בל-יעשה פרי מאליו אם-לא יעמד בגפן כן גם-אתם אם-לא תעמדו בי.
5. אנכי הוא הגפן ואתם השרגים העמד בי ואני בו הוא יעשה-פרי לרב כי בלעדי לא תוכלון עשות מאומה.
6. איש אשר לא יעמד בי השלך כשריג החוצה וייבש וילקטום וישליכום אל-תוך האש והיה לבער.
7. והיה אם-תעמדו בי ודברי יהיו בכם ככל-חפצכם תשאלו ויעשה לכם.
8. בזאת נכבד יָהוּה אֲבִי בעשותכם פרי לרב והייתם לי לתלמידים.
9. כאשר אהבני יָהוּה אֲבִי אהבתי אתכם גם-אני ואתם עמדו באהבתי.
10. אם-תשמרו את-מצותי תעמדו באהבתי כאשר שמרתי גם-אני את-מצות יָהוּה אֲבִי ועמדתי באהבתו.
11. את-אלה דברתי אליכם בעבור תהיה שמחתי בכם ותמלא שמחתכם.
12. הנה-זאת מצותי כי תאהבון איש את-אחיו כאשר אהבתיכם.
13. אין לאיש אהבה יתרה מתתו את-נפשו בעד ידידיו.
14. ואתם ידידי אתם אם-תעשו את אשר-אני מצוה אתכם.
15. לא-אקרא לכם עוד עבדים כי העבד איננו ידע את-אשר יעשה בעליו כי אם-אמרתי ידידי אתם כי כל-אשר שמעתי מאת יָהוּה אֲבִי הודעתי אתכם.
16. לא אתם בחרתם בי כי אם-אנכי בחרתי בכם והפקדתי אתכם ללכת ולעשות פרי ופריכם יקום והיה כל אשר תשאלחו מֵיָהוּה אֲבִי בשמי יתן לכם.
17. את-אלה אני מצוה אתכם למען תאהבון איש את-אחיו.
18. אם-העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה.
19. אלו מן-העולם הייתם כי-אז אהב העולם את אשר-לו ויען כי-אינכם מן-העולם כי אם-בחרתי אתכם מתוך העולם לכן העולם ישנא אתכם.
20. זכרו את-דברי אשר דברתי אליכם העבד איננו גדול מבעליו אם-רדפו אתי גם-אתכם ירדפו אם-שמרו את-דברי גם את-דברכם ישמרו.
21. אבל כל-זאת יעשו לכם בעבור שמי כי לא-ידעו את-שלחי.
22. לולא באתי ודברתי אליהם לא-היה בהם חטא ועתה לא יוכלון להתנצל על-חטאתם.
23. השנא אתי ישנא גַּם-אֶת-יָהוּה אֲבִי.
24. לולא עשיתי בתוכם את-המעשים אשר-איש זולתי לא עשה לא-היה בהם חטא ועתה ראו וישנאו גם-אתי גַּם-אֶת-יָהוּה אֲבִי.
25. אך למלאת דבר-הכתוב בתורתם שנאת חנם שנאוני.
26. ובבוא הַמֶנָחֵם אשר אשלחנו לכם מאת יָהוּה אֲבִי הרוּחַ האמת היוצא מאת יָהוּה אֲבִי הוא יעיד עלי.
27. וגם-אתם תעידו כי מראש הייתם עמדי.

    יָהוּה-חָנַם - פרק טז
1. את-אלה דברתי אליכם למען לא תכשלו.
2. הנה ינדו אתכם ואף באה השעה אשר כל-הרג אתכם ידמה להקרים עבודה לֵיָהוּה אוּל.
3. וכזאת יעשו לכם יען גם-את-בי וגם-אתי לא ידעו.
4. אבל הגדתי לכם את-אלה למען אשר-בבא השעה תזכרום כי אנכי אמרתי אליכם וכאלה לא-אמרתי אליכם מראש כי הייתי עמכם.
5. ועתה הלך אנכי אל-שלחי ולא ישאלני איש מכם אנה תלך?
6. אך על-דברי את-אלה אליכם מלא לבבכם עצבת.
7. אולם האמת אגיד לכם כי לכתי אך-טוב לכם כי אם-לא אלך לא-יבא אליכם הַמֶנָחֵם ואם-אלך אשלחהו אליכם.
8. והיה בבאו יוכיח את-העולם על-דבר החטא והצדק והמשפט.
9. על-החטא כי לא-האמינו בי.
10. ועל-הצדק כי אלך אֶל-יָהוּה אָבִי ולא תוסיפו לראות אתי.
11. ועל-המשפט כי נדון שר העולם הזה.
12. עוד רבות לי להגיד לכם אך לא-תוכלון שאת עתה.
13. הרוּחַ האמת בבאו הוא ידריך אתכם אל-כל-האמת כי לא ידבר מעצמו כי אם-אשר ישמע ידבר והאתיות יגיד לכם.
14. הוא יפארני כי משלי יקח ויגיד לכם.
15. כל אשר לְיָהוּה אֲבִי לי הוא על-כן אמרתי כי משלי יקח ויגיד לכם.
16. הן-מעט ולא תראוני ועוד-מעט ותחזוני כי-אני הלך אֶליָהוּה אֲבִי.
17. ומקצת תלמידיו נדברו איש אל-אחיו לאמר מה-זה אמר אלינו הן-מעט ולא תראוני ועוד-מעט ותחזוני ואמרו אני הלך אֶל-יָהוּה אָבִי?
18. ויאמרו מה-זה אשר אמר מעט? לא ידענו מה-דבר.
19. וידע יָהוּשֻׁעַ כי עם-לבבם לשאל אתי ויאמר אליהם העל-זאת אתם דרשים ביניכם כי אמרתי הן-מעט ולא תראוני ועוד-מעט ותחזוני?
20. אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי אתם תבכו ותילילו והעולם ישמח הן-אתם תעצבו אכן עצבכם יהפך לששון.
21. האשה בלדתה עצב לה כי באה עתה ואחרי ילדה את-הילד לא-תזכר עוד את-עצבונה משמחתה כי-אדם נולד לעולם.
22. וגם-אתם כעת תתעצבו אך אשוב אראה אתכם ושש לבכם ואין-לקח שמחתכם מכם.
23. וביום ההוא לא תשאלוני דבר אַמנָה אַמנָה אני אמר לכם כי כל-אשר תשאלו מאת יָהוּה אֲבִי בשמי יתננו לכם.
24. עד-עמה לא-שאלתם דבר בשמי שאלו ותקחו למען תמלא שמחתכם.
25. את-אלה דברתי אליכם במשלים אכן שעה באה ולא אדבר עוד אליכם במשלים כי אם-ברור אמלל לכם עַל-יָהוּה אֲבִי.
26. ביום ההוא תשאלו בשמי ואינני אמר לכם כי אני אעתיר לַיָהוּה אֲבִי בעדכם.
27. כִּי-יָהוּה אֲבִי גם-הוא אהב אתכם עקב אשר אהבתוני והאמנתם כי-מאת יָהוּה אוּל יצאתי.
28. מאת יָהוּה אֲבִי יצאתי ואבא לעולם אשובה אעזב את-העולם ואלך אֶליָהוּה אֲבִי.
29. ויאמרו אליו תלמידיו הנה כעת ברור תמלל ולא תמשל משל.
30. עמה ידענו כי-כל ידעת ולא תצטרך כי ישאלך איש בזאת נאמין כי מאת יָהוּה אוּל יצאת.
31. ויען אתם יָהוּשֻׁעַ עתה תאמינו?
32. הנה שעה באה ועתה זה הגיעה ונפצותם איש איש לביתו ואתי תעזבו לבדי ואינני לבדי כי יָהוּה אֲבִי עמדי.
33. את-אלה דברתי אליכם למען בי יהיה-לכם שֻׁעַ-אוֹלֵם בעולם יהיה לכם עני אך-יאמץ לבבכם אני נצחתי את-העולם.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יז
1. את-אלה דבר יָהוּשֻׁעַ וישא עיניו השמימה ויאמר יָהוּה אֲבִי הנה-באה השעה פאר את-בנך למען גם-בנך יפארך.
2. כאשר נתת לו השלטן אל-כל-בשר למען יתן חיי עולמים לכל אשר-נתת לו.
3. ואלה הם חיי העולמים לדעת אתך אשר אתה לבדך אל אמת וְאֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר שלחת.
4. אני פארתיך בארץ כליתי פעלך אשר צויתני לעשות.
5. ועתה פארני אתה יָהוּה אֲבִי עמך בכבוד אשר היה-לי עמך טרם היות העולם.
6. את-שמך הודעתי לבני האדם אשר נתתם לי מתוך העולם לך היו ולי נתת אתם ואת-דברך נצרו.
7. ועתה ידעו כי-כל אשר נתת לי מעמך הוא.
8. כי הדברים אשר נתת לי נתתי להם והם קבלום ויכירו באמת כי מצמך יצאתי ויאמינו כי אתה שלחתני.
9. אני בעדם אעתיר לך לא בעד העולם אעתיר כי אם-בעד אלה אשר נתת לי כי-לך המה.
10. וכל-אשר לי לך הוא ושלך שלי ונתפארתי בהם.
11. ואני אינני עוד בעולם והם בעולם המה ואני בא אליך יָהוּה אֲבִי הקדוש נצר בשמך את-אשר נתתם לי למען יהיו אחד כמנו.
12. בהיותי עמהם בעולם אני נוּדצוֹרוֹתי אתם בשמך את-אשר נתתם לי שמרתי ולא-אבד מהם איש זולתי בן-האבדון למלאת דבר הכתוב.
13. ועתה הנני בא אליך ואלה אני מדבר בעולם למען תמלא להם שמחתי בקרבם.
14. אני נתתי להם את-דברך והעולם שנא אתם יען כי לא מן-העולם המה כאשר גם-אנכי לא מן-העולם אני.
15. ולא אעתיר לך אשר תקחם מן-העולם רק שתצרם מן-הרע.
16. מן-העולם אינמו כאשר גם-אנכי אינני מן-העולם.
17. קדש אתם באמתך דברך אמת הוא.
18. כאשר אתה שלחת אתי אל-העולם כן גם-אני שלחתי אתם אל-העולם.
19. והתקדשתי בעדם למען יהיו גם-הם מקדשים באמת.
20. אולם לא לבד בעד-אלה אנכי מעתיר לך כי אם-גם-בעד המאמינים בי על-פי דברם.
21. למען יהיו כלם אחד כאשר אתה יָהוּה אֲבִי בי אתה ואני בך והיו גם-המה בנו כאחד למען יאמין העולם כי אתה שלחתני.
22. ואני נתתי להם את-הכבוד אשר נתת לי למען יהיו אחד כאשר אנחנו אחד נחנו.
23. אני בהם ואתה בי למען יהיו משלמים לאחד ולמען ידע העולם כי אתה שלחתני ואהבת אתם כאשר אהבתני.
24. יָהוּה אֲבִי חפצתי כי גם-הם אשר נתתם לי יהיו עמי באשר אהיה אני למען יחזו את-כבודי אשר נתת לי כי אהבתני לפני מוסדות עולם.
25. יָהוּה אֲבִי הצדיק הן העולם לא ידעך ואני ידעתיך ואלה הכירו כי אתה שלחתני.
26. ואני הודעתים את-שמך ואוסיף להודיעם למען תהיה-בם האהבה אשר אהבתני ואני אהיה בהם.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יח
1. ויהי ככלות יָהוּשֻׁעַ לדבר את-הדברים האלה ויצא החוצה עם-תלמידיו מעבר לנחל קדרון ושם גן ויבא בו הוא ותלמידיו.
2. וגם-יהודה מוסרו ידע את-המקום כי-פעמים רבות נועד שמה יָהוּשֻׁעַ עם-תלמידיו.
3. ויקח יהודה את-הגדוּד ומשרתים מאת הכהנים הגדולים והפרושים ויבא שמה בנרות ובלפידים ובכלי-נשק.
4. וְיָהוּשֻׁעַ ידע את כל-אשר יבא עליו ויצא ויאמר אליהם את-מי תבקשו?
5. ויענו ויאמרו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ אני הוא וגם-יהודה מוסרו עמד אצלם.
6. ויהי בדבר יָהוּשֻׁעַ אליהם אני הוא ויסגו אחור ויפלו ארצה.
7. ויסף וישאל אתם את-מי תבקשו? ויאמרו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי.
8. ויען יָהוּשֻׁעַ הלא אמרתי לכם אני הוא לכן אם-אתי תבקשו הניחו לאלה וילכו.
9. למלאת הדבר אשר אמר מאלה אשר נתת לי לא-אבד לי אף-אחד.
10. ולשַׁמִיאוּל כפוס חרב וישלפה ויך את-עבד הכהן הגדול ויקצץ את-אזנו הימנית ושם העבד מלכוס.
11. ויאמר יָהוּשֻׁעַ אל-כפוס השב חרתך אל-נדנה הכי לא-אשתה את-הכוס אשר נתן-לי יָהוּה אֲבִי?
12. אז תפשו הגדוּד ושר האלף ומשרתי היהודים אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויאסרהו.
13. ויוליכהו בראשונה אל-חנן והוא חתן קיפא אשר שמש בכהנה גדולה בשנה ההיא.
14. הוא קיפא אשר יעץ את-היהודים כי טוב אשר איש-אחד יאבד בעד כל-העם.
15. ושַׁמִיאוּל כפוס ותלמיד אחר הלכו אחרי יָהוּשֻׁעַ והתלמיד ההוא היה נודע לכהן הגדול ויבא עִם-יָהוּשֻׁעַ לחצר הכהן הגדול.
16. וכפוס עמד מחוץ לפתח ויצא התלמיד האחר המידע לכהן הגדול וידבר אל-השערת ויבא את-כפוס פנימה.
17. ותאמר האמה השערת אל-כפוס הלא גם-אתה מתלמידי האיש הזה? ויאמר אינני.
18. והעבדים והמשרתים בערו אש גחלים כי עת-קר היתה ויעמדו-שם ויתחממו וגם-כפוס עמד עמם ומתחמם.
19. וישאל הכהן הגדול אֶת-יָהוּשֻׁעַ על-תלמידיו ועל-לקחו.
20. ויען אתו יָהוּשֻׁעַ אנכי בגלוי דברתי אל-העולם ותמיד למדתי בבית הכנסת ובבית המקדש אשר כל-היהודים נקהלים שמה ולא-דברתי דבר בסתר.
21. ומה-תשאל אתי? שאל-נא את-השמעים מה-שדברתי אליהם הנם יודעים את-אשר אמרתי.
22. ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה אֶת-יָהוּשֻׁעַ על-הלחי ויאמר הכזאת תענה את-הכהן הגדול?
23. ויען אותו יָהוּשֻׁעַ אם-רעה דברתי תנה-עד כי-רעה היא ואם-טוב מדוע תסטרני?
24. וישלחהו חנן אסור בזקים אל-קיפא הכהן הגדול.
25. ושַׁמִיאוּל כפוס עמד ומתחמם ויאמרו אליו הלא גם-אתה מתלמידיו? ויכחש ויאמר אינני.
26. ויאמר איש מעבדי הכהן הגדול והוא מודע לאשר קצץ כפוס את-אזנו הלא ראיתיך עמו בתוך הגן?
27. ויסף כפוס לכחש ופתאם קרא התרנגול.
28. ויוליכו אֶת-יָהוּשֻׁעַ מבית קיפא אל-בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל-בית המשפט למען אעשר לא-יטמאו כי אם-יאכלו את-הפסח.
29. ויצא פילטוס אליהם ויאמר על-מה תאשימו את-האיש הזה?
30. ויענו ויאמרו אליו לולא היה זה עשה רע כי עתה לא הסגרנהו אליך.
31. ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם עמכם ועשו משפטו כתורתכם ויאמרו אליו היהודים אין-לנו רשיון להמית איש.
32. למלאת דבר יָהוּשֻׁעַ אשר דבר לרמז אי-זה מות עתיד הוא למות.
33. וישב פילטוס אל-בית המשפט ויקרא אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליו האתה הוא מלך היהודים?
34. ויען אתו יָהוּשֻׁעַ המלבך תדבר זאת או אחרים הגידו-לך עלי?
35. ויען פילטוס האף אנכי יהודי? הלא עמך וראשי הכהנים הסגירוך אלי מה עשית?
36. ויען יָהוּשֻׁעַ מלכותי איננה מן-העולם הזה אם-היתה מלכותי מן-העולם הזה כי אז נלחמו לי משרתי לבלתי המסר ביד היהודים ועתה מלכותי איננה מפה.
37. ויאמר אליו פילטוס אם-כן אפוא מלך אתה? ויען יָהוּשֻׁעַ אתה אמרת כי-מלך אנכי לזה נולדתי ולזה באתי בעולם להעיד לאמת כל-אשר הוא מן-האמת ישמע בקולי.
38. ויאמר אליו פילטוס מה היא האמת? ואחרי דברו זאת יצא שנית אל-היהודים ויאמר אליהם אני לא-מצאתי בו כל-עון.
39. הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את-נפשכם כי-אשלח לכם את-מלך היהודים?
40. ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את-האיש הזה אלא את-בר-אבא ובר-אבא היה מרצח.

    יָהוּה-חָנַם - פרק יט
1. אז לקח פילטוס אֶת-יָהוּשֻׁעַ וייסרהו בשוטים.
2. וישרגו אנשי הצבא עטרת קצים וישימו אתה על-ראשו ויעטהו לבוש ארגמן.
3. ויאמרו שֻׁעַ-אוֹלֵם לך מלך היהודים! ויכהו על-הלחי.
4. ויצא פילטוס עוד החוצה ויאמר אליהם הנני מוציא אתו אליכם למען תדעו כי לא-מצאתי בו כל-עון.
5. וְיָהוּשֻׁעַ יצא החוץ ועליו עטרת הקצים ולבוש הארגמן ויאמר אליהם פילטוס הנה האדם.
6. ויהי כאשר ראהו הכהנים הגדולים והמשרתים ויצעקו לאמר הצלב הצלב ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם והצליבהו כי אנכי לא-מצאתי בו אשמה.
7. ויענו היהודים תורה יש-לנו ועל-פי תורתנו חיב-מות הוא כי-עשה עצמו לבֶּן-יָהוּה אוּל.
8. ויהי כשמע פילטוס את-הדבר הזה ויאסף לרא עוד.
9. וישב ויבא אל-בית המשפט ויאמר אֶל-יָהוּשֻׁעַ מאין אתה? ולא-השיבו יָהוּשֻׁעַ דבר.
10. ויאמר אליו פילטוס אלי לא תדבר? הלא ידעת כי יש-לאל ידי לצלבך ויש-לאל ידי לשלחך?
11. ויען יָהוּשֻׁעַ לא היתה-לך רשות עלי לולא נתן-לך מלמעלה לכן עון המסגיר אתי אליך גדול מעונך.
12. אז יבקש פילטוס לשלחו והיהודים צעקו ויאמרו אם-תשלח את-זה אינך אהב לקיסר כי כל-המתנשא להיות מלך מרד הוא בקיסר.
13. ויהי כשמע פילטוס את-הדבר הזה הוציא אֶת-יָהוּשֻׁעַ החוצה וישב על-כסא המשפט במקום הנקרא בְהוֹל-שֻׁאַם רצפה ובלשונם גבתא.
14. ואז היתה הכנת הפסח והשעה כשעה הששית ויאמר אל-היהודים הנה מלככם! והם צעקו טול טול צלב אתו.
15. ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את-מלככם? ויענו ראשי הכהנים אין-לנו מלך כי אם-הקיסר.
16. אז מסרו אליהם להצליבו ויקחו אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויוליכהו.
17. וישא את-צלבו ויצא אל-המקום הנקרא מקום הגלגלת ובלשונם גלגלתא.
18. ויצלבו אתו שמה ושני אנשים אחרים עמו מזה אחד ומזה אחד וְיָהוּשֻׁעַ בתוך.
19. ופילטוס כתב על-לוח וישם על-הצלב וזה מכתבו יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי מלך היהודים.
20. ויהודים רבים קראו את-המכתב הזה כי המקום אשר נצלב-שם יָהוּשֻׁעַ היה קרוב אל-העיר והמכתב היה בלשון-עבר יון ורומי.
21. ויאמרו ראשי כהני היהודים אל-פילטוס אל-נא תכתב מלך היהודים כי אם-אשר אמר אני מלך היהודים.
22. ויען פילטוס ויאמר את-אשר-כתבתי כתבתי.
23. ויהי כאשר צלבו אנשי הצבא אֶת-יָהוּשֻׁעַ ויקחו את-בגדיו ויחלקום לארבעה חלקים לאיש איש חלק אחד וגם את-כתנתו והכתנת לא-היתה תפורה כי אם-מעשה ארג מלמעלה ועד-קצה.
24. ויאמרו איש אל-אחיו אל-נא נקרעה לקרעים אך-נפיל עליה גורל למי תהיה למלאת דבר הכתוב יחלקו בגדי להם ועל-לבושי יפילו גורל ויעשו-כן אנשי הצבא.
25. ועל-יד צלב יָהוּשֻׁעַ עמדו אמו ואחות אמו מָרוֹעֶם אשת קלופס ומָרוֹעֶם המגדלית.
26. וירא יָהוּשֻׁעַ את-אמו ואת-תלמידו אשר אהב עמדים אצלו ויאמר אל-אמו אשה הנה זה בנך!
27. ואחר אמר אל-תלמידו הנה זאת אמך! ומן-השעה ההיא אסף אתה התלמיד אל-ביתו.
28. ויהי מאחרי-כן כאשר ידע יָהוּשֻׁעַ כי עתה-זה כלה הכל למען ימלא הכתוב כלו אמר צמאתי.
29. ושם-כלי מלא חמץ ויטבלו ספוג בחמץ וישימהו על-אזוב ויקריבהו אל-פיו.
30. ויקח יָהוּשֻׁעַ את-החמץ ויאמר כלה ויט את-ראשו ויפקד את-רוחו.
31. ולמען לא תשארנה הגויות על-הצלב ביום השבת כי-ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן-פילטוס לשבר את-שוקיהם ולהוריד אתם.
32. ויבאו אנשי הצבא וישברו את-שוקי הראשון והשני הנצלבים עמו.
33. ויבא אֶל-יָהוּשֻׁעַ ובראתם כי-כבר מת לא שברו את-שוקיו.
34. אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את-צדו וכרגע יצא דם ומים.
35. והראה זאת העיד ועדותו נאמנה והוא יודע כי האמת יגיד למען גם-אתם תאמינו.
36. כי כל-זאת היתה למלאת הכתוב ועצם לא-תשברו בו.
37. ועוד כתוב אחר אמר והביטו אליו את אשר דקרו.
38. ויהי אחרי-כן בא יָהוּה-סַף הרמתי והוא תלמיד יָהוּשֻׁעַ אך-בסתר מפני היהודים וישאל מאת פילטוס אשר יתנהו לשאת את-גופת יָהוּשֻׁעַ וינח לו פילטוס ויבא וישא את-גופת יָהוּשֻׁעַ.
39. ויבא גם-נקדימון אשר בא-לפנים בלילה אֶל-יָהוּשֻׁעַ ויבא ערוב מר-ואהלות כמאה ליטרין.
40. ויקחו את-גופת יָהוּשֻׁעַ ויחתלוה בתכריכין עם-הבשמים כאשר נהגים היהודים לקבר את-מתיהם.
41. ובמקום אשר נצלב-שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא-הושם בו איש עד-עתה.
42. שם שמו אֶת-יָהוּשֻׁעַ כי-ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב.

    יָהוּה-חָנַם - פרק כ
1. ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מָרוֹעֶם המגדלית אל-הקבר ותרא את-האבן מוסרה מעל הקבר.
2. ותרץ אתבא אל-שַׁמִיאוּל כפוס ואל-התלמיד האחר אשר חשק-בו יָהוּשֻׁעַ ותאמר אליהם הנה נשאו את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מקברו ולא ידענו איפה הניחהו.
3. ויצא כפוס והתלמיד האחר וילכו אל-הקבר.
4. וירוצו שניהם יחדו וימהר התלמיד האחר לרוץ ויעבר את-פטרוס ויבא ראשונה אל-הקבר.
5. וישקף אל-תוכו וירא את-התכריכין מנחים אך לא-בא פנימה.
6. ויבא שַׁמִיאוּל כפוס אחריו והוא נכנס אל-הקבר וירא את-התכריכין מנחים.
7. והסודר אשר היתה על-ראשו איננה מנחת אצל התכריכין כי אם-מקפלת לבדה במקומה.
8. ויבא שמה גם-התלמיד האחר אשר-בא ראשונה אל-הקבר וירא ויאמן.
9. כי לא-הבינו עד-עתה את-הכתוב אשר קום יקום מעם המתים.
10. וישובו התלמידים וילכו אל-ביתם.
11. ומָרוֹעֶם עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויה בבכותה ותשקף אל-תוך הקבר.
12. ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר-שמו שם את-גופת יָהוּשֻׁעַ אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו.
13. ויאמרו אליה אשה למה תבכי? ותאמר אליהם כי נשאו מזה את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ולא ידעתי איפה הניחהו.
14. ויהי בדברה זאת ותפן אחריה ותרא אֶת-יָהוּשֻׁעַ עמד ולא ידעה כי הוא יָהוּשֻׁעַ.
15. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ אשה למה תבכי? את-מי תבקשי? והיא חשבה כי-הוא שמר הגן ותאמר אליו מאור אם-אתה נשאת אתו מזה הגידה-נא לי איפה הנחתו ולקחתיו משם.
16. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ מָרוֹעֶם ותפן ותאמר אליו רוֹעֶבוֹהִי הוא מורה.
17. ויאמר אליה יָהוּשֻׁעַ אל-תגעי בי כי עוד לא עליתי אֶל-יָהוּה אָבִי אך לכי-נא אל-אחי ואמרי אליהם אני עלה אֶל-יָהוּה אָבִי ואביכם וְאֶל-יָהוּה אוּל וֵ-יָהוּה אוּלהֵיכֶם.
18. ותבא מָרוֹעֶם המגדלית ותספר אל-התלמידים כי-ראתה את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכזאת דבר אליה.
19. ויהי לעת-ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר-נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא יָהוּשֻׁעַ ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שֻׁעַ-אוֹלֵם לכם.
20. ובדברו זאת הראה אתם את-ידיו ואת-צדו וישמחו התלמידים בראותם את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
21. ויסף יָהוּשֻׁעַ לדבר אליהם שֻׁעַ-אוֹלֵם לכם כאשר שלח אתי יָהוּה אֲבִי כן אנכי שלח אתכם.
22. ויהי בדברי זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
23. והיה כל-אשר תסלחו את-חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו.
24. ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא-היה בתוכם כבוא יָהוּשֻׁעַ.
25. ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויאמר אליהם אם-לא אראה בידיו את-רשם המסמרות ואשים את-אצבעי במקום המסמרות ואשים את-ידי בצדו לא אאמין.
26. ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית פנימה ותומא עמהם ויבא יָהוּשֻׁעַ והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שֻׁעַ-אוֹלֵם לכם.
27. ואחר אמר אל-תומא שלח אצבעך הנה וראה את-ידי ושלח את-ידך הנה ושים בצדי ואל-תהי חסר אמונה כי אם-מאמין.
28. ויען תומא ויאמר אליו מולכיאולי וֵיָהוּה אוּלהִים.
29. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ יען ראית אתי האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים.
30. והנה גם-אתות אחרים רבים עשה יָהוּשֻׁעַ לעיני תלמידיו אשר לא-נכתבו בספר הזה.
31. אך-אלה נכתבו למען תאמינו כי יָהוּשֻׁעַ הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֶּן-יָהוּה אוּל ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו.

    יָהוּה-חָנַם - פרק כא
1. ויהי אחרי-כן ויסף יָהוּשֻׁעַ הגלות אל-תלמידיו על-ים טיבריה וכה נגלה אליהם.
2. שַׁמִיאוּל כפוס ותומא הנקרא דידומוס ונָחַנְאֻל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו.
3. ויאמר אליהם שַׁמִיאוּל כפוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם-אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל-האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה.
4. הבקר אור וְיָהוּשֻׁעַ עמד על-שפת הים ולא ידעו התלמידים כי יָהוּשֻׁעַ הוא.
5. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ בני היש-לכם אכל מאומה? ויענו אתו אין.
6. ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא-יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים.
7. ויאמר התלמיד ההוא אשר יָהוּשֻׁעַ אהבו אל-כפוס זה הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויהי כשמע שַׁמִיאוּל כפוס כי הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויחגר את-מעילו כי עירום היה ויתנפל אל-הים.
8. והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן-היבשה כי אם-כמאתים אמה וימשכו את-המכמרת עם-הדגים.
9. ויהי כצאתם אל-היבשה ויראו-שם גחלי-אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל.
10. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ הביאו הלם מן-הדגים אשר אחזתם עתה.
11. ויעל שַׁמִיאוּל כפוס וימשך את-המכמרת אל-היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף-כי רבים היו.
12. ויאמר אליהם יָהוּשֻׁעַ באו ברו-לחם ואין גם-אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה? כי ידעו אשר הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
13. ויבא יָהוּשֻׁעַ ויקח את-הלחם ויתן להם וגם את-הדגים.
14. וזאת היא הפעם השלישית אשר-נגלה יָהוּשֻׁעַ אל-תלמידיו אחרי קומו מעם המתים.
15. ויהי אחרי אכלם אמר יָהוּשֻׁעַ אל-שַׁמִיאוּל כפוס שַׁמִיאוּל בן-יָהוּנַה התאהב אתי יותר מאלה? ויאמר אליו כן מולכיאול אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו רעה את-טלאי.
16. ויאמר אליו עוד הפעם שַׁמִיאוּל בן-יָהוּנַה התאהב אתי? ויאמר אליו כן מולכיאול אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו נהג את-צאני.
17. ויאמר אליו פעם שלישית שַׁמִיאוּל בן-יָהוּנַה התאהב אתי? ויתעצב כפוס על כי-אמר אליו בשלישית התאהב אתי? ויאמר אליו מולכיאול את-כל אתה יודע וידעת כי אהבתיך ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ רעה את-צאני.
18. אַמנָה אַמנָה אני אמר לך בהיתך צעיר לימים אתה חגרת את-עצמך ותלך אל-אשר חפצת והיה כאשר תזקן ופרשת כפיך ואחר יחגרך ונשאך אל-אשר לא תחפץ.
19. וכל-זאת דבר לרמז על-המיתה אשר יכבד-בה אֶת-יָהוּה אוּל ויהי ככלותו לדבר ויאמר אליו לך אחרי.
20. ויפן כפוס וירא את-התלמיד אשר יָהוּשֻׁעַ אהבו הלך אחריהם הוא הנפל על-לבו בעת הסעודה וגם-שאל מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מי הוא-זה אשר ימסרך?
21. ויהי בראות אתו כפוס ויאמר אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וזה מה-הוא?
22. ויאמר אליו יָהוּשֻׁעַ אם-חפצי כי ישאר עד-באי מה-לך ולזאת? אתה לך אחרי.
23. על-כן יצא הדבר הזה בין האחים כי-התלמיד ההוא לא ימות וְיָהוּשֻׁעַ לא אמר-לו כי לא-ימות אך אמר אם-חפצי כי-ישאר עד-באי מה-זה לך.
24. זה הוא התלמיד המעיד על-אלה ואשר כתב כל-זאת וידענו כי עדותו נאמנה.
25. ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה יָהוּשֻׁעַ ואם-יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם-העולם כלו לא יכיל את-הספרים אשר יכתבו אַמנָה.


מעשי השליחים

    מעשי השליחים - פרק א
1. הן המאמר הראשון תאופילוס עשיתיהו על-כל אשר החל יָהוּשֻׁעַ לעשות וללמד.
2. עד-היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ את-השליחים אשר-בחר בהם.
3. ואשר גם-התיצב להם חי אחרי ענותו באתות רבות בהראותו אליהם ארבעים יום וידבר על-מלכות יָהוּה אוּל.
4. ובאכלו לחם עמהם צוה אתם לבלתי סור מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כי אם-להוחיל להבטחב יָהוּה אֲבִי אשר שמעתם ממני.
5. כי-יָהוּה-חָנַם הטביל במים ואתם תטבלו ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ בקרוב אחרי הימים האלה.
6. ויהי כאשר נאספו יחדו וישאלהו לאמר מולכיאולנו המשיב אתה בעת הזאת את-המלוכה ליָשׁוֹראֻל?
7. ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר יעד יָהוּה אֲבִי בשלטנו.
8. אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ והייתם עדי ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ובכל-יהודה ובשמרון ועד-קצה הארץ.
9. ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם.
10. ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם.
11. ויאמרו אתם אנשי הגליל מה-תעמדו פה ועיניכם השמימה? יָהוּשֻׁעַ זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה.
12. ויפנו וילכו ירושלימה מן-ההר הנקרא הר הזיתים והוא קרוב ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם דרך תחום שבת.
13. ויבאו העירה ויעלו אל-העליה אשר היו ישבים בה כפוס ויָהוּה-כַף ויָהוּה-חָנַם ואנדרי פילפוס ותומא בר-תלמי ומתי יָהוּה-כַף בן-חלפי ושַׁמִיאוּל הקנא ויהודה בן-יָהוּה-כַף .
14. כל-אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומָרוֹעֶם אם יָהוּשֻׁעַ וגם-אחיו.
15. ובימים האלה קם כפוס בתוך התלמידים ומספר שמות הנקהלים יחד כמאה ועשרים ויאמר.
16. אנשים אחים מן-הצרך היה כי ימלא הכתוב ההוא אשר דבר מקדם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ בפי דַּוּד על-יהודה אשר היה מוליך את-תפשי יָהוּשֻׁעַ.
17. כי-היה נמנה אתנו וזכה בגורל השרות הזה.
18. והנה הוא קנה-לו שדה במחיר הרשעה ויפל על-פניו ארצה ויבקע בתוך וישפכו כל-מעיו.
19. וגם-נודעה זאת לכל-ישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויקרא בשפתם לשדה ההוא חקל דמא הוא שדה הדם.
20. כי כתוב בספר תהלים תהי-טירתו נשמה ואל-יהי בה ישב ופקדתו יקח אחר.
21. ועל-כן מן-הצרך כי מן-האנשים האלה אשר התהלכו אתנו כל-ימי היות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ יוצא ובא לפנינו.
22. החל מטבילת יָהוּה-חָנַם עד-יום הלקחו מאתנו כי אחד מהם יהיה לעד עמנו על-קומו מן-המתים.
23. ויעמידו שנים את-יָהוּה-סַף הנקרא בר-שבא והוא מכנה יוסטוס ואת מתיה.
24. ויתפללו ויאמרו אתה מולכיאולנו היודע כל-הלבבות הראה-נא מן-השנים האלה את-האחד אשר-בחרת בו.
25. לקחת את-גורל השרות הזה והשליחות אשר סר ממנה יהודה להלך אל-מקומו.
26. ויפילו גורלות ויפל הגורל על-מתיה ויספח אל-עשתי עשר השליחים.

    מעשי השליחים - פרק ב
1. וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד.
2. ויהי פתאם קול רעש מן-השמים כקול רוח סערה וימלא את-כל-הבית אשר ישבו בו.
3. ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל-אחד מהם.
4. וימלאו לכם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ להטיף.
5. וביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם שכנו יהודים אנשי חסד מכל-גוי וגוי אשר תחת השמים.
6. ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם-רב ויהיו נבכים כי-איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו.
7. וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל-רעהו הנה כל-אלה המדברים הלא גלילים המה?
8. ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת-ארץ מולדתנו?
9. פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא.
10. פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על-יד קוריני והבאים מרומי גם-יהודים גם-גרים.
11. כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות יָהוּה אוּל.
12. וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל-אחיו מה-תהיה זאת?
13. ואחרים לעגו וימארו כי-מלאי עסיס המה.
14. אז יעמד כפוס ועשתי העשר עמו וישא את-קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל-דברי.
15. כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה.
16. אבל זה הוא האמור על-ידי יואל הנביא.
17. והיה באחרית הימים נאם יָהוּה אוּל אשפך את-רוחי על-כל-בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון.
18. וגם על-עבדי ועל-שפחותי בימים ההמה אשפך את-רוחי ונבאו.
19. ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן.
20. השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הגדול והנורא.
21. והיה כל אשר-יקרא בְהוֹל-שֻּׁאַם יָהוּה אוּלהִים ימלט.
22. אנשי יָשׁוֹראֻל שמעו הדברים האלה יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי האיש אשר נאמן לכם מאת יָהוּה אוּל בגבורות ובמופתים ובאתות אשר יָהוּה אוּל עשה על-ידו בתוככם כאשר ידעתם גם-אתם.
23. אתו הנמסר על-פי עצת יָהוּה אוּל הנחרצה וידיעתו מקדם לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו.
24. וְ-יָהוּה אוּל הקימו מן-המתים בהתיר את-חבלי המות באשר נמנע מן-המות לעצר אתו.
25. כי-דַּוּד אמר עליו שויתי מולכיאול לנגדי תמיד כי מימיני בל-אמוט.
26. לכן שמח לבי ויגל כבודי אף-בשרי ישכן לבטח.
27. כי לא-תעזב נפשי לשאול לא-תתן חסידך לראות שחת.
28. תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את-פניך.
29. אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על-דַּוּד אֲבִיהֻל אשר גם-מת גם-נקבר וקבורתו אתנו היא עד-חיום הזה.
30. והוא בהיותו נביא ומדעתו את-השבועה אשר נשבע לו יָהוּה אוּל להקים אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על-כסאו.
31. לכן בחזותו מראש דבר על-תקומת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי לא-נעזבה נפשו לשאול וגם-בשרו לא-ראה שחת.
32. אֶת-יָהוּשֻׁעַ זה הקים יָהוּה אוּל מן-המתים ואנחנו כלנו עדיו.
33. ועתה אחרי הנשאו בימין יָהוּה אוּל לקח מאת יָהוּה אֲבִיהוֹל את-הבטחת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וישפך את-אשר אתם ראים ושמעים.
34. כי דַּוּד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נְאֻם-יָהוּה אוּל לאוֹדמוֹראֻלי שב לימיני.
35. עד-אשית איביך הדם לרגליך.
36. לכן ידע-נא בית יָשׁוֹראֻל כלו כי למולכיאול וּלְהוֹל-מֶהוּשְׁחַי שמו יָהוּה אוּל אֶת-יָהוּשֻׁעַ זה אשר צלבתם.
37. ויהי כשמעם התעצבו אל-לבם ויאמרו אל-כפוס ואל-שאר השליחים אנשים אחים מה עילנו לעשות?
38. ויאמר כפוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל-איש מכם על-שם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לסליחת חטאיכם וקבלתם את-מתנת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
39. כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל-אשר קרא יָהוּה אוּלנוּ.
40. ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה.
41. ויקבלו את-דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש.
42. ויהיו שקדים על-תורת השליחים ועל-ההתחברות ועל-בציעת הלחם ועל-התפלה.
43. ותפל אימה על-כל-נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על-ידי השליחים ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
44. וכל-המאמינים התאחדו יחד ויהי-להם הכל בשתפות.
45. ואת-אחזתם ואת-רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו.
46. ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את-הלחם בבית בבית.
47. ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו אֶת-יָהוּה אוּל וימצאו חן בעיני כל-העם ומולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוסיף יום יום על-העדה את-הנושעים.

    מעשי השליחים - פרק ג
1. וכפוס ויָהוּה-חָנַם עלים יחדו אל-המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית.
2. ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש.
3. ויהי כראתו את-כפוס ואת-יָהוּה-חָנַם באים אל-המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה.
4. ויסתכל-בו כפוס וגם-יָהוּה-חָנַם ויאמר אליו הביטה אלינו.
5. וישם פניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר.
6. ויאמר כפוס כסף וזהב אין-לי אבל את אשר בידי אתננו לך בְּשֵׁם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הַנוּדצוֹרוֹתִי קום התהלך.
7. ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו פתאם רגליו וקרסליו.
8. ויקפץ ויתהלך ויבא אתם אל-המקדש מתהלך ומרקד ומשבח אֶת-יָהוּה אוּל.
9. ויראהו כל-העם מתהלך ומשבח אֶת-יָהוּה אוּל.
10. ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ושממון על-הנעשה לו.
11. ויהי הוא מחזיק בכפוס וביָהוּה-חָנַם וירץ אליהם כל-העם אל-האולם הנקרא אולם של-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה וישתוממו.
12. וירא כפוס ויען ויאמר אל-העם אנשי יָשׁוֹראֻל מה אתם תמהים על-זאת? ומה-תסתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחסידותנו שמנו את-זה מתהלך?
13. יָהוּה אוּל אברהם יָהוּה אוּל יָהוּצחָק וֵ-יָהוּה אוּל יָהוּה-כַף יָהוּה אוּל אבותינו הוא פאר את-עבדו יָהוּשֻׁעַ אשר אתם מסרתם אותו וכחשתם בו בפני פילטוס כשהיה דן לפטרו.
14. אבל אתם כחשתם בקדוש ובצדיק ובקשתם כי-יחן לכם איש רצח.
15. ואת-שר החיים הרגתם אשר יָהוּה אוּל הקימו מן-המתים ואנחנו עדיו.
16. ולמען אמונת שמו חזק שמו את-האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על-ידו היא העלתה-לו את-הארכה הזאת לעיני כלכם.
17. ועתה אחי ידע אני כי בבלי-דעת עשיתם גם-אתם גם-ראשיכם.
18. וְ-יָהוּה אוּל ככה מלא את אשר-הגיד מקדם בפי כל-נביאיו כי יענה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
19. לכן הנחמו ושובו וימחו חטאיכם.
20. למען אשר-יבאו ימי רוחה מלפני מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ וישלח את-אשר בשרו לכם מקדם אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. אשר צריך כי יקבלהו השמים עד-ימי שוב כל-הדברים לתקונם אשר דבר עליהם יָהוּה אוּל בפי-נביאיו הקדושים מימי עולם.
22. הן משה אמר אל-אבותינו נביא יקים לכם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ יָהוּה אוּלהִים מקרב אחיכם כמני אליו תשַׁמִיאוּל ככל אשר ידבר אליכם.
23. והיה כל-הנפש אשר לא תשמע על-הנביא ההוא ונכרתה מעמיה.
24. וגם כל-הנביאים משמואל ואשר נבאו אחריו כלם הגידו מראש את-הימים האלה.
25. אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת יָהוּה אוּל עם-אבותינו באמרו אל-אברהם ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה.
26. לכם בראשונה העמיד יָהוּה אוּל את-עבדו יָהוּשֻׁעַ וישלחהו לברך אתכם בשובכם כל-איש מרע בעלליכם.

    מעשי השליחים - פרק ד
1. ויהי בדברם אל-העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית-המקדש והצדוקים.
2. כי-חרה להם על-אשר למדו את-העם והגידו בְּיָהוּשֻׁעַ את-תחית המתים וישלחו בהם את-ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי-כבר בא הערב.
4. ורבים מהשמעים את-הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים.
5. ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וספוריהם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
6. וחנן הכהן הגדול וקיפה ויָהוּה-חָנַם ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול.
7. ויעמידו אתם בתוך וישאלום בא-זה כח ובאי-זה שם עשיתם זאת?
8. וימלא כפוס רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני יָשׁוֹראֻל.
9. אם-אנחנו נחקרים היום על-הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע.
10. יודע לכלכם ולכל-עם יָשׁוֹראֻל כי-בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הַנוּדצוֹרוֹתִי אשר צלבתם אותו ואשר יָהוּה אוּל הקימו מן-המתים כי-בשמו עמד זה לפניכם בריא.
11. והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה.
12. ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר-בו נושע.
13. ויהי כאשר ראו את-בטחון לב של-כפוס ויָהוּה-חָנַם והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עִם-יָהוּשֻׁעַ.
14. ובראותם את-האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר.
15. ויצוו אתם לצאת חוצה מן-הסנהדרין ויתיעצו יחדו.
16. ויאמרו מה-נעשה לאנשים האלה? הנה אות גלוי נעשה על-ידיהם וגם-מפרסם לכל-ישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ולא נוכל לכחש בו.
17. אך למען לא-ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל-אדם בְהוֹל-שֻׁאַם הזה.
18. ויקראו אתם ויצוום אשר לא-ידברו דבר ולא ילמדו בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ.
19. ויענו כפוס ויָהוּה-חָנַם ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני יָהוּה אוּל שמע לכם יתר משמע לֵיָהוּה אוּל שפטו אתם.
20. כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו.
21. ויוסיפו לגער-בם ויפטרו אתם באשר לא-מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים אֶת-יָהוּה אוּל על-הנעשה.
22. כי בן-ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה-עמו אות הרפואה הזאת.
23. ואחרי הפטרם באו אל-אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים.
24. ויהי כאשר שמעו את-זאת וישאו את-קולם בלב אחד לֵיָהוּה אוּל ויאמרו מולכיאול אתה יָהוּה אוּל העשה את-השמים ואת-הארץ ואת-הים ואת-כל-אשר-בם.
25. אשר אמרת בהרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ בפי עבדך דַּוּד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק?
26. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד עַל-יָהוּה אוּל עַל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
27. כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם-הגוים ולאמי יָשׁוֹראֻל עַל-יָהוּשֻׁעַ עבדך הקדוש אשר משחת.
28. לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות.
29. ועתה מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ראה את-גערתם ותן לעבדיך לדבר את-דברך בכל-בטחון לבם.
30. בנטתך את-ידך למרפה ולתת אתות ומופתים בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ עבדך הקדוש.
31. ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וידברו את-דבר יָהוּה אוּל בבטחון לבב.
32. ואוֹהוֹליָה המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת אין איש מהם אומר על-אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות.
33. ובגבורה גדולה יעידו השליחים על-תקומת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וחסד גדול נמשך לכלם.
34. כי לא-היה בהם חסר דבר כי כל-בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את-כסף מחירם.
35. וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל-איש ואיש די מחסרו.
36. ויוסף אשר כנוהו השליחים בְהוֹל-שֻׁאַם בר-נבא פרושו בן-הנחמה איש לוי אשר נולך בארץ כתים.
37. גם-לו היה שדה וימכרהו ויבא את-הכסף וישימהו לרגלי השליחים.

    מעשי השליחים - פרק ה
1. ואיש אחד ושמו חנניה עם-אשתו שפירה מכר את-אחזתו.
2. ויקח מן-המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם-היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים.
3. ויאמר כפוס חנניה למה זה מלא השטן את-לבבך לשקר ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ולהסתיר ממחיר השדה?
4. הלא שלך? היה טרם המכרו וגם-אחרי נמכר היה בידך? ולמה שמת על-לבבך? הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אִם-בֵּיָהוּה אוּל.
5. וכשמע חנניה את-הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל-השמעים.
6. ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו.
7. ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה.
8. ויען כפוס ויאמר אליה אמרי-לי הבמחיר הזה מכרתם את-השדה? ותאמר כן במחיר הזה.
9. ויאמר כפוס אליה למה-זה נועדתם לנסות אֶת-רוּחַ-יָהוּה אוּל? הנה בפתח רגלי המקברים את-אישך ונשאו אתך החוצה.
10. ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה.
11. ותהי יראה גדולה על כל-האוֹהוֹליָה ועל כל-השמעים את-אלה.
12. ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על-ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של-שׁוּעַ-אוֹלמוֹה.
13. ומן-האחרים אין איש אשר מלאו לבו לחלות עליהם אך-הוקיר אתם העם.
14. אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אנשים ונשים הרבה מאד.
15. עד כי-נשאו את-החולים אל-הרחבות וישימום על-מטות ומשכבות למען אשר ילך כפוס ונפל אך-צלו על-אחד מהם.
16. וגם-המון-עם הערים אשר מסביב נקבצו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם מביאים את-החולים ואת-הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם.
17. ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאד.
18. וישלחו-יד בשליחים ויתנום במשמר העיר.
19. ויהי בלילה ויפתח מלאך יָהוּה אוּל את-דלתי בית-הכלא ויוציאם לאמר.
20. לכו והתיצבו במקדש ודברו אל-העם את-כל-דברי החיים האלה.
21. והם כשמעם את-זאת באו אל-המקדש בהית הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל-הסנהדרין ואל-כל-זקני בני יָשׁוֹראֻל וישלחו אל-בית האסורים להביא אתם.
22. וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר.
23. את-בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על-הדלתות וכאשר פתחנו לא-נמצא בו אדם.
24. ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את-הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה.
25. ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את-העם.
26. וילך שמה הנגיד עם-משרתיו ויקחם אך-לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו.
27. ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר.
28. הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בְהוֹל-שֻׁאַם? הזה והנה מלאתם את-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם תורתכם ותחפצו להביא עלינו את-דמי האיש הזה.
29. ויען כפוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול יָהוּה אוּל מהקשיב בקול בני אדם.
30. יָהוּה אוּל אבותינו הקים אֶת-יָהוּשֻׁעַ אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על-העץ.
31. את-זה נשא יָהוּה אוּל בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה ליָשׁוֹראֻל וסליחת החטאים.
32. ואנחנו עדיו על-אלה וגם-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ אשר נתן אותו יָהוּה אוּל לשמעים בקולו.
33. ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם.
34. ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן-הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל-העם ויצו להוציא את-השליחים החוצה לזמן מעט.
35. ויאמר אליהם אנשי יָשׁוֹראֻל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה-שאתם עשים להם.
36. כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את-נפשו כאחד הגדולים וידבקו-בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר-שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין.
37. ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי הספר ויסת אחריו עם רב וגם-הוא נהרג וכל אשר-שמעו אליו נפצו.
38. ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן-האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם-מאת אדם היא תפר.
39. ואם-מאת יָהוּה אוּל היא לא תוכלו להפר אתה פן-תמצאו נלחמים אֶת-יָהוּה אוּל.
40. וישמעו אליו ויקראו את-השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויפטרו אותם.
41. ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על-כי זכו לשאת על-שמו כלמה.
42. וכל-היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את-בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    מעשי השליחים - פרק ו
1. בימים ההם כאשר רבו התלמידים היתה תלונת היונים על-העבריים על-אשר העלימו עיניהם מאלמנותיהם לבלתי-תת להן יום יום את-ארוחתן.
2. ויקראו שנים העשר את-המון התלמידים ויאמר לא-נאוה לנו כי נעזב את-דבר יָהוּה אוּל ונשמש את-השלחנות.
3. לכן אחי ברו-לכם שבעה אנשים מקרבכם אשר שם טוב להם ומלאים רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וחכמה ונפקידם על-הענין הזה.
4. ואנחנו נשקד על-התפלה ועל-שמוש הדבר.
5. וייטב הדבר לני כל-ההמון ויבחרו את-אסטפנוס איש מלא אמונה ורוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ואת-פילפוס ואת-פרוכורוס ואת-ניקנור ואת-טימון ואת-פרמנס ואת-ניקלס גר אנטיוכיא.
6. את-אלה העמידו לפני השליחים ויתפללו ויסמכו את-ידיהם עליהם.
7. ויהי דבר יָהוּה אוּל הולך וגדל וירב מספר התלמידים ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם עד-מאד וגם-המון רב מן-הכהנים נכנעו אל-האמונה.
8. ואסטפנוס מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומופתים גדולים בקרב העם.
9. ויקומו אנשים מבית-הכנסת הנקרא על-שם הליברטינים ושל-קורינים ואלכסנדריים ומן-בני קיליקיא ואסיא ויתוכחו עם-אסטפנוס.
10. ולא יכלו עמד לנגד החכמה והרוח אשר-דבר בו.
11. ויסיתו בו אנשים אמרים שמענו אתו מדבר גדופים במשה וּבֵיָהוּה אוּל.
12. ויעוררו את-העם ואת-הזקנים והסופרים ויקומו עליו ויחטפהו ויביאהו לפני הסנהדרין.
13. ויעמדיו עדי שקר אשר אמרו האיש השה איננו חדל מהטיח דברים נגד מקום הקדש הזה ונגד התורה.
14. כי שמענהו אמר זה יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי יתץ את-המקום הזה וישנה את-החקים אשר מסר-לנו משה.
15. ויסתכלו בו כל-הישבים בסנהדרין ויראו את-פניו כפני מלאך יָהוּה אוּל.

