השודקה הרושבה - עשוהי

אגרת שאול הראשונה אל-הקורנתיים

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק א
1. שאול המקרא להיות שליח יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ברצון יָהוּה אוּל וסוסתניס אחינו.
2. אל-קהלת יָהוּה אוּל אשר בקורנתוס אל-המקדשים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הקרואים להיות הדשים עם כל-הקראים בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בכל-מקום שלהם ושלנו.
3. חסד לכם ושֻׁעַ-אוֹלֵם מאת יָהוּה אוּל אֲבִיהֻל ומולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
4. אודה לֵיָהוּה אוּל בעבורכם בכל-עת על-חסד יָהוּה אוּל הנתן לכם בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.
5. אשר ערשתם-בו בכל בכל-דבור ובכל-דעת.
6. באשר עדות הוֹל-מֶהוּשְׁחַי התקימה בכם.
7. עד כי-לא חסרתם כל-מתן החסד והנכם מחכים להתגלות מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. אשר גם-יקים אתכם ער-עת קץ להיות נקיים ביום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
9. נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר על-פיו נקראתם לחברת בנו מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
10. והנני מזהיר אתכם אחי בשום מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם-תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת.
11. כי הגד-לי עליכם ביד בני-בית כלואה כי-יש מריבות ביניכם.
12. וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לשאול וזה לאולוס וזה לכיפא וזה לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנני.
13. הכי חלק הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הכי שאול נצלב בעדכם? או לשם שאול נטבלתם?
14. אודה לֵיָהוּה אוּל שלא טבלתי איש מכם כי אם-את-קרספוס ואת-גיוס.
15. פן-יאמרו כי-לשמי טבלתי.
16. אך טבלתי גם את-בני-בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם-טבלתי עוד איש אחר.
17. כי לא שלחני הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לטבול כי אם-לבשר לא-בחכמת דברים למען אשר לא-יהיה לריק צלב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
18. כי-דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת יָהוּה אוּל הוא.
19. כי-כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר.
20. איה חכם? איה ספר? איה דרש העולם הזה? הלא סכל יָהוּה אוּל את-חכמת העולם הזה?
21. כי אחרי אשר בחכמת יָהוּה אוּל לא ידע העולם אֶת-יָהוּה אוּל בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים.
22. כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה.
23. ואנחנו משמיעים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים.
24. אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הוא גבורת יָהוּה אוּל וחכמת יָהוּה אוּל.
25. יען כי סכלות יָהוּה אוּל חכמה היא מאדם וחלשת יָהוּה אוּל חזקה היא מאדם.
26. כי ארו-נא אחי את-קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים.
27. כי אם-בסכל שבעולים בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החכמים ובחלוש שבעולם בחר יָהוּה אוּל למען ביש את-החזק.
28. ובדלת העולם בחר יָהוּה אוּל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו.
29. כדי שלא-יתהלל לפניו כל-בשר.
30. וממנו אתם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר היה לנו לחכמה מאת יָהוּה אוּל ולצדקה ולקדוש ולפדיום.
31. ויהי ככתוב המתהלל יתהלל בַּיָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ב
1. וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את-עדות יָהוּה אוּל.
2. כי לא-חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי והוא הנצלב.
3. ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה.
4. ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני-אדם כי אם-בתוכחת הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ והגבורה.
5. למען אשר לא-תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם-בגבורת יָהוּה אוּל.
6. אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם-לא של-שרי העולם הזה אשר יאבדו.
7. כי אם-בסוד נדבר חכמת יָהוּה אוּל הנסתרה אשר יָהוּה אוּל יעדה לכבודנו לפני ימי העולם.
8. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ הכבוד.
9. אלא ככתוב אשר-עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על-לב אנוש את אשר-הכין יָהוּה אוּל לאהביו.
10. ולנו גלה יָהוּה אוּל ברוחו כי הרוּחַ חוקר את-הכל גם את-העמקי יָהוּה אוּל.
11. כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם-רוח האדם אשר בקרבו? כן גם לא-ידע איש את אשר בֵּיָהוּה אוּל בלתי אם-רוּחַ-יָהוּה אוּל.
12. ואנחנו לא קבלנו את-רוח העולם כי אם-הרוּחַ מאת יָהוּה אוּל למען נדע את-אשר נתן לנו מאת יָהוּה אוּל בחסדו.
13. ואת-זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם-בדברים אשר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ תלמדם ונבאר דברים רוחניים על-פי הרוח.
14. הן האדם הנפשי איננו מקבל את-דברי רוּחַ-יָהוּה אוּל כי-המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח.
15. אבל האדם הרוחני ידין את-הכל ואותו לא-ידין איש.
16. כי מי-תכן את-רוח מולכיאולנו ומי יודיענו? ואנחנו הנה יש-לנו רוח הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יָהוּשֻׁעַ.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ג
1. ואני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כעם-רוחניים כי עודכם של-הבשר וכמו עוללים בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. חלב השקיתי אתכם ואל-מאכל כי אז לא-יכלתם וגם-עתה לא תוכלו יען היתכם עוד של-הבשר.
3. כי באשר קנאה ומריבה ומחלקות ביניכם הלא של-הבשר אתם ומתהלכים לפי דרך בני אדם?
4. הן באמר האחד אני לשאול והשני אני לאפולוס הלא של-הבשר אתם?
5. מי אפוא שאול ומי-הוא אפולוס אך-משרתים הם אשר על-ידם באתם להאמין איש איש כמתנת המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר נתן לו.
6. אני נטעתי ואפולוס השקה אבל יָהוּה אוּל הוא הצמיח.
