השודקה הרושבה - עשוהי

אגרת שאול השליח אל-הרומיים

    אל-הרומיים - פרק א
1. שאול עבד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מקרא להיות שליח ונבדל לבשורת יָהוּה אוּל.
2. אשר הבטיחה מלפנים ביד וביאיו בכתבי הקדש.
3. על-דבר בנו הנולד מזרע דַּוּד לפי הבשר.
4. אשר הוכן לְבֶּן-יָהוּה אוּל בגבורה לפי הרוּחַ הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
5. אשר-בידו קבלנו חן ושליחות להקים משמעת האמונה בכל-הגוים למען שמו.
6. אשר בתוכם הנכם גם-אתם קרואי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. לכל אשר ברומי ידידי יָהוּה אוּל וקרואים להיות קדושים חסד ושֻׁעַ-אוֹלֵם לכם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. בראשונה אודה לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-כלכם אשר ספר אמונתכם בכל-העולם.
9. כי יָהוּה אוּל אשר אני עבד אתו ברוחי בבשורת בנו לעד לי כי תמיד אני מזכיר אתכם.
10. בהעתירי בתפלותי בכל-עת למען אשר רק-הפעם אצליח ברצון יָהוּה אוּל לבוא אליכם.
11. כי-נכסף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי-זו מתת רוח למען תתחזקו.
12. והוא להתנחם עמכם זה בזה באמונה אשר לכם וגם-לי.
13. ולא-אכחד מכם אחי כי-פעמים רבית שמתי על-לבי לבוא אליכם אך נמנע ממני עד-הנה למען אמצא פרי גם-בכם כמו ביתר הגוים.
14. מחיב אנכי ליונים וגם ללעזים לחכמים וגם לפתאים.
15. לכן נדבני לבי להשמיע את-הבשורה גם-אתכם אשר ברומי.
16. כי אינני בוש מבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי באשר גבורת יָהוּה אוּל היא לתשועת כל-המאמין ליהודי בראשונה וכן גם-ליוני.
17. כי-תגלה בה צדקת יָהוּה אוּל מאמונה אל-אמונה ככתוב וצדיק באמונתו יחיה.
18. כי נגלה חרון יָהוּה אוּל מן-השמים על כל-רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את-האמת בעולה.
19. יען אשר דעת יָהוּה אוּל גלויה בקרבם כי יָהוּה אוּל הודיעם אותה.
20. כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא בעולם תודע במעשים ותראה לבלתי היות-להם להתנצל.
21. יען בדעתם אֶת-יָהוּה אוּל לא-כבדהו כֵ-יָהוּה אוּל וגם-לא הודו כי אם-הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער.
22. ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים.
23. וימירו את-כבוד יָהוּה אוּל אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל-עוף והולך על-ארבע ורמש האדמה.
24. על-כן גם-נתנם יָהוּה אוּל לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את-רעהו.
25. אשר המירו אמת יָהוּה אוּל בכזב ויכבדו ויעבדו את-הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמנה.
26. בעבור זאת נתנם יָהוּה אוּל לתאות בושה כי-נשיהם החליפו את-התשמיש כדרכן בשלא כדרכן.
27. וכן גם-הזכרים עזבו את-תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם-זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם.
28. וכאשר מאסו להשיג יָהוּה אוּל בדעת נתנם יָהוּה אוּל בידי דעה נמאסה לעשות את אשר-לא יתכן.
29. וירב בקרבם כל-חמס זנות ורשע בצא ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות.
30. הלכי רכיל ומלשינים שנאי יָהוּה אוּל וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם.
31. נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים.
32. יודעים המה את-משפט יָהוּה אוּל כי-עשי אלה בני-מות הם ולא לבד שיעשו את-אלה כי גם-רצתה נפשם בעשיהם.

    אל-הרומיים - פרק ב
1. לכן אין לך התנצלות אתה בן-אדם הדן תהיה מי שתהיה כי במה-שתדין את-חברך תחיב את-נפשך באשר אתה הדן תעשה כמעשהו.
2. וידענו כי-משפט יָהוּה אוּל כפי האמת על-עשי אלה.
3. ואתה בן-אדם הדן את אשר-פעלו כאלה ועשית כמעשיהם התחשב להמלט ממשפט יָהוּה אוּל?
4. או התבוז לעתרת טובו ולחמלתו ולארך רוחו ולא תתבונן כי-טובת יָהוּה אוּל תדריך אתך לתשובה?
5. ובקשי לבבך הממאן לשוב תצבר לך עברה אל-יום עברת יָהוּה אוּל ועת הגלות צדקת צדקת משפטו.
6. אשר ישלם לאיש כמעשהו.
7. למתמידים בעשות הטוב ומבקשים את-הכבוד וההדר ואת אשר איננו עבר יתן את-חיי העולמים.
8. ועל-בני המרי ואשר לא-ישמעו לאמת כי אם-לעולה שמעו חרון-אף וחמה.
9. צרה ומצוקה על-כל-נפש אדם עשה הרע על-היהודי בראשונה וכן גם על-היוני.
10. וכבוד והדר ושֻׁעַ-אוֹלֵם לכל-עשה הטוב ליהודי בראשונה וכן גם ליוני.
11. כי אין-משא פנים עִם-יָהוּה אוּל.
12. כי כל-אלה אשר חטאו בלי תורה גם בבלי-תורה יאבדו ואשר חטאו בתורה גם-על-פי התורה ישפטו.
13. כי לא שמעי התורה צדיקים לפני יָהוּה אוּל כי אם-עשי התורה הם יצדקו.
14. כי הגוים אשר אין-להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם-באין תורה הם תורה לנפשם.
15. בהראותם מעשה התורה כתוב על-לבם ודעתם מעידה בהם ומחשבותם בקרבם מחיבות זאת את-זאת או גם-מזכות.
16. ביום אשר ישפט יָהוּה אוּל את-כל-תעלמות בני האדם ביד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כפי בשורתי.
17. הן אתה נקרא בְהוֹל-שֻׁאַם יהודי ונשענת על-התורה והתהללת בֵּיָהוּה אוּל.
18. וידעת הראוי ובהיותך מלמד בתורה תבין בין-טוב לרע.
19. ובטחת בנפשך להיות מוליך העורים ואור להלכים בחשך.
20. מיסר לחסרי לב ומורה הפתאים ויש לך צורת המדע והאמת בתורה.
21. ואתה אשר תורה אחרים את-נפשך לא תורה אמרת לא תגנב והנך גנב.
22. אמרת לא תנאף ואתה נאף? תשקץ את-האלילים ואתה גזל את-הקדש?
23. תתהלל בתורה ותנבל אֶת-יָהוּה אוּל בעברך את-התורה?
24. כי שם יָהוּה אוּל בגללכם מחלל בגוים כאשר כתוב.
25. הן המילה מועילה אם-תשמר את-התורה אבל אם-עבר אתה את-התורה אז מילתך היתה-לך לערלה.
26. לכן אם-ישמר הערל את-משפטי התורה הלא תחשב-לו ערלתו למילה.
27. והערל מלדה המקים את-התורה הלא הוא ידין אתך אשר-יש לך הכתב והמילה ועברת את-התורה.
28. כי לא-הנראה מחוץ הוא היהודי ולא-הנראה מחוך בבשר היא המילה.
29. כי אם-אשר בפנים הוא יהודי ומילה היא אשר בלב כפי הרוּחַ ולא כפי הכתב אשר-לא מבני אדם תהלתו כי אם-מאת יָהוּה אוּל.

    אל-הרומיים - פרק ג
1. ועתה מה-הוא יתרון היהודי? ומה-היא תועלת המילה.
2. הרבה מכל-פנים בראשון כי-הפקדו בידם דברי יָהוּה אוּל.
3. כי מה-הוא אם-מקצתם לא האמינו? היבטל חסרון אמונתם את-אמונת יָהוּה אוּל?
4. חלילה אבל יהי יָהוּה אוּל הוא הנאמן וכל-האדם כזב ככתוב למען תצדק בדברך תזכה בשפטך.
5. ואם-עולתנו תרומם את-צדקת יָהוּה אוּל מה-נאמר הכי יש-עול בֵּיָהוּה אוּל המשלח חרון אפו לפי דרך בני-אדם אנכי מדבר.
6. חלילה שאם-כן איך-ישפט יָהוּה אוּל את-העולם.
7. כי אם-על-ידי כזבי תרבה ותפרץ אמת יָהוּה אוּל לתהלתו למה זה אני אשפט עוד כחוטא.
8. ולא נעשה כדבר מחרפינו ומקצת מוציאי דבה עלינו לאמר הנה אמרים נעשה הרע למען יצא הטוב אשר דינם יבא עליהם בצדק.
9. ועתה מה-הוא היש-לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו כי גם-היהודים גם-היונים כלם הם תחת החטא.
10. ככתוב אין צדיק אין גם-אחד.
11. אין משכיל אין-דרש אֶת-יָהוּה אוּל.
12. הכל סר יחדו נאלחו אין עשה-טוב אין גם-אחד.
13. קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו.
14. אשר אלה פיהם מלא ומררות.
15. רגליהם ימהרו לשפך-דם.
16. שד ושבר במסלותם.
17. ודרך שֻׁעַ-אוֹלֵם לא ידעו.
18. אין-פחד יָהוּה אוּל לנגד עיניהם.
19. ואנחנו ידענו כי כל-מה-שאמרה התורה מדברת את-אלה אשר תחת התורה למען יסכר כל-פה והיה כל-העולם מחיב לפני יָהוּה אוּל.
20. יען אשר ממעשי התורה לא-יצדק לפניו כל-בשר כי על-ידי התורה דעת החטא.
21. ועתה בבלי תורה צדקת יָהוּה אוּל לאור יצאה אשר העידו עליה התורה והנביאים.
22. והיא צדקת יָהוּה אוּל באמונת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אל-כל ועל-כל אשר האמינו בו כי אין הבדל.
23. כי-כלם חטאו וחסרי-כבוד יָהוּה אוּל המה.
24. ונצדקו חנם בחסדו על-ידי הפדות אשר היתה בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
25. אשר שמו יָהוּה אוּל לפנינו לכפרת על-ידי האמונה בדמו להראות את-צדקתו אחרי אשר-העביר את-החטאים שנעשו לפנים בעת חמלת יָהוּה אוּל.
26. להראות את-צדקתו בעת הזאת להיותו צדיק ומצדיק את-בן-אמונת יָהוּשֻׁעַ.
27. ועתה איה ההתהללות הלא? נשבתה ועל-ידי תורה-מה? העל-ידי-תורה המעשים? לא כי על-ידי תורה האמונה.
28. לכן נחשב כי באמונה יצדק האדם בבלי מעשי תורה.
29. או יָהוּה אוּל רק יָהוּה אוּל היהודים? הלא גם אלהי הגוים? אכן גם-אלהי הגוים הוא.
30. כי אחד יָהוּה אוּל המצדיק את-המולים מתוך האמונה ואת-הערלים על-ידי האמונה.
31. ועתה המבטלים אנחנו את-התורה על-ידי האמונה? חלילה אך מקימים אנחנו את-התורה.