    מעשי השליחים - פרק ז
1. ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו?
2. ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו יָהוּה אוּל הכבוד נראה אל-אברהם אֲבִיהֻל בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן.
3. ויאמר אליו לך-לך מארצך וממולדתך ובא אל-הארץ אשר אראך.
4. ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל-הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה.
5. ולא-נתן לו נחלה בה אף-לא מדרך כף-רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא-היה-לו בן.
6. ויאמר לו יָהוּה אוּל כי-גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה.
7. וגם את-הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר יָהוּה אוּל ואחרי-כן יצאו ויעבדוני במקום הזה.
8. ויתן-לו את-ברית המילה ובכן הוליד את-יָהוּצחָק וימל ויָהוּה-כַף הוליד את-שנים עשר האבות.
9. ויקנאו האבות ביָהוּה-סַף וימכרו אותו מצרימה וֵ-יָהוּה אוּל היה עמו.
10. ויצילהו מכל-צרותיו ויתן-לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על-מצרים ועל כל-ביתו.
11. ויהי רעב על-כל-ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא-מצאו אכל.
12. וישמע יָהוּה-כַף כי יש-שבר במצרים וישלח-שמה את-אבותינו בפעם הראשונה.
13. ובפעם השנית התודע יָהוּה-סַף אל-אחיו ומולדת יָהוּה-סַף נגלתה לפרעה.
14. וישלח יָהוּה-סַף ויקרא ליָהוּה-כַף אביו ולכל-משפחתו בשבעים וחמש נפש.
15. וירד יָהוּה-כַף מצרימה וימת הוא ואבותינו.
16. ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני-חמור אבי שכם.
17. ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע יָהוּה אוּל לאברהם ויגדל העם וירב במצרים.
18. עד כי-קם מלך אשר לא-ידע את-יָהוּה-סַף .
19. וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את-עלליהם אל-פני השדה לבלתי החיותם.
20. בעת ההיא נולד משה ויהי-טוב לֵיָהוּה אוּל ויהי אַמנָה בבית אביו שלשה ירחים.
21. וכאשר השלך אספה אתו בת-פרעה ותגדלהו לה לבן.
22. וילמד משה בכל-חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים.
23. ובמלאת-לו ארבעים שנה עלה על-לבו לפקד את-אחיו בני יָשׁוֹראֻל.
24. וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את-המצרי.
25. ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על-ידו יתן יָהוּה אוּל להם תשועה והם לא הבינו.
26. ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שֻׁעַ-אוֹלֵם ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את-אחיו?
27. והעשק את-רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו?
28. הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את-המצרי?
29. ויברח משה על-הדבר הזה ויהי-גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים.
30. ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יָהוּה אוּל במדבר הר סיני בלבת-אש מתוך הסנה.
31. וירא משה ויתמה על-המראה ובסורו לראות ויהי-קול יָהוּה אוּל אליו.
32. אנכי יָהוּה אוּל אבותיך יָהוּה אוּל אברהם יָהוּה אוּל יָהוּצחָק וֵ-יָהוּה אוּל יָהוּה-כַף ויחרד משה ויירא מהביט.
33. ויאמר אליו יָהוּה אוּל של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת-קדש הוא.
34. ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים ואת-נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה.
35. הוא משה אשר כחשו-בו לאמר מי שמך לשר ושפט? אתו שלח יָהוּה אוּל לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה.
36. והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים-סוף ובמדבר ארבעים שנה.
37. הוא משה אשר אמר על-בני יָשׁוֹראֻל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יָהוּה אוּלהִים אליו תשַׁמִיאוּל.
38. הוא אשר היה באוֹהוֹליָה במדבר עם-המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם-אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו.
39. הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם-מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה.
40. ויאמר אל-אהרן עשה-לנו יָהוּה אוּל אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה-היה לו.
41. ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם.
42. ויפן מהם יָהוּה אוּל ויתנם לעבד את-צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר ארבעים שנה בית יָשׁוֹראֻל?
43. ונשאתם את סכת מלכם ואת-כוכת יָהוּה אוּלהִים רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל.
44. משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל-משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה.
45. ואבותינו לקחהו וגם-הביאהו אתם הם וְיָהוּשֻׁעַ ברשתם את-ארצות הגוים אשר גרש אתם יָהוּה אוּל מפני אבותינו עד-ימי דַּוּד.
46. והוא מצא חן בעיני יָהוּה אוּל וישאל למצא משכנות לֵיָהוּה אוּל יָהוּה-כַף .
47. ושׁוּעַ-אוֹלמוֹה בנה-לו בית.
48. אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא.
49. השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי-זה בית אשר תבנו-לי? אמר יָהוּה אוּל ואי-זה מקום מנוחתי?
50. הלא את-כל-אלה ידי-עשתה?
51. קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כאבותיכם גם-אתם.
52. מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם? אף-המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו.
53. אתם אשר קבלתם את-התורה על-ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה.
54. ויהי כשמעם את-אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם.
55. והוא מלא רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויבט השמימה וירא את-כבוד יָהוּה אוּל וְאֶת-יָהוּשֻׁעַ נצב לימין יָהוּה אוּל.
56. ויאמר הנני ראה את-השמים נפתחים ואת בן-האדם נצב לימין יָהוּה אוּל.
57. ויצעקו בקול גדול ויאטמו את-אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד.
58. וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את-בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול.
59. ויסקלו את-אסטפנוס והוא משוע ואמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ קבל את-רוחי.
60. ויכרע על-ברכיו ויצעק בקול גדול מולכיאול אל-תשמר להם את-החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן.

    מעשי השליחים - פרק ח
1. ושאול גם-הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על-האוֹהוֹליָה אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן-השליחים.
2. וישאו אנשים חסידים את-אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול.
3. ושאול החריב את-האוֹהוֹליָה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא.
4. והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את-הדבר.
5. ופילפוס ירד אל-עיר שמרון ויכרז להם אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. ויקשב המון העם בלב אחד על-אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את-האתות אשר עשה.
7. כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו.
8. ותהי שמחה גדולה ביר ההיא.
9. ואיש אחד ושמו שַׁמִיאוּל היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את-עם שמרון באמרו על-נפשו כי-גדול הוא.
10. ויקשיבו אליו מקטנם ועד-גדולם לאמר זה הוא גבורת יָהוּה אוּל הגדולה.
11. ויקשיבו אליו על-היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים.
12. ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את-מלכות יָהוּה אוּל ואת-שם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויטבלו אנשים ונשים.
13. ויאמן שַׁמִיאוּל גם-הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את-האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם.
14. וישמעו השליחים אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כי-קבלה שמרון את-דבר יָהוּה אוּל וישלחו אליהם את-כפוס ואת-יָהוּה-חָנַם .
15. וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
16. כי הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לא-צלחה עד-עתה על-אחד מהם והם רק-נטבלים בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
17. ויסמכו את-ידיהם עליהם ויקבלו את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
18. ויהי בראות שַׁמִיאוּל כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויבא לפניהם כסף.
19. ויאמר תנו-נא גם-לי את-היכלת הזאת אשר-יקבל את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כל אשר-אשים עליו את-ידי.
20. ויאמר אליו כפוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את-מתת יָהוּה אוּל.
21. אין-לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני יָהוּה אוּל.
22. ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אֶל-יָהוּה אוּל אולי תסלח לך מזמת לבבך.
23. כי-ראה אנכי כי-באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע.
24. ויען שַׁמִיאוּל ויאמר העתירו אתם בעדי אֶל-יָהוּה אוּל לבלתי-בוא אלי דבר מכל אשר אמריתם.
25. והמה אחרי אשר-העידו ודברו את-דבר יָהוּה אוּל שבו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויבשרו את-הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים.
26. וידבר מַלְאַךְ-יָהוּה אוּל אל-פילפוס לאמר קום לך הנגבה על-הדרך הירדת מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם עזתה והיא חרבה.
27. ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת-כוש וממנה על-כל-גנזיה אשר עלה על-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם והשתחות.
28. ויהי בשובו והוא ישב על-מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא.
29. ויאמר הרוּחַ אל-פילפוס גשה והלוה על-המרכבה הזאת.
30. וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את-אשר אתה קורא?
31. ויאמר ואיככה אוכל אם-אין איש אשר יורני? ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו.
32. וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא-יפתח פיו.
33. בעצר משפטו לקח ואת-דורו מי ישוחח? כי נגזרו מארץ חייו.
34. ויען הסריס ויאמר אל-פילפוס אשאלה ממך על-מי הנביא מדבר את-זאת? על-נפשו או על-איש אחר?
35. ויפתח פילפוס את-פיו ויחל מן-הכתוב הזה ויבשר אותו אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
36. ויהי בעברם בדרך ויבאו אל-מקום מים ויאמר הסריס הנה-מים מה-ימנעני מהטבל?
37. ויאמר פילפוס אם-מאמין אתה בכל-לבבך מתר-לך ויען ויאמר אני מאמין כי יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי בֶּן-יָהוּה אוּל הוא.
38. ויצו להעמיד את-המרכבה וירדו שניהם אל-תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו.
39. ויהי כי עלו מן-המים וישא רוּחַ-יָהוּה אוּל את-פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי-הלך לדרכו שמח.
40. ופילפוס נמצא באשדַּוּד ויעבר ויבשר בכל-הערים עד-באו לקסרין.

    מעשי השליחים - פרק ט
1. ושאול עודנו יפח זעם ורצח על-תלמידי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויבא אל-הכהן הגדול.
2. וישאל מאתו מכתבים לדמשק אל-בתי הכנסיות למען אשר יאסר את-אשר ימצא בדרך ההיא אנשים או נשים ויביאם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
3. ויהי הוא הלך וקרב לדמשק והנה פתאם נגה עליו מסביב אור מן-השמים.
4. ויפל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול למה תרדפני?
5. ויאמר מי אתה מאור? ויאמר המולכיאול אנכי יָהוּשֻׁעַ אשר אתה רודף קשה לך לבעט בדרבנות.
6. והוא חרד ונבעת ויאמר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מה-תחפץ ואעשה? ויען מולכיאול יָהוּשֻׁעַ קום לך העירה ויאמר לך את-אשר עליך לעשות.
7. והאנשים אשר הלכו אתו עמדו נאלמים כי שמעו את-הקול ואיש לא הביטו.
8. ויקם שאול מן-הארץ ובפתחו את-עיניו לא ראה איש ויחזיקו בידו ויוליכהו לדמשק.
9. ויחשכו עיניו מראות שלשת ימים ולא אכל ולא שתה.
10. ותלמיד אחד היה בדמשק חנניה שמו ויאמר אליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ במחזה חנניה ויאמר הנני מולכיאול.
11. ויאמר אליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ קום לך אל-הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה לאיש טרסי ושמו שאול כי הנה-הוא מתפלל.
12. וירא במחזה והנה-איש ושמו חנניה בא החדרה ושם עליו את-ידו למען ישוב ויראה.
13. ויען חנניה ויאמר מולכיאול שמעתי רבים מספרים על-האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
14. וגם-פה רשיון יש-לו מאת ראשי הכהנים לאסר את-כל-הקראים בשמך.
15. ויאמר אליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ לך כי-כלי חפץ הוא לי לשאת את-שמי לפני גוים ומלכים ולפני בני יָשׁוֹראֻל.
16. כי אני אראהו כמה יש-לו לסבל למען שמי.
17. וילך חנניה ויבא הביתה וישם את-ידיו עליו ויאמר שאול אחי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הנראה אליך בדרך אשר-באת בה שלחני למען תשוב ותראה ותמלא רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
18. וכרגע נפלו מעל עיניו כמו קשקשים וישב פתאם לראות וים ויטבל.
19. ויאכל לחם ויחזק וישב שאול ימים אחדים עם-התלמידים אשר בדמשק.
20. וימהר ויקרא בבתי הכנסיות אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לאמר כי-הוא הוא בֶּן-יָהוּה אוּל.
21. וישתוממו כל-השמעים ויאמרו הלא זה הוא אשר האביד ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם את-קראי השם הזה ולמען זאת בא הנה להביאם אסורים לפני ראשי הכהנים?
22. ושאול היה הולך וחזק ויהם את-היהודים ישבי דמשק בהוכיחו כי-זה הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. ויהי כי-ארכו-לו שם הימים ויועצו היהודים יחדו להמיתו.
24. ויודע לשאול ארבם והמה שמרו את-השערים יומם ולילה למען ימיתהו.
25. ויקחו אתו התלמידים לילה ויורידהו בסל בעד החומה.
26. ויהי כבוא שאול ירושלימה ויבקש להלות אל-התלמידים וייראו כלם מפניו ולא האמינו כי-תלמיד הוא.
27. ויקח אתו בר-נבא ויביאהו אל-השליחים ויספר להם את אשר-ראה בדרך את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכי הוא דבר אליו ואיך בדמשק השמיע בבטחון את-שם יָהוּשֻׁעַ.
28. ויהי אתם יוצא ובא ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
29. ויקרא בבטחון בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וידבר ויתוכח גם עם-היהודים היונים והם זממו להמיתו.
30. וישמעו האחים ויורידו אתו לקסרון וישלחהו אל-טרסוס.
31. ויהי שֻׁעַ-אוֹלֵם לאוֹהוֹליָת בכל-מקמות יהודה והגליל ושמרון ותבנינה ותתהלכנה ביראת מולכיאול ותרבינה בנחמת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
32. ויהי בסבב כפוס בכל-המקמות וירד גם אל-הקדושים אשר ישבו בלד.
33. וימצא-שם איש שמו אניס והוא שכב על-משכבו זה שמנה שנים והוא נכה אברים.
34. ויאמר אליו כפוס אניס רפאך יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי קום הצע-לך אתה ויקם פתאם.
35. ויראו אותו כל-ישבי לד והשרון ויפנו אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
36. ותלמידה ביפו ושמה טביתא תרגומו צביה והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה.
37. ויהי בימים ההם ותחלה ותמת וירחצו אתה וישימוה בעליה.
38. ולד קרובה היא ליפו וישמעו התלמידים כי-כפוס שם וישלחו אליו שני אנשים ויפצרו-בו לבלתי העצל לעבר יָהוּה אוּל.
39. ויקם כפוס וילך אתם ובבאו העלהו אל-העליה ותנשנה אליו כל-האלמנות בוכיות ומראות לו את הכתנת ואת הבגדים אשר עשתה צביה בעודה עמהן.
40. ויוצא כפוס את-כלם החוצה ויכרע על-ברכיו ותפלל ויפן אל-גויתה ויאמר טביתא קומי ותפתח את-עיניה ותרא את-כפוס ותתעודד.
41. וישלח ידו ויקם אתה ויקרא את-הקדושים ואת-האלמנות ויעמד אתה חיה לפניהם.
42. ויודע הדבר בכל-יפו ויאמינו רבים במולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
43. ויואל לשבת ביפו ימים רבים עם-בורסי אחד ושמו שַׁמִיאוּל.

    מעשי השליחים - פרק י
1. ואיש היה בקסרין ושמו קרניליוס שר-מאה מן-הגדוּד הנקרא האיטלקי.
2. והוא חסיד וירא יָהוּה אוּל עם-כל-בני ביתו ועשה צדקות הרבה לעם ומתפלל תמיד לֵיָהוּה אוּל.
3. ומחזה נראה אליו כשעה התשיעית ליום וירא מלאך יָהוּה אוּל בא אליו פנימה ואמר קרניליוס.
4. ויבט אליו ויירא ויאמר מה-זה מולכיאול? ויאמר אליו תפלותיך וצדקותיך עלו לזכרון לפי יָהוּה אוּל.
5. ועתה שלח-לך אנשים אל-יפו והבא אליך את-שַׁמִיאוּל המכנה כפוס .
6. הוא מתגורר עם-בורסי אחד שַׁמִיאוּל שמו אשר ביתו על-יד הים הוא יאמר לך את-אשר עליך לעשות.
7. וילך-לו המלאך הדבר אל-קרניליוס ויקרא אל-שנים מעבדי ביתו ואל-איש מלחמה אחד ירא יָהוּה אוּל מן-העמדים תמיד לפניו לשרתו.
8. ויספר להם את כל-הדברים וישלחם אל-יפו.
9. ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל כפוס על-הגג להתפלל כשעה הששית.
10. והוא רעב ויתאו לטעם-לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו.
11. וירא את-השמים נפתחים והנה-כלי ירד אליו כדמות מטפחת-בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על-הארץ.
12. ובתוכו מכל-בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים.
13. ויהי-קול אליו לאמר קום כפוס זבח ואכל.
14. ויאמר כפוס חלילה לי מולכיאול כי מעולם לא אכלתי כל-פגול וטמא.
15. ויהי-עוד קול אליו פעם שנית לאמר את-אשר טחר יָהוּה אוּל אתה אל-תטמאנו.
16. וכל היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה.
17. ויהי בהתפעם רוח כפוס על-המראה אשר ראה והנה האנשים השלוחים מאת קרניליוס שאלו לבית שַׁמִיאוּל ויעמדו על-הפתח.
18. ויקראו וידרשו היש מתגורר שם שַׁמִיאוּל המכנה כפוס .
19. וכפוס עודנו חשב עם-לבבו על-המראה ו הרוּחַ אמר אליו הנה שלשה אנשים מבקשים אותך.
20. לכן קום רד ולכה-נא אתם ואל-תתמהמה כי אנכי שלחתים.
21. וירד כפוס אל-האנשים הנשלחים אליו מאת קרניליוס ויאמר אנכי האיש אשר אתם מבקשים למה זה באתם הנה?
22. ויאמר קרניליוס שר-מאה איש צדיק וירא יָהוּה אוּל ולו שם-טוב בכל-עם היהודים צוה על-פי מלאך קדוש לקרא לך אל-ביתו ולשמע דברים מפיך.
23. ויקרא אתם אליו ויאספם הביתה ויהי ממחרת ויצא כפוס אתם ומקצת האחים אשר ביפו הלכו עמו.
24. ולמחרתו באו אל-קסרין וקרניליוס מחכה להם ועמו בני משפחתו וקרוביו ומידעיו הנקהלים אליו.
25. ויהי כבוא כפוס ויצא קרניליוס לקראתו ויפל לרגליו וישתחו.
26. ויקם אותו כפוס ויאמר קום כי גם-אני אנוש אנכי.
27. וידבר אתו ויבא הביתה וימצא רבים נאספים שמה.
28. ויאמר אליהם אתם ידעתם כי-אסור הוא לאיש יהודי להלות ולקרב אל-נכרי ואתי הורה יָהוּה אוּל לבלתי אמר חל או-טמא על-כל-אדם.
29. ובעבור זאת כאשר נקראתי לא נמנעתי מהלך ועתה אשאלכם מדוע קראתם לי?
30. ויאמר קרניליוס זה ארבעה ימים הייתי צם עד-השעה הזאת ובשעה התשיעית התפללתי בתוך ביתי והנה-איש נצב לפני בלבוש זהר.
31. ויאמר קרניליוס נשמעה תפלתך וצדקותיך היו לזכרון לפני יָהוּה אוּל.
32. ועתה שלח אל-יפו וקרא אליך את-שַׁמִיאוּל המכנה כפוס מתגורר הוא בבית שַׁמִיאוּל הבורסי על-הים אשר בבואו ידבר-לך.
33. ואמהר ואשלח אליך ואתה היטבת לעשות אשר-באת אלי והנני כלנו פה לפני יָהוּה אוּל לשמע את-כל-אשר צוית מאת יָהוּה אוּל.
34. ויפתח כפוס את-פיו ויאמר עתה ידעתי באמת כי יָהוּה אוּל איננו נשא פנים.
35. כי אם-בכל-עם ועם הירא אותו ועשה צדק רצוי הוא לפניו.
36. וישלח את-דברו לבני יָשׁוֹראֻל ויבשר את-השֻׁעַ-אוֹלֵם על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והוא מולכיאול הכול.
37. אתם ידעתם את-הדבר הנעשה בכל-יהודה החל מן-הגליל אחרי הטבילה אשר-קרא אותה יָהוּה-חָנַם .
38. את אשר-משח יָהוּה אוּל אֶת-יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ובגבורה ויעבר בארץ עשה חסד ורפא את-כל-הנכבשים תחת יד השטן כי יָהוּה אוּל היה עמו.
39. ואנחנו עדים על-כל-אשר עשה בארץ היהודים וביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואשר הרגהו בהוקיעם אתו על-העץ.
40. אותו הקים יָהוּה אוּל ביום השלישי ויתנהו להראות בגלוי.
41. לא לכל-העם כי אם-לנו העדים אשר יָהוּה אוּל בחר בהם מראש אשר אכלנו ושתינו אתו אחרי קומו מן-המתים.
42. ויצו אתנו להשמיע לעם ולהעיד כי אתו שם יָהוּה אוּל לשופט החיים והמתים.
43. ועליו כל-הנביאים מעידים כי יקבלו סליחת החטאים בשמו כל-המאמינים בו.
44. עוד כפוס מדבר הדברים האלה ורוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ צלחה על-כל-השמעים את-הדבר.
45. והמאמינים בני המילה אשר באו את-כפוס השתוממו כי-מתנת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ נשפכה גם על-הגוים.
46. כי שמעו אתם ממללים בלשנות ומגדלים אֶת-יָהוּה אוּל.
47. ויען כפוס ויאמר היוכל איש למנע עת-המים מטבל את-אלה אשר קבלו את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ גם-הם כמנו?
48. ויצו לטבל אתם בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויבקשו ממנו לשבת אתם ימים אחדים.

    מעשי השליחים - פרק יא
1. וישמעו השליחים והאחים אשר ביהודה כי-קבלו גם-הגוים את-דבר יָהוּה אוּל.
2. קבלו גם-הגוים את-דבר יָהוּה אוּל.
3. אל-אנשים אשר-להם ערלה באת ותאכל אתם לחם.
4. ויחל כפוס ויספר להם את-אשר קרהו לאמר.
5. מתפלל הייתי בעיר יפו וארדם וארא מראה והנה-כלי כדמות מטפחת-בד גדולה יורד מן-השמים ותורד בארבע כנפותיה ותבא עדי.
6. והסתכלתי בה ואבין וארא את-בהמת הארץ ואת-החיה ורמש האדמה ועוף השמים.
7. ואשמע גם-קול האמר אלי קום כפוס זבח ואכל.
8. ואמר חלילה לי מולכיאול כי כל-פגול וטמא לא-בא בפי מעולם.
9. ויענני הקול שנית מן-השמים ויאמר את-אשר טהר יָהוּה אוּל אתה אל-תטמאנו.
10. וכן היה שלש פעמים והכל שב והעלה השמימה.
11. והנה כרגע שלשה אנשים עמדים על-פתח הבית אשר אנכי שם והמה שלוחים אלי מקסרין.
12. ויאמר אלי הרוּחַ ללכת אתם ולבלתי התמהמה וילכו אתי גם-ששת האחים האלה ונבוא אל-בית האיש.
13. ויגד-לנו את אשר-ראה המלאך נצב בביתו ואמר אליו שלח אל-יפו אנשים וקרא אליך את-שַׁמִיאוּל המכנה כפוס .
14. והוא ידבר אליך דברים אשר תושע בהם אתה וכל-ביתך.
15. וכאשר החלותי לדבר צלחה עליהם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כאשר צלחה עלינו בתחלה.
16. ואזכר את-דבר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר אמר יָהוּה-חָנַם הטביל במים ואתם תטבלו ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
17. ועתה אם-מתנה אחת נתן יָהוּה אוּל להם ולנו המאמינים במולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מי אנכי כי אעצר לֵיָהוּה אוּל?
18. ויהי כשמעם זאת ויחרישו ויהללו אֶת-יָהוּה אוּל ויאמרו אכן גם-לגוים נתן יָהוּה אוּל התשובה לחיים.
19. והנפוצים מפני הצרה אשר היתה על-אודת אסטפנוס הלכו ובאו עד-פינוקיא וקפרוס ואנטיוכיא ולא דברו את-הדבר כי אם-אל-היהודים לבדם.
20. ויהי בתוכם אנשי קפרוס וקוריני אשר באו אל-אנטיוכיא וידברו גם-אל-היונים ויבשרו אתם את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
21. ותהי עמהם יַד-יָהוּה אוּל ומספר רב האמינו וישובו אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
22. וישמע הדבר באזני האוֹהוֹליָה אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וישלחו את-בר-נבא אל-אנטיוכיא.
23. ויבא שמה וישמח כראתו את-חסד יָהוּה אוּל ויזהר את-כלם לדבקה במולכיאול יָהוּשֻׁעַ בלב נכון.
24. כי איש טוב היה ומלא רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ואמונה ויאספו למולכיאול עם רב.
25. וילך בר-נבא משים אל-טרסוס לבקש את-שאול וימצא אתו ויביאהו אל-אנטיוכיא.
26. ויהיו ישבים יחד באוֹהוֹליָה שנה תמימה ומלמדים עם רב אז הוחל באנטיוכיא לקרא את-התלמידים בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַהִים.
27. ויהי בימים ההם ויבאו נביאים מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-אנטיוכיא.
28. ויקם אחד מהם ושמו אגבוס ויגד על-פי הרוּחַ כי רעב גדול יבוא על-כל-ישבי תבל ויהי-כן בימי קלודיוס.
29. ויועצו התלמידים לשלח איש איש מאשר תשיג ידו אֻלוֹזוֹרת האחים הישבים ביהודה.
30. וכן גם-עשו וישלחו אל-הזקנים על-ידי בר-נבא ושאול.

    מעשי השליחים - פרק יב
1. בעת ההיא שלח המלך הורדוס את-ידו להרע לאנשים מן-האוֹהוֹליָה.
2. וימת יָהוּה-כַף אחי יָהוּה-חָנַם בחרב.
3. וירא כי-טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם-את-כפוס והימים ימי חג-המצות.
4. ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של-ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם.
5. כפוס היה עצור במשמר והאוֹהוֹליָה העתירה בעדו בחזקה אֶל-יָהוּה אוּל.
6. ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן כפוס בין-שני אנשי צבא והוא אסור בשנים זקים ושמרי הפתח שמרים את-המשמר.
7. והנה מלאך יָהוּה אוּל נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על-ירך כפוס בין ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו.
8. ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את-רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי.
9. ויצא וילך אחריו ולא ידע אם-אמת חוא הנעשה-לו על-ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו.
10. ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד-שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם.
11. ויהי בשובו אל-דעתו ויאמר כפוס עתה זה ידעתי באמת כי יָהוּה אוּל שלח את-מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל-מזמת עם היהודים.
12. הוא חשב כזאת והוא בא עד-בית מָרוֹעֶם אם יָהוּה-חָנַם המכנה מרקוס אשר נקהלו-שם רבים והם מתפללים יחד.
13. וידפק על-דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי.
14. ותכר את-קול כפוס ומשמחתה לא-פתחה לו את-דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי-כפוס עמד על-השער.
15. ויאמר אליה משגעת את והיא מתאמצת כי-כן הוא ויאמר מלאכו הוא.
16. וכפוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו.
17. והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר-הוציאו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מן-המשמר ויאמר הגידו את-זאת ליָהוּה-כַף ולאחים ויצא וילך-לו למקום אחר.
18. הבקר אור ומבוכה לא-קטנה היתה בין אנשי הצבא על-כפוס מה-היה לו.
19. ויהי כאשר בקש הורדוס ולא מצאו חקר את-השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל-קסרין וישב שם.
20. ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני-צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את-בלסטוס אשר על-חדר המלך ויבקשו שֻׁעַ-אוֹלֵם יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך.
21. ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על-כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו.
22. ויריעו לו העם לאמר קול יָהוּה אוּל הוא ולא קול אדם.
23. ויכהו מַלְאַךְ-יָהוּה אוּל פתאם עקב אשר לא-נתן הכבוד לֵיָהוּה אוּל ויאכלהו תולעים ויגוע.
24. ודבר יָהוּה אוּל הולך ורב.
25. וישובו בר-נבא ושאול מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אחרי כלותם את-השמוש ויקחו אתם את-יָהוּה-חָנַם המכנה מרקוס.

    מעשי השליחים - פרק יג
1. ואנשים נביאים ומלמדים היו באנטיוכיא באוֹהוֹליָה אשר-בה בר-נבא ושַׁמִיאוּל הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר גדל עם-הורדוס שר-הרבע ושאול.
2. ויהי בשרתם אֶת-יָהוּה אוּל ובצומם ויאמר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ הבדילו לי את-בר-נבא ואת-שאול למלאכה אשר קראתים לה.
3. ויצומו ויתפללו ויסמכו את-ידיהם עליהם וישלחום.
4. והמה המשלחים על-ידי רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ירדו אל-סלוקיא ומשם באו באניה אל-קפרוס.
5. ויבאו אל-עיר סלמיס ויגידו את-דבר יָהוּה אוּל בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם-יָהוּה-חָנַם למשרת.
6. ויעברו בכל-האי עד-כפוס וימצאו איש מגוש אחד נביא-שקר איש יהודי ושמו בר-ישוע.
7. אשר היה עם-סרגיוס שאול שר המדינה איש נבון והוא קרא אליו את-בר-נבא ואת-שאול ויתאו לשמע את-דבר יָהוּה אוּל.
8. ויעמד לנגדם אלימא המגוש כי-זה תרגום שמו ויבקש להטות את-השר מן-האמונה.
9. ושאול הנקרא גם-פולוס מלא רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ויסתכל בו.
10. ויאמר אתה המלא כל-מרמה וכל-עולה בן-בליעל ושונא כל-צדק הלא תחדל לסלף את-דרכי יָהוּה אוּל הישרים?
11. ועתה הנה יַד-יָהוּה אוּל בך והיית עור תראה את-השמש עד-עת מועד ותפל עליו פתאם אפלה וחשכה ויפן הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו.
12. והשר כאשר ראה את-המעשה האמין וישתומם על-תורת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
13. ויצאו שאול והאנשים אשר אתו מפפוס וירדו באניה ויבא אל-פרגי אשר בפמפוליא ויעזב אתם יָהוּה-חָנַם וישב יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
14. והמה נסעו מפרגי ויבאו אל-אנטיוכיא כאשר בפיסדיא ויבאו אל-בית הכנסת ביום השבת וישבו.
15. ויהי אחר קריאת התורה והנביאים וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמר אנשים אחים אם-יש לכם דבר-מוסר לעם דברו.
16. ויקם שאול וינף ידו ויאמר אנשי יָשׁוֹראֻל ויראי יָהוּה אוּל שמעו.
17. יָהוּה אוּל העם הזה יָהוּה אוּל יָשׁוֹראֻל בחר באבותינו וירומם את-העם בהיותם גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציאם משם.
18. וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה.
19. וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את-ארצם להם לנחלה.
20. ואחרי-כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד-ימי שמו-אול הנביא.
21. וישאלו מלך ויתן להם יָהוּה אוּל את-שאול בן-קיש איש משבט בנימן ארבעים שנה.
22. וכהסירו אותו ויקם את-דַּוּד למלך עליהם אשר גם-העיד עליו לאמר מצאתי דַּוּד את-בן-ישי איש כלבבי והוא יעשה את-כל-חפצי.
23. וזה הוא אשר מזרעו הקים יָהוּה אוּל כפי ההבטחה גואל ליָשׁוֹראֻל אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
24. אשר לפני בואו קדם יָהוּה-חָנַם לקרא את-טבילת התשובה אל-כל-עם יָשׁוֹראֻל.
25. ויהי ככלות יָהוּה-חָנַם את-מרוצתו ויאמר למי תחשבוני? לא אני הוא כי הנה הוא-בא אחרי ואני נקלתי מהתיר את-נעלי רגליו.
26. אנשים אחים בני משפחת אברהם ויראי יָהוּה אוּל אשר בקרבכם לכם שלוח דבר הישועה הזאת.
27. כי-ישבי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וראשיהם יען אשר לא הכירהו מלאו במשפטם אשר שפטהו את-דברי הנביאים הנקראים בכל-שבת.
28. ואף כי-לא מצאו-בו משפט-מות שאלו מאת פילטוס להמיתו.
29. וכאשר השלימו את-כל-הדברים הכתובים עליו הורידו אותו מן-העץ ויניחהו בקבר.
30. אבל יָהוּה אוּל הקימו מן-המתים.
31. וירא ימים רבים אל-העלים אתו מן-הגליל ירושלימה ומה עתה עדיו אל-העם.
32. ואנחנו מבשרים אתכם את-בשורת ההבטחה אשר היתה לאבותינו כי אתה מלא יָהוּה אוּל לבנינו בהקימו אֶת-יָהוּשֻׁעַ.
33. ככתוב במזמור השני בני אתה אני היום ילדתיך.
34. ועל-אשר הקים אתו מן-המתים לבלתי שוב עוד לשחת כה אמר אתן לכם חסדי דַּוּד הנאמנים.
35. על-כן הוא אמר גם-במקום אחר לא-תתן חסידך לראות שחת.
36. כי דַּוּד גוע אחרי שרתו בדורו לעצת יָהוּה אוּל ויאסף אל-אבותיו וירא את-השחת.
37. ואשר יָהוּה אוּל הקים אותו הוא לא-ראה השחת.
38. לכן אנשים אחים יודע לכם כי על-ידי-זה הגד לכם סליחת החטאים.
39. ובכל אשר לא-יכלתם להצטדק בתורת משה כל-המאמין יצדק על-ידו.
40. לכן השמרו לכם פן-יבוא עליכם הנאמר בנביאים.
41. ראו בגדים והתמהו ושמו כי-פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי-יספר לכם.
42. ובצאת היהודים מבית הכנסת בקשו מהם הגוים לדבר אליהם את-הדברים האלה בשבת הבאה.
43. ורבים מן-היהודים ומגרי הצדק הלכו אחרי שאול ובר-נבא בהפרד האוֹהוֹליָה והמה דברו על-לבם ויזהירום לעמד בחסד יָהוּה אוּל.
44. ובשבת השנית נאוֹהוֹליָה כמעט כל-העיר לשמע את-דבר יָהוּה אוּל.
45. ויהי כראות היהודים את-המון העם וימלאו קנאה ויכחישו את-דברי שאול הכחש וגדף.
46. אז הגידו שאול ובר-נבא על-פניהם לאמר בדין היה להשמיע אתכם בראשונה את-דבר יָהוּה אוּל ועתה אחרי אשר-מאסתם אותו ואינכם זכים בעיניכם לחיי העולם לכן הננו פנים אל-הגוים.
47. כי כן צוה עלינו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ נתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד-קצה הארץ.
48. וישמחו הגוים כשמעם ויהללו את-דבר יָהוּה אוּל ויאמינו כל אשר היו מוכנים לחיי עולם.
49. ויפרץ דְּבַר-יָהוּה אוּל בכל-המקום.
50. אך היהודים הסיתו את-הנשים החסידות והחשובות ואת-אצילי העיר ויעוררו רדיפה על-שאול ובר-נבא ויגרשום מגבולם.
51. והמה נערו עליהם את-העפר מעל רגליהם וילכו לאיקניון.
52. והתלמידים מלאו שמחה ורוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.

    מעשי השליחים - פרק יד
1. ויהי באיקניון ויבאו יחדו אל-בית כנסת היהודים וידברו-שם עד כי-האמין המון רב מן-היהודים ומן-היונים.
2. אך-היהודים אשר לא האמינו עוררו והכעיסו את-נפשות הגוים על-האחים.
3. וישבו-שם ימים רבים וילמדו בבטחונם בַּיָהוּה אוּל המעיד על-דבר חסדו בעשותו על-ידם אתות ומופתיפ.
4. ויחלק המון העיר לחצי אלה נטו אחרי היהודים ואלה אחרי השליחים.
5. ויהי רגשת הגוים והיהודים עם-ראשיהם להתעלל בהם ולסקלם.
6. ויודע להם ויברחו לערי לוקוניא אל-לוסטרא ודרבי וסביבותן.
7. ויבשרו-שם הבשורה.
8. ואיש נכה רגלים היה בלוסטרא והוא ישב פסח מבטן אמו ולא הלך מימיו.
9. וישמע את-שאול מדבר והוא הסתכל בו וירא כי-אמונה בו להושע.
10. ויאמר בקול גדול עמד הכן על-רגליך וידלג ויתהלך.
11. והמון העם כראותם את אשר עשה שאול נשאו את-קולם ויאמרו בלשון לוקונית ירדו אלינו יָהוּה אוּל בדמות אנשים.
12. ויקראו לבר-נבא בל ולשאול קראו הרמיס באשר הוא ראש המדברים.
13. וכהן בית-בל אשר מוץ לעירם הביא השערה שורים ועטרות ויחפץ לזבח הוא והמון העם.
14. ויהי כשמע זאת השליחים שאול ובר-נבא ויקרעו את-בגדיהם וירוצו אל-תוך-העם.
15. ויצעקו לאמר אנשים למה תעשו כזאת? גם-אנחנו בני-אדם חלשים כמוכם ונבשרה אתכם למען שוב תשובו מן-הבליכם אלה אֶל-יָהוּה אוּל חיים אשר עשה את-השמים ואת-הארץ ואת-הים ואת-כל-אשר-בם.
16. ואשר בדרות קדם הניח לכל-הגוים ללכת בדרכיהם.
17. וגם לא-חדל להעיד על-עצמו וייטב לנו בתתו מטר מן-השמים ועתות שבע וימלא לבותינו מזון וששון.
18. ואף בדברים האלה כמעט לא-עצרו כח לכלוא את-העם מזבח להם.
19. ויבאו שמח יהודים מן-אנטיוכיא ומן-איקניון ויסיתו את-העם וירגמו את-שאול באבנים ויסחבהו חוצה לעיר בחשבם כי מת.
20. ויסבו אתו התלמידים ויקם ויבא העירה וממחרת יצא אל-דרבי הוא ובר-נבא.
21. ויבשרו את-הבשורה בעיר ההיא ואחרי העמידם תלמידים הרבה שבו אל-לוסטרא ואיקניון ואנטיוכיא.
22. ויחזקו את-נפשות התלמידים ויזהירו אתם לעמד באמונה וכי רק-בצרות רבות בוא נבוא אל-מלכות יָהוּה אוּל.
23. ויבחרו להם זקנים בכל-אוֹהוֹליָה ואוֹהוֹליָה ויתפללו ויצומו ויפקידום ביד מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר האמינו בו.
24. ויעברו בפיסדיא ויבאו אל-פמפוליא.
25. וישמיעו את-דבר יָהוּה אוּל בפרגי וירדו אל-אטליא.
26. ומשם באו באניה אל-אנטיוכיא אשר נמסרו-שם לחסד יָהוּה אוּל על-המלאכה אשר מלאו אתה.
27. ובבאם שמה הקהילו את-העדה ויגידו את כל-אשר עשה אתם יָהוּה אוּל ואת אשר-פתח לגוים פתח האמונה.
28. וישבו שם עם-התלמידים ימים לא מעטים.

    מעשי השליחים - פרק טו
1. ואנשים ירדו מיהודה וילמדו את-האחים לאמר עם-לא תמולו כדת משה לא תושעון.
2. ויהי על-זאת ריב ומחלקת לא-קלה לשאול ולבר-נבא עמהם ויגזרו כי-שאול ובר-נבא ואחרים מהם יעלו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-השליחים והזקנים על-אדות השאלה הזאת.
3. ותלוה אתם האוֹהוֹליָה ויעברו את-פינוקיא ואת-שמרון מספרים את-תשובת הגוים וישמחו את כל-האחים שמחה גדולה.
4. ויהי כבאם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויקבלו אתם האוֹהוֹליָה והשליחים והזקנים ויגידו להם את-אשר הגדיל יָהוּה אוּל לעשות עמהם.
5. ויקומו אנשים מאמינים מכת הפרושים ויאמרו כי-חובה היא למול אותם ולצותם לשמר את-תורת משה.
6. ויקהלו השליחים והזקנים לעין בדבר הזה.
7. ויהי ברבות המחלקת קם כפוס ויאמר אליהם אנשים אחים אתם ידעתם כי מימים ראשנים בי בחר יָהוּה אוּל מכלנו אשר ישמעו הגוים מפי את-דבר הבשורה ויאמינו.
8. וְ-יָהוּה אוּל ידע הלבבות העיד עליהם בתתו גם-להם את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כאשר נתן לנו.
9. ולא הבדיל בינינו וביניהם כי טהר את-לבבם על-ידי האמונה.
10. ועתה מה-תנסו אֶת-יָהוּה אוּל לשום על על-צוארי התלמידים אשר גם-אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת?
11. אבל בחסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו נאמין להושע כמוהם כמונו.
12. ויחרישו כל-האוֹהוֹליָה וישמעו אל-בר-נבא ואל-שאול מספרים את-האתות והמופתים אשר הרבה יָהוּה אוּל לעשות על-ידיהם בקרב הגוים.
13. ויכלו לדבר ויען יָהוּה-כַף ויאמר אנשים אחים שמעו אלי.
14. שַׁמִיאוּל ספר איך יָהוּה אוּל ראה לו בראשונה לקחת מבין הגוים עם לשמו.
15. ולזאת מסכימים דברי הנביאים ככתוב.
16. אחרי זאת אשוב ואקים את-סכת דויד הנפלת והרסותיה אקים ובניתיה.
17. למען ידרשו שארית אדם אֶת-יָהוּה אוּל וכל-הגוים אשר נקרא שמי עליהם נְאֻם-יָהוּה אוּל עשה כל-אלה.
18. נודעים לֵיָהוּה אוּל מעולם כל-מעשיו.
19. ועל-כן אני דן שלא להחמיר על-השבים מן-הגוים לֵיָהוּה אוּל.
20. רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאת האלילים ומן-הזנות ומבשר הנחנק ומן-הדם.
21. כי משה מדרת עולם יש-לו מגידיו בכל-עיר ועיר ויקרא בבתי הכנסיות מדי שבת בשבתו.
22. וייטב בעיני השליחים והזקנים עם-כל-האוֹהוֹליָה לבחר מהם אנשים ולשלח אתם אל-אנטיוכיא עם-שאול ובר-נבא את-יהודה המכנה בר-שבא ואת-סילואן אנשי-שם בין האחים.
23. ויכתבו וישלחו על-ידם לאמר אנחנו השליחים והזקנים והאחים שאלים לשֻׁעַ-אוֹלֵם האחים אשר מן-הגוים באנטיוכיא ובסוריא ובקיליקיא.
24. יען וביען שמענו כי יצאו מאתנו מבלבלים אתכם ומקלקלים נפשתיכם בדברים באמרם לכם להמול ולשמר את-התורה אשר לא צוינו אותם.
25. לכן טוב בעיני כלנו יחדו לבחר אנשים לשלחם אליכם עם-חביבינו בר-נבא ושאול.
26. אנשים אשר מסרו נפשם על-שם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
27. על-כן שלחנו את-יהודה ואת-סילואן אשר גם-המה יגידו זאת בפיהם.
28. כי טוב לפני רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ולפנינו לבלתי שום עליכם משא אחר לבד מאלה הדברים הצריכים.
29. אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן-הדם ומבשר הנחנק ומן-הזנות אם-מאלה תשמרו את-נפשתיכם תיטיבו לעשות ושֻׁעַ-אוֹלֵם לכם.
30. וישלחו האנשים ויבאו אל-אנטיוכיא ויקהילו את-העם ויתנו להם את-האגרת.
31. ויקראו אתה וישמחו על-הנחמה.
32. ויהודה וסילואן אשר גם-הם נביאים נחמו האחים בדברים רבים ויחזקום.
33. ויהיו שם ימים אחדים וישלחום האחים בשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-השליחים.
34. וייטב בעיני סילואן לשבת שם.
35. ושאול ובר-נבא ישבו באנטיוכיא וילמדו ויבשרו את-דבר יָהוּה אוּל המה וגם-רבים אחרים עמם.
36. ויהי מקץ ימים ויאמר שאול אל-בר-נבא לכה ונשובה ונפקדה את-אחינו בכל-עיר ועיר אשר קראנו-שם את-דבר יָהוּה אוּל ונראה מה המה.
37. ובר-נבא יעץ לקחת אתם את-יָהוּה-חָנַם המכנה מרקוס.
38. אך שאול לא אבה לקחת אתם את-האיש אשר סר מעליהם בפמפוליא ולא-הלך אתם במלאכתם.
39. ויהי-רגז עד אשר נפרדו איש מאחיו ויקח בר-נבא את-מרקוס ויסע באניה אל-קפרוס.
40. ושאול בחר-לו את-סיאל וימסרהו האחים אל-חסד יָהוּה אוּל ויצא.
41. ויעבר בסוריא ובקיליקיא ויחזק את-האוֹהוֹליָת.

    מעשי השליחים - פרק טז
1. ויבא אל-דרבי ואל-לוסטרא והנה-שם תלמיד אחד ושמו יָהוּה-תַם והוא בן-אשה יהודית מאמנת ואביו יוני.
2. ויהי-לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון.
3. בו בחר שאול אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקמות ההם כי כלם ידעו את-אביו כי יוני הוא.
4. ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את-הפקודים אשר גזרו השליחים והזקנים אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
5. ותתחזקנה האוֹהוֹליָת באמונה וירב מספרן יום יום.
6. ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מהשמיע את-הדבר באסיא.
7. וכבאם אל-מוסיא הואילו ללכת אל-ביתוניא ולא-הניח להם הרוח.
8. ויחלפו ממוסיא וירדו אל-טרואס.
9. וחזון נראה אל-שאול בלילה והנה-איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל-הקדוניא ועזרנו.
10. וכראתו את-המחזה מיד בקשנו ללכת אל-מקדוניא בהיננו כי יָהוּה אוּל קראנו שמה לבשר אתם הבשורה.
11. ונצא מן-טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל-סמותרקיא וממחרת אל-נפוליס.
12. ומשם אל-פילפי ראשית ערי הפלך של-הקדוניא והיא בת-חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים.
13. וביום השבת יצאנו אל-מחוץ לעיר אל-יד הנהר אשר-שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל-הנשים הנאוֹהוֹליָת שמה.
14. ואשה יראת יָהוּה אוּל ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יָהוּה אוּל את-לבה להקשיב אל-דברי שאול.
15. ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם-חשבתם אתי נאמנה למולכיאול יָהוּשֻׁעַ בוא-נא אל-ביתי ושבו-בו ותפצר בנו.
16. ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע-בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון-רב לבעליה בקסמיה.
17. ותלך אחרי שאול ואחרינו הלך וקרוא לאמר האנשים הלאה עבדי יָהוּה אוּל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה.
18. וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני שאול הדבר הזה ויפן ויאמר אל-הרוח אנכי מצוך בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא.
19. ויראו הבעליה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את-שאול ואת-סילואן ויסחבום אל-ברחוב לפני זקני העיר.
20. ויביאום אל-השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את-עירנו והם יהודים.
21. ומודיעים חקות אשר לא-נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו.
22. ויקם גם-העם עליהם והשרים קרעו את-בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים.
23. ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את-שומר האסורים לשמרם היטב.
24. והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את-רגליהם בסד.
25. ויהי כחצות הלילה ויתפללו שאול וסילואן ויזמרו לֵיָהוּה אוּל והאסורים מקשיבים אליהם.
26. ופתאם היה רעש גדול עד-אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל-הדלתות ומוסרות כלם נתקו.
27. ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את-דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את-עצמו בחשבו כי-ברחו האסורים.
28. ויקרא שאול בקול גדול לאמר על-תעש לך מאומה רע כי-פה אנחנו כלנו.
29. וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי שאול וסילואן .
30. ויוציאם החוצה ויאמר מאורים מה-עלי לעשות למען אושע?
31. ויאמרו האמן במולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ותושע אתה וביתך.
32. ויגידו-לו את-דבר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ולכל אשר בביתו.
33. ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את-חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל-אשר-לו.
34. ויעלם אל-ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם-כל-ביתו על-היותו מאמין בֵּיָהוּה אוּל.
35. ובחית הבקר שלחו השרים את-השוטרים לאמר שלח את-האנשים ההם.
36. ויגד שמר האסורים לשאול את-הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשֻׁעַ-אוֹלֵם.
37. ויאמר שאול אליהם הכה הכונו נגד כל-העם בלא-דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה בסתר יגרשונו? אל-נא כי אם-יבוא המה ויוציאונו.
38. ויגידו השטרים לשרים את-הדברים האלה ויהי כשמעם כי-רומיים הם וייראו.
39. ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן-העיר.
40. ויצאו מן-המשמר ויבאו אל-בית לודיא ויראו את-האחים ויזהירום וילכו לדרכם.

    מעשי השליחים - פרק יז
1. ויהי אחרי עברם באמפפוליס ובאפלוניא ויבאו אל-תסלוניקי אשר-שם בית כנסת היהודים.
2. ושאול נכנס אליהם כמשפטו ושלש שבתות דבר עמהם בדברי הכתובים.
3. פתוח והוכח להם כי-צריך היה אשר יענה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויקום מן-המתים וכי-זה הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר אני מגיד לכם.
4. ויאמינו מקצתם ויספחו על-שאול וסילואן וגם-יראי יָהוּה אוּל מן-היונים לרב וגם-נשים חשובות מספר לא-מעט.
5. ויקנאו הסוררים שביהודים ויקחו להם אנשי בליעל מבטלני השוק ויקבצו המון ויהמו את-העיר ויסבו על-בית יסון ויבקשו להביאם חוצה אל-העם.
6. וכאשר לא-מצאו אותם סחבו את-יסון אנשים מן-האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את-כל-ישבי תבל באו גם-הלום.
7. ויסון אסף אתם אל-ביתו והם כלם עשים נגד דתי הקיסר באמרם כי יש-מלך אחר והוא יָהוּשֻׁעַ.
8. ויחרידו את-העם ואת-ראשי העיר אשר שמעו את-זאת.
9. ויקחו ערבון מידי יסון ומידי האחרים ואחרי-כן פטרום.
10. והאחים מהרו לשלח את-שאול ואת-סילואן לילה לברואה והם בבאם שמה הלכו לבית-כנסת היהודים.
11. ואלה היו נדיבים מאנשי תסלוניקי ויקבלו את-הדבר בכל-לב וידרשו בכתובים יום יום לדעת אם-כן הוא הדבר.
12. ויאמינו הרבה מהם וגם מן-הנשים החשובות היוניות ומן-האנשים לא-מעט.
13. ויהי כאשר שמעו היהודים אשר מתסלוניקי כי-מגיד שאול את-דבר יָהוּה אוּל גם-בברואה ויבאו ויעררו את-העם גם-שמה.
14. וימהרו האחים וישלחו את-שאול ללכת עד-הים וסילואן ויָהוּה-תַם נשארו שם.
15. והמלוים את-שאול הוליכהו עד-אתינס ויקבלו מצותו אל-סילואן ויָהוּה-תַם כי-בוא יבוא אליו במהרה וילכו.
16. ויהי באתינס ושאול מהכה להם ותתחמץ רוחו בקרבו בראתו את-העיר מלאה אלילים.
17. על-כן בבית הכנסת דבר עם-היהודים ועם-יראי יָהוּה אוּל ובשוק יום יום עם-הנקרים אליו.
18. וגם-מקצת הפילוסופים מתלמידי אפיקורוס ומחברת האסטוא התגרו בו ואש אשר אמרו מה-יאמר המפטפט הלז? ואחרים אמרים כפי הנראה הוא מגיד יָהוּה אוּל נכר יען כי-בשר אתם אֶת-יָהוּשֻׁעַ ואת התחיה.
19. ויאחזוהו ויביאהו אל-גבעת המשפט הנקראה בְהוֹל-שֻׁאַם אריופגוס ויאמרו הנוכל לדעת מה-היא זו התורה החדשה אשר אתה משמיע?
20. כי-דברים זרים אתה מביא באזנינו והננו חפצים לדעת מה ענינם.
21. כי האתיניים כלם וגם הנכרים הגרים שם לא חשו לדבר אחר כי-אם-לספר או לשמע חדשות.
22. ויעמד שאול בתוך ועד השפטים ויאמר אנשי אתינס הנני ראה בכל כי יראי אלים אתם מאד.
23. כי אני עבר ומתבונן אל-עבדות אלהיכם ואמצא מזבח אחד כתוב עליו לאל הנעלם ועתה את-אשר עבדתם ואינכם ידעים אתו אני מגיד לכם.
24. יָהוּה אוּל אשר עשה את-העולם וכל אשר-בו לא ישכן בהיכלות מעשה ידים כי הוא יָהוּה אוּל השמים והארץ.
25. גם-לא ישרתוהו ידי בני-אדם כאלו יצטרך לדבר כי הוא הנתן לכל חיים ונשמה וכל-דבר.
26. ויושב כל-עממי בני אדם על-כל-פני האדמה מדם אחד ויצב מועדים קבועים וגבולת מושבם.
27. למען יבקשו אֶת-יָהוּה אוּל אולי ימששהו וימצאהו אף כי-איננו רוחק מכל-אחד ממנו.
28. כי-בוא אנחנו חיים ומתנועעים וקימים כאשר גם-מקצת משורריכם אמרו אף-ילידיו אנחנו.
29. והנה בהיותנו ילידי יָהוּה אוּל לא-נכון לנו לחשב כי יָהוּה אוּלהִים תדמה לזהב או לכסף או לאבן מעשה חרש ומחשבת בני אדם.
30. לכן עתה אחרי עבר יָהוּה אוּל על-ימות הסכלות מצוה הוא את-כל-בני האדם בכל-אפסי-ארץ כי שוב ישובו.
31. יען אשר שת-יום לשפט תבל בצדק על-ידי איש אשר הפקידו ויתן עדות נאמנה לכלם בהקימו אתו מן-המתים.
32. וכאשר שמעו תחית מתים אלה הלעיגו לו ואלה אמרו על-זאת נשמעך בעת אחרת.
33. ובכן יצא שאול מתוכם.
34. ומקצתם דבקו בו ויאמינו ובהם דיונוסיוס מן-השפטים של-אריופגוס ואשה אחת שמה דמריס ועוד אחרים עמהם.