7. על-כן הנטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אִם-יָהוּה אוּל המצמיח.
8. והנטע והמשקה כאחד המה ואיש איש יקבל את-שכרו כפי עמלו.
9. כי עזרי אל אנחנו ואתם שדה יָהוּה אוּל ובנין יָהוּה אוּל אתם.
10. ואני כפי חסד יָהוּה אוּל הנתן לי כבני חכם שתי יסוד ואחר בונה עליו אך-ירא כל-איש איך הוא-בנה אליו.
11. כי לא-יוכל איש לשית יסוד אחר חוץ מן-המוסד שהוא יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
12. ואם-יבנה הבונה על-היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או-עץ או חציר או קש.
13. מעשה כל-איש יגלה כי היום הוא יבררהו כי-באש יראה ואת-מה-מעשה כל-איש ואיש האש תבחננו.
14. עם-יעמד מעשה איש אשר בנה עליו יקבל שכרו.
15. ואם-ישרף מעשהו יפסידנו והוא יושע אך כמו-מצל מאש.
16. הלא ידעתם כי היכל יָהוּה אוּל אתם ורוּחַ-יָהוּה אוּל שכן בקרבכם?
17. ואיש אשר ישחית את-היכל יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ישחית אתו כי היכל יָהוּה אוּל קדוש ואתם הנכם קדושים.
18. אל-ירמה איש את-עצמו והחשב את-עצמו חכם בעולים הזה יהי לסכל למען יחכם.
19. כי-חכמת העולם הזה סכלות היא לפני יָהוּה אוּל ככתוב לכד חכמים בערמם.
20. ועוד כתוב יָהוּה אוּלהִים ידע מחשבות חכמים כי המה הבל.
21. על-כן אל-יתהלל איש באדם כי הכל הוא שלכם.
22. אם-שאול אם-אפולוס ואם-כיפא אם-העולם אם-החיים ואם-המות אם-ההוה ואם-העתיד הכל הוא שלכם.
23. ואתם הנכם של-מולכיאול והמולכיאול הוא של יָהוּה אוּל.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ד
1. כן יחשב-איש אתנו כמשרתי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וסכני רזי יָהוּה אוּל.
2. הנה סוף דבר שלא יבקש מן-הסכנים כי-אם-להמצא נאמן.
3. ואני נקלה היא בעיני כי-אתם דנים אתי או-יום דין של-בני אדם גם-אני את-נפשי לא אדין.
4. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל-זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
5. על-כן אל-תשפטו שפוט לפני העת עד כי-יבוא מולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר גם-יוציא לאור את-תעלמות החשך ויגלה את-עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל-איש מאת יָהוּה אוּל.
6. ואת-זאת אחי הסבתי על-עצמי ועל-אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא-יתחכם איש יותר ממה-שכתוב פן-תתגאו איש בְהוֹל-שֻׁאַם איש לנגד רעהו.
7. כי מי הפליא אותך? ומה בידך אשר לא קבלתו? ואם-קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל?
8. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם-אנחנו.
9. כי אחשב שֶׁ-יָהוּה אוּל הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני-תמותה כי היינו לראוה לעולם גם-למלאכים גם-לבני אדם.
10. אנחנו סכלים למען יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואתם חכמים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים.
11. ועד-השעה הזאת הננו רעבים גם-צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו.
12. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל.
13. גדפו אתנו ונתחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד-עתה.
14. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם-מזהיר אתכם כבני האהובים.
15. כי גם-אם-היו לכם רבבות אמנים בַּהוּל-מֶהוּשְׁחַי אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי על-ידי הבשורה.
16. על-כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי.
17. ובעבור זאת שלחתי אליכם את-טימותיוס בני האהוב והנאמן במולכיאול יָהוּשֻׁעַ והוא יזכיר לכם את-דרכי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר מלמד אנכי בכל-מקום בכל-אוֹהוֹליָה ואוֹהוֹליָה.
18. הן-יש מתנשאים כאלו לא-אבוא אליכם.
19. אבל בוא אבוא אלכים בזמן קרוב אם-ירצה המולכיאול יָהוּשֻׁעַ ואדעה לא את-דברי המתרוממים כי אם-את-גבורתם.
20. כי מלכות יָהוּה אוּל איננה בדבר שפתים כי אם-בגבורה.
21. ומה-תחפצו? הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה?

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ה
1. שמועה נשמעת בארץ כי-נמצאה זנות ביניכם ואף-זנות אשר בגוים לא-ספר כמוה כי-יקח איש את-אשת אביו.
2. ואתם עוד גבהי רוח תחת אשר היה לכם להתאבל למען יוסר מקרבכם עשה המעשה הזה.
3. הן אנכי הרחוק מכם בגופי וקרוב ברוחי כבר דנתי כאלו הייתי אצלכם על-האיש אשר-עשה כדבר הזה.
4. בְהוֹל-שֻׁאַם מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בהקהלכם יחד ורוחי אתכם עם-גבורת מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. למסר את-האיש החוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
6. לא-טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את-כל-העסה?
7. בערו את-השאור הישן למען תהיו עסה חדשה הלא לחם מצות כי גם-לנו פסחנו הנזבח בעדנו הוא הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
8. על-כן נחגה-נא החג לא-בשאר ישן ולא-בשאר הרע והרשע כי אם-במצות הישר והאמת.
9. ותבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם-הזנים.
10. ואין-דעתי בזאת על-הזנים שבעולם הזה או על-בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן-העולם.
11. אך-זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם-איש אשר-אח יקרא והוא זנה או-בצע בצע או-עבד אלילים או מגדף או סבא או גזלן עם-האיש אשר כזה גם לא תאכלו.
12. כי מה-לי לשפט את-אשר בחוץ? הלא תשפטו את אשר בבית?