    אל-הרומיים - פרק ד
1. ועתה מה-נאמר על-אברהם אֲבִיהֻל מה-זה השיג לפי הבשר?
2. כי אם-נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך-לא לפני יָהוּה אוּל.
3. כי הכתוב מה-הוא? אמר והאמן אברהם ביי ויחשבה לו צדקה.
4. הנה הפעל לא-יחשב לו שכרו על-פי החסד כי אם-על-פי החוב.
5. אבל לאשר איננו פעל כי אם-מאמין במצדיק את-הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה.
6. כאשר גם-דַּוּד מאשר את-האדם אשר יָהוּה אוּל יחשב-לו צדקה בלא מעשים באמרו.
7. אשרי נשוי-פשע כסוי חטאה.
8. אשרי אדם לא-יחשב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לו עון.
9. ועתה האשור הזה העל-המילה הוא אם-גם על-הערלה? הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה.
10. ואיך נחשבה-לו? אם-בהיותו מהול או בעודנו ערל הן? לא בהיותו מהול כי אם-בערלתו.
11. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה-לו בערלתו להיות לאב לכל-המאמינים והם ערלים למען אף-להם תחשב הצדקה.
12. ולהיות לאב גם-למולים אך-לא לאשר הם נמולים לבד כי אם-גם-הלכים בעקבות האמונה שהיתה-לו לאברהם בעודנו בערלתו.
13. כי לא על-ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם-על-ידי צדקת האמונה.
14. כי אלו לבני-התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה.
15. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין-שם עברה.
16. על-כן מתוך אמונה למען לפי-חסד למען תהיה ההבטחה קימת לכל-זרעו לא לבני התורה לבדם כי-גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו.
17. ככתוב כי אב-המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אֶל-יָהוּה אוּל המחיה את-המתים והקורא את אשר לא-היה כמו הוה.
18. באשר אין-תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך.
19. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל-גופו שכבר נפוג בהיותו כבן-מאת שנה ואל-בלות רחם שרה.
20. ולא-חלק לבו בהבטחת יָהוּה אוּל כחסר האמונה כי אם-התחזק באמונתו ויתן כבוד לֵיָהוּה אוּל.
21. וידע בלבב שלם כי את-אשר הבטיח גם-יכל לעשותו.
22. על-כן גם-נחשבה-לו לצדקה.
23. ולא-לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו.
24. כי אם-גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו מן-המתים.
25. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו.

    אל-הרומיים - פרק ה
1. לכן אחרי נצדקנו באמונה שֻׁעַ-אוֹלֵם לנו עִם-יָהוּה אוּל במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. אשר בידו מצאנו באמונה מבוא אל-החסד הזה אשר אנחנו עמדים בו ונתהלל בתקות כבוד יָהוּה אוּל.
3. ולא-זאת בלבד כי אף-נתהלל בצרות יען אשר ידענו כי-הצרה מביאה לידי סבלנות.
4. והסבלנות לידי עמידה בנסיון והעמידה בנסיון לידי תקוה.
5. והתקוה היא לא תביש כי הוצק בלבבנו אהבת אל על-ידי הרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ הנתן לנו.
6. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בעודנו חלשים מת בעתו בעד הרשעים.
7. הן בעד הצדיק יקשה לאיש למות אכן למות בעד הטוב אולי ישאהו לבו.
8. אבל בזאת הודיע יָהוּה אוּל את-אהבתו אלינו כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים.
9. ועתה אשר נצדקנו בדמו מה-מאד נושע בו מן-הקצף.
10. כי אם-נרצינו לֵיָהוּה אוּל במות בנו בהיותנו איבים אף כי-נושע עתה בחייו אחרי אשר נרצינו.
11. ולא-זאת בלבד כי גם-מתהללים אנחנו בֵּיָהוּה אוּל על-יד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר בו עתה קבלנו את-הרצוי.
12. לכן כאשר על-ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא וכן עבר המות על-כל-בני אדם מפני אשר כלם חטאו.
13. כי עד-זמן התורה היה החטא בעולם אך לא-יחשב חטא באין תורה.
14. אולם המות מלך מאדם עד-משה גם על-אלה אשר לא חטאו בדמיון עברת אדם הראשון אשר-הוא דמות העתיד לבוא.
15. אך לא כדבר-הפשע דבר המתנה כי אם-בפשע האחד מתו הרבים אף כי-חסד יָהוּה אוּל ומתנתו עדפו עדוף לרבים בחסד האדם האחר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
16. ולא כמו על-ידי חטא אחד כן המתנה כי המשפט יצא מאחד לחיב אבל מתנת החסד היא לזכות מפשעים רבים.
17. כי אם-בפשע האחד מלך המות על-ידי האחד אף כי-מקבלי עדף החסד ומתנת הצדקה ימלכו בחיים על-ידי האחד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. לכן כאשר בפשע אחד נאשמו כל-בני-אדם ככה גם-על-ידי זכות אחת יזכו כל-בני-אדם לחיים.
19. כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים ככה גם על-ידי משמעת האחד יהיו הרבים לצדיקים.
20. אבל התורה נכנסה למען ירבה הפשע ובאשר רבה החטא עדף ממנו החסד.
21. למען כאשר מלך החטא במות ככה ימלך גם-החסד על-ידי הצדקה לחיי עולם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ו
1. אם-כן מה-נאמר הנעמד בחטא למען ירבה החסד?
2. חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו?
3. או האינכם ידעים כי כלנו הנטבלים למולכיאול יָהוּשֻׁעַ למותו נטבלנו?
4. לכן נקברנו אתו בטבילה למות למען כאשר נעור יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים בכבוד האב כן נתהלך גם-אנחנו בחיים מחדשים.
5. כי אם-נדבקנו בדמיון מותו אכן גם-נהיה דבוקים לתחיתו.
6. באשר ידעים אנחנו כי-נצלב אתו האדם הישן אשר בנו למען תבטל גוית החטא לבלתי היותנו עוד עבדים לחטא.
7. כי אשר מת הוא נקה מן-החטא.
8. והנה אם-מתנו עִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נאמין כי גם-נחיה עמו.
9. באשר ידענו כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אחרי אשר נעור מן-המתים לא ימות עוד והמות לא ישלט-בו עוד.
10. כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לֵיָהוּה אוּל.
11. וכן גם-אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
12. אם-כן אפוא אל-תמלך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאותיו.
13. גם אל-תכינו את-אבריכם להיות כלי-עול לחטא אך תכינו את-נפשכם לֵיָהוּה אוּל כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לֵיָהוּה אוּל.
14. כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד-התורה כי אם-תחת יד-החסד.
15. ועתה מה? הנחטא יען איננו תחת יד-התורה כי אם-תחת יד-החסד? חלילה.
16. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את-נפשכם להיות עבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו-לו אם-לחטא אלי-מות אם-למשמעת אלי-צדקה.
17. אבל תודת לֵיָהוּה אוּל כי-הייתם עבדי החטא ואחר שמעתם בכל-לבבכם אל-תכונת הלקח אשר נמסרתם לו.
18. שחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה.
19. כדרך בני-אדם אני מדבר מפני רפיון בשרכם כי כאשר לפנים הכינותם את-אבריכם לעבודת הטמאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את-אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש.
20. כי-בעת היותכם עבדי החטא חפשים הייתם מן-הצדקה.
21. ומה אפוא הפרי שהיה לכם אז מן-המעשים אשר עתה תבשו? מהם כי אחריתם המות.
22. אכן עתה בהיותכם משחררים מידי החטא ומשעבדים לֵיָהוּה אוּל יש לכם פריכם לקדשה ואחריתו חיי עולם.
23. כי-שכר החטא הוא המות ומתנת חסד יָהוּה אוּל היא חיי העולם בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ז
1. או הלא ידעתם אחי ולידעי התורה אנכי מדבר כי התורה תשלט על-האדם כי-ימי חייו.
2. כי אשה בעלת-בעל קשורה היא באישה כפי התורה בחייו ובמות הבעל פטורה היא מתורת בעלה.
3. והנה אם-תהיה לאיש אחר בחיי בעלה נאפת יקרא לה אבל אחרי מות בעלה פטורה היא מן-התורה ואיננה נאפת בהיותה לאיש אחר.
4. לכן אחי הומתם גם-אתם לתורה בגוית יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי להיותכם לאחר לאשר נעור מן-המתים למען נעשה-פרי לֵיָהוּה אוּל.
5. כי בעת היותנו בבשר תשוקות החטא אשר התעוררו על-ידי התורה היו פעלות באברינו לעשות פרי למות.
6. אבל עמה נפטרנו מן-התורה כי מתנו לאשר היינו אסורים בו למען נעבד מעתה לפי התחדשות הרוּחַ ולא לפי-ישן הכתב.
7. אם-כן מה-נאמר הכי התורה חטא היא חלילה אלא לא ידעתי את-החטא בלתי על-ידי התורה כי לא-הייתי יודע החמוד לולי אמרה התורה לא תחמד.
8. וימצא החטא סבה לו במצוה לעורר בקרבי כל-חמוד כי מבלעדי התורה החטא מת הוא.
9. ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצוה ויחי החטא.
10. ואני מתי והמצוה אשר נתנה לחיים היא נמצאה לי למות.
11. כי-מצא החטא סבה במצוה להתעות אתי ויהרגני על-ידה.
12. ובכן התורה היא קדושה והמצוה קדושה וישרה וטובה.
13. הכי הטובה היתה-לי למות? חלילה אלא החטא למען יראה כי-חטא הוא הביא לי על-ידי הטובה את-המות למען אשר-יהיה החטא לחטאה יתרה על-ידי המצוה.
14. כי ידעים אנחנו שהתורה היא רוחנית ואני של-בשר ונמכר תחת יד-החטא.
15. כי את-אשר אני פעל לא ידעתי כי אינני עשה את אשר-אני רצה בו כי אם-אשר שנאתי אתו אני עשה.
16. ובעשותי את אשר לא-רציתי בו הנני מודה בזאת כי התורה טובה היא.
17. ועתה לא-אנכי עוד הפעל אתו כי אם-החטא הישב בי.
18. כי ידעתי אשר-בי בבשרי לא ישב טוב הן הרצון יש עמדי אבל עשות המוב לא מצאתי.
19. כי אינני עשה הטוב אשר-אני רצה בו כי אם-הרע אשר אינני רצה בו אותו אני עשה.
20. ואם את-אשר לא-רציתי בו אני עשה לא-עוד אנכי הפעל כי החטא הישב בקרבי.
21. ובכן מצא-אני בי זה החק אנכי רצה לעשות הטוב ודבק-בי הרע.
22. כי לפי האדם הפנימי חפצתי בתורת יָהוּה אוּל.
23. אך ראה-אני באברי חק אחר הלחם לחק-שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באברי.
24. אוי-לו האדם העני מי יצילני מגוף המות הזה?
25. אודה לֵיָהוּה אוּל בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.
26. לכן בשכלי הנני עבד לתורת יָהוּה אוּל ובבשרי אני עבד לתורת החטא.