    מעשי השליחים - פרק יח
1. אחר כן סר שאול מאתינס ויבא אל-קורנתוס.
2. וימצא יהודי נולד בפונטוס ושמו עקילס אשר בא מקרוב מן-איטליא הוא ואשתו פריסקלה מפני אשר צוה קלודיוס את-כל-היהודים לסור מעיר רומי.
3. ויבא יָהוּה אוּל ויהי בהיתם בני אַמנָהת אחד וישב אתם ויעש מלאכתו ואַמנָהתם עשות יריעות אהלים.
4. וידבר בבית הכנסת בכל-שבת ושבת ויוכח את-היהודים ואת-היונים.
5. וכבוא סילואן ויָהוּה-תַם ממקדוניא היה שאול נגש ברוח להעיד אל-היהודים כי יָהוּשֻׁעַ הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. ויהי כהמרותם וכגדפם וינער את-בגדיו ויאמר אליהם דמכם בראשיכם ואנכי נקי מעתה אלכה-לי אל-הגוים.
7. וילך משם ויבא אל-בית איש ושמו יוסטוס איש ירא יָהוּה אוּל וביתו סמוך לבית הכנסת.
8. וקריספוס ראש הכנסת האמין במולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוא וכל-ביתו וגם קורנתים רבים בשמעם האמינו ויטבלו.
9. ודבר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ היה אל-שאול במחזה בלילה לאמר אל-תירא כי אם-דבר ואל-תחשה.
10. כי-עמך אנכי ואיש אל-יגע בך להרע לך כי-גוי גדול לי בעיר הזאת.
11. וישב שם שנה וששה חדשים וילמד בהם את דבר יָהוּה אוּל.
12. ויהי בהיות גליון שר מדינת אכיא ויקומו היהודים כלם יחדו על-שאול ויביאהו אל-כסא המשפט.
13. ויאמרו האיש הזה מפתה את-בני האדם לעבד אֶת-יָהוּה אוּל בלא כתורה.
14. ויהי אך-בקש שאול לפתח את-פיו וגליון אמר אל-היהודים לאמר אם-היה דבר-פשע או-מעשה נבלה כי-עתה נשאתי ושמעתי אתכם היהודים כמשפט.
15. אבל אם-היא שאלה על-מלין ושמות והדת שלכם ראו אתם ואני אין רצוני להיות שפט על-דברים כאלה.
16. ויגרש אתם מלפני כסא המשפט.
17. ויאחזו כל-היונים את-סוסתנים ראש הכנסת ויכוהו לפני-כסא המשפט וגליון לא-שת לבו-גם-לזאת.
18. ושאול ישב שם עוד ימים רבים ויפטר מן-האחים וירד באניה ללכת אל-סוריא ואתו פריסקלה ועקילס ויגלח את-ראשו בקנכרי כי נדר אליו.
19. ויבאו אל-אפסוס ויעזב אתם שם והוא הלך לבית הכנסת וידבר עם-היהודים.
20. ויבקשו ממנו להאריך ימי שבתו אתם ולא אבה.
21. כי אם-נפטר מהם באמרו מחיב אני לחג את-החג הבא ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואחרי-כן אשובה שליכם אם-ירצה יָהוּה אוּל וילך-לו באניה מן-אפסוס.
22. ויבא אל-קסרין ויעל וישאל לשֻׁעַ-אוֹלֵם האוֹהוֹליָה וירד אל-אנטיוכיא.
23. וישב שם ימים אחדים וילך למסעיו ויעבר בארץ גלטיא ופרוגיא ויחזק את-כל-התלמידים.
24. ואיש יהודי בא אל-אפסוס ועיר מולדתו אלכסנדריא ושמו אפולוס איש דברים ותקיף בכתובים.
25. הוא היה מלמד דרך מולכיאול יָהוּשֻׁעַ והוא מדבר כחם רוחו ומלמד היטב על-אדות יָהוּשֻׁעַ ולא ידע כי אם-טבילת יָהוּה-חָנַם לבדה.
26. והוא החל לקרא בבית הכנסת בבטחון ללב וישמעו אתו עקילס ופריסקלה ויקחהו אליהם ויוסיפו להגיד לו את-דרך יָהוּה אוּל בשר היטב.
27. ויחפץ ללכת לאכיא ויכתבו האחים אל-התלמידים ויעררו אתם לקבלו ויבא שמה ויעזר הרבה את-המאמינים על-ידי החסד.
28. כי-בחזקה התוכח עם-היהודים לפני כל-העם ויראם מן-המקראות כי יָהוּשֻׁעַ הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    מעשי השליחים - פרק יט
1. ויהי בהיות אפולוס בקורנתוס ויעבר שאול במדינות העליונת וירד אל-אפסוס וימצא-שם תלמידים.
2. ויאמר אליהם הקבלתם את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ אחרי אשר האמנתם? ויאמרו אליו אף לא שמענו כי ישנו רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
3. ויאמר אליהם על-מה אפוא הטבלתם ויאמרו על-טבילת יָהוּה-חָנַם .
4. ויאמר שאול יָהוּה-חָנַם הטביל בטבילת התשובה ואמר אל-העם כי-האמן יאמינו באשר יבוא אחריו הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. ויסמך שאול את-ידיו עליהם ויבא אליהם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ וימללו בלשנות ויתנבאו.
7. ויהיו כלם כשנים עשר איש.
8. ויבא אל-בית הכנסת ויקרא-שם בבטחון לבב וידבר עמם כשלשה חדשים ויט את-לבם אל-דברי מלכות יָהוּה אוּל.
9. אך מקצתם הקשו את-לבבם ולא האמינו וידברו סרה על-הדרך הזה לפני האוֹהוֹליָה ויסר מהם ויבדל מתוכם את-התלמידים וידבר אתם יום יום בבית המדרש של-טורנוס.
10. וכן היתה כשנתים ימים עד כי-שמעו כל-ישבי אסיא גם יהודים גם יונים את-דבר מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
11. וגבורות גדלות עשה יָהוּה אוּל על-ידי שאול.
12. עד כי-גם-הניחו סודרים וחגרת מעל-עור בשרו על-החולים ויסורו מהם תחלאיהם וגם-הרוחות הרעות יצאו.
13. ואנשים מן-היהודים הסבבים ומלחשים הואילו להזכיר את-שם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ על-אחוזי הרוחות הרעות לאמר משביע אני אתכם בְּיָהוּשֻׁעַ אשר שאול קרא אותו.
14. והעשים ככה היו שבעת בני סקוה אחד מגדולי כהני היהודים.
15. ויען הרוח ויאמר אֶת-יָהוּשֻׁעַ אני מכיר ואת-שאול אני ידע ומי אתם?
16. ויקפץ עליהם בעל הרוח הרעה ויגבר עליהם ויכבְהוֹל-שֻׁאַם עד כי-נסו מן-הבית ההוא עירמים ופצועים.
17. ויודע הדבר לכל-היהודים והיונים ישבי אפסוס ויפל פחד על-כלם ויגדל שם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
18. ורבים מן-המאמינים באו ויתודו ויודיעו את-אשר עשו.
19. ורבים אשר עשקו במעשי כשפים הביאו את-ספריהם וישרפום לעיני כל ויחשבו את-ערכם וימצאהו חמשת רבבות דינרים.
20. ודבר יָהוּה אוּל גבר מאד וילך הלך וחזק.
21. ויהי ככלות הדברים האלה יעץ שאול ברוחו לעבר בתוך מקדוניא ואכיא וללכת יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויאמר אחרי היותי שמה ראה אראה גם את-רומי.
22. וישלח שנים מן-המשרתים אתו את-יָהוּה-תַם ואת ארסטוס אל-מקדוניא והוא התמהמה עוד ימים באסיא.
23. ותהי בעת ההיא מהומה לא קטנה על-אדות דרך יָהוּה אוּל.
24. כי-צורף כסף אחד דמטריוס שמו עשה היכלות כסף של-ארטמיס המציא לחרשים משכרת לא-מעט.
25. ויאוֹהוֹליָה אתם ואת-שאר העסקים במלאכה ההיא ויאמר אנשים אתם ידעים כי מן-המלאכה הזאת עשינו כבוד.
26. ואתם ראים ושמעים אשר לא באפסוס לבדה כי-גם כמעט באסיא כלה זה שאול פתה והדיח המון עם-רב לאמר לֹא-יָהוּה אוּל אלה הנעשים בידים.
27. ועתה עוד מעט ולא לבד חלקנו זה יהיה לבוז כי אם-גם-היכל ארטמיס המלכת הגדולה יחשב לאין ותכלה תפארתה אשר כל-אסיא וכל-ישבי תבל מכבדים אותה.
28. ויהי כשמעם את-דבריו וימלאו חמה ויצעקו לאמר גדולה ארטמיס של-האפסיים.
29. ותמלא כל-העיר מבוכה ויסערו כלם יחדו אל-התאטרון ויחטפו אתם את-גיוס ואת-ארסטרכוס אנשים מקדונים וחברי שאול במסעיו.
30. ויאל שאול לבוא אל-תוך העם ולא-הניחו לו התלמידים.
31. וגם-מקצת ראשי אסיא אשר היו אהביו שלחו אליו ויזהירו אתו אשר לא-ימלאהו לבו לבוא אל-התאטרון.
32. ויצעקו-שם אלה בכה ואלה בכה כי מבוכה גדולה היתה באוֹהוֹליָה ורבם לא ידעו על-מה-זה נאספו.
33. וימשכו מתוך ההמון את-אלכסנדר והיהודים דחו אתו עד-צאתו וינף אלכסנדר את-ידו ויבקש להצטדק לפני העם.
34. והמה כהכירם כי-הוא יהודי נשאו כלם קול ויצעקו כשתי שעות לאמר גדולה ארטמיס של-האפסיים.
35. ויהס סופר העיר את-העם ויאמר אנשי אפסוס מי הוא האיש אשר לא ידע כי העיר אפסוס סכנת היא להיכל של-ארטמיס המלכת הגדולה ולצלמה היורד מן-השמים?
36. ויען אשר אין לכחש בדברים האלה ראוי לכם להיות שקטים ולא לעשות דבר נמהר.
37. כי הבאתם את-האנשים האלה אשר אינם גזלי מקדש גם-אינם מגדפי מלכתכם.
38. לכן אם-לדמטריוס ולחרשים אשר אתו דבר-ריב עם-איש הנה-לנו ימי בית-דין ושרי המדינה ויביאו אליהם את-ריבם.
39. ואם-תבקשו דבר אחר שפוט ישפט באוֹהוֹליָה כפי החק.
40. כי הלא בסכנה אנחנו להתחיב במרד בעבור היום הזה ודבר אין לנו לתת דין וחשבון על-הרגשה הזאת.
41. ויהי כאשר כלה לדבר כדברים האלה וישלח את-האוֹהוֹליָה.

    מעשי השליחים - פרק כ
1. ואחרי אשר שקטה המהומה קרא שאול לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל-מקדוניא.
2. ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל-ארץ יון.
3. וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל-סוריא ויארבו-לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא.
4. וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן-התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי ויָהוּה-תַם ומן-אסיא טוכיקוס וטרופימוס.
5. ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס.
6. ואנחנו יצאנו מן-פילפי אחרי ימי חג-המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל-טרואס ונשב-שם שבעת ימים.
7. ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם שאול כי-אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד-חצות הלילה.
8. ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם.
9. ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך שאול את-אמרתו ותגבר אליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת.
10. וירד שאול ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל-תבהלו כי נשמתו בו.
11. ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד-אור הבקר ויצא ללכת לדרכו.
12. והם הביאו את-הנער חי וינחמו עד-מאד.
13. ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח-שם אתנו את-שאול כי-כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו.
14. ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל-מיטוליני.
15. ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל-מול כיוס וביום שלישי עברנו אל-סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל-מיליטוס.
16. כי-שאול אמר לעבר מעל-פני אפסוס פן-יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם-יוכל עד-חג השבועות יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
17. ויממיליטוס שלח אל-אפסוס ויקרא את-זקני האוֹהוֹליָה.
18. ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל-עת מן-היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא.
19. אשר עבדתי את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בכל-ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים.
20. איך לא-כחדתי מכל כל-דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל-בית ובית.
21. ואעיד ליהודים וליונים את-התשובה לֵיָהוּה אוּל ואת האמונה במולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
22. ועתה הנני אסיר הרוּחַ ללכת יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואינני יודע מה-יקרני שם.
23. אפס כי-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מעיד בכל-עיר ועיר לאמר כי-מוסרות וצרות נכונו לי.
24. אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם-נפשי לא-יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את-מרוצתי ואת-השרות אשר קבלתי מאת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ להעיד על-בשורת חסד יָהוּה אוּל.
25. ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את-מלכות יָהוּה אוּל כי לא-תוסיפו עוד ראות פני.
26. על-כן מעיד אני בכם היום הזה כי-נקי אנכי מדמי כלכם.
27. כי לא כחדתי מהגיד לכם את-עצת יָהוּה אוּל כלה.
28. לכן שמרו את-נפשותיכם ואת-כל-העדר אשר הקים אתכם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לפקידים בו לרעות את-עדת יָהוּה אוּל אשר קנה-לו בדם-נפשו.
29. כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא-יחוסו על-העדר.
30. וגם-מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את-התלמידים.
31. על-כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על-לב כל-אחד מכם בדמעות.
32. ועתה אחי אני מסר אתכם לֵיָהוּה אוּל ולדבר חסדו אשר-לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל-המקדשים.
33. לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו.
34. ואתם ידעתם כי-ידי אלה עבדו ובעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי.
35. ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את-החלשים ולזכר את-דברי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי-הוא אמר טוב אשר-תתן משתקח.
36. ואחרי דברו את-הדברים האלה כרע על-ברכיו ויתפלל עם-כלם.
37. ויבכו כלם בכי גדול ויפלו עם-צוארי שאול וינשקו לו.
38. וביותר התעצבו על-הדבר אשר דבר כי לא-יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל-האניה.

    מעשי השליחים - פרק כא
1. ויהי כאשר נפרדנו מהם ונרד באניה ונבוא דרך ישרה אל-קוס וממחרת אל-רודוס ומשם אל-פטרה.
2. שם מצאנו אניה עברת על-פינוקיא ונרד-בה ונעבר.
3. ונרא את-פני קפרוס ונעזבנה לשמאל ונעבר אל-סוריא ונגיע על-צור כי-שמה יוציאו את-מעמסת האניה.
4. ונמצא את-התלמידים ונשב שם שבעת ימים והם אמרו אל-שאול על-פי הרוּחַ לבלתי עלות יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
5. ויהי אחרי מלאת לנו הימים האלה ונצא ללכת לדרכנו וילוו אתנו כלם עם-נשיהם ועם-טפם עד-מחוץ לעיר ונכרע על-ברכינו על-חוף הים ונתפלל.
6. ונברך איש את-רעהו ונעל אל-האניה והמה שבו איש לביתו.
7. ואנחנו כלינו את-דרך הים ונרד מצור אל-עכו ונשאל לשֻׁעַ-אוֹלֵם האחים ונשב אתם יום אחד.
8. וממחרת נסענו שאול ואשר אתו ונבא אל-קסרין ונלך אל-בית שאול המבשר אשר הוא אחד מן-השבעה ונשב עמו.
9. ולו היו ארבע בנות בתולות מתנבאות.
10. ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס.
11. ויבא אצלנו ויקח את-אזור שאול ויאסר-בו את-ידיו ואת-רגליו ויאמר כה אמר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ככה יאסרו היהודים ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם את-האיש אשר-לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים.
12. ויהי כאשר שמענו את-זאת ונבקש ממנו אנחנו ואנשי המקום אשר לא-יעלה יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
13. ויען שאול ויאמר מה-לכם אשר תבכו ותשברו לבבי כי-נכון אנכי לא-לבד להאסר כי גם-למות ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם על-שם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. ולא-אבה שמע ונרף ממנו לאמר רצון יָהוּה אוּל יעשה.
15. ואחרי הימים האלה נשאנו את-כלינו ונעל יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
16. וילכו אתנו גם-תלמידים מקסרין ויביאו אתנו ללון בבית-איש כתי ושמו מנסון והוא תלמיד ישן.
17. ויהי כבאנו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ויקבלו אתנו האחים בשמחה.
18. וממחרת היום נכנס שאול עמנו אל-יָהוּה-כַף ויבאו שמה כל-הזקנים.
19. וישאלם לשֻׁעַ-אוֹלֵם ויספר אחת לאחת את אשר עשה יָהוּה אוּל לגוים בשרותו.
20. וישמעו ויהללו אֶת-יָהוּה אוּל ויאמרו אליו הנך ראה אחינו כמה רבבות יהודים באו להאמין וכלם מקנאים לתורה.
21. והם שמעו עליך שמועה כי תלמד את-כל-היהודים אשר בקרב הגוים לסור ממשה באמרך כי-אין עליהם למול את-בניהם וללכת בחקות התורה.
22. ועתה מה-לעשות? הנה יאסף יאסף המון העם כי ישמעו כי-באת.
23. לכן עשה זאת אפוא אשר נאמר אליך.
24. הנה יש אתנו ארבעה אנשים אשר נדר עליהם אתם קח-לך והטהר אתם ושלם ההוצאות בעדם למען אשר-יגלחו את-ראשם וידעו כלם כי-שמועת שוא שמעו אליך וכי-אתה בעצמך מתהלך בחקות התורה.
25. ועל-דבר המאמינים בגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מאלה רק להשמר מזבחי אלילים ומן-הדם ומבשר הנחנק ומן-הזנות.
26. ויקח שאול את-האנשים ויטהר אתם וממחרת בא אל-המקדש ויגד כי-מלאו ימי טהרתם עד כי-הקרב קרבן כל-אחד מהם.
27. ויהי כאשר קרבו שבעת הימים לכלות והיהודים אשר מאסיא ראו אתו במקדש ויעוררו את-כל-ההמון וישלחו-בו את-ידיהם.
28. ויצעקו לאמר אנשי יָשׁוֹראֻל עזרו זה הוא האיש המלבד את-כל-אדם אשר בכל-הארץ סרה על-העם הזה ועל התורה ועל המקום הזה וגם-הביא אל-המקדש אנשים יונים ויחלל את-המקום הקדוש הזה.
29. כי היו ראים את-טרופימוס האפסי בעיר אתו ויחשבו כי-שאול הביא אתו אל-המקדש.
30. ותהם כל-העיר וירץ העם ויקבץ ויאחזו את-שאול וימשכהו אל-מחוץ למקדש ופתאם סדרו הדלתות.
31. והמה מבקשים להיתו והשמועה באה אל-שר האלף של-הגדוּד כי כל-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם נבוכה.
32. וימהר ויקח אתו אנשי צבא ושרי מאות וירץ אליהם ויהי כראותם את-שר האלף ואת-אנשי הצבע ויחדלו מהכות את-שאול.
33. ויגש שר-האלף ויחזק-בו ויצו לאסרו בנחשתים וישאל מי הוא-זה ומה עשה.
34. ויענו מן-העם אלה בכה ואלה בכה ולא יכל לדעת מאומה אל-נכון מרב השאון ויצו להוליכו אל-המצד.
35. ויהי כבואו עד-המעלות וישאהו אנשי הצבא מפני חמת העם.
36. כי-עם רב הלך אחריו והם צעקים ואמרים הסר אתו.
37. וכאשר הקריב שאול להאסף אל-המצד אמר אל-שר האלף התניח לי לדבר אליך דבר? ויאמר הידעת יונית?
38. האם-אינך המצרי אשר לפני הימים האלה העיר מרד והוציא המדברה ארבעת אלפים אנשי דמים?
39. ויאמר שאול איש יהודי אני מטרסוס בן-עיר קיליקיא אשר איננה בלי-שם ועתה אשאלה מאתך הניחה לי לדבר אל-העם.
40. וינח לו ויעמד שאול על-המעלות הניף ידו אל-העם ותהי דממה רבה וידבר בלשון עברית ויאמר.

    מעשי השליחים - פרק כב
1. אנשים אחים ואבות שמעו-נא את-דברי התנצלותי אליכם.
2. ויהי כשמעם כי הוא מדבר אליהם בלשון עברית ויחשו עוד יותר.
3. ויאמר איש-יהודי אנכי נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגדל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלמד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לֵיָהוּה אוּל כמוכם כלכם היום.
4. וארדף את-הדרך הזאת עד-מות ואהי אסר ומסגיר לכלא אנשים ונשים.
5. כאשר גם-יעיד עלי הכהן הגדול וכל-בית הזקנים אשר מהם לקחתי מכתבים ואלך אל-האחים לדמשק לאסר אף-את-הנמצאים שמה ולהביאם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם למען יוסרו.
6. ויהי אנכי הלך וקרב לדמשק כעת צהרים ופתאם נגה עלי מסביב אור גדול מן-השמים.
7. ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני?
8. ואען ואמר מי אתה מולכיאול? ויאמר אלי אני יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי אשר אתה רדפו.
9. והאנשים אשר אתי ראו את-האור וייראו ואת-קול המדבר אלי לא שמעו.
10. ואמר מה-אעשה מולכיאול? ויאמר אלי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ קום לך אל-דמשק ושם יאמר לך את-כל אשר צוית לעשות.
11. ואני לא-יכלתי לראות מפני זהר האור ההוא והאנשים אשר אתי הוליכוני ביד ואבא לדמשק.
12. ואיש חסיד כפי התורה ושמו חנניה אשר קנה לו שם טוב בקרב כל-היהודים הישבים שם.
13. ויבא אלי ויעמד ויאמר אלי שאול אחי שוב ראה ובשעה ההיא נפקחו עיני וראיתיהו.
14. ויאמר יָהוּה אוּלהִים אבותינו בחר בך לדעת את-רצונו ולראות את-הצדיק ולשמע קול מפיהו.
15. כי היו תהיה-לו לעד אל-כל-בני האדם על-כל אשר ראית ושמעת.
16. ועתה למה תתמהמה? קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשמו.
17. ויהי בשובי אל-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ואתפלל במקדש ותהי עלי יַד-יָהוּה אוּל.
18. וארא אותו מדבר אלי חושה צא במהרה מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כי לא-יקבלו את-עדותך עלי.
19. ואמר הלא הם יודעים את אשר-השלכתי אל-הכלא והלקיתי בבתי הכנסיות את המאמינים בך.
20. ובהשפך דם-אסטפנוס עדך אף-אני עמדתי שם חפץ בהרגתו ושומר את-בגדי הרגיו.
21. ויאמר אלי לך כי אני אל הגוים עד-למרחוק אשלחך.
22. וישמעו אלי עד-הדבר הזה וישאו את-קולם ויאמרו הסירו איש כזה מעל האדמה כי איננו ראוי כי יחיה.
23. ויהי בהיותם צעקים ומשליכים את-בגדיהם מעליהם וזרקים עפר השמימה.
24. ויצו שר האלף להוליכו אל-המצד ויאמר לבדקו במלקות למען ידע מדוע המה ככה צעקים עליו.
25. ויהי כאשר אסר להכותו ברצועות ויאמר אל-שר המאה העמד עליו האף רשיון לכם להכות איש רומי בלא-דין ומשפט?
26. וילך שר המאה כשמעו את-הדבר הזה ויגד לשר האלף לאמר ראה מה-תעשה כי האיש הזה רומי הוא.
27. ויבא שר-האלף ויאמר אמר-לי הרומי אתה? ויאמר הן.
28. ויען שר האלף אנני בכסף רב קניתי לי משפט האזרחות הזאת ויאמר שאול ואני אף-נולדתי בה.
29. אז הרפו ממנו האנשים אשר באו לבדקו וגם-שר האלף ירא בדעתו כי-רומי הוא והוא אסר אותו.
30. וממחרת בקש לדעת אל-נכון על-מה שטנים אותו היהודים ויתר מוסרותיו ויצו להביא את-ראשי הכהנים ואת-כל-הסנהדרין ויורד את-שאול ויעמידהו בתוכם.

    מעשי השליחים - פרק כג
1. ויבט שאול אל-הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל-תמת לבבי התהלכתי לפני יָהוּה אוּל עד היום הזה.
2. ויצו חנניה הכהן הגדול את-העמדים עליו להכותו על-פיו.
3. ויאמר אליו שאול יככה יָהוּה אוּל הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה?
4. ויאמרו העמדים שם את-הכהן הגדול לֵיָהוּה אוּל תחרף?
5. ויאמר שאול אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר.
6. ושאול ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן-פרוש אנכי ועל-תקות המתים ותחיתם אני נדין.
7. ובדרבו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון.
8. כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח הפרושים מודים בשניהם.
9. ותהי המלא גדולה ויקומו הספורים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא-מצאנו דבר רע באיש הזה ואם-רוח דבר אליו או מלאך אל-נלחמה בֵּיָהוּה אוּל.
10. והריב הולך וחזק ושר-האלף דאג פן-ישסעו את-שאול ויצו את-אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל-המצד.
11. ובלילה ההוא נצב עליו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ויאמר חזק שאול כי כאשר העידות לי ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם כן העד תעיד ברומי.
12. ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על-נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם-יהרגו את-שאול.
13. ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבים.
14. ויגשו לא-ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על-נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם-הרגנו את-שאול.
15. ועתה הודיעו-נא אתם והסנהדרין את-שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את-ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם.
16. וישמע בן-אחות שאול את-ארבם וילך ויבא אל-המצד ויגד לשאול.
17. ויקרא שאול לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את-הבחור הזה אל-שר האלף כי-דבר לו להודיעו.
18. ויקחהו ויולכהו אל-שר האלף ויאמר שאול האסיר קראני אליו ויבקש ממני והוליך אליך את-הבחור הזה כי-דבר לו להגיד לך.
19. ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה-הוא זה אשר לך להודיעני?
20. ויאמר כי-נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את-שאול לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את-ענינו.
21. ואתה אל-תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על-נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו ומה עתה עמדים ומחכים להבטחתך.
22. וישלח שר-האלף את-הבחור ויצוהו לבלתי אמר-לאיש כי גלה-לו את-הדבר הזה.
23. ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי-צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן-השעה השלישית בלילה.
24. ובהמות יכינו להרכיב את-שאול למען הביאו שלם אל-פיליכס ההגמון.
25. ויכתב אגרת וזה תכן דבריה.
26. קלודיוס לוסיאס אל-פיליכס ההגמון האדיר שֻׁעַ-אוֹלֵם.
27. את-האיש הזה תפשו היהודים ויבשו המיתו ואבא עם-אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי-רומי הוא.
28. ובאשר חפצתי לדעת על-מה שמנו אתו הורדתיו אל-הסנהדרין שלהם.
29. ואמצא כי-שטנו אתו על-דברי שאלות דתם ולא על-דבר אשר יהיה אליו חיב מיתה או מוסרות.
30. ועתה הנה הגד-לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את-שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שֻׁעַ-אוֹלֵם.
31. ויקחו אנשי הצבא את-שאול כאשר צוו ויביאהו לילה אל-אנטפטריס.
32. וממחרת הניחו את-הפרשים ללכת אתו וישובו למצד.
33. והמה באו אל-קסרין ויתנו את-האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את-שאול.
34. ויהי כקרא ההגמון את-האגרת וישאל מאי-זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי-הוא מקיליקיא ויאמר.
35. אשמע את-דבריך בבוא גם-שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס.

    מעשי השליחים - פרק כד
1. וירד חנניה הכהן הגדול אחרי חמשת ימים ואתו הזקנים וטרטלוס איש דברים ויודיעו את-ההגמון את-דבר ריבם עם-שאול.
2. ויהי כאשר קראו-לו ויחל טרטלוס לשטנו ויאמר.
3. את אשר ישבנו על-ידך בשֻׁעַ-אוֹלֵם רב ואשר נעשו תקנות רבות לעם הזה בהשגחתך נקבל על-כל-פנים ובכל-מקום בכל-תודה פיליכס האדיר.
4. אך לבלתי הלאותך הרבה אתחנן אליך אשר תשמענו בקצר דברינו כחמלתך.
5. כי מצאנו את-האיש הזה כקטב ומגרה מדינים בין כל-היהודים על-פני תבל והוא ראש כת הַנוּדצוֹרוֹתִים.
6. והוא גם-נסה לחלל את-המקדש ונתפש אותו ונחפץ לשפטו על-פי תורתנו.
7. ויבא עלינו לוסיאס שר-האלף ברב-כח ויחטפהו מידינו.
8. ויצו את-שטניו כי-בוא יבאו לפניך ואתה כי-תחקר אתו תוכל לדעת מפיהו את-כל-הדברים האלה אשר אנחנו טענים עליו.
9. וימלאו היהודים את-דבריו לאמר כי-כן הוא.
10. וירמז ההגמון אל-שאול לדבר ויען ויאמר יען אשר-ידעתי כי זה כמה שנים שופט אתה לעם הזה הנני מצטדק בלב בטוח על-עניני.
11. אתה תוכל לדעת אשר לא עברו יותר משנים עשר יום מעת עלותי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם להשתחות.
12. ולא במקדש מצאוני מתוכח עם-איש או-מעורר מהומה בעם ולא בבתי הכנסיות ולא בעיר.
13. גם אין ביכלתם להוכיח עלי את אשר עתה הם שטנים אותי.
14. אבל את-זאת מודה אני לפניך כי-בדרך ההיא אשר יקראוה בְהוֹל-שֻׁאַם כת בה אני עבד אֶת-יָהוּה אוּלהִים אבותינו בהאמיני בכל-הכתוב בתורה ובנביאים.
15. ותקותי לֵיָהוּה אוּל אשר גם-הם יחכו-לה זאת היא כי עתידה להיות תחית המתים לצדיקים ולרשעים.
16. ובזאת גם-עמלתי להיות תמים-לב לֵיָהוּה אוּל ולאדם תמיד.
17. ומקץ שנים רבות באתי להביא נדבות לעמי ולהקריב קרבן.
18. ואהי מטהר במקדש לא בהמון-עם ולא במהומה וכן מצאוני אנשים יהודים מאסיא.
19. אשר עליהם היה לעמד-הנה לפניך ולענות בי אם-היה להם דבר נגדי.
20. או אלה ידברו-נא המה מה-מצאו בבי עול מעמדי לפני הסנהדרין.
21. בלתי אם-הדבר האחד ההוא אשר קראתי בעמדי בתוכם כי על-תחית המתים אני נדון היום לפניכם.
22. ויהי כשמע פיליכס את-הדברים האלה ויחר את-דינם לעת אחרת כי עניני הדרך הזאת נודעו לו היטב ויאמר ברדת אלי לוסיאס שר האלף אשפט על-דברכם.
23. ויצו את-שר המא לשום אתו במשמר ולתת-לו רוחה ולבלתי מנע איש ממידעיו משרת אתו ומבוא אליו.
24. ואחרי ימים אחדים בא פיליכס עם-אשתו דרוסלה והיא יהודית וישלח לקרא לשאול וישמע אתו על-דבר האמונה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
25. ויהי כדברו על-הצדק והפרישות ועל-הדין העתיד לבוא ויחרד פיליכס ויען עתה-זה לך ולכשאפנה אשוב לקרא-לך.
26. והוא מקוה כי שאול יתן-לו שחד למען יתירהו ובעבור זה קרא לו פעמים הרבה וידבר עמו.
27. ויהי מקץ שנתים ימים ויקם פרקיוס פסטוס תחת פיליכס ופיליכס חפץ להתרצות אל-היהודים ויעזב את-שאול חבוש בבית האסורים.

    מעשי השליחים - פרק כה
1. ויבא פסטוס אל-המדינה ויעל אחרי שלשת ימים מקסרין ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
2. והכהן הגדול וראשי היהודים הודיעהו את-ריבם עם-שאול.
3. ויפצרו-בו וישאלו ממנו לעשות חסד עמהם להביאו יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם והמה מתנכלים אתו להמיתו בדרך.
4. ויען אותם פסטוס כי-עצור שאול בקסרין וכי גם-הוא ישוב שמה בקרוב.
5. ויאמר לכן ירדו אתי העצומים שבכם ואם-יש מאום באיש הזה יענו בו.
6. וישב בתוכם יותר מימים עשרה וירד אל-קסרין וממחרת ישב על-כסא המשפט ויצו להביא את-שאול.
7. הוא בא והיהודים אשר ירדו מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם סבבהו ויאשימו את-שאול באשמות רבות וקשות אשר לא-יכלו להוכיח.
8. והוא הצטדק לאמר לא-חטאתי במאומה לא לדת היהודים ולא למקדש ולא לקיסר.
9. ופסטוס חפץ להתרצות אל-היהודים ויען את-שאול ויאמר התחפץ לעלות יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם להשפט על-אלה לפני שמה?
10. ויאמר שאול לפני כסא משפט הקיסר אני עמד ושם נכון לי להשפט לא הרעתי ליהודים כאשר ידעת היטב גם-אתה.
11. אם-הרעתי ויש-בי דבר משפט-מות בל-אחשך נפשי ממות ואם-אין-בי מאומה מכל אשר הם ענים בי איש לא יוכל להסגירני אל-ידם את-הקיסר אני קורא לדיני.
12. ויועץ פסטוס עם-יועציו ויען אתו לאמר את-הקיסר קראת? אל-הקיסר תלך.
13. ויהי אחרי ימים וירדו המלך אגרפס וברניקה אל-קסרין לשאל לשֻׁעַ-אוֹלֵם פסטוס.
14. ויהי כי-ארכו להם הימים שם ויספר פסטוס למלך את-ריב שאול לאמר יש-פה איש אשר פיליכס הניחו אסור.
15. ובהיותי ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם דברו אלי ראשי הכהנים וזקני היהודים על-אדותיו ויבקשו ממני לחרץ משפטו.
16. ואען אתם כי אין מנהג הרומיים למגן איש לאבד בטרם יעמד הנשטן לנכח שטניו ונתן-לו מקום להצטדק מן-השטנה.
17. ולכן כאשר באו הנה יחד חשתי ולא התמהמהתי כי ממחרת היום ישבתי על-כסא המשפט ואצוה להביא את-האיש.
18. ויעמדו אליו שטניו ואל-הביאו עליו דבר רע מאשר הייתי חשד אתו.
19. רק היו להם דברי ריבת לנגדו על-עבודת אלהיהם ועל-מת אחד יָהוּשֻׁעַ שמו אשר אמר עליו שאול כי הוא חי.
20. ותכבד בעיני השאלה הזאת ואמר החפץ אתה ללכת יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ולהשפט שם על-אלה.
21. אבל שאול שאל להניחו במשמר עד-צאת משפטו למפני אגוסטוס ואצוה לשמרו על-אשר אשלח אתו אל-הקיסר.
22. ויאמר אגרפס אל-פסטוס גם-אני חפץ לשמע את-האיש ויאמר מחר תשמענו.
23. ויהי ממחרת כבוא אגרפס וברניקה בהוד גדול ויבאו אל-אלם המשמעת המה ושרי האלף ונגידי העיר ויצו פסטוס ויביאו את-שאול.
24. ויאמר פסטוס אגרפס המלך וכל-האישים אשר אתם פה אתנו הנכם ראים את-האיש אשר בעבורו פגעו-בי כל-המון היהודים גם-ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וגם-פה ויצעקו כי-אינו בדין שיחיה עוד.
25. ואני כאשר הכרתי כי לא-עשה דבר לחיבו מיתה והוא גם-הוא קרא את-אגוסטוס לדינו יעצתי לשלח אתו שמה.
26. אך אין-לי לכתב עליו דבר נכון לבעלנו ובעבור זאת הביאתיו לפניכם וביותר לפניך וביותר לפניך המלך אגרפס למען יחקר וידעתי מה אכתב.
27. כי לא-יתכן בעיני לשלוח אסיר מבלי הודיע גם את-עלילת הדברים אשר-שמו לו.

    מעשי השליחים - פרק כו
1. ויאמר אגרפס אל-שאול נתן-לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק שאול ויושט את-ידו ויאמר.
2. מאשר אני את-נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על-כל אשר-שטנים אתי היהודים.
3. כי אתה ידע היטב כל-המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל-כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך.
4. הנה את-דרכי מנעורי אשר התהלכתי-בה מאז בתוך עמי וביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ידעים אותה כל-היהודים.
5. כי מימים ראשונים ידעוני אם-ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על-פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו.
6. ועתה אני עמד להשפט על-תקות ההבטחה אשר הבטיחה יָהוּה אוּלהִים את-אבותינו.
7. ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם אֶת-יָהוּה אוּל תמיד יומם ולילה על-דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים.
8. מדוע יפלא בעיניכם כי יָהוּה אוּל יחיה מתים?
9. הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את-שם יָהוּשֻׁעַ הַנוּדצוֹרוֹתִי עד-מאד.
10. כאשר עשיתי ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וגם-קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי.
11. ובכל-בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד-מאד וארדפם עד-לערים אשר חוצה לארץ.
12. ויהי בלכתי על-זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם.
13. והנה המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי.
14. ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני? קשה לך לבעט בדרבנות.
15. ואמר מי אתה מולכיאול? ויאמר אנכי יָהוּשֻׁעַ אשר אתה רדף.
16. אבל קום ועמד על-רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר-בך למשרת ולעד על-אשר ראית ועל-אשר אראך.
17. בהצילי אותך מן-העם ומן-הגוים אשר אשלחך עתה אליהם.
18. לפקח את-עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אֶל-יָהוּה אוּל וימצאו באמונתם בי את-סליחת החטאים ואת-הנחלה בתוך המקדשים.
19. על-כן המלך אגרפס לא המריתי את-המראה אשר ראיתי מן-השמים.
20. כי אם-קראתי ראשונה לישבי דמשק ויָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם ובכל-ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אֶל-יָהוּה אוּל ויעשו מעשים ראוים לתשובה.
21. ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני.
22. וְ-יָהוּה אוּל היה בעזרי ועד-היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי-עתידות הנה להיות.
23. כִּי-יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן-המתים להפיץ אור בעם ובגוים.
24. ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע שאול רב הלמוד הביאך לידי שגעון.
25. ויאמר שאול אינני משגע פסטוס האדיר כי אם-דברי אמת וטעם אביע.
26. כי המלך יודע את-אלה ועל-זאת גם-בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא-אאמין כי-נעלם ממנו דבר מן-הדברים האלה כי לא-בקרן זוית נעשתה זאת.
27. המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים? ידעתי כי מאמין אתה.
28. ויאמר אגרפס אל-שאול עוד מעט ופתיתני להיות היָהוּשֻׁעַהִי.
29. ויאמר שאול אבקשה מֵיָהוּה אוּל אשר אם-במעט ואם-בהרבה לא אתה לברך כי-גם על-השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה.
30. ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם.
31. ויסורו החדרה וידברו איש אל-רעהו לאמר האיש הזה לא-עשה דבר אשר יהיה אליו חיב מיתה או מוסרות.
32. ויאמר אגרפס אל-פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את-הקיסר לדינו.

    מעשי השליחים - פרק כז
1. וכאשר נגמר הדין כי-נעבר באניה אל-איטליא מסרו את-שאול ומקצת אסירים אחרים אל-שר המאה לגדוּד וגוסטוס ושמו יוליוס.
2. ונרד אל-אניה אדרמטית נכנים לבוא על-פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן-תסלוניקי.
3. וממחרת הגענו אל-צידון ויוליוס עשה עם-שאול חסד וינח לו ללכת אל-מידעיו להעזר בידם.
4. ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו.
5. ונעבר את-הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל-מורא אשר בלוקיא.
6. וימצא-שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה.
7. והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל-מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל-היבשה ונעבר מצד לקריטי על-פני הר סלמוני.
8. ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא.
9. ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם-הצום כבר עבר ויזהר אתם שאול.
10. ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך-מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם-גם לנפשותינו.
11. ושר המאה לא-שמע אל-דברי שאול כי אם-אל-רב החבל ואל-בעל האניה.
12. ובאשר החוף איננו טוב לעמד-בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה.
13. ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי-תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי.
14. ויהי כמעט אחרי כן ותפגע-בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון.
15. ותטרף האניה ואל-יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף.
16. ותרץ האניה אל-עבר אי-קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה.
17. ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את-כל-אשר השיגה ידם ויחבשו את-דפני האניה ומיראתם פן-יפלו אל-בין רכסי החול הורידו את-כלי המפרש וכה נדפו.
18. ויהי הסער הלך וסער עלינו וממחרת הטילו את-המעמסה אל-הים.
19. וביום השלישי הטלנו בידינו את-כלי האניה אל-הים.
20. ויהי ימים גם-השמש גם-הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד-מאד ותכרת ממנו כל-תקות ישועה.
21. ושאול עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם.
22. ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא-תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה.
23. כי-בלילה הזה נצב עלי מלאך יָהוּה אוּל אשר-לו אנכי ואשר אני עבד אתו.
24. ויאמר אל-תירא שאול עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן-לך יָהוּה אוּל את-כל-ההלכים אתך באניה.
25. על-כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לֵיָהוּה אוּל כי-כן יהיה כאשר נאמר אלי.
26. אך השלך נשלך אל-אחד האיים.
27. ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי-קרבה להם יבשת.
28. ויורידו את-האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את-האנך וימצאו קומות חמש עשרה.
29. וייראו פן-יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל-אחורי האניה ארבעה עוגינים אל-הים ויכספו לאור היום.
30. והמלחים בקשו לברח מן-האניה ויורידו את-העברה אל-הים באמרם כי יש את-נפשם לשלח עוגינים גם-מראש האניה.
31. ויאמר שאול אל-שר המאה ואל-אנשי הצבא לאמר אם-אלה לא-ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע.
32. ויקצצו אנשי הצבא את-חבלי העברה ויתנוה לנפול.
33. והבקר טרם יאור ושאול מבקש מכלם לטעם-לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה.
34. על-כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא-יפל משערת ראשו ארצה.
35. הוא דבר את-הדברים האלה והוא לקח את-הלחס ויודה לֵיָהוּה אוּל לפני כלם ויבצע ויחל לאכל.
36. ויאמץ לב כלם ויטעמו-אכל גם-המה.
37. ואנחנו כל-נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש.
38. ויאכלו לשבעה ויקלו מעל-האניה ויטילו את-הצדה אל-הים.
39. הבקר אור ולא הכירו את-הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את-האניה אם-יוכלו.
40. ויגדעו את-העוגיגים ויעזבום לים ויתירו גם-את-מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל-פני הרוח ויבקשו לבא אל-החוף.
41. ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק-בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים.
42. ותהי עצת אנשי הצבא להמית את-האסירים פן-ישחה איש מהם וימלט.
43. ושר המאה חפץ להציל את-שאול וינא את-עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על-קרשים ואלה על-שברי האניה.
44. ויהי-כן וימלטו כלם אל-היבשה.

    מעשי השליחים - פרק כח
1. וכאשר נמלטנו נודע לנו כי-שם האי מליטי.
2. והנכרים לא המעיטו חסדם עמנו כי-בערו אש ויאספו את-כלנו אליהם מפני הגשם היורד ומפני הקר.
3. ושאול אסף לו ערמת קצים וישם על-המוקד ומן-החם יצא אפעה ויאחז בידו.
4. ויראו הנכרים את-החיה תלויה על-ידו ויאמרו איש אל-רעהו אכן רצח האיש הזה אשר הנקמה לא-הניחה לו לחיות אף כי-נמלט מן-הים.
5. והוא נער את-החיה מעל ידו אל-תוך האש ולא-הרעה לו מאומה.
6. והם הוחילו אשר יצבה גופו או-אשר יפל מת פתאם ויחילו עד-בוש והנה לא-קרהו כל-אסון ויהפך לבם ויאמרו כי יָהוּה אוּל הוא.
7. ובסביבי המקום ההוא היו שדות אשר לראש אנשי האי ושמו פובליוס הוא הביא אתנו לביתו ויכלכל אתנו בטובו שלשת ימים.
8. ואבי פובליוס מוטל למשכב בקדחת ובמחלה המעים ויבא אליו שאול ויתפלל וישם עליו את-ידיו וירפאהו.
9. ואחרי המעשה הזה באו גם-החלים האחרים אשר באי וירפאו.
10. ויכבדנו כבוד גדול ובלכתנו משם ספקו לנו די צרכנו.
11. ואחרי שלשת חדשים עברנו משם מאניה אלכסנדרית אשר ישבה באי בימי הסתו ואות דגלה התאומים.
12. ונבא אל-סרקומא ונשב-שם שלשת ימים.
13. משם סבנו ונבא אל-רגיון ובנשב רוח דרומית ביום המחרת באנו ביום המחרת באנו ביום השני אל-פוטיולי.
14. ושם מצאנו אחים ויבקשו ממנו לשבת אתם שבעת ימים ובכן הלכנו אל-רומי.
15. וישמעו האחים את-בואנו ויצאו משם לקראתנו עד לשוק אפיוס ועד לשלשת החניות וירא אתם שאול ויודה לֵיָהוּה אוּל ויתחזק.
16. ואחר באנו אל-רומי העביר שר המאה את-האסירים אל-שר הצבא ולשאול הניחו לשבת לבדו עם-איש הצבא השמר אותו.
17. ויהי אחרי שלשת ימים ויקרא שאול אליו את-ראשי היהודים ויקהלו אליו ויאמר אליהם אנשים אחים אף כי-לא מעלתי מעל בעמנו ובחקות אבותינו אסרוני ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וימסרוני לידי הרומיים.
18. והם אחרי חקרם אתי אמרו לפטרני כי לא-נמצא בי משפט-מות.
19. והיהודים קמו-בי ואאנס לקרא את-הקיסר לדיני אך אין-נפשי לשטון את-עמי בדבר.
20. ובעבור זאת קראתי לכם לראותכם ולדבר עמכם כי בגלל תקות יָשׁוֹראֻל אסור אני בכבל הזה.
21. ויאמרו אליו לא קבלנו על-אדותיך אגרות מארץ יהודה ולא-בא הנה אחד מן-האחים אשר הגיד או-דבר עליך דבר רע.
22. אמנם חפצים אנחנו לשמע את-אשר בלבבך כי נודע לנו אשר בכל מקום יריבו אל-הכת הזאת.
23. וישימו לו יום מועד ויבאו אליו רבים אל-מלונו ויעד בהם ויבאר את-מלכות יָהוּה אוּל ויוכח להם עניני יָהוּשֻׁעַ מתורת משה ומן-הנביאים מבקר עד-ערב.
24. ויש אשר שמעו אל-דבריו ויש אשר לא האמינו.
25. ויחלקו בדעתם ויסורו ללכת לדרכם בדבר שאול הדבר האחד הזה היטב דבר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ לאבותינו בפי ישעיהו הנביא לאמר.
26. לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל-תבינו וראו ראו ואל-תדעו.
27. כי שמן לב העם הזה ואזניו כבדו ואת-עיניו השע פן-יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפאתיו.
28. לכן דעו כי לגוים נשלחה תשועת יָהוּה אוּל והמה ישמעו.
29. ויהי בדברו זאת הלכו מאתו היהודים ויתוכחו הרבה איש עם-רעהו.
30. ושאול ישב שנתים ימים בביתו אשר שכר-לו ויקבל את כל-הבאים אליו.
31. ויקרא את-מלכות יָהוּה אוּל וילמד את-דרכי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו בכל-בטחון לבו ואין מנע.


אגרת שאול השליח אל-הרומיים

    אל-הרומיים - פרק א
1. שאול עבד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מקרא להיות שליח ונבדל לבשורת יָהוּה אוּל.
2. אשר הבטיחה מלפנים ביד וביאיו בכתבי הקדש.
3. על-דבר בנו הנולד מזרע דַּוּד לפי הבשר.
4. אשר הוכן לְבֶּן-יָהוּה אוּל בגבורה לפי הרוּחַ הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
5. אשר-בידו קבלנו חן ושליחות להקים משמעת האמונה בכל-הגוים למען שמו.
6. אשר בתוכם הנכם גם-אתם קרואי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. לכל אשר ברומי ידידי יָהוּה אוּל וקרואים להיות קדושים חסד ושֻׁעַ-אוֹלֵם לכם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. בראשונה אודה לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-כלכם אשר ספר אמונתכם בכל-העולם.
9. כי יָהוּה אוּל אשר אני עבד אתו ברוחי בבשורת בנו לעד לי כי תמיד אני מזכיר אתכם.
10. בהעתירי בתפלותי בכל-עת למען אשר רק-הפעם אצליח ברצון יָהוּה אוּל לבוא אליכם.
11. כי-נכסף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי-זו מתת רוח למען תתחזקו.
12. והוא להתנחם עמכם זה בזה באמונה אשר לכם וגם-לי.
13. ולא-אכחד מכם אחי כי-פעמים רבית שמתי על-לבי לבוא אליכם אך נמנע ממני עד-הנה למען אמצא פרי גם-בכם כמו ביתר הגוים.
14. מחיב אנכי ליונים וגם ללעזים לחכמים וגם לפתאים.
15. לכן נדבני לבי להשמיע את-הבשורה גם-אתכם אשר ברומי.
16. כי אינני בוש מבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי באשר גבורת יָהוּה אוּל היא לתשועת כל-המאמין ליהודי בראשונה וכן גם-ליוני.
17. כי-תגלה בה צדקת יָהוּה אוּל מאמונה אל-אמונה ככתוב וצדיק באמונתו יחיה.
18. כי נגלה חרון יָהוּה אוּל מן-השמים על כל-רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את-האמת בעולה.
19. יען אשר דעת יָהוּה אוּל גלויה בקרבם כי יָהוּה אוּל הודיעם אותה.
20. כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא בעולם תודע במעשים ותראה לבלתי היות-להם להתנצל.
21. יען בדעתם אֶת-יָהוּה אוּל לא-כבדהו כֵ-יָהוּה אוּל וגם-לא הודו כי אם-הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער.
22. ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים.
23. וימירו את-כבוד יָהוּה אוּל אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל-עוף והולך על-ארבע ורמש האדמה.
24. על-כן גם-נתנם יָהוּה אוּל לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את-רעהו.
25. אשר המירו אמת יָהוּה אוּל בכזב ויכבדו ויעבדו את-הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמנה.
26. בעבור זאת נתנם יָהוּה אוּל לתאות בושה כי-נשיהם החליפו את-התשמיש כדרכן בשלא כדרכן.
27. וכן גם-הזכרים עזבו את-תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם-זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם.
28. וכאשר מאסו להשיג יָהוּה אוּל בדעת נתנם יָהוּה אוּל בידי דעה נמאסה לעשות את אשר-לא יתכן.
29. וירב בקרבם כל-חמס זנות ורשע בצא ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות.
30. הלכי רכיל ומלשינים שנאי יָהוּה אוּל וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם.
31. נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים.
32. יודעים המה את-משפט יָהוּה אוּל כי-עשי אלה בני-מות הם ולא לבד שיעשו את-אלה כי גם-רצתה נפשם בעשיהם.

