השודקה הרושבה - עשוהי

אגרת אל-העברים

    אל-העברים - פרק א
1. יָהוּה אוּל אשר-דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל-אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו.
2. אשר-נתנו ליורש כל וגם-עשה בידו את-העלומות.
3. והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים.
4. ויגדל מאד מן-המלאכים כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם.
5. כי אל-מי מן-המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך? ועוד אני אהיה-לו לאב והוא יהיה-לי לבן?
6. ובהביאו את-הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו-לו כָּל-יָהוּה אוּל.
7. הן על-המלאכים הוא אמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט.
8. אך על-הבן אמר כסאך יָהוּה אוּל עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך.
9. אהבת צדק ותשנא רשע על-כן משחך יָהוּה אוּל שמן ששון מחבריך.
10. ועוד אתה מולכיאול יָהוּשֻׁעַ לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים.
11. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו.
12. כלבוש תחליפם ויחלפו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו.
13. ואל-מי מן-המלאכים אמר מעולם שב לימיני עד-אשית איביך הדם לרגליך?
14. הלא-הם כלם רוחות השרת שלוחים לעזרה בעד העתידים לרשת את-הישועה?

    אל-העברים - פרק ב
1. לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל-אשר שמענו פן-ילוז ויאבד ממנו.
2. כי אם-הדבר הנאמר על-ידי המלאכים היה קים וכל-פשע ומרי נשא את-ענשו כמשפט.
3. איך נמלט אנחנו אם-לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי מולכיאול יָהוּשֻׁעַ ותקים-לנו על-ידי שמעיה.
4. וְגַם-יָהוּה אוּל העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ כרצונו?
5. כי לא תחת יד-המלאכים שת את-העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו.
6. כי אם-כאשר העיד האמר במקום אחד מה-אנוש כי-תזכרנו? ובן-אדם כי תפקדנו?
7. ותחסרהו מעט מֵיָהוּה אוּל וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך.
8. כל שתה תחת-רגליו הנה באשר שת כל תחתיו לא-השאיר דבר שלא-שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי-כל הושת תחתיו.
9. אבל יָהוּשֻׁעַ המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד-מות למען אשר יטעם בחסד יָהוּה אוּל את-המות בעד כלם.
10. כי-נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על-ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים בענוים את-שר ישועתם.
11. כי גם-המקדש גם-המקדשים כלם מאחד המה ועל-כן לא בוש מקרא להם אחים.
12. באמרו אספרה שמך לאחי בתוך אוֹהוֹליָה אהללך.
13. ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן-לי יָהוּה אוּל.
14. ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף-הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על-ידי המות את אשר-לו ממשלת המות הוא השטן.
15. ולהתיר את-אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל-ימי חייהם.
16. כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם-בזרע אברהם החזיק.
17. על-כן היה עליו להדמות לאחיו בכל-דבר למען אשר-יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני יָהוּה אוּל לכפר על-חטאת העם.
18. כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר אתך-המנסים.

    אל-העברים - פרק ג
1. לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של-מעלה הביטו אל-השליח וכהן הודיתנו הגדול אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
2. אשר-הוא נאמן לעשהו כמו גם-משה בכל-ביתו.
3. כי-כבוד גדול ממשה נחל-זה כאשר בנה הבית חשוב יותר מן-הבית.
4. כי כל-בית יש-לו בנה אבל בונה כל הוא יָהוּה אוּל.
5. והן משה נאמן בכל-ביתו בעבד לעדות העמדות להאמר.
6. אבל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי הוא הבן על-ביתו ואנחנו ביתו אם-נחזיק בבטחון ובתהלת התקוה ולא-נרפנה עד-הקץ.
7. לכן כמאמר רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ היום אם-בקלו תשמעו.
8. אל-תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר.
9. אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם-ראו פעלי ארבעים שנה.
10. לכן אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא-ידעו דרכי.
11. אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי.
12. ראו עתה אחי פן-יש באחד מכם לב-רע וחסר אמונה לסור מֵיָהוּה אוּל חיים.
13. אך-הוכח תוכיחו איש את-רעהו יום יום עד-שיקרא היום למען אשר לא-יקשה איש מכם את-לבו במדוחי פשע.
14. כי נתחברנו לְיָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אם-נחזיק בראשית הבטחה ולא נרפנה עד-הקץ.
15. כאשר נאמר היום אם-בקלו תשמעו אל-תקשו לבבכם כמריבה.
16. מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל-יצאי מצרים ביד-משה.
17. ובמי התקוטט ארבעים שנה? הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר?
18. ולמי נשבע לבלתי-בא אל-מנוחתו אם-לא לסוררים?