13. ואשר בחוץ יָהוּה אוּל ישפטם ואתם בתערו את-הרע מקרבכם.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ו
1. היש בכם איש אשר בריבו עם-רעהו יזיד להביא דבר-דינו לפני הרשעים ולא לפני הקדשים?
2. הלא ידעתם כי הקדשים ידינו את-העולם? ואם-העולם ידון על-ידכם האינכם ראוים לדין דינים קטנים?
3. הלא ידעתכם כי נדין את-המלאכים? אף כי-דברי ממונות?
4. ואתם כאשר יש-לכם דיני ממונות מושיבים אתם את-הנחשבים לאין באוֹהוֹליָה לשפטיכם.
5. לבשתכם אמר אני את-זאת הכי אין בכם חכם? אחד שיוכל להוכיח בין איש לאחיו?
6. כי אח רב עם-אחיו וזאת לפני לא-מאמינים.
7. הן בכל ירידה היא לכם שתריבו זה עם-זה למה לא תבחרו לסבל הונאה? ולמה לא תבחרו להיות עשוקים?
8. אבל מונים אתם ועשקים אף את-אחיכם.
9. הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל? אל-תתעו את-נפשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאפים ולא הקדשים ולא השכבים את-זכר.
10. לא הגנבים ולא-בצעי בצע לא הסבאים ולא המגדפים ולא הגזלנים כל-אלה לא יירשו את-מלכות יָהוּה אוּל.
11. וכאלה לפנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשום יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וברוח יָהוּה אוּלנוּ.
12. הכל הוא ברשותי אך לא כל-דבר יועיל הכל הוא ברשותי אך לא ישעבדני דבר.
13. המאכל לכרש והכרש למאכל וְ-יָהוּה אוּל את-זה ואת-זה יכלה והגוף אל-יהי לזנות כי אם-למולכיאול יָהוּשֻׁעַ והמולכיאול לגוף.
14. וְ-יָהוּה אוּל העיר גם את-מולכיאולנו ויעיר גם-אתכם בגבורתו.
15. הלא ידעתם כי גופתיכם אברי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? הנה הכי אקח את-אברי הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואעשה אתם לאברי זונה? חלילה.
16. או הלא ידעתם כי הדבק בזונב גוף אחד? הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד.
17. אבל הדבק במולכיאול רוח אחד הוא עמו.
18. נוסו מן-הזנות כל-חטא אשר-יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו.
19. או הלא-ידעתם כי גופכם הוא היכל רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ השכן בקרבכם אשר קבלתם מאת יָהוּה אוּל וכי לא-לעצמכם אתם?
20. כי במחיר נקניתם על-כן כבדו אֶת-יָהוּה אוּל בגופכם ובחוחכם אשר לֵיָהוּה אוּל המה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ז
1. ולענין מה-שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה.
2. אך מפני הזנות תהי לכל-איש אשתו ויהי לכל-אשה בעלה.
3. האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו-כן האשה לבעלה.
4. האשה איננה שלטת על-גופה כי אם-בעלה וכמו-כן גם-האיש איננו שלט על-גופו כי אם-אשתו.
5. אל-תמנעו את-עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על-זמן קבוע להיות פנוים לתענים ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן-ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם.
6. ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה.
7. כי מי יתן והיה כל-אדם כמני אך יש לכל-איש מתנתו מאת יָהוּה אוּל זה בכה וזה בכה.
8. ואל-הפנוים ואל-האלמנות אמר אני כי-טוב להם אם-ישבו ככה כמו גם-אני.
9. אך אם-לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי-טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה.
10. והנה את-הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם-המולכיאול יָהוּשֻׁעַ אשר לא-תפרש אשה מבעלה.
11. ואם-פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל-ישלח את-אשתו.
12. והנה אל-האחרים אמר אנכי ולא המולכיאול כי-תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה.
13. ואשה כי-יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו.
14. כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם-לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה.
15. אבל אם-יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשֻׁעַ-אוֹלֵם קראנו יָהוּה אוּל.
16. כי מה-תדעי את האשה אם-תושיעי את-האיש? ומה-תדע אתה האיש אם-תושיע את-האשה?
17. רק יתהלך איש איש כפי מה-שחלק לו יָהוּה אוּל וכפי מה-שקרא אתו המולכיאול יָהוּשֻׁעַ וכן-מתקן אנכי בכל-האוֹהוֹליָת.
18. אם-נמול האיש המקרא? אל-ימשך את-ערלתו ואם-ערל? הוא אל-ימול.
19. אין-המילה נחשבה אין-הערלה נחשבה כי אם-שמירת מצות יָהוּה אוּל.
20. איש איש במשמרתו אשר-נקרא בה שם יעמד.
21. אם-נקראת בהיותך? עבד אל-ירע בעיניך אלא אם-תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה.
22. כי-קרוא במולכיאול יָהוּשֻׁעַ בהיותו עבד משחרר הוא למולכיאול וככה גם-הקראו בהיותו חפשי עבד הוא לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. במחיר נקניתם אל-תהיו עבדי בני-אדם.
24. איש איש במשמרת אשר-נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני יָהוּה אוּל.
25. ועל-דבר הבתולות אין-לי מצוה מאת המולכיאול רק אודיע את-עצתי אחרי אשר-חנני המולכיאול להיות נאמן.
26. הנני חשב כי-טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי-טוב לו להיות כמו שהוא.
27. אם-נקשרת באשה? אל-תבקש להפטר ואם-נפטרת? אל-תבקש אשה.
28. וגם כי-תקח אשה אינך חטא והבתולה כי-תהיה לאיש איננה חטאת אך-יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם.
29. וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין-להם נשים.
30. והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין-קנין בידם.
31. והנהנים מן-העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה.
32. ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין-לו אשה דאג לאשר למולכיאול איך ייטב בעיני המולכיאול.
33. ומי שיש-לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה.
34. יש הבדל בין אשת-איש לבתולה כי-האשה אשר לא-היתה לאיש דאגת לאשר למולכיאולנו ולהיות קךושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה.
35. וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם-להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני חמולכיאול יָהוּשֻׁעַ באין מנע.
36. וכי-יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם-תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם-לבבו איננו חוטא ישיאנה.
37. ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את-בתולתו טוב עשה.
38. לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו.
39. האשה קשורה לבעלה על-פי התורה כל-עת שהוא חי וכי-מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתאצה ובלבד שתהיה במולכיאול.
40. אבל אשריה יותר אם-תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם-אני כי-רוּחַ-יָהוּה אוּל בי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ח
1. ועל-דבר זבחי האלילים ידענו שיש-דעה לכלנו הדעת הגביה לב והאהבה היא הבונה.
2. החשב כי-הוא ידע דבר-מה עוד לא-ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו.
3. אבל אם-יאהב איש אֶת-יָהוּה אוּל, יָהוּה אוּל ידעו.
4. ועל-דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי-האליל אין בעולם ואין יָהוּה אוּל בלתי אחד.
5. ואף כי-יש הנקראים אלילים אם-בשמים אם-בארץ באשר יש אלילים רבים ואדנים רבים.
6. אמנם לנו אך-אל אחד יָהוּה אוּל האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ומולכיאול אחד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר הכל על-ידו ואנחנו על-ידו.
7. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את-האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל.
8. המאכל לא יקרב אתכם לֵיָהוּה אוּל כי אם-נאכל אין-לנו יתרון ואם-לא נאכל לא נגרע.
9. אבל הזהרו פן-יהיה אתו הרשיון שלכם למכשל החלשים.
10. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים.
11. ויאבד על-ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
12. ואם-ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את-רוחם החלוש לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם חטאים.
13. על-כן אם-מאכלי מכשיל את-אחי לא-אכל בשר לעולם למען לא-אכשיל את-אחי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק ט
1. הלא שליח אנכי? הלא חפשי אנכי? הלא ראיתי אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו? הלא אתכם פעלי במולכיאולנו?
2. ואם-אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם במולכיאולנו.
3. וזאת התנצלותי כנגד הדנים אותי.
4. האין רשות בידנו לאכל ולשתות?
5. האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם-השליחים האחרים וכמו אחי המולכיאולנו וכמו כיפא?
6. אם-לי לבדי ולבר-נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה?
7. מי הלך לצבא במשכרת של-עצמו? מי נטע כרם ולא יאכל את-פריו? מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל?
8. הכי לפי דרכו של-אדם? אני מדבר כזאת הלא גם-התורה אמרת כן?
9. כי כתוב בתורת משה לא-תחסם שור בדישו הלשורים הושש יָהוּה אוּל?
10. או אך-למעננו? מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי-תקוה והדש ידוש עלי-תקוה לקחת חלקו בתקוה.
11. אם-זרענו בכם עניני הרוח הכי-דבר גדול הוא אם-נקצר מכם עניני הבשר?
12. ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם-סבלנו את-הכל לבלתי-שום מעצור לבשורת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן-הקדשים? ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח?
14. כן תקן מולכיאולנו גם-הוא אשר יחיו המבשרים על-הבשורה.
15. ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא-כתבתי זאת למען יעשה-לי כזאת כי-טוב לי המות מאשר ישים איש את-תהלתי לריק.
16. אם-אבשר את-הבשורה אין-לי תהלה כי-החובה מטלת עלי ואוי לי אם-לא אבשר.
17. כי אם-ברצוני אעשה-כן יהיה-לי שכר ואם-בעל-כרחי פקדת משמרתי היא.
18. ועתה מה-הוא שכרי? הלא זה שאבשר בשורת הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בלא-מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשיון הנתן-לי בבשורה.
19. כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל-אדם למען אקנה את-הרבים.
20. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורוה הייתי להם כמו-תחת התורוה למען קנות אותם אשר תחת התורוה.
21. לאלה אשר בלי תורוה הייתי כבלי תורוה אף כי-אינני בלי-תורוה יָהוּה אוּל כי אם-תחת תורוה הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורוה.
22. ולחלשים הייתי כחלש לקנות את-החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל-דרך אושיע אחדים.
23. ואת-זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם-אנכי.
24. הלא ידעתם כי-רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק-אחד מהם ישיג את-שכר? הנצוח ככה רוצו למען תשיגהו.
25. וכל-העמד להאבק ינזר מכל-דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד.
26. לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח.
27. כי אם-אדכא את-גופי ואשעבדנו פן-אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק י
1. ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים. .וכלם נטבלו למשה לענן ובים.
3. וכלם אכלו מאכל אחד רוחני.
4. וכלם שתו משקה אחד רוחנו כי שתו מן-הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
5. אבל ברבם לא רצה יָהוּה אוּל ופגריהם נפלו במדבד.
6. וכל-זאת היתה-לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם-המה.
7. ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק.
8. ולא-נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש.
9. ולא-ננסה אֶת-הוֹל-מֶהוּשְׁחַי כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים.
10. גם-לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית.
11. כל-זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר-הגיעו אלינו קצי העולמים.
12. לכן החשב שהוא נצב ירא פן-יפול.