    אל-הרומיים - פרק ב
1. לכן אין לך התנצלות אתה בן-אדם הדן תהיה מי שתהיה כי במה-שתדין את-חברך תחיב את-נפשך באשר אתה הדן תעשה כמעשהו.
2. וידענו כי-משפט יָהוּה אוּל כפי האמת על-עשי אלה.
3. ואתה בן-אדם הדן את אשר-פעלו כאלה ועשית כמעשיהם התחשב להמלט ממשפט יָהוּה אוּל?
4. או התבוז לעתרת טובו ולחמלתו ולארך רוחו ולא תתבונן כי-טובת יָהוּה אוּל תדריך אתך לתשובה?
5. ובקשי לבבך הממאן לשוב תצבר לך עברה אל-יום עברת יָהוּה אוּל ועת הגלות צדקת צדקת משפטו.
6. אשר ישלם לאיש כמעשהו.
7. למתמידים בעשות הטוב ומבקשים את-הכבוד וההדר ואת אשר איננו עבר יתן את-חיי העולמים.
8. ועל-בני המרי ואשר לא-ישמעו לאמת כי אם-לעולה שמעו חרון-אף וחמה.
9. צרה ומצוקה על-כל-נפש אדם עשה הרע על-היהודי בראשונה וכן גם על-היוני.
10. וכבוד והדר ושֻׁעַ-אוֹלֵם לכל-עשה הטוב ליהודי בראשונה וכן גם ליוני.
11. כי אין-משא פנים עִם-יָהוּה אוּל.
12. כי כל-אלה אשר חטאו בלי תורה גם בבלי-תורה יאבדו ואשר חטאו בתורה גם-על-פי התורה ישפטו.
13. כי לא שמעי התורה צדיקים לפני יָהוּה אוּל כי אם-עשי התורה הם יצדקו.
14. כי הגוים אשר אין-להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם-באין תורה הם תורה לנפשם.
15. בהראותם מעשה התורה כתוב על-לבם ודעתם מעידה בהם ומחשבותם בקרבם מחיבות זאת את-זאת או גם-מזכות.
16. ביום אשר ישפט יָהוּה אוּל את-כל-תעלמות בני האדם ביד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כפי בשורתי.
17. הן אתה נקרא בְהוֹל-שֻׁאַם יהודי ונשענת על-התורה והתהללת בֵּיָהוּה אוּל.
18. וידעת הראוי ובהיותך מלמד בתורה תבין בין-טוב לרע.
19. ובטחת בנפשך להיות מוליך העורים ואור להלכים בחשך.
20. מיסר לחסרי לב ומורה הפתאים ויש לך צורת המדע והאמת בתורה.
21. ואתה אשר תורה אחרים את-נפשך לא תורה אמרת לא תגנב והנך גנב.
22. אמרת לא תנאף ואתה נאף? תשקץ את-האלילים ואתה גזל את-הקדש?
23. תתהלל בתורה ותנבל אֶת-יָהוּה אוּל בעברך את-התורה?
24. כי שם יָהוּה אוּל בגללכם מחלל בגוים כאשר כתוב.
25. הן המילה מועילה אם-תשמר את-התורה אבל אם-עבר אתה את-התורה אז מילתך היתה-לך לערלה.
26. לכן אם-ישמר הערל את-משפטי התורה הלא תחשב-לו ערלתו למילה.
27. והערל מלדה המקים את-התורה הלא הוא ידין אתך אשר-יש לך הכתב והמילה ועברת את-התורה.
28. כי לא-הנראה מחוץ הוא היהודי ולא-הנראה מחוך בבשר היא המילה.
29. כי אם-אשר בפנים הוא יהודי ומילה היא אשר בלב כפי הרוּחַ ולא כפי הכתב אשר-לא מבני אדם תהלתו כי אם-מאת יָהוּה אוּל.

    אל-הרומיים - פרק ג
1. ועתה מה-הוא יתרון היהודי? ומה-היא תועלת המילה.
2. הרבה מכל-פנים בראשון כי-הפקדו בידם דברי יָהוּה אוּל.
3. כי מה-הוא אם-מקצתם לא האמינו? היבטל חסרון אמונתם את-אמונת יָהוּה אוּל?
4. חלילה אבל יהי יָהוּה אוּל הוא הנאמן וכל-האדם כזב ככתוב למען תצדק בדברך תזכה בשפטך.
5. ואם-עולתנו תרומם את-צדקת יָהוּה אוּל מה-נאמר הכי יש-עול בֵּיָהוּה אוּל המשלח חרון אפו לפי דרך בני-אדם אנכי מדבר.
6. חלילה שאם-כן איך-ישפט יָהוּה אוּל את-העולם.
7. כי אם-על-ידי כזבי תרבה ותפרץ אמת יָהוּה אוּל לתהלתו למה זה אני אשפט עוד כחוטא.
8. ולא נעשה כדבר מחרפינו ומקצת מוציאי דבה עלינו לאמר הנה אמרים נעשה הרע למען יצא הטוב אשר דינם יבא עליהם בצדק.
9. ועתה מה-הוא היש-לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו כי גם-היהודים גם-היונים כלם הם תחת החטא.
10. ככתוב אין צדיק אין גם-אחד.
11. אין משכיל אין-דרש אֶת-יָהוּה אוּל.
12. הכל סר יחדו נאלחו אין עשה-טוב אין גם-אחד.
13. קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו.
14. אשר אלה פיהם מלא ומררות.
15. רגליהם ימהרו לשפך-דם.
16. שד ושבר במסלותם.
17. ודרך שֻׁעַ-אוֹלֵם לא ידעו.
18. אין-פחד יָהוּה אוּל לנגד עיניהם.
19. ואנחנו ידענו כי כל-מה-שאמרה התורה מדברת את-אלה אשר תחת התורה למען יסכר כל-פה והיה כל-העולם מחיב לפני יָהוּה אוּל.
20. יען אשר ממעשי התורה לא-יצדק לפניו כל-בשר כי על-ידי התורה דעת החטא.
21. ועתה בבלי תורה צדקת יָהוּה אוּל לאור יצאה אשר העידו עליה התורה והנביאים.
22. והיא צדקת יָהוּה אוּל באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אל-כל ועל-כל אשר האמינו בו כי אין הבדל.
23. כי-כלם חטאו וחסרי-כבוד יָהוּה אוּל המה.
24. ונצדקו חנם בחסדו על-ידי הפדות אשר היתה בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
25. אשר שמו יָהוּה אוּל לפנינו לכפרת על-ידי האמונה בדמו להראות את-צדקתו אחרי אשר-העביר את-החטאים שנעשו לפנים בעת חמלת יָהוּה אוּל.
26. להראות את-צדקתו בעת הזאת להיותו צדיק ומצדיק את-בן-אמונת יָהוּשֻׁעַ.
27. ועתה איה ההתהללות הלא? נשבתה ועל-ידי תורה-מה? העל-ידי-תורה המעשים? לא כי על-ידי תורה האמונה.
28. לכן נחשב כי באמונה יצדק האדם בבלי מעשי תורה.
29. או יָהוּה אוּל רק יָהוּה אוּל היהודים? הלא גם אלהי הגוים? אכן גם-אלהי הגוים הוא.
30. כי אחד יָהוּה אוּל המצדיק את-המולים מתוך האמונה ואת-הערלים על-ידי האמונה.
31. ועתה המבטלים אנחנו את-התורה על-ידי האמונה? חלילה אך מקימים אנחנו את-התורה.

    אל-הרומיים - פרק ד
1. ועתה מה-נאמר על-אברהם אֲבִיהֻל מה-זה השיג לפי הבשר?
2. כי אם-נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך-לא לפני יָהוּה אוּל.
3. כי הכתוב מה-הוא? אמר והאמן אברהם ביי ויחשבה לו צדקה.
4. הנה הפעל לא-יחשב לו שכרו על-פי החסד כי אם-על-פי החוב.
5. אבל לאשר איננו פעל כי אם-מאמין במצדיק את-הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה.
6. כאשר גם-דַּוּד מאשר את-האדם אשר יָהוּה אוּל יחשב-לו צדקה בלא מעשים באמרו.
7. אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה.
8. אשרי אדם לא-יחשב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לו עון.
9. ועתה האשור הזה העל-המילה הוא אם-גם על-הערלה? הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה.
10. ואיך נחשבה-לו? אם-בהיותו מהול או בעודנו ערל הן? לא בהיותו מהול כי אם-בערלתו.
11. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה-לו בערלתו להיות לאב לכל-המאמינים והם ערלים למען אף-להם תחשב הצדקה.
12. ולהיות לאב גם-למולים אך-לא לאשר הם נמולים לבד כי אם-גם-הלכים בעקבות האמונה שהיתה-לו לאברהם בעודנו בערלתו.
13. כי לא על-ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם-על-ידי צדקת האמונה.
14. כי אלו לבני-התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה.
15. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין-שם עברה.
16. על-כן מתוך אמונה למען לפי-חסד למען תהיה ההבטחה קימת לכל-זרעו לא לבני התורה לבדם כי-גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו.
17. ככתוב כי אב-המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אֶל-יָהוּה אוּל המחיה את-המתים והקורא את אשר לא-היה כמו הוה.
18. באשר אין-תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך.
19. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל-גופו שכבר נפוג בהיותו כבן-מאת שנה ואל-בלות רחם שרה.
20. ולא-חלק לבו בהבטחת יָהוּה אוּל כחסר האמונה כי אם-התחזק באמונתו ויתן כבוד לֵיָהוּה אוּל.
21. וידע בלבב שלם כי את-אשר הבטיח גם-יכל לעשותו.
22. על-כן גם-נחשבה-לו לצדקה.
23. ולא-לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו.
24. כי אם-גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו מן-המתים.
25. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו.

    אל-הרומיים - פרק ה
1. לכן אחרי נצדקנו באמונה שֻׁעַ-אוֹלֵם לנו עִם-יָהוּה אוּל במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. אשר בידו מצאנו באמונה מבוא אל-החסד הזה אשר אנחנו עמדים בו ונתהלל בתקות כבוד יָהוּה אוּל.
3. ולא-זאת בלבד כי אף-נתהלל בצרות יען אשר ידענו כי-הצרה מביאה לידי סבלנות.
4. והסבלנות לידי עמידה בנסיון והעמידה בנסיון לידי תקוה.
5. והתקוה היא לא תביש כי הוצק בלבבנו אהבת אל על-ידי הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ הנתן לנו.
6. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בעודנו חלשים מת בעתו בעד הרשעים.
7. הן בעד הצדיק יקשה לאיש למות אכן למות בעד הטוב אולי ישאהו לבו.
8. אבל בזאת הודיע יָהוּה אוּל את-אהבתו אלינו כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים.
9. ועתה אשר נצדקנו בדמו מה-מאד נושע בו מן-הקצף.
10. כי אם-נרצינו לֵיָהוּה אוּל במות בנו בהיותנו איבים אף כי-נושע עתה בחייו אחרי אשר נרצינו.
11. ולא-זאת בלבד כי גם-מתהללים אנחנו בֵּיָהוּה אוּל על-יד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר בו עתה קבלנו את-הרצוי.
12. לכן כאשר על-ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא וכן עבר המות על-כל-בני אדם מפני אשר כלם חטאו.
13. כי עד-זמן התורה היה החטא בעולם אך לא-יחשב חטא באין תורה.
14. אולם המות מלך מאדם עד-משה גם על-אלה אשר לא חטאו בדמיון עברת אדם הראשון אשר-הוא דמות העתיד לבוא.
15. אך לא כדבר-הפשע דבר המתנה כי אם-בפשע האחד מתו הרבים אף כי-חסד יָהוּה אוּל ומתנתו עדפו עדוף לרבים בחסד האדם האחר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
16. ולא כמו על-ידי חטא אחד כן המתנה כי המשפט יצא מאחד לחיב אבל מתנת החסד היא לזכות מפשעים רבים.
17. כי אם-בפשע האחד מלך המות על-ידי האחד אף כי-מקבלי עדף החסד ומתנת הצדקה ימלכו בחיים על-ידי האחד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. לכן כאשר בפשע אחד נאשמו כל-בני-אדם ככה גם-על-ידי זכות אחת יזכו כל-בני-אדם לחיים.
19. כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים ככה גם על-ידי משמעת האחד יהיו הרבים לצדיקים.
20. אבל התורה נכנסה למען ירבה הפשע ובאשר רבה החטא עדף ממנו החסד.
21. למען כאשר מלך החטא במות ככה ימלך גם-החסד על-ידי הצדקה לחיי עולם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ו
1. אם-כן מה-נאמר הנעמד בחטא למען ירבה החסד?
2. חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו?
3. או האינכם ידעים כי כלנו הנטבלים למולכיאול יָהוּשֻׁעַ למותו נטבלנו?
4. לכן נקברנו אתו בטבילה למות למען כאשר נעור יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים בכבוד האב כן נתהלך גם-אנחנו בחיים מחדשים.
5. כי אם-נדבקנו בדמיון מותו אכן גם-נהיה דבוקים לתחיתו.
6. באשר ידעים אנחנו כי-נצלב אתו האדם הישן אשר בנו למען תבטל גוית החטא לבלתי היותנו עוד עבדים לחטא.
7. כי אשר מת הוא נקה מן-החטא.
8. והנה אם-מתנו עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נאמין כי גם-נחיה עמו.
9. באשר ידענו כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אחרי אשר נעור מן-המתים לא ימות עוד והמות לא ישלט-בו עוד.
10. כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לֵיָהוּה אוּל.
11. וכן גם-אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
12. אם-כן אפוא אל-תמלך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאותיו.
13. גם אל-תכינו את-אבריכם להיות כלי-עול לחטא אך תכינו את-נפשכם לֵיָהוּה אוּל כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לֵיָהוּה אוּל.
14. כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד-התורה כי אם-תחת יד-החסד.
15. ועתה מה? הנחטא יען איננו תחת יד-התורה כי אם-תחת יד-החסד? חלילה.
16. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את-נפשכם להיות עבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו-לו אם-לחטא אלי-מות אם-למשמעת אלי-צדקה.
17. אבל תודת לֵיָהוּה אוּל כי-הייתם עבדי החטא ואחר שמעתם בכל-לבבכם אל-תכונת הלקח אשר נמסרתם לו.
18. שחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה.
19. כדרך בני-אדם אני מדבר מפני רפיון בשרכם כי כאשר לפנים הכינותם את-אבריכם לעבודת הטמאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את-אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש.
20. כי-בעת היותכם עבדי החטא חפשים הייתם מן-הצדקה.
21. ומה אפוא הפרי שהיה לכם אז מן-המעשים אשר עתה תבשו? מהם כי אחריתם המות.
22. אכן עתה בהיותכם משחררים מידי החטא ומשעבדים לֵיָהוּה אוּל יש לכם פריכם לקדשה ואחריתו חיי עולם.
23. כי-שכר החטא הוא המות ומתנת חסד יָהוּה אוּל היא חיי העולם בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ז
1. או הלא ידעתם אחי ולידעי התורה אנכי מדבר כי התורה תשלט על-האדם כי-ימי חייו.
2. כי אשה בעלת-בעל קשורה היא באישה כפי התורה בחייו ובמות הבעל פטורה היא מתורת בעלה.
3. והנה אם-תהיה לאיש אחר בחיי בעלה נאפת יקרא לה אבל אחרי מות בעלה פטורה היא מן-התורה ואיננה נאפת בהיותה לאיש אחר.
4. לכן אחי הומתם גם-אתם לתורה בגוית יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי להיותכם לאחר לאשר נעור מן-המתים למען נעשה-פרי לֵיָהוּה אוּל.
5. כי בעת היותנו בבשר תשוקות החטא אשר התעוררו על-ידי התורה היו פעלות באברינו לעשות פרי למות.
6. אבל עמה נפטרנו מן-התורה כי מתנו לאשר היינו אסורים בו למען נעבד מעתה לפי התחדשות הרוּחַ ולא לפי-ישן הכתב.
7. אם-כן מה-נאמר הכי התורה חטא היא חלילה אלא לא ידעתי את-החטא בלתי על-ידי התורה כי לא-הייתי יודע החמוד לולי אמרה התורה לא תחמד.
8. וימצא החטא סבה לו במצוה לעורר בקרבי כל-חמוד כי מבלעדי התורה החטא מת הוא.
9. ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצוה ויחי החטא.
10. ואני מתי והמצוה אשר נתנה לחיים היא נמצאה לי למות.
11. כי-מצא החטא סבה במצוה להתעות אתי ויהרגני על-ידה.
12. ובכן התורה היא קדושה והמצוה קדושה וישרה וטובה.
13. הכי הטובה היתה-לי למות? חלילה אלא החטא למען יראה כי-חטא הוא הביא לי על-ידי הטובה את-המות למען אשר-יהיה החטא לחטאה יתרה על-ידי המצוה.
14. כי ידעים אנחנו שהתורה היא רוחנית ואני של-בשר ונמכר תחת יד-החטא.
15. כי את-אשר אני פעל לא ידעתי כי אינני עשה את אשר-אני רצה בו כי אם-אשר שנאתי אתו אני עשה.
16. ובעשותי את אשר לא-רציתי בו הנני מודה בזאת כי התורה טובה היא.
17. ועתה לא-אנכי עוד הפעל אתו כי אם-החטא הישב בי.
18. כי ידעתי אשר-בי בבשרי לא ישב טוב הן הרצון יש עמדי אבל עשות המוב לא מצאתי.
19. כי אינני עשה הטוב אשר-אני רצה בו כי אם-הרע אשר אינני רצה בו אותו אני עשה.
20. ואם את-אשר לא-רציתי בו אני עשה לא-עוד אנכי הפעל כי החטא הישב בקרבי.
21. ובכן מצא-אני בי זה החק אנכי רצה לעשות הטוב ודבק-בי הרע.
22. כי לפי האדם הפנימי חפצתי בתורת יָהוּה אוּל.
23. אך ראה-אני באברי חק אחר הלחם לחק-שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באברי.
24. אוי-לו האדם העני מי יצילני מגוף המות הזה?
25. אודה לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
26. לכן בשכלי הנני עבד לתורת יָהוּה אוּל ובבשרי אני עבד לתורת החטא.

    אל-הרומיים - פרק ח
1. על-כן אין-אשמה באלה אשר הם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי המתהלכים בלא כבשר כי אם-לפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
2. כי תורת רוּחַ החיים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שחררה אתי מתורת החטא והמות.
3. כי מה-שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על-ידי הבשר עשה יָהוּה אוּל בשלחו את-בנו בתואר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את-החטא בבשר.
4. למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם-לפי הרוּחַ.
5. כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוּחַ בעניני הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ יחשבו.
6. כי-מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשֻׁעַ-אוֹלֵם.
7. יען מחשבת הבשר רק שנאת יָהוּה אוּל היא באשר לא תשתעבד לתורת יָהוּה אוּל ואף איננה יכולה.
8. ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לֵיָהוּה אוּל.
9. ואתם אינכם בבשר כי אִם-בָּ רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אם-אמנם רוּחַ-יָהוּה אוּל שכן בקרבכם כי מי שאין-בו רוּחַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי איננו שלו.
10. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בקרבכם אז הגוף מת הוא בדבר החטא וְהָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ חיים הוא בדבר הצדקה.
11. ואם-ישכן בקרבכם רוּחַ-יָהוּה אוּל המעיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ מן-המתים הוא אשר העיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים גם את-גויותיכם המתות יחיה על-ידי רוּחַ-יָהוּה אוּל השכן בקרבכם.
12. לכן אחי חיבים אנחנו לא לבשר לחיות לפי הבשר.
13. כי אם-תחיו לפי הבשר מות תמתון ואם-על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ תמותתו את-מעללי הבשר חיה תחיו.
14. כי-כל אשר רוּחַ-יָהוּה אוּל ינהגם בני יָהוּה אוּל המה.
15. כי לא קבלתם הרוּחַ עבדות לשוב לירא כי אם-קבלתם רוּחַ משפט בנים אשר בו קראים אנחנו יָהוּה אֲבִי.
16. וְהָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא מעיד ברוחנו כי-בני יָהוּה אוּל אנחנו.
17. ואם-בנים אנחנו גם-ירשים נהיה ירשי יָהוּה אוּל וחברי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בירשה אם-אמנם נתענה אתו למען גם-אתו נכבר.
18. כי אחשב אשר ענויי הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות עלינו.
19. כי הבריאה תערג ועיניה תלויות להתגלות בני יָהוּה אוּל.
20. כי-נכבשה הבריאה להבל לא מרצונה כי אם-למען הכבש אתה אלי-תקוה.
21. אשר הבריאה גם-היא תשחרר מעבדות הכליון אל-חרות כבוד בני יָהוּה אוּל.
22. כי ידענו אשר הבריאה כלה יחד תאנח ותחיל עד-הנה.
23. ולא-זאת בלבד כי גם-אנחנו אף-אם יש-לנו בכורי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים פדות גויתנו.
24. כי נושענו בתקוה אך התקוה הנראה לעינים איננה תקוה כי איך ייחל איש לדבר אשר-הוא ראה.
25. אבל אם-נקוה לאשר לא ראינהו נחכה לו בסבלנות.
26. וכן גַּם-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ תמך אתנו בחלשותינו כי לא ידענו מה-להתפלל כראוי אכן הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ הוא מפגיע בעדנו באנחות עמקות מדבר.
27. והחקר לבבות יודע את-אשר יחשב הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ כי כרצון יָהוּה אוּל יפגיע בעד הקדושים.
28. והנה ידענו כי לאהבי יָהוּה אוּל הקרואים בעצתו הכל יעזר לטוב להם.
29. כי את אשר ידעם מקדם אתם גם-יעד מקדם להיות דומים לדמות בנו למען יהיה הבכור בתוך אחים רבים.
30. ואת אשר-יעדם מקדם אתם גם-קרא ואת-אשר קראם אתם גם-הצדיק ואת אשר הצדיקם אתם גם פאר.
31. ועתה מה-נאמר על-זאת? אִם-יָהוּה אוּל לנו מי יריב אתנו.
32. אשר-על-בנו יחידו לא חס כי אם-נתנו בעד כלנו הלא גם-יתן לנו עמו את-הכל.
33. מי יענה בבחירי יָהוּה אוּל? הן יָהוּה אוּל הוא המצדיק.
34. ומי-הוא יאשימם? הן יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר מת וביותר אשר נעור מעם המתים הוא לימין יָהוּה אוּל והוא יפגיע בעדנו.
35. מי יפרידנו מאהבת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצרה או מצוקה או משטמה או רעב אם-עריה או סכנה או-חרב.
36. ככתוב כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה.
37. אבל בכל-אלה גברנו מאד על-ידי האהב אתנו.
38. ובטוח אנכי כי לא המות ולא החיים לא מלאכים ולא שררות ולא גבורות לא ההוה ולא העתיד.
39. לא הרום ולא העמק ולא כל-בריה אחרת יוכלו להפרידנו מאהבת יָהוּה אוּל אשר היא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ט
1. אמת אני מדבר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולא אשקר ודעתי מעידה לי ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
2. כי-גדול עצבוני ואין-קץ לדאבון לבי.
3. כי מי-יתן היותי אני מחרם מִן-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בעד אחי שארי ובשרי.
4. אשר הם בני יָשׁוֹראֻל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומַנְיָהוּ התורה והעבודה וההבטחות.
5. ולהם האבות ואשר מהם יצא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לפי בשרו אשר-הוא אל על-הכל מברך לעולמים אמנה.
6. אבל לא כאלו נפל דבר יָהוּה אוּל ארצה כי לא-כל אשר הם מיָשׁוֹראֻל גם יָשׁוֹראֻל המה.
7. ולא על-היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביָהוּצחָק יקרא לך זרע.
8. כלומר לא בני-הבשר המה בני יָהוּה אוּל כי אם-בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע.
9. כי-דבר הבטחה הוא מה-שנאמר למועד אשוב ולשרה בן.
10. ולא-זאת בלבד כי-כן היה גם-ברבקה בהיותה הרה לאחד ליָהוּצחָק אֲבִיהֻל.
11. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא-עשו טוב או-רע למען תקום עצת יָהוּה אוּל כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם-כרצון הקרא.
12. נאמר לה כי-רב יעבד צעיר.
13. ככתוב ואהב את-יָהוּה-כַף ואת-עשו שנאתי.
14. אם-כן מה-נאמר? הכי יש-עול בֵּיָהוּה אוּל? חלילה.
15. כי למשה אמר וחנתי את-אשר אחן ורחמתי את-אשר ארחם.
16. ועל-כן אין הדבר לא-ביד הרצה ולא-ביד הרץ כי אם-ביד יָהוּה אוּל המרחם.
17. כי-כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את-כחי ולמען ספר שמי בכל-הארץ.
18. ויוצא מזה כי את-אשר יחפץ יחננו ואת-אשר יחפץ יקשהו.
19. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב?
20. אמנם בן-אדם מי אתה אשר תריב אֶת-יָהוּה אוּל? היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתנו?
21. אם-אין רשות ליצר על-החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון.
22. ומה אפוא אִם-יָהוּה אוּל החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל-ארך רוחו את-כלי הזעם הנכוניםלאבדון.
23. להודיע גם-את-עשר כבודו על-כלי החנינה אשר יעדם לכבוד.
24. והם אנחנו אשר קראם לא מן-היהודים בלבד כי אף-הגוים?
25. כדברו בהושע אקרא ללא-עמי עמי וללא-רחמה רחמה.
26. והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני יָהוּה אוּל חי.
27. וישעיהו צוח על-יָשׁוֹראֻל כי אם-יהיה מספר בני יָשׁוֹראֻל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה.
28. כי כלה ונחרצה מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ עשה בקרב הארץ.
29. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יָהוּה אוּל צַבוּליָה הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו.
30. ועתה מה-נאמר? הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את-הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה.
31. ויָשׁוֹראֻל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע.
32. ועל-מה יען אשר-לא מאמונה דרשוה כי אם-ממעשים כי התנגפו באבן נגף.
33. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל-המאמין בו לא יבוש.

    אל-הרומיים - פרק י
1. אחי חפץ לבבי ותפלתי לֵיָהוּה אוּל בעד יָשׁוֹראֻל אשר יושעו.
2. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לֵיָהוּה אוּל אך לא-בדעת.
3. כי את-צדקת יָהוּה אוּל לא ידעו ויבקשו להקים את-צדקתם ובעבור זאת לצדקת יָהוּה אוּל לא נכנעו.
4. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי סוף התורה לצדקה לכל-המאמין בו.
5. כי-משה כתב על-דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם.
6. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל-תאמר בלבבך מי-יעלה השמימה? (הלא זאת היא להוריד אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.)
7. או מי ירד לתהום? (זאת היא להעלות אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים.)
8. אבל מה-היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים.
9. כי אם-תודה בפיך אשר יָהוּשֻׁעַ הוא המולכיאול ותאמין בלבבך אשר יָהוּה אוּל העירו מן-המתים אז תושע.
10. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה-לו לישועה.
11. כי הכתוב אמר כל-המאמין בו לא יבוש.
12. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי מולכיאול אחד לכלם והוא עשיר לכל-קראיו.
13. כי-כל אשר-יקרא בְּשֵׁם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ימלט.
14. ועתה איך יקראו אל-אשר לא-האמינו בו? ואיך יאמינו באשר לא שמעו את-שמעו? ואיך ישמעו באין מגיד?
15. ואיך יגידו אם-אינם שלוחים? ככתוב מה-נאוו רגלי מבשר שֻׁעַ-אוֹלֵם מבשר טוב.
16. אך לא-כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מי האמין לשמעתנו?
17. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על-ידי דְּבַר-יָהוּה אוּל.
18. ואמר הכי לא שמעו? אמנם בכל-הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם.
19. ואמר הכי יָשׁוֹראֻל לא ידע הנה-כבר משה אמר אני אקניאכם בלא-עם בגוי נבל אכעיסכם.
20. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו.
21. ועל-יָשׁוֹראֻל הוא אמר פרשתי ידי כל-היום אל-עם סורר ומרה.

    אל-הרומיים - פרק יא
1. ובכן אמר אני הכי זנח יָהוּה אוּל? את-עמו חלילה כי גם-אנכי בן-יָשׁוֹראֻל מזרע אברהם למטה בנימן.
2. לא-זנח יָהוּה אוּל את-עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את-אשר הכתוב אמר באליהו? כאשר קרא אֶל-יָהוּה אוּל על-יָשׁוֹראֻל לאמר.
3. יָהוּה אוּל את-נביאיך הרגו ואת-מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את-נפשי.
4. אבל מה-ענה אתו מענה יָהוּה אוּל? השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא-כרעו לבעל.
5. וכן גם-בעת הזאת נותרה שארית על-פי בחירת החסד.
6. ואם היתה זאת על-ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו-עוד חסד ואם-היתה מתוך המעשים איננו-עוד חסד כי לולי כן המעשה יחדל להיות מעשה.
7. ועתה מה-הוא את אשר-בקש יָשׁוֹראֻל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם.
8. ככתוב נתן להם יָהוּה אוּל רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד-היום הזה.
9. ודַּוּד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם.
10. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד.
11. ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו? חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם.
12. ואם-פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על-אחת כמה וכמה?
13. כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את-שרותי אפאר.
14. לו אוכל להקניא את-בשרי ולהושיע מקצתם.
15. כי אם-געילתם רצוי לעולם מה-אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן-המתים.
16. ואם-התרומה קדש כן גם-העסה ואם-השרש קדש כן גם-הענפים.
17. וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו.
18. אל-תתפאר על-הענפים ואם-תתפאר דע שאינך נשא את-השרש כי אם-השרש הוא נשא אותך.
19. וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי.
20. כן הוא המה נקפו על-אשר לא האמינו ואתה הנך קים על-ידי האמונה אל-תתגאה כי אם-ירא.
21. כי יָהוּה אוּל אם לא-חס על-הענפים הנולדים מן-העץ אולי לא-יחוס גם-עליך.
22. לכן ראה-נא טובת יָהוּה אוּל וזעמו זעמו על-הנפלים ועליך טובתו אם-תעמד בטובתו ואם-אין כי-עתה גם-אתה תגדע.
23. וגם-המה אם-לא יעמדו במרים ירכבו כי-יכל יָהוּה אוּל לשוב להרכיבם.
24. כי אם-אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על-אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם.
25. כי לא-אכחד מכם אחי את-הסוד הזה פן-תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה ליָשׁוֹראֻל עד כי-יכנם מלא הגוים.
26. ובכן כל-יָשׁוֹראֻל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיָהוּה-כַף .
27. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם.
28. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות.
29. כי לא-ינחם יָהוּה אוּל על-מתנותיו ועל-קריאתו.
30. כי כאשר גם-אתם מלפנים ממרים הייתם את-פי יָהוּה אוּל ועתה הוחנתם במרים של-אלה.
31. כן גם-אלה עתה ממרים היו למען על-ידי חנינתכם גם-הם יחנו.
32. כִּי-יָהוּה אוּל הסגיר את-כלם ביד המרי למען יחן את-כלם.
33. מה-עמק עשר חכמת יָהוּה אוּל ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא.
34. כי מי-תכן את-רוּחַ-יָהוּה אוּל? ואיש עצתו יודיענו?
35. או מי הקדימו וישלם לו?
36. הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר-לו הכבוד לעולמים אַמנָה.

    אל-הרומיים - פרק יב
1. ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי יָהוּה אוּל אשר תשימו את-גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לֵיָהוּה אוּל והיתה זאת עבודתכם השכלית.
2. ואל-תשתוו לעולם הזה כי אם-התחלפו בהתחדש דעתכם למען תבחנו לדעת מה-הוא רצון יָהוּה אוּל הטוב והנחמד והשלם.
3. כי על-פי החסד הנתן-לי אמר אני לכל-איש ואיש מכם לבלתי רום-לבבו למעלה מן-הראוי כי אם-יהי צנוע במחשבותיו כפי מדת האמונה אשר-חלק לו יָהוּה אוּל.
4. כי כאשר בגוף אחד יש-לנו אברים הרבה ואין-פעלה אחת לכל-האברים.
5. כן אנחנו הרבים גוף אחד בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וכל-אחד ואחד ממנו אבר לחברו הוא.
6. ויש-לנו מתנות שנות כפי החסד הנתן לנו אם-נבואה תהי כפי מדת האמונה.
7. ואם-לאיש שמוש יעמל בשמוש ואם-מורה בהוראה.
8. ואם-מוכיח בתוכחה הנותן יעשה בתם-לבב והמנהיג בשקידה והגמל חסד בסבר פנים יפות.
9. האהבה תהיה בלי חנפה שנאו את-הרע ודבקו בטוב.
10. באהבת אחים הראו חבה יתרה ובכבוד הקדימו איש את-רעהו.
11. שקדו ואל-תעצלו התלהבו ברוח עבדו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. שמחו בתוחלת סבלו בצרה שקדו על-התפלה.
13. השתתפו בצרכי הקדושים רדפו הכנסת ארחים.
14. ברכו את-רדפיכם ברכו ואל-תקללו.
15. שמחו עם-השמחים ובכו עם על-הבכים.
16. לב אחד יהי לכלכם אל-תהלכו בגדלות כי אם-התנהגו עם-השפלים אל-תהיו חכמים בעיניכם.
17. אל-תשלמו לאיש רעה תחת רעה דרשו הטוב בעיני כל-אדם.
18. אם-תוכלו ככל-אשר תמצא ידכם היו בשֻׁעַ-אוֹלֵם אם-כל-אדם.
19. אל-תנקמו נקם ידידי כי אם-תנו מקום לרגז כי כתוב לי נקם ושלם אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. לכן אם-רעב שנאך האכילהו לחם ואם-צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על-ראשו.
21. אל-נא יכבשך הרע כבוש אתה את-הרע בטוב.

    אל-הרומיים - פרק יג
1. כל-נפש תכנע לגדלת הרשיות כי-אין רשות כי אם-מאת יָהוּה אוּל והרשיות הנמצאות על-יד יָהוּה אוּל נתמנו.
2. לכן כל-המתקומם לרשות מרד הוא בצווי יָהוּה אוּל והמרדים ישאו את-דינם.
3. כי השליטים אינם לפחד למעשים הטובים כי אם-להרעים ועל-כן אם-רצונך שלא תירא מן-הרשות? עשה הטוב והיה-לך שבח ממנה.
4. כי-משמשת יָהוּה אוּל היא לטוב לך אך אם-הרע תעשה ירא כי לא לחנם חגרת-חרב היא כי-משמשת יָהוּה אוּל היא נקמת בקצף מכל-עשה הרע.
5. על-כן עלינו להכנע לא לבד בעבור הקצף כי-גם בעבור דעת חובתנו.
6. כי לזאת אף-משלמים אתם את-המס כי-משרתי יָהוּה אוּל המה השקדים על-זאת.
7. לכן תנו לכל-איש כחובתכם המס לאשר-לו המס והמכס לאשר-לו המכם והמורא לאשר-לו המורא והכבוד לאשר-לו הכבוד.
8. ואל-תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את-רעהו כי האהב את-חברו קים את-התורה.
9. כי מצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך.
10. האהבה לא תרע לרע על-כן האהבה קיום התורה כלה.
11. וכזאת עשו מדעתכם את-הזמן כי-כבר הגיעה השעה להקיץ מן-השנה כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין.
12. הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה-נא את-מעשי החשך ונלבשה את-כלי נשק האור.
13. וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה.
14. כי אם-לבשו את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ודאגו לבשרכם אך-לא להגביר התאות.

    אל-הרומיים - פרק יד
1. ואת-החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את-המחשבות.
2. יש מאמין כי נכון לאכל כל-דבר והחלוש יאכל רק את-הירק.
3. האכל אל-יבז את-אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל-ידון את-האכל כי-קבל אתו יָהוּה אוּל.
4. מי אתה כי תדיו את-עבד האחר הן? לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי-יכל יָהוּה אוּל להקימו.
5. יש מבדיל בין-יום ליום ויש אשר כל-הימים שוים בעיניו ויהי כל-איש נכון בדעתו.
6. השמר את-היום למולכיאול יָהוּשֻׁעַ שמר אתו ואשר איננו שמר את-היום למולכיאול יָהוּשֻׁעַ איננו שמר האכל למולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוא אכל כי מודה הוא לֵיָהוּה אוּל ואשר איננו אכל למולכיאול יָהוּשֻׁעַ איננו אכל ומודה הוא לֵיָהוּה אוּל.
7. כי אין-איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו.
8. כי כאשר נחיה נחיה למולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכאשר נמות נמות למולכיאול יָהוּשֻׁעַ לכן אם-נחיה ואם נמות למולכיאול יָהוּשֻׁעַ הנני.
9. כי לזאת מת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויקם ויחי למען יהיה מולכיאול גם על-המתים גם על-החיים.
10. ואתה למה-זה תדין את-אחיך? או אתה למה תבוז לאחיך? הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין של יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. כי כתוב חי-אני נאם-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי לי תכרע כל-ברך וכל-לשון תודה לֵיָהוּה אוּל.
12. הנה-נא כל-אחד ממנו על-נפשו יתן חשבון לֵיָהוּה אוּל.
13. לכן אל-נדין עוד איש את-רעהו כי אם-זה יהי דינכם שלא-יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש.
14. ידעתי ומבטח אני במולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי-אין דבר טמא בפני עצמו ורק-טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא.
15. ואם-יעצב אחיך על-דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל-נא תאבד באכלך את-אשר בעדו מת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
16. לכן הזהרו פן-יהיה טובכם לגדופים.
17. כי-מלכות יָהוּה אוּל איננה אכילה ושתיה כי-צדקה היא ושֻׁעַ-אוֹלֵם ושמחה ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
18. והעבד באלה אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי רצוי הוא לֵיָהוּה אוּל ובחון לאנשים.
19. ועתה נרדפה דרך השֻׁעַ-אוֹלֵם ודרך הבנות יחד איש מרעהו.
20. אל-תהרוס את-מעשה יָהוּה אוּל על-דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו.
21. טוב שלא-תאכל בשר ולא-תשתה יין ולא-תעשה דבר אשר יתנגף-בו אחיך או יכשל או יחלש.
22. יש לך אמונה? תהי-לך לבדך לפני יָהוּה אוּל אשרי מי שלא ידין את-נפשו בדבר אשר כשר בעיניו.
23. ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל-אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא.

    אל-הרומיים - פרק טו
1. ועלינו החזקים לשאת חלשות הכשלים ואל-נבקש הנאת עצמנו.
2. כי כל-אחד ממנו יבקש הנאת חברו לטוב לו למען יבנה.
3. כי גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא בקש הנאת עצמו אלא ככתוב חרפות חורפיך נפלו עלי.
4. כי כל-אשר נכתב מלפנים ללמדנו נכתב למען תהיה-לנו תקוה בסבלנות ובתנחומות הכתובים.
5. וֵ-יָהוּה אוּל הסבלנות והנחמה הוא יתן לכם להיות כלכם לב אחד על-פי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. אשר תכבדו בנפש אחת ובפה אחד אֶת-יָהוּה אוּל אבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. על-כן תקבלו איש את-אחיו כאשר גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי קבל אתנו לכבוד יָהוּה אוּל.
8. ואני אמר כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי היה למשרת בני המילה למען אמת יָהוּה אוּל לקים את-ההבטחות אשר לאבות.
9. והגוים המה יכבדו אֶת-יָהוּה אוּל למען רחמיו ככתוב על-כן אודך בגוים ולשמך אזמרה.
10. ואומר הרנינו גוים עמו.
11. ואומר הללו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כל-גוים שבחוהו כל-האמים.
12. וישעיהו אמר והיה שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים יקוו.
13. וֵ-יָהוּה אוּל התקוה הוא ימלא אתכם כל-שמחה ושֻׁעַ-אוֹלֵם באמונה למען תעדף תקותכם בגבורת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
14. והנה אחי מבטח אני בכם כי גם-אתם בעצמכם מלאי אהבת חסד ממלאים כל-דעת ותוכלו להוכיח איש את-רעהו.
15. אך העזתי מעט בכתבי אליכם הנה והנה כמזכיר אתכם על-פי החסד הנתון לי מאת יָהוּה אוּל.
16. להיותי משרת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לגוים ולכהן בבשורת יָהוּה אוּל למען יהיה קרבן הגוים רצוי ומקדש ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
17. על-כן יש-לי להתהלל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נגד יָהוּה אוּל.
18. כי לא-אעז פני לדבר דבר זולתי אשר עשה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בידי למען הטות באמר ובמעשה את-לב הגוים לסור למשמעתו.
19. בגבורת אתות ומופתים ובגבורת רוּחַ-יָהוּה אוּל עד-כי מלאתי מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וסביבותיה ועד לאלוריקון את-בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. בהשתדלי להגיד את-הבשורה לא במקמות אשר-שם כבר נקרא שם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לבלתי בנות על-יסוד אחרים.
21. כי אם-ככתוב אשר לא-ספר להם ראו ואשר לא-שמעו התבוננו.
22. וזה הוא הדבר אשר-נעצרתי בגללו פעם ושתים מבוא אליכם.
23. אבל כעת אשר אין-עוד מקום לי בגלילות האלה ונכסף נכספתי לבא אליכם זה שנים רבות.
24. אבוא אליכם בלכתי לאספמיא כי מקוה אנכי לראותכם בעברי ואתם תשלחוני שמה ואשבעה מעט מכם בראשונה.
25. אמנם עתה אלכה ירושלימה לעזור את-הקדושים.
26. כי מקדוניא ואכיא הואילו לתת משאת נדבה לאביוני הקדושים אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
27. כי הואילו ואף-מחיבים הם להם כי אם-היה לגוים חלק בדברי הרוח אשר להם הלא עליהם לעזרם גם בדברי הגוף.
28. לכן כשגמרתי את-זאת וחתמתי להם הפרי הזה אז אעברה דרך ארצכם לאספמיא.
29. ויודע אנכי כי בבאי אליכם אבוא במלא ברכת בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
30. ואני מעורר אתכם אחי במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ובאהבת הָרוּחַ להתאמץ אתי בהעתיר בעדי אֶל-יָהוּה אוּל.
31. למען אשר אנצל מהסוררים בארץ יהודה ויערב על-הקדושים שמושי לשם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
32. ואשר אבוא אליכם בשמחה ברצון יָהוּה אוּל ואנפש עמכם.
33. וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם עם-כלכם אַמנָה.

    אל-הרומיים - פרק טז
1. והנני מזכיר לכם לטוב את-פובי אחותנו שהיא משמשת האוֹהוֹליָה אשר בקנכרי.
2. אשר תקבלוה במולכיאולנו כראוי לקדושים ותעזרו לה בכל אשר-תצטרך לכם כי-היתה גם-היא עזרת לרבים וגם לעצמי.
3. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פריסקלא ועקילס שהם חברי בעבודת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. ואשר מסרו את-צוארם בעד נפשי ולא-אני לבדי אודה להם כי גם-כל-אוֹהוֹליָת הגוים וגם לשֻׁעַ-אוֹלֵם האוֹהוֹליָה בביתם.
5. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אפינטוס חביבי שהוא ראשית אכיא לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם מָרוֹעֶם שעמלה עמל רב בעבורנו.
7. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אנדרוניקוס ויוניס שהם קרובי ואסורים אתי ולהם שם בשליחים ולפני היו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אמפליאס חביבי במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אורבנוס חברנו בעבודת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולשֻׁעַ-אוֹלֵם אסטכים חביבי.
10. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אפליס הבחון בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם בני-ביתו של-אריסטובלוס.
11. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם הורודיון קרובי שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם בני-ביתו של-נרקיסוס אשר-הם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם טרופינה וטרופסה העמלות במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פרסיס החביבה שעמלה עמל רב במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
13. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם רופיס הנבחר במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולשֻׁעַ-אוֹלֵם אמו שהיא כאם לי.
14. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אסונקריטוס ופליגון והרמס ופטרובס יהרמיס והאחים אשר אתם.
15. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פילולוגוס ויוליא נירוס ואחותו ואולומפס וכל-הקדושים אשר אתם.
16. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה אוֹהוֹליָת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שאלות לשלומכם.
17. ואני מזהיר אתכם אחי לשום פניכם בעשי מחלקות ומכשולים לנגד הלקח אשר למדתם וסורו מהם.
18. כי אנשים אשר כאלה אינם עבדים את-מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי אם-את-כרשם ובאמרי נעם ושפת חלקות יתעו את-לב הפתאים.
19. כי משמעתכם נודעת לכל לכן אני שמח עליכם אך חפצתי היתכם חכמים להטיב ותמימים לבלתי הרע.
20. וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם הוא ידכא את-השטן במהרה תחת רגליכם חסד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עמכם.
21. יָהוּה-תַם חברי ולוקיוס ויסון וסוספטרוס קרובי שאלים לשלומכם.
22. אני טרטיוס כותב האגרת הזאת שאל לשלומכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
23. גיוס המארח אותי ואת כל-האוֹהוֹליָה שאל לשלומכם ארסטוס סכן העיר וקורטוס אחינו שאלים לשלומכם.
24. חסד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עם-כלכם אַמנָה.
25. ולאשר יכל לחזק אתכם כבשורתי וכקריאת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כפי גלוי הסוד אשר-היה מכסה מימות עולם.
26. ועתה נתפרסם ונודע על-ידי כתבי הנביאים כמצות יָהוּה אוּל עולם לכל-הגוים להביאם למשמעת האמונה.
27. לֵיָהוּה אוּל החכם לבדו לו הכבוד בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לעולמים אַמנָה.


אגרת שאול הראשונה אל-הקורנתיים

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק א
1. שאול המקרא להיות שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל וסוסתניס אחינו.
2. אל-קהלת יָהוּה אוּל אשר בקורנתוס אל-המקדשים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הקרואים להיות הדשים עם כל-הקראים בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכל-מקום שלהם ושלנו.
3. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. אודה לֵיָהוּה אוּל בעבורכם בכל-עת על-חסד יָהוּה אוּל הנתן לכם בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
5. אשר ערשתם-בו בכל בכל-דבור ובכל-דעת.
6. באשר עדות הוֹל-מֶהוּשְׁחַי התקימה בכם.
7. עד כי-לא חסרתם כל-מתן החסד והנכם מחכים להתגלות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. אשר גם-יקים אתכם ער-עת קץ להיות נקיים ביום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר על-פיו נקראתם לחברת בנו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. והנני מזהיר אתכם אחי בשום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם-תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת.
11. כי הגד-לי עליכם ביד בני-בית כלואה כי-יש מריבות ביניכם.
12. וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לשאול וזה לאולוס וזה לכיפא וזה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנני.
13. הכי חלק הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הכי שאול נצלב בעדכם? או לשם שאול נטבלתם?
14. אודה לֵיָהוּה אוּל שלא טבלתי איש מכם כי אם-את-קרספוס ואת-גיוס.
15. פן-יאמרו כי-לשמי טבלתי.
16. אך טבלתי גם את-בני-בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם-טבלתי עוד איש אחר.
17. כי לא שלחני הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לטבול כי אם-לבשר לא-בחכמת דברים למען אשר לא-יהיה לריק צלב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. כי-דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת יָהוּה אוּל הוא.
19. כי-כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר.
20. איה חכם? איה ספר? איה דרש העולם הזה? הלא סכל יָהוּה אוּל את-חכמת העולם הזה?
21. כי אחרי אשר בחכמת יָהוּה אוּל לא ידע העולם אֶת-יָהוּה אוּל בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים.
22. כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה.
23. ואנחנו משמיעים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים.
24. אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הוא גבורת יָהוּה אוּל וחכמת יָהוּה אוּל.
25. יען כי סכלות יָהוּה אוּל חכמה היא מאדם וחלשת יָהוּה אוּל חזקה היא מאדם.
26. כי ארו-נא אחי את-קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים.
27. כי אם-בסכל שבעולים בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החכמים ובחלוש שבעולם בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החזק.
28. ובדלת העולם בחר יָהוּה אוּל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו.
29. כדי שלא-יתהלל לפניו כל-בשר.
30. וממנו אתם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר היה לנו לחכמה מאת יָהוּה אוּל ולצדקה ולקדוש ולפדיום.
31. ויהי ככתוב המתהלל יתהלל בַּיָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ב
1. וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את-עדות יָהוּה אוּל.
2. כי לא-חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והוא הנצלב.
3. ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה.
4. ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני-אדם כי אם-בתוכחת הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ והגבורה.
5. למען אשר לא-תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם-בגבורת יָהוּה אוּל.
6. אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם-לא של-שרי העולם הזה אשר יאבדו.
7. כי אם-בסוד נדבר חכמת יָהוּה אוּל הנסתרה אשר יָהוּה אוּל יעדה לכבודנו לפני ימי העולם.
8. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הכבוד.
9. אלא ככתוב אשר-עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על-לב אנוש את אשר-הכין יָהוּה אוּל לאהביו.
10. ולנו גלה יָהוּה אוּל ברוחו כי הרוּחַ חוקר את-הכל גם את-העמקי יָהוּה אוּל.
11. כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם-רוח האדם אשר בקרבו? כן גם לא-ידע איש את אשר בֵּיָהוּה אוּל בלתי אם-רוּחַ-יָהוּה אוּל.
12. ואנחנו לא קבלנו את-רוח העולם כי אם-הרוּחַ מאת יָהוּה אוּל למען נדע את-אשר נתן לנו מאת יָהוּה אוּל בחסדו.
13. ואת-זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם-בדברים אשר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ תלמדם ונבאר דברים רוחניים על-פי הרוח.
14. הן האדם הנפשי איננו מקבל את-דברי רוּחַ-יָהוּה אוּל כי-המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח.
15. אבל האדם הרוחני ידין את-הכל ואותו לא-ידין איש.
16. כי מי-תכן את-רוח מולכיאולנו ומי יודיענו? ואנחנו הנה יש-לנו רוח הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ג
1. ואני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כעם-רוחניים כי עודכם של-הבשר וכמו עוללים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. חלב השקיתי אתכם ואל-מאכל כי אז לא-יכלתם וגם-עתה לא תוכלו יען היתכם עוד של-הבשר.
3. כי באשר קנאה ומריבה ומחלקות ביניכם הלא של-הבשר אתם ומתהלכים לפי דרך בני אדם?
4. הן באמר האחד אני לשאול והשני אני לאפולוס הלא של-הבשר אתם?
5. מי אפוא שאול ומי-הוא אפולוס אך-משרתים הם אשר על-ידם באתם להאמין איש איש כמתנת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר נתן לו.
6. אני נטעתי ואפולוס השקה אבל יָהוּה אוּל הוא הצמיח.
7. על-כן הנטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אִם-יָהוּה אוּל המצמיח.
8. והנטע והמשקה כאחד המה ואיש איש יקבל את-שכרו כפי עמלו.
9. כי עזרי אל אנחנו ואתם שדה יָהוּה אוּל ובנין יָהוּה אוּל אתם.
10. ואני כפי חסד יָהוּה אוּל הנתן לי כבני חכם שתי יסוד ואחר בונה עליו אך-ירא כל-איש איך הוא-בנה אליו.
11. כי לא-יוכל איש לשית יסוד אחר חוץ מן-המוסד שהוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. ואם-יבנה הבונה על-היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או-עץ או חציר או קש.
13. מעשה כל-איש יגלה כי היום הוא יבררהו כי-באש יראה ואת-מה-מעשה כל-איש ואיש האש תבחננו.
14. עם-יעמד מעשה איש אשר בנה עליו יקבל שכרו.
15. ואם-ישרף מעשהו יפסידנו והוא יושע אך כמו-מצל מאש.
16. הלא ידעתם כי היכל יָהוּה אוּל אתם ורוּחַ-יָהוּה אוּל שכן בקרבכם?
17. ואיש אשר ישחית את-היכל יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ישחית אתו כי היכל יָהוּה אוּל קדוש ואתם הנכם קדושים.
18. אל-ירמה איש את-עצמו והחשב את-עצמו חכם בעולים הזה יהי לסכל למען יחכם.
19. כי-חכמת העולם הזה סכלות היא לפני יָהוּה אוּל ככתוב לכד חכמים בערמם.
20. ועוד כתוב יָהוּה אוּלהִים ידע מחשבות חכמים כי המה הבל.
21. על-כן אל-יתהלל איש באדם כי הכל הוא שלכם.
22. אם-שאול אם-אפולוס ואם-כיפא אם-העולם אם-החיים ואם-המות אם-ההוה ואם-העתיד הכל הוא שלכם.
23. ואתם הנכם של-מולכיאול והמולכיאול הוא של יָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ד
1. כן יחשב-איש אתנו כמשרתי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וסכני רזי יָהוּה אוּל.
2. הנה סוף דבר שלא יבקש מן-הסכנים כי-אם-להמצא נאמן.
3. ואני נקלה היא בעיני כי-אתם דנים אתי או-יום דין של-בני אדם גם-אני את-נפשי לא אדין.
4. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל-זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
5. על-כן אל-תשפטו שפוט לפני העת עד כי-יבוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר גם-יוציא לאור את-תעלמות החשך ויגלה את-עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל-איש מאת יָהוּה אוּל.
6. ואת-זאת אחי הסבתי על-עצמי ועל-אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא-יתחכם איש יותר ממה-שכתוב פן-תתגאו איש בְהוֹל-שֻׁאַם איש לנגד רעהו.
7. כי מי הפליא אותך? ומה בידך אשר לא קבלתו? ואם-קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל?
8. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם-אנחנו.
9. כי אחשב שֶׁ-יָהוּה אוּל הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני-תמותה כי היינו לראוה לעולם גם-למלאכים גם-לבני אדם.
10. אנחנו סכלים למען יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואתם חכמים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים.
11. ועד-השעה הזאת הננו רעבים גם-צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו.
12. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל.
13. גדפו אתנו ונתחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד-עתה.
14. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם-מזהיר אתכם כבני האהובים.
15. כי גם-אם-היו לכם רבבות אמנים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-ידי הבשורה.
16. על-כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי.
17. ובעבור זאת שלחתי אליכם את-טימותיוס בני האהוב והנאמן במולכיאול יָהוּשֻׁעַ והוא יזכיר לכם את-דרכי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר מלמד אנכי בכל-מקום בכל-אוֹהוֹליָה ואוֹהוֹליָה.
18. הן-יש מתנשאים כאלו לא-אבוא אליכם.
19. אבל בוא אבוא אלכים בזמן קרוב אם-ירצה המולכיאול יָהוּשֻׁעַ ואדעה לא את-דברי המתרוממים כי אם-את-גבורתם.
20. כי מלכות יָהוּה אוּל איננה בדבר שפתים כי אם-בגבורה.
21. ומה-תחפצו? הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה?