19. ואנחנו ראים כי לא יכלו לבוא על-אשר לא האמינו.

    אל-העברים - פרק ד
1. על-כן-נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל-מנוחתו פן-יראה איש מכם מאחר פעמיו.
2. כי גם-אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא-הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא-התערב באמונה לשמעים.
3. כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יָהוּה אוּל מעת הוסד העולם.
4. כי על-היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל-מלאכתו.
5. ובמקום הזה אמר עוד אם-יבאון אל-מנוחתי.
6. ויען כי-יש-עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא-באו שם בעבור המרי.
7. לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על-ידי דַּוּד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם-בקלו תשמעו אל-תקשו לבבכם.
8. כי אלו יָהוּשֻׁעַ הניח להם לא-היה מדבר אחרי זאת על-יום אחר.
9. על-כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם יָהוּה אוּל.
10. כי הבא אל-מנוחתו גם-הוא שבת ממלאכתו כמו יָהוּה אוּל משלו.
11. לכן נשקדה-נא לבוא אל-המנוחה ההיא למען אשר לא-יכשל איש והיה ממרה כמוהם.
12. כי-דבר יָהוּה אוּל חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד-להבדיל בין-נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו.
13. ואין כל-נברא נסתר מנגדו כי-הכל חשוף וגלוי לעיני-בעל דברים שלנו.
14. ועתה בהיות-לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא יָהוּשֻׁעַ בֶּן-יָהוּה אוּל נחזיקה בהודאתנו.
15. כי אין לנו כהן גדול אשר לא-יוכל להצטער על-חליינו כי אם-המנסה בכל כמונו אך בלי-חטא.
16. על-כן נקרבה בבטחון אל-כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה.

    אל-העברים - פרק ה
1. כי כל-כהן גדול הלקוח מתוך בני-אדם מפקד הוא בעבור בני אדם בעניני יָהוּה אוּל להקריב מנחה וזבח על-החטאים.
2. והוא יכול לחמל על-השגגים והתעים בהיותו גם-הוא ידוע חלי.
3. אשר-על-כן חיב להקריב על-החטאים גם בעד-העם גם בעד-נפשו.
4. ואת-הגדלה הזאת לא-יקח איש לעצמו רק הקרוא לה מאת יָהוּה אוּל כמו אהרן.
5. כן גַם-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-כבד את-עצמו להיות כהן גדול כי אם-האמר אליו בני אתה אני היום ילדמיך.
6. כמו שאמר גם-במקום אחר אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
7. אשר בימי היותו בבשר הקריב תפלות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי-שיכול להושיעו ממות ויעתר-לו מפני יראתו.
8. ואף כי-היה הבן למד מענותו לשמוע.
9. ואחרי אשר השלם היה ממציא תשועת עולמים לכל-שמעיו.
10. וְ-יָהוּה אוּל קרא-לו כהן גדול על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
11. על-זאת יש-לנו לדבר הרבה וקשות לבאר לכם במלין יען כי-כבדו אזניכם.
12. כי תחת אשר היה ראוי לכם לפי-ארך הזמן להיות מלמדים עתה מן-הצרך לשוב וללמד אתכם עקרי ראשית דברי יָהוּה אוּל ונצרכתם לחלב ולא למאכל בריא.
13. כי כל אשר מאכלו חלב איננו מבין בדבר-צדק כי-עודנו עולל.
14. אך לשלמים המאכל הבריא אשר על-פי ההרגל יש להם חושים מנסים להבדיל בין-טוב לרע.

    אל-העברים - פרק ו
1. על-כן בעזב כעת ראשית דבר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי נעבר אל-השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה בֵּיָהוּה אוּל.
2. ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית חמתים והדין הנצחי.
3. ואת-זאת נעשה אם-יתן יָהוּה אוּל.
4. כי אלה אשר-נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ.
5. וטעמו את-דְּבַר-יָהוּה אוּל הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל.
6. נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש אֶת-בֶּן-יָהוּה אוּל ויתנוהו למשל.
7. כי האדמה השותה את-הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת יָהוּה אוּל.
8. ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף.
9. אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבית לישועה אף כי-דברנו כזאת.
10. כי יָהוּה אוּל לא-יעות צדק לשכח את-מעשיכם ואת-עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את-הקדשים.
11. אבל חפצנו שכל-אחד מכם גם-ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד-הקץ.
12. שלא תעצלו כי אם-תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את-ההבטחות.
13. כי בהבטיח יָהוּה אוּל את-אברהם נשבע בנפשו יען אשר-אין גדול ממנו להשבע בו.
14. ויאמר כי-ברך אברכך והרבה ארבה אותך.