    אל-הרומיים - פרק ח
1. על-כן אין-אשמה באלה אשר הם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי המתהלכים בלא כבשר כי אם-לפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ.
2. כי תורת רוּחַ החיים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שחררה אתי מתורת החטא והמות.
3. כי מה-שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על-ידי הבשר עשה יָהוּה אוּל בשלחו את-בנו בתואר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את-החטא בבשר.
4. למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם-לפי הרוּחַ.
5. כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוּחַ בעניני הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ יחשבו.
6. כי-מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשֻׁעַ-אוֹלֵם.
7. יען מחשבת הבשר רק שנאת יָהוּה אוּל היא באשר לא תשתעבד לתורת יָהוּה אוּל ואף איננה יכולה.
8. ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לֵיָהוּה אוּל.
9. ואתם אינכם בבשר כי אִם-בָּ רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אם-אמנם רוּחַ-יָהוּה אוּל שכן בקרבכם כי מי שאין-בו רוּחַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי איננו שלו.
10. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בקרבכם אז הגוף מת הוא בדבר החטא וְהָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ חיים הוא בדבר הצדקה.
11. ואם-ישכן בקרבכם רוּחַ-יָהוּה אוּל המעיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ מן-המתים הוא אשר העיר אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים גם את-גויותיכם המתות יחיה על-ידי רוּחַ-יָהוּה אוּל השכן בקרבכם.
12. לכן אחי חיבים אנחנו לא לבשר לחיות לפי הבשר.
13. כי אם-תחיו לפי הבשר מות תמתון ואם-על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ תמותתו את-מעללי הבשר חיה תחיו.
14. כי-כל אשר רוּחַ-יָהוּה אוּל ינהגם בני יָהוּה אוּל המה.
15. כי לא קבלתם הרוּחַ עבדות לשוב לירא כי אם-קבלתם רוּחַ משפט בנים אשר בו קראים אנחנו יָהוּה אֲבִי.
16. וְהָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא מעיד ברוחנו כי-בני יָהוּה אוּל אנחנו.
17. ואם-בנים אנחנו גם-ירשים נהיה ירשי יָהוּה אוּל וחברי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בירשה אם-אמנם נתענה אתו למען גם-אתו נכבר.
18. כי אחשב אשר ענויי הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות עלינו.
19. כי הבריאה תערג ועיניה תלויות להתגלות בני יָהוּה אוּל.
20. כי-נכבשה הבריאה להבל לא מרצונה כי אם-למען הכבש אתה אלי-תקוה.
21. אשר הבריאה גם-היא תשחרר מעבדות הכליון אל-חרות כבוד בני יָהוּה אוּל.
22. כי ידענו אשר הבריאה כלה יחד תאנח ותחיל עד-הנה.
23. ולא-זאת בלבד כי גם-אנחנו אף-אם יש-לנו בכורי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים פדות גויתנו.
24. כי נושענו בתקוה אך התקוה הנראה לעינים איננה תקוה כי איך ייחל איש לדבר אשר-הוא ראה.
25. אבל אם-נקוה לאשר לא ראינהו נחכה לו בסבלנות.
26. וכן גַּם-הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ תמך אתנו בחלשותינו כי לא ידענו מה-להתפלל כראוי אכן הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ הוא מפגיע בעדנו באנחות עמקות מדבר.
27. והחקר לבבות יודע את-אשר יחשב הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ כי כרצון יָהוּה אוּל יפגיע בעד הקדושים.
28. והנה ידענו כי לאהבי יָהוּה אוּל הקרואים בעצתו הכל יעזר לטוב להם.
29. כי את אשר ידעם מקדם אתם גם-יעד מקדם להיות דומים לדמות בנו למען יהיה הבכור בתוך אחים רבים.
30. ואת אשר-יעדם מקדם אתם גם-קרא ואת-אשר קראם אתם גם-הצדיק ואת אשר הצדיקם אתם גם פאר.
31. ועתה מה-נאמר על-זאת? אִם-יָהוּה אוּל לנו מי יריב אתנו.
32. אשר-על-בנו יחידו לא חס כי אם-נתנו בעד כלנו הלא גם-יתן לנו עמו את-הכל.
33. מי יענה בבחירי יָהוּה אוּל? הן יָהוּה אוּל הוא המצדיק.
34. ומי-הוא יאשימם? הן יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר מת וביותר אשר נעור מעם המתים הוא לימין יָהוּה אוּל והוא יפגיע בעדנו.
35. מי יפרידנו מאהבת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצרה או מצוקה או משטמה או רעב אם-עריה או סכנה או-חרב.
36. ככתוב כי-עליך הרגנו כל-היום נחשבנו כצאן טבחה.
37. אבל בכל-אלה גברנו מאד על-ידי האהב אתנו.
38. ובטוח אנכי כי לא המות ולא החיים לא מלאכים ולא שררות ולא גבורות לא ההוה ולא העתיד.
39. לא הרום ולא העמק ולא כל-בריה אחרת יוכלו להפרידנו מאהבת יָהוּה אוּל אשר היא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו.

    אל-הרומיים - פרק ט
1. אמת אני מדבר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולא אשקר ודעתי מעידה לי ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
2. כי-גדול עצבוני ואין-קץ לדאבון לבי.
3. כי מי-יתן היותי אני מחרם מִן-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בעד אחי שארי ובשרי.
4. אשר הם בני יָשׁוֹראֻל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומַנְיָהוּ התורה והעבודה וההבטחות.
5. ולהם האבות ואשר מהם יצא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לפי בשרו אשר-הוא אל על-הכל מברך לעולמים אמנה.
6. אבל לא כאלו נפל דבר יָהוּה אוּל ארצה כי לא-כל אשר הם מיָשׁוֹראֻל גם יָשׁוֹראֻל המה.
7. ולא על-היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביָהוּצחָק יקרא לך זרע.
8. כלומר לא בני-הבשר המה בני יָהוּה אוּל כי אם-בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע.
9. כי-דבר הבטחה הוא מה-שנאמר למועד אשוב ולשרה בן.
10. ולא-זאת בלבד כי-כן היה גם-ברבקה בהיותה הרה לאחד ליָהוּצחָק אֲבִיהֻל.
11. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא-עשו טוב או-רע למען תקום עצת יָהוּה אוּל כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם-כרצון הקרא.
12. נאמר לה כי-רב יעבד צעיר.
13. ככתוב ואהב את-יָהוּה-כַף ואת-עשו שנאתי.
14. אם-כן מה-נאמר? הכי יש-עול בֵּיָהוּה אוּל? חלילה.
15. כי למשה אמר וחנתי את-אשר אחן ורחמתי את-אשר ארחם.
16. ועל-כן אין הדבר לא-ביד הרצה ולא-ביד הרץ כי אם-ביד יָהוּה אוּל המרחם.
17. כי-כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את-כחי ולמען ספר שמי בכל-הארץ.
18. ויוצא מזה כי את-אשר יחפץ יחננו ואת-אשר יחפץ יקשהו.
19. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב?
20. אמנם בן-אדם מי אתה אשר תריב אֶת-יָהוּה אוּל? היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתנו?
21. אם-אין רשות ליצר על-החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון.
22. ומה אפוא אִם-יָהוּה אוּל החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל-ארך רוחו את-כלי הזעם הנכוניםלאבדון.
23. להודיע גם-את-עשר כבודו על-כלי החנינה אשר יעדם לכבוד.
24. והם אנחנו אשר קראם לא מן-היהודים בלבד כי אף-הגוים?
25. כדברו בהושע אקרא ללא-עמי עמי וללא-רחמה רחמה.
26. והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני יָהוּה אוּל חי.
27. וישעיהו צוח על-יָשׁוֹראֻל כי אם-יהיה מספר בני יָשׁוֹראֻל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה.
28. כי כלה ונחרצה מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ עשה בקרב הארץ.
29. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יָהוּה אוּל צַבוּליָה הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו.
30. ועתה מה-נאמר? הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את-הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה.
31. ויָשׁוֹראֻל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע.
32. ועל-מה יען אשר-לא מאמונה דרשוה כי אם-ממעשים כי התנגפו באבן נגף.
33. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל-המאמין בו לא יבוש.

    אל-הרומיים - פרק י
1. אחי חפץ לבבי ותפלתי לֵיָהוּה אוּל בעד יָשׁוֹראֻל אשר יושעו.
2. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לֵיָהוּה אוּל אך לא-בדעת.
3. כי את-צדקת יָהוּה אוּל לא ידעו ויבקשו להקים את-צדקתם ובעבור זאת לצדקת יָהוּה אוּל לא נכנעו.
4. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי סוף התורה לצדקה לכל-המאמין בו.
5. כי-משה כתב על-דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם.
6. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל-תאמר בלבבך מי-יעלה השמימה? (הלא זאת היא להוריד אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.)
7. או מי ירד לתהום? (זאת היא להעלות אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים.)
8. אבל מה-היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים.
9. כי אם-תודה בפיך אשר יָהוּשֻׁעַ הוא המולכיאול ותאמין בלבבך אשר יָהוּה אוּל העירו מן-המתים אז תושע.
10. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה-לו לישועה.
11. כי הכתוב אמר כל-המאמין בו לא יבוש.
12. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי מולכיאול אחד לכלם והוא עשיר לכל-קראיו.
13. כי-כל אשר-יקרא בְּשֵׁם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ימלט.
14. ועתה איך יקראו אל-אשר לא-האמינו בו? ואיך יאמינו באשר לא שמעו את-שמעו? ואיך ישמעו באין מגיד?
15. ואיך יגידו אם-אינם שלוחים? ככתוב מה-נאוו רגלי מבשר שֻׁעַ-אוֹלֵם מבשר טוב.
16. אך לא-כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מי האמין לשמעתנו?
17. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על-ידי דְּבַר-יָהוּה אוּל.
18. ואמר הכי לא שמעו? אמנם בכל-הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם.
19. ואמר הכי יָשׁוֹראֻל לא ידע הנה-כבר משה אמר אני אקניאכם בלא-עם בגוי נבל אכעיסכם.
20. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו.
21. ועל-יָשׁוֹראֻל הוא אמר פרשתי ידי כל-היום אל-עם סורר ומרה.

    אל-הרומיים - פרק יא
1. ובכן אמר אני הכי זנח יָהוּה אוּל? את-עמו חלילה כי גם-אנכי בן-יָשׁוֹראֻל מזרע אברהם למטה בנימן.
2. לא-זנח יָהוּה אוּל את-עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את-אשר הכתוב אמר באליהו? כאשר קרא אֶל-יָהוּה אוּל על-יָשׁוֹראֻל לאמר.
3. יָהוּה אוּל את-נביאיך הרגו ואת-מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את-נפשי.
4. אבל מה-ענה אתו מענה יָהוּה אוּל? השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא-כרעו לבעל.
5. וכן גם-בעת הזאת נותרה שארית על-פי בחירת החסד.
6. ואם היתה זאת על-ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו-עוד חסד ואם-היתה מתוך המעשים איננו-עוד חסד כי לולי כן המעשה יחדל להיות מעשה.
7. ועתה מה-הוא את אשר-בקש יָשׁוֹראֻל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם.
8. ככתוב נתן להם יָהוּה אוּל רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד-היום הזה.
9. ודַּוּד הוא אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם.
10. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד.
11. ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו? חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם.
12. ואם-פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על-אחת כמה וכמה?
13. כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את-שרותי אפאר.
14. לו אוכל להקניא את-בשרי ולהושיע מקצתם.
15. כי אם-געילתם רצוי לעולם מה-אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן-המתים.
16. ואם-התרומה קדש כן גם-העסה ואם-השרש קדש כן גם-הענפים.
17. וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו.
18. אל-תתפאר על-הענפים ואם-תתפאר דע שאינך נשא את-השרש כי אם-השרש הוא נשא אותך.
19. וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי.
20. כן הוא המה נקפו על-אשר לא האמינו ואתה הנך קים על-ידי האמונה אל-תתגאה כי אם-ירא.
21. כי יָהוּה אוּל אם לא-חס על-הענפים הנולדים מן-העץ אולי לא-יחוס גם-עליך.
22. לכן ראה-נא טובת יָהוּה אוּל וזעמו זעמו על-הנפלים ועליך טובתו אם-תעמד בטובתו ואם-אין כי-עתה גם-אתה תגדע.
23. וגם-המה אם-לא יעמדו במרים ירכבו כי-יכל יָהוּה אוּל לשוב להרכיבם.
24. כי אם-אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על-אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם.
25. כי לא-אכחד מכם אחי את-הסוד הזה פן-תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה ליָשׁוֹראֻל עד כי-יכנם מלא הגוים.
26. ובכן כל-יָשׁוֹראֻל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיָהוּה-כַף .
27. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם.
28. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות.
29. כי לא-ינחם יָהוּה אוּל על-מתנותיו ועל-קריאתו.
30. כי כאשר גם-אתם מלפנים ממרים הייתם את-פי יָהוּה אוּל ועתה הוחנתם במרים של-אלה.
31. כן גם-אלה עתה ממרים היו למען על-ידי חנינתכם גם-הם יחנו.
32. כִּי-יָהוּה אוּל הסגיר את-כלם ביד המרי למען יחן את-כלם.
33. מה-עמק עשר חכמת יָהוּה אוּל ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא.
34. כי מי-תכן את-רוּחַ-יָהוּה אוּל? ואיש עצתו יודיענו?
35. או מי הקדימו וישלם לו?
36. הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר-לו הכבוד לעולמים אַמנָה.