13. עדין לא-בא עליכם נסיון אחר בלתי אם-נסיון בני אדם כי-נאמן הוא יָהוּה אוּל אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם-יתן עם-הנסיון גם-תוצאתיו כדי שתוכלו שאת.
14. על-כן חביבי נוסו מעבודת אלילים.
15. כמו אל-נבונים מדבר אנכי ושפטו אתכם את אשר אמר.
16. כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי? והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף היושע הוֹל-מֶהוּשְׁחַי?
17. כי-לחם אחד הוא לכן גם-גוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד.
18. ראו את-יָשׁוֹראֻל לפי הבשר הלא אכלי הזבהים חברי המזבח המה?
19. ועתה מה אמר? היש ממש באליל אם-יש ממש בזבחי אלילים?
20. אלא את אשר-יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לֵיָהוּה אוּל ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים.
21. לא תוכלו לשתות יחד כוס מולכיאולנו וגם-כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל-שלחן מולכיאולנו וגם אל-שלחן השדים.
22. הנעז להקניא את-מולכיאולנו? הכי חזקים אנחנו ממנו?
23. הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה.
24. איש איש אל-יבקש את-תועלת עצמו כי אם-את-תועלת רעהו.
25. כל-הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל-תחקרו מפני מכשל הלב.
26. כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
27. ואם-יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר-ישימו לפניכם ואל-תחקרו מפני מכשול הלב.
28. ואיש כי-יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל-תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי לַיָהוּה אוּל הארץ ומלואה.
29. והלב אשר-אני אמר לא לבך כי אם-לב רעך כי למה-זה תשפט חרותי על-ידי לב האחר?
30. ואם-אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על-הדבר אשר אני מודה עליו?
31. לכן אמ תאכלו או אם-תשתו או-כל אשר תעשו את-הכל עשו לכבוד יָהוּה אוּל.
32. ואל-תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת יָהוּה אוּל.
33. כאשר גם-אנכי מבקש להיות רציו לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי-אם של-הרבים למען יושעו.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יא
1. לכו בעקבותי כאשר גם-אני הלך בעקבות יָהוּשֻׁעַ הול-המושחי.
2. ועל-זאת אני משבח אתכם אחי כי-זכרתם אתי בכל לשמר את-הקבלות כאשר מסרתי לכם.
3. אך חפץ אנכי שתדעו כי-ראש כל-איש יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי וראש האשה האיש ואיש וראש הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא יָהוּה אוּל.
4. כל-איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את-ראשו.
5. וכל-אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את-ראשה יען בזה היא כמו מגלחה.
6. כי האשה אם-לא תתכסה גם תתגלח ואם-בזיון הוא לאישה להכסם או להתגלח תתכסה.
7. והאיש איננו חיב לכסות את-ראשו כי הוא צלם יָהוּה אוּל וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש. .
8. כי אין-האיש מן-האשה כי אם-האשה מן-האיש.
9. גם לא-נברא האיש בעבור האשה כי אם-האשה בעבור האיש.
10. על-כן האשה חיבת להיות-לה כפה על-ראשה בעבור המלאכים.
11. אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש במולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
12. כי כאשר האשה מן-האיש כן גם-האיש על-ידי האשה וכל-זאת מֵיָהוּה אוּל.
13. שפטו-נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אֶל-יָהוּה אוּל בגלוי ראש?
14. או הלא גם-הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו?
15. אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי-נתן לה השער לצניף.
16. ואם-יחשב איש לערער עליו אין לנו מנהג כזה ולא לאוֹהוֹליָת יָהוּה אוּל.
17. והנה בצותי את-זאת לא אוכל לשבח אתכם על-אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם-לרעה.
18. כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו באוֹהוֹליָה ומקצתו אני מאמין.
19. כי אף-צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם.
20. ועתה כאשר תקהלו יחד אין-זה לאכל סעודת מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
21. כי כל-אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר.
22. האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם? או התבוזו את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל ותכלימו את-אשר אין-בידם מאומה? מה אמר לכם? העל-זאת אשבח אתכם? אינני משבח.
23. כי-כה קבלתי אנכי מן-המולכיאול את-אשר גם-מסרתי לכם כי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ בלילה ההוא אשר-נמסר בו לקח את-הלחם.
24. ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו-זאת לזכרוני.
25. וכן גם-את-הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו-זאת לזכרוני בכל-עת שתשתו.
26. כי בכל-עת שתאכלו את-הלחם הזה ותשתו את-הכוס הזאת הזכר תזכירו את-מות מולכיאולנו עד כי יבוא.
27. לכן מי שיאכל מן-הלחם הזה או-ישתה מכוס המולכיאול שלא כראוי יאשם לגוף מולכיאולנו ולדמו.
28. יבחן האיש את-נפשו ואז יאכל מן-הלחם וישתה מן-הכוס.
29. כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא-הפלה את-גוף מולכיאולנו.
30. בעבור זאת יש-בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות.
31. כי אם-נבחן את-נפשנו לא נהיה נדונים.
32. וכאשר נדון נוסר על-יד המולכיאול למען לא נחיב עם-העולם.
33. על-כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל-רעהו.
34. וכי-ירעב איש יאכל בביתו פן-תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יב
1. ובענין הרוחניות אחי לא-אכחד מכם דבר.
2. הלא ידעתם כי בהיתכם גוים אחרי אלילים אלמים הובלתם כאשר נמשכתם.
3. לכן אודיע אתכם כי אין איש דבר ברוּחַ-יָהוּה אוּל אשר יאמר יָהוּשֻׁעַ חרם הוא ולא יוכל איש לקרא לְיָהוּשֻׁעַ המולכיאול בלתי אם-ברוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
4. ושנות הנה המתנות אבל רוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד הוא.