15. ויהי בהאריך נפשו השיג את-ההבטחה.
16. בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל-ערעור לקיום הדבר.
17. על-כן כאשר רצה יָהוּה אוּל להראות ביותר את-ירשי ההבטחה כי לא-תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה.
18. למען על-פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לֵיָהוּה אוּל לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו.
19. אשר-היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל-מבית לפרכת.
20. אשר-בא שמה יָהוּשֻׁעַ העבר לפנינו ויהי-כהן גדול לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.

    אל-העברים - פרק ז
1. כי זה מוֹלכִּ-צָדוֹק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את-המלכים ויברכהו.
2. ואשר חלק-לו אברהם מעשר מכל שמו יפרש מלך הצדק ועוד מלך שלם הוא מלך השֻׁעַ-אוֹלֵם.
3. באין-אב באין-אם באין יחש ולימיו אין תחלה ולחייו אין סוף כי אם-נדמה לְבֶּן-יָהוּה אוּל הוא עומד בכהנתו לנצח.
4. ראו עתה מה-גדול הוא אשר גם-אברהם אֲבִיהֻל נתן-לו מעשר מראשית השלל.
5. הן-אלה מבני לוי אשר נחלו את-הכהנה יש-להם חק על-פי התורה לקחת את-המעשרות מן-העם מן-אחיהם אשר אף-הם יצאי ירך אברהם.
6. ואשר איננו מתיחש למשפחתם הוא לקח את-המעשר מן-אברהם ויברך את-אשר היתה-לו ההבטחה.
7. והנה נכון הדבר כי הקטן יברך על-ידי הגדול ממנו.
8. ופה בני אדם שימותו לקחים את-המעשר אבל שם לקחו מי שהועד עליו כי הוא חי.
9. ויתכן לומר כי גם-לוי הלקח את-המעשרות היה מעשר בעשר אברהם.
10. כי עוד בירך האב היה בצאת מוֹלכִּ-צָדוֹק לקראתו.
11. על-כן אלו היתה שלמות על-ידי כהנת בני לוי אשר-בה נתנה התורה לעם למה-זה צריך לקום עוד כהן אחר על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק ולא יאמר על-דברתי אהרן?
12. כי בהשתנות הכהנה מן-הצרך שתשתנה גם-התורה.
13. כי אשר-מדבר בו כזאת הוא משבט אחר אשר מעולם לא-שרת איש ממנו את-המזבח.
14. כי גלוי לכל אשר מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ זרח מיהודה מן-השבט אשר משה לא-דבר אליו דבר על-הכהנה.
15. ועוד יותר ברור הוא אם-יוקם על-דמיון מוֹלכִּ-צָדוֹק כהן אחר.
16. אשר איננו על-פי חקת בשר ודם אלא על-פי כח חיים בלתי נפסקים.
17. כי-העיד עליו אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
18. בעבור כי המצוה הקדמת הוסרה בהיותה חלושה וקצרת-יד מהועיל.
19. כי התורה לא השלימה דבר והנה נכנסה במקומה תקוה טובה ממנה אשר-נקרב על-ידה לֵיָהוּה אוּל.
20. וכפי אשר לא היתה-זאת בלי שבועה.
21. כי המה נתכהנו בלי-שבועה וזה בשבועה על-ידי האמר לו נשבע יָהוּה אוּל ולא ינחם אתה כהן לעולם על-דברתי מוֹלכִּ-צָדוֹק.
22. גם-הברית טובה ויתרה היא אשר יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ערב אותה.
23. ושם נתכהנו רבים מפני אשר המות לא הניחם להותר בארץ.
24. אבל זה בעמדו לעולם יש-לו כהנה אשר לא-תעבר ממנו.
25. אשר על-כן יוכל גם-להושיע בכל וכל את-הנגשים על-ידו לֵיָהוּה אוּל כי חי-הוא תמיד להפגיע בעדם.
26. כי נאוה-לנו כהן כזה שהוא חסיד ותמים וטהור ונבדל מן-החטאים ונשא מהשמים.
27. אשר איננו צריך יום יום ככהנים הגדולים ההם להקריב בראשונה על-חטאתיו ואחרי-כן על-חטאת העם כי-זאת עשה בפעם אחת בהקריבו את-נפשו.
28. כי התורה העמידה לכהנים גדולים בני-אדם חלשים אבל דבר-השבועה הבאה אחרי התורה העמיד את-הבן המשלם לעולם.

    אל-העברים - פרק ח
1. וזה ראש הנאמרים כי יש-לנו כהן גדול היושב לימין כסא הגבורה בשמים.
2. והוא משרת הקדש והמשכן האמתי אשר-כוננו מולכיאולנו יָהוּשֻׁעַ ולא אדם.