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ה
1. שמועה נשמעת בארץ כי-נמצאה זנות ביניכם ואף-זנות אשר בגוים לא-ספר כמוה כי-יקח איש את-אשת אביו.
2. ואתם עוד גבהי רוח תחת אשר היה לכם להתאבל למען יוסר מקרבכם עשה המעשה הזה.
3. הן אנכי הרחוק מכם בגופי וקרוב ברוחי כבר דנתי כאלו הייתי אצלכם על-האיש אשר-עשה כדבר הזה.
4. בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בהקהלכם יחד ורוחי אתכם עם-גבורת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. למסר את-האיש החוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
6. לא-טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את-כל-העסה?
7. בערו את-השאור הישן למען תהיו עסה חדשה הלא לחם מצות כי גם-לנו פסחנו הנזבח בעדנו הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. על-כן נחגה-נא החג לא-בשאר ישן ולא-בשאר הרע והרשע כי אם-במצות הישר והאמת.
9. ותבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם-הזנים.
10. ואין-דעתי בזאת על-הזנים שבעולם הזה או על-בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן-העולם.
11. אך-זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם-איש אשר-אח יקרא והוא זנה או-בצע בצע או-עבד אלילים או מגדף או סבא או גזלן עם-האיש אשר כזה גם לא תאכלו.
12. כי מה-לי לשפט את-אשר בחוץ? הלא תשפטו את אשר בבית?
13. ואשר בחוץ יָהוּה אוּל ישפטם ואתם בתערו את-הרע מקרבכם.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ו
1. היש בכם איש אשר בריבו עם-רעהו יזיד להביא דבר-דינו לפני הרשעים ולא לפני הקדשים?
2. הלא ידעתם כי הקדשים ידינו את-העולם? ואם-העולם ידון על-ידכם האינכם ראוים לדין דינים קטנים?
3. הלא ידעתכם כי נדין את-המלאכים? אף כי-דברי ממונות?
4. ואתם כאשר יש-לכם דיני ממונות מושיבים אתם את-הנחשבים לאין באוֹהוֹליָה לשפטיכם.
5. לבשתכם אמר אני את-זאת הכי אין בכם חכם? אחד שיוכל להוכיח בין איש לאחיו?
6. כי אח רב עם-אחיו וזאת לפני לא-מאמינים.
7. הן בכל ירידה היא לכם שתריבו זה עם-זה למה לא תבחרו לסבל הונאה? ולמה לא תבחרו להיות עשוקים?
8. אבל מונים אתם ועשקים אף את-אחיכם.
9. הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל? אל-תתעו את-נפשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאפים ולא הקדשים ולא השכבים את-זכר.
10. לא הגנבים ולא-בצעי בצע לא הסבאים ולא המגדפים ולא הגזלנים כל-אלה לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל.
11. וכאלה לפנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וברוח יָהוּה אוּלנוּ.
12. הכל הוא ברשותי אך לא כל-דבר יועיל הכל הוא ברשותי אך לא ישעבדני דבר.
13. המאכל לכרש והכרש למאכל וְ-יָהוּה אוּל את-זה ואת-זה יכלה והגוף אל-יהי לזנות כי אם-למולכיאול יָהוּשֻׁעַ והמולכיאול לגוף.
14. וְ-יָהוּה אוּל העיר גם את-מולכיאולנו ויעיר גם-אתכם בגבורתו.
15. הלא ידעתם כי גופתיכם אברי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הנה הכי אקח את-אברי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואעשה אתם לאברי זונה? חלילה.
16. או הלא ידעתם כי הדבק בזונב גוף אחד? הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד.
17. אבל הדבק במולכיאול רוח אחד הוא עמו.
18. נוסו מן-הזנות כל-חטא אשר-יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו.
19. או הלא-ידעתם כי גופכם הוא היכל רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ השכן בקרבכם אשר קבלתם מאת יָהוּה אוּל וכי לא-לעצמכם אתם?
20. כי במחיר נקניתם על-כן כבדו אֶת-יָהוּה אוּל בגופכם ובחוחכם אשר לֵיָהוּה אוּל המה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ז
1. ולענין מה-שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה.
2. אך מפני הזנות תהי לכל-איש אשתו ויהי לכל-אשה בעלה.
3. האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו-כן האשה לבעלה.
4. האשה איננה שלטת על-גופה כי אם-בעלה וכמו-כן גם-האיש איננו שלט על-גופו כי אם-אשתו.
5. אל-תמנעו את-עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על-זמן קבוע להיות פנוים לתענים ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן-ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם.
6. ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה.
7. כי מי יתן והיה כל-אדם כמני אך יש לכל-איש מתנתו מאת יָהוּה אוּל זה בכה וזה בכה.
8. ואל-הפנוים ואל-האלמנות אמר אני כי-טוב להם אם-ישבו ככה כמו גם-אני.
9. אך אם-לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי-טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה.
10. והנה את-הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם-המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר לא-תפרש אשה מבעלה.
11. ואם-פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל-ישלח את-אשתו.
12. והנה אל-האחרים אמר אנכי ולא המולכיאול כי-תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה.
13. ואשה כי-יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו.
14. כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם-לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה.
15. אבל אם-יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשֻׁעַ-אוֹלֵם קראנו יָהוּה אוּל.
16. כי מה-תדעי את האשה אם-תושיעי את-האיש? ומה-תדע אתה האיש אם-תושיע את-האשה?
17. רק יתהלך איש איש כפי מה-שחלק לו יָהוּה אוּל וכפי מה-שקרא אתו המולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכן-מתקן אנכי בכל-האוֹהוֹליָת.
18. אם-נמול האיש המקרא? אל-ימשך את-ערלתו ואם-ערל? הוא אל-ימול.
19. אין-המילה נחשבה אין-הערלה נחשבה כי אם-שמירת מצות יָהוּה אוּל.
20. איש איש במשמרתו אשר-נקרא בה שם יעמד.
21. אם-נקראת בהיותך? עבד אל-ירע בעיניך אלא אם-תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה.
22. כי-קרוא במולכיאול יָהוּשֻׁעַ בהיותו עבד משחרר הוא למולכיאול וככה גם-הקראו בהיותו חפשי עבד הוא לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. במחיר נקניתם אל-תהיו עבדי בני-אדם.
24. איש איש במשמרת אשר-נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני יָהוּה אוּל.
25. ועל-דבר הבתולות אין-לי מצוה מאת המולכיאול רק אודיע את-עצתי אחרי אשר-חנני המולכיאול להיות נאמן.
26. הנני חשב כי-טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי-טוב לו להיות כמו שהוא.
27. אם-נקשרת באשה? אל-תבקש להפטר ואם-נפטרת? אל-תבקש אשה.
28. וגם כי-תקח אשה אינך חטא והבתולה כי-תהיה לאיש איננה חטאת אך-יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם.
29. וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין-להם נשים.
30. והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין-קנין בידם.
31. והנהנים מן-העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה.
32. ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין-לו אשה דאג לאשר למולכיאול איך ייטב בעיני המולכיאול.
33. ומי שיש-לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה.
34. יש הבדל בין אשת-איש לבתולה כי-האשה אשר לא-היתה לאיש דאגת לאשר למולכיאולנו ולהיות קךושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה.
35. וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם-להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני חמולכיאול יָהוּשֻׁעַ באין מנע.
36. וכי-יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם-תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם-לבבו איננו חוטא ישיאנה.
37. ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את-בתולתו טוב עשה.
38. לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו.
39. האשה קשורה לבעלה על-פי התורה כל-עת שהוא חי וכי-מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתאצה ובלבד שתהיה במולכיאול.
40. אבל אשריה יותר אם-תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם-אני כי-רוּחַ-יָהוּה אוּל בי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ח
1. ועל-דבר זבחי האלילים ידענו שיש-דעה לכלנו הדעת הגביה לב והאהבה היא הבונה.
2. החשב כי-הוא ידע דבר-מה עוד לא-ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו.
3. אבל אם-יאהב איש אֶת-יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ידעו.
4. ועל-דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי-האליל אין בעולם ואין יָהוּה אוּל בלתי אחד.
5. ואף כי-יש הנקראים אלילים אם-בשמים אם-בארץ באשר יש אלילים רבים ואדנים רבים.
6. אמנם לנו אך-אל אחד יָהוּה אוּל האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ומולכיאול אחד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הכל על-ידו ואנחנו על-ידו.
7. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את-האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל.
8. המאכל לא יקרב אתכם לֵיָהוּה אוּל כי אם-נאכל אין-לנו יתרון ואם-לא נאכל לא נגרע.
9. אבל הזהרו פן-יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל החלשים.
10. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים.
11. ויאבד על-ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
12. ואם-ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את-רוחם החלוש לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם חטאים.
13. על-כן אם-מאכלי מכשיל את-אחי לא-אכל בשר לעולם למען לא-אכשיל את-אחי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ט
1. הלא שליח אנכי? הלא חפשי אנכי? הלא ראיתי אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו? הלא אתכם פעלי במולכיאולנו?
2. ואם-אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם במולכיאולנו.
3. וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי.
4. האין רשות בידנו לאכל ולשתות?
5. האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם-השליחים האחרים וכמו אחי המולכיאולנו וכמו כיפא?
6. אם-לי לבדי ולבר-נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה?
7. מי הלך לצבא במשכרת של-עצמו? מי נטע כרם ולא יאכל את-פריו? מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל?
8. הכי לפי דרכו של-אדם? אני מדבר כזאת הלא גם-התורה אמרת כן?
9. כי כתוב בתורת משה לא-תחסם שור בדישו הלשורים הושש יָהוּה אוּל?
10. או אך-למעננו? מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי-תקוה והדש ידוש עלי-תקוה לקחת חלקו בתקוה.
11. אם-זרענו בכם עניני הרוח הכי-דבר גדול הוא אם-נקצר מכם עניני הבשר?
12. ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם-סבלנו את-הכל לבלתי-שום מעצור לבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן-הקדשים? ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח?
14. כן תקן מולכיאולנו גם-הוא אשר יחיו המבשרים על-הבשורה.
15. ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא-כתבתי זאת למען יעשה-לי כזאת כי-טוב לי המות מאשר ישים איש את-תהלתי לריק.
16. אם-אבשר את-הבשורה אין-לי תהלה כי-החובה מטלת עלי ואוי לי אם-לא אבשר.
17. כי אם-ברצוני אעשה-כן יהיה-לי שכר ואם-בעל-כרחי פקדת משמרתי היא.
18. ועתה מה-הוא שכרי? הלא זה שאבשר בשורת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בלא-מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשיון הנתן-לי בבשורה.
19. כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל-אדם למען אקנה את-הרבים.
20. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורוה הייתי להם כמו-תחת התורוה למען קנות אותם אשר תחת התורוה.
21. לאלה אשר בלי תורוה הייתי כבלי תורוה אף כי-אינני בלי-תורוה יָהוּה אוּל כי אם-תחת תורוה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורוה.
22. ולחלשים הייתי כחלש לקנות את-החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל-דרך אושיע אחדים.
23. ואת-זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם-אנכי.
24. הלא ידעתם כי-רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק-אחד מהם ישיג את-שכר? הנצוח ככה רוצו למען תשיגהו.
25. וכל-העמד להאבק ינזר מכל-דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד.
26. לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח.
27. כי אם-אדכא את-גופי ואשעבדנו פן-אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק י
1. ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים. .וכלם נטבלו למשה לענן ובים.
3. וכלם אכלו מאכל אחד רוחני.
4. וכלם שתו משקה אחד רוחנו כי שתו מן-הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. אבל ברבם לא רצה יָהוּה אוּל ופגריהם נפלו במדבד.
6. וכל-זאת היתה-לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם-המה.
7. ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק.
8. ולא-נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש.
9. ולא-ננסה אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים.
10. גם-לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית.
11. כל-זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר-הגיעו אלינו קצי העולמים.
12. לכן החשב שהוא נצב ירא פן-יפול.
13. עדין לא-בא עליכם נסיון אחר בלתי אם-נסיון בני אדם כי-נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם-יתן עם-הנסיון גם-תוצאתיו כדי שתוכלו שאת.
14. על-כן חביבי נוסו מעבודת אלילים.
15. כמו אל-נבונים מדבר אנכי ושפטו אתכם את אשר אמר.
16. כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף היושע הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
17. כי-לחם אחד הוא לכן גם-גוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד.
18. ראו את-יָשׁוֹראֻל לפי הבשר הלא אכלי הזבהים חברי המזבח המה?
19. ועתה מה אמר? היש ממש באליל אם-יש ממש בזבחי אלילים?
20. אלא את אשר-יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לֵיָהוּה אוּל ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים.
21. לא תוכלו לשתות יחד כוס מולכיאולנו וגם-כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל-שלחן מולכיאולנו וגם אל-שלחן השדים.
22. הנעז להקניא את-מולכיאולנו? הכי חזקים אנחנו ממנו?
23. הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה.
24. איש איש אל-יבקש את-תועלת עצמו כי אם-את-תועלת רעהו.
25. כל-הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל-תחקרו מפני מכשל הלב.
26. כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
27. ואם-יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר-ישימו לפניכם ואל-תחקרו מפני מכשול הלב.
28. ואיש כי-יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל-תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
29. והלב אשר-אני אמר לא לבך כי אם-לב רעך כי למה-זה תשפט חרותי על-ידי לב האחר?
30. ואם-אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על-הדבר אשר אני מודה עליו?
31. לכן אמ תאכלו או אם-תשתו או-כל אשר תעשו את-הכל עשו לכבוד יָהוּה אוּל.
32. ואל-תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת יָהוּה אוּל.
33. כאשר גם-אנכי מבקש להיות רציו לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי-אם של-הרבים למען יושעו.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יא
1. לכו בעקבותי כאשר גם-אני הלך בעקבות יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי.
2. ועל-זאת אני משבח אתכם אחי כי-זכרתם אתי בכל לשמר את-הקבלות כאשר מסרתי לכם.
3. אך חפץ אנכי שתדעו כי-ראש כל-איש יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וראש האשה האיש ואיש וראש הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא יָהוּה אוּל.
4. כל-איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את-ראשו.
5. וכל-אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את-ראשה יען בזה היא כמו מגלחה.
6. כי האשה אם-לא תתכסה גם תתגלח ואם-בזיון הוא לאישה להכסם או להתגלח תתכסה.
7. והאיש איננו חיב לכסות את-ראשו כי הוא צלם יָהוּה אוּל וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש. .
8. כי אין-האיש מן-האשה כי אם-האשה מן-האיש.
9. גם לא-נברא האיש בעבור האשה כי אם-האשה בעבור האיש.
10. על-כן האשה חיבת להיות-לה כפה על-ראשה בעבור המלאכים.
11. אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש במולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
12. כי כאשר האשה מן-האיש כן גם-האיש על-ידי האשה וכל-זאת מֵיָהוּה אוּל.
13. שפטו-נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אֶל-יָהוּה אוּל בגלוי ראש?
14. או הלא גם-הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו?
15. אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי-נתן לה השער לצניף.
16. ואם-יחשב איש לערער עליו אין לנו מנהג כזה ולא לאוֹהוֹליָת יָהוּה אוּל.
17. והנה בצותי את-זאת לא אוכל לשבח אתכם על-אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם-לרעה.
18. כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו באוֹהוֹליָה ומקצתו אני מאמין.
19. כי אף-צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם.
20. ועתה כאשר תקהלו יחד אין-זה לאכל סעודת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
21. כי כל-אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר.
22. האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם? או התבוזו את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל ותכלימו את-אשר אין-בידם מאומה? מה אמר לכם? העל-זאת אשבח אתכם? אינני משבח.
23. כי-כה קבלתי אנכי מן-המולכיאול את-אשר גם-מסרתי לכם כי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בלילה ההוא אשר-נמסר בו לקח את-הלחם.
24. ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו-זאת לזכרוני.
25. וכן גם-את-הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו-זאת לזכרוני בכל-עת שתשתו.
26. כי בכל-עת שתאכלו את-הלחם הזה ותשתו את-הכוס הזאת הזכר תזכירו את-מות מולכיאולנו עד כי יבוא.
27. לכן מי שיאכל מן-הלחם הזה או-ישתה מכוס המולכיאול שלא כראוי יאשם לגוף מולכיאולנו ולדמו.
28. יבחן האיש את-נפשו ואז יאכל מן-הלחם וישתה מן-הכוס.
29. כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא-הפלה את-גוף מולכיאולנו.
30. בעבור זאת יש-בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות.
31. כי אם-נבחן את-נפשנו לא נהיה נדונים.
32. וכאשר נדון נוסר על-יד המולכיאול למען לא נחיב עם-העולם.
33. על-כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל-רעהו.
34. וכי-ירעב איש יאכל בביתו פן-תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יב
1. ובענין הרוחניות אחי לא-אכחד מכם דבר.
2. הלא ידעתם כי בהיתכם גוים אחרי אלילים אלמים הובלתם כאשר נמשכתם.
3. לכן אודיע אתכם כי אין איש דבר ברוּחַ-יָהוּה אוּל אשר יאמר יָהוּשֻׁעַ חרם הוא ולא יוכל איש לקרא לְיָהוּשֻׁעַ המולכיאול בלתי אם-ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
4. ושנות הנה המתנות אבל רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד הוא.
5. ושנים המה השמושים והמולכיאול אחד הוא.
6. ושנות הנה הפעלות וְ-יָהוּה אוּל הוא אחד הפעל את-הכל בכל.
7. ולכל-איש ואיש נתנה-לו התגלות הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ להועיל.
8. כי האחד נתן-לו על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ דבור החכמה ולאחר דבור הדעת כפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
9. לאחר האמונה בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא ולאחר מתנות הרפאות בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
10. ולאחר לפעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות.
11. וכל-אלה פעל הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו.
12. כי כאשר הגוף הוא אחד ויש-בו אברים הרבה וכל-אברי הגוף ההוא אף כי-רבים הם כלם גוף אחד כן גם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. כי בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם-יהודים אם-יונים אם-עבדים אם-בני חורין וכלנו לְרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד השקינו.
14. כי גם-הגוף לא אבר אחד הוא כי אם-רבים.
15. אם-תאמר הרגל אינני יד על-כן אינני מן הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
16. ואם-תאמר האזן אינני עין על-כן אינני מן-הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
17. אם-הגוף כלו יהיה עין איה השמע? ואם-כלו יהיה שמע איה הריח?
18. ועתה יָהוּה אוּל שת את-האברים כל-אחד ואחד מהם בגוף כפי רצונו.
19. ואלו-היו כלם אבר אחד איה הגוף?
20. הנה רבים הם האברים והגוף אחד.
21. העין לא-תוכל דבר אל-היד לאמר לא אצטרך לך וגם-הראש לא-יוכל דבר אל-הרגלים לאמר לא אצטרך לכן.
22. כי להפך אברי הגוף הנראים רפים הם-לנו לצרך ביותר.
23. והנראים לנו נקלים בגוף אתם נלביש ביתר כבוד ואשר לבשת לנו המה כאלו ההגונים מכלם.
24. כי ההגונים לנו אינם צריכים לזאת אבל יָהוּה אוּל מזג ככה את-הגוף שנתן כבוד יותר לגרוע.
25. למען לא-תהיה מחלקת בגוף כי אם-ידאגו כל-האברים יחד זה לזה.
26. ואם-יכאב אבר אחד יכאבו אתו כל-האברים ואם-יכבד אבר אחד ישמחו אתו כל-האברים.
27. אכן גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם ואבריו כל-אחד לפי חלקו.
28. ומהם שם יָהוּה אוּל באוֹהוֹליָה ראשונה לשליחים ושנים לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות אף-מתנות הרפאות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות.
29. הכלם שליחים? אם-כלם נביאים? או כלם מלמדים? הכלם עשי גבורות?
30. הלכלם מתנות רפאות? הכלם מדברים בלשנות? הכלם מפרשי לשנות?
31. ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל-זאת אראה אתכם דרך נעלה על-כלנה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יג
1. אם-בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין-בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה.
2. וכי תהיה-לי נבואה ואדע כל-הסודות וכל-הדעת וכי תהיה-לי כל-האמונה עד כי-אעתיק הרים ואין-בי האהבה הייתי כאין.
3. ואם-אחלק את-כל-הוני ואם-אתן את-גופי לשרפה ואין-בי האהבה כל-זאת לא תועילנו.
4. האהבה מארכת-אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם.
5. לא תעשה דבר-תפלה ולא תבקש את אשר-לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה.
6. לא תשמח בעולה כי שמחתה עם-האמת.
7. את-כל תשא את-כל תאמין את-כל תקוה ואת-כל תסבל.
8. האהבא לא-תבל לעולם אך-הנבואות הנה תבטלנה והלשנות תכלינה והדעת תבטל.
9. כי-קצת הוא שידענו וקצת הוא שנבאנו.
10. וכבוא התמים אז עבור תעבר הקצת.
11. כאשר הייתי עולל כעולל דברתי כעולל הגיתי כעולל חשבתי וכאשר הייתי לאיש הסירתי דברי העולל.
12. כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל-פנים כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף-אני.
13. ועתה שלש-אלה תעמדנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה בהן היא האהבא.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יד
1. רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו.
2. כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אִם-לֵיָהוּה אוּל כי אין-איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות.
3. והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם.
4. המדבר בלשון בונה את-נפשו והמתנבא בונה את-העדה.
5. וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן-המדבר בלשנות בלתי אם-יפרש למען תבנה העדה.
6. ועתה אחי כי-אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה-אועיל לכם אם-לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה?
7. הלא גם-הכלים הדוממים הנתנים קול הן-חליל הן-כנור אם-לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה-יזמר ומה-ינגן?
8. גם השופר אם-יתן את-קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה?
9. כן גם-אתם אם לא-תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמר? הלא תהיו כמדברים לרוח.
10. הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין-אחת מהן בלי קול.
11. לכן אם-אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני.
12. כן גם-אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה-שיבנה את-העדה.
13. על-כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה.
14. כי אם-אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי.
15. ועתה מה-לעשות? אתפללה ברוחי ואתפללה גם-בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם-בשכלי.
16. כי אם-תברך ברוח איך יענה העמד במצב ההדיוט אַמנָה על הודיתך באשר לא-ידע מה אתה אמר?
17. הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה.
18. אודה לֵיָהוּה אוּל כי-יותר מכלכם אני מדבר בלשנות.
19. אכן באוֹהוֹליָה אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את-האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון.
20. אחי אל-תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים.
21. הן כתוב בתורוה כי-בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל-העם הזה וגם בזאת לא-אבו שמע-לי אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
22. לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם-לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם-למאמינים.
23. והנה אם-תקהל כל-העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר-אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם?
24. אבל אם-יתנבאו כלם ובא איש לא-מאמין או הדיוט אז יוכח על-ידי כלם וידון על-ידי כלם.
25. ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על-פניו וישתחוה לֵיָהוּה אוּל ויודה בקול כי באמת יָהוּה אוּל בקרבכם.
26. ועתה מה-לעשות אחי? בהקהלכם יחד כל-אחד ואחד מכם יש-לו מזמור יש-לו הוראה יש-לו לשון יש-לו חזון יש-לו באור אך-יעשה הכל להבנות.
27. כי-ידבר איש בלשון ידברו-נא שנים שנים או על-היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש.
28. ואם-אין מפרש אז ידם באוֹהוֹליָה וידבר לנפשו וְלֵיָהוּה אוּל.
29. והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו.
30. וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון.
31. כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו.
32. ורוחות הנביאים תחת ידי-הנביאים המה.
33. כי לא יָהוּה אוּל מבוכה יָהוּה אוּל כי אִם-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם כאשר בכל-אוֹהוֹליָת הקדשים.
34. נשיכם בכנסיות תשתקנה כי-לא נתנה להן רשות לדבר כי אם-להכנע כאשר גם-אמרה התורוה.
35. ואם-חפצן ללמד דבר תשאלנה את-בעליהן בבית כי-חרפה היא לנשים לדבר באוֹהוֹליָה.
36. או המכם יצא דבר יָהוּה אוּל? אם-אליכם לבדכם הגיע?
37. כי-יתברך איש בלבבו להיות נביא או-איש הרוח בין יבין את אשר-אני כתב לכם כי-מצות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנה.
38. ומי אשר לא ידע אל-ידע.
39. לכן אחי השתדלו להתנבא ואל-תכלאו מלדבר בלשנות.
40. הכל יעשה כהגן וכשורה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טו
1. ואני אחי אודיעכם את-הבשורה אשר בשרתי אתכם אשר גם-קבלתם אתה וגם-עמדתם בה.
2. אשר גם-תושעו בה אם-תחזיקו בדבר אשר בשרתי אתכם אך אם לא-לשוא האמנתם.
3. כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם-קבלתי כִּי-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מת בעד חטאתינו כפי הכתובים.
4. וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים.
5. וכי נראה אל-כיפא ואחריו אל-שנים העשר.
6. ואחרי-כן נראה ליותר מחמש מאות אחים כאחד אשר רבם עודם בחיים ומקצתם ישנו.
7. ואחרי-כן נרא אל-יָהוּה-כַף ואחריו אל-כל-השליחים.
8. ואחרי כלם נראה גם-אלי כמו אל-הנפל.
9. כי אני הצעיר בשליחים ואינני כדי להקרא שליח באשר רדפתי את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל.
10. אבל בחסד יָהוּה אוּל הייתי מה-שהייתי וחסדי עלי לא-היה לריק כי-יותר מכלם עבדתי ולא אני כי-אם-חסד יָהוּה אוּל אשר עמדי.
11. והנה גם-אני גם-המה ככה משמיעים וככה האמנתם.
12. ואם-הגד הגד כי-הוקם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים איך יאמרו אנשים מכם כי-אין תחיה למתים?
13. אם-אין תחיה למתים גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם.
14. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם כי עתה ריק שמועתנו וגם-ריק אמונתכם.
15. וגם-נמצא עדי שקר לֵיָהוּה אוּל יען אשר-העידנו אֶת-יָהוּה אוּל כי הקים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-לא הקימו אם-אמת הוא שהמתים לא יקומו.
16. כי אם-המתים לא יקומו גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם.
17. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם הבל אמונתכם ועודכם בחטאתיכם.
18. אזי גם-אשר ישנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אבד אבדו.
19. ואם-בחיים האלה לבד בטחים אנחנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אמללים אנחנו מכל-אדם.
20. ועתה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוקם מן-המתים ויהי לראשית הישנים.
21. כי אחרי אשר-בא המות על-ידי אדם אחד גם-תחית המתים באה על-ידי אדם אחד.
22. כי כאשר באדם מתים כלם כן גם-יחיו כלם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. וכל-אחד ואחד בסדרו ראשית כלם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואחרי כן אשר-הם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבואו.
24. ואחרי כן הקץ כשימסר את-המלכות אֶל-יָהוּה אוּל האב אחרי בטלו כל-משרה וכל-שלטן וגבורה.
25. כי-הוא מלך ימלך עד כי-ישית את-כל-איביו תחת רגליו.
26. ואחרון האיבים אשר יבטל הוא המות.
27. כי-כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל.
28. וכאשר יושת הכל תחתיו אז הבן גם-הוא יושת תחת השת-כל תחתיו למען יהיה יָהוּה אוּל הכל בכל.
29. כי מה-יעשו הנטבלים בעד המתים אם-אמת הוא שהמתים קום לא-יקומו? למה-זה יטבלו בעד המתים?
30. ולמה זה אנחנו בסכנה בכל-שעה?
31. בתהלתנו אשר יש-לי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו מעיד אני עלי כי-מת אנכי בכל-יום ויום.
32. אם-לפי ררכו של-אדם נלחמתי עם-החיות הרעות באפסוס מה-תועלת יש-לי אם-המתים לא יקומו? נאכלה ונשתה כי-מחר נמות.
33. אל-נא תתעו חברת אנשים רעים משחתת מדות טבות.
34. הקיצו במישרים משכרון ואל-תחטאו כי-יש אנשים אשר אין-בהם דעת יָהוּה אוּל לבשתכם אני אמר זאת.
35. ואם-יאמר איש איך יקומו המתים? ובאי-זה גוף יבואו?
36. אתה הסכל הן מה-שתזרע לא יחיה בלתי אם-ימות.
37. ומה-שתזרע אינך זרע את-הגוף אשר יהיה כי אם-כגרגר ערם של-חטא או של-אחד הזרעים.
38. וְ-יָהוּה אוּל יתן-לו גוף כפי רצונו ולכל-זרע וזרע את-גופו למינהו.
39. לא כל-הבשר בשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף.
40. ויש גופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים ואחר הוא כבוד הגופות שבארץ.
41. אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי-כוכב מכוכב נבדל בכבודו.
42. וכן גם-בתחית המתים הן יזרע בכליון ויקום בלא-כליון.
43. יזרע בבזיון ויקום בכבוד יזרע בחלשה ויקום בגבורה.
44. יזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני יש גוף נפשי ויש גוף רוחני.
45. כן גם-כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה.
46. אבל לא של-הרוח היא הראשונה אלא של-הנפש ואחרי-כן של-הרוח.
47. האדם הראשון מן-האדמה הוא של-עפר והאדם השני הוא המולכיאול מן-השמים.
48. וכמו אשר הוא מעפר ככה גם-אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן-השמים ככה גם-אשר הם מן-השמים.
49. וכאשר לבשנו דמות האדם אשר מעפר כן נלבש גם-דמות האדם אשר מן-השמים.
50. וזאת אני אמר אחי כי-בשר ודם לא-יוכל לרשת את-מלכות יָהוּה אוּל ואשר יכלה לא יירש את אשר לא-יכלה.
51. הנה סוד אגידה לכם הן לא כלנו נישן המות אבל כלנו נתחלף.
52. ברגע אחד כהרף עין כתקע השופר האחרון כי יתקע בשפור והמתים יחיו בלי כליון ואנחנו נתחלף.
53. כי מה-שעתה לכליון לבוש ילבש אל-כליון ואשר ימות לבוש ילבש אל-מות.
54. וכשילבש מה-שעתה לכליון אל-כליון ומה-שעתה למות ילבש אל-מות אז יהיה דבר-הכתוב בלע המות לנצח.
55. איה עקצך המות? איה שאול נצחונך?
56. עקץ המות הוא החטא וכח החטא היא התורוה.
57. אבל תודות לֵיָהוּה אוּל אשר נתן-לנו הנצחון על-ידי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
58. על-כן אחי חביבי התכוננו בל-תמוטו והעדיפו בכל-עת במעשה מולכיאולנו מדעתכם כי-לא לריק עמלכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טז
1. ועל-דבר קבוץ התורומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לאוֹהוֹליָת אשר בגלטיא כן תעשו גם-אתם.
2. בכל-אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את-אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד.
3. ואני בבאי את-אשר תמצאו נאמנים עם-אגרות אשלח אתם להביא את-נדבתכם ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
4. ואם-שוה הטרח שגם אנכי אלך שמה אתי ילכו.
5. ואני אבא אליכם אחרי עברי את-מקדוניא כי את-מקדוניא אעברה.
6. ואולי אשב עמכם ימים אחדים או כל-ימי הסתו למען תלוני אל-אשר אלך שמה.
7. כי כעת אין רצוני לראתכם אך-בעברי כי-אקוה לשבת אצלכם זמן-מה אם-ירצה יָהוּה אוּל.
8. אבל אשב באפסוס עד-חג השבועות.
9. כי-נפתח לי פתח גדול ורב-פעלים ורבים המתקוממים.
10. וכי יבוא אליכם טימותיוס ראו-נא שיהיה עמכם בלי פחד כי-מלאכת יָהוּה אוּל הוא עשה כמו גם-אני.
11. על-כן איש על-יבז אתו אך שלחהו בשֻׁעַ-אוֹלֵם למען יבא אלי כי אחכה-לו עם-האחים.
12. ואפולוס האח הנה פצרתי-בו לבוא אליכם עם-האחים אך לא-היה ברצונו לבוא עתה אמנם בוא יבוא במצאו עת נכונה.
13. שקדו ועמדו באמונה התאששו והתחזקו.
14. וכל-דבריכם יעשו באהבה.
15. ואבקשה מכם אחי הלא ידעתם את-בית אסטפנוס שהוא ראשית אכיא ויתנו את-נפשם לשרות הקדשים.
16. לכן הכנעו גם-אתם מפני אנשים כאלה ומפני-כל אשר-יעבד עמהם ויעמל.
17. והנני שמח בביאת אסטפנוס ופרטונטוס ואכיקוס כי המה מלאו את-אשר חסרתי אתכם.
18. ויניחו את-רוחי ואת-רוחכם על-כל הכירו אנשים כאלה.
19. האוֹהוֹליָת אשר באסיא שאלות לשלומכם עקילס ופריסקלא וגם-האוֹהוֹליָה אשר בביתם מרבים לשאל לשלומכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. האחים כלם שאלים לשלומכם שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה.
21. שאלת שלומכם בידי אני שאול.
22. מי שלא יאהב את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יחרם מַאוֹר-נא-אוֹתַה.
23. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו יהי עמכם.
24. ואהבתי את-כלכם במולכיאול יָהוּשֻׁעַ אַמנָה.