5. ושנים המה השמושים והמולכיאול אחד הוא.
6. ושנות הנה הפעלות וְ-יָהוּה אוּל הוא אחד הפעל את-הכל בכל.
7. ולכל-איש ואיש נתנה-לו התגלות הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ להועיל.
8. כי האחד נתן-לו על-ידי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ דבור החכמה ולאחר דבור הדעת כפי הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
9. לאחר האמונה בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא ולאחר מתנות הרפאות בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ ההוא.
10. ולאחר לפעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות.
11. וכל-אלה פעל הָרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו.
12. כי כאשר הגוף הוא אחד ויש-בו אברים הרבה וכל-אברי הגוף ההוא אף כי-רבים הם כלם גוף אחד כן גם הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
13. כי בָּרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם-יהודים אם-יונים אם-עבדים אם-בני חורין וכלנו לְרוּחַ-יָהוּשֻׁעַ אחד השקינו.
14. כי גם-הגוף לא אבר אחד הוא כי אם-רבים.
15. אם-תאמר הרגל אינני יד על-כן אינני מן הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
16. ואם-תאמר האזן אינני עין על-כן אינני מן-הגוף הבעבור זאת איננה מן-הגוף?
17. אם-הגוף כלו יהיה עין איה השמע? ואם-כלו יהיה שמע איה הריח?
18. ועתה יָהוּה אוּל שת את-האברים כל-אחד ואחד מהם בגוף כפי רצונו.
19. ואלו-היו כלם אבר אחד איה הגוף?
20. הנה רבים הם האברים והגוף אחד.
21. העין לא-תוכל דבר אל-היד לאמר לא אצטרך לך וגם-הראש לא-יוכל דבר אל-הרגלים לאמר לא אצטרך לכן.
22. כי להפך אברי הגוף הנראים רפים הם-לנו לצרך ביותר.
23. והנראים לנו נקלים בגוף אתם נלביש ביתר כבוד ואשר לבשת לנו המה כאלו ההגונים מכלם.
24. כי ההגונים לנו אינם צריכים לזאת אבל יָהוּה אוּל מזג ככה את-הגוף שנתן כבוד יותר לגרוע.
25. למען לא-תהיה מחלקת בגוף כי אם-ידאגו כל-האברים יחד זה לזה.
26. ואם-יכאב אבר אחד יכאבו אתו כל-האברים ואם-יכבד אבר אחד ישמחו אתו כל-האברים.
27. אכן גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אתם ואבריו כל-אחד לפי חלקו.
28. ומהם שם יָהוּה אוּל באוֹהוֹליָה ראשונה לשליחים ושנים לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות אף-מתנות הרפאות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות.
29. הכלם שליחים? אם-כלם נביאים? או כלם מלמדים? הכלם עשי גבורות?
30. הלכלם מתנות רפאות? הכלם מדברים בלשנות? הכלם מפרשי לשנות?
31. ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל-זאת אראה אתכם דרך נעלה על-כלנה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יג
1. אם-בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין-בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה.
2. וכי תהיה-לי נבואה ואדע כל-הסודות וכל-הדעת וכי תהיה-לי כל-האמונה עד כי-אעתיק הרים ואין-בי האהבה הייתי כאין.
3. ואם-אחלק את-כל-הוני ואם-אתן את-גופי לשרפה ואין-בי האהבה כל-זאת לא תועילנו.
4. האהבה מארכת-אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם.
5. לא תעשה דבר-תפלה ולא תבקש את אשר-לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה.
6. לא תשמח בעולה כי שמחתה עם-האמת.
7. את-כל תשא את-כל תאמין את-כל תקוה ואת-כל תסבל.
8. האהבא לא-תבל לעולם אך-הנבואות הנה תבטלנה והלשנות תכלינה והדעת תבטל.
9. כי-קצת הוא שידענו וקצת הוא שנבאנו.
10. וכבוא התמים אז עבור תעבר הקצת.
11. כאשר הייתי עולל כעולל דברתי כעולל הגיתי כעולל חשבתי וכאשר הייתי לאיש הסירתי דברי העולל.
12. כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל-פנים כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף-אני.
13. ועתה שלש-אלה תעמדנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה בהן היא האהבא.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק יד
1. רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו.
2. כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אִם-לֵיָהוּה אוּל כי אין-איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות.
3. והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם.
4. המדבר בלשון בונה את-נפשו והמתנבא בונה את-העדה.
5. וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן-המדבר בלשנות בלתי אם-יפרש למען תבנה העדה.
6. ועתה אחי כי-אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה-אועיל לכם אם-לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה?
7. הלא גם-הכלים הדוממים הנתנים קול הן-חליל הן-כנור אם-לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה-יזמר ומה-ינגן?
8. גם השופר אם-יתן את-קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה?
9. כן גם-אתם אם לא-תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמר? הלא תהיו כמדברים לרוח.
10. הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין-אחת מהן בלי קול.
11. לכן אם-אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני.
12. כן גם-אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניות בקשו להעדיף במה-שיבנה את-העדה.
13. על-כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה.
14. כי אם-אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי.
15. ועתה מה-לעשות? אתפללה ברוחי ואתפללה גם-בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם-בשכלי.
16. כי אם-תברך ברוח איך יענה העמד במצב ההדיוט אַמנָה על הודיתך באשר לא-ידע מה אתה אמר?
17. הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה.
18. אודה לֵיָהוּה אוּל כי-יותר מכלכם אני מדבר בלשנות.
19. אכן באוֹהוֹליָה אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורת גם את-האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון.
20. אחי אל-תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים.