3. כי כל-כהן גדול הוא מפקד להקריב מנחות וזבחים ועל-כן צריך שיהיה גם-לזה דבר להקריב.
4. והנה אלו היה בארץ לא היה כהן כי יש-פה הכהנים המקריבים הקרבנות לפי התורה.
5. ומכהנים לדמות וצל הדברים שבשמים כדבר יָהוּה אוּל אל-משה בבאו לכלות את-המשכן כי-אמר אליו ראה ועשה הכל בתבניתו אשר-אתה מראה בהר.
6. ועתה הוא קבל שרות מעלה כפי מעלה הברית הנעשה על-ידו אשר הוקמה על-הבטחות טבות ויתרות.
7. כי אלו היתה הראשונה ההיא תמימה לא-יבקש מקום לשניה.
8. כי-כה אמר בהוכיח אתם הנה ימים באים נְאֻם-יָהוּה אוּל וכרתי את-בית יָשׁוֹראֻל ואת-בית יודה ברית חדשה.
9. לא כברית אשר כרתי את-אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר-המה הפרו את-בריתי ואנכי בחלתי בם נְאֻם-יָהוּה אוּל.
10. כי זאת הברית אשר אכרת את-בית יָשׁוֹראֻל אחרי הימים ההם נְאֻם-יָהוּה אוּל נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה והייתי להם לֵיָהוּה אוּל והמה יהיו-לי לכם.
11. ולא ילמדו עוד איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר דעו אֶת-יָהוּה אוּל כי כולם ידעו אותי למקטנם עוד-גדולם.
12. כי אסלח לעונם ולחטאתם ולפשעיהם לא אזכר-עוד.
13. הנה באמרו ברית חדשה ישן את-הראשונה ומה-שהוא נושן ומזקין קרוב הוא אל-קצו.

    אל-העברים - פרק ט
1. הן היהי גם-לברית הראשונה משפטי העבודה ומקדש ארצי.
2. כי-הוקם המשכן החיצון אשר-בו המנורה והשלחן ומערכת הלחם והוא נקרא קדש.
3. ומבית לפרכת השנית משכן הנקרא קדש הקדשים.
4. אשר-לו מזבח הזהב לקטרת וארון הברית מצפה זהב כלו ובו צנצנת זהב אשר המן בתוכו ומטה אהרן אשר פרח ולוחות הברית.
5. וממעל לו כרובי הכבוד הסככים על-הכפרת לא נדבר כעת על-כל-אחד מהם בפרט.
6. ואחרי שהוכנו אלה ככה באו הכהנים תמיד אל-המשכן החיצון לעבד שם את-עבודתם.
7. ואל-המשכן אשר לפנים ממנו בא שמה הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה לא בבלי-דם אשר יקריב בעד נפשו ובעד שגגות העם.
8. ורוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מודיע בזאת כי לא-נגלה הדרך אל-הקדש כל הימים אשר המשכן החיצון יש-לו לעמד.
9. והוא משל על-העת ההוה אשר בה מקריבים מנחות וזבחים אשר לא-יוכלו להשלים את-לבב העבד.
10. אך-משפטי הגוף המה על-המאכלות והמשקים והטבילות השנות אשר הושמו עד-עת התקון.
11. אבל יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בבאו להיות כהן גדול לטבות העתידות עבר בתוך המשכן המעלה בגדלה ושלמות אשר לא-נעשה בידים כלומר אשר איננו בכלל הבריאה הזאת.
12. גם לא-בא בדם שעירים ועגלים אלא בדם-נפשו בא בפעם-אחת אל-הקדש פנימה וימצא גאלת עולם.
13. כי אם-דם הפרים והשעירים ואפר הפרה אשר יזה על-הטמאים יקדשם לטהרת גופם.
14. אף כי-דם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-הקריב את-עצמו לֵיָהוּה אוּל ברוּחַ נצחי ובלי-מום יטהר לבבכם ממעשי מות לעבד אֶת-יָהוּה אוּל חיים?
15. ובעבור זאת הוא גם-סרסר לברית חדשה למען אשר-יירשו המקראים את-הבטחת נחלת עולם אחרי אשר-מת לפדות מן-הפשעים אשר נעשו תחת הברית הראשונה.
16. כי במקום שיש דיתיקי צריך לדעת מות מקימה.
17. כי רק-במות המת תכון דיתיקי ואיננה בתקפה בעוד מקימה בחיים.
18. לכן גם-הראשונה לא חנכה בלא-דם.
19. כי ככלות משה להגיד לכל-העם את-כל-המצות כתורה לקח דם העגלים והשעירים עם-מים ותולעת שני ואזוב ויזרק על-הספר ועל כל-העם.