אגרת שאול השנית אל-הקורנתיים

    השנית אל-הקורנתיים - פרק א
1. שאול שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל ויָהוּה-תַם אחינו אל-קהלת יָהוּה אוּל אשר בקורנתוס עם כל-הקדשים אשר באכיא.
2. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. ברוך יָהוּה אוּל ואבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אב הרחמים וֵ-יָהוּה אוּל כל-הנחמה.
4. המנחם אתנו בכל-לחצנו עד-שנוכל לנחם הנלחצים בכל-לחץ בנחמה אשר אנחנו מנחמים בה מאת יָהוּה אוּל.
5. כי כרב ענויי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בנו כן תרבה נחמתנו על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. והנה אם-נלחץ הוא לנחמתכם ולישועתכם אשר יראה כחה בסבלכם הענוים אשר נסבל אתן אם-אנחנו ואם-ננחם גם-הוא לנחמתכם ולישועתכם.
7. ותקותנו בעדכם נכונה היא באשר ידענו כי כאשר חלק לכם בענוים כן גם-כלק לכם בנחמה.
8. כי לא-נכחד מכם אחי את-צרתנו אשר מצאתנו באסיא אשר כבדה עלינו עד-למאד ויותר מכחנו עד כי-נואשנו מן-החיים.
9. ואנחנו בלבבנו חרצנו לנו את-המות למען לא-נהיה בטחים בנפשנו כי אִם-בֵּיָהוּה אוּל המחיה את-המתים.
10. אשר הצילנו ממות כזה ועודנו מציל ולו אנחנו מקוים כי יוסיף להצילנו.
11. בעזרכם אתנו בתפלתכם למען יודו רבים בעדנו על-מתנת החסד שהיתה לנו על-ידי רבים.
12. כי זאת היא תהלתנו עדות לבבנו אשר בתם וישר יָהוּה אוּל התהלכנו בעולם וביותר אתכם ולא-בחכמת הבשר כי אם-בחסד יָהוּה אוּל.
13. כי לא-נחתב לכם כי אם-מה-שאתם קראים או גם-ידעים.
14. ואקוה כי כאשר ידעתם אתנו למקצת אף-תדעו עד-תכלית כי אנחנו תהלתכם כאשר גם-אתם תהלתנו ביום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
15. ובבטחון הזה חפצתי לבוא אליכם מראש למען תקבלו טובה פעמים.
16. ולעבר בתוככם אל-מקדוניא ולשוב ממקדוניא אליכם ואתם תשלחוני אל-ארץ יהודה.
17. ועתה הכי נמהר הייתי בעצתי אם-אשר יעצתי לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא.
18. אכן נאמן יָהוּה אוּל כי-דברנו אליכם לא היה הן ולא.
19. כי בֶּן-יָהוּה אוּל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנקרא בתוככם על-ידינו על-ידי ועל-ידי סלונוס יָהוּה-תַם הוא לא היה הן ולא כי-היו היה בו רק-הן.
20. כי כל-הבטחות יָהוּה אוּל כלן בו היו הן ובו היו אַמנָה לכבוד יָהוּה אוּל על-ידינו.
21. והמכונן אותנו אתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואשר משחנו הוא יָהוּה אוּל.
22. אשר גם-חתמנו ואשר נתן בלבנו את ערבון הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
23. ואני אֶת-יָהוּה אוּל אקרא להיות עד לנפשי כי בעבור היותי חס עליכם לא באתי עוד לקורנתוס.
24. לא שנמשל באמונתכם כי אם-עזרים אנחנו לשמחתכם כי באמונה עמדתם.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ב
1. ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב-עוד אליכם בעצבת.
2. כי אם-אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם-הנעצב על-ידי?
3. וזאת כתבתי לכם פן-יהיה-לי בבואי עצב מאלה אשר היה-לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם.
4. כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם.
5. ואם-יש איש אשר העציב לא-אתי העציב אלא כלכם פן-אפריז על-המדה העציב למקצת.
6. ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים.
7. ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון.
8. על-כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה.
9. כי לבעבור זאת גם-כתבתי למען אדע את-תמתכם אם-בכל תשַׁמִיאוּל.
10. ואיש אשר תסלחו לו אסלח-לו גם-אני כי גם-אנכי אם-סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. פן-יונה אתנו השטן כי לא-נעלמו מאתנו מזמותיו.
12. ואני בבאי לטרואס על-דבר בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אף כי-נפתח-לי פתח במולכיאולנו.
13. לא-היתה רוחה לרוחי על אשר לא-מצאתי שם את-טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל-מקדוניא.
14. אבל תודות לֵיָהוּה אוּל הנתן לנו בכל-עת נצחון בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ומפיץ על-ידינו את-ריח דעתו בכל-מקום.
15. כי-ריח ניחח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אנחנו לֵיָהוּה אוּל גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים.
16. לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי-זה ראוי לכך.
17. כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר יָהוּה אוּל כי אם-מתוך ישר לבב וּמֵיָהוּה אוּל לפני יָהוּה אוּל נדבר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ג
1. הנחל עוד לשבח עצמנו? האם-נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח?
2. אתם אגרתנו הכתובה בלבבו ונודעה ונקראה לכל-אדם.
3. כי בידוע שאתם אגרת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ערוכה על-ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם-ברוּחַ-יָהוּה אוּל חיים ולא על-לוחות אבן כי אם-על-לוחות בשר הלב.
4. וכזה בטחוננו יָהוּה אוּל על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. יען אשר לא-נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת יָהוּה אוּל היא.
6. אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של-האותיות אלא של-הרוח כי-האות ימית הרוּחַ יחיה.
7. ואם-שרות המות החרות באותיות על-האבן נראה בכבוד עד-שלא יכלו בני יָשׁוֹראֻל להביט אל-פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל.
8. כמה יגדל כבוד שרות הרוּחַ?
9. כי אם-השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות.
10. כי אף-הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה.
11. כי אם-הדבר העמד להבטל יש-לו כבוד הדבר הקים על-אחת כמה וכמה.
12. על-כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא.
13. ולא כמשה אשר נתן מסוה על-פניו פן-יביטו בני יָשׁוֹראֻל אל-סוף העמד להבטל.
14. אבל נטמטמו דעותיהם כי עד-היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא-גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. אבל עד-היום הזה בקראם את-משה מונח מסוה על-לבם.
16. וכשיפנו אל-המולכיאול יוסר המסוה.
17.יָהוּה אוּל הרוּחַ הוא ובאשר הרוּחַ-יָהוּה אוּל שם החרות.
18. ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את-כבוד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי במראה ונחלף אל-עצם דמות ההיא מכוד אל-כבוד כהחלף מאת הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ד
1. על-כן בהיות לנו השרות הזה כאשר חננו לא נחת.
2. כי אם-מאסנו בסתרי הבשת שלא להתהלך בערמה ולא לזיף את-דבר יָהוּה אוּל אלא בהראות האמת נזכיר אתנו לטוב נגד דעת כל-בני אדם לפני יָהוּה אוּל.
3. וגם כי-נעלמה בשורתנו נעלמה היא מן-האבדים.
4. אשר יָהוּה אוּל העולם הזה עור בהם את-דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הוא צלם יָהוּה אוּל.
5. כי לא אתנו מכריזים אנחנו כי אִם-אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לאמר הוא המולכיאול ואנחנו עבדיכם למען יָהוּשֻׁעַ.
6. כי יָהוּה אוּל אשר אמר ויפע אור מחשך הוא הופיע בלבנו להפיץ אור דעת כבוד יָהוּה אוּל אשר בפני יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. אבל יש-לנו האוצר הזה בכלי חרש למען אשר-תהיה הגבורה היתרה לֵיָהוּה אוּל ולא מאתנו.
8. נלחצים אנחנו בכל ולא נדכאים דאגים ולא נואשים.
9. נרדפים ולא נטושים משלכים ולא אבדים.
10. ונשאים בכל-עת מיתת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ בגויתנו למען יגלו גם-חיי יָהוּשֻׁעַ בגויתנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למות בעבור יָהוּשֻׁעַ למען יגלו גם-חיי יָהוּשֻׁעַ בבשרנו בשר התמותה.
12. לכן בנו יאמץ המות ובכם החיים.
13. ובהיות לנו הרוח ההוא של-האמונה כדבר הכתוב האמנתי כי-אדבר גם-אנחנו נאמין ועל-כן נדבר.
14. באשר ידענו כי המעיר את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ יעיר גם-אתנו על יַד-יָהוּשֻׁעַ ויעמידנו עמכם.
15. כי כל-זאת למענכם למען אשר-ירבה החסד על-ידי רבים ותפרץ התודה לכבוד יָהוּה אוּל.
16. ובעבור זאת לא נחת ואף אם-יכלה בנו האדם החיצון הנה האדם הפנימי יתחדש יום יום.
17. כי לחצנו אשר הוא קל ואך לרגע יביא לנו כבוד עולמים גדול ורב עד-למאד.
18. אשר לא נביט אל-הדברים הנראים כי אם-אל-אשר אינם נראים כי הנראים לשעה המה ואשר אינם נראים הם לעולם.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ה
1. הן ידענו כי בהרס בית אהלנו אשר בארץ יש-לנו בנין מאת יָהוּה אוּל בית אשר איננו מעשה ידים והוא לעולם בשמים.
2. כי גם-עתה נאנחים ונכספים אנחנו להתעטף בביתנו אשר מן-השמים.
3. באשר אחרי לבשנהו לא נמצא ערמים.
4. כי גם-עתה באהלנו זה נאנח מפני הכבד ולא חפצנו להתפשט כי אם-להתעטף למען יבלע המות על-ידי החיים.
5. והמכין אתנו לזאת הוא יָהוּה אוּל אשר אף-נתן לנו את-ערבון הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
6. לכן בטוחים אנחנו בכל-עת וידעים כי כל-עוד שמושבנו בגוף רחוקים אנחנו מן-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
7. כי באמונה נתהלך ולא בראות עינים.
8. אמנם בטוחים אנחנו ונבחרה-לנו להתרחק מן-הגוף ולהיות קרובים אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
9. על-כן גם-נשתדל אם-קרובים אם-רוחוקים להיות לו לרצון.
10. כי כלנו עתידים להראות לפני כסא-דין יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למען יקבל איש ואיש כפי פעלו בחיי גופו אם-טוב ואם-רע.
11. ועתה יען אשר ידענו יראת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ נדבר על-לב בני אדם וְ-יָהוּה אוּל אנחנו גלוים ואקוה כי-גלוים אנחנו גם במדעכם.
12. כי אין אנחנו משתבחים שנית אליכם אך נתנים לכם סבה להתפאר בנו לנגד המתפארים בפנים ולא בלב.
13. כי אם-השתגענו לֵיָהוּה אוּל היתה-זאת ואם-השכלנו לכם היתה.
14. כי-אהבת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם-מת אחד בעד כלם כלם מתו.
15. ובעד כלם מת למען לא-יחיו החיים עוד לנפשם כי אם-לאשר מת ויקם בעדם.
16. לכן מעתה אנחנו לא-נדע איש לפי הבשר וגם אם-ידענו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לפי הבשר מעתה לא-נדעהו עוד.
17. ובכן מי שהוא בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בריאה חדשה הוא הישנות עברו והנה הכל נהיה לחדש.
18. והכל מאת יָהוּה אוּל המרצה אתנו לעצמו על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויתן-לנו שרות הרצוי.
19. יען אשר יָהוּה אוּל היה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מרצה את-העולם לעצמו ולא-חשב להם את-פשעיהם וישם בנו את-דבר הרצוי.
20. לכן מליצי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אנחנו וכאלו יָהוּה אוּל מזהיר אתכם על-ידנו נבקש מכם בעד הוֹל-מֶהוּשְׁחַי התרצו-נא אֶל-יָהוּה אוּל.
21. כי את-אשר לא-ידע חטאת אתו עשה לחטאת בעדנו למען נהיה-בו אנחנו לצדקת יָהוּה אוּל.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ו
1. ואנחנו כעזרים נזהירה אתכם שלא תקבלו לריק את-חסד יָהוּה אוּל.
2. כי הוא אומר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך הנה עתה עת רצון הנה עתה יום ישועה.
3. ואין אנחנו נתנים מכשול במאומה פן-יהיה שרותנו לנאצה.
4. כי אם-נראה בכל-דבר כמשרתי יָהוּה אוּל בסבלנות רבה בלחץ ובצרות ובמצוקות.
5. במכות ובמוסרות ובמהומות בתלאות בשקידות ובצמות.
6. בטהרה ובדעת ובארך רוח ובחסד וברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ובאהבה לא צבועה.
7. בדבר האמת ובגבורת יָהוּה אוּל בכלי נשק הצדקה מימין ומשמאל.
8. בכבוד ובקלון בְהוֹל-שֻׁאַם-רע ובְהוֹל-שֻׁאַם-טוב כמתעים ובכל-זאת נאמנים.
9. כאינם ידועים וגם-ידועים כמתים והננו חיים כמיסרים ולא מומתים.
10. כנעצבים ובכל-עת שמחים כרשים ומעשירי רבים כאשר אין-להם-מאומה ויש להם כל.
11. פינו פתוח לכם אנשי קורנתוס ורחב לבנו.
12. לא-צר מקומכם בנו אך-צר המקום במעיכם.
13. והיה זה גמולי כמו אל-בנים אנכי מדבר אם-תרחיבו לבבכם גם-אתם.
14. אל-תהיו משכי על זר עם-חסרי אמונה כי אי-זה שתפות יש לצדקה עם-העול? ואי-זה התחברות לאור עם-החשך?
15. ואי-זה הסכמה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עם-בליעל? או מה חלק המאמין עם-שאיננו מאמין?
16. ואי-זה דבק יש להיכל יָהוּה אוּל עם-האלילים? כי-אתם היכל יָהוּה אוּל חיים כמו שאמר יָהוּה אוּל ושכנתי והתהלכתי בתוכם והייתי להם לֵיָהוּה אוּל והם יהיו-לי לעם.
17. על-כן צאו מתוכם והברו נְאֻם-יָהוּה אוּל וטמא אל-תגעו ואני אקבץ אתכם.
18. והייתי לכם לאב ואתם תהיו-לי לבנים ולבנות נְאֻם-יָהוּה אוּל צַבוּליָה.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ז
1. לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את-עצמנו מכל-טמאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביאת יָהוּה אוּל.
2. תנו-לנו מקום בלבבכם לא חמסנו איש לא חבלנו איש לא עשקנו איש.
3. לא לחיב אתכם אני מדבר הלא הקדמתי לאמר כי אתם בלבנו יחד למות ויחד לחיות.
4. רב בטחוני עליכם רבה תהלתי בכם מלאתי נחמה שבעתי שמחות בכל-לחצנו.
5. כי גם-בבאנו אל-מקדוניא לא-היתה מרגעה לבשרנו רק-נלחצנו בכל מחוץ מלחמות ומחדרים אימה.
6. אבל יָהוּה אוּל המנחם את-השפלים נחם אתנו בבוא טיטוס.
7. ולא בבאו לבד כי אם-גם בנחמה אשר נחם בכם בהגידו לנו את-תשוקתכם ואת-אבלכם ואת-קנאתכם לי ובכן הוספתי לשמוח.
8. כי גם-אם-העצבתי אתכם באגרת אינני מתחרט גם כי-התחרטתי לפני מזה בראותי כי-האגרת ההיא העציבה אתכם ואף אם-לשעה.
9. עתה אני שמח לא על-אשר נעצבתם כי אם-על-אשר נעצבתם לתשובה כי נעצבתם כרצון יָהוּה אוּל למען לא-תשאו נזק במאומה על-ידנו.
10. כי העצבת שהיא כרצון יָהוּה אוּל תפעל תשובה לישועה אשר איש לא יתחרט עליה אבל עצבת העולם פעלת את-המות.
11. כי ראו-נא את אשר-נעצבתם כרצון יָהוּה אוּל כמה הביא אתכם זה לידי זריזות גם להתנצלות גם-לרגז גם ליראה גם לתשוקה גם לקנאה גם לנקמה ובכל הוכחתם כי-נקיים אתם בדבר ההוא.
12. לכן גם אם-כתבתי לכם לא כתבתי בעבור העלב ולא בעבור הנעלב רק למען תגלה בכם זריזותנו בעדכם לפני יָהוּה אוּל.
13. ובעבור-זאת נחמנו בנחמתכם ועוד שמחה יתרה היתה לנו בשמחת טיטוס כי-הונח רוחו על-ידי כלכם.
14. כי במה-שהתהללתי לפניו בכם לא נכלמתי כי כמו שדברנו הכל אליכם באמת כן גם-תהלתנו אל-טיטוס היתה אמת.
15. וביותר מעיו המו לכם בזכרו את-משמעת כלכם ואת אשר קבלתם אתו ביראה ובחרדה.
16. לכן אני שמח כי בכל-דבר יאמץ לבי בכם.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ח
1. והננו מודיעים אתכם אחי את-חסד יָהוּה אוּל הנתן באוֹהוֹליָת מקדוניא.
2. כי ברב-נסיון הלחץ רבתה שמחתם ושפלות רישם העדיפה להראות עשר תמתם.
3. כי מעיד אנכי אשר לפי כחם ויותר מכחם התנדבו.
4. ויבקשו ממנו ברב-תחנונים להיות חברינו בגמילות חסדם לעזרת הקדשים.
5. ולא כאשר הוחלנו כי אם-את-עצמם נתנו בראשונה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וגם-לנו ברצון יָהוּה אוּל.
6. עד כי-בקשנו מן-טיטוס כאשר החל כן גם-לגמור בכם את-גמילות החסד הזאת.
7. אבל כאשר הותרתם בכל באמונה ובדבור ובדעת ובכל-זריזות ובאהבתכם אתנו כן גם-תותירו בחסד הזה.
8. ואינני אמר זאת בדרך צווי כי אם-לבחן על-ידי זריזות אחרים גם את-אמתת אהבתכם.
9. כי-ידעים אתם את-חסד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי בהיותו עשיר נעשה רש בעבורכם למען תעשירו על-ידי רישו.
10. ואחוה את-דעתי בדבר הזה כי-זאת להועיל לכם אשר הקדמתם כבר בשנה שעברה לא לעשות בלבד כי אם-לחפץ.
11. ועתה גם-השלימו את-המעשה למען כאשר התנדבתם לעשות כן גם-תגמור כפי יכלתכם.
12. כי בהמצא לאיש רוח נדיבה רצויה היא לפי מה-שיש-לו ולא-לפי מה-שאין לו.
13. כי לא למען תהיה רוחה לאחרים ולכם צוקה כי אם-בשווי ימלא יתרכם בעת הזאת את-מחסורם.
14. למען גם-יתרם יהיה למלא מחסרכם כדי להשות.
15. ככתוב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר.
16. ותודות לֶיָהוּה אוּל הנותן גם-בלב טיטוס לשקד עליכם בשקידה כזאת.
17. כי שמע לבקשתנו ובשקידתו היתרה הלך אליכם מרצון נפשו.
18. ועמו יחדו שלחנו האח אשר יצא שבחו בבשורה בכל-האוֹהוֹליָת.
19. ומלבד זאת גם-נבחר הוא מאת האוֹהוֹליָת ללכת אתנו להביא החסד הזה הגבוי על-ידינו לכבוד מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ולאמץ לבבכם.
20. ונשמר בזאת שלא יוציא איש עלינו דבה רעה בשפעת המתנה הזאת הגבויה על-ידינו.
21. כי-משגיחים אנחנו על-הטוב לא לפני מולכיאול יָהוּשֻׁעַ לבד כי גם-לפני האדם.
22. ונשלח עמהם את-אחינו אשר בחנו את-שקידתו פעמים רבות בדברים הרבה ועתה הוא שקוד עוד יותר בגדל בטחונו עליכם.
23. אם-לטיטוס הנה חברי הוא ועזרי בכם ואם-לאחינו הנה שלוחי האוֹהוֹליָת הם ותפארת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
24. על-כן הראו והוכיחו להם לפני האוֹהוֹליָת את-אהבתכם ואת-תהלתנו עליכם.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק ט
1. אמנם אין-צרך לכתב אליכם על-דבר השרות אשר לעזרת הקדשים.
2. כי ידעתי את-נדיבתכם אשר עליה אני מתהלל בכם לפני אנשי מקדוניא לאמר אכיא מזמנת היא משנה שעברה ותער הקנאה היוצאת מכם את-רוח רבם.
3. אבל שלחתי את-האחים פן-תהיה לריק תהלתנו עליכם בדבר הזה ולמען תהיו מזמנים כאשר אמרתי.
4. פן-בבוא אתי אנשים ממקדוניא ימצאו אתכם לא-מזמנים ונבוש אנחנו ואינני אמר אתם בבטחון הזה אשר התהללנו בו.
5. על-כן היה נכון בעיני לבקש מן-האחים כי-יקדמו ללכת אליכם ויכינו את-ברכתכם המיועדה מלפנים למען היה מוכנת כעין ברכה ולא כעין כילות.
6. כי הנה הזרע בצמצום גם-יקצר בצמצום והזרע בברכות גם-יקצר בברכות.
7. וכל-איש כאשר ידבנו לבו לא מצער ולא מאנס כי הנתן בלב שמח יאהבנו יָהוּה אוּל.
8. וֵ-יָהוּה אוּל יכל להשפיע עליכם כל-חסד עד-כי יהיה לכם בכל-עת די ספוקכם בכל ותותירו בכל-מעשה טוב.
9. ככתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד.
10. והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את-זרעכם ויפריא תנובות צדקתכם.
11. למען תעשירו בכל לכל-התמימות הפעלת תודה לֵיָהוּה אוּל על-ידינו.
12. כי-שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את-מחסרי הקדושים כי גם-יודו רבים לֵיָהוּה אוּל בשרותכם הנאמן הזה.
13. ויכבדו אֶת-יָהוּה אוּל על-משמעת הודאתכם לבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ועל-תמת התחברותכם אליהם ואל-כלם.
14. והם בהתחננם בעדכם נכספים לכם בעבור חסד יָהוּה אוּל אשר גבר עליכם.
15. ותודה לֵיָהוּה אוּל על-מתנתו העצומה מספר.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק י
1. ואני שאול הנני מזהיר אתכם בענות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וחמלתו אשר פנים בפנים שפל אני בתוככם וברחקי מתאמץ עליכם.
2. ואתחננה שלא אצטרך בבאי להתאמץ בבטחון ההוא אשר אחשב להתגבר-בו נגד האנשים החשבים אתנו כמתהלכים לפי הבשר.
3. כי בלכתנו בבשר לא נלחם לפי הבשר.
4. כי-כלי מלחמתנו אינם של-הבשר כי אם-חזקים הם לֵיָהוּה אוּל להרס מבצרים.
5. באשר הרסים אנחנו תחבלות וכל-מרום המתנשא נגד דעת יָהוּה אוּל ושובים כל-מזמה למשמעת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. ונכונים לנקם נקמה מאת כל-מרי אם-תשלם משמעתכם.
7. התשפטו למראה פנים? איש כי יבטח להיות לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ישוב וידין בלבו בלבו כי-כאשר הוא לַהוֹל-מֶהוּשְׁחַי כן לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי גם-אנחנו.
8. וגם כי-אתהלל יותר מעט על-דבר הרשות אשר נתן-לנו המולכיאול יָהוּשֻׁעַ לבנותכם ולא לשחתכם לא אבוש.
9. למען לא אראה כמאים אתכם על-ידי האגרות.
10. כאמרם הן האגרות קשות הנה וחזקות אבל הגוף בהיותו לנגדנו חלוש הוא וניבו נבזה.
11. ידע-נא האמר כזאת כי-כמו שאנחנו בדבור על-ידי אגרות בהיותנו רחוקים כן גם-בפעל אנחנו בהיותנו קרובים.
12. כי אל-נעז פנינו לכלל אתנו עם-האנשים המשבחים נפשם או לערך אתנו לאלה אכן נבערו מדעת המדדים את-נפשם בנפשם וערכים את-נפשם לנפשם.
13. ואנחנו לא נתגדל לבלי-מדה כי אם-כפי מדת הגבול אשר חלק לנו יָהוּה אוּל לחק להגיע גם-עדיכם.
14. כי לולא הגענו עדיכם לא נשתרע למעלה מערכנו הלא כבר קדמנו גם-אתכם בבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. לא נתגדל לבלי-מדה ביגיעת אחרים אבל יש-לנו התקוה כי-ברבות אמונתכם נכבד בכם כפי גבולנו עד-למעלה.
16. כדי-לבשר הבשורה גם-להלאה מכם ולא להתהלל במה-שמוכן כבר בגבול אחרים.
17. והמתהלל יתהלל בַּיָהוּה אוּל.
18. כי לא המשבח נפשו משבח הוא כי אם-אשר ישבחנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק יא
1. אחלי תשאו מעט אולתי ואף-אמנם תשאוני.
2. כי מקנא אני לכם קנאת יָהוּה אוּל כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. אך ירא אנכי פן כאשר השיא הנחש בערמתו את-חוה כן תשטינה גם-מחשבותיכם מן-התמימות אשר עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. כי אם-יבא הבא והגיד לכם יָהוּשֻׁעַ אחר אשר לא הגדנהו או אם-תקחו רוח אחר אשר לא-לקחתם אתו או-בשורה אחרת אשר לא-קבלתם אתה כי עתה היטב תשאהו.
5. אולם אחשב אשר-אינני נפל במאומה מהשליחים הגדולים כל-אך.
6. ואף אם-בער אנכי בדבור אינני בער בדעת כי אם-בכל נגלינו אליכם בפני כל-אדם.
7. או החטא חטאתי בהשפילי את-עצמי למען הגביהכם כי-בשרתי אתכם בלא-מחיר את-בשורת יָהוּה אוּל?
8. אוֹהוֹליָת אחרות שלותי בקחתי מהן שכר למען אשרתכם ובהיותי עמכם ואחסר לא הלאיתי אדם.
9. כי את-מחסורי מלאו האחים בבאם ממקדוניא ובכל-דבר נשמרתי מהיות לכם למשא וגם אשמר.
10. באמתו שֶׁל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-בי מעיד אני בכם כי תהלתי זאת לא-תכלא ממני בגלילות אכיא.
11. על-מה-זה? העל אשר אינני אהב אתכם? יָהוּה אוּל יודע.
12. אבל את אשר אני עשה אוסיף לעשות לבלתי תת-מקום למבקשים עלילה למען במה-שיתהללו בו ימצאו דומים לנו.
13. כי אנשים כאלה שליחי שקר הם פעלי רמיה מתחפשים לשליחי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. ואיננו פלא הלא השטן גם-הוא מתחפש למלאך האור.
15. לכן אין-זה דבר גדול אם גם-משרתיו יתחפשו למשרתי הצדק אשר אחריתם תהיה לפי מעלליהם.
16. ואשוב ואמר אל-נא יחשבני איש לסכל ואם-אין אף-כסכל קבלוני למען אתהלל מעט גם-אני.
17. את אשר אדבר לא לפי דרך מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אנכי מדבר כי אם-כמו בסכלות אעז ואתהלל.
18. רבים מתהללים לפי הבשר לכן אתהלל אף-אני.
19. כי-נשאים אתם ברצון את-הסכלים בהיותכם חכמים.
20. הלא תשאו אם-יעביד אתכם איש אם-יבלע אם-ילכד אתכם אם-יתנשא אם-יכה אתכם על-פניכם.
21. לחרפתנו אנכי אמר זאת כאלו היינו רפים אבל בכל-אשר ירהב איש להתהלל בסכלות אמר זאת ארהב גם-אנכי.
22. עברים הם? כן גם-אנכי יָשׁוֹראֻלים הם? כן גם-אנכי זרע אברוהם? הם כן גם-אנכי.
23. משרתי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הם כמתהולל אמר אנכי יותר מהם יותר ביגיעות יותר למאד במכות יותר במוסרות ורב פעמים במצוקות מות.
24. חמש פעמים ספגתי בידי היהודים ארבעים חסר אחת.
25. שלש פעמים יסרתי בשוטים פעם אחת סקלתי ושלש פעמים נשברה-לי הספינה ואהי במצולות ים לילה ויום.
26. במסעות רבות בסכנות נהרות בסכנות שדדים בסכנות מצד בני-עמי בסכנות מצד הגוים סכנות בעיר סכנות במדבר סכנות בים סכנות בתוך אחי שקר.
27. בעמל ובתלאה בשקידות הרבה ברעב ובצמא בצומות הרבה בקר ובעירום.
28. מלבד שאר הדברים הבאים עלי יום יום והדאגה לכל-האוֹהוֹליָת.
29. מי יחלש ואני לא אחלש? מי יכשל ולא יבער לבי.
30. אם-יש להתהלל אתהלל בחלשתי.
31. יָהוּה אוּל אבי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו המברך לעולמי עולמים הוא ידע כי לא אשקר.
32. בדמשק שמר הנצב של-המלך ארטס את-עיר הדמשקיים ויבקש לתפשנו.
33. ובעד החלון הורידו אתי בסל מעל החומה ואמלט מידיו.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק יב
1. אמנם להתהלל לא יועיל לי כי-אבוא למראות מולכיאול יָהוּשֻׁעַ וחזינותיו.
2. ידעתי איש בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי זה ארבע-עשרה שנה אם-היה בגוף לא ידעתי או-מחוץ לגוף לא ידעתי יָהוּה אוּל יודע והאיש ההוא לקח עד-לרקיע השלישי.
3. וידעתי את-האש ההוא אם-בגוף או-מחוץ לגוף לא ידעתי יָהוּה אוּל יודע.
4. אשר העלה אל-הפרדס וישמע דברים נסתרים אשר נמנע מאיש למללם.
5. על-איש כמוהו אתהלל אך על-עצמי לא אתהלל זולתי בחלשותי.
6. כי לו-חפצתי להתהלל לא-אהיה סכל כי-אמת אדבר אבל אתאפק פן-יחשבני איש יותר ממה-שיראה בי או שישמע ממנו.
7. ולמען אשר לא אתרומם ברב-גדל החזינות נתן-לי סלון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרוף למען לא אתרומם.
8. על-זאת התחננתי שלש פעמים אל-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ להסירו ממני.
9. ויאמר אלי די-לך חסדי כי בחלשה תשלם גבורתי על-כן שמח לבי להתהלל בחלשותי למען תשרה עלי גבורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. לכן רצתה נפשי בחלשות ובחרפות ובצרות וברדיפות ובמצוקות בעד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי-כאשר חלשתי אז גבור אני.
11. סכל הייתי בהתהללי אתם הכרחתם אתי תחת אשר-היה עליכם להזכירני לשבח כי לא-נפל אנכי במאומה מן-השליחים הגדולים כל-כך אף כי-כאין אנכי.
12. הן-אתות השליח נעשו בקרבכם בכל-סבלנות באתות ובמופתים ובגבורות.
13. כי-במה נגרעתם מן-האוֹהוֹליָת האחרות אם-לא הלאיתי אתכם סלחו-נא לי את-העולה הזאת.
14. הנני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית ולא אלאה אתכם? כי לא אבקש את אשר לכם כי אם-אתכם כי הבנים אינם חיבים לאצר אוצרות לאבות כי אם-האבות לבנים.
15. אבל אני בכל-חפץ לבבי אפזר וגם אפזר בעד נפשותיכם אף אם-תחת אהבתי לכם היתרה אתם תמעיטו את-אהבתכם אלי.
16. אך אם-כן הוא ואני לא הכבדתי עליכם אולי כאיש ערום במרמה לכדתי אתכם.
17. האף הוניתי אתכם ביד-אחד מאלה אשר שלחתי אליכם.
18. בקשתי מן-טיטוס ושלחתי אתו את-האח הכי-הונה אתכם טיטוס? הלא ברוח אחד? התהלכנו הלא במעגל אחד?
19. התחשבו עוד כי מתנצלים אנחנו אלכים? לא כי-לפני יָהוּה אוּל נדבר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וכל-זאת חביבי למען תבנו.
20. כי ירא אנכי פן-בבאי לא-אמצא אתכם כאשר חפצתי ואתם גם-אתם לא-תמצאו אתי כאשר חפצתם פן-יהיה בכם צמה וקנאה ורגז ומריבות ודבה רעה ורכילות וגאות ומבורכה.
21. פן-אשוב לבוא וישפילני יָהוּה אוּל אצלכם ואתאבל על-רבים אשר-חטאו כבר ולא שבו מן-הטמאה ומן-הזנות ומן-הזמה אשר עשו.

    השנית אל-הקורנתיים - פרק יג
1. זאת הפעם השלישית אשר אבוא אליכם על-פי שנים עדים או שלשה עדים יקום כל-דבר.
2. מקדם אמרתי בהיותי אצלכם בפעם השנית ומקדם אני אמר וכתב עתה ברחקי מכם לאשר חטאו לפני מזה ולכל הנשארים כי-בשובי לבוא לא אחוס.
3. יען בקשכם לבחן אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי המדבר בי אשר איננו חלש לכם כי אם-גבור הוא בתוככם.
4. כי-אם-גם-נצלב בחלשה אכן חי הוא בגבורת יָהוּה אוּל ואם גם-חלשים בוא אנחנו אכן נחיה עמו בגבורת יָהוּה אוּל לנגדכם.
5. נסו-נא אתכם אם-באמונה אתם בחנו אתכם או האינכם ידעים את-נפשכם כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכם אם-לא כי-נמאסים אתם?
6. אבל אקוה כי תדעו אשר אנחנו איננו נמאסים.
7. ואני מתחנן אֶל-יָהוּה אוּל אשר לא-תעשו כל-רע לא למען נראה אנחנו נאמנים כי אם-למען תעשו אתם את-הטוב ואנחנו נהיה כנמאסים.
8. כי אין אנחנו יכולים לעשות מאומה לנגד האמת כי אם-בעד האמת.
9. כי נשמח אם-חלשים אנחנו ואתם גבורים ועל-זאת גם-נתפלל על-אשר תכוננו.
10. ובעבור זאת כתבתי את-אלה בהיותי ברחוק למען אשר-לא אצטרך בקרבי אליכם לדבר אתכם משפטים לפי הרשות אשר נתנה לי המולכיאול לבנות ולא להרוס.
11. ובכן אחי שמחו והתכוננו התנחמו ויהי לכם לב אחד אהבו השֻׁעַ-אוֹלֵם וֵ-יָהוּה אוּל האהבה והשֻׁעַ-אוֹלֵם יהי עמכם.
12. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה.
13. הקדושים כלם שאלים לשלומכם.
14. חסד מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואהבת יָהוּה אוּל והתחברות הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ עם-כלכם אַמנָה.


אגרת שאול השליח אל-הגלטיים

    אל-הגלטיים - פרק א
1. שאול השליח לא מבני אדם ולא על-ידי בן-אדם כי אם-על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וֵ-יָהוּה אוּל האב אשר העירו מן-המתים.
2. וכל-האחים אשר עמדי אל-האוֹהוֹליָת אשר בגלטיא.
3. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומאת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. אשר-נתן את-נפשו בעד חטאתינו לחלצנו מן-העולם הרע הזה כרצון יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל.
5. אשר-לו הכבוד לעולמי עולמים אַמנָה.
6. תמה אני כי-סרתם מהר מאחרי הקרא אתכם בחסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אל-בשורה זרה.
7. והיא איננה אחרת רק שיש אנשים העכרים אתכם וחפצים להפך את-בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. אבל גם-אנחנו או-מלאך מן-השמים אם-יבוא לבשר אתכם בשורה מבלעדי זאת אשר בשרנו אתכם חרם יהיה.
9. כמו שאמרנו כבר כן-אמר עתה עוד-הפעם איש כי-יבשר אתכם בשורה מבלעדי אשר קבלתם חרם יהיה.
10. ועתה המתרצה אנכי אל-בני אדם אם אֶל-יָהוּה אוּל או המבקש אנכי למצא-חן בעיני בני-אדם כי במצאי חן בעיני בני-אדם לא-אהיה עוד עבד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. אבל מודיע אני אתכם אחי כי הבשורה אשר בשרתי לא-לפי דרך-אדם היא.
12. כי גם אנכי לא קבלתיה מאדם ולא-למדוני אתה כי אם-בחזיון יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. כי הלא-שמעתם את-דרכי אשר התהלכתי מלפנים בין היהודים ואת אשר-רדפתי על-יתר את-עדת יָהוּה אוּל ואבדתיה.
14. ואהי הולך וחזק בדת היהודית על-רבים מבני גילי בעמי בקנאתי הגדולה לקבלות אבותי.
15. אך כאשר היה רצון יָהוּה אוּל אשר הבדיל אתי מרחם אמי ויקראני בחסדו.
16. לגלות בי את-בנו שאבשרנו בגוים מיד לא נועצתי עם-בשר ודם.
17. גם לא-עליתי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם אל-אשר היו שליחים לפני כי אם-הלכתי לערב ומשם שבתי אל-דמשק.
18. אחרי-כן מקץ שלש שנים עליתי יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם לראות את-כפוס ואשב עמו חמשה עשר יום.
19. ואחר מן-השליחים לא-ראיתי זולתי את-יָהוּה-כַף אחי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
20. ואשר אני כתב אליכם הנה נגד יָהוּה אוּל כי לא אכזב.
21. אחרי-כן באתי אל-גלילות סוריא וקיליקיא.
22. אבל אוֹהוֹליָת יהודה אשר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנה לא ידעו את-פני.
23. רק-זאת בלבד שמעו כי-האיש ההוא אשר היה רדף אתנו מאז עתה הוא מבשר את-האמונה אשר האבידה מלפנים.
24. ויהללו בי אֶת-יָהוּה אוּל.

    אל-הגלטיים - פרק ב
1. אחרי-כן מקץ ארבע עשרה שנה שבתי ועליתי ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם עם בר-נבא ואקח אתי גם את-טיטוס.
2. ואעל שמה על-פי מחזה ואשים לפניהם את-הבשורה אשר-קראתי בגוים וביחוד שמתיה לפני החשובים שבהם פן-תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או-רצתי.
3. אבל גם-טיטוס אשר אתי אף כי-יוני הוא לא הכרח להמול.
4. מפני אחי השקר הנכנסים בסתר בתוכנו אשר באו לרגל את-חרותנו אשר-לנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למען העבידנו.
5. אשר לא-סרנו למשמעתם אף-לא שעה אחת למען אשר תעמד בקרבכם אמתה של-הבשורה.
6. ומאת הנחשבים להיות מה יהיו מי שיהיו אינני חושש לזה כי יָהוּה אוּל לא ישא פני-איש לי לא-הוסיפו החשובים מאומה.
7. ותהי להפך בראותם כי-הפקדה לי הבשורה אל-הערלים כמו שהפקד כפוס אל-המולים.
8. כי-הפעל בכפוס לשלחו אל-המולים הוא-פעל גם-בי לשלחני אל-הגוים.
9. וכאשר ידעו יָהוּה-כַף וכיפא ויָהוּה-חָנַם הנחשבים לעמודים את-החסד הנתן לי נתנו לי ולבר-נבא את-יד ימינם ונאות כי-נלך אנחנו לגוים והמה למולים.
10. רק שנזכר את-האביונים אשר גם-שקדתי לעשותה.
11. וכאשר בא כיפא לאנטיוכיא הוכחתי אל-פניו דרכו מפני שהיה-בו אשם.
12. כי לפני בא אנשים מאת יָהוּה-כַף היה אכל עם-הגוים יחדו וכבאם היה מתרחק ופורש מהם מיראתו את-בני המילה.
13. ויכחשו עמו גם-שאר היהודים עד כי-בר-נבא גם-הוא נדח אחרי כחשם.
14. אכן בראותי את אשר לא ישרו לכת כאמתה של-הבשורה אמרתי אל-כפוס בפני-כל אם-אתה היהודי תתנהג כנכרי ולא כיהודי למה תכריח את-הגוים להתנהג כיהודים?
15. הן הזרע היהודים אנחנו ולא חטאים מן-הגוים.
16. ומדעתנו כי לא-יצדק אדם מתוך מעשי התורה כי אם-באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי גם-אנחנו האַמנָה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למען נצדק מאמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולא ממעשי התורה כי ממעשי התורה לא יצדק כל-בשר.
17. ואם בבקשנו להצדק בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נמצא גם-אנחנו חטאים הנה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי משרת החטא חלילה.
18. כי אם-אשוב ואבנה את-מה-שסתרתי אני עשה את-עצמי פשע.
19. כי-מתי אני לתורה על-ידי התורה למען אחיה לֵיָהוּה אוּל.
20. עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נצלבתי ואין-עוד אנכי החי כי אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא חי בקרבי ואשר אני חי עתה בבשר אחיה באמונת בֶּן-יָהוּה אוּל אשר אהבני ויתן את-נפשו בעדי.
21. לא אמאס את-חסד יָהוּה אוּל כי אלו תהיה על-ידי התורה צדקה הנה חנם מת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    אל-הגלטיים - פרק ג
1. אהה גלטים חסרי דעת מי התעה אתכם בכשפיו משמע אל-האמת אחרי אשר ציר בתוככם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצלוב לגגד עיניכם?
2. זאת לבד חפצתי ללמד מכם האם ממעשי התורה קבלתם אֶת-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ או משמועת האמונה?
3. האתם סכלים כל-כך? אשר החלותם בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ועתה תכלו בבשר?
4. הכזאת סבלתם לריק? אם-אמנם אך-לריק.
5. הנה המפיק לכם אֶת-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ופעל בכם גבורות הכי ממעשי התורה הוא עשה אלה או משמועת האמונה?
6. כאשר האמין אברהם בֵּיָהוּה אוּל ותחשב לו לצדקה.
7. דעו אפוא כי-בני האמונה בני אברהם המה.
8. והמקרא בראתו מראש כי יָהוּה אוּל יצדיק את-הגוים מתוך האמונה קדם לבשר את-אברהם לאמר ונברכו בך כל-הגוים.
9. על-כן בני האמונה יתברכו עם-אברהם המאמין.
10. כי בני מעשי התורה תחת הקללה המה שנאמר ארור אשר לא-יקים את-כל-הדברים הכתובים בדפר התורה לעשות אותם.
11. וגלוי הוא כי על-ידי התורה לא-יצדק האדם לפני יָהוּה אוּל כי-צדיק באמונתו יחיה.
12. והתורה איננה מן-האמונה כי אם-אשר-יעשה אתם האדם וחי בהם.
13. יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי פדנו מקללת התורה בהיותו לקללה בעדנו שנאמר קללת יָהוּה אוּל תלוי.
14. למען אשר תבא ברכת אברהם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-הגוים למען אשר נשא את-הבטחת הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ על-ידי האמונה.
15. אחי לפי דרך-אדם אדבר אפלו דיתיקי של-בן-אדם אם-מקימת היא לא יפרנה איש גם לא-יוסיף עליה דבר.
16. והנה לאברהם נאמרו ההבטחות ולזרעו ולא-אמר ולזרעיך כאלו לרבים אלא כאלו ליחיד ולזרעך והוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
17. וזאת אני אמר כי דיתיקי אשר קימה יָהוּה אוּל מאז לימות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא תוכל התורה אשר באה אחרי ארבע מאות ושלשים שנה להפר אותה ולבטל את-ההבטחה.
18. כי אם-תבוא הנחלה מתוך התורה לא-תבוא עוד מתוך ההבטחה אבל את-אברהם חנן יָהוּה אוּל על-ידי הבטחה.
19. אם-כן-התורה מה-היא? מפני הפשעים נוספה עד כי-יבוא הזרע אשר-לו ההבטחה ותושם התורה על-ידי המלאכים וביד סרסר.
20. והסרסר לא של-אחד הוא אך יָהוּה אוּל הוא אחד.
21. ועתה הכי התורה סתרת את-הבטחות יָהוּה אוּל? חלילה כי אלו נתנה תורה אשר בכחה להחיות אז באמת היתה הצדקה על-ידי התורה.
22. אבל הכתוב סגר את-הכל ביד החטא למען תנתן ההבטחה אל-המאמינים באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. לפני בוא האמונה היינו סגורים ונשמרים תחת התורה אלי האמונה העתידה להגלות.
24. ובכן התורה היתה אמנת אותנו אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למען נצדק על-ידי האמונה.
25. אבל עתה אחרי אשר באה האמונה אין אנחנו עוד תחת יד האמן.
26. כי-כלכם בני יָהוּה אוּל אתם על-ידי האמונה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
27. כי כלכם אשר נטבלתם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לבשתם אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
28. ואין עוד לא יהודי ולא יוני לא עבד ולא בן-חורין לא זכר ולא נקבה כי אתם כלכם אחד בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
29. ואם-אתם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנכם זרע אברהם ונחלים כפי ההבטחה.

    אל-הגלטיים - פרק ד
1. ואני אמר היורש כל-עת היותו קטן אין-הבדל בינו ובין העבד אף אם-הוא אדון הכל.
2. אלה הוא תחת יד אמנים ופקידי הבית עד לזמן המיעד לו מאת אביו.
3. ככה גם-אנחנו בעוד היותנו קטנים היינו משעבדים ליסדות העולם.
4. ובמלאת העת שלח יָהוּה אוּל את-בנו אשר נולד מאשה ונתן תחת יד-התורה.
5. לפדות את אשר היו תחת יד-התורה למען נקבל את-משפט הבנים.
6. ויען כי-בנים אתם שלח יָהוּה אוּל בלבבכם אֶת-רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ בנו הקורה יָהוּה אֲבִי.
7. לכן אינך עוד עבד כי אם-בן ואם-בן אתה הנך גם-יורש יָהוּה אוּל על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. הן לפנים באין-דעת יָהוּה אוּל הייתם עבדים את אשר בעצמותם אינם אלהים.
9. ועתה אחרי ידעתם אֶת-יָהוּה אוּל ויותר אחרי שנודעתם לֵיָהוּה אוּל איך תשובו אל-היסדות הרפים והדלים ההם אשר תרצו להכנע להם מחדש?
10. ימים אתם שמרים וחדשים ומועדים ושנים.
11. מתירא אני פן-לריק עמלתי בכם.
12. היו-נא כמוני כי גם-אני כמוכם מתחנן אני לכם אחי לא-הרעתם לי מאומה.
13. אתם ידעתם אשר בחלשת בשרי בשרתי לכם את-הכשורה לראשונה.
14. ואתם לא בזיתם את-נסיוני אשר-נסיתי בבשרי ולא געלתם אתו כי אם-קבלתם אתי כמלאך יָהוּה אוּל כַּהוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
15. ועתה איה אשרכם כי מעיד אני עליכם אשר אם-יכלתם הייתם עקרים את-עיניכם לתתן לי.
16. ועתה הנהייתי לכם לאיב בדברי אמת אליכם.
17. אינם מקנאים לכם לטובה כי חפצם להפריד אתכם מעלינו למען תהיו מקנאים להם.
18. אבל טוב לקנא תמיד לטובה ולא לבד בהיותי אצלכם.
19. בני אשר-אני מחולל שנית עד כי-יוצר בכם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. אמנה חפצתי להיות עתה אצלכם לשנות את-קול דברי כי נבוך אני בכם.
21. אמרו לי אתם החפצים להיות משעבדים לתורה הלא שמעתם את-התורה?
22. כי כתוב שהיו לאברהם שני בנים האחד מן-האמה והשני נן-החפשיה.
23. ואשר לאמה הוא נולד לפי הבשר ואשר לחפשיה על-פי ההבטחה.
24. והדברים הם לרמז כי שתי הבריתות הנה האחת מן-הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר.
25. כי-הגר סיני הר בערב הוא והוא כנגד יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם של-עתה כי-היא בעבדות עם-בניה.
26. אבל יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם של-מעלה היא חפשיה והיא אם-כלנו.
27. כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא-חלה כי רבים בגי-שוממה מבני בעולה.
28. ואנחנו אחי הננו כיצחק בני ההבטחה.
29. וכאשר הנולד לפי-הבשר אז היה רדף את-הנולד לפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ כן-הוא גם-עתה.
30. אבל הכתוב מה-הוא אמר? גרש האמה ואת-בנה כי לא יירש בן-האמה עם בן-החפשיה.
31. על-כן אחי לא-בני האמה אנחנו כי אם-בני החפשיה.

    אל-הגלטיים - פרק ה
1. ועתה עמדו-נא בחרות אשר שחרר אתנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואל-תשובו להלכד בעל העבדות.
2. הנה אני שאול אמר לכם כי אם-תמולו לא-יועיל לכם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. ומעיד אני עוד הפעם בכל-איש אשר ימול כי מחיב הוא לשמר את-כל-התורה.
4. נגזרתם מִן-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם המצטדקים בתורה נפלתם מן-החסד.
5. כי-אנחנו בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ניחל מתוך האמונה לתקות הצדקה.
6. כי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי איננה נחשבת לא המילה ולא הערלה כי אם-האמונה הפעלת באהבה.
7. היטבתם לרוץ מי חשך אתכם משמע אל-האמת?
8. הפתוי הזה איננו מאת הקרא אתכם.
9. מעט שאר מחמץ הוא את-כל-העסה.
10. מבטח אני בכם במולכיאול יָהוּשֻׁעַ שלא תהיה רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחרת עמכם והעכר אתכם ישא את-עונו יהיה מי שיהיה.
11. ואני אחי אם-אכריז עוד המילה על-מה אהיה נרדף הלא אז מבטל מכשול הצלב.
12. מי יתן ויכרתו המדיחים אתכם.
13. כי אתם אחי לחרות נקראתם ובלבד שלא תהיה החרות תאנה לבשר אלא שתעבדו איש את-רעהו באהבה.
14. כי כל-התורה כלולה במצוה אחת והיא ואהבת לרעך כמוך.
15. אבל אם-תנשכו ותאכלו איש את-אחיו ראו פן-תכלו איש על-ידי רעהו.
16. והנני אמר התהלכו בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ולא תמלאו את-תאות הבשר.
17. כי הבשר מתאוה הפך מִן-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ וְהָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ הפך מן-הבשר ושניהם מתקוממים זה לזה עד-שלא תוכלו לעשות את אשר תחפצו.
18. ואם-תנהגו על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אז אינכם תחת התורה.
19. וגלוים הם פעלי הבשר אשר הם נאוף זנות טמאה וזמה.
20. עבודת אלילים וכשוף איבות ומצות וקנאה ורגז מריבות מחלקות וכתות.
21. צרות עין ושפיכות דמים ושכרון וזוללות ודומיהן אשר אמר עליהן כמו-שאמרתי כבר כי-עשי אלה לא ינחלו מלכות יָהוּה אוּל.
22. ופרי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אהבה שמחה ושֻׁעַ-אוֹלֵם ארך רוח ונדיבות וחסד ואמונה.
23. וענוה ופרישות אין-תורה לנגד עשי אלה.
24. ואשר הם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי צלבו את-בשרם עם-כל-תשוקתיו ותאותיו.
25. אם-נחיה בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ נתהלכה גַּם-בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ
26. ולא נרדף אחרי כבוד-שוא להכעיס איש את-רעהו ולקנא איש את-רעהו.

    אל-הגלטיים - פרק ו
1. אחי גם כי-יתפש איש מכם בעברה אתם אנשי הרוח תקימהו ברוח ענוה והשמר לנפשך פן-תבא לידי-נסיון גם-אתה.
2. שאו איש את-משא רעהו בזאת תמלאו את-תורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. כי החשב את-עצמו להיות-מה ואיננו מאומה את-נפשו הוא מרמה.
4. אבל יבחן כל-איש את-מעשהו ואז לו לבדו תהיה תהלתו ולא לנגד אחר.
5. כי כל-איש את-משאו ישא.
6. המלמד בדבר יחלק מכל-טובו למלמדהו.
7. אל-תתעו לא-יתן יָהוּה אוּל להתל בו כי מה-שזרע האדם אתו יקצר.
8. הזרע בבשרו יקצר כליון מבשרו והזרע בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ יקצר מִן-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ חיי עולם.
9. ואנחנו בעשות הטוב אל-נחת כי-נקצר בעתו אם-לא נרפה.
10. לכן כאשר העת בידנו נעשה-נא את-הטוב עם-כל-אדם וביותר עם-בני אמונתנו.
11. ראו-נא מה-גדול המכתב אשר כתבתי אליכם בידי.
12. החפצים להתהדר בבשר מכריחים אתכם להמול רק למען לא-ירדפו על-צלב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. כי גם-הם הנמולים אינם שמרים את-התורה אלא רצונם שתמולו למען יתהללו בבשרכם.
14. ואנכי חלילה לי מהתהלל זולתי בצלב מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-בו העולם נצלב-לי ואני נצלב לעולם.
15. כי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי גם-המילה גם-הערלה אינן נחשבות כי אם-בריאה חדשה.
16. וכל-המהלכים כפי השורה הזאת שֻׁעַ-אוֹלֵם ורחמים עליהם ועל-יָשׁוֹראֻל אשר לֵיָהוּה אוּל.
17. מעתה איש אל-ילאני עוד כי את-חבורות מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אני נשא בגויתי.
18. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו יהי עם-רוחכם אחי אַמנָה.


אגרת שאול השליח אל-האפסיים

    אל-האפסיים - פרק א
1. שאול שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל אל-הקדשים הנמצאים באפסוס ומאמינים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. ברוך הוא יָהוּה אוּל ואבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר ברכנו בכל-ברכת רוח במרומים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. כאשר בחר אתנו בו לפני מוסדות תבל להיות קדשים ותמימים לפניו באהבה.
5. יעדנו לו לבנים על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כחפץ רצונו.
6. לתהלת כבוד חסדו אשר-חנן אתנו בידידו.
7. אשר-בו לנו הפדיום בדמו וסליחת הפשעים כרב חסדו.
8. אשר השפיעו עלינו בכל-חכמה והשכל.
9. והודיענו את-סוד רצונו כעצתו היעוצה בו.
10. על-דבר הנהגתו במלאת העתים לקבך את-הכל תחת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הן מה-שבשמים הן מה-שבארץ.
11. אשר-גם לקחנו בו נחלתנו אנחנו המיעדים לה מאז במחשבת פעל הכל כעצת חפצו.
12. להיותנו לתהלת כבודו אנחנו אשר יחלנו אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מאז.
13. ואשר גם-אתם נטועים בו אחרי שמעכם דבר האמת את-בשורת ישועתכם ואשר בו כשהאמנתם גם-נחתמתם ברוח ההבטחה הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
14. כי זה ערבון ירשתנו לפדות-לו עם סגלה לתהלת כבודו.
15. בעבור זאת גם-אנכי אחרי שמעי אמונתכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ והאהבה אשר-אהבתם את-כל-הקדשים.
16. לא אחדל מהודות בעבורכם בהזכירי אתכם בתפלתי.
17. כי-יתן לכם יָהוּה אוּל המולכיאול שׁל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי, יָהוּה אֲבִי הכבוד את-רוח החכמה והחזון לדעת אתו.
18. ויאר עיני לבבכם למען תדעו אי-זו היא תוחלת קריאתו ואי-זה הוא עשר כבוד נחלתו בקדשים.
19. ואי-זה הוא יתרון גדלת גבורתו בנו המאמינים כפי פעלת עצם כחו.
20. אשר פעל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בהעיר אתו מן-המתים ויושיבנו לימינו במרומים.
21. ממעל לכל-שררה ושלטן וגבורה וממשלה וכל הנקרא בְהוֹל-שֻׁאַם לא-לבד בעולם הזה כי אם-גם בעולם הבא.
22. וישת כל תחת רגליו ויתן אתו לראש על-הכל אל-העדה.
23. אשר היא גופו מלוא הממלא את-הכל בכל.

    אל-האפסיים - פרק ב
1. גם-אתכם המתים לפנים בפשעיכם וחטאתיכם.
2. אשר התהלכתם בהם לפי דור העולם הזה כרצון שר ממשלת האויר והוא הרוח הפעל כעת בבני המרי.
3. וגם-אנחנו כלנו בתוכם הלכנו לפנים בתאות הבשר לעשות חפצי בשרנו ומחשבותינו ונהי אך-בני רגז בטבענו כשאר בני אדם.
4. אֲבָל-יָהוּה אוּל המלא רחמים ברב אהבתו אשר אהב אתנו.
5. אחרי היותנו מתים בפשעים החינו עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בחסד נושעתם.
6. ויעירנו אתו אף-הושיבנו במרומים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. להראות בדרות הבאים את-גדלת עשר חסדו בטובתו עלינו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. כי-בחסד נושעתם על-ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת כי-מתת יָהוּה אוּל היא.
9. לא מתוך המעשים שלא יתהלל איש.
10. כי-פעל יָהוּה אוּל אנחנו נבראים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למעשים טובים אשר הכין יָהוּה אוּל מקדם למען נתהלך בהם.
11. על-כן זכרו כי-אתם הגוים בבשר הנקראים ערלים בפי הנקראים בני המילה שהיא מעשה ידים בבשר.
12. כי-אתם בעת ההיא הייתם בלי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מוזרים לעדת יָשׁוֹראֻל ונכרים לבריתות ההבטחה באין תקוה ובאין לכם יָהוּה אוּל בעולם.
13. ועתה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם הרחוקים מאז הייתם קרובים בדם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. כי הוא שלומנו אשר עשה השנים לאחד והרס מחיצת הגדר.
15. בבטלו האיבה בבשרו את-תורת המצות בגזרותיהן לברא בנפשו את-השנים לאיש-אחד חדש ויעש שֻׁעַ-אוֹלֵם.
16. וירצה את-שניהם בגוף אחד לֵיָהוּה אוּל על-ידי צליבתו בהמיתו בנפשו את-האיבה.
17. ויבא ויבשר שֻׁעַ-אוֹלֵם לכם הרחוקים והקרובים.
18. כי על-ידו יש לשנינו מבוא בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד אל-יָהוּה אֲבִיהֻל.
19. לכן אינכם עוד גרים ותושבים כי אתם בני-עור אחת עם-הקדשים ובני בית יָהוּה אוּל.
20. בנוים על-יסוד השליחים והנביאים וְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא אבן הפנה.
21. אשר חבר-בו יחד הבנין כלו עדי יגבה להיכל קדש למולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
22. ובו נבנים גם-אתם להיות משכן יָהוּה אוּל ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.

    אל-האפסיים - פרק ג
1. בעבור זאת אני שאול אסיר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למענכם הגוים.
2. כי-אמנם שמעתם הנהגת חסד יָהוּה אוּל אשר-נתן לי אלכים.
3. כי בחזון גלה-לי הסוד אשר למעלה כתבתי לכם במעט.
4. ובקראכם תוכלו להכיר בזאת את-בינתי בסוד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. אשר בדורת הראשנים לא נודע לבני אדם כאשר נגלה עתה לשליחיו הקדשים ולנביאיו בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
6. להיות הגוים גם-הם בני ירשתו וגוף אחד אתו וחברי הבטחתו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-ידי הבשרה.
7. אשר הייתי לה למשרת במתנת חסד יָהוּה אוּל הנתונה לי כפי פעלת גבורתו.
8. לי צעיר הצעירים שבכל-הקדשים נתן החסד הזה לבשר בגוים את-עשר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר לא יחקר.
9. ולהאיר עיני כל מה-היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם בֵּיָהוּה אוּל יוצר הכל על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. למען אשר תודע עתה על-ידי העדה לשרים ולשליטים אשר במרומים חכמת יָהוּה אוּל המפליאה דרכיה.
11. על-פי עצת עולמים אשר יצץ בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
12. אשר פתחון פינו ממנו וקרבתנו בבטחה על-יד אמונתו.
13. בעבור זאת אבקש שלא תחתו בצרותי למענכם יען כי-היא תפארתכם.
14. על-כן אכרעה על-ברכי לאבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. אשר נקרא על-שמו כל-בית אבות שבשמים ושבארץ.
16. לתת לכם לפי-עשר כבודו להתחזק בגבורה על-ידי רוחו לאדם הפנימי.
17. שישיכן יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בלבבכם באמונה והייתם משרשים ומיסדים באהבה.
18. למען תוכלו להשיג עם-כל-הקדשים מה-הוא הרחב והארך והעמק והגבה.
19. וידעתם את-אהבת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנעלה על-כל-דעת ונמלאתם את-כל-מלוא יָהוּה אוּל.
20. ולו אשר יכל להרבות גמוליו עלינו יותר מכל-משאלותינו ומחשבותינו לפי הכח הפעל בקרבנו.
21. לו הכבוד בקרב האוֹהוֹליָה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לדר ודר עד-עולמי עולמים אַמנָה.

    אל-האפסיים - פרק ד
1. לכן אזהירכם אני האסור במולכיאול להתהלך כאשר יאתה למשמרתכם אשר נקראתם לה.
2. בכל-נמיכות וענוה ובארך רוח לשאת איש את-רעהו באהבה.
3. ושקדו לשמר את-אחדות הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ באגדת השֻׁעַ-אוֹלֵם.
4. גוף אחד וְרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד כאשר גם-נקראתם בתקות משמרתכם האחת.
5. מאור אחד אמונה אחת טבילה אחת.
6. אל ואב אחד לכל שהוא על-כל ובכל ובתוך כלכם.
7. אבל לכל-אחד ואחד ממנו נתן החסד כמדת מתנת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. על-כן הוא אומר עלה למרום שבה שבי ויתן מתנות לאדם.
9. ועלה שאמר מה-הוא אם-לא שירד ירד מקדם לתחתיות ארץ.
10. הירד הוא אשר גם-עלה למעלה מכל-השמים למען ימלא את-הכל.
11. והוא נתן את-אלה שליחים ואת-אלה נביאים ואת-אלה מבשרים ואת-אלה רעים ומלמדים.
12. להשלים את-הקדשים למעשה העבודה לבנין גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. עד כי-נגיע כלנו לאחדות האמונה ודעת בֶּן-יָהוּה אוּל כאיש אחד שלם לשעור קומת מלוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. ולא-נהיה עוד ילדים נגרשים ונדפים בכל-רוח הלמוד בתרמית בני אדם ומקשותם אשר שתו להתעות.
15. כי אם-נדבר האמת באהבה ונגדלה בכל-דבר לו לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שהוא הראש.
16. אשר ממנו כל-הגוף בהיתו מרכב ומדבק בכל-חבור השמוש כפי מדת הפעלה הנתונה לכל-אבר ואבר ירבה ויגדל להשלמת בנינו האהבה.
17. והנה זאת אני אמר ומעיד במולכיאול כי מעתה לא-תלכו עוד כיתר הגוים ההלכים בהבלי שכלם.
18. חשכי הדעת ומוזרים לחיי יָהוּה אוּל מפני אולתם אשר בהם כי-טח מהשכיל לבבם.
19. אשר השמינו ויתנו את-נפשם לזמה לעשות כל-תועבה באהבת הבצע.
20. ואתם לא כן למדתם אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. אם-אמנם אתו שמעתם ובו למדתם כפי האמת בְּיָהוּשֻׁעַ.
22. אשר תסורו מדרכיכם הראשנים ותפשטו את-האדם הישן הנשחת בתאות התרמית.
23. ותתחדשו ברוח שכלכם.
24. ותלבשו את-האדם החדש הנברא כדמות יָהוּה אוּל בצדקה וקדשת האמת.
25. על-כן הסירו מכם את-השקר ודברו אמת איש את-רעהו כי אברים כלנו יחד איש לאיש.
26. רגזו ואל-תחטאו אל-תשקע החמה על-רגזכם.
27. גם לא-תתנו מקום לשטן.
28. מי שגנב אל-יסף לגנב כי אם-ייגע ובידיו יעשה את-הטוב למען יהיה-לו לתת לאיש מחסור.
29. כל-דבר נבול לא-יצא מפיכם כי אם-הטוב והמועיל לבנות לפי הצרך למען יתן חן לשמעיו.
30. ולא-תעצבו את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ שֶׁל-יָהוּה אוּל אשר נחתמתם בו אל-יום הגאלה.
31. כל-מרירות וחמה ורגז וצעקה וגדוף תסירו מכם עם כל-הרשעה.
32. והיו טובים איש אל-רעהו ורחמנים וסלחים איש לאחיו כאשר סלח לכם יָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    אל-האפסיים - פרק ה
1. לכן לכו בדרך יָהוּה אוּל כבנים חביבים.
2. והתהלכו באהבה כאשר גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אהב אתנו והקריב את-נפשו בעדנו לקרבן וזכח לֵיָהוּה אוּל לריח ניחוח.
3. אבל זנות וכל-טמאה ואהבת בצע בל-יזכר ביניכם כאשר נאוה לקדשים.
4. גם-לא נבול פה ודברי סכלות ולעג אשר לא כהגן כי אם-קול תודה.
5. כי-זאת ידע תדעו כי כל-זנה וטמא ואהב בצע שהוא עבד אלילים אין-לו חלק ונחלה במלכות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וְ-יָהוּה אוּל.
6. אל-ישיא איש אתכם בדברי ריק כי בגלל-אלה חרון יָהוּה אוּל בא על-בני המרי.
7. על-כן אל-יהי חלקכם עמהם.
8. כי מלפנים הייתם חשך ועתה הנכם אור במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ התהלכו-נא כבני אור.
9. כי-פרי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ כל-מעשי חסד וצדק ואמת.
10. ובחנו מה-הוא רצוי בעיני מולכיאולנו.
11. ואל-תשתתפו עם-מעשי החשך אשר לא-יעשו פרי כי אם-הוכח תוכיחו אותם.
12. כי מה-שהם עשים בסתר חרפה היא אך לספר.
13. אבל כל-זאת יגלה כשיוכח על-ידי האור כי כל-הנגלה אור הוא.
14. על-כן הוא אומר עורה הישן וקומה מן-המתים ויאר לך יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. ועתה ראו והזהרו להתהלך לא ככסילים כי אם-כחכמים.
16. מוקירים העת כי הימים רעים המה.
17. על-כן אל-תהיו חסרי דעת כי אם-מבינים לדעת מה-הוא רצון מולכיאולנו.
18. ואל-תשתכרו מיין המביא לידי פריצות כי אם-המלאו בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
19. ושיחו איש לרעהו בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות שירו וזמרו למולכיאול יָהוּשֻׁעַ בלבבכם.
20. והודו בכל-עת על-הכל לֵיָהוּה אוּל אֲבִיהֻל בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. הכנעו איש לאחיו ביראת יָהוּה אוּל.
22. הנשים הכנענה לבעליכן כמו למולכיאולנו.
23. כי האיש הוא-ראש האשה כאשר הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא ראש העדה והוא מושיע של-הגוף.
24. אבל כאשר תכנע העדה לַהוֹל-מֶהוּשְׁחַי ככה גם-הנשים לבעליהן בכל-דבר.
25. האנשים אהבו את-נשיכם כאשר גַּם-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אהב את-העדה ויתן את-נפשו בעדה.
26. למען קדשה בדברו אחרי אשר-טהרה ברחיצת המים.
27. להקימה בכבוד לו לעדה אשר אין-בה כתם וקמט וכדומה כי אם-למען תהיה קדושה ותמימה.
28. כן האנשים חיבים לאהב את-נשיהם כגופם כי האהב את-אשתו אהב את-עצמו.
29. כי מעולם לא-שנא איש את-בשרו כי אם-זן ומכלכל אתו כאשר גם-המולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ את-עדתו.
30. כי-אברי גופו אנחנו מבשרו ומעצמיו.
31. על-כן יעזב-איש את-אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד.
32. גדול הסוד הזה ואני מפרש אתו עַל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ועל-עדתו.
33. ואולם גם-אתם כל-איש מכם יאהב את-אשתו כנפשו והאשה היא תזהר ותירא את-העלה.