    אל-הרומיים - פרק יב
1. ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי יָהוּה אוּל אשר תשימו את-גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לֵיָהוּה אוּל והיתה זאת עבודתכם השכלית.
2. ואל-תשתוו לעולם הזה כי אם-התחלפו בהתחדש דעתכם למען תבחנו לדעת מה-הוא רצון יָהוּה אוּל הטוב והנחמד והשלם.
3. כי על-פי החסד הנתן-לי אמר אני לכל-איש ואיש מכם לבלתי רום-לבבו למעלה מן-הראוי כי אם-יהי צנוע במחשבותיו כפי מדת האמונה אשר-חלק לו יָהוּה אוּל.
4. כי כאשר בגוף אחד יש-לנו אברים הרבה ואין-פעלה אחת לכל-האברים.
5. כן אנחנו הרבים גוף אחד בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וכל-אחד ואחד ממנו אבר לחברו הוא.
6. ויש-לנו מתנות שנות כפי החסד הנתן לנו אם-נבואה תהי כפי מדת האמונה.
7. ואם-לאיש שמוש יעמל בשמוש ואם-מורה בהוראה.
8. ואם-מוכיח בתוכחה הנותן יעשה בתם-לבב והמנהיג בשקידה והגמל חסד בסבר פנים יפות.
9. האהבה תהיה בלי חנפה שנאו את-הרע ודבקו בטוב.
10. באהבת אחים הראו חבה יתרה ובכבוד הקדימו איש את-רעהו.
11. שקדו ואל-תעצלו התלהבו ברוח עבדו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. שמחו בתוחלת סבלו בצרה שקדו על-התפלה.
13. השתתפו בצרכי הקדושים רדפו הכנסת ארחים.
14. ברכו את-רדפיכם ברכו ואל-תקללו.
15. שמחו עם-השמחים ובכו עם על-הבכים.
16. לב אחד יהי לכלכם אל-תהלכו בגדלות כי אם-התנהגו עם-השפלים אל-תהיו חכמים בעיניכם.
17. אל-תשלמו לאיש רעה תחת רעה דרשו הטוב בעיני כל-אדם.
18. אם-תוכלו ככל-אשר תמצא ידכם היו בשֻׁעַ-אוֹלֵם אם-כל-אדם.
19. אל-תנקמו נקם ידידי כי אם-תנו מקום לרגז כי כתוב לי נקם ושלם אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. לכן אם-רעב שנאך האכילהו לחם ואם-צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על-ראשו.
21. אל-נא יכבשך הרע כבוש אתה את-הרע בטוב.

    אל-הרומיים - פרק יג
1. כל-נפש תכנע לגדלת הרשיות כי-אין רשות כי אם-מאת יָהוּה אוּל והרשיות הנמצאות על-יד יָהוּה אוּל נתמנו.
2. לכן כל-המתקומם לרשות מרד הוא בצווי יָהוּה אוּל והמרדים ישאו את-דינם.
3. כי השליטים אינם לפחד למעשים הטובים כי אם-להרעים ועל-כן אם-רצונך שלא תירא מן-הרשות? עשה הטוב והיה-לך שבח ממנה.
4. כי-משמשת יָהוּה אוּל היא לטוב לך אך אם-הרע תעשה ירא כי לא לחנם חגרת-חרב היא כי-משמשת יָהוּה אוּל היא נקמת בקצף מכל-עשה הרע.
5. על-כן עלינו להכנע לא לבד בעבור הקצף כי-גם בעבור דעת חובתנו.
6. כי לזאת אף-משלמים אתם את-המס כי-משרתי יָהוּה אוּל המה השקדים על-זאת.
7. לכן תנו לכל-איש כחובתכם המס לאשר-לו המס והמכס לאשר-לו המכם והמורא לאשר-לו המורא והכבוד לאשר-לו הכבוד.
8. ואל-תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את-רעהו כי האהב את-חברו קים את-התורה.
9. כי מצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך.
10. האהבה לא תרע לרע על-כן האהבה קיום התורה כלה.
11. וכזאת עשו מדעתכם את-הזמן כי-כבר הגיעה השעה להקיץ מן-השנה כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין.
12. הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה-נא את-מעשי החשך ונלבשה את-כלי נשק האור.
13. וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה.
14. כי אם-לבשו את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ודאגו לבשרכם אך-לא להגביר התאות.

    אל-הרומיים - פרק יד
1. ואת-החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את-המחשבות.
2. יש מאמין כי נכון לאכל כל-דבר והחלוש יאכל רק את-הירק.
3. האכל אל-יבז את-אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל-ידון את-האכל כי-קבל אתו יָהוּה אוּל.
4. מי אתה כי תדיו את-עבד האחר הן? לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי-יכל יָהוּה אוּל להקימו.
5. יש מבדיל בין-יום ליום ויש אשר כל-הימים שוים בעיניו ויהי כל-איש נכון בדעתו.
6. השמר את-היום למולכיאול יָהוּשֻׁעַ שמר אתו ואשר איננו שמר את-היום למולכיאול יָהוּשֻׁעַ איננו שמר האכל למולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוא אכל כי מודה הוא לֵיָהוּה אוּל ואשר איננו אכל למולכיאול יָהוּשֻׁעַ איננו אכל ומודה הוא לֵיָהוּה אוּל.
7. כי אין-איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו.
8. כי כאשר נחיה נחיה למולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכאשר נמות נמות למולכיאול יָהוּשֻׁעַ לכן אם-נחיה ואם נמות למולכיאול יָהוּשֻׁעַ הנני.
9. כי לזאת מת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ויקם ויחי למען יהיה מולכיאול גם על-המתים גם על-החיים.
10. ואתה למה-זה תדין את-אחיך? או אתה למה תבוז לאחיך? הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין של יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
11. כי כתוב חי-אני נאם-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי לי תכרע כל-ברך וכל-לשון תודה לֵיָהוּה אוּל.
12. הנה-נא כל-אחד ממנו על-נפשו יתן חשבון לֵיָהוּה אוּל.
13. לכן אל-נדין עוד איש את-רעהו כי אם-זה יהי דינכם שלא-יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש.
14. ידעתי ומבטח אני במולכיאול יָהוּשֻׁעַ כי-אין דבר טמא בפני עצמו ורק-טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא.
15. ואם-יעצב אחיך על-דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל-נא תאבד באכלך את-אשר בעדו מת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
16. לכן הזהרו פן-יהיה טובכם לגדופים.
17. כי-מלכות יָהוּה אוּל איננה אכילה ושתיה כי-צדקה היא ושֻׁעַ-אוֹלֵם ושמחה ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
18. והעבד באלה אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי רצוי הוא לֵיָהוּה אוּל ובחון לאנשים.
19. ועתה נרדפה דרך השֻׁעַ-אוֹלֵם ודרך הבנות יחד איש מרעהו.
20. אל-תהרוס את-מעשה יָהוּה אוּל על-דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו.
21. טוב שלא-תאכל בשר ולא-תשתה יין ולא-תעשה דבר אשר יתנגף-בו אחיך או יכשל או יחלש.
22. יש לך אמונה? תהי-לך לבדך לפני יָהוּה אוּל אשרי מי שלא ידין את-נפשו בדבר אשר כשר בעיניו.
23. ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל-אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא.

    אל-הרומיים - פרק טו
1. ועלינו החזקים לשאת חלשות הכשלים ואל-נבקש הנאת עצמנו.
2. כי כל-אחד ממנו יבקש הנאת חברו לטוב לו למען יבנה.
3. כי גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא בקש הנאת עצמו אלא ככתוב חרפות חורפיך נפלו עלי.
4. כי כל-אשר נכתב מלפנים ללמדנו נכתב למען תהיה-לנו תקוה בסבלנות ובתנחומות הכתובים.
5. וֵ-יָהוּה אוּל הסבלנות והנחמה הוא יתן לכם להיות כלכם לב אחד על-פי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. אשר תכבדו בנפש אחת ובפה אחד אֶת-יָהוּה אוּל אבי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
7. על-כן תקבלו איש את-אחיו כאשר גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי קבל אתנו לכבוד יָהוּה אוּל.
8. ואני אמר כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי היה למשרת בני המילה למען אמת יָהוּה אוּל לקים את-ההבטחות אשר לאבות.
9. והגוים המה יכבדו אֶת-יָהוּה אוּל למען רחמיו ככתוב על-כן אודך בגוים ולשמך אזמרה.
10. ואומר הרנינו גוים עמו.
11. ואומר הללו אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כל-גוים שבחוהו כל-האמים.
12. וישעיהו אמר והיה שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים יקוו.
13. וֵ-יָהוּה אוּל התקוה הוא ימלא אתכם כל-שמחה ושֻׁעַ-אוֹלֵם באמונה למען תעדף תקותכם בגבורת רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
14. והנה אחי מבטח אני בכם כי גם-אתם בעצמכם מלאי אהבת חסד ממלאים כל-דעת ותוכלו להוכיח איש את-רעהו.
15. אך העזתי מעט בכתבי אליכם הנה והנה כמזכיר אתכם על-פי החסד הנתון לי מאת יָהוּה אוּל.
16. להיותי משרת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לגוים ולכהן בבשורת יָהוּה אוּל למען יהיה קרבן הגוים רצוי ומקדש ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
17. על-כן יש-לי להתהלל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נגד יָהוּה אוּל.
18. כי לא-אעז פני לדבר דבר זולתי אשר עשה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בידי למען הטות באמר ובמעשה את-לב הגוים לסור למשמעתו.
19. בגבורת אתות ומופתים ובגבורת רוּחַ-יָהוּה אוּל עד-כי מלאתי מיָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם וסביבותיה ועד לאלוריקון את-בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. בהשתדלי להגיד את-הבשורה לא במקמות אשר-שם כבר נקרא שם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לבלתי בנות על-יסוד אחרים.
21. כי אם-ככתוב אשר לא-ספר להם ראו ואשר לא-שמעו התבוננו.
22. וזה הוא הדבר אשר-נעצרתי בגללו פעם ושתים מבוא אליכם.
23. אבל כעת אשר אין-עוד מקום לי בגלילות האלה ונכסף נכספתי לבא אליכם זה שנים רבות.
24. אבוא אליכם בלכתי לאספמיא כי מקוה אנכי לראותכם בעברי ואתם תשלחוני שמה ואשבעה מעט מכם בראשונה.
25. אמנם עתה אלכה ירושלימה לעזור את-הקדושים.
26. כי מקדוניא ואכיא הואילו לתת משאת נדבה לאביוני הקדושים אשר ביָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
27. כי הואילו ואף-מחיבים הם להם כי אם-היה לגוים חלק בדברי הרוח אשר להם הלא עליהם לעזרם גם בדברי הגוף.
28. לכן כשגמרתי את-זאת וחתמתי להם הפרי הזה אז אעברה דרך ארצכם לאספמיא.
29. ויודע אנכי כי בבאי אליכם אבוא במלא ברכת בשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
30. ואני מעורר אתכם אחי במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ובאהבת הָרוּחַ להתאמץ אתי בהעתיר בעדי אֶל-יָהוּה אוּל.
31. למען אשר אנצל מהסוררים בארץ יהודה ויערב על-הקדושים שמושי לשם יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
32. ואשר אבוא אליכם בשמחה ברצון יָהוּה אוּל ואנפש עמכם.
33. וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם עם-כלכם אַמנָה.