20. ויאמר הנה דם-הברית אשר צוה יָהוּה אוּל אליכם.
21. וכן הזה מן-הדם על-המשכן ועל כל-כלי השרת.
22. וכמעט הכל יטהר בדם על-פי התורה ואין כפרה בלי-שפיכת דם.
23. לכן דמיוני הדברים שבשמים צריכים להטהר באלה והדברים שבשמים בעצמם צריכים להטהר בזבחים טובים מאלה.
24. כי יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לא-בא אל-הקדש הנעשה בידים שהוא רק-דמות האמתי כי אם-בא אל-עצם השמים לראות עתה בעדנו את-פני יָהוּה אוּל.
25. אף-לא להקריב את-נפשו פעמים רבות ככהן הגדול אשר-בא שנה בשנה אל-הקדש בדם אחרים.
26. כי אם-כן הוא הלא היה-לו לענות פעמים רבות מראשית העולם ועתה בקץ העתים נגלה בפעם אחת כדי-לבטל את-החטא בזבח נפשו.
27. וכאשר נגזר על-בני אדם פעם אחת המות ואחריו הדין.
28. כן-הקרב יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי פעם אחת למען שאת חטאי רבים ופעם שנית יראה בלי-חטא לישועה למחכים לו.

    אל-העברים - פרק י
1. כי התורה בהיות בה צל הטבות העתידות ולא מראה עצם הדברים אין ביכלתה להשלים את-הקרבים בקרבנות ההם אשר יקריבו תמיד מדי שנה בשנה.
2. כי לולא זאת חדלו מהביאם באשר המקריבים בהטהרם פעם אחת לא-היתה בהם עוד רגשת חטאים.
3. אבל יש-שם הזכרת החטאים שנה בשנה.
4. כי דם-הפרים והשעירים לא יוכל להסיר חטאים.
5. ובעבור זאת אמר בבואו לעולם זבח ומנחה לא חפצת גוף כוננת לי.
6. עולה וחטאה לא שאלת.
7. אז אמרתי הנה-באתי במגלת-ספר כתוב עלי לעשות רצונך יָהוּה אוּל.
8. אחרי אמרו למעלה זבח ומנחה עולה וחטאה לא חפצת ולא שאלת אשר יקריבו אתם על-פי התורה.
9. אז אמר הנה-באתי לעשות רצונך יָהוּה אוּל מעביר בזה את-הראשונה למען הקים את-השניה.
10. וברצון הזה מקדשים אנחנו על-ידי הקרבת קרבן גוף יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי בפעם אחת.
11. וכל-כהן עמד יום יום לשרת ומוסיף פעמים רבות להקריב אתן הקרבנות אשר לא-יוכלו לעולם להעביר חטאים.
12. אולם זה אחרי הקריבו זבח אחד על-החטאים ישב עד-עולם לימין יָהוּה אוּל.
13. וחכה יחכה עד כי-יושתו איביו הדם לרגליו.
14. כי הוא בקרבן אחד השלים לנצח את-המקדשים.
15. ואף-רוּחַ הוֹל-הוֹדשׁוּעַ מעוד לנו על-זאת כי אחרי אמרו.
16. זאת הברית אשר אכרת אתם אחרי הימים ההם אמר יָהוּה אוּל נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה.
17. ולעונם ולחטאתם לא אזכר-עוד.
18. והנה באשר נסלחו החטאים אין עוד קרבן עליהם.
19. ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקדש בדם יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי.
20. דרך חדש וחי אשר חדש לנו בפרכת היא בשרו.
21. ובהיות לנו כהן גדול על-בית יָהוּה אוּל.
22. נקרבה-נא בלבב שלם ובאמונה תמימה מטהרים בהזית לבבנו מרוח רעה ורחוצי בשר במים טהורים.
23. נחזיקה בהודית התקוה בל-נמוט כי-נאמן המבטיח.
24. ונתבוננה זה על-זה לעורר אתנו לאהבה ולמעשים טובים.
25. ואל-נעזב את-כנאיתנו כמנהג קצת אנשים כי אם-נוכיח איש את-אחיו וביותר בראתכם כי-קרוב היום.
26. כי אם-נחטא בזדון אחרי אשר קבלנו דעת האמת לא-ישאר עוד זבח קרבן לכפר על-החטא.
27. כי אם-בעותי הדין העתיד ואש קנאה אשר תאכל את-הצררים.
28. הן איש כי-יפר תורה משה מות ימות בלי חמלה על-פי שנים עדים או-שלשה.
29. מה-תחשבו כמה יגדל הענש הראוי לרמס ברגלו אֶת-בֶּן-יָהוּה אוּל וחשב לחל את-דם הברית אשר-הוא מקדש בו ומחרף את-רוּחַ החסד?