    אל-האפסיים - פרק ו
1. שמעו בנים אל-הוריכם במולכיאולנו כי-ארח ישר הוא.
2. כבד את-אביך ואת-אמך זאת היא המצוה הראשונה אשר-לה ההבטחה.
3. למען ייטב לך ולמען יאריכן ימיך על-האדמה.
4. ואתם האבות אל-תכעיסו את-בניכם אך גדלום במוסר מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ובתוכחתו.
5. שמעו עבדים אל-מריכם לפי הבשר ביראה ורתת ובתם-לבבכם כמו לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. לא בעבדת מראה העין כמבקשי חן בני אדם כי אם-כעבדי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עשים רצון יָהוּה אוּל בכל-נפשם.
7. ועבדים בנפש חפצה את-המולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולא בני אדם.
8. וידעתם כי כל-דבר טוב אשר עשה האדם ישלמנו לו מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ אם-עבד הוא או בן-חורין.
9. ואתם האדנים ככה תעשו גם-להם חדלו מגער-בם וידעתם כי גם-עליכם יש מולכיאול בשמים ואין לפניו משא פנים.
10. סוף דבר אחי חזקו במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ובעז גבורתו.
11. לבשו כלי-נשק יָהוּה אוּל למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן.
12. כי לא עם-בשר ודם מלחמתנו כי עם-שרים ושליטים עם המשלים בחשכת העולם הזה עם-הרוחות הרעות אשר במרומים.
13. על-כן אחזו בכלי-נשק יָהוּה אוּל למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד.
14. עמדו-נא חגורי מתנים באמת ומלבשים בשריון הצדק.
15. ורגליכם מנעלות להיותכם מוכנים לבשורת השֻׁעַ-אוֹלֵם.
16. ועל-כל-אלה תפשו את-מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את-חצי הרשע הבערים.
17. וקחו את-כובע הישועה וחרב הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ שהיא דבר יָהוּה אוּל.
18. והתפללו תמיד בכל-עת בתפלה ותחנונים בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ושקדו והתאמצו על-זאת להעתיר תמיד בעד כל-הקדשים.
19. וגם-בעדי למען ינתן-לי הדבר בפתחי פי להגיד בבטחון את-סוד הבשורה אשר אנכי ציר לה במוסרות.
20. למען אדבר בה בבטחה כאשר מטל עלי לדבר.
21. ולמען אשר תדעו גם-אתם את-קרתי ואת-מעשי הנה את-הכל יודיע אתכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
22. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען תדעו את-קרתינו ולמען ינחם את-לבבכם.
23. השֻׁעַ-אוֹלֵם לאחים והאהבה עם-האמונה מאת יָהוּה אוּל האב ומאת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
24. החסד עם-כל-האהבים את-מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי באהבה אשר לא-תכלה אַמנָה.


אגרת שאול השליח אל-הפילפיים

    אל-הפילפיים - פרק א
1. שאול ויָהוּה-תַם עבדי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אל-כל-הקדשים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הם בפילפי עם-הפקידים והשמשים.
2. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. אודה לֵיָהוּה אוּל מדי זכרי אתכם.
4. ותמיד בכל-תפלותי אתחנן בשמחה בעד כלכם.
5. על-התחברותכם אל-הבשורה למן-היום הראשון ועד-הנה.
6. ובטח אני כי המתחיל בכם המעשה הטוב גם-יגמרנו עד-יום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. כאשר ראוי לי לחשב ככה על-כלכם בעבור שאתי אתכם בלבבי במוסרי ובהצדיקי ובחזקי את-הבשורה באשר כלכם חברי בחסד.
8. כי יָהוּה אוּל לי לעד אשר לכלכם נכספתי באהבת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. ועל-זאת מתפלל אנכי כי-תרבה ותגדל אהבתכם בהשכל ובכל-דעת.
10. למען תבחנו את-המבחרות והייתם זכים ובלי מכשול עד-יום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. מלאים פרי הצדקה על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לכבוד יָהוּה אוּל ותהלתו.
12. והנני מודיע אתכם אחי כי אשר מצאתני היתה אך-ליתרון הבשורה.
13. עד אשר נגלו מוסרותי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכל-שער המלך ולכל הנשארים.
14. ורב האחים במולכיאולנו הוסיפו אמץ במוסרותי והתחזקו יותר בלבבם לדבר את-הדבר בלי-פחד.
15. הן יש מגידים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מקנאה וריב ויש מגידים בכונה טובה.
16. אלה ממריבה מגידים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא בלב-טהור כי חשבים להוסיף צרה על-מוסרי.
17. ואלה מאהבה באשר הם ידעים כי-נתון אנכי להצדיק את-הבשורה.
18. אך מה-בכך? הלא בכל-אופן אם בעלילה או באמת יגד רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואני הנני שמח בזאת וגם אשמח.
19. כי יודע אני שתהיה-לי זאת לישועה בתפלתכם ובעזרת רוּחַ יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. ואוחיל ואקוה שלא אבוש בכל-דבר כי אם-בכל-בטחון כאשר מאז כן גם-עתה יתגדל הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בגופי אם-בחיי אם-במותי.
21. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא חיי והמות רוח-לי.
22. אולם אם-לחיות בבשר עוד יוסיף-לי פרי עמלי אין-לי להגיד במה אבחר.
23. כי משוך אני מן-השנים נפשי אותה להפטר ולהיות עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי-זה המבחר.
24. אבל לעמד עוד בבשר צריך יתר בעבורכם.
25. ואני בטח וידע כי אותר ואעמד עם-כלכם יחד לאמץ אתכם ולהגדיל שמחת אמונתכם.
26. למען תרבה על-ידי תהלתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בשובי לבוא אליכם.
27. רק חתנהגו כראוי לבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי למען אשמע עליכם אם-בבואי לראותכם אם-בהיותי רחוק כי קימים אתם ברוח אחת ועזרים אתי בנפש אחת להלחם בעד אמונת הבשורה.
28. ואינכם חרדים מאומה מפני המתקוממים אשר זאת להם אות לאבדם ולכם לישועתכם ומאת יָהוּה אוּל היא.
29. כי-נתן לכם בעד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-לבד להאמין בו כי אם-גם-להתענות בעדו.
30. כי גם-לכם המלחמה אשר ראיתם בי ואשר עתה שמעים אתם עלי.

    אל-הפילפיים - פרק ב
1. לכן אם-יש תוכחה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אם-תנחומות האהבה אם-התחברות הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אם-רחמים וחמלה.
2. השלימו-נא את-שמחתי בהיות לכם לב אחד ואהבה אחת ונפש אחת ורצון אחד.
3. ואל-תעשו דבר בדרך מריבה או כבוד שוא כי אם-בשפלות רוח תחשבו איש את-רעהו יותר מעצמו.
4. כל-אחד אל-ידאג לאשר-לו לבדו כי אם-גם לאשר לחברו.
5. כי הרוח ההיא אשר היתה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי תהי גם-בכם.
6. אשר אף כי-היה בדמות יָהוּה אוּל לא-חשב לו לשלל היותו שוה לֵיָהוּה אוּל.
7. כי אם-הפשיט את-עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם וימצא בתכונתו כבן אדם.
8. וישפל את-נפשו ויכנע עד-מות עד-מיתת הצליבה.
9. על-כן גַּם-יָהוּה אוּל הגביהו מאד ויתן-לו שם נעלה על-כל-שם.
10. למען אשר בְהוֹל-שֻׁאַם יָהוּשֻׁעַ תכרע כל-ברך אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ.
11. וכל-לשון תודה כי מולכיאול הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לכבוד יָהוּה אוּל האב.
12. לכן חביבי כאשר שמעתם לי בכל-עת כן לא לבד בהיותי עמכם כי-עוד יתר עתה אשר אני רחוק מכם תיגעו בתשועת נפשתיכם ביראה וברעדה.
13. כי יָהוּה אוּל הוא הפעל בכם גם-לחפץ גם-לפעל כפי רצונו.
14. עשו כל-דבר בלא תלנות ובלא מזמות.
15. למען תהיו נקיים וטהורים בני יָהוּה אוּל לא-מום בם בתוך דור עקש ופתלתל אשר-תאירו ביניהם כמאורת בעולם.
16. מחזיקים בדבר החיים לתהלה לי ביום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר לא לחנם רצתי ולא לריק יגעתי.
17. אבל אם גם-אסך על-זבח אמונתכם ועבודתה הנני שמח וגם-שש עם-כלכם.
18. וככה שמחו אף-אתם ושישו עמדי.
19. וקויתי בְּיָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו לשלח במהרה אליכם את-יָהוּה-תַם למען תנוח דעתי בהודע לי דבר-מעמדכם.
20. כי זולתו אין-אתי איש כלבבי אשר בלב שלם ידאג לכם.
21. כי כלם את-אשר להם ידרשו ולא את-אשר לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
22. ואותו ידעתם כי בחון הוא אשר כבן העבד את-אביו כן היה אתי בעבודת הבשורה.
23. ואתו אקוה לשלח אליכם מהר כאשר אראה מה-יהיה לי.
24. ובטחתי במולכיאולנו אשר גם-אנכי אבוא אליכם במהרה.
25. ואחשב מן-הצרך לשלח אליכם את-אפפרודיטוס אחי ועזרי וחברי בצבא והוא שליחכם ומשרתי בצרכי.
26. יען היותו נכסף לכלכם ונעצב מאד על-אשר שמעתם כי חלה.
27. אמנם חלה חלה וגם-נטה למות אבל יָהוּה אוּל רחם עליו ולא עליו בלבד כי גם-עלי רחם שלא-יבוא עלי יגון על-יגון.
28. לכן מהרתי לשלחו אליכם למען תראהו ותשובו לשמוח וגם-ימעט יגוני.
29. על-כן קבלהו במולכיאולנו בכל-שמחה והוקירו אנשים כמהו.
30. כי בעבור מעשה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הגיע עד-מות ותקל נפשו בעיניו למען ימלא את-אשר חסרתם בשרתכם אותי.

    אל-הפילפיים - פרק ג
1. ובכן אחי שמחו במולכיאולנו הן-לכתב ולשנות כזאת אליכם עלי איננו לטרח ולכם הוא לחזוק.
2. הזהרו מן-הכלבים הזהרו מן-הפעלים הרעים הזהרו מן-החתוך.
3. כי אנחנו בני המילה העבדים אֶת-יָהוּה אוּל ברוח ומתפארים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואיננו בטחים בבשר.
4. אף כי-גם-לי יש לבטח בבשר ואם-יחשב איש שיוכל לבטח בבשר הנה אני יותר ממנו.
5. אשר-אני נמול בן-שמונת ימים מבני יָשׁוֹראֻל משבט בנימין עברי מן העברים.
6. לפי התורה פרוש בקנאתי רדף את-העדה ולפי צדקת התורה בלי-שמץ.
7. אך-היתרנות האלה כלן חשבתי לי לחסרנות למען יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. וגם עודני חשב את כלן לחסרון לעמת מעלת ידיעת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולי אשר בעבורו חסרתי את-נפשי מכל-אלה ואחשבם לסחי להרויח אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולהמצא בו.
9. ולא תהיה-לי צדקתי מתוך התורה כי אם-באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצדקה הבאה מאת יָהוּה אוּל באמונה.
10. לדעת אתו ואת-גבורת תחיתו והתחברות ענוייו ולהדמות למותו.
11. להגיע אם-אוכל אל-תחית המתים.
12. לא כאלו השגתי כבר או כאלו השלמתי אבל ארדף אולי אשיג כאשר גם-השיגני יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. אחי אינני חשב כי כבר השגתי אך-אחת דברתי כי-שכח אני את-אשר מאחרי ואשתטח אל-אשר לפני.
14. וארדף את-מטרת שכר הנצחון אשר הוא בקריאה של-מעלה מאת יָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. לכן מי שהוא שלם בנו כן יחשב ואם-תחשבו מחשבה אחרת גם-זאת יגלה לכם יָהוּה אוּל.
16. רק נתהלכה באשר הגענו עדיה במעגל אחד ובלב אחד.
17. אחי היו חברים להלכים אחרי והביטו אל-המתהלכים כן כאשר אנחנו מופת לכם.
18. כי רבים המתהלכים אשר עליהם אמרתי לכם פעמים הרבה ועתה גם-בבכי אני אמר כי-הם איבי צלב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
19. אשר אחריתם האבדון אשר כרסם יָהוּה אוּל וכבודם בבשתם וקרבם הבלי חלד.
20. כי אזרחותנו בשמים הוא ומשם מחכים אנחנו למושיענו מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. אשר יחליף את-גוף שפלותנו להיתו דומה לגוף כבודו כפי-כח יכלתו לכבש הכל תחתיו.

    אל-הפילפיים - פרק ד
1. ועתה אחי החביבים והחמודים שמחתי ועטרת ראשי עמדו-נא כן במולכיאולנו חביבי.
2. את-אבהודיה אני מזהיר ואת-סונטיכי אני מזהיר להיות לב-אחד במולכיאולנו.
3. ואתה חברי הנצמד-לי באמת אף-ממך אני מבקש להיות להן לעזר אשר יגעו עמדי על-הבשורה עם-קלימיס ועם-שאר תמכי אשר שמותם יחד בספר החיים.
4. שמחו במולכיאולנו בכל-עת ועוד הפעם אמר אני שמחו.
5. ענות רוחכם תודע לכל-איש קרב הוא המולכיאול.
6. על-תדאגו כי אם-בתפלה ובתחנונים עם-תודה תודיעו בכל-דבר את-משאלותיכם לֵיָהוּה אוּלהִים.
7. ושֻׁעַ-אוֹלֵם יָהוּה אוּל הנשגב מכל-שכל ינצר את-לבבכם ואת-מחשבותיכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. ובכן אחי כל-אשר הוא אמת ונכבד וישר וטהור ונעים ואשר שמעו טוב כל-מעשה צדק כל-מעשה שבח על-אלה תשימו לבבכם.
9. אשר למדתם וקבלתם ושמעתם וראיתם בי את-אלה תעשו וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם יהיה עמכם.
10. ואני שמחתי מאד במולכיאולנו כי-עתה הפעם החלפתם כח להשגיח עלי וגם-משגיחים הייתם עד-כה אך לא-עלתה בידכם.
11. ולא ממחסור אדבר כן כי למדתי להסתפק במה שיש לי.
12. ידעתי לענות אף-ידעתי להותיר מחנך אני בכל-ענין ואופן הן לשבע הן לרעב הן להותיר הן לחסר.
13. כל-זאת אוכל בעזרת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנותן כח בקרבי.
14. אבל היטבתם לעשות בהתחברכם אלי בצרתי.
15. וידעים גם-אתם פילפיים כי-בראשית הבשורה כצאתי ממקדוניא לא-התחברה לי אחת מן-האוֹהוֹליָת בעשק משא ומתן כי אם-אתם בלבד.
16. כי-גם בתסלוניקי שלחתם לי את-צרכי פעם ושתים.
17. לא שאבקש את-המתן אך אבקש הפרי אשר-ירבה בחשבנכם.
18. ואני קבלתי את-הכל ויש-לי די והותר ואני נמלאתי ריח ניחח בקבלי מידי אפפרודיטוס את-כל אשר-שלחתם זבח ערב ורצוי לֵיָהוּה אוּל.
19. וֵ-יָהוּה אוּל הוא ימלא את-כל-צרככם כעשר כבודו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. וְלֵיָהוּה אוּל אֲבִיהֻל הכבוד לעולמי עולמים אַמנָה.
21. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם כל-קדוש בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי האחים אשר עמדי שאלים לשלומכם.
22. כל-הקדשים שאלים לשלומכם וביותר אלה אשר מבית הקיסר.
23. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו עם-כלכם אַמנָה.


אגרת שאול השליח אל-הקולסים

    אל-הקולסים - פרק א
1. שאול שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל ויָהוּה-תַם אחינו.
2. אל-הקדשים והאחים הנאמנים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הם בקולסא חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. נודה לֵיָהוּה אוּל אבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכל עת אשר אנחנו מתפללים בעדכם.
4. אחרי אשר שמענו אמונתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואהבתכם אל-כל-הקדשים.
5. בעבור התקוה הצפונה לכם בשמים ונודעה לכם מקדם בדבר-אמת הבשורה.
6. אשר באה אליכם וגם לכל-העולם ותפרה ותרבה כמו גם-בתוככם למן-היום אשר שמעתם והכרתם באמת את-חסד יָהוּה אוּל.
7. כאשר למדתם מן-אפפרס חברנו החביב אשר-הוא משרת נאמן בעדכם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. והא גם-הודיע אתנו את-אהבתכם ברוּחַ
9. בעבור זאת גם-אנחנו למן-היום אשר שמענוה לא חדלנו להתפלל בעדכם ולבקש שתמלאו דעת רצון יָהוּה אוּל בכל-חכמה ותבונה רוחנית.
10. להתהלך כטוב בעיני המולכיאול וככל-רצונו ולעשות פרי בכל-מעשה טוב ולרבות בדעת יָהוּה אוּל.
11. להתחזק בכל-כח כגבורת כבודו לכל-סבלנות וארך רוח עם-שמחה.
12. ולתת תודה לאֲבִיהֻל העשה אתנו ראוים לחלק נחלת הקדשים באור.
13. אשר הוא חלצנו מממשלת החשך והעבירנו למלכות בן-אהבתו.
14. אשר יש-לנו בו הפדיון בדמו סליחת החטאים.
15. והוא צלם יָהוּה אוּל הנעלם ובכור כל-נברא.
16. כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ כל הנראה וכל אשר-איננו נראה הן כסאות וממשלות הן שררות ורשיות הכל נברא על-ידו ולמענהו.
17. והוא לפני הכל והכל קים בו.
18. והוא ראש גוף העדה אשר הוא ראשית ובכור מעם המתים למען יהיה הראשון בכל.
19. כי-כן היה הרצון לשכן בו את-כל המלוא.
20. ולרצות אל-עצמו את-הכל על-ידו בעשותו שֻׁעַ-אוֹלֵם בדם-צלבו על-ידו הן אשר בארץ הן אשר בשמים.
21. וגם-אתם אשר הייתם מלפנים מוזרים ואיבים בנטות לבבכם אחרי המעשים הרעים.
22. עתה רצה אתכם בגוף בשרו על-ידי מותו להעמידכם לפניו קדשים ובלי-מום ודפי.
23. אם-תעמדו מיסדים ונכונים באמונה ולא תזועו מתוחלת הבשורה אשר שמעתם ואשר נשמעה לכל-הנברא תחת השמים ואני שאול הייתי לה למשרת.
24. עתה הנני שמח בענויי אשר אני סבל למענכם ואמלא את-החסר ביסורי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבשרי בעד גופו היא העדה.
25. אשר הייתי לה למשרת כפי-פקדת יָהוּה אוּל אשר נתנה-לי עליכם למלאת את-דבר יָהוּה אוּל.
26. את-הסוד אשר היה נסתר מעולמים ומדור ודור ועתה נגלה לקדושיו.
27. אשר-רצה יָהוּה אוּל להודיעם אי-זה הוא עשר כבוד הסוד ההוא בגוים והוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר בכם אשר הוא תקות הכבוד.
28. ואותו משמיעים אנחנו בהוכיחנו כל-איש ובלמדנו כל-איש בכל-חכמה למען העמיד כל-איש שלם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
29. ובזאת אף-אני עמל ונלחם כפי-פעלת כחו הפעל בי בגבורה.

    אל-הקולסים - פרק ב
1. הנני מודיע אתכם גדל הקרב אשר בקרבי על-אדותיכם ועל-אדות אנשי לודקיא ועל-כל אשר לא-ראו את-פני בבשר.
2. למען ינחמו לבותם ונקשרו יחד באהבה ולכל-עשר דעת נכונה להשכיל סוד יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל וסוד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. אשר צפונים בו כל-אצרות החכמה והדעת.
4. וזאת אמר אני לכם למען אשר-לא יטעה אתכם איש בשפתי חלקות.
5. כי גם-אם בבשרי אני רחוק מכם הנה ברוחי אני אצלכם ואשמח בראתי את-תכונתכם ואמץ אמונתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. לכן כאשר קבלתם אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי את יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו כן גם-התהלכו בו.
7. משרשים ונבנים בו וקימים באמונה כאשר למדתם ומרבים בתודה בה.
8. הזהרו פן-יוליך איש אתכם שולל בפילסופיה ובמדוחי שוא לפי קבלת בני האדם ויסדות העולם ולא על-פי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. כי בו בגופו שכן כל-מלא האלהות ובו אתם נמלאים.
10. אשר הוא ראש כל-שררה ושלטן.
11. ובו אתם גם-נמולים מילה שלא בידים בהפשטת גוף הבשר החוטא היא מילת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. כי נקברתם אתו בטבילה אף-קמתם אתו בתחיה על-ידי האמונה בגבורת יָהוּה אוּל אשר העירו מן-המתים.
13. גם-אתכם המתים בפשעים ובערלת בשרכם החיה אתו בסלח לכם את-כל-פשעיכם.
14. וימחק את-השטר המעיד בנו בחקתיו אשר היה לנגדנו וישאהו מתוכנו ויתקעהו בצלב.
15. ויפשט את-השרים והשליטים ויתנם ביד רמה לראוה בם ויוליכם שולל בנפשו.
16. על-כן לא-ידין איש אתכם על-דבר מאכל ומשקה או-בענין המועדים וראשי חדשים ושבתות.
17. אשר הם צל הדברים העתידים לבא וגופם הוא בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. אל-תתנו לאיש לעקב אתכם על-ידי שפלות רוח ועבודת מלאכים המהלך בדברים אשר לא ראו עיניו ומלא רוח גאוה על-לא-דבר משכל בשרו.
19. ואיננו אחז בראש אשר מחבר ממנו כל-הגוף ומאחז בציריו ודבקיו יגדל גדול יָהוּה אוּל.
20. לכן אם-מתם אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ליסודת העולם למה תשתעבדו לחקים כאלו עדכם חיים בעולם.
21. אל-תאחז אל-תטעם אל-תגע.
22. והם כלם לכליון בתשמישם לפי מצות אנשים ולמודיהם.
23. הנראים כעין חכמה בעבודה בדויה מלב ובשפלות רוח ובענוי הגוף שלא כהגן רק-להשביע הבשר.

    אל-הקולסים - פרק ג
1. לכן אם-קמתם עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בקשו את אשר למעלה אשר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ישב שם לימין יָהוּה אוּל.
2. את אשר למעלה יהגה לבבכם לא את-אשר בארץ.
3. כי-מתם וחייכם צפונים עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בֵּיָהוּה אוּל.
4. בעת הגלות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הוא חייכם גם-אתם תגלו עמו בכבוד.
5. על-כן תמותתו את-אבריכם בארץ את-הזנות והטמאה והזמה והתאות הרעות ונטות אחרי הבצע אשר היא עבודה אלילים.
6. כי בגלל אלה בא חרון יָהוּה אוּל על-בני חמרי.
7. אשר גם-אתם הלכתם בהם מלפנים בחיותכם בתוכם.
8. אך-עתה הסירו מכם כל-אלה את-הרגז את-הכעס את-הרשע את-הגדוף ואת-דברי נבלה מפיכם.
9. ואל-תשקרו איש בעמיתו כי פשטתם את-האדם הישן עם-פעלותיו.
10. ולבשתם את-האדם החדש המתחדש בדעת כצלם בראו.
11. אשר אין-שם יוני ויהודי אין מילה וערלה אין לעז וסקותי אין עבד ובן-חורין כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא הכל ובכל.
12. לכן אתם כבחירי יָהוּה אוּל הקדשים והחביבים לבשו המון רחמים ונדיבות ונמיכות רוח וענוה וארך אפים.
13. ותשאו איש את-רעהו ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם-אחיו כאשר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי סלח לכם כן תסלחו גם-אתם.
14. ועל-כל-אלה לבשו האהבה היא אגדת השלמות.
15. וישלט בלבבכם שֻׁעַ-אוֹלֵם יָהוּה אוּל אשר-נקראתם לו בגוף אחד וזבחו תודה.
16. דבר המולכיאול ישכן בקרבכם בשפע רב בכל-חכמה ותלמדו ותעוררו את-נפשכם בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות ושירו לַיָהוּה אוּל בנעימה בלבבכם.
17. וכל אשר-תעשו הן במלין הן בפעל עשו בשום מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והודו לֵיָהוּה אוּל אֲבִיהֻל על-ידו.
18. אתן הנשים הכנענה לבעליכן כראוי במולכיאולנו.
19. אתם האנשים אהבו את-נשיכם ואל-תתמרמרו אליהן.
20. הבנים שמעו אל-ילדיכם בכל-דבר כי-הוא לרצון למולכיאולנו.
21. האבות אל-תרגיזו את-בניכם פן-יחתו.
22. העבדים שמעו בכל-דבר אל-אדניכם לפני הבשר לא בעבודה למראה העין כמבקשי חן בני-אדם כי אם-בתם-לבב כיראי יָהוּה אוּל.
23. כל-אשר תעשו עשו בכל-נפשכם כמו לַיָהוּה אוּל ולא לבני-אדם.
24. וידעתם כי תקבלו מאת מוליכאול יָהוּשֻׁעַ גמול הירשה כי את-מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עבדים אתם.
25. וכל-עשה עול הוא ישא העול אשר עשה ואין-שם משא פנים.

    אל-הקולסים - פרק ד
1. אתם האדנים תנו לעבדיכם הישר והשוה ודעו כי גם-אתם יש-לכם מולכיאול בשמים.
2. התמידו בתפלה ושקדו-בה בתודה.
3. והתפללו גם-בעדנו למען יפתח-לנו יָהוּה אוּל את-שער הדבור לחות את-סוד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר בעבורו אסור אנכי.
4. למען אשר-אגלה אתו כמשפט עלי לחות.
5. התהלכו בחכמה עם-אשר בחוץ והוקירו את-העת.
6. דבריכם יהיו נעימים בכל-עת וממלחים במלח למען תדעו להשיב דבר לכל-אדם.
7. את-כל-הקרת אותי יודיעכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן ועבד עמיתי במוליכאול יָהוּשֻׁעַ.
8. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען ידע את-דבריכם וינחם את-לבבכם.
9. עם-אוניסימוס האח הנאמן והחביב אשר-הוא מכם המה יודיעו אתכם את-כל-דברינו פה.
10. ארסטרכוס השבוי עמי יחד שאל לשלומכם ומרקוס בן-אחות בר-נבא אשר צויתם עליו אם-יבוא אליכם תקבלהו.
11. וְיָהוּשֻׁעַ הנקרא יוסטוס אשר הם מן-המולים אלה לבדם מן-העוזרים למלכות יָהוּה אוּל היו-לי לנחמה.
12. אפפרס אשר-הוא מכם שאל לשלומכם משרת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנאבק בעדכם בתפלתיו בכל-עת למען תעמדו שלמים ומלאים דעת בכל-רצון יָהוּה אוּל.
13. כי מעיד אני אליו כי קנאה גדולה הוא מקנא לכם ולאנשי לודקיא ולאנשי הירפוליס.
14. לוקס הרופא החביב ודימס שאלים לשלומכם.
15. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם האחים אשר בלודקיא ולשֻׁעַ-אוֹלֵם נומפס והאוֹהוֹליָה אשר בביתו.
16. ואחרי קראם את-האגרת הזאת לפניכם עשו שתקרא נם-באוֹהוֹליָה לודקיים ואת-אשר ללודקיא תקראוה גם-אתם.
17. ואמרו אל-ארכפוס שית לבך לעבודה אשר קבלתה במולכיאול יָהוּשֻׁעַ למען תמלאנה.
18. שאלת השֻׁעַ-אוֹלֵם מידי אני שאול זכרו את-מוסרי החסד עמכם אַמנָה.


אגרת שאול הראשונה אל-התסלוניקים

    הראשונה אל-התסלוניקים - פרק א
1. שאול וסלונוס יָהוּה-תַם אל-קהלת התסלוניקים בֵּיָהוּה אוּל האב ובמולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. נודה לֵיָהוּה אוּל על-כלכם בכל-עת בהזכיר אתכם בתפלותינו.
3. בזכרנו תמיד לפני יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל את-פעל אמונתכם ויגיעת אהבתכם וסבלנות תקותכם למולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. כי ידענו אחי חביבי יָהוּה אוּל את אשר נבחרתם.
5. באשר בשורתנו לא היתה לכם בדבור לבד כי-גם בגבורה ובהרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ ובדעת נאמנה מאד כאשר ידעתם גם-אתם את אשר-היינו בתוככם למענכם.
6. ואתם הייתם הלכים בעקבותינו ובעקבות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ בקבלכם את-הדבר בתוך עני רב עם-חדות רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
7. עד-היותכם מופת לכל-המאמינים אשר במקדוניא ובאכיא.
8. כי מאתכם נשמע קול דבר יָהוּה אוּל לא לבד במקדוניא ואכיא כי-אם בכל-מקום יצאה אמונתכם בֵּיָהוּה אוּל עד שאין-לנו צרך לדבר דבר.
9. כי-פיהם המספר מה-היה מבואנו אליכם ואיך פניתם מעבודת אלילים ושבתם לֵיָהוּה אוּל לעבד אֶת-יָהוּה אוּל חי ואמתי.
10. ולחכות לבנו מן-השמים אשר העירו מן-המתים לְיָהוּשֻׁעַ מצילנו מן-החרון הבא.

    הראשונה אל-התסלוניקים - פרק ב
1. כי אתם אחי הנכם ידעים את-מבואנו אליכם כי לא-היה לריק.
2. אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו בֵיָהוּה אוּלנוּ להגיד גם-לכם את-הבשורה בנפתולים רבים.
3. כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם-לא מתוך טמאה ולא ברמיה.
4. כי אם-כאשר נחשבנו נאמנים לֵיָהוּה אוּל להפקיד בידנו את-הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אִם-לֵיָהוּה אוּל הבחן לבותנו.
5. כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתכם וגם-לא למען בצע בצע יָהוּה אוּל עד.
6. גם לא-בקשנו מן-האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי-היה לנו מקום להתכבד כשליחי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את-בניה.
8. ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את-בשורת יָהוּה אוּל כי-גם את-נפשתינו יען כי-הייתם חביבים עלינו.
9. הלא תזכרו אחי את-יגיעתנו ואת-תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את-בשורת יָהוּה אוּל.
10. עדים אתם ועד יָהוּה אוּל כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים.
11. ואתם ידעתם כי-כאב את-בניו הזהרנו את-כל-אחד מכם ודברנו על-לבו.
12. ונעד בכם ללכת כראוי לפני יָהוּה אוּל הקורא אתכם למלכותו ולכבודו.
13. בעבור זאת גם-נודה תמיד לֵיָהוּה אוּל כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת יָהוּה אוּל לא-קבלתם אותו כדבר בני-אדם כי אם-כמו-שהוא באמת כדבר יָהוּה אוּל אשר הוא גם-פעל בכם המאמינים.
14. כי-אתם אחי הלכתם בעקבי אוֹהוֹליָת יָהוּה אוּל אשר-בארץ יהודה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי סבלתם גם-אתם כאלה על-ידי בני-שבטכם כאשר סבלו גם-המה על-ידי היהודים.
15. אשר אף-המיתו את-המולכיאול יָהוּשֻׁעַ ואת-נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני יָהוּה אוּל ואיבים לכל-אדם.
16. המנעים אתנו מדבר אל-הגוים כי יושעו למען אשר-ימלאו את-חטאתיהם בכל-עת וישיגם החרון עד-לכלה.
17. ואנחנו אחי אחרי אשר-שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בתשוקה רבה.
18. ועל-כן חפצנו לבוא אליכם אני שאול פעם ושתים והשטן עצרנו.
19. כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו? הלא גם-אתם לפני מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבואו?
20. אמנם אתם כבודנו ושמחתנו.

    הראשונה אל-התסלוניקים - פרק ג
1. ועל-כן לא יכלנו עוד להתאפק ונועץ להותר לבדנו באתינס.
2. ונשלח את-יָהוּה-תַם אחינו ומשרת יָהוּה אוּל ועזרנו בבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לחזק ולהזהיר אתכם על-דבר אמונתכם.
3. שלא-ימוט איש במצוקות האלה כי-ידעתם אף-אתם כי לזאת יעדנו.
4. הלא כבד אמרנו אליכם בהיותנו אצלכם כי-עתידים אנחנו להלחץ כאשר גם-היה ואתם ידעתם.
5. ובעבור כן לא-יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן-נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו.
6. ועתה כשוב אלינו יָהוּה-תַם מאתכם ויבשר אתנו את-בשורת אמונתכם ואהבתכם ואת אשר אתם זכרים אתנו לטובה בכל-עת ונכספים לראות אתנו כאשר גם-אנחנו נכספים לכם.
7. אז נחמנו עליכם אחי בכל-צרתנו ולחצנו על-ידי אמונתכם.
8. כי עתה נחיה אם-תעמדו אתם במוליכאולנו יָהוּשֻׁעַ.
9. כי מה-נשיב לֵיָהוּה אוּל להודות לו בעבורכם על כל-השמחה אשר שמחנו עליכם לפני יָהוּה אוּלנוּ.
10. לילה ויומם מפילים אנחנו תחנתנו לראות את-פניכם ולהשלים את-מחסרי אמונתכם?
11. והוא יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יישר את-דרכנו אליכם.
12. ואתכם ירבה ויותיר המוליכאול יָהוּשֻׁעַ לאהבה איש את-רעהו ולאהבה כל-אדם כאשר גם-אנחנו אהבים אתכם.
13. ויכונן את-לבבכם להיות תמים בקדשה לפני יָהוּה אוּלנוּ אֲבִיהֻל בבוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו עם-כל-קדשיו.

    הראשונה אל-התסלוניקים - פרק ד
1. ועוד נבקשה מכם אחי ונזהיר אתכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ כי כאשר קבלתם מאתנו איך לכם להתהלך ולמצא חן בעיני יָהוּה אוּל כן תוסיפו וכן תרבו עוד.
2. כי ידעתם את-המצות אשר נתנו לכם בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. כי רצון יָהוּה אוּל היא קדשתכם אשר תתרחקו מן-הזנות.
4. וידע כל-איש מכם לשמר את-כליו בקדשה ויקר.
5. ולא-בתאות זמה כדרך הגוים אשר-אינם ידעים יָהוּה אוּל.
6. ולא-יפרץ איש ויונה את-אחיו בעשק כי-נוקם יָהוּה אוּל על-כל-זאת כאשר כבר אמרנו והעידנו לכם.
7. כי לא-קרא אותנו יָהוּה אוּל לטמאה כי אם-לקדשה.
8. על-כן הבוזה זאת לא אנשים הוא בוזה כי אִם-אֶת-יָהוּה אוּל אשר גם-שם בקרבנו את-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
9. ועל-אהבת האחים אין-צרך לכתב אליכם הלא אף-אתם למודי יָהוּה אוּל לאהבה איש את-רעהו.
10. וגם עשים אתם כן לכל-אחיכם אשר בכל-מקדוניא אך-נבקשה מכם אחי אשר תוסיפו ותרבו עוד.
11. ותשתדלו לשבת בנחת ותעשו איש מלאכתו בעמל ידיכם כאשר צוינו אתכם.
12. למען תתנהגו כהגן עם-אשר בחוץ ולא תצטרכו לאדם.
13. ועל-דבר הישנים אחי לא-נכחד מכם דבר למען לא תעצבו כאחרים אשר אין-להם תקוה.
14. כי אם-נאמין אשר-מת יָהוּשֻׁעַ ויחי כן יביא יָהוּה אוּל על-ידי יָהוּשֻׁעַ גם את-הישנים אתו.
15. כי את-זאת נאמר לכם בדבר יָהוּה אוּל כי אנחנו החיים הנותרים עד-בא מוליכאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא נקדם את-הישנים.
16. כי הוא המולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ירד מן-השמים בתרועה בקול שר המלאכים ובשופר יָהוּה אוּל ואז יקומו ראשונה המתים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
17. אחרי-כן אנחנו החיים הנשארים נלקח אתם יחדו בעננים לקראת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ לרקיע ובכן נהיה תמיד עם-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. לכן נחמו זה את-זה בדברים האלה.

    הראשונה אל-התסלוניקים - פרק ה
1. ועל-דבר העתים והזמנים אין-צרך לכתב אליכם אחי.
2. הלא אף-אתם ידעתם היטב כי יוֹם-יָהוּה אוּל כגנב בלילה כן בוא יבוא.
3. כי בעת אמרם שֻׁעַ-אוֹלֵם ושלוה יבא עליהם השבר פתאם כחבלים על-ההרה ולא יוכלו להמלט.
4. אבל אתם אחי אינכם בחשך שישיג אתכם היום כגנב.
5. אתם כלכם בני האור ובני היום לא בני-הלילה אנחנו ולא בני החשך.
6. לכן אל-נא נרדם כמו האחרים כי אם-נשקד וננזר.
7. כי הנרדמים הם בלילה נרדמים והמשתכרים משתכרים בלילה.
8. ואנחנו בני היום ננזרה-נא ונלבש את-שריון האמונה והאהבה וככובע את-תקות הישועה.
9. יען אשר לא-יעדנו יָהוּה אוּל לחרון כי אם-לנחל את-הישועה על-ידי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. אשר מת בעדנו למען אם-נשקד ואם-נישן חיה נחיה עמו יחד.
11. על-כן נחמו זה את-זה ובנו איש את-אחיו כאשר גם-עשיתם.
12. והננו מבקשים מכם אחי להכיר את-העמלים בכם ואשר הם-נצבים עליכם במולכיאולנו ומוכיחים אתכם.
13. אשר תנהגו-בם כבוד עד-למעלה באהבה למען פעלתם ויהי שֻׁעַ-אוֹלֵם ביניכם.
14. והננו מזהירים אתכם אחי הוכיחו את-הסוררים אמצו את-רכי הלבב תמכו את-החלשים והאריכו רוח אל-כל-אדם.
15. וראו פן-ישלם איש לאיש רעה תחת רעה כי אם-רדפו בכל-עת את-הטוב הן לאיש איש מכם הן לכל-אדם.
16. היו שמחים בכל-עת.
17. התמידו בתפלה.
18. הודו על-הכל כי זה רצון יָהוּה אוּל אליכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
19. אֶת-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ לא תכבו.
20. את-הנבואות לא תמאסו.
21. בחנו כל-דבר ובטוב אחזו.
22. התרחקו מכל-הדומה לרע.
23. והוא יָהוּה אוּל שֻׁעַ-אוֹלֵם יקדש אתכם קדשה שׁוּעַ-אוֹלמוֹה וכל-רוחכם ונפשכם וגופכם ישמר תמים בבוא מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
24. נאמן הקורא אתכם אשר גם-יעשה.
25. אחי התפללו בעדנו.
26. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם כל-האחים בנשיקה הקדשה.
27. הנני משביעכם מולכיאולנו שתקרא האגרת הזאת באזני כל-האחים הקדשים.
28. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו עמכם אַמנָה.


אגרת שאול השנית אל-התסלוניקים

    השנית אל-התסלוניקים - פרק א
1. שאול וסלונוס ויָהוּה-תַם אל-קהלת התסלוניקים בֵּיָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ובמולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. חיבים אנחנו להודות בכל-עת לֵיָהוּה אוּל עליכם אחי כראוי כי אמונתכם גדלה מאד ורבה אהבת כלכם איש לרעהו.
4. עד כי-נתהלל בכם אף-אנחנו באוֹהוֹליָת יָהוּה אוּל על-סבלנותכם ועל-אמונתכם בכל-הרדיפות ובכל-הלחץ אשר סבלתם.
5. לאות צדקת משפט יָהוּה אוּל למען תמצאו ראוים למלכות יָהוּה אוּל אשר בעבורה גם-תענו.
6. באשר צדיק יָהוּה אוּל לגמל לחץ ללחציכם.
7. ולכם הנלחצים רוחה אתנו יחד בהגלות מולכיאול יָהוּשֻׁעַ מן-השמים עם-מלאכי עזו.
8. באש להבה להשיב נקם לאשר לא-ידעו אֶת-יָהוּה אוּל ולא שמעו לבשורת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני המולכיאול יָהוּשֻׁעַ ומהדר גאונו.
10. בבאו ביום ההוא להכבד בקדשיו ולהתפלא בכל-המאמינים כי האמנתם לעדותנו אליכם.
11. לכן גם-נתפלל בעדכם בכל-עת אשר יתן אתכם יָהוּה אוּלנוּ ראוים אל-אשר אתם מקראים וימלא בעז כל-חפצכם בטוב וכל-מעשה אמונתכם.
12. למען יכבד בכם שם יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו ואתם תכבדו בו על-פי חסד יָהוּה אוּלנוּ ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    השנית אל-התסלוניקים - פרק ב
1. והננו מבקשים מכם אחי על-אדות ביאת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואסיפתנו אליו.
2. אשר לא-תטרף דעתכם פתאם ואשר לא תבהלו לא ברוח ולא בדבור ולא באגרת כמו-שלוחה מאתנו כאלו הגיע יום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
3. אל-יתעה אתכם איש בשום אופן כי לא-יבא בטרם יהיה בראשונה המרד ונגלה איש החטאה בן-האבדון.
4. המתקומם והמתרומם על-כל-הנקרא אל או עבודה עד-כי גם-ישב בהיכל יָהוּה אוּל כֵּ-יָהוּה אוּל ומראה את-עצמו כי יָהוּה אוּל הוא.
5. הלא תזכרו כי-בעוד היותי אתכם דברתי אלה אליכם?
6. ועתה ידעתם מה-שימנעהו מלהגלות בעתו.
7. כי סוד הרשע כבר החל לפעל רק שיוסר מתוך המנע עד-כה.
8. ואז יגלה הרשע אשר ימיתנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברוח שפתיו וישביתנו בהופעת ביאתו.
9. את אשר יבוא כחזקת השטן ברב-כח ובאתות ובמופתי שקר.
10. ובכל-מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את-אהבת האמת להושע.
11. ובעבור זאת ישלח להם יָהוּה אוּל מדוחי שוא להאמין בשקר.
12. למען ידונו בל-אשר לא-האמינו באמת כי אם-רצו בעולה.
13. אבל אנחנו היבים להודות לֵיָהוּה אוּל בכל-עת בעבורכם אחי חביבי המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר יָהוּה אוּל בחר בכם הראשית לישועה בקדוש הרוח ובאמונת האמת.
14. לזאת קרא אתכם בבשורתנו לנחלת כבוד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
15. לכן אחי עמדו והחזיקו בקבלות אשר למדתם אם בדברנו אם באגרתנו.
16. והוא מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וְיָהוּה אוּלנוּ אֲבִיהֻל אשר אהב אתנו ויתן-לנו בחסדו נחמת עולם ותקוה טובה.
17. הוא ינחם את-לבבכם ויכונן אתכם בכל-דבר ומעשה טוב.

    השנית אל-התסלוניקים - פרק ג
1. ועוד אחי התפללו בעדנו אשר ירוץ דבר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויכבד כמו גם-בקרבכם.
2. ואשר ננצל מן-האנשים התעים והרעים כי לא לכל-אדם האמונה.
3. אבל נאמן הוא המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר יחזק אתכם וישמרכם מן-הרע.
4. ואנחנו בטוחים עליכם במולכיאולנו כי-תעשו וגם-תוסיפו לעשות את אשר נצוה.
5. והמולכיאול הוא יישר את-לבבכם לאהבת יָהוּה אוּל ולסבלנות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. והננו מצוים אתכם אחים בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר תבדלו מכל-אח מעקש דרכיו ואיננו מתהלך על-פי הקבלה אשר קבל מאתנו.
7. הלא ידעתם אף-אתם איך עליכם להתהלך כמנו כי לא נהגנו דרך מעות בתוככם.
8. גם לא-אכלנו לחם איש חנם כי ביגיעה ותלאה לילה ויומם היינו עמלים לבלתי היות לאיש מכם למשא.
9. לא בעבור שאין-לנו הרשות לזאת כי אם-לתת אתנו לכם למופת ללכת בעקבותינו.
10. כי גם-בהיותנו אצלכם צוינו אתכם לאמר מי שלא ירצה לעבד גם-אכול לא יאכל.
11. כי שמענו שיש בכם אנשים המעקשים את-דרכיהם ואינם עבדים מאומה ומבלים ימיהם בהבלים.
12. ואנשים כאלה נצוה אתום ונבקש מהם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לעבד בנחת למען יאכלו את-לחמם.
13. ואתם אחי אל-תלאו בעשות הטוב.
14. ואם לא-ישמע איש אל-דברנו באגרת הזאת אתו תרשמו לכם ואל-תתערבו עמו למען יבוש.
15. אך לא-כאיב תחשבהו כי אם-תוכיחהו כאח.
16. והוא מולכיאולנו השֻׁעַ-אוֹלֵם הוא יתן לכם את-השֻׁעַ-אוֹלֵם תמיד ובכל-פנים. יהי המולכיאול יָהוּשֻׁעַ עם-כלכם.
17. שאלת השֻׁעַ-אוֹלֵם מידי אני שאול והיא האות בכל-האגרות כן אנכי כתב.
18. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו עם-כלכם.


אגרת שאול הראשונה אל-יָהוּה-תַם

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק א
1. שאול שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כמצות יָהוּה אוּל מושיענו והמולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי תקותנו.
2. אל-יָהוּה-תַם בנו האמתי באמונה חסד ורחמים ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
3. הנה בלכתי למקדוניא בקשתי ממך לשבת באפסוס למען תזהיר מקצת אנשים שלא יורו תורה זרה.
4. ולא ישימו לבם להגדות וללמודי תולדות אין-קץ המביאים יותר לשאלות מלבנות בֵּית-יָהוּה אוּל באמונה.
5. כי-תכלית המצוה היא האהבה בלב טהור וברוח טובה ובאמונה לא-צבועה.
6. יש אשר תעו ממנה ויפנו אחרי למודי תהו.
7. בחשבם להיות מורי תורה ואינם מבינים מה הם אמרים ומה הם מחליטים.
8. אבל ידענו כי התורה טובה היא אם-יתנהג בה האדם כתורה.
9. בדעתו זאת כי חק לא הושם בעבור הצדיק אלא בעבור הסוררים והמרדים הרשעים והחטאים עשי זמה ונבלה מכי-אב ומכי-אם ומרצחים.
10. וזנים ושכבים את-זכר וגנבי נפש וכזבים ונשבעים לשקר וכל-מעשה הפך מן-הלקח הבריא.
11. כפי בשורת כבוד יָהוּה אוּל המברך אשר פקדה עלי.
12. והנני מודה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו המאזרני חיל כי חשבני נאמן וישימני למשרת לו.
13. אתי אשר מלפנים הייתי מגדף ומרדף ומחרף אבל רחמתי כי עשיתי מבלי-דעת באין אמונה.
14. ויגדל עלי במאד מאד חסד מולכיאולנו עם-האמונה והאהבה יָהוּשֻׁעַ בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי.
15. נאמן הדבר וראוי להתקבל על-כל כי-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בא לעולם להושיע את-החטאים אשר אנכי הגדול בהם.
16. ובעבור זאת רחמתי למען אשר יראה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בי בראשונה את-כל-ארך רוחו להיותי למופת לכל אשר-יבאו להאמין בו לחיי עולם.
17. ולמלך עולמים לֵיָהוּה אוּל הקים לעד והנעלם מעין והחכם לבדו לו הכבוד וההדר לעולמי עולמים אַמנָה.
18. את-המצוה הזאת אני מצוך בני יָהוּה-תַם כפי הנבואות הקדמות עליך שתלחם לפיהן המלחמה הטובה.
19. לאחז באמונה וברוח הטובה אשר-יש מאסים בה ותשבר אנית אמונתם.
20. ומהם הומניוס ואלכסנדר אשר מסרתים לשטן למען יוסרו לבלתי גדף עוד.

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק ב
1. ועתה קדם כל-דבר אבקשה מכם לשאת תפלות ותחנונים ובקשות ותודות בעד כל-בני אדם.
2. בעד המלכים וכל-השליטים למען נחיה חיי השקט ובטח בכל-חסידות וישר.
3. כי-כן טוב ורצוי בעיני יָהוּה אוּל מושיענו.
4. אשר חפצו שיושעו כל-בני האדם ויגיעו להכרת האמת.
5. כי אחד הוא יָהוּה אוּל ואחד הוא העמד בין יָהוּה אוּל ובין בני אדם הוא בן-אדם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. אשר נתן את-נפשו כפר בעד כל וזאת העדות הבאה בעתה.
7. אשר אני הפקדתי לה לכרוז ולשליח אמת אני אמר במולכיאול יָהוּשֻׁעַ ולא אשקר מורה הגוים באמונה ובאמת.
8. לכן רצוני שיתפללו האנשים בכל-מקום וישאו ידיהם קדש בלי-כעס ומדון.
9. וכן גם-הנשים תתיפינה בתלבשת נאה עם-בשת פנים וצניעות לא במחלפות הראש לא בזהב לא בפנינים ולא במלבושים יקרים.
10. אלא כמו שהוא הגון לנשים אשר בחרו להן יראת יָהוּה אוּל במעשים טובים.
11. האשה תלמד דומם בכל-הכנעה.
12. ואינני נתן רשות לאשה ללמד אף לא-להתנשא על-האיש אלא תדום.
13. כי אדם נוצר בראשונה ואחריו חוה.
14. ואדם לא נפתה כי האשה שמעה לקול יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי ותבא לידי עברה.
15. אבל תושע בלדתה בנים אם תעמדנה באמונה ובאהבה ובקדשה עם-הצניעות.

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק ג
1. אמת הדבר איש כי-יבקש לו פקידות הוא מתאוה מעשה טוב.
2. ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין-בו דפי בעל-אשה אחת משל ברוחו צנוע ונחמד לבריות מכניס ארחים ומבין ללמד ולא אהב יין ולא-נוח להכות לא בצע בצע רע.
3. כי אם-דן לכף-זכות ולא בעל-קטטה ולא אהב כסף.
4. ויהי מנהיג את-ביתו בטוב ומדריך את-בניו למשמעתו בכל-הישר.
5. כי אם-לא ידע איש להנהיג את-ביתו איככה יוכל לדאג לעדת יָהוּה אוּל?
6. ואל-יהי תלמיד הדש למען לא-ירהב לבו ויפל בדין המשטין.
7. והוא גם-צריך לשם טוב בפי אלה אשר בחוץ פן-יפל בחרפה ובמוקש המשטין.
8. וכן גם-השמשים יהיו ישרים ולא מחליקי לשון ולא אהבים סבא-יין ולא נטים אחרי בצע-רע.
9. כי אם-ישמרו את-סוד האמונה ברוח טהורה.
10. וגם-אלה יבחנו בראשנה ואחר כן ישמשו אם-אין בהם דפי.
11. וככה הנשים תהיינה ישרות ולא מלשינות משלות ברוחן ונאַמנָהת בכל.
12. השמשים יהיו כל-אחד בעל-אשה אחת ומנהלים בטוב את-בניהם ואת-בתיהם.
13. כי המשמשים היטב יקנו לעצמם מעלה טובה ובטחון רב באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. זאת אני כתב אליך ואקוה לבא אליך במהרה.
15. ואם-אחר הנה תדע איך להתנהג בבית יָהוּה אוּל שהיא עדת יָהוּה אוּל חיים עמוד האמת.
16. ומכונה ובודי גדול סוד החסידות יָהוּה אוּל נגלה בבשר נצדק ברוּחַ נראה למלאכים הגד בגוים נתקבל באמונה בעולם נעלה בכבוד.

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק ד
1. אבל הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אמר בפרוש כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יסורו מן-האמונה בפנותם אל-הרוחות המטעות ואל-תורת השדים.
2. דברי שקרים בחנפה ונכוים הם במדעם.
3. אסרים לקחת אשה ומנעים ממיני מאכל אשר בראם יָהוּה אוּל שיאכלום בתודה המאמינים וידעי האמת.
4. כי כל-בריאת יָהוּה אוּל טובה היא ואין דבר משקץ אם-יאכל בתודה.
5. כי יקדש בדבר יָהוּה אוּל ובתפלה.
6. אם-תשים כזאת לפני אחיך משרת טוב תהיה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מגדל בדברי האמונה ובלקח הטוב אשר דבקת אחריו.
7. אך התרחק מהגדות פסולות ובלות והרגל עצמך בחסידות.
8. כי הרגל הגוף יועיל מעט אבל החסידות תועיל לכל-דבר ויש-לה הבטחת חיי העולם הזה והעולם הבא.
9. נאמן הדבר הזה וראוי על-כל להתקבל.
10. כי לזאת אנחנו גם-יגעים גם-נעלבים על-אשר הוחלנו לֵיָהוּה אוּל חיים שהוא המושיע לכל-האדם וביותר למאמינים.
11. את-זאת תצוה ותלמד.
12. אל-יבוז איש את-בחורותיך אך היה מופת למאמינים בדבור במעשה באהבה ברוח באמונה ובטהרה.
13. והיה שקוד לקרות ולהוכיח ולהורת עד כי-אבוא.
14. ואל-תקל בעיניך מתנת החסד אשר בך הנתונה לך בנבואה עם-סמיכת ידי הזקנים.
15. לאלה תשית לבך ובהם היה למען תראה הצלחתך לכל.
16. שית לבך לנפשך ולהוראה והחזק בזה כי-בעשותך כן תושיע את-נפשך ואת-נפש השמעים אליך.