    אל-הרומיים - פרק טז
1. והנני מזכיר לכם לטוב את-פובי אחותנו שהיא משמשת האוֹהוֹליָה אשר בקנכרי.
2. אשר תקבלוה במולכיאולנו כראוי לקדושים ותעזרו לה בכל אשר-תצטרך לכם כי-היתה גם-היא עזרת לרבים וגם לעצמי.
3. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פריסקלא ועקילס שהם חברי בעבודת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. ואשר מסרו את-צוארם בעד נפשי ולא-אני לבדי אודה להם כי גם-כל-אוֹהוֹליָת הגוים וגם לשֻׁעַ-אוֹלֵם האוֹהוֹליָה בביתם.
5. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אפינטוס חביבי שהוא ראשית אכיא לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
6. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם מָרוֹעֶם שעמלה עמל רב בעבורנו.
7. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אנדרוניקוס ויוניס שהם קרובי ואסורים אתי ולהם שם בשליחים ולפני היו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אמפליאס חביבי במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אורבנוס חברנו בעבודת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ולשֻׁעַ-אוֹלֵם אסטכים חביבי.
10. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אפליס הבחון בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם בני-ביתו של-אריסטובלוס.
11. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם הורודיון קרובי שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם בני-ביתו של-נרקיסוס אשר-הם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם טרופינה וטרופסה העמלות במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פרסיס החביבה שעמלה עמל רב במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
13. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם רופיס הנבחר במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולשֻׁעַ-אוֹלֵם אמו שהיא כאם לי.
14. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם אסונקריטוס ופליגון והרמס ופטרובס יהרמיס והאחים אשר אתם.
15. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם פילולוגוס ויוליא נירוס ואחותו ואולומפס וכל-הקדושים אשר אתם.
16. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה אוֹהוֹליָת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי שאלות לשלומכם.
17. ואני מזהיר אתכם אחי לשום פניכם בעשי מחלקות ומכשולים לנגד הלקח אשר למדתם וסורו מהם.
18. כי אנשים אשר כאלה אינם עבדים את-מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כי אם-את-כרשם ובאמרי נעם ושפת חלקות יתעו את-לב הפתאים.
19. כי משמעתכם נודעת לכל לכן אני שמח עליכם אך חפצתי היתכם חכמים להטיב ותמימים לבלתי הרע.
20. וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם הוא ידכא את-השטן במהרה תחת רגליכם חסד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עמכם.
21. יָהוּה-תַם חברי ולוקיוס ויסון וסוספטרוס קרובי שאלים לשלומכם.
22. אני טרטיוס כותב האגרת הזאת שאל לשלומכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ.
23. גיוס המארח אותי ואת כל-האוֹהוֹליָה שאל לשלומכם ארסטוס סכן העיר וקורטוס אחינו שאלים לשלומכם.
24. חסד מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי עם-כלכם אַמנָה.
25. ולאשר יכל לחזק אתכם כבשורתי וכקריאת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כפי גלוי הסוד אשר-היה מכסה מימות עולם.
26. ועתה נתפרסם ונודע על-ידי כתבי הנביאים כמצות יָהוּה אוּל עולם לכל-הגוים להביאם למשמעת האמונה.
27. לֵיָהוּה אוּל החכם לבדו לו הכבוד בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לעולמים אַמנָה.

אגרת שאול הראשונה אל-הקורנתיים

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק א
1. שאול המקרא להיות שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל וסוסתניס אחינו.
2. אל-קהלת יָהוּה אוּל אשר בקורנתוס אל-המקדשים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הקרואים להיות הדשים עם כל-הקראים בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכל-מקום שלהם ושלנו.
3. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. אודה לֵיָהוּה אוּל בעבורכם בכל-עת על-חסד יָהוּה אוּל הנתן לכם בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
5. אשר ערשתם-בו בכל בכל-דבור ובכל-דעת.
6. באשר עדות הוֹל-מֶהוּשְׁחַי התקימה בכם.
7. עד כי-לא חסרתם כל-מתן החסד והנכם מחכים להתגלות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. אשר גם-יקים אתכם ער-עת קץ להיות נקיים ביום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר על-פיו נקראתם לחברת בנו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. והנני מזהיר אתכם אחי בשום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם-תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת.
11. כי הגד-לי עליכם ביד בני-בית כלואה כי-יש מריבות ביניכם.
12. וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לשאול וזה לאולוס וזה לכיפא וזה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנני.
13. הכי חלק הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הכי שאול נצלב בעדכם? או לשם שאול נטבלתם?
14. אודה לֵיָהוּה אוּל שלא טבלתי איש מכם כי אם-את-קרספוס ואת-גיוס.
15. פן-יאמרו כי-לשמי טבלתי.
16. אך טבלתי גם את-בני-בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם-טבלתי עוד איש אחר.
17. כי לא שלחני הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לטבול כי אם-לבשר לא-בחכמת דברים למען אשר לא-יהיה לריק צלב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. כי-דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת יָהוּה אוּל הוא.
19. כי-כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר.
20. איה חכם? איה ספר? איה דרש העולם הזה? הלא סכל יָהוּה אוּל את-חכמת העולם הזה?
21. כי אחרי אשר בחכמת יָהוּה אוּל לא ידע העולם אֶת-יָהוּה אוּל בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים.
22. כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה.
23. ואנחנו משמיעים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים.
24. אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הוא גבורת יָהוּה אוּל וחכמת יָהוּה אוּל.
25. יען כי סכלות יָהוּה אוּל חכמה היא מאדם וחלשת יָהוּה אוּל חזקה היא מאדם.
26. כי ארו-נא אחי את-קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים.
27. כי אם-בסכל שבעולים בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החכמים ובחלוש שבעולם בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החזק.
28. ובדלת העולם בחר יָהוּה אוּל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו.
29. כדי שלא-יתהלל לפניו כל-בשר.
30. וממנו אתם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר היה לנו לחכמה מאת יָהוּה אוּל ולצדקה ולקדוש ולפדיום.
31. ויהי ככתוב המתהלל יתהלל בַּיָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ב
1. וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את-עדות יָהוּה אוּל.
2. כי לא-חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והוא הנצלב.
3. ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה.
4. ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני-אדם כי אם-בתוכחת הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ והגבורה.
5. למען אשר לא-תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם-בגבורת יָהוּה אוּל.
6. אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם-לא של-שרי העולם הזה אשר יאבדו.
7. כי אם-בסוד נדבר חכמת יָהוּה אוּל הנסתרה אשר יָהוּה אוּל יעדה לכבודנו לפני ימי העולם.
8. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הכבוד.
9. אלא ככתוב אשר-עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על-לב אנוש את אשר-הכין יָהוּה אוּל לאהביו.
10. ולנו גלה יָהוּה אוּל ברוחו כי הרוּחַ חוקר את-הכל גם את-העמקי יָהוּה אוּל.
11. כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם-רוח האדם אשר בקרבו? כן גם לא-ידע איש את אשר בֵּיָהוּה אוּל בלתי אם-רוּחַ-יָהוּה אוּל.
12. ואנחנו לא קבלנו את-רוח העולם כי אם-הרוּחַ מאת יָהוּה אוּל למען נדע את-אשר נתן לנו מאת יָהוּה אוּל בחסדו.
13. ואת-זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם-בדברים אשר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ תלמדם ונבאר דברים רוחניים על-פי הרוח.
14. הן האדם הנפשי איננו מקבל את-דברי רוּחַ-יָהוּה אוּל כי-המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח.
15. אבל האדם הרוחני ידין את-הכל ואותו לא-ידין איש.
16. כי מי-תכן את-רוח מולכיאולנו ומי יודיענו? ואנחנו הנה יש-לנו רוח הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ג
1. ואני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כעם-רוחניים כי עודכם של-הבשר וכמו עוללים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. חלב השקיתי אתכם ואל-מאכל כי אז לא-יכלתם וגם-עתה לא תוכלו יען היתכם עוד של-הבשר.
3. כי באשר קנאה ומריבה ומחלקות ביניכם הלא של-הבשר אתם ומתהלכים לפי דרך בני אדם?
4. הן באמר האחד אני לשאול והשני אני לאפולוס הלא של-הבשר אתם?
5. מי אפוא שאול ומי-הוא אפולוס אך-משרתים הם אשר על-ידם באתם להאמין איש איש כמתנת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר נתן לו.
6. אני נטעתי ואפולוס השקה אבל יָהוּה אוּל הוא הצמיח.
7. על-כן הנטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אִם-יָהוּה אוּל המצמיח.
8. והנטע והמשקה כאחד המה ואיש איש יקבל את-שכרו כפי עמלו.
9. כי עזרי אל אנחנו ואתם שדה יָהוּה אוּל ובנין יָהוּה אוּל אתם.
10. ואני כפי חסד יָהוּה אוּל הנתן לי כבני חכם שתי יסוד ואחר בונה עליו אך-ירא כל-איש איך הוא-בנה אליו.
11. כי לא-יוכל איש לשית יסוד אחר חוץ מן-המוסד שהוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. ואם-יבנה הבונה על-היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או-עץ או חציר או קש.
13. מעשה כל-איש יגלה כי היום הוא יבררהו כי-באש יראה ואת-מה-מעשה כל-איש ואיש האש תבחננו.
14. עם-יעמד מעשה איש אשר בנה עליו יקבל שכרו.
15. ואם-ישרף מעשהו יפסידנו והוא יושע אך כמו-מצל מאש.
16. הלא ידעתם כי היכל יָהוּה אוּל אתם ורוּחַ-יָהוּה אוּל שכן בקרבכם?
17. ואיש אשר ישחית את-היכל יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ישחית אתו כי היכל יָהוּה אוּל קדוש ואתם הנכם קדושים.
18. אל-ירמה איש את-עצמו והחשב את-עצמו חכם בעולים הזה יהי לסכל למען יחכם.
19. כי-חכמת העולם הזה סכלות היא לפני יָהוּה אוּל ככתוב לכד חכמים בערמם.
20. ועוד כתוב יָהוּה אוּלהִים ידע מחשבות חכמים כי המה הבל.
21. על-כן אל-יתהלל איש באדם כי הכל הוא שלכם.
22. אם-שאול אם-אפולוס ואם-כיפא אם-העולם אם-החיים ואם-המות אם-ההוה ואם-העתיד הכל הוא שלכם.
23. ואתם הנכם של-מולכיאול והמולכיאול הוא של יָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ד
1. כן יחשב-איש אתנו כמשרתי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וסכני רזי יָהוּה אוּל.
2. הנה סוף דבר שלא יבקש מן-הסכנים כי-אם-להמצא נאמן.
3. ואני נקלה היא בעיני כי-אתם דנים אתי או-יום דין של-בני אדם גם-אני את-נפשי לא אדין.
4. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל-זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
5. על-כן אל-תשפטו שפוט לפני העת עד כי-יבוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר גם-יוציא לאור את-תעלמות החשך ויגלה את-עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל-איש מאת יָהוּה אוּל.
6. ואת-זאת אחי הסבתי על-עצמי ועל-אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא-יתחכם איש יותר ממה-שכתוב פן-תתגאו איש בְהוֹל-שֻׁאַם איש לנגד רעהו.
7. כי מי הפליא אותך? ומה בידך אשר לא קבלתו? ואם-קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל?
8. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם-אנחנו.
9. כי אחשב שֶׁ-יָהוּה אוּל הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני-תמותה כי היינו לראוה לעולם גם-למלאכים גם-לבני אדם.
10. אנחנו סכלים למען יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואתם חכמים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים.
11. ועד-השעה הזאת הננו רעבים גם-צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו.
12. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל.
13. גדפו אתנו ונתחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד-עתה.
14. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם-מזהיר אתכם כבני האהובים.
15. כי גם-אם-היו לכם רבבות אמנים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-ידי הבשורה.
16. על-כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי.
17. ובעבור זאת שלחתי אליכם את-טימותיוס בני האהוב והנאמן במולכיאול יָהוּשֻׁעַ והוא יזכיר לכם את-דרכי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר מלמד אנכי בכל-מקום בכל-אוֹהוֹליָה ואוֹהוֹליָה.
18. הן-יש מתנשאים כאלו לא-אבוא אליכם.
19. אבל בוא אבוא אלכים בזמן קרוב אם-ירצה המולכיאול יָהוּשֻׁעַ ואדעה לא את-דברי המתרוממים כי אם-את-גבורתם.
20. כי מלכות יָהוּה אוּל איננה בדבר שפתים כי אם-בגבורה.
21. ומה-תחפצו? הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה?