30. כי-ידענו את-האמר לי נקם ושלם ועוד כי-ידין יָהוּה אוּל עמו.
31. מה-נורא לנפל ביד יָהוּה אוּל חיים.
32. אבל זכרו-נא את-הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים.
33. פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר-הגיע יָהוּה אוּל כזאת.
34. כי הצטערתם על-מוסרי וגזלת רכושכם סבלתם בשמחה מדעתכם בנפשכם שיש-לכם בשמים קנין טוב ממנו וקים לעד.
35. לכן אל-תשליכו את-בטחונכם כי יש-לו שכר רב.
36. כי צריכים אתם לסבלנות למען תעשו רצון יָהוּה אוּל ונשאתם את-ההבטחה.
37. כי עוד מעט-רגע והבא יבא לא יאחר.
38. הצדיק באמונתו יחיה ואם-יסג אחור לא-רצתה נפשי בו.
39. אמנם אנחנו איננו מן-הנסוגים אחור לאבדם כי אם-מן-המאמינים להצלת הנפש.

    אל-העברים - פרק יא
1. כי האמונה היא חסן הבטחון במקוה והוכחת דברים לא נראים.
2. ובה נחלו האבות עדות.
3. באמונה נבין כי-העולמות נעשו בדבר יָהוּה אוּל למען אשר יצא הנראה מן-הנעלם.
4. באמונה הקריב הבל לֵיָהוּה אוּל זבח טוב מקין אשר היה-לו לעדות כי צדיק הוא בהעיד יָהוּה אוּל על-מנחתיו ובה עודנו מדבר אחרי מותו.
5. באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי-לקח אתו יָהוּה אוּל והועד עליו לפני הלקחו כי אֶת-יָהוּה אוּל התהלך.
6. ובלי אמונה לא-יוכל איש להיות רצוי אֶל-יָהוּה אוּל כי כל-הקרב אליו צריך להאמין כי-יש יָהוּה אוּל וגמול הוא משיב לדרשיו.
7. באמונה בנה נוֹח ביראת יָהוּה אוּל את-התבה להצלת ביתו אחרי אשר-צוה על-דברים לא-נראים עדין וירשע בה את-העולם ויהי לירש הצדקה עקב האמונה.
8. באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל-הארץ אשר יירשנה ויצא ולא-ידע אנה יבוא.
9. באמונה היה גר בארץ ההבטחה כמו בנכריה וישב באהלים הוא ויָהוּצחָק ויָהוּה-כַף אשר-ירשו עמו ההבטחה ההיא.
10. כי-חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה יָהוּה אוּל.
11. באמונה שרה גם-היא קבלה הכח להזריע ותלד אחרי בלתה כי-חשבה לנאמן את-המבטיח.
12. על-כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על-שפת הים אשר לא יספר.
13. כפי אמונה מתו כל-אלה ולא השיגו את-ההבטחות רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי-גרים הם ותושבים בארץ.
14. הלא המדברים כזאת יודיעו כי-הם מבקשי ארץ מושב.
15. ואם-היתה דעתם על-הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא-היה בידם לשוב אליה.
16. אכן נכספו למושב טוב ממנו והוא בשמים ועל-כן לא בוש יָהוּה אוּל להקרא יָהוּה אוּל כי-הכין להם עיר.
17. באמונה העלה אברהם את-יָהוּצחָק כאשר נסה ואת-יחידו הקריב המקבל את-ההבטחות.
18. אשר נאמר-לו כי ביָהוּצחָק יקרא לך זרע.
19. ויחשב בלבו כי יכול יוכל יָהוּה אוּל להחיות גם את-המתים על-כן גם-הושב אליו להיות למשל.
20. באמונה ברך יָהוּצחָק את-יָהוּה-כַף ואת-עשו וידבר על-העתידות.
21. באמונה ברך יָהוּה-כַף את-שני בני-יוסף לפני מותו וישתחו על-ראש המטה.
22. באמונה הזכיר יָהוּה-סַף בקרב-קצו את-יציאת בני יָשׁוֹראֻל ויצו על-אדות עצמותיו.
23. באמונה הצפינו את-משה אבותיו שלשה ירחים אהרי הולדו כראתם את-הילד כי-טוב הוא ולא יראו את-מצות המלך.
24. באמונה מאן משה כאשר גדל להקרא בן לבת-פרעה.
25. ויבחר לסבל את-עני עַם-יָהוּה אוּל מלהתענג לשעה בתענוגי החטא.
26. בחשבו את-חרפת יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי לעשר גדול מאצרות מצרים כי הביט אל-הגמול.