21. הן כתוב בתורוה כי-בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל-העם הזה וגם בזאת לא-אבו שמע-לי אמר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
22. לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם-לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם-למאמינים.
23. והנה אם-תקהל כל-העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטים או אשר-אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם?
24. אבל אם-יתנבאו כלם ובא איש לא-מאמין או הדיוט אז יוכח על-ידי כלם וידון על-ידי כלם.
25. ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על-פניו וישתחוה לֵיָהוּה אוּל ויודה בקול כי באמת יָהוּה אוּל בקרבכם.
26. ועתה מה-לעשות אחי? בהקהלכם יחד כל-אחד ואחד מכם יש-לו מזמור יש-לו הוראה יש-לו לשון יש-לו חזון יש-לו באור אך-יעשה הכל להבנות.
27. כי-ידבר איש בלשון ידברו-נא שנים שנים או על-היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש.
28. ואם-אין מפרש אז ידם באוֹהוֹליָה וידבר לנפשו וְלֵיָהוּה אוּל.
29. והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו.
30. וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון.
31. כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו.
32. ורוחות הנביאים תחת ידי-הנביאים המה.
33. כי לא יָהוּה אוּל מבוכה יָהוּה אוּל כי אִם-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם כאשר בכל-אוֹהוֹליָת הקדשים.
34. נשיכם בכנסיות תשתקנה כי-לא נתנה להן רשות לדבר כי אם-להכנע כאשר גם-אמרה התורוה.
35. ואם-חפצן ללמד דבר תשאלנה את-בעליהן בבית כי-חרפה היא לנשים לדבר באוֹהוֹליָה.
36. או המכם יצא דבר יָהוּה אוּל? אם-אליכם לבדכם הגיע?
37. כי-יתברך איש בלבבו להיות נביא או-איש הרוח בין יבין את אשר-אני כתב לכם כי-מצות יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הנה.
38. ומי אשר לא ידע אל-ידע.
39. לכן אחי השתדלו להתנבא ואל-תכלאו מלדבר בלשנות.
40. הכל יעשה כהגן וכשורה.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טו
1. ואני אחי אודיעכם את-הבשורה אשר בשרתי אתכם אשר גם-קבלתם אתה וגם-עמדתם בה.
2. אשר גם-תושעו בה אם-תחזיקו בדבר אשר בשרתי אתכם אך אם לא-לשוא האמנתם.
3. כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם-קבלתי כִּי-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מת בעד חטאתינו כפי הכתובים.
4. וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים.
5. וכי נראה אל-כיפא ואחריו אל-שנים העשר.
6. ואחרי-כן נראה ליותר מחמש מאות אחים כאחד אשר רבם עודם בחיים ומקצתם ישנו.
7. ואחרי-כן נרא אל-יָהוּה-כַף ואחריו אל-כל-השליחים.
8. ואחרי כלם נראה גם-אלי כמו אל-הנפל.
9. כי אני הצעיר בשליחים ואינני כדי להקרא שליח באשר רדפתי את-אוֹהוֹליָה יָהוּה אוּל.
10. אבל בחסד יָהוּה אוּל הייתי מה-שהייתי וחסדי עלי לא-היה לריק כי-יותר מכלם עבדתי ולא אני כי-אם-חסד יָהוּה אוּל אשר עמדי.
11. והנה גם-אני גם-המה ככה משמיעים וככה האמנתם.
12. ואם-הגד הגד כי-הוקם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מן-המתים איך יאמרו אנשים מכם כי-אין תחיה למתים?
13. אם-אין תחיה למתים גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם.
14. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא הוקם כי עתה ריק שמועתנו וגם-ריק אמונתכם.
15. וגם-נמצא עדי שקר לֵיָהוּה אוּל יען אשר-העידנו אֶת-יָהוּה אוּל כי הקים אֶת-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-לא הקימו אם-אמת הוא שהמתים לא יקומו.
16. כי אם-המתים לא יקומו גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם.
17. וְאִם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא קם הבל אמונתכם ועודכם בחטאתיכם.
18. אזי גם-אשר ישנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אבד אבדו.
19. ואם-בחיים האלה לבד בטחים אנחנו בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אמללים אנחנו מכל-אדם.
20. ועתה יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוקם מן-המתים ויהי לראשית הישנים.
21. כי אחרי אשר-בא המות על-ידי אדם אחד גם-תחית המתים באה על-ידי אדם אחד.
22. כי כאשר באדם מתים כלם כן גם-יחיו כלם בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
23. וכל-אחד ואחד בסדרו ראשית כלם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ואחרי כן אשר-הם לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבואו.
24. ואחרי כן הקץ כשימסר את-המלכות אֶל-יָהוּה אוּל האב אחרי בטלו כל-משרה וכל-שלטן וגבורה.
25. כי-הוא מלך ימלך עד כי-ישית את-כל-איביו תחת רגליו.
26. ואחרון האיבים אשר יבטל הוא המות.
27. כי-כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל.
28. וכאשר יושת הכל תחתיו אז הבן גם-הוא יושת תחת השת-כל תחתיו למען יהיה יָהוּה אוּל הכל בכל.
29. כי מה-יעשו הנטבלים בעד המתים אם-אמת הוא שהמתים קום לא-יקומו? למה-זה יטבלו בעד המתים?
30. ולמה זה אנחנו בסכנה בכל-שעה?
31. בתהלתנו אשר יש-לי בְּיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו מעיד אני עלי כי-מת אנכי בכל-יום ויום.
32. אם-לפי ררכו של-אדם נלחמתי עם-החיות הרעות באפסוס מה-תועלת יש-לי אם-המתים לא יקומו? נאכלה ונשתה כי-מחר נמות.