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ה
1. שמועה נשמעת בארץ כי-נמצאה זנות ביניכם ואף-זנות אשר בגוים לא-ספר כמוה כי-יקח איש את-אשת אביו.
2. ואתם עוד גבהי רוח תחת אשר היה לכם להתאבל למען יוסר מקרבכם עשה המעשה הזה.
3. הן אנכי הרחוק מכם בגופי וקרוב ברוחי כבר דנתי כאלו הייתי אצלכם על-האיש אשר-עשה כדבר הזה.
4. בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בהקהלכם יחד ורוחי אתכם עם-גבורת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. למסר את-האיש החוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
6. לא-טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את-כל-העסה?
7. בערו את-השאור הישן למען תהיו עסה חדשה הלא לחם מצות כי גם-לנו פסחנו הנזבח בעדנו הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. על-כן נחגה-נא החג לא-בשאר ישן ולא-בשאר הרע והרשע כי אם-במצות הישר והאמת.
9. ותבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם-הזנים.
10. ואין-דעתי בזאת על-הזנים שבעולם הזה או על-בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן-העולם.
11. אך-זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם-איש אשר-אח יקרא והוא זנה או-בצע בצע או-עבד אלילים או מגדף או סבא או גזלן עם-האיש אשר כזה גם לא תאכלו.
12. כי מה-לי לשפט את-אשר בחוץ? הלא תשפטו את אשר בבית?
13. ואשר בחוץ יָהוּה אוּל ישפטם ואתם בתערו את-הרע מקרבכם.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ו
1. היש בכם איש אשר בריבו עם-רעהו יזיד להביא דבר-דינו לפני הרשעים ולא לפני הקדשים?
2. הלא ידעתם כי הקדשים ידינו את-העולם? ואם-העולם ידון על-ידכם האינכם ראוים לדין דינים קטנים?
3. הלא ידעתכם כי נדין את-המלאכים? אף כי-דברי ממונות?
4. ואתם כאשר יש-לכם דיני ממונות מושיבים אתם את-הנחשבים לאין באוֹהוֹליָה לשפטיכם.
5. לבשתכם אמר אני את-זאת הכי אין בכם חכם? אחד שיוכל להוכיח בין איש לאחיו?
6. כי אח רב עם-אחיו וזאת לפני לא-מאמינים.
7. הן בכל ירידה היא לכם שתריבו זה עם-זה למה לא תבחרו לסבל הונאה? ולמה לא תבחרו להיות עשוקים?
8. אבל מונים אתם ועשקים אף את-אחיכם.
9. הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל? אל-תתעו את-נפשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאפים ולא הקדשים ולא השכבים את-זכר.
10. לא הגנבים ולא-בצעי בצע לא הסבאים ולא המגדפים ולא הגזלנים כל-אלה לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל.
11. וכאלה לפנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וברוח יָהוּה אוּלנוּ.
12. הכל הוא ברשותי אך לא כל-דבר יועיל הכל הוא ברשותי אך לא ישעבדני דבר.
13. המאכל לכרש והכרש למאכל וְ-יָהוּה אוּל את-זה ואת-זה יכלה והגוף אל-יהי לזנות כי אם-למולכיאול יָהוּשֻׁעַ והמולכיאול לגוף.
14. וְ-יָהוּה אוּל העיר גם את-מולכיאולנו ויעיר גם-אתכם בגבורתו.
15. הלא ידעתם כי גופתיכם אברי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הנה הכי אקח את-אברי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואעשה אתם לאברי זונה? חלילה.
16. או הלא ידעתם כי הדבק בזונב גוף אחד? הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד.
17. אבל הדבק במולכיאול רוח אחד הוא עמו.
18. נוסו מן-הזנות כל-חטא אשר-יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו.
19. או הלא-ידעתם כי גופכם הוא היכל רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ השכן בקרבכם אשר קבלתם מאת יָהוּה אוּל וכי לא-לעצמכם אתם?
20. כי במחיר נקניתם על-כן כבדו אֶת-יָהוּה אוּל בגופכם ובחוחכם אשר לֵיָהוּה אוּל המה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ז
1. ולענין מה-שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה.
2. אך מפני הזנות תהי לכל-איש אשתו ויהי לכל-אשה בעלה.
3. האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו-כן האשה לבעלה.
4. האשה איננה שלטת על-גופה כי אם-בעלה וכמו-כן גם-האיש איננו שלט על-גופו כי אם-אשתו.
5. אל-תמנעו את-עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על-זמן קבוע להיות פנוים לתענים ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן-ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם.
6. ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה.
7. כי מי יתן והיה כל-אדם כמני אך יש לכל-איש מתנתו מאת יָהוּה אוּל זה בכה וזה בכה.
8. ואל-הפנוים ואל-האלמנות אמר אני כי-טוב להם אם-ישבו ככה כמו גם-אני.
9. אך אם-לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי-טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה.
10. והנה את-הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם-המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר לא-תפרש אשה מבעלה.
11. ואם-פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל-ישלח את-אשתו.
12. והנה אל-האחרים אמר אנכי ולא המולכיאול כי-תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה.
13. ואשה כי-יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו.
14. כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם-לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה.
15. אבל אם-יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשֻׁעַ-אוֹלֵם קראנו יָהוּה אוּל.
16. כי מה-תדעי את האשה אם-תושיעי את-האיש? ומה-תדע אתה האיש אם-תושיע את-האשה?
17. רק יתהלך איש איש כפי מה-שחלק לו יָהוּה אוּל וכפי מה-שקרא אתו המולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכן-מתקן אנכי בכל-האוֹהוֹליָת.
18. אם-נמול האיש המקרא? אל-ימשך את-ערלתו ואם-ערל? הוא אל-ימול.
19. אין-המילה נחשבה אין-הערלה נחשבה כי אם-שמירת מצות יָהוּה אוּל.
20. איש איש במשמרתו אשר-נקרא בה שם יעמד.
21. אם-נקראת בהיותך? עבד אל-ירע בעיניך אלא אם-תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה.
22. כי-קרוא במולכיאול יָהוּשֻׁעַ בהיותו עבד משחרר הוא למולכיאול וככה גם-הקראו בהיותו חפשי עבד הוא לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. במחיר נקניתם אל-תהיו עבדי בני-אדם.
24. איש איש במשמרת אשר-נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני יָהוּה אוּל.
25. ועל-דבר הבתולות אין-לי מצוה מאת המולכיאול רק אודיע את-עצתי אחרי אשר-חנני המולכיאול להיות נאמן.
26. הנני חשב כי-טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי-טוב לו להיות כמו שהוא.
27. אם-נקשרת באשה? אל-תבקש להפטר ואם-נפטרת? אל-תבקש אשה.
28. וגם כי-תקח אשה אינך חטא והבתולה כי-תהיה לאיש איננה חטאת אך-יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם.
29. וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין-להם נשים.
30. והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין-קנין בידם.
31. והנהנים מן-העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה.
32. ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין-לו אשה דאג לאשר למולכיאול איך ייטב בעיני המולכיאול.
33. ומי שיש-לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה.
34. יש הבדל בין אשת-איש לבתולה כי-האשה אשר לא-היתה לאיש דאגת לאשר למולכיאולנו ולהיות קךושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה.
35. וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם-להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני חמולכיאול יָהוּשֻׁעַ באין מנע.
36. וכי-יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם-תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם-לבבו איננו חוטא ישיאנה.
37. ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את-בתולתו טוב עשה.
38. לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו.
39. האשה קשורה לבעלה על-פי התורה כל-עת שהוא חי וכי-מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתאצה ובלבד שתהיה במולכיאול.
40. אבל אשריה יותר אם-תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם-אני כי-רוּחַ-יָהוּה אוּל בי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ח
1. ועל-דבר זבחי האלילים ידענו שיש-דעה לכלנו הדעת הגביה לב והאהבה היא הבונה.
2. החשב כי-הוא ידע דבר-מה עוד לא-ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו.
3. אבל אם-יאהב איש אֶת-יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ידעו.
4. ועל-דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי-האליל אין בעולם ואין יָהוּה אוּל בלתי אחד.
5. ואף כי-יש הנקראים אלילים אם-בשמים אם-בארץ באשר יש אלילים רבים ואדנים רבים.
6. אמנם לנו אך-אל אחד יָהוּה אוּל האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ומולכיאול אחד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הכל על-ידו ואנחנו על-ידו.
7. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את-האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל.
8. המאכל לא יקרב אתכם לֵיָהוּה אוּל כי אם-נאכל אין-לנו יתרון ואם-לא נאכל לא נגרע.
9. אבל הזהרו פן-יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל החלשים.
10. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים.
11. ויאבד על-ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
12. ואם-ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את-רוחם החלוש לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם חטאים.
13. על-כן אם-מאכלי מכשיל את-אחי לא-אכל בשר לעולם למען לא-אכשיל את-אחי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ט
1. הלא שליח אנכי? הלא חפשי אנכי? הלא ראיתי אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו? הלא אתכם פעלי במולכיאולנו?
2. ואם-אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם במולכיאולנו.
3. וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי.
4. האין רשות בידנו לאכל ולשתות?
5. האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם-השליחים האחרים וכמו אחי המולכיאולנו וכמו כיפא?
6. אם-לי לבדי ולבר-נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה?
7. מי הלך לצבא במשכרת של-עצמו? מי נטע כרם ולא יאכל את-פריו? מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל?
8. הכי לפי דרכו של-אדם? אני מדבר כזאת הלא גם-התורה אמרת כן?
9. כי כתוב בתורת משה לא-תחסם שור בדישו הלשורים הושש יָהוּה אוּל?
10. או אך-למעננו? מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי-תקוה והדש ידוש עלי-תקוה לקחת חלקו בתקוה.
11. אם-זרענו בכם עניני הרוח הכי-דבר גדול הוא אם-נקצר מכם עניני הבשר?
12. ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם-סבלנו את-הכל לבלתי-שום מעצור לבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן-הקדשים? ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח?
14. כן תקן מולכיאולנו גם-הוא אשר יחיו המבשרים על-הבשורה.
15. ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא-כתבתי זאת למען יעשה-לי כזאת כי-טוב לי המות מאשר ישים איש את-תהלתי לריק.
16. אם-אבשר את-הבשורה אין-לי תהלה כי-החובה מטלת עלי ואוי לי אם-לא אבשר.
17. כי אם-ברצוני אעשה-כן יהיה-לי שכר ואם-בעל-כרחי פקדת משמרתי היא.
18. ועתה מה-הוא שכרי? הלא זה שאבשר בשורת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בלא-מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשיון הנתן-לי בבשורה.
19. כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל-אדם למען אקנה את-הרבים.
20. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורוה הייתי להם כמו-תחת התורוה למען קנות אותם אשר תחת התורוה.