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק ה
1. אל-תגער בזקן כי אם-תזהירנו כאב-לך ואת-הצעירים כאחים.
2. את-הזקנות כאמות ואת-הצעירות כאחיות ובכל-טהרה.
3. כבד את-האלמנות אשר באמת אלמנות הנה.
4. וכי-יהיו לאלמנה בנים או-בני בנים הם ילמדו לראשונה לעשות חסד עם-ביתם ולשלם גמול לאבותם כי זה הוא טוב ורצוי לפני יָהוּה אוּל.
5. אבל האלמנה באמת אשר נשארה יחידה שמה יָהוּה אוּל מבטחה ומתמדת בתפלות ובתחנות לילה ויומם.
6. אך המענגה מתה היא בחייה.
7. וזאת תצוה למען תהיינה בלא-דפי.
8. אבל מי שלא יפרנס את-קרוביו וביותר את-בני ביתו כפר באמונה והוא גרוע מאשר איננו מאמין.
9. אלמנה אל-תבחר זולתי בת-ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד.
10. ויש-לה עדות על-מעשיה הטובים שגדלה בנים והכניסה ארחים ירחצה את-רגלי הקדשים ותמכה את-העשוקים ורדפה כל-מעשה טוב.
11. אבל האלמנות הצעירות אל-תקבל כי בהטות יצרן את-לבן מִן-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי חשקות הן להיות לאיש.
12. ודינן עליהן כי בגדו באמונתן הראשונה.
13. ועוד בהיותן עצלות למדו לשוטט מבית לבית ולא-לבד עצלות כי אף-מפטפטות ורדפות אחר חדשות ומדברות את-אשר לא יתכן.
14. על-כן רצוני כי הצעירות תהיינה לאיש ללדת בנים ולהנהיג את-בתיהן ולא לתת לאיב תאנה לחרף.
15. כי-יש מהן אשר-כבר סרו אחרי השטן.
16. בן-אמונה או בת-אמונה שיש-להם אלמנות יעזרו אתן ולא תהיינה למשא על-האוֹהוֹליָה כדי שיוכל להספיק לאלה אשר הנה אלמנות באמת.
17. הזקנים המיטיבים לנהל ראוים הם למשנה כבוד וביותר העמלים בדבר ובהוראה.
18. כי-הכתוב אמר לא-תחסם שור בדישו ועוד נאמר הפעל שוה בשכרו.
19. אל-תקבל שטנה על-הזקן בלתי אם-על-פי שנים או-שלשה עדים.
20. את-החטאים תוכיח בפני כל למען ייראו גם-האחרים.
21. הנני מעיד בך נגד יָהוּה אוּל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ונגד בחירי המלאכים אשר-שמור תשמר את-זאת בלי משפט נמהר ולא-תעשה דבר במשא פנים.
22. אל-תהי נמהר בסמיכת ידיך על-אדם ולא תשתתף לחטאת אחרים שמר את-נפשך בטהרה.
23. אל-תרבה לשתות עד מים כי אם-קח מעט-יין בעבור בטנך ואשר פעמים רבות חלה אתה.
24. יש בני אדם אשר חטאתיהם גלויות ומקדימות לדין ויש מהם אשר הנה הלכות אחריהם.
25. וככה גם-המעשים הטובים גלוים המה ואשר אינם כן לא יוכלו להסתר.

    הראשונה אל-יָהוּה-תַם - פרק ו
1. כל אשר-הם תחת על העבדות יחשבו את-אדניהם ראוים לכל-כבוד למען לא-יחלל שם יָהוּה אוּל והלקח.
2. ואלה אשר אדניהם בני אמונה אל-יקלו אתם על-היותם אחים כי אם-יעבדום ביותר בעבור כי-מאמינים ואהובים הם המשתדלים לגמל חסד את-זאת תלמד ותצוה.
3. האיש אשר יורה תורה אחרת ולא יעמד בדברים הבריאים של-מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ובלקח החסידות.
4. נפשו עפלה ולא ידע מאומה כי אם-חלה הוא בשאלות ומחלקות מלים המביאים לידי קנאה ומריבה וגדופים וחשד רע.
5. וכוחי הבל של-אנשים נשחתי דעת ומחסרי אמת השמים את-החסידות לדבר בצע סור מאנשים כאלה.
6. ואף-אמנם יתרון גדול היא החסידות עם-לב שמח בגורלו.
7. כי לא-הבאנו מאומה לעולם בידוע שגם-לא נוכל להוציא ממנו מאומה.
8. ועל-כן אם-יש לנו מזון וכסות נסתפקה בהם.
9. אבל המבקשים להעשיר יפלו בנסיון ובמוקשים וברב תאות סכלות ומשחיתות המשקיעות את-האדם בשחת ובאבדון.
10. כי שרש כל-הרעות אהבת הכסף ויש אשר ערגו לו ויסורו מן-האמונה ויעציבו את-נפשם במכאבים רבים.
11. ואתה איש יָהוּה אוּל ברח-לך מאלה ורדף צדקה וחסידות ואמונה ואהבה וסבלנות וענוה.
12. הלחם המלחמה הטובה של-האמונה ואחז חיי עולמים אשר נקראת להם והודית הודאה יפה בפני עדים רבים.
13. הנני מצוך נגד יָהוּה אוּל המחיה את-כל ונגד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר העיד ההודאה היפה לפני פנטיוס פילטוס.
14. כי-שמור תשמר את-המצוה באין-שמץ ודפי עד-הופעת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
15. אשר יראנה בעתה המברך והשליט לבדו מלך המלכים ואדני האדנים.
16. אשר הוא לבדו חי וקים והוא הדר באור נשגב ואיש לא ראהו ולא יוכל לראורו ולו הכבוד וגבורת עולמים אַמנָה.
17. את-עשירי העולם הזה תצוה שלא ירום לבבם גם לא-יבטחו בעשר הבוגד כי אִם-בֵּיָהוּה אוּל חיים המספיק לנו די והותר לשבע.
18. ויגמלו טוב ויעשירו במעשים טובים לתת מהונם ולעזר לזולתם.
19. ויאצרו להם אוצר ליסוד טוב לעתיד שישיגו את-חיי העולם.
20. אתה יָהוּה-תַם שמר את-הפקדון והתרחק מדברי הבל הפסולים ומן-וכוחי המדע הנקרא כן בשקר.
21. אשר יש מתפארים בו ויתעו מן-האמונה. החסד עמך אַמנָה.


אגרת שאול השנית אל-יָהוּה-תַם

    השנית אל-יָהוּה-תַם - פרק א
1. שאול שליח יהשוע הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל לפי הבטחת החיים אשר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. אל-יָהוּה-תַם בנו החביב חסד ורחמים ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומאת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
3. מודה אני לֵיָהוּה אוּל אשר אני עבד אותו מימי אבותי ברוח טהורה כי-תמיד אזכרך בתפלותי לילה ויומם.
4. ונכספתי לראותך בזכרי את-דמעותיך למען אמלא שמחה.
5. כי-באתי לזכר את-אמונתך בלתי-צבועה ששכנה כבר בלואיס זקנתך ובאבניקה אמך ומבטח אני כי תשכן גם-בך.
6. על-כן אזכירך שתעורר את-מתנת יָהוּה אוּל הנתונה לך בסמיכת ידי.
7. כי יָהוּה אוּל לא-נתן לנו רוח אימה כי אם-רוח גבורה ואהבה ומוסר.
8. לכן אל-תבוש לא מעדות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולא ממני אסירו כי אם-תסבל הרעות גם-אתה כמוני על-הבשורה כפי-כח יָהוּה אוּל.
9. אשר-הוא הושיענו וקראנו בקריאה קדושה לא לפי מעשינו כי אם-לפי עצתו וחסדו הנתן לנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לפני ימות עולם.
10. ועתה נגלה בהראות מושיענו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר בטל את-המות ויוצא לאור על-ידי הבשורה את-החיים ואת אשר-איננו עובר.
11. אשר הפקדתי להיות לה כרוז ושליח ומורה הגוים.
12. ובעבור זאת אסבל כאלה ולא אבוש כי-יודע אנכי במי האמנתי ומבטח אנכי כי-היכלת לו לשמר את-פקדוני עד-היום ההוא.
13. החזק בתכונת הדברים הבריאים אשר שמעת ממני באמונה ובאהבה אשר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. שמר את-הפקדון הטוב בעזרת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ השכן בנו.
15. זאת אתה יודע כי-פנו ממני כל אשר באסיא ובתוכם פוגלוס והרמוגניס.
16. יתן המולכיאול יָהוּשֻׁעַ רחמים לבית אניסיפורוס כי-פעמים רבות השיב את-נפשי ולא-בוש ממוסרי.
17. כי אם-בהיותו ברומי יגע לבקשני עד כי-מצאני.
18. יתן-לו המולכיאול יָהוּשֻׁעַ למצא רחמים מלפני יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ביום ההוא ורב שרותו אשר שרת באפסוס אתה ידעת היטב.

    השנית אל-יָהוּה-תַם - פרק ב
1. לכן בני התחזק בחסד אשר בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. ואת-אשר שמעת ממני בפני עדים רבים תפקידנו בידי אנשים נאמנים אשר-הם כשרים ללמד גם את-האחרים.
3. וסבל הרעות כאיש חיל בצבא מלחמת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. איש יצא לצבא לא יתערב בעשקי החיים למען יהיה רצוי לשר הצבא.
5. וגם אם-נאבק איש לא יכתר אם-לא יאבק כמשפט.
6. האכר העבד הוא יאכל ראשונה מפרי האדמה.
7. בין באשר-אני אמר כי המולכיאול יָהוּשֻׁעַ יתן-לך חכמה בכל-דבר.
8. זכור תזכר את יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי הנעור מן-המתים אשר הוא מזרע דַּוּד כפי בשורתי.
9. אשר בעבורה אני נשא רעות עד למוסרות כעשה עול אבל דבר יָהוּה אוּל איננו נאסר.
10. ועל-כן אסבל את-כל למען הבחירים למען ישיגו גם-המה את-התשועה בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עם-כבוד עולמים.
11. נאתן הדבר הזה כי אם-מתנו אתו גם-אתו נחיה.
12. אם-נסבל גם-נמלך אתו ואם-ננכר גם-הוא ינכר אתנו.
13. אם-לא נאמין הנה הוא קים באמונתו כי לכחש בעצמו לא יוכל.
14. זאת הזכר להם והעד לפני המולכיאול יָהוּשֻׁעַ שלא לעשק במחלקת מלים אשר לא להועיל רק לעות דעת השמעים.
15. היה שקוד להתיצב נאמן לפני יָהוּה אוּל וכפעל אשר לא-יבוש המחלק על-נכון דבר האמת.
16. אבל תרחק מדברי הבל הפסולים כי יוסיפו הרבות רשע.
17. ושיחתם כרקב תאכל סביב אשר מהם הומניוס ופיליטוס.
18. אשר תעו מן-האמת באמרם כי-תחית המתים כבר היתה ויבלבלו אמונת קצת אנשים.
19. אך-איתן הוא יסוד יָהוּה אוּל וזה חותמו ידע יָהוּשֻׁעַ את אשר-לו ועוד יסור מעול כל-הקורא את-שם יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי.
20. כי בבית גדול לא-כלי זהב וכסף בלבד אלא גם-של-עץ ושל-חרש ומהם לכבוד ומהם לבזיון.
21. והנה אם-טהר איש את-נפשו מאלה יהיה כלי לכבוד מקדש ומועיל לבעל הבית מוכן לכל-מעשה טוב.
22. ברח-לך מתאות הנעורים ורדף צדק ואמונה ואהבה ושֻׁעַ-אוֹלֵם עם-כל הקראים אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בלב טהור.
23. ותרחק מן-השאלות התפלות באין מוסר באשר תדע כי-אך קטטה מולידות הנה.
24. ועבד המולכיאול יָהוּשֻׁעַ לא יתקוטט אלא יהי-נוח לכל ומבין ללמד וסבלן.
25. ומיסר בנמיכות רוח את-המתנגדים אולי יתן יָהוּה אוּל בלבבם לשוב להכרת האמת.
26. ויעירו ממוקשי השטן אשר צדם בהם לרצונו.

    השנית אל-יָהוּה-תַם - פרק ג
1. וזאת תדע כי באחרית הימים יבאו עתים קשות.
2. כי-יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים.
3. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב.
4. ומסרים ופחזים וגבחי רוח והלכים אחרי תענוגים יותר מאחרי יָהוּה אוּל.
5. ואשר דמיון חסידות להם ומכחשים בכחה ואתה סור מאלה.
6. כי-יש בהם הבאים בלאט אל-הבתים ושבים נשים טעונות חטאים ונתעות בתאות שנות.
7. הלמדות תמיד ולעולם אינן יכלות לבוא לידיעת האמת.
8. כי-כמו יניס וימבריס אשר-קמו על-משה כן גם-אלה מתקוממים אל-האמת אנשים אשר נשחתה דעתם ונמאסים בדבר האמונה.
9. אכן לא-יוסיפו להצליח כי שגעונם יגלה לכל כאשר קרה גם-את-האנשים ההם.
10. אבל אתה הלכת אחרי בהוראה ובהנהגה וברצון ובאמונה ובארך הרוח ובאהבה ובסבלנות.
11. וברדיפות ובענוים אשר מצאוני באנטיוכיא ובאקוניא ובלוסטרא ואלה הרדיפות סבלתי ומכלן הצילני המולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
12. וגם כל-החפצים לחיות חיי חסידות בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי המה ירדפו.
13. ואנשים רעים וקסמים יוסיפו סרה מתעים ונתעים.
14. אבל אתה עמד במה-שלמדת והבטחת כי יודע אתה מי-הוא אשר למדת ממנו.
15. ומנעוריך ידעת את-כתבי הקדש היכלים להחכימך אל-הישועה על-ידי האמונה בְּיָהוּשֻׁעַ הול-מושחי.
16. כי כל-הכתוב נכתב ברוּחַ-יָהוּה אוּל גם-מועיל להורת ולהוכיח ולישר וליסר בצדק.
17. למען אשר-יהיה איש יָהוּה אוּל תמים ומהיר לכל-מעשה טוב.

    השנית אל-יָהוּה-תַם - פרק ה
1. לכן אני מעיד בך נגד יָהוּה אוּל ונגד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הבא לשפט את-החיים ואת-המתים בהופעתו ובמלכותו.
2. הכרז את-הדבר והתמד בין בעתו בין שלא בעתו הוכח וגער והזהר בכל-ארך-רוח והוראה.
3. כי-בוא תבא העת אשר לא-יכילו את-הלקח הבריא כי אם-כאות נפשם יקבצו להם מורים לשעשעי אזנים.
4. ויטו אזניהם מן-האמת ויפנו אל-ההגדות.
5. אבל אתה היה ער בכל סבל הרעות ועשה מלאכת המבשר ומלא את-שרותך.
6. כי עתה זה אסך נסך ועת פטירתי הגיעה.
7. המלחמה הטובה נלחמתי את-המרוצה השלמתי את-האמונה שמרתי.
8. ומעתה שמור לי כתר הצדקה אשר ביום ההוא יתננו לי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ השפט הצדיק ולא-לי לבדי כי-גם לכל-אהבי הופעתו.
9. חושה לבוא אלי במהרה.
10. כי-דימס עזבני באהבתו את-העולם הזה וילך-לו לתסלוניקי וקריסקיס הלך לגלטיא וטיטוס לדלמטיא.
11. ולוקס הוא לבדו עמדי קח את-מרקוס והביאהו אתך כי יועיל-לי למאד לעבודה.
12. את-טוכיקוס שלחתי לאפסוס.
13. את-המטפחת שהנחתי בטרואס אצל קרפוס הביאהו אתך בבואך ואף את-הספרים ובפרט את-המגלות של-קלף.
14. אלכסנדר חרש הנחשת עשה לי רעות רבות ישלם-לו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כמעשיו.
15. וגם-אתה השמר-לך ממנו כי-מרו מרה את-דברינו.
16. בהתנצלותי הראשונה לא-היה איש לעזרני כי-כלם עזבוני אל-יחשב להם עון.
17. אבל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא עזרני וחזקני למען תשלם על-ידי הבשורה וישמעוה כל-הגוים ואנצל מפי אריה.
18. ויצילני המולכיאול יָהוּשֻׁעַ מכל-מעשה רע ויושיעני אל-מלכותו שבשמים לו הכבוד לעולמי עולמים אמנה.
19. שאל לשֻׁעַ-אוֹלֵם פריסקה ועקילס ובית אניסיפורוס.
20. ארסטוס נשאר בקורנתוס ואת-טרופימוס הנחתי חולה במילטוס.
21. חושה לבוא לפני הסתיו אובולוס ופודיס ולינוס וקלודיה והאחים כלם שאלים לשלומך.
22. מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יהי עם-רוחך החסד עמכם אַמנָה.


אגרת שאול אל-טיטוס

    אל-טיטוס - פרק א
1. שאול עבד יָהוּה אוּל ושליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לפי אמונת בחירי יָהוּה אוּל ודעת האמת אשר לחסידות.
2. עלי-תקות חיי העולם אשר הבטיח לפני ימות עולם יָהוּה אוּל אשר לא ישקר.
3. וגלה במועדו את-דברו על-ידי הקריאה המפקדה בידי על-פי מצות יָהוּה אוּל מושיענו.
4. אל-טיטוס בנו האמתי לפי אמונה אחת חסד ורחמים ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מושיענו.
5. לזאת עזבתיך בקריטי למען תשלים את-החסר ותשים זקנים בכל-עיר ועיר כאשר צויתיך.
6. אם-ימצא איש תם ובעל-אשה אחת ויש-לו בנים מאמינים ואין עליהם טענת פריצות ואינם סוררים.
7. כי-פקיד העדה צריך להיות איש תם כסכן לֵיָהוּה אוּל לא עמד על-דעתו ולא רגזן ולא אהב יין ולא-בעל אגרף ולא נטה אחרי הבצע.
8. כי אם-יהי מכניס ארחים ואהב טוב וצנוע וצדיק וקדוש וכבש את-יצרו.
9. ומחזיק בדבר הנאמן כפי ההוראה למען יהיה בכחו להזהיר בלקח הבריא ולהוכיח את-המריבים.
10. כי-יש הרבה מרדים מדברי הבל ומתעי נפש ובפרט מן-המולים.
11. אשר סכור יסכר פיהם ההפכים בתים כלם בהורותם דברים לא-כנים עקב בצע.
12. וכבר אמר אחד מהם נביאם אשר בתוכם בני קריטי כזבים הם מעולם וחיות רעות וכרשים עצלים.
13. והעדות הזאת אמת היא ובעבור-כן תוכיחם תוכחה קשה למען יהיו בריאים באמונה.
14. ולא ישימו לב אל-הגדות היהודים ואל-מצות האנשים הסרים מן-האמת.
15. הן הכל טהור לטהורים אבל לנטמאים ולאינם מאמינים אין-דבר טהור כי נטמאה גם-דעתם גם-רוחם.
16. אמרים המה כי-ידעו אֶת-יָהוּה אוּל ובמעשיהם כופרים בו כי מתעבים וממרים הם ולא-יצלחו לכל-מעשה טוב.

    אל-טיטוס - פרק ב
1. ואתה דבר את-הנאה ללקח הבריא.
2. שיהיו הזקנים משלים ברוחם ומכבדים וצנועים ובריאים באמונה ובאהבה ובסבלנות.
3. וכן הזקנות תהי הנהגתן כאשר נאוה לקדש לא תהיינה מלשינות ולא נכבשות לסבוא-יין כי אם-מלמדות טוב.
4. ומישרות את-הצעירות לאהב את-בעליהן ולאהב את-בניהן.
5. ולהיות צנועות וטהרות צופיות הליכות ביתן וטבות ונכנעות לבעליהן למען לא-יחלל דבר יָהוּה אוּל.
6. ככה תזהיר גם את-הבחורים שיהיו צנועים.
7. ובכל-דבר היה אתה למופת במעשים טובים בהוראה צרופה ונהדרה.
8. ובדבר בריא ומום אין-בו למען יבוש המתקומם ולא ימצא לדבר עליכם רע.
9. העבדים יכנעו לאדניהם ויתרצו להם בכל-דבר ולא ימרו את-דבריהם.
10. ולא-ימעלו מעל כי אם-יראו כל-אמונה טובה למען יפארו בכל את-לקח יָהוּה אוּל מושיענו.
11. כי הופיע חסד יָהוּה אוּל להושיע את-כל-בני האדם.
12. וליסר אתנו אשר נתעב הרשע ותאות העולם ונחיה בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות.
13. ונחכה לתקוה המאשרת ולהופעת כבוד יָהוּה אוּל הגדול ומושיענו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
14. אשר-נתן את-נפשו בעדנו לגאלנו מכל-עול ולטהר לו עם סגלה הזריז במעשים טובים.
15. את-אלה תדבר ותזהיר ותוכיח בכל-חזקה ואיש אל-יבוז לך.

    אל-טיטוס - פרק ג
1. הזכר אתם להכנע ולשמע לשרים ולשלטונים ולהיות נכונים לכל-מעשה טוב.
2. ולבלתי גדף אדם ולחדל מריב ולהכריע לכף זכות ולהתנהג בכל-ענוה לפני כל-אדם.
3. כי גם-אנחנו היינו מלפנים חסרי דעת וסוררים ותועים ועבדים לתאות ולתשוקות שנות ומתהלכים ברשעה וקנאה ושנואים ושנאים איש את-אחיו.
4. אמנם כאשר נגלה נעם יָהוּה אוּל מושיענו ורחמנותו אל-האדם.
5. אז לא בגלל מעשי הצדקה אשר עשינו הושיע אתנו כי אם-מתוך חסדו על-ידי טבילת התולדה השניה וחדוש רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
6. אשר שפך עלינו למכביר על-ידי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מושיענו.
7. למען נצדק בחסדו ונירש לפי התקוה את-חיי העולמים.
8. נאמן הוא הדבר ורצה אני כי תקים את-אלה למען אשר ישתדלו המאמינים לֵיָהוּה אוּל לעשק במעשים טובים עשות כאלה טוב הוא ומועיל לאדם.
9. אבל תרחק מן-השאלות התפלות ומלמודי תולדות ומן-הקטטות ומחלקות בעניני החקים כי-אין בהן מועיל והבל הנה.
10. ואיש החולק על-האמונה אם-הוכח פעם ושתים שטה מעליו.
11. ודע כי-איש כזה איש תהפכות הוא וחוטא בהרשיע את-נפשו.
12. כאשר אשלח אליך את-ארטמס או את-טוכיקוס תמהר לבוא אלי לניקפליס כי-גמרתי בלבי לשבת שם בימי הסתיו.
13. השתדל ללות על-דרכם את-זינס המלמד בתורה ואת-אפולוס למען לא-יחסרו דבר.
14. וילמדו גם-אנשי עדתנו לעשק במעשים טובים לעזר בכל-מחסור פן-יהיו בלי-פרי.
15. כל אשר עמדי שאלים לשלומך שאל לשֻׁעַ-אוֹלֵם האהבים אתנו באמונה החסד עם-כלכם אַמנָה.


אגרת שאול אל-פילימון

    אל-פילימון - פרק א
1. שאול אסיר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויָהוּה-תַם האח אל-פילימון החביב והעזר אתנו.
2. ואל-אפיה האהובה ואל-ארכפוס חבר מלחמתינו ואל-האוֹהוֹליָה אשר בביתך.
3. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. מודה אני לֵיָהוּה אוּל בכל-עת בהזכירי אתך בתפלותי.
5. אחרי שמעי אהבתך ואמונתך אשר-בך למולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולכל-הקדושים.
6. למען אשר תאמץ התחברות אמונתך בדעת כל-טוב אשר בכם לשם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. כי שמחה גדולה ונחמה יש-לנו באהבתך באשר היתה רוחה למעי הקדושים אחי על-ידך.
8. לכן אף-כי יש-לי בטחון רב בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לצותך את הראוי לך הנה בחרתי למען האהבה לחלות את-פניך.
9. כאשר הנה אנכי שאול איש זקן ועתה גם-אסיר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. אבקשה ממך על-בני אשר חוללתיו במוסרי על-אניסימוס.
11. אשר מלפנים לא-הועיל לך ועתה הוא להועיל גם-לך גם-לי והשיבתיו אליך.
12. ואתה קבל-נא אתו שהוא מעי.
13. חפצתי לעצר אתו אצלי שישרתני תחתיך במוסרות הבשורה.
14. אבל בלי רצונך לא אביתי לעשות דבר למען לא-תהיה טובתך באנס כי אם-בנדבה.
15. כי אולי נפרד ממך לשעה בעבור אשר יהיה-לך לעולם.
16. ומעתה לא כעבד כי אם-למעלה מעבד כאח אהוב שכן-הוא לי ביותר ואף כי-לך הן בבשר הן במולכיאול יָהוּשֻׁעַ?
17. והנה אם-תחשבני לחבר לך תקבלנו כמוני.
18. ואם-הרע לך בדבר או חיב-הוא לך דבר חשבהו לי.
19. אני שאול כתבתי בידי אני אשלם ולא אמר כי-אתה חיב לי גם-את-נפשך.
20. כן אחי אהנה-נא ממך במולכיאול יָהוּשֻׁעַ נחם-נא את-מעי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
21. בבטחוני כי-תשמע לי כתבתי אליך ויודע אני כי תעשה יותר ממה-שאמרתי.
22. ועם-זה גם-תכין לי בית מלון כי אקוה אשר אנתן לכם על-ידי תפלותיכם.
23. אפפרס האסור אתי בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
24. ומרקוס וארסטרכוס ודימס ולוקס עזרי שאלים לשלומך.
25. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עם-רוחכם אַמנָה.


אגרת אל-העברים

    אל-העברים - פרק א
1. יָהוּה אוּל אשר-דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל-אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו.
2. אשר-נתנו ליורש כל וגם-עשה בידו את-העלומות.
3. והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים.
4. ויגדל מאד מן-המלאכים כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם.
5. כי אל-מי מן-המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך? ועוד אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן?
6. ובהביאו את-הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו-לו כָּל-יָהוּה אוּל.
7. הן על-המלאכים הוא אמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט.
8. אך על-הבן אמר כסאך יָהוּה אוּל עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך.
9. אהבת צדק ותשנא רשע על-כן משחך יָהוּה אוּל שמן ששון מחבריך.
10. ועוד אתה מולכיאול יָהוּשֻׁעַ לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים.
11. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו.
12. כלבוש תחליפם ויחלפו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו.
13. ואל-מי מן-המלאכים אמר מעולם שב לימיני עד-אשית איביך הדם לרגליך?
14. הלא-הם כלם רוחות השרת שלוחים לעזרה בעד העתידים לרשת את-הישועה?

    אל-העברים - פרק ב
1. לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל-אשר שמענו פן-ילוז ויאבד ממנו.
2. כי אם-הדבר הנאמר על-ידי המלאכים היה קים וכל-פשע ומרי נשא את-ענשו כמשפט.
3. איך נמלט אנחנו אם-לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ותקים-לנו על-ידי שמעיה.
4. וְגַם-יָהוּה אוּל העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כרצונו?
5. כי לא תחת יד-המלאכים שת את-העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו.
6. כי אם-כאשר העיד האמר במקום אחד מה-אנוש כי-תזכרנו? ובן-אדם כי תפקדנו?
7. ותחסרהו מעט מֵיָהוּה אוּל וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך.
8. כל שתה תחת-רגליו הנה באשר שת כל תחתיו לא-השאיר דבר שלא-שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי-כל הושת תחתיו.
9. אבל יָהוּשֻׁעַ המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד-מות למען אשר יטעם בחסד יָהוּה אוּל את-המות בעד כלם.
10. כי-נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על-ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים בענוים את-שר ישועתם.
11. כי גם-המקדש גם-המקדשים כלם מאחד המה ועל-כן לא בוש מקרא להם אחים.
12. באמרו אספרה שמך לאחי בתוך אוֹהוֹליָה אהללך.
13. ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן-לי יָהוּה אוּל.
14. ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף-הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על-ידי המות את אשר-לו ממשלת המות הוא השטן.
15. ולהתיר את-אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל-ימי חייהם.
16. כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם-בזרע אברהם החזיק.
17. על-כן היה עליו להדמות לאחיו בכל-דבר למען אשר-יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני יָהוּה אוּל לכפר על-חטאת העם.
18. כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר אתך-המנסים.

    אל-העברים - פרק ג
1. לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של-מעלה הביטו אל-השליח וכהן הודיתנו הגדול אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. אשר-הוא נאמן לעשהו כמו גם-משה בכל-ביתו.
3. כי-כבוד גדול ממשה נחל-זה כאשר בנה הבית חשוב יותר מן-הבית.
4. כי כל-בית יש-לו בנה אבל בונה כל הוא יָהוּה אוּל.
5. והן משה נאמן בכל-ביתו בעבד לעדות העמדות להאמר.
6. אבל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא הבן על-ביתו ואנחנו ביתו אם-נחזיק בבטחון ובתהלת התקוה ולא-נרפנה עד-הקץ.
7. לכן כמאמר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ היום אם-בקלו תשמעו.
8. אל-תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר.
9. אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם-ראו פעלי ארבעים שנה.
10. לכן אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא-ידעו דרכי.
11. אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי.
12. ראו עתה אחי פן-יש באחד מכם לב-רע וחסר אמונה לסור מֵיָהוּה אוּל חיים.
13. אך-הוכח תוכיחו איש את-רעהו יום יום עד-שיקרא היום למען אשר לא-יקשה איש מכם את-לבו במדוחי פשע.
14. כי נתחברנו לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אם-נחזיק בראשית הבטחה ולא נרפנה עד-הקץ.
15. כאשר נאמר היום אם-בקלו תשמעו אל-תקשו לבבכם כמריבה.
16. מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל-יצאי מצרים ביד-משה.
17. ובמי התקוטט ארבעים שנה? הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר?
18. ולמי נשבע לבלתי-בא אל-מנוחתו אם-לא לסוררים?
19. ואנחנו ראים כי לא יכלו לבוא על-אשר לא האמינו.

    אל-העברים - פרק ד
1. על-כן-נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל-מנוחתו פן-יראה איש מכם מאחר פעמיו.
2. כי גם-אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא-הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא-התערב באמונה לשמעים.
3. כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יָהוּה אוּל מעת הוסד העולם.
4. כי על-היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל-מלאכתו.
5. ובמקום הזה אמר עוד אם-יבאון אל-מנוחתי.
6. ויען כי-יש-עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא-באו שם בעבור המרי.
7. לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על-ידי דַּוּד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם-בקלו תשמעו אל-תקשו לבבכם.
8. כי אלו יָהוּשֻׁעַ הניח להם לא-היה מדבר אחרי זאת על-יום אחר.
9. על-כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם יָהוּה אוּל.
10. כי הבא אל-מנוחתו גם-הוא שבת ממלאכתו כמו יָהוּה אוּל משלו.
11. לכן נשקדה-נא לבוא אל-המנוחה ההיא למען אשר לא-יכשל איש והיה ממרה כמוהם.
12. כי-דבר יָהוּה אוּל חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד-להבדיל בין-נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו.
13. ואין כל-נברא נסתר מנגדו כי-הכל חשוף וגלוי לעיני-בעל דברים שלנו.
14. ועתה בהיות-לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא יָהוּשֻׁעַ בֶּן-יָהוּה אוּל נחזיקה בהודאתנו.
15. כי אין לנו כהן גדול אשר לא-יוכל להצטער על-חליינו כי אם-המנסה בכל כמונו אך בלי-חטא.
16. על-כן נקרבה בבטחון אל-כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה.

    אל-העברים - פרק ה
1. כי כל-כהן גדול הלקוח מתוך בני-אדם מפקד הוא בעבור בני אדם בעניני יָהוּה אוּל להקריב מנחה וזבח על-החטאים.
2. והוא יכול לחמל על-השגגים והתעים בהיותו גם-הוא ידוע חלי.
3. אשר-על-כן חיב להקריב על-החטאים גם בעד-העם גם בעד-נפשו.
4. ואת-הגדלה הזאת לא-יקח איש לעצמו רק הקרוא לה מאת יָהוּה אוּל כמו אהרן.
5. כן גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-כבד את-עצמו להיות כהן גדול כי אם-האמר אליו בני אתה אני היום ילדמיך.
6. כמו שאמר גם-במקום אחר אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
7. אשר בימי היותו בבשר הקריב תפלות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי-שיכול להושיעו ממות ויעתר-לו מפני יראתו.
8. ואף כי-היה הבן למד מענותו לשמוע.
9. ואחרי אשר השלם היה ממציא תשועת עולמים לכל-שמעיו.
10. וְ-יָהוּה אוּל קרא-לו כהן גדול על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
11. על-זאת יש-לנו לדבר הרבה וקשות לבאר לכם במלין יען כי-כבדו אזניכם.
12. כי תחת אשר היה ראוי לכם לפי-ארך הזמן להיות מלמדים עתה מן-הצרך לשוב וללמד אתכם עקרי ראשית דברי יָהוּה אוּל ונצרכתם לחלב ולא למאכל בריא.
13. כי כל אשר מאכלו חלב איננו מבין בדבר-צדק כי-עודנו עולל.
14. אך לשלמים המאכל הבריא אשר על-פי ההרגל יש להם חושים מנסים להבדיל בין-טוב לרע.

    אל-העברים - פרק ו
1. על-כן בעזב כעת ראשית דבר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נעבר אל-השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה בֵּיָהוּה אוּל.
2. ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית חמתים והדין הנצחי.
3. ואת-זאת נעשה אם-יתן יָהוּה אוּל.
4. כי אלה אשר-נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
5. וטעמו את-דְּבַר-יָהוּה אוּל הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל.
6. נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש אֶת-בֶּן-יָהוּה אוּל ויתנוהו למשל.
7. כי האדמה השותה את-הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת יָהוּה אוּל.
8. ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף.
9. אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבית לישועה אף כי-דברנו כזאת.
10. כי יָהוּה אוּל לא-יעות צדק לשכח את-מעשיכם ואת-עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את-הקדשים.
11. אבל חפצנו שכל-אחד מכם גם-ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד-הקץ.
12. שלא תעצלו כי אם-תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את-ההבטחות.
13. כי בהבטיח יָהוּה אוּל את-אברהם נשבע בנפשו יען אשר-אין גדול ממנו להשבע בו.
14. ויאמר כי-ברך אברכך והרבה ארבה אותך.
15. ויהי בהאריך נפשו השיג את-ההבטחה.
16. בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל-ערעור לקיום הדבר.
17. על-כן כאשר רצה יָהוּה אוּל להראות ביותר את-ירשי ההבטחה כי לא-תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה.
18. למען על-פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לֵיָהוּה אוּל לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו.
19. אשר-היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל-מבית לפרכת.
20. אשר-בא שמה יָהוּשֻׁעַ העבר לפנינו ויהי-כהן גדול לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.

    אל-העברים - פרק ז
1. כי זה מוֹלכִּ-צָדוֹק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את-המלכים ויברכהו.
2. ואשר חלק-לו אברהם מעשר מכל שמו יפרש מלך הצדק ועוד מלך שלם הוא מלך השֻׁעַ-אוֹלֵם.
3. באין-אב באין-אם באין יחש ולימיו אין תחלה ולחייו אין סוף כי אם-נדמה לְבֶּן-יָהוּה אוּל הוא עומד בכהנתו לנצח.
4. ראו עתה מה-גדול הוא אשר גם-אברהם אֲבִיהֻל נתן-לו מעשר מראשית השלל.
5. הן-אלה מבני לוי אשר נחלו את-הכהנה יש-להם חק על-פי התורה לקחת את-המעשרות מן-העם מן-אחיהם אשר אף-הם יצאי ירך אברהם.
6. ואשר איננו מתיחש למשפחתם הוא לקח את-המעשר מן-אברהם ויברך את-אשר היתה-לו ההבטחה.
7. והנה נכון הדבר כי הקטן יברך על-ידי הגדול ממנו.
8. ופה בני אדם שימותו לקחים את-המעשר אבל שם לקחו מי שהועד עליו כי הוא חי.
9. ויתכן לומר כי גם-לוי הלקח את-המעשרות היה מעשר בעשר אברהם.
10. כי עוד בירך האב היה בצאת מוֹלכִּ-צָדוֹק לקראתו.
11. על-כן אלו היתה שלמות על-ידי כהנת בני לוי אשר-בה נתנה התורה לעם למה-זה צריך לקום עוד כהן אחר על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק ולא יאמר על-דברתי אהרן?
12. כי בהשתנות הכהנה מן-הצרך שתשתנה גם-התורה.
13. כי אשר-מדבר בו כזאת הוא משבט אחר אשר מעולם לא-שרת איש ממנו את-המזבח.
14. כי גלוי לכל אשר מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ זרח מיהודה מן-השבט אשר משה לא-דבר אליו דבר על-הכהנה.
15. ועוד יותר ברור הוא אם-יוקם על-דמיון מוֹלכִּ-צָדוֹק כהן אחר.
16. אשר איננו על-פי חקת בשר ודם אלא על-פי כח חיים בלתי נפסקים.
17. כי-העיד עליו אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
18. בעבור כי המצוה הקדמת הוסרה בהיותה חלושה וקצרת-יד מהועיל.
19. כי התורה לא השלימה דבר והנה נכנסה במקומה תקוה טובה ממנה אשר-נקרב על-ידה לֵיָהוּה אוּל.
20. וכפי אשר לא היתה-זאת בלי שבועה.
21. כי המה נתכהנו בלי-שבועה וזה בשבועה על-ידי האמר לו נשבע יָהוּה אוּל ולא ינחם אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
22. גם-הברית טובה ויתרה היא אשר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ערב אותה.
23. ושם נתכהנו רבים מפני אשר המות לא הניחם להותר בארץ.
24. אבל זה בעמדו לעולם יש-לו כהנה אשר לא-תעבר ממנו.
25. אשר על-כן יוכל גם-להושיע בכל וכל את-הנגשים על-ידו לֵיָהוּה אוּל כי חי-הוא תמיד להפגיע בעדם.
26. כי נאוה-לנו כהן כזה שהוא חסיד ותמים וטהור ונבדל מן-החטאים ונשא מהשמים.
27. אשר איננו צריך יום יום ככהנים הגדולים ההם להקריב בראשונה על-חטאתיו ואחרי-כן על-חטאת העם כי-זאת עשה בפעם אחת בהקריבו את-נפשו.
28. כי התורה העמידה לכהנים גדולים בני-אדם חלשים אבל דבר-השבועה הבאה אחרי התורה העמיד את-הבן המשלם לעולם.

    אל-העברים - פרק ח
1. וזה ראש הנאמרים כי יש-לנו כהן גדול היושב לימין כסא הגבורה בשמים.
2. והוא משרת הקדש והמשכן האמתי אשר-כוננו מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולא אדם.
3. כי כל-כהן גדול הוא מפקד להקריב מנחות וזבחים ועל-כן צריך שיהיה גם-לזה דבר להקריב.
4. והנה אלו היה בארץ לא היה כהן כי יש-פה הכהנים המקריבים הקרבנות לפי התורה.
5. ומכהנים לדמות וצל הדברים שבשמים כדבר יָהוּה אוּל אל-משה בבאו לכלות את-המשכן כי-אמר אליו ראה ועשה הכל בתבניתו אשר-אתה מראה בהר.
6. ועתה הוא קבל שרות מעלה כפי מעלה הברית הנעשה על-ידו אשר הוקמה על-הבטחות טבות ויתרות.
7. כי אלו היתה הראשונה ההיא תמימה לא-יבקש מקום לשניה.
8. כי-כה אמר בהוכיח אתם הנה ימים באים נְאֻם-יָהוּה אוּל וכרתי את-בית יָשׁוֹראֻל ואת-בית יודה ברית חדשה.
9. לא כברית אשר כרתי את-אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר-המה הפרו את-בריתי ואנכי בחלתי בם נְאֻם-יָהוּה אוּל.
10. כי זאת הברית אשר אכרת את-בית יָשׁוֹראֻל אחרי הימים ההם נְאֻם-יָהוּה אוּל נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה והייתי להם לֵיָהוּה אוּל והמה יהיו-לי לכם.
11. ולא ילמדו עוד איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר דעו אֶת-יָהוּה אוּל כי כולם ידעו אותי למקטנם עוד-גדולם.
12. כי אסלח לעונם ולחטאתם ולפשעיהם לא אזכר-עוד.
13. הנה באמרו ברית חדשה ישן את-הראשונה ומה-שהוא נושן ומזקין קרוב הוא אל-קצו.

    אל-העברים - פרק ט
1. הן היהי גם-לברית הראשונה משפטי העבודה ומקדש ארצי.
2. כי-הוקם המשכן החיצון אשר-בו המנורה והשלחן ומערכת הלחם והוא נקרא קדש.
3. ומבית לפרכת השנית משכן הנקרא קדש הקדשים.
4. אשר-לו מזבח הזהב לקטרת וארון הברית מצפה זהב כלו ובו צנצנת זהב אשר המן בתוכו ומטה אהרן אשר פרח ולוחות הברית.
5. וממעל לו כרובי הכבוד הסככים על-הכפרת לא נדבר כעת על-כל-אחד מהם בפרט.
6. ואחרי שהוכנו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל-המשכן החיצון לעבד שם את-עבודתם.
7. ואל-המשכן אשר לפנים ממנו בא שמה הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי-דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם.
8. ורוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מודיע בזאת כי לא-נגלה הדרך אל-הקדש כל הימים אשר המשכן החיצון יש-לו לעמד.
9. והוא משל על-העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא-יוכלו להשלים את-לבב העבד.
10. אך-משפטי הגוף המה על-המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר הושמו עד-עת התקון.
11. אבל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא-נעשה בידים כלומר אשר איננו בכלל הבריאה הזאת.
12. גם לא-בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם-נפשו בא בפעם-אחת אל-הקדש פנימה וימצא גאלת עולם.
13. כי אם-דם הפרים והשעירים ואפר הפרה אשר יזה על-הטמאים יקדשם לטהרת גופם.
14. אף כי-דם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-הקריב את-עצמו לֵיָהוּה אוּל ברוּחַ נצחי ובלי-מום יטהר לבבכם ממעשי מות לעבד אֶת-יָהוּה אוּל חיים?
15. ובעבור זאת הוא גם-סרסר לברית חדשה למען אשר-יירשו המקראים את-הבטחת נחלת עולם אחרי אשר-מת לפדות מן-הפשעים אשר נעשו תחת הברית הראשונה.
16. כי במקום שיש דיתיקי צריך לדעת מות מקימה.
17. כי רק-במות המת תכון דיתיקי ואיננה בתקפה בעוד מקימה בחיים.
18. לכן גם-הראשונה לא חנכה בלא-דם.
19. כי ככלות משה להגיד לכל-העם את-כל-המצות כתורה לקח דם העגלים והשעירים עם-מים ותולעת שני ואזוב ויזרק על-הספר ועל כל-העם.
20. ויאמר הנה דם-הברית אשר צוה יָהוּה אוּל אליכם.
21. וכן הזה מן-הדם על-המשכן ועל כל-כלי השרת.
22. וכמעט הכל יטהר בדם על-פי התורה ואין כפרה בלי-שפיכת דם.
23. לכן דמיוני הדברים שבשמים צריכים להטהר באלה והדברים שבשמים בעצמם צריכים להטהר בזבחים טובים מאלה.
24. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-בא אל-הקדש הנעשה בידים שהוא רק-דמות האמתי כי אם-בא אל-עצם השמים לראות עתה בעדנו את-פני יָהוּה אוּל.
25. אף-לא להקריב את-נפשו פעמים רבות ככהן הגדול אשר-בא שנה בשנה אל-הקדש בדם אחרים.
26. כי אם-כן הוא הלא היה-לו לענות פעמים רבות מראשית העולם ועתה בקץ העתים נגלה בפעם אחת כדי-לבטל את-החטא בזבח נפשו.
27. וכאשר נגזר על-בני אדם פעם אחת המות ואחריו הדין.
28. כן-הקרב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי פעם אחת למען שאת חטאי רבים ופעם שנית יראה בלי-חטא לישועה למחכים לו.

    אל-העברים - פרק י
1. כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את-הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה.
2. כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא-היתה בהם עוד רגשת חטאים.
3. אבל יש-שם הזכרת החטאים שנה בשנה.
4. כי דם-הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים.
5. ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי.
6. עולה וחטאה לא שאלת.
7. אז אמרתי הנה-באתי במגלת-ספר כתוב עלי לעשות רצונך יָהוּה אוּל.
8. אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על-פי התורה.
9. אז אמר הנה-באתי לעשות רצונך יָהוּה אוּל מעביר בזה את-הראשונה למען הקים את-השניה.
10. וברצון הזה מקדשים אנחנו על-ידי הקרבת קרבן גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בפעם אחת.
11. וכל-כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא-יוכלו לעולם להעביר חטאים.
12. אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על-החטאים ישב עד-עולם לימין יָהוּה אוּל.
13. וחכה יחכה עד כי-יושתו איביו הדם לרגליו.
14. כי הוא בקרבן אחד השלים לנצח את-המקדשים.
15. ואף-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מעוד לנו על-זאת כי אחרי אמרו.
16. זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יָהוּה אוּל נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה.
17. ולעונם ולחטאתם לא אזכר-עוד.
18. והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם.
19. ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו.
21. ובהיות לנו כהן גדול על-בית יָהוּה אוּל.
22. נקרבה-נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים.
23. נחזיקה בהודית התקוה בל-נמוט כי-נאמן המבטיח.
24. ונתבוננה זה על-זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים.
25. ואל-נעזב את-כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם-נוכיח איש את-אחיו וביותר בראתכם כי-קרוב היום.
26. כי אם-נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא-ישאר עוד זבח קרבן לכפר על-החטא.
27. כי אם-בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את-הצררים.
28. הן איש כי-יפר תורה משה מות ימות בלי חמלה על-פי שנים עדים או-שלשה.
29. מה-תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו אֶת-בֶּן-יָהוּה אוּל וחשב לחל את-דם הברית אשר-הוא מקדש בו ומחרף את-רוּחַ החסד?
30. כי-ידענו את-האמר לי נקם ושלם ועוד כי-ידין יָהוּה אוּל עמו.
31. מה-נורא לנפל ביד יָהוּה אוּל חיים.
32. אבל זכרו-נא את-הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים.
33. פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר-הגיע יָהוּה אוּל כזאת.
34. כי הצטערתם על-מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש-לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד.
35. לכן אל-תשליכו את-בטחונכם כי יש-לו שכר רב.
36. כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון יָהוּה אוּל ונשאתם את-ההבטחה.
37. כי עוד מעט-רגע והבא יבא לא יאחר.
38. הצדיק באמונתו יחיה ואם-יסג אחור לא-רצתה נפשי בו.
39. אמנם אנחנו איננו מן-הנסוגים אחור לאבדם כי אם-מן-המאמינים להצלת הנפש.

    אל-העברים - פרק יא
1. כי האמונה היא חסן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים.
2. ובה נחלו האבות עדות.
3. באמונה נבין כי-העולמות נעשו בדבר יָהוּה אוּל למען אשר יצא הנראה מן-הנעלם.
4. באמונה הקריב הבל לֵיָהוּה אוּל זבח טוב מקין אשר היה-לו לעדות כי צדיק הוא בהעיד יָהוּה אוּל על-מנחתיו ובה עודנו מדבר אחרי מותו.
5. באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי-לקח אתו יָהוּה אוּל והועד עליו לפני הלקחו כי אֶת-יָהוּה אוּל התהלך.
6. ובלי אמונה לא-יוכל איש להיות רצוי אֶל-יָהוּה אוּל כי כל-הקרב אליו צריך להאמין כי-יש יָהוּה אוּל וגמול הוא משיב לדרשיו.
7. באמונה בנה נוֹח ביראת יָהוּה אוּל את-התבה להצלת ביתו אחרי אשר-צוה על-דברים לא-נראים עדין וירשע בה את-העולם ויהי לירש הצדקה עקב האמונה.
8. באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל-הארץ אשר יירשנה ויצא ולא-ידע אנה יבוא.
9. באמונה היה גר בארץ ההבטחה כמו בנכריה וישב באהלים הוא ויָהוּצחָק ויָהוּה-כַף אשר-ירשו עמו ההבטחה ההיא.
10. כי-חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה יָהוּה אוּל.
11. באמונה שרה גם-היא קבלה הכח להזריע ותלד אחרי בלתה כי-חשבה לנאמן את-המבטיח.
12. על-כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על-שפת הים אשר לא יספר.
13. כפי אמונה מתו כל-אלה ולא השיגו את-ההבטחות רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי-גרים הם ותושבים בארץ.
14. הלא המדברים כזאת יודיעו כי-הם מבקשי ארץ מושב.
15. ואם-היתה דעתם על-הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא-היה בידם לשוב אליה.
16. אכן נכספו למושב טוב ממנו והוא בשמים ועל-כן לא בוש יָהוּה אוּל להקרא יָהוּה אוּל כי-הכין להם עיר.
17. באמונה העלה אברהם את-יָהוּצחָק כאשר נסה ואת-יחידו הקריב המקבל את-ההבטחות.
18. אשר נאמר-לו כי ביָהוּצחָק יקרא לך זרע.
19. ויחשב בלבו כי יכול יוכל יָהוּה אוּל להחיות גם את-המתים על-כן גם-הושב אליו להיות למשל.
20. באמונה ברך יָהוּצחָק את-יָהוּה-כַף ואת-עשו וידבר על-העתידות.
21. באמונה ברך יָהוּה-כַף את-שני בני-יוסף לפני מותו וישתחו על-ראש המטה.
22. באמונה הזכיר יָהוּה-סַף בקרב-קצו את-יציאת בני יָשׁוֹראֻל ויצו על-אדות עצמותיו.
23. באמונה הצפינו את-משה אבותיו שלשה ירחים אהרי הולדו כראתם את-הילד כי-טוב הוא ולא יראו את-מצות המלך.
24. באמונה מאן משה כאשר גדל להקרא בן לבת-פרעה.
25. ויבחר לסבל את-עני עַם-יָהוּה אוּל מלהתענג לשעה בתענוגי החטא.
26. בחשבו את-חרפת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לעשר גדול מאצרות מצרים כי הביט אל-הגמול.
27. באמונה עזב את-ארץ מצרים ולא ירא מחמת המלך כי היה כראה אשר-איננו נראה ויתחזק.
28. באמונה עשה את-הפסח ונתינת הדם למען אשר לא-יגע המשחית בבכוריהם.
29. האמונה עברו את-ים-סוף ביבשה אשר נסו מצרים גם-המה לעבר-בו ויטבעו.
30. באמונה נפלו חומות יריחו אחרי הקיפו אותן שבעת ימים.
31. באמונה לא אבדה רחב הזונה עם-הסוררים כי-אספה את-המרגלים אל-ביתה בשֻׁעַ-אוֹלֵם.
32. ומה אמר עוד הן תקצר-לי העת אם-אספר מעשי גדעון וברק ושמשון ויפתח ודַּוּד ושמואל והנביאים.
33. אשר באמונה כבשו ממלכות ופעלו צדק והשגו הבטחות וסכרו פי אריות.
34. וכבו גבורת האש ונמלטו מפי החרב והתחזקו מחלים ועשו חיל במלחמה והפילו מחנות זרים.
35. נשים לקחו מתחיה את-מתיהן ואחרים רטשו בענוים ולא אבו להנצל למען יזכו לתחיה טוב ממנה.
36. מהם נסו בתעלולים ובמכות וגם-נמסרו לכבל ומסגר.
37. נסקלו באבנים נסרו במגרה נבחנו ביסורים מתו לפי-חרב וינעו עטופי עורת כבשים ועזים בחסר ובעצר רעה ויגון.
38. אשר העולם לא-היה כדי להם הם תעו במדבר ובהרים ובמערות ובנקיקי הארץ.
39. וכל-אלה אף כי-היתה להם העדות בגלל אמונתם לא קבלו את-ההבטחה.
40. למען אשר לא-ישלמו בלעדינו כי צפה לנו יָהוּה אוּל מקדם טובה יתרה.

    אל-העברים - פרק יב
1. לכן גם-אנחנו אשר-ענן עדים רב כזה סבב יב אתנו נשליכה ממנו כל-טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בתוחלת את-המרוצה הערוכה לפנינו.
2. ונביטה אֶל-