27. באמונה עזב את-ארץ מצרים ולא ירא מחמת המלך כי היה כראה אשר-איננו נראה ויתחזק.
28. באמונה עשה את-הפסח ונתינת הדם למען אשר לא-יגע המשחית בבכוריהם.
29. האמונה עברו את-ים-סוף ביבשה אשר נסו מצרים גם-המה לעבר-בו ויטבעו.
30. באמונה נפלו חומות יריחו אחרי הקיפו אותן שבעת ימים.
31. באמונה לא אבדה רחב הזונה עם-הסוררים כי-אספה את-המרגלים אל-ביתה בשֻׁעַ-אוֹלֵם.
32. ומה אמר עוד הן תקצר-לי העת אם-אספר מעשי גדעון וברק ושמשון ויפתח ודַּוּד ושמואל והנביאים.
33. אשר באמונה כבשו ממלכות ופעלו צדק והשגו הבטחות וסכרו פי אריות.
34. וכבו גבורת האש ונמלטו מפי החרב והתחזקו מחלים ועשו חיל במלחמה והפילו מחנות זרים.
35. נשים לקחו מתחיה את-מתיהן ואחרים רטשו בענוים ולא אבו להנצל למען יזכו לתחיה טוב ממנה.
36. מהם נסו בתעלולים ובמכות וגם-נמסרו לכבל ומסגר.
37. נסקלו באבנים נסרו במגרה נבחנו ביסורים מתו לפי-חרב וינעו עטופי עורת כבשים ועזים בחסר ובעצר רעה ויגון.
38. אשר העולם לא-היה כדי להם הם תעו במדבר ובהרים ובמערות ובנקיקי הארץ.
39. וכל-אלה אף כי-היתה להם העדות בגלל אמונתם לא קבלו את-ההבטחה.
40. למען אשר לא-ישלמו בלעדינו כי צפה לנו יָהוּה אוּל מקדם טובה יתרה.

    אל-העברים - פרק יב
1. לכן גם-אנחנו אשר-ענן עדים רב כזה סבב יב אתנו נשליכה ממנו כל-טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בתוחלת את-המרוצה הערוכה לפנינו.
2. ונביטה אֶל-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי ראש האמונה ומשלימה אשר בעד השמחה השמורה לו סבל את-הצלב ויבז החרפה וישב לימין כסא יָהוּה אוּל.
3. התבוננו אליו אשר-נשה כלמת חטאים גדולה כזאת למען לא תיעפו ולא תיגעו בנפשותיכם.
4. עדין לא עמדתם עד-לדם במלחמתכם עם-החטא.
5. ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל-בנים לאמר מוסר יָהוּה אוּל בני אל-תמאס ואל-תקץ בתוכחתו.
6. כי את אשר יאהב יָהוּה אוּל יוכיח יכאב את-בן ירצה.
7. אם-סבלים אתם מוסר דעו כי-כאב עם-בניו כן מתנהג יָהוּה אוּל עמכם כי איה הבן אשר אביו לא ייסרנו?
8. אך אם-תהיו באין-מוסר אשר היה מנת כלם אז ממזרים אתם ולא בנים.
9. ועוד אם-אבות בשרנו היו מיסרים אתנו ונירא מהם אף כי-נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה?
10. כי המה יסרונו כטוב בעיניהם לימים מעטים אבל זה להועיל למען יהיה-לנו חלק בקדשתו.
11. וכל-מוסר בעת עברו עלינו איננו שמחה בעינינו כי אם-יגון אולם באחריתו יתן פרי שֻׁעַ-אוֹלֵם לצדקה למלמדים בו.
12. על-כן חזקו ידים רפות וברכים כשלות.
13. ומעגל רגליכם פלסו למן לא-תטה הצלעה מן-הדרך כי אם-תרפא.
14. רדפו את-השֻׁעַ-אוֹלֵם עם-כל-אדם ואת הקדשה אשר בלעדיה לא-יראה איש את-מולכיאול יָהוּשֻׁעַ.
15. והזהרו פן-יש בכם איש מתאחר מחסד יָהוּה אוּל פן-יוגיעכם שרש פרה לענה ויטמאו בו רבים.
16. פן-ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את-בכורתו.
17. הלא ידעתם כי-גם נמאס אחרי כן כאשר רצה לרשת את-הברכה כי לא-מצא מקום לתשובה אף כי-בקש אותה בדמעות.
18. כי לא-באתם אל-הר נמשש ובער באש ולא אל-ענן וערפל וסערה.
19. ולא לקול שופר ולקול הדברים אשר שמעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמהם עוד.
20. כי לא-יכלו לשאת את אשר צוו ואם-בהמה תגע בהר סקל תסקל או-ירה תירה בחצים.
21. והמראה היה נורא עד-מאד ויאמר משה יגרתי וחרדתי.