21. לאלה אשר בלי תורוה הייתי כבלי תורוה אף כי-אינני בלי-תורוה יָהוּה אוּל כי אם-תחת תורוה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורוה.
22. ולחלשים הייתי כחלש לקנות את-החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל-דרך אושיע אחדים.
23. ואת-זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם-אנכי.
24. הלא ידעתם כי-רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק-אחד מהם ישיג את-שכר? הנצוח ככה רוצו למען תשיגהו.
25. וכל-העמד להאבק ינזר מכל-דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד.
26. לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח.
27. כי אם-אדכא את-גופי ואשעבדנו פן-אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק י
1. ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים. .וכלם נטבלו למשה לענן ובים.
3. וכלם אכלו מאכל אחד רוחני.
4. וכלם שתו משקה אחד רוחנו כי שתו מן-הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. אבל ברבם לא רצה יָהוּה אוּל ופגריהם נפלו במדבד.
6. וכל-זאת היתה-לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם-המה.
7. ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק.
8. ולא-נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש.
9. ולא-ננסה אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים.
10. גם-לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית.
11. כל-זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר-הגיעו אלינו קצי העולמים.
12. לכן החשב שהוא נצב ירא פן-יפול.
13. עדין לא-בא עליכם נסיון אחר בלתי אם-נסיון בני אדם כי-נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם-יתן עם-הנסיון גם-תוצאתיו כדי שתוכלו שאת.
14. על-כן חביבי נוסו מעבודת אלילים.
15. כמו אל-נבונים מדבר אנכי ושפטו אתכם את אשר אמר.
16. כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף היושע הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
17. כי-לחם אחד הוא לכן גם-גוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד.
18. ראו את-יָשׁוֹראֻל לפי הבשר הלא אכלי הזבהים חברי המזבח המה?
19. ועתה מה אמר? היש ממש באליל אם-יש ממש בזבחי אלילים?
20. אלא את אשר-יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לֵיָהוּה אוּל ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים.
21. לא תוכלו לשתות יחד כוס מולכיאולנו וגם-כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל-שלחן מולכיאולנו וגם אל-שלחן השדים.
22. הנעז להקניא את-מולכיאולנו? הכי חזקים אנחנו ממנו?
23. הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה.
24. איש איש אל-יבקש את-תועלת עצמו כי אם-את-תועלת רעהו.
25. כל-הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל-תחקרו מפני מכשל הלב.
26. כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
27. ואם-יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר-ישימו לפניכם ואל-תחקרו מפני מכשול הלב.
28. ואיש כי-יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל-תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
29. והלב אשר-אני אמר לא לבך כי אם-לב רעך כי למה-זה תשפט חרותי על-ידי לב האחר?
30. ואם-אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על-הדבר אשר אני מודה עליו?
31. לכן אמ תאכלו או אם-תשתו או-כל אשר תעשו את-הכל עשו לכבוד יָהוּה אוּל.
32. ואל-תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת יָהוּה אוּל.
33. כאשר גם-אנכי מבקש להיות רציו לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי-אם של-הרבים למען יושעו.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יא
1. לכו בעקבותי כאשר גם-אני הלך בעקבות יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי.
2. ועל-זאת אני משבח אתכם אחי כי-זכרתם אתי בכל לשמר את-הקבלות כאשר מסרתי לכם.
3. אך חפץ אנכי שתדעו כי-ראש כל-איש יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וראש האשה האיש ואיש וראש הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא יָהוּה אוּל.
4. כל-איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את-ראשו.
5. וכל-אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את-ראשה יען בזה היא כמו מגלחה.
6. כי האשה אם-לא תתכסה גם תתגלח ואם-בזיון הוא לאישה להכסם או להתגלח תתכסה.
7. והאיש איננו חיב לכסות את-ראשו כי הוא צלם יָהוּה אוּל וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש. .
8. כי אין-האיש מן-האשה כי אם-האשה מן-האיש.
9. גם לא-נברא האיש בעבור האשה כי אם-האשה בעבור האיש.
10. על-כן האשה חיבת להיות-לה כפה על-ראשה בעבור המלאכים.
11. אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש במולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
12. כי כאשר האשה מן-האיש כן גם-האיש על-ידי האשה וכל-זאת מֵיָהוּה אוּל.
13. שפטו-נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אֶל-יָהוּה אוּל בגלוי ראש?
14. או הלא גם-הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו?
15. אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי-נתן לה השער לצניף.
16. ואם-יחשב איש לערער עליו אין לנו מנהג כזה ולא לאוֹהוֹליָת יָהוּה אוּל.
17. והנה בצותי את-זאת לא אוכל לשבח אתכם על-אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם-לרעה.
18. כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו באוֹהוֹליָה ומקצתו אני מאמין.
19. כי אף-צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם.
20. ועתה כאשר תקהלו יחד אין-זה לאכל סעודת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
21. כי כל-אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר.
22. האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם? או התבוזו את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל ותכלימו את-אשר אין-בידם מאומה? מה אמר לכם? העל-זאת אשבח אתכם? אינני משבח.
23. כי-כה קבלתי אנכי מן-המולכיאול את-אשר גם-מסרתי לכם כי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בלילה ההוא אשר-נמסר בו לקח את-הלחם.
24. ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו-זאת לזכרוני.
25. וכן גם-את-הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו-זאת לזכרוני בכל-עת שתשתו.
26. כי בכל-עת שתאכלו את-הלחם הזה ותשתו את-הכוס הזאת הזכר תזכירו את-מות מולכיאולנו עד כי יבוא.
27. לכן מי שיאכל מן-הלחם הזה או-ישתה מכוס המולכיאול שלא כראוי יאשם לגוף מולכיאולנו ולדמו.
28. יבחן האיש את-נפשו ואז יאכל מן-הלחם וישתה מן-הכוס.
29. כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא-הפלה את-גוף מולכיאולנו.
30. בעבור זאת יש-בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות.
31. כי אם-נבחן את-נפשנו לא נהיה נדונים.
32. וכאשר נדון נוסר על-יד המולכיאול למען לא נחיב עם-העולם.
33. על-כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל-רעהו.
34. וכי-ירעב איש יאכל בביתו פן-תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יב
1. ובענין הרוחניות אחי לא-אכחד מכם דבר.
2. הלא ידעתם כי בהיתכם גוים אחרי אלילים אלמים הובלתם כאשר נמשכתם.
3. לכן אודיע אתכם כי אין איש דבר ברוּחַ-יָהוּה אוּל אשר יאמר יָהוּשֻׁעַ חרם הוא ולא יוכל איש לקרא לְיָהוּשֻׁעַ המולכיאול בלתי אם-ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
4. ושנות הנה המתנות אבל רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד הוא.
5. ושנים המה השמושים והמולכיאול אחד הוא.
6. ושנות הנה הפעלות וְ-יָהוּה אוּל הוא אחד הפעל את-הכל בכל.
7. ולכל-איש ואיש נתנה-לו התגלות הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ להועיל.
8. כי האחד נתן-לו על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ דבור החכמה ולאחר דבור הדעת כפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
9. לאחר האמונה בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא ולאחר מתנות הרפאות בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
10. ולאחר לפעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות.
11. וכל-אלה פעל הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו.
12. כי כאשר הגוף הוא אחד ויש-בו אברים הרבה וכל-אברי הגוף ההוא אף כי-רבים הם כלם גוף אחד כן גם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. כי בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם-יהודים אם-יונים אם-עבדים אם-בני חורין וכלנו לְרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד השקינו.
14. כי גם-הגוף לא אבר אחד הוא כי אם-רבים.
15. אם-תאמר הרגל אינני יד על-כן אינני מן הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
16. ואם-תאמר האזן אינני עין על-כן אינני מן-הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
17. אם-הגוף כלו יהיה עין איה השמע? ואם-כלו יהיה שמע איה הריח?
18. ועתה יָהוּה אוּל שת את-האברים כל-אחד ואחד מהם בגוף כפי רצונו.
19. ואלו-היו כלם אבר אחד איה הגוף?
20. הנה רבים הם האברים והגוף אחד.
21. העין לא-תוכל דבר אל-היד לאמר לא אצטרך לך וגם-הראש לא-יוכל דבר אל-הרגלים לאמר לא אצטרך לכן.
22. כי להפך אברי הגוף הנראים רפים הם-לנו לצרך ביותר.
23. והנראים לנו נקלים בגוף אתם נלביש ביתר כבוד ואשר לבשת לנו המה כאלו ההגונים מכלם.
24. כי ההגונים לנו אינם צריכים לזאת אבל יָהוּה אוּל מזג ככה את-הגוף שנתן כבוד יותר לגרוע.
25. למען לא-תהיה מחלקת בגוף כי אם-ידאגו כל-האברים יחד זה לזה.
26. ואם-יכאב אבר אחד יכאבו אתו כל-האברים ואם-יכבד אבר אחד ישמחו אתו כל-האברים.
27. אכן גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם ואבריו כל-אחד לפי חלקו.
28. ומהם שם יָהוּה אוּל באוֹהוֹליָה ראשונה לשליחים ושנים לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות אף-מתנות הרפאות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות.
29. הכלם שליחים? אם-כלם נביאים? או כלם מלמדים? הכלם עשי גבורות?
30. הלכלם מתנות רפאות? הכלם מדברים בלשנות? הכלם מפרשי לשנות?
31. ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל-זאת אראה אתכם דרך נעלה על-כלנה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יג
1. אם-בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין-בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה.
2. וכי תהיה-לי נבואה ואדע כל-הסודות וכל-הדעת וכי תהיה-לי כל-האמונה עד כי-אעתיק הרים ואין-בי האהבה הייתי כאין.
3. ואם-אחלק את-כל-הוני ואם-אתן את-גופי לשרפה ואין-בי האהבה כל-זאת לא תועילנו.
4. האהבה מארכת-אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם.
5. לא תעשה דבר-תפלה ולא תבקש את אשר-לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה.
6. לא תשמח בעולה כי שמחתה עם-האמת.
7. את-כל תשא את-כל תאמין את-כל תקוה ואת-כל תסבל.
8. האהבא לא-תבל לעולם אך-הנבואות הנה תבטלנה והלשנות תכלינה והדעת תבטל.
9. כי-קצת הוא שידענו וקצת הוא שנבאנו.
10. וכבוא התמים אז עבור תעבר הקצת.
11. כאשר הייתי עולל כעולל דברתי כעולל הגיתי כעולל חשבתי וכאשר הייתי לאיש הסירתי דברי העולל.
12. כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל-פנים כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף-אני.
13. ועתה שלש-אלה תעמדנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה בהן היא האהבא.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יד
1. רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו.
2. כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אִם-לֵיָהוּה אוּל כי אין-איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות.
3. והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם.
4. המדבר בלשון בונה את-נפשו והמתנבא בונה את-העדה.
5. וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן-המדבר בלשנות בלתי אם-יפרש למען תבנה העדה.
6. ועתה אחי כי-אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה-אועיל לכם אם-לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה?
7. הלא גם-הכלים הדוממים הנתנים קול הן-חליל הן-כנור אם-לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה-יזמר ומה-ינגן?
8. גם השופר אם-יתן את-קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה?
9. כן גם-אתם אם לא-תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמר? הלא תהיו כמדברים לרוח.
10. הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין-אחת מהן בלי קול.
11. לכן אם-אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני.
12. כן גם-אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה-שיבנה את-העדה.
13. על-כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה.
14. כי אם-אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי.
15. ועתה מה-לעשות? אתפללה ברוחי ואתפללה גם-בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם-בשכלי.
16. כי אם-תברך ברוח איך יענה העמד במצב ההדיוט אַמנָה על הודיתך באשר לא-ידע מה אתה אמר?
17. הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה.
18. אודה לֵיָהוּה אוּל כי-יותר מכלכם אני מדבר בלשנות.
19. אכן באוֹהוֹליָה אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את-האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון.
20. אחי אל-תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים.
21. הן כתוב בתורוה כי-בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל-העם הזה וגם בזאת לא-אבו שמע-לי אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
22. לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם-לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם-למאמינים.
23. והנה אם-תקהל כל-העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר-אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם?
24. אבל אם-יתנבאו כלם ובא איש לא-מאמין או הדיוט אז יוכח על-ידי כלם וידון על-ידי כלם.
25. ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על-פניו וישתחוה לֵיָהוּה אוּל ויודה בקול כי באמת יָהוּה אוּל בקרבכם.
26. ועתה מה-לעשות אחי? בהקהלכם יחד כל-אחד ואחד מכם יש-לו מזמור יש-לו הוראה יש-לו לשון יש-לו חזון יש-לו באור אך-יעשה הכל להבנות.
27. כי-ידבר איש בלשון ידברו-נא שנים שנים או על-היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש.
28. ואם-אין מפרש אז ידם באוֹהוֹליָה וידבר לנפשו וְלֵיָהוּה אוּל.
29. והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו.
30. וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון.
31. כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו.
32. ורוחות הנביאים תחת ידי-הנביאים המה.
33. כי לא יָהוּה אוּל מבוכה יָהוּה אוּל כי אִם-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם כאשר בכל-אוֹהוֹליָת הקדשים.
34. נשיכם בכנסיות תשתקנה כי-לא נתנה להן רשות לדבר כי אם-להכנע כאשר גם-אמרה התורוה.
35. ואם-חפצן ללמד דבר תשאלנה את-בעליהן בבית כי-חרפה היא לנשים לדבר באוֹהוֹליָה.
36. או המכם יצא דבר יָהוּה אוּל? אם-אליכם לבדכם הגיע?
37. כי-יתברך איש בלבבו להיות נביא או-איש הרוח בין יבין את אשר-אני כתב לכם כי-מצות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנה.
38. ומי אשר לא ידע אל-ידע.
39. לכן אחי השתדלו להתנבא ואל-תכלאו מלדבר בלשנות.
40. הכל יעשה כהגן וכשורה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טו
1. ואני אחי אודיעכם את-הבשורה אשר בשרתי אתכם אשר גם-קבלתם אתה וגם-עמדתם בה.
2. אשר גם-תושעו בה אם-תחזיקו בדבר אשר בשרתי אתכם אך אם לא-לשוא האמנתם.
3. כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם-קבלתי כִּי-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מת בעד חטאתינו כפי הכתובים.
4. וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים.
5. וכי נראה אל-כיפא ואחריו אל-שנים העשר.
6. ואחרי-כן נראה ליותר מחמש מאות אחים כאחד אשר רבם עודם בחיים ומקצתם ישנו.
7. ואחרי-כן נרא אל-יָהוּה-כַף ואחריו אל-כל-השליחים.
8. ואחרי כלם נראה גם-אלי כמו אל-הנפל.
9. כי אני הצעיר בשליחים ואינני כדי להקרא שליח באשר רדפתי את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל.
10. אבל בחסד יָהוּה אוּל הייתי מה-שהייתי וחסדי עלי לא-היה לריק כי-יותר מכלם עבדתי ולא אני כי-אם-חסד יָהוּה אוּל אשר עמדי.
11. והנה גם-אני גם-המה ככה משמיעים וככה האמנתם.
12. ואם-הגד הגד כי-הוקם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים איך יאמרו אנשים מכם כי-אין תחיה למתים?
13. אם-אין תחיה למתים גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם.
14. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם כי עתה ריק שמועתנו וגם-ריק אמונתכם.
15. וגם-נמצא עדי שקר לֵיָהוּה אוּל יען אשר-העידנו אֶת-יָהוּה אוּל כי הקים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-לא הקימו אם-אמת הוא שהמתים לא יקומו.
16. כי אם-המתים לא יקומו גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם.
17. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם הבל אמונתכם ועודכם בחטאתיכם.
18. אזי גם-אשר ישנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אבד אבדו.
19. ואם-בחיים האלה לבד בטחים אנחנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אמללים אנחנו מכל-אדם.
20. ועתה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוקם מן-המתים ויהי לראשית הישנים.
21. כי אחרי אשר-בא המות על-ידי אדם אחד גם-תחית המתים באה על-ידי אדם אחד.
22. כי כאשר באדם מתים כלם כן גם-יחיו כלם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. וכל-אחד ואחד בסדרו ראשית כלם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואחרי כן אשר-הם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבואו.
24. ואחרי כן הקץ כשימסר את-המלכות אֶל-יָהוּה אוּל האב אחרי בטלו כל-משרה וכל-שלטן וגבורה.
25. כי-הוא מלך ימלך עד כי-ישית את-כל-איביו תחת רגליו.
26. ואחרון האיבים אשר יבטל הוא המות.
27. כי-כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל.
28. וכאשר יושת הכל תחתיו אז הבן גם-הוא יושת תחת השת-כל תחתיו למען יהיה יָהוּה אוּל הכל בכל.
29. כי מה-יעשו הנטבלים בעד המתים אם-אמת הוא שהמתים קום לא-יקומו? למה-זה יטבלו בעד המתים?
30. ולמה זה אנחנו בסכנה בכל-שעה?
31. בתהלתנו אשר יש-לי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו מעיד אני עלי כי-מת אנכי בכל-יום ויום.
32. אם-לפי ררכו של-אדם נלחמתי עם-החיות הרעות באפסוס מה-תועלת יש-לי אם-המתים לא יקומו? נאכלה ונשתה כי-מחר נמות.
33. אל-נא תתעו חברת אנשים רעים משחתת מדות טבות.
34. הקיצו במישרים משכרון ואל-תחטאו כי-יש אנשים אשר אין-בהם דעת יָהוּה אוּל לבשתכם אני אמר זאת.
35. ואם-יאמר איש איך יקומו המתים? ובאי-זה גוף יבואו?
36. אתה הסכל הן מה-שתזרע לא יחיה בלתי אם-ימות.
37. ומה-שתזרע אינך זרע את-הגוף אשר יהיה כי אם-כגרגר ערם של-חטא או של-אחד הזרעים.
38. וְ-יָהוּה אוּל יתן-לו גוף כפי רצונו ולכל-זרע וזרע את-גופו למינהו.
39. לא כל-הבשר בשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף.
40. ויש גופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים ואחר הוא כבוד הגופות שבארץ.
41. אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי-כוכב מכוכב נבדל בכבודו.
42. וכן גם-בתחית המתים הן יזרע בכליון ויקום בלא-כליון.
43. יזרע בבזיון ויקום בכבוד יזרע בחלשה ויקום בגבורה.
44. יזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני יש גוף נפשי ויש גוף רוחני.
45. כן גם-כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה.
46. אבל לא של-הרוח היא הראשונה אלא של-הנפש ואחרי-כן של-הרוח.
47. האדם הראשון מן-האדמה הוא של-עפר והאדם השני הוא המולכיאול מן-השמים.
48. וכמו אשר הוא מעפר ככה גם-אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן-השמים ככה גם-אשר הם מן-השמים.
49. וכאשר לבשנו דמות האדם אשר מעפר כן נלבש גם-דמות האדם אשר מן-השמים.
50. וזאת אני אמר אחי כי-בשר ודם לא-יוכל לרשת את-מלכות יָהוּה אוּל ואשר יכלה לא יירש את אשר לא-יכלה.
51. הנה סוד אגידה לכם הן לא כלנו נישן המות אבל כלנו נתחלף.
52. ברגע אחד כהרף עין כתקע השופר האחרון כי יתקע בשפור והמתים יחיו בלי כליון ואנחנו נתחלף.
53. כי מה-שעתה לכליון לבוש ילבש אל-כליון ואשר ימות לבוש ילבש אל-מות.
54. וכשילבש מה-שעתה לכליון אל-כליון ומה-שעתה למות ילבש אל-מות אז יהיה דבר-הכתוב בלע המות לנצח.
55. איה עקצך המות? איה שאול נצחונך?
56. עקץ המות הוא החטא וכח החטא היא התורוה.
57. אבל תודות לֵיָהוּה אוּל אשר נתן-לנו הנצחון על-ידי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
58. על-כן אחי חביבי התכוננו בל-תמוטו והעדיפו בכל-עת במעשה מולכיאולנו מדעתכם כי-לא לריק עמלכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טז
1. ועל-דבר קבוץ התורומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לאוֹהוֹליָת אשר בגלטיא כן תעשו גם-אתם.
2. בכל-אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את-אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד.
3. ואני בבאי את-אשר תמצאו נאמנים עם-אגרות אשלח אתם להביא את-נדבתכם ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
4. ואם-שוה הטרח שגם אנכי אלך שמה אתי ילכו.
5. ואני אבא אליכם אחרי עברי את-מקדוניא כי את-מקדוניא אעברה.
6. ואולי אשב עמכם ימים אחדים או כל-ימי הסתו למען תלוני אל-אשר אלך שמה.
7. כי כעת אין רצוני לראתכם אך-בעברי כי-אקוה לשבת אצלכם זמן-מה אם-ירצה יָהוּה אוּל.
8. אבל אשב באפסוס עד-חג השבועות.
9. כי-נפתח לי פתח גדול ורב-פעלים ורבים המתקוממים.
10. וכי יבוא אליכם טימותיוס ראו-נא שיהיה עמכם בלי פחד כי-מלאכת יָהוּה אוּל הוא עשה כמו גם-אני.
11. על-כן איש על-יבז אתו אך שלחהו בשֻׁעַ-אוֹלֵם למען יבא אלי כי אחכה-לו עם-האחים.
12. ואפולוס האח הנה פצרתי-בו לבוא אליכם עם-האחים אך לא-היה ברצונו לבוא עתה אמנם בוא יבוא במצאו עת נכונה.
13. שקדו ועמדו באמונה התאששו והתחזקו.
14. וכל-דבריכם יעשו באהבה.
15. ואבקשה מכם אחי הלא ידעתם את-בית אסטפנוס שהוא ראשית אכיא ויתנו את-נפשם לשרות הקדשים.
16. לכן הכנעו גם-אתם מפני אנשים כאלה ומפני-כל אשר-יעבד עמהם ויעמל.
17. והנני שמח בביאת אסטפנוס ופרטונטוס ואכיקוס כי המה מלאו את-אשר חסרתי אתכם.
18. ויניחו את-רוחי ואת-רוחכם על-כל הכירו אנשים כאלה.
19. האוֹהוֹליָת אשר באסיא שאלות לשלומכם עקילס ופריסקלא וגם-האוֹהוֹליָה אשר בביתם מרבים לשאל לשלומכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. האחים כלם שאלים לשלומכם שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה.
21. שאלת שלומכם בידי אני שאול.
22. מי שלא יאהב את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יחרם מַאוֹר-נא-אוֹתַה.
23. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו יהי עמכם.
24. ואהבתי את-כלכם במולכיאול יָהוּשֻׁעַ אַמנָה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
Back
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=