33. אל-נא תתעו חברת אנשים רעים משחתת מדות טבות.
34. הקיצו במישרים משכרון ואל-תחטאו כי-יש אנשים אשר אין-בהם דעת יָהוּה אוּל לבשתכם אני אמר זאת.
35. ואם-יאמר איש איך יקומו המתים? ובאי-זה גוף יבואו?
36. אתה הסכל הן מה-שתזרע לא יחיה בלתי אם-ימות.
37. ומה-שתזרע אינך זרע את-הגוף אשר יהיה כי אם-כגרגר ערם של-חטא או של-אחד הזרעים.
38. וְ-יָהוּה אוּל יתן-לו גוף כפי רצונו ולכל-זרע וזרע את-גופו למינהו.
39. לא כל-הבשר בשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף.
40. ויש גופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים ואחר הוא כבוד הגופות שבארץ.
41. אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי-כוכב מכוכב נבדל בכבודו.
42. וכן גם-בתחית המתים הן יזרע בכליון ויקום בלא-כליון.
43. יזרע בבזיון ויקום בכבוד יזרע בחלשה ויקום בגבורה.
44. יזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני יש גוף נפשי ויש גוף רוחני.
45. כן גם-כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה.
46. אבל לא של-הרוח היא הראשונה אלא של-הנפש ואחרי-כן של-הרוח.
47. האדם הראשון מן-האדמה הוא של-עפר והאדם השני הוא המולכיאול מן-השמים.
48. וכמו אשר הוא מעפר ככה גם-אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן-השמים ככה גם-אשר הם מן-השמים.
49. וכאשר לבשנו דמות האדם אשר מעפר כן נלבש גם-דמות האדם אשר מן-השמים.
50. וזאת אני אמר אחי כי-בשר ודם לא-יוכל לרשת את-מלכות יָהוּה אוּל ואשר יכלה לא יירש את אשר לא-יכלה.
51. הנה סוד אגידה לכם הן לא כלנו נישן המות אבל כלנו נתחלף.
52. ברגע אחד כהרף עין כתקע השופר האחרון כי יתקע בשפור והמתים יחיו בלי כליון ואנחנו נתחלף.
53. כי מה-שעתה לכליון לבוש ילבש אל-כליון ואשר ימות לבוש ילבש אל-מות.
54. וכשילבש מה-שעתה לכליון אל-כליון ומה-שעתה למות ילבש אל-מות אז יהיה דבר-הכתוב בלע המות לנצח.
55. איה עקצך המות? איה שאול נצחונך?
56. עקץ המות הוא החטא וכח החטא היא התורוה.
57. אבל תודות לֵיָהוּה אוּל אשר נתן-לנו הנצחון על-ידי מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
58. על-כן אחי חביבי התכוננו בל-תמוטו והעדיפו בכל-עת במעשה מולכיאולנו מדעתכם כי-לא לריק עמלכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.

    הראשונה אל-הקורנתיים - פרק טז
1. ועל-דבר קבוץ התורומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לאוֹהוֹליָת אשר בגלטיא כן תעשו גם-אתם.
2. בכל-אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את-אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד.
3. ואני בבאי את-אשר תמצאו נאמנים עם-אגרות אשלח אתם להביא את-נדבתכם ליָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם.
4. ואם-שוה הטרח שגם אנכי אלך שמה אתי ילכו.
5. ואני אבא אליכם אחרי עברי את-מקדוניא כי את-מקדוניא אעברה.
6. ואולי אשב עמכם ימים אחדים או כל-ימי הסתו למען תלוני אל-אשר אלך שמה.
7. כי כעת אין רצוני לראתכם אך-בעברי כי-אקוה לשבת אצלכם זמן-מה אם-ירצה יָהוּה אוּל.
8. אבל אשב באפסוס עד-חג השבועות.
9. כי-נפתח לי פתח גדול ורב-פעלים ורבים המתקוממים.
10. וכי יבוא אליכם טימותיוס ראו-נא שיהיה עמכם בלי פחד כי-מלאכת יָהוּה אוּל הוא עשה כמו גם-אני.
11. על-כן איש על-יבז אתו אך שלחהו בשֻׁעַ-אוֹלֵם למען יבא אלי כי אחכה-לו עם-האחים.
12. ואפולוס האח הנה פצרתי-בו לבוא אליכם עם-האחים אך לא-היה ברצונו לבוא עתה אמנם בוא יבוא במצאו עת נכונה.
13. שקדו ועמדו באמונה התאששו והתחזקו.
14. וכל-דבריכם יעשו באהבה.
15. ואבקשה מכם אחי הלא ידעתם את-בית אסטפנוס שהוא ראשית אכיא ויתנו את-נפשם לשרות הקדשים.
16. לכן הכנעו גם-אתם מפני אנשים כאלה ומפני-כל אשר-יעבד עמהם ויעמל.
17. והנני שמח בביאת אסטפנוס ופרטונטוס ואכיקוס כי המה מלאו את-אשר חסרתי אתכם.
18. ויניחו את-רוחי ואת-רוחכם על-כל הכירו אנשים כאלה.
19. האוֹהוֹליָת אשר באסיא שאלות לשלומכם עקילס ופריסקלא וגם-האוֹהוֹליָה אשר בביתם מרבים לשאל לשלומכם במולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. האחים כלם שאלים לשלומכם שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם איש את-רעהו בנשיקה הקדושה.
21. שאלת שלומכם בידי אני שאול.
22. מי שלא יאהב את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי יחרם מַאוֹר-נא-אוֹתַה.
23. חסד יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי מולכיאולנו יהי עמכם.
24. ואהבתי את-כלכם במולכיאול יָהוּשֻׁעַ אַמנָה.


=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
Back
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=