22. כי אם-באתם אל-הר ציון ואל-עיר יָהוּה אוּל חיים אל-יָהוּשֻׁעַ-אוֹלֵם שבשמים.
23. ואל-עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים וְאֶל-יָהוּה אוּל שפט הכל ואל-רוחות הצדיקים הנשלמים.
24. וְאֶל-יָהוּשֻׁעַ סרסר הברית החדשה ואל-דם ההזאת המיטיב דבר מדם-הבל.
25. לכן ראו פן-תמאנו לשמע אל-המדבר כי הן לא נמלטו המאנים לשמע אל-המדבר עמהם בארץ אף כי-אנחנו אם-נמאן לשמע בקול המדבר מן-השמים.
26. אשר קולו הרעיש אז את-הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את-הארץ כי-גם את-השמים.
27. וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש.
28. לכן אנחנו המקבלים מלכות אשר לא תמוט נבאה-נא בתודה ונעבד בה אֶת-יָהוּה אוּל לרצון לו בצניעות וביראה.
29. כי יָהוּה אוּלנוּ אש אכלה הוא.

    אל-העברים - פרק יג
1. אהבת האחים תעמד.
2. הכנסת ארחים אל-תשכחו כי-יש אשר הכניסו-בה מלאכים ולא ידעו.
3. זכרו את-האסורים כאלו אתם אסורים עמהם ואת הנלחצים באשר גם-אתם בבשר.
4. האישות תיקר בכל וערש יצועכם אל-יחלל את-הזנים ואת-המנאפים ידין יָהוּה אוּל.
5. רחקו מאהבת כסף ושמחו בחלקכם כי הוא אמר לא ארפך ולא אעזבך.
6. על-כן נבטח ונאמר יָהוּה אוּל לי בעזרי לא אירה מה-יעשה לי אדם.
7. זכרו את-מנהיגיכם אשר-הגידו לכם את-דבר יָהוּה אוּל בינו לאחרית דרכם ולכו באמונתם.
8. יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי גם-תמול גם-היום הוא, הוא וגם-לעולמים.
9. אל-תנועו בתורות שנות וזרות כי טוב לכונן לבנו בחסד ולא בעניני מאכל אשר לא הועילו למתהלכים בהם.
10. יש-לנו מזבח אשר אינם רשאים לאכל מעליו משרתי המשכן.
11. כי-הבהמות אשר הובא דמן בקדש לכפרת החטא על-ידי הכהן הגדול גויתיהן נשרפו מחוץ למחנה.
12. בעבור זאת גַם-יָהוּשֻׁעַ למען קדש בדמו את-העם ענה מחוץ לשער.
13. לכן נצאה-נא אליו אל-מחוץ למחנה ונשא את-חרפתו.
14. כי-פה אין-לנו עיר עמדת כי את-העתידה אנחנו מבקשים.
15. לכן נקריב על-ידו בכל-עת זבח תודה לֵיָהוּה אוּל היא-פרי שפתים המודות לשמו.
16. ואל-תשכחו לגמל חסד ולתת לאביונים כי-זבחים כאלה יערבו לֵיָהוּה אוּל.
17. שמעו אל-מנהיגיכם והכנעו מפניהם כי-שקדים הם על-נפשתיכם כעתידים לתת חשבון למען יעשו-זאת בשמחה ולא באנחה כי זאת לא-להועיל לכם.
18. התפללו בעדנו כי ידענו אשר שׁוּעַ-אוֹלמוֹה מחשבתנו ונחפץ ללכת דרך ישרה בכל.
19. ובחזקה אבקש מכם לעשות זאת למען אושב אליכם במהרה.
20. וֵ-יָהוּה אוּל השֻׁעַ-אוֹלֵם אשר בדם ברית עלם העלה מן-המתים את-רעה הצאן הגדול אֶת-יָהוּשֻׁעַ מולכיאולנו.
21. הוא ישלימכם בכל-מעשה טוב לעשות רצונו בפעלו בכל את-הרצוי לפניו בְּיַד-יָהוּשֻׁעַ הוֹל-מֶהוּשְׁחַי אשר-לו הכבוד לעולמי עולמים אַמנָה.
22. ואבקש מכם אחי שאו-נא דבר התוכחה כי כתבתי אליכם בקצרה.
23. ודעו כי יָהוּה-תַם אחינו יצא מבית האסורים והיה אם-יבא במהרה אראה אתו את-פניכם.
24. שאלו לשֻׁעַ-אוֹלֵם כל-מנהיגיכם ולשֻׁעַ-אוֹלֵם כל-הקדשים בני ארץ איטליא שאלים לשלומכם.
25. החסד עם-כלכם אַמנָה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
Back